חיים חדשים - תוכנית 628 - סוד הסוכה

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: היום אנחנו רוצים לדבר עם הרב לייטמן על חג סוכות. כאבא אני יכול להזכיר לכולכם שהרגעים הכי מביכים בחיים זה כשבאים הילדים ושואלים אותך "אבא למה זה כך?" וסביב חג סוכות יש הרבה שאלות שאנחנו לא כל כך יודעים לענות עליהן, אם נודה על האמת. היום נרצה להבין אותן קצת יותר לעומק, כדי שיהיה מה לענות לילדים.

ניצה: אני זוכרת את חג הסוכות גם כשהייתי ילדה וגם כשהתבגרתי ונולדה לי ילדה. החג הזה הוא חג מאוד משמח, חג כזה שמטיילים ברחובות. ועוד לפני כן, אנחנו מנסים לחשוב איך תראה הסוכה שלנו, איך נבנה אותה ואיזה קישוטים נשׁים בה? ומה יהיה בתוך הסוכה ואולי מה נאכל ואפילו מה יהיה מזג אוויר, האם ירד גשם או לא? כל הדברים האלה מאוד הדאיגו אותנו כשהיינו ילדים.

ואני זוכרת שכאשר הפכתי לאימא, הסתובבתי עם הבת שלי בערב סוכות בין כל הסוכות בשכונה כדי לבדוק איזו סוכה יותר יפה ואצל מי שמו יותר קישוטים ואיפה יש יותר אוכל, והבת שלי פתאום שאלה אותי, "אימא, אבל לָמה בכלל בונים סוכה?" ואת השאלה הזאת אני רוצה לשאול אותך היום, למה בונים סוכה?

הקדמה קצרה. כשאני הכרתי את חג הסוכות הייתי כמעט בין שלושים, לכן אני לא יודע את הסיפורים שמספרים לילדים.

 ניצה: אין לך זיכרון ילדות.

לגמרי לא. כשפגשתי לראשונה את החג הזה ראיתי אנשים רציניים בונים סוכה, ובאים אנשים רציניים אליהם להתארח, ועושים שם טקסים סביב זה. אני מהר מאוד הגעתי לידיים של אנשים רציניים, אדוקים, השייכים לקיום תורה ומצוות וסוכה כהלכתה, ולכן לגמרי לא שמעתי על כל הסיפורים האלה. הבן שלי אחר כך גדל בארץ, אז דרכו אולי בקושי שמעתי, כי הייתי מאוד עסוק בלפתח את עצמי כבר ברמה אחרת, לא ילדותית. ולכן אני באמת כמעט ולא יודע את כל הסיפורים שמספרים לילדים, ומה ילדים שואלים בקשר לסוכות. אני מתאר לעצמי פחות או יותר, אבל באמת כל הפולקלור סביב זה ממש עבר לידי, או אני קפצתי מעליו כבר לגיל ולפירושים רציניים.

ולכן אני הייתי שואל הפוך, למה אנשים כל כך רציניים, מבוגרים, בונים סוכה? האם הם משחקים במשחקי ילדות? אני יודע שבתור ילד הייתי בונה איזה מחבוא כזה, סוכה על העץ.

 אורן: בטח. לי הייתה וילה על העץ, עם סולמות, חבלים, אימפריה הייתה לי שם.

את זה אני מבין, זה טבעי לכל הילדים. אבל יוצא איזה סבא, מגיל ארבעים והלאה זה כבר נקרא סבא לילדים, ומתחיל לבנות איזה משהו מקרשים, והוא גם לא יודע לבנות טוב, אבל כולם בונים איכשהו. והם טורחים ונוסעים לקנות כל מיני קרשים, ואחר כך ענפים מהעצים, וגם העירייה גוזמת עצים לחג הזה, ומה לא? זאת אומרת סביב זה יש המון פעילות כזאת שהיא פעילות ילדותית. וקונים אתרוג ולולב וכל המשפחה כמו איזה משחק ילדים, נכנסת לסוכה ויושבת בתוך הסוכה הזאת ושרה, זה נראה מאוד ילדותי, דומה לגמרי למשחק של ילדים.    

וזה מה שאני זוכר שהרגשתי. כי אני הגעתי ארצה בתחילת חודש אוגוסט, לא רחוק מסוכות, החגים וסוכות באו כשעוד לא התחלתי לראות איפה אני נמצא. ולכן ההתרשמות שלי הייתה מאוד כזאת טבעית, שיש איזה מנהג יפה, שהוא באמת מאוד טוב, פתוח, ילדותי. קודם כל זה לא בבית, לא במקום סגור, ללא מנעולים, וכולם רואים את הסוכות ושרים וכולי, אבל באמת זה לא כל כך מובן. אז סיפרו שזה מפני שאבותינו עברו ארבעים שנה במדבר ממצרים, מפרעה, לכאן, לארץ ישראל, ולכן לא היה להם איפה לגור ולחיות במדבר, והם בנו לעצמם כאלה סוכות. כמו שגם כתוב בתורה, שזה זכר לכך שהם ישבו בסוכות במדבר.

כשהתחלתי להתעניין בכלל בתורת ישראל לעומק, לא מה שכתוב בספרים, אלא בסיבות, במקורות העמוקים, הגעתי לחכמת הקבלה, כי בלעדיה אי אפשר להבין מה שכתוב. אמנם כך כתוב, אבל לָמה, מאיפה, על פני איזה חוקי העולם? אם לא הטבע של העולם הזה, אז עולם פנימי יותר חייב להיות כך, כי אלה חוקים, אומרים "חוק נתן ולא יעבור" וכן הלאה. אז התחלתי לגלות את הסיבה לסוכות בצורה אחרת, שדווקא הייתה קשורה למה שאני נמשכתי. כי אדם רוצה להבין באמת מה קורה עם העולם הזה, איך הוא נולד, איך הוא מתנהג, איך הוא מתפתח, לאן הוא צריך להגיע, מה האדם שבו, האם תלוי משהו באדם, האם אדם יכול להשפיע על גורלו? ואם כן, באיזו צורה? דברים שהם מאוד חשובים לנו.  

כי סך הכל איכשהו אני אתקיים, מהחיים ועד המוות אני אתקיים איכשהו, אבל האם אני יכול משהו להבין, להרגיש, להשפיע על החיים שלי. זה מאוד משך אותי. וכאן אני הבנתי את סוד הסוכות.

ניצה: יש סוד מאחורי הסוכות?

יש סוד של הסוכה. שסוכה מרמזת לנו על עולם חדש שאותו אני בונה דווקא מהפסולת של העולם הזה. מה זה פסולת גורן ויקב שממנה בונים סוכה? שגורן ויקב זה מה שאדם אוכל בעולם הזה, ממה שהוא מזין את עצמו, מתפרנס. אדם, חוץ מזה שהוא אוכל את מה שהוא צריך כדי להתקיים, הוא שם לב לפסולת שבעולם הזה, דברים שבדרך הוא לא שם לב אליהם, דברים שלא כל כך מעניינים את הגוף שלי, האגו שלי, אלא הם נמצאים בצורה כזאת בעולם הזה, כאילו נמצאים לידינו אבל הם עוברים, ואנחנו לא שמים לב אליהם.

 ניצה: כי הם לא מספיק חשובים?

כן, זה נקרא "פסולת".

ניצה: פסולת זה משהו שהוא לא מספיק חשוב בעיניי?

כן. וודאי. זה שאני לא מחשיב כעיקר. אם אני לוקח את הפסולת הזאת, ואני מעלה אותה מעל הראש, אני יכול לבנות ממנה עולם חדש. זאת אומרת, מהי הפסולת? כל מה שאני בונה בעולם הזה הוא מתוך אהבה עצמית, מתוך זה שאני אוהב את עצמי. אני רוצה להצליח בחיים, אני רוצה לעשות לעצמי חיים טובים, בטוחים, עם שליטה והתקדמות, לי ולילדים שלי. וכך אדם נמשך לזה, בשבילו זה העיקר, זה באמת "גורן ויקב" איפה שאנחנו בונים את עצמנו. ו"פסולת" זה דברים של אהבת הזולת, השפעה, נתינה, מְעבר לדברים החשובים, שלא נראים לאגו שלי חשובים.

ואם אני שם לב, אני כאילו יכול לשים לב שהעולם שלי הוא בעצם בנוי מדברים חשובים שאני מקרב לאגו שלי, ומדברים שנקראים לא חשובים שאני "דוחה" על ידי האגו שלי. אז אם אני אעשה את האינוורסיה ונניח שאני מתאר לעצמי את הדברים האלה כחשובים, ואלו שחשובים אני דווקא אדחה אותם, מה אני אקבל? ויוצא כאן פלא, שאני יכול מהיחס הזה לבנות עולם אחר לגמרי, "עולם הפוך ראיתי", עולם רוחני.

 ניצה: זה נקרא עולם הפוך?

הפוך. כן.

ניצה: בעצם מה שחשוב בעיני הוא לא באמת חשוב.

לא בעיניי, אלא מה שחשוב לאגו שלי, צריכים להדגיש. ואז אני בונה עולם הפוך ומתחיל לחיות בו. נניח שנחיה לפי היחס החדש, הפוך, מה שלא חשוב אני אתייחס כלדבר חשוב, ומה שחשוב אני אתייחס כלא חשוב. אפשרי או לא? הטבע שלנו, הסביבה, וודאי שתתנגד לזה, אבל באמת קיימת אפשרות כזאת. כי סך הכל אני קיים במשהו מאוד מוגבל, מכל העולם, על ידי היחס המיוחד הזה שלי, הספציפי, אני מייחס חשיבות לדברים שחשובים לאופי האגואיסטי שלי בלבד. כאילו אני דוחה מהעולם חצי או אולי יותר מחצי, אני לא יודע כמה, ולא בונה מהם שום דבר, לא רוצה שהם יתקיימו.

ולכן יש כאן שאלה גדולה, אולי קצת פילוסופית, שבעצם אני כאן מזלזל בחלק גדול מהמציאות. בגלל שאני לא שם לב אליה, אני אוטומטית מבטל אותה והיא הופכת להיות נסתרת.

 ניצה: היא לא קיימת.

כביכול לא קיימת, כי אני לא שם לב אליה. אבל זה פשוט מפני שאני באמת דוחה אותה. ואני כבר מהילדות נולדתי והתרגלתי כך, אני רואה אותה כלא קיימת, ואפילו לא רואה שהיא לא קיימת. כי יש כאן אולי עוד אלף דברים במתחם הזה או בכלל, ואני לא מרגיש אותם. אנחנו יודעים את זה מכל מיני טעויות אופטיות שלנו, שסך הכל אנחנו רואים דברים שהם חשובים, ואת הלא חשובים לא רואים.

 ניצה: מה שמשרת אותי בעצם. מה שחשוב לי ומה שמשרת אותי באיזו צורה.

כן, אם תיכנסי לאינטרנט תראי עד כמה יש אפקטים וויזואליים כאלו וכאלו, אלו פתאום רואים ואלו לא רואים, ואלה יותר גדולים ואלה קטנים. מה שנראה לי גדול יכול להיות קטן, ומה שנראה לי קטן הוא באמת גדול. הכול תלוי ביחס שלי, מההטעיות שלי. ולכן כאן ישנה גישה מיוחדת מאוד אולי, חדשה, שאם אני יכול להחליף את ההסתכלות שלי על העולם, ומה שפסולת שיהיה בשבילי העיקר שאני מעלה את זה מעל הראש כפי שמסמלת לנו הסוכה.

ודווקא ההפך לא, אני עוזב את הדירה שלי, עוזב מה שיש לי, לא אכפת לי, ועובר לצריף הקטן הזה שבניתי שהוא ממש מפסולת, וזה מסמל שאני רוצה להגיע גם למציאות אחרת, חדשה, הנסתרת מאיתנו. שעכשיו על ידי מאמץ פנימי, יחס חדש שאני מתאמץ להקדיש לכך חשיבות, אני מגדיל אותה, מחשיב את המציאות הזאת החדשה, ואני רוצה באמת להיכנס בה. זה מה שמסמלת לנו הסוכה, וסוכות בכלל עם כל ארבעת מינים וכל מה שאנחנו מגלים אז, כשאנחנו מתחילים להתייחס לכל העניין החדש הזה. 

אורן: הנקודה המרכזית בדברים שלך אם הצלחתי לעקוב אחריהם, זה העניין של להפוך את מה שחשוב לי ומה שלא חשוב לי. אמרת שסוכה מרמזת על כך שאני רוצה לבנות לעצמי עולם חדש. זאת אומרת, אני יוצא מהעולם שלי, מהבית שלי, מהמוכר, מהנוח, מהבטוח, למשהו אחר שהוא כאילו דל כזה?

כן הוא נעלם מהחושים האגואיסטים שלי, אני לא שם לב לזה. זה נקרא שאדם "דש בעקביו".

אורן: והיציאה הזאת מהבית היא מרמזת שאני רוצה לבנות לעצמי עולם?

חשיבות חדשה, עולם חדש, ממה שהיה לא חשוב לי.

אורן: האם אתה יכול להסביר לי את העניין הזה של חשוב ולא חשוב. הבנתי שיש פה איזו החלפה, אמרת שאת מה שחשוב לי בדרך כלל אני עוזב, ופתאום אני הופך לחשוב את מה שבדרך כלל לא חשוב?

כן. זה למעלה מהטבע שלי.

אורן: לפני שאתה מדבר על למעלה מהטבע או לא, אני רוצה להבין עד הסוף על מה אתה מדבר. מה למשל לא חשוב לי?

לא חשוב לי מה שאני לא מרוויח באגו שלי. הטבע שלי הוא רצון ליהנות, אני רוצה ליהנות. כל דבר שאני רואה שנותן לי תענוג, אני מקרב אותו, אני שומר עליו שיהיה לידי, ואני דואג לו.

אורן: מה שחשוב לי זה מה שעושה לי טוב, שאני יכול ליהנות ממנו?

זה מה שנקרא קרוב לי.

אורן: זה מה שכל השנה חשוב לי?

כן.

אורן: עכשיו אתה אומר שצריך לעשות איזו החלפה, וזה מה שהיציאה החוצה מהבית מסמלת. מה אני מחליף במה עכשיו?

הכול.

אורן: מה זה הלא חשוב הזה, שאתה אומר שאני לא שם לב אליו כל השנה?

שאני לא שוקל לפי האגו שלי מה טוב לו, אלא אני שוקל למעלה מהאגו שלי. מה זה למעלה מהאגו שלי? לא מה שטוב לי אלא טוב לזולת. זה כל העניין של הסוכות. שאני רוצה לצאת מאהבה עצמית, רוצה לצאת מזה שאני נהנה, ואני מסמל בזה שאני רוצה ליהנות לאחרים, לזולת, "ואהבת לרעך כמוך". שאני רוצה להגיע לחיבור עם כולם, שאני רוצה להתעלות מעל האגו שלי, שהדברים שהם לא חשובים דווקא לטבע שלי האגואיסטי, עכשיו לשבוע ימים לפחות בוא נגיד, אבל בעצם לכל החיים הייתי רוצה להעלות אותם למעלה מהראש שלי, למעלה מדעתי. למרות שאני כולי בנוי כך שאני רק חושב על עצמי, אני אתחיל לחשוב בצורה הפוכה. מה שאני רוצה, לא לעשות, מה שאני רוצה לעצמי נעשה לאחר.

בואו נתחיל בצורה כזאת להתייחס למציאות ואנחנו נראה את החצי השני של המציאות שבכלל לא נתפסת בחושים שלנו. היא נמצאת כאן אבל היא לא נתפסת. ופתאום כמו בסרט אני מתחיל לזהות, לראות מלא דברים. בחושים חדשים לא בחושים שלי שהם אגואיסטים, כי ראיה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש, שייכים לאגו שלי, ולכן אני תופס רק מה שטוב לאגו, אלא אני מתחיל באנטי אגו לתפוס את הדברים ששייכים באמת כאן לידי, רק לא באגו שלי. אני בונה אנטי חוש, וזה נקרא "למעלה מהדעת".

אורן: בהסבר שלך בתחילת דבריך, דברת על זה שיש את הגורן והיקב. אני כמושבניק במקרה מבין את הביטויים האלה כי גדלתי בשנים שהיו באמת גורן, כרמים ויקבים. אני רוצה רגע שתבהיר את הדברים. יש את הגורן שבו אוספים את התבואה ומכינים את הלחם. הגורן מסמל את מה שאנחנו אוכלים, ויש את היקב לשם מביאים את הענבים ועושים יין. זאת אומרת, יש לי אוכל, יש לי יין ואני מסודר.

זה העיקר.

אורן: מזה אדם חי בעצם.

כן.

אורן: בסוכות אומרים שמהפסולת שיוצאת מהגורן ומהיקב.

זאת אומרת, מה שאני לא ממש צריך לחיים האלו.

אורן: כן מה שמיותר כאילו?

מה שאני חושב שמיותר.

אורן: מה שאני רגיל להתייחס אליו כמיותר, ואנחנו זורקים אותו בעצם לזבל. כמו כל הצומח שגוזמים.

זה סמל.

אורן: זאת אומרת, כל הפסולת שיוצאת מהצומח הזה, מהחיטה, מהיקב, כל הפסולת מכל הצמחים בעצם, בסוכות אנחנו דווקא לוקחים את הפסולת הזאת.

ואנחנו מחשיבים אותה.

אורן: ושמים אותה כסכך, בונים אותה כגג של הסוכה שלנו, ולזה קראת "מעלים אותה מעל הראש שלנו"?

כן. בדרך כלל זה אצלנו תחת הרגליים, ואנחנו מעלים את זה למעלה מהראש.

אורן: כל המוטיב שאתה מדבר עליו זה לקחת את מה שכל השנה נראה חשוב ולא חשוב ולעשות החלפה?

ממש הפוך, גם אלו וגם אלו. אני עוזב את הבית, אני עוזב את הכל. אני לוקח את מה שנמצא תחת הרגליים ומעלה מעל הראש.

אורן: מה זה מסמל שאתה מעלה מעל ראשך?

שאני מתחיל להחשיב דברים שלא מתקבלים אצלי בטבע שלי, באגו שלי, כחשובים.

אורן: לחשוב על אחרים כפי שאמרת קודם "ואהבת לרעך כמוך"?

לחשוב על אחרים, במיוחד זה כלפי הזולת. כן, שם זה מתבטא במיוחד. למה התורה אומרת "ואהבת לרעך כמוך", מה אכפת לי "ואהבת לרעך כמוך"? כי על ידי יחס כזה לזולת אני גם בונה את עצמי הפוך, ואז "עולם הפוך ראיתי". אני יוצא על ידי הפעולה הזאת לתפיסת העולם העליון, ל"עולמך תראה בחייך", אני מגלה את העולם הבא כאן ממש בחיים האלו.

אורן: למה נהוג לקשט את הסוכה?

לכבד את הסוכה.

אורן: אני לא הבנתי. הייתי בא לסבא וסבתא שלי, וחצי פרדס היה תלוי על הסכך ועל הדפנות. כאילו הפרדסים עברו לתוך הסוכה, והכל היה גדוש. מה השיגעון אם יורשה לי לשאול?

לקדש את הסוכה, כי זה הופך להיות קודש. כשנכנסים לסוכה מנשקים את הסוכה, מנשקים את הסכך, יש כל מיני מנהגים כאלה.

אורן: למה צריך לקשט את הסוכה?

כי זה הופך להיות בשבילנו יקר.

אורן: מה הופך להיות יקר?

השגת חיי העולם הבא, זה מה שאתה משיג בסוכה אם אתה בונה אותה לא בחיצוניות מהענפים והעצים. אם אתה בונה אותה בפנים, והיחס שלך לעולם הזה משתנה ב"ואהבת לרעך כמוך" ביציאה מעצמך החוצה, אתה בזה מתחיל לראות את העולם הבא. לא את העולם הזה אלא הפוך ממנו, ואז על ידי זה אתה מגיע למימוש של החיים שלך. אתה יוצא מהחיים הגשמיים האלו, הבהמיים בעצם, כי אנחנו כבהמה קיימים כאן בסופו של דבר, ואתה יוצא לעולם הפוך. לזה ששם אין זמן, תנועה, מקום, אתה לא מוגבל, לחיים נצחיים, חיים שלמים. כי אתה לא חי כל הזמן כדי לקבל ולקבל, אתה חי בנתינה ונתינה אין לה הגבלה בשום מימד.

אורן: בעוד דקה התכנית תסתיים. הייתי רוצה שנסכם את כל התובנות האלה שבאמת יהיה לניצה ולי עם מה לחזור לילדים שלנו. אז למה בונים סוכה?

סוכה בונים כזכר לאבותינו במדבר זה דבר אחד, ולכך שפעם אנחנו נגיע לסוכה שהיא נקראת "סוכת דוד". שאנחנו נגיע למצב שכולנו נשב יחד בסוכה, בחיבוק כחברים, כל עם ישראל חברים, ובכך אנחנו נגלה את החיים בחיבור בינינו למעלה מהאגו שלנו, זה מה שהסוכה מסמלת, באושפיזין מה שנקרא. אושפיזין זה שאנחנו מזמינים כל הזמן אורחים שיבואו ויבואו יותר, זה מסמל יציאה מהאגו. שנצא מתוך העולם הצר שלנו ונגיע לעולם הרחב האין סופי כאן בחיים שלנו, רק בזה שנחליף את היחס במקום לעצמי לזולת.

ניצה: בסוכה הזאת ישבו רק בני ישראל או כל העולם?

אחר כך הסוכה תכסה את כל העולם, גם על זה כתוב "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים". ביתי זה בעצם הסוכה.

חג הסוכות נושא בקרבו את סוד החיים. אם נלמד להפוך את מה שלא חשוב בעינינו עתה לחשוב מאוד, נוכל פתאום לגלות מחוץ לבית המוכר, עולם חדש ונפלא. ביציאה מגבולות האהבה עצמית אל האהבה האמיתית, מחכה לנו כל הטוב וכל השפע.

הרב ד"ר מיכאל לייטמן

כשהגעתי ארצה הייתי כמעט בן 30, ואז נתקלתי לראשונה בחג הסוכות. נזכרתי בילדות, כשהיינו בונים לעצמנו בית על העץ. אבל כאן ראיתי אנשים מבוגרים, רציניים מאוד, שבונים לעצמם באדיקות מעין צריף בחצר. ניסיתי להבין למה.

ההסבר על כך שעושים סוכה רק בגלל שאבותינו ישבו בסוכות במדבר לא סיפק את סקרנותי. במקביל, התחלתי להתעניין בתורת ישראל לעומק, והגעתי לחכמת הקבלה. שם מצאתי הסבר שונה, שמאוד דיבר אליי.

רציתי להבין, מה קורה עם החיים שלנו? לשם מה בכלל נולדנו לעולם הזה? מה גורם לנו להתנהג כפי שאנו מתנהגים? לאן אנו מתפתחים? מה תלוי בנו ומה מוגדר מראש בחוקי הטבע? האם ביכולתנו להשפיע על גורלנו? ואם כן, אז כיצד? השאלות האלה הביאו אותי לגלות בין היתר גם את סודה של הסוכה.

בונים עולם חדש

הסוכה מרמזת על עולם חדש שאותו אנו יכולים לבנות לעצמנו, דווקא מהפסולת של העולם הזה. במה מדובר? ראשית ניזכר מאלו חומרים בונים סוכה. חז"ל אומרים שאת הסוכה בונים מ"פסולת גורן ויקב", כלומר ממה שנחשב כפסולת. הסכך הוא עיקרה של הסוכה. אנו לוקחים גזם של עצים וכדומה, דברים שכל השנה אין בהם שום צורך ומשליכים אותם לזבל, מרימים אותם מעל ראשינו כסכך ויושבים תחתיו שבוע ימים.

ועתה נתבונן פנימה. מה שחשוב לנו באופן טבעי, מה שמעסיק אותנו כל הזמן ואליו אנו שמים לב, הוא מה שיכול להועיל לנו באופן אישי, או לילדינו. מהדברים האלו אנו בונים את העולם שלנו, את ההצלחה שלנו בחיים, ולכן הם העיקר עבורנו. לעומת זאת, דברים כמו אהבת הזולת, נתינה, השפעה טובה לחברה, הרבה פחות חשובים לנו. במבט אגואיסטי פשוט, דברים כאלה כלל לא נחשבים, סוג של 'פסולת'.

חשוב, לא חשוב, חשוב

לו יכולנו להפוך את הסדר, את הדברים שלא חשובים לנו עתה להפוך לחשובים מאוד בעינינו, היינו מגלים לפתע עולם חדש. על כך אמרו אותם החכמים שהצליחו לעשות זאת: "עולם הפוך ראיתי".

זה מזכיר במשהו כל מיני אפקטים ויזואליים, שבהם על ידי שינוי מיקוד המבט אתה מתחיל לראות מה שבמבט ראשון לא ראית. אלא שכאן צריך להפוך לא את מיקוד המבט, אלא את מיקוד הלב. את הטבע של האהבה העצמית שאיתו נוצרנו מלכתחילה.

היציאה מהבית אל הסוכה מסמלת את הרצון שלנו להחליף גישה לחיים. מאמץ פנימי לסגל לעצמנו הסתכלות חדשה על העולם, על עצמנו ועל אחרים. להפסיק לשקול כל דבר מתוך האגו שלי, מה טוב לי וזהו, ולהתחיל לשקול דברים ממקום גבוה יותר, מה טוב לאחרים.

סוכה בלב

מהותו של חג הסוכות היא הרצון לצאת מאהבה עצמית אל ואהבת לרעך כמוך. רצון להגיע לחיבור עם כולם. לפחות לשבוע ימים, להתאמץ לחשוב בצורה הפוכה מהרגיל. למרות שבאופן טבעי אני חושב רק על עצמי, להתחיל לחשוב הפוך. כל דבר טוב שרציתי לעשות לעצמי, לנסות לעשות אותו לאחר. ופתאום, כמו בסרט, נתחיל לראות עולם חדש. מציאות חדשה, מלאת דברים מקסימים ומרתקים, שעכשיו איננו קולטים בתוך התפיסה האגואיסטית הצרה והמוגבלת שלנו.

אם בונים סוכה בתוך לבנו, אם יוצאים מאהבה עצמית לאהבת הזולת, נפתח בפנינו עולם רחב ונצחי. יוצא ש"ואהבת לרעך כמוך" אינו כלל מוסרי נחמד וילדותי, אלא נוסחה מדעית ליציאה לעולם בממד גבוה יותר. מעל זמן, תנועה ומקום, מעל כל ההגבלות שישנן בחיים מתוך ספיגה אגואיסטית פנימה, בקבלה לעצמי בלבד. חיים בלתי מוגבלים יכולים להיות רק בנתינה, כי לנתינה אין שום הגבלה, בשום ממד. זהו המימוש השלם והאמיתי של חיינו, פסגת האבולוציה של רוח האדם שבנו.

קישוטים ואורחים

נהוג לקשט את הסוכה כמה שיותר, ולהזמין אליה אורחים רבים במהלך החג. במנהגים אלו אנו רוצים להביע עד כמה יקרה בעינינו השאיפה להגיע לאהבה אמיתית. עד כמה אנו רוצים להגיע פעם למצב השלם של "סוכת דוד".

מדובר במצב שבו כולנו נשב יחד בסוכה, בחיבוק, כמו חברים. בחיבור בינינו נגלה חיים חדשים, נצא מהעולם המוגבל שלנו ונגיע לעולם אינסופי, כאן ועכשיו. כמו שכתוב: "עולמך תראה בחייך". והכי חשוב לזכור, שכל הטוב והשפע תלויים רק בהחלפת הגישה שלנו לחיים, במקום לעצמי בלבד - לזולת. חג שמח!

לחצו כאן להורדה