חיים חדשים - תוכנית 629 - סוכות וארעיות

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: אנחנו נמצאים בימי הסוכות. נדבר על כל מיני שאלות שעולות מתוך המוטיב הזה של הסוכה. יציאה מהבית, מהמוכר והקבוע, מהנוח, אל מקום זמני וארעי שמעלה כל מיני שאלות על החיים בכלל.

ניצה: חג הסוכות מזמין אותנו לחשוב ולהרהר במושג הזה של ארעיות, של זמניות, ואולי אפילו בהשוואה של הקיצוניות הזו בין משהו שהוא זמני לבין משהו שהוא נצחי. אנחנו רואים שבחג הסוכות אחד הסמלים המיוחדים הוא שאנחנו יוצאים מבית הקבע שלנו, מהדברים המוכרים, הידועים, הבטוחים, היציבים, לפרק זמן של שבוע ימים למקום זמני. זה כמעט סוג של פיקניק כזה, מתחת לכיפת השמיים, מחוברים יותר לטבע. משאירים את כל המוכר והידוע בצד ונכנסים לפרק זמן קצר יחסית של משהו זמני.

כל העניין הזה מעלה הרבה מאוד שאלות. כי באופן כללי האדם לא אוהב מצב זמני, מצב לא בטוח וארעי. אנחנו אוהבים מאוד יציבות, כי זה נותן לנו ביטחון. כשאנחנו מסתכלים על כל החיים שלנו, אנחנו שואפים שכל דבר בחיים שלנו יהיה יציב, מערכות היחסים, מקום העבודה, הבית. בחג הסוכות, כשאנחנו יוצאים ומשאירים את כל הדברים הבטוחים שלנו והיציבים לפרק זמן, זה מעלה הרבה מאוד שאלות. אז למה האדם באופן טבעי, בטבע שלו, מחפש משהו יציב, משהו בטוח?

כמו כל בהמה. מה ההבדל בין אדם לבהמה? גם הבהמה כך מחפשת, היא מתרגלת לבית שלה. במיוחד חתול, תנסי להוציא חתול מהבית.

ניצה: הוא לא אוהב.

לא שהוא לא אוהב, הוא יתנגד בכל הכוח.

ניצה: למה? מה יש בטבע שלנו שכל כך מחפש?

כי זה בטוח, זה טוב. גם אני לא רוצה לעבור דירה. טוב לי כך, בשביל מה לי, מה יש לי שם? ומה יהיה עד שאני אתיישב במקום החדש? זה לא בטוח, אני לא יודע. כאן אני מכיר הכל, הסתדרתי. זה מאוד בהמי, זה מאוד שייך למין החי. המקום שלי מגודר.

אורן: הטריטוריה.

הטריטוריה שלי, איפה שאני נמצא, זה שלי, כולם יודעים, מבינים, אף אחד לא נכנס. תראה מה שבנו בני אדם במיוחד, מעל דרגת החי. אם היינו מתפתחים, אנחנו עוד יותר היינו נכנסים לשטח הפרטי.

ניצה: ככל שאנחנו יותר מתפתחים, אנחנו יותר מחפשים להיכנס לשטח הפרטי, ליציב הזה?

כן, בטח.

ניצה: האם אנחנו מפסידים משהו כבני אדם בהתפתחות שלנו כשאנחנו מפחדים מהדבר הזה שנקרא ארעיות?

ודאי.

ניצה: מה?

זה דבר והיפוכו. ההתפתחות שלנו היא על ידי הגברת האגו שלנו, הרצון ליהנות מכל מיני דברים. אנחנו יותר ויותר חייבים לדאוג לחיים בטוחים, מיוצבים היטב.

ולכן האדם הוא בעצם מסכן, כי החיים שלנו מוציאים אותנו ממקום למקום. הדורות הקודמים היו חיים מאות שנה באותו מקום והבית היה עובר מדור לדור, וכך הכלים של הבית והכל. אנחנו ממש נמצאים במצבים שאנחנו כל הזמן צריכים לעבור דירות ומקומות. ובסך הכל אף אחד לא כל כך מרוצה מזה, אבל אלה החיים שלנו. וזה הכל כדי שאנחנו נגיע למצב שאנחנו נהיה יותר מובּיליים, ואנחנו בכלל נחשוב לכיוון מעבר מדירה לדירה, בהתאם למה שסוכות מסמל.

אנחנו מגיעים למצב שכבר אנחנו לא מסוגלים כל כך להתיישב בעולם הזה. פעם זה היה יותר קל. היום אנחנו כבר לא יודעים אם אנחנו נתקיים כאן או שכדור הארץ כבר קטן, ובכלל אם הוא יחזיק אותנו. האם לא יתפוצץ, האם לא יתקרר, לא יתחמם וכולי. יש כבר כל מיני פנטזיות לעבור לאיזה מקום אחר כאילו וכן הלאה. ההתפתחות שלנו מביאה אותנו למצב שאנחנו היינו בשמחה עוברים לאיזה מקום יותר בטוח וטוב. אבל אין.

והארעיות הזאת שאנחנו מגלים בחיים שלנו, למרות שאנחנו כאילו יותר חזקים, יש לנו אפשרויות לבנות את החיים שלנו לתפארת, מבחינת היכולות שלנו הטכנולוגיות שלנו בתעשייה, במסחר, בהכל. אבל האגו שלנו נעשה הרבה יותר דורש, רע ואכזרי, ויחד עם כל היכולות שלנו הוא לא נותן לנו להסתדר נורמאלי.

אנחנו יכולים לבנות לכולם דירות, אנחנו יכולים לספק לכולם אוכל בשפע לכל באי העולם. ובמקום זה חצי מהעולם גווע מרעב, חצי בלי דירות, וחצי נע ונד וכולי. זאת אומרת, בטבע שלנו יש כאן איזה רוע כזה שלא נותן לנו לסדר את עצמנו, לסדר את החיים שלנו.

ולכן אנחנו רואים, שבמאה עשרים ואחת מיליוני אנשים עוברים ממקום למקום טסים ובאים ולא מוצאים לעצמם רוגע. לחצי מהילדים שלנו אין פרנסה, אין להם מקום עבודה, הם מתקיימים מכל מיני קרנות או ממש פירורים שהממשלה נותנת להם וכן הלאה, זה במיוחד באירופה. ובאפריקה חצי שם גוועים מרעב. ואם פעם חשבנו שדרום אמריקה תתחיל לפרוח, אז לא, הם שוב נכנסים לצרה. וחשבנו שסין תהיה דוגמה לכולם, גם היא נופלת. יפן כבר מזמן. עכשיו גם אמריקה. בכל העולם אין לנו דוגמה שנראית לנו כמשהו יציב.

וכאן אנחנו מגיעים לעניין הזה של הקבע וארעי, ובאמת החיים שלנו יותר ויותר נראים כארעיים. ואנחנו לא יודעים מה לעשות. אנחנו יודעים שהכל זמני, הכל לא שווה, הכל לא יציב, ופעם היינו משתוקקים למשהו קבוע, חזק, היום אין דבר כזה.

אפילו מקצוע שאנחנו נותנים לילדים שלנו, גם זה מי יודע, בעוד כמה שנים זה כבר נעלם. אם אנחנו בונים משהו, מי יודע האם בעוד כמה שנים זה יתקיים. משפחות נהרסות, גם היחס בין ההורים לילדים. זאת אומרת, הכל נעשה נזיל, מאוד מאוד ניתן לשינוי. ואנחנו מבינים שדווקא במקרה כזה הבית הקבוע שלנו, דירת הקבע, הפכה להיות לארעי.

ומה עם דירת הקבע? כאן אנחנו מתחילים לראות, ודווקא מתוך המקרה הזה עם הסוכות, אם אנחנו מחליפים את הערכים שלנו, ומה שהיה לנו חשוב, לדברים שהיו נראים לנו בלתי חשובים, אז אנחנו יכולים לבנות עולם קבוע, יפה וטוב.

אם אנחנו נחליף את הערכים שלנו, ובמקום שהערכים שלי יהיו כולם מיוצבים בי על ידי הטבע האגואיסטי שלי. אם אני אחליף את הטבע האגואיסטי של אהבה עצמית לאהבת הזולת, לחיבור בין אנשים, ליחס יותר יפה, לדאגה כללית. אם אני לפחות אבין שבעולם הגלובלי לא יכול להיות אחרת, אלא אם טוב לכולם, אז טוב לי ולא יכול להיות אחרת. ודווקא דרך זה שטוב לכולם, יהיה טוב לי, ולא שיהיה טוב לי, אז יכול להיות שאני אדאג לכולם.

לא, זה לא קורה, זה הפוך. אם העולם נעשה גלובלי, רק דרך זה שיהיה טוב לכל העולם, גם לי יבוא הטוב הזה. אם הייתי יכול לקלוט את העניין הזה, להבין אותו, להתחיל לממש אותו, אז הייתי הופך את החיים שלי הרעים לחיים יפים, קבועים.

ניצה: זאת אומרת, כל הזמן מעין טוב קבוע?

כן.

ניצה: האמת היא שזה מה שאנחנו שואפים, שיהיה לנו טוב, שנהיה מאושרים.

אז לא יהיה. העולם שלנו יהיה יותר ויותר ארעי, העולם שלנו יהיה יותר ויותר גרוע, כך שהדירה שהייתה לנו כקבע, כי חשבנו שכך היא תהיה, היא הופכת להיות לארעי. ואז מחוסר ברירה על ידי ההיסטוריה, ההתפתחות, הבעיות, המחלות, דרך הייסורים אנחנו מגיעים בעל כורחנו לקביעת המצב החדש, ומה שדווקא היה נראה לנו ארעי, דווקא בזה אנחנו נראה שזו דירת הקבע.

ניצה: מה שתיארת עכשיו מייצג איזו מגמה שאנחנו רואים באמת בעולם, כל הנושא הזה של ארעיות, ודיברת על נדידת העמים, ורואים את זה גם היום, עם כל התופעות החדשות של המהגרים שזזים ממקום למקום. כאילו הכל משתנה, אין שום דבר שהוא נשאר קבוע. מה שהיה כאילו קבוע פתאום הכל מתערער. אני מבינה שיש פה איזו מגמה.

האם את יכולה לתאר לעצמך שפתאום מיליוני אנשים קמים מהמקום, זזים. שם יש באמת בעיות וצרות, אבל גם מהמקומות שאין בעיות. הם דווקא באים לבושים יפה, עם כסף בכיסים, הם ממש נראים יפים, צעירים, חזקים. אין שם זקנים, מעט מאד נשים. לפעמים יש אישה עם תינוק. אבל זה כך. הם באים אלפי קילומטרים בצורה מכוונת, בצורה מאד ברורה. נכנסים, פורצים דרך כל הגדרות והגבולות. זאת אומרת העולם שלנו הוא בכוח הטבע, זה מושרש בתוך הטבע התכנית הזאת, שהוא הופך להיות לארעי.

ניצה: האם בסופו של דבר יש איזו נקודת מפגש ביניהם בין הארעיות, הזמניות, למשהו הקבוע והנצחי? מה צריך האדם לעבור כדי שהוא יבין שהדבר הנצחי הוא למעשה הדבר הקבוע באמת. איך אני יודעת שמה שנדמה לי שהוא הקבוע, פתאום אני מבינה שזה הזמני?

יש שתי אפשרויות או שאת פוקחת עיניים ומשתדלת לראות את מה שגם אני כך עברתי, למדתי, חקרתי וגיליתי לעצמי או על ידי הייסורים. כמו אותם מיליוני אנשים שזרקו אותם מהמזרח התיכון, או מצפון אפריקה, לאירופה. ואת תראי מה יהיה בזמן הקרוב, עוד יתחילו לנוע בעולם.

אורן: מה יהיה?

ניצה: מה יהיה?

מכות הרעב, מכות הטבע ילחצו על מסות גדולות של בני אדם והם יתחילו לרוץ ממקום למקום.

ניצה: למה הטבע פועל כך?

כי אנחנו מפירים את חוקי הטבע. אנחנו כך פועלים על הטבע. לא תהיה ברירה. אולי היפנים יצטרכו לעזוב את יפן בכלל, את האי הקטן הזה, ולעבור לסיביר. וגם צ'ילה תצטרך לעשות איתם משהו, ולא רק צ'ילה בכלל. וגובה האוקיינוס יעלה בעוד כמה מטרים, אז רוב אוכלוסיית העולם נמצאת סביב קו המים, בחופים של האוקיינוסים והימים.

כך מיליארדי אנשים, ולא רק כמה אלפים כמו עכשיו, קרוב למיליון אנשים, זה כלום. אז יהיו ממש מאות מיליונים שיצטרכו לברוח. וזה לא סתם או עכשיו, או אולי מחר, מחרתיים, אלא זה יהיה כמו הר געש וֵזוּב שהתפוצץ. כך הם יברחו, וזה יהיה בקרוב. או על ידי כאלה ייסורים, או על ידי זה שחכמת הקבלה תתגלה ותסביר לאנשים שירצו לשמוע במקצת. יכול להיות שכבר יש לנו היום מידת ייסורים מספקת כדי לפתוח את האוזניים.

ניצה: הטבע מעודד אותנו לצאת מהמקום הקבוע, הנוח כאילו, שהופך להיות לא נוח. הטבע דוחף אותנו.

אבל עדיין לא שומעים. כמה שאנחנו משתדלים לספר לכולם מה הסיבה, מה היסוד של ההתפתחות הזאת, למה זה מוביל אותנו, אנשים עדיין חושבים שאפשר עוד לחכות, "בסדר, יפה מאד, אתה אומר, אתה חכם ואנחנו אנשים פרקטיים".

ניצה: יש איזה חוק פרקטי, קבוע בחיים שלנו? אנחנו מדברים על זמניות ועל דברים שהם קבועים. יש בחיים שלנו דברים שהם באמת קבועים?

לחקור את הטבע לעומק ולהבין את החוקים. ואני מדבר רק מתוך עומק חוקי הטבע, שאז מתוכם אנחנו כן יכולים להבין מה קורה, ולהבטיח לעצמנו התפתחות יפה, טובה ומהירה. ללא שום הרגשת צער, אפילו כלשהו, קטן.

ניצה: החוקים בטבע הם קבועים, או שגם הם משתנים כל הזמן?

החוקים קבועים. רק לא כלפינו, אנחנו לא יודעים. אנחנו בונים לעצמנו את חוקי הטבע, כאילו הם כאלו. יפה מאד לראות את זה בכלכלה. כך נתנהג, או כך נתנהג, ובונים את החיים שלנו לפי ספקולציות. וכל פעם לכן כך מגיעים.

אורן: אמרת שהיינו רגילים שיש דברים קבועים וברורים בחיים שלנו. ואם מסתכלים בפרספקטיבה של כמה עשרות שנים, אז העולם שבו אנחנו חיים מאד השתנה. אם פעם הכל היה ברור וידוע לאדם, האבא היה כזה, הבן ממשיך את העיסוק שלו, את המקצוע שלו. אולי אפילו חיו באותו בית וכן הלאה. אפשר היה לשרטט את החיים כאילו מראש, פה ושם אסונות, אבל פחות או יותר הדברים היו מתקדמים בצורה ברורה, קבועה ויציבה.

כן.

אורן: בעשרות השנים האחרונות, העולם משתנה, עד שהיום הגיע לשיא. אתה אומר שהיום זה מיליונים, אבל זה יגיע אפילו למאות מיליונים בעתיד, של אנשים שיצטרכו לזוז ממקום למקום, והחיים שלהם ישתנו מהקצה אל הקצה.

אמרת שכל התהליך הזה המטרה שלו זה להחליף לנו את המושגים. שדירת הקבע שלנו, של היום, ודירת הארעי הולכים להתחלף. שכאילו תהיה הגדרה מחודשת של מה קבוע ומה זמני, מה בר חלוף.

בהגדרות החדשות שאליהן אנחנו כנראה מובלים, מה יהיה קבוע? על מה אפשר יהיה לסמוך? אינטואיטיבית נראה לי שהיום, בעולם שכל כך מלחיץ, לחץ וחרדות, ואתה לא יודע מה יהיה מחר, אם הייתי היום בוחר קריירה לעצמי, הייתי בוחר משהו בביטוח. כי אפשר למכור ביטוח על כל דבר. וכשהאדם כל כך בחרדות, בשמחה יקנה את כל סוגי הביטוחים שיש, לתת לעצמו איזה עוגן, איזו אחיזה, מה יהיה איתו, מה יהיה עם הילדים שלו, אם חס ושלום יקרה כך או כך.

פעם שלחו לי פרוספקט. נדהמתי לקרוא כמה אופציות יש בתוך הביטוחים, שלא היה לי כסף לקנות את כולם. רק מלהבין כמה דברים אני יכול לבטח את עצמי, נכנסתי ליותר חרדות ממה שהייתי קודם. אבל אם מוכרים זאת אומרת שצריך את זה.

בתוך השינוי של כל אורח החיים בעולם המודרני של היום, מה מחר יהיה דבר קבוע, שאני יכול לסמוך עליו שזה ברזל? יהיה משהו אחד, ואם כן, מה יהיה הדבר הבטוח של מחר?

דבר בטוח.

אורן: עוגן יציב.

ידע.

אורן: ידע?

אוניברסאלי. שאני יודע את מערכת הטבע, איך הטבע פועל. ואני נכלל במערכת הזאת. ואני יודע איך לנהל אותה.

אורן: את המערכת?

את המערכת, איך לנהל אותה ואיך להסתדר עימה. אני לא צריך שום ביטוח מבני אדם. אני לא סומך על אף בן אדם, על כלום. אני צריך להיות נכלל, קשור, עם מנגנון הטבע הכללי, שהוא למעלה מחיים ומוות, למעלה מהעולם הזה. שהוא כולל בתוכו את כל העולמות. אני צריך להיות קשור לכוח העליון.

אורן: אתה יכול להסביר איזה סוג של ידע זה, הידע האוניברסאלי?

זה "דע את ה' א-לוהיך."

אורן: מה זה אומר?

פשוט מאד. לדעת, להכיר, להבין, להרגיש, להתקרב, לאחוז בו, להיות שותף.

אורן: במי לאחוז?

בכוח העליון, שהוא נקרא "הטבע". אבל הטבע שכולל בתוכו הכל. הוא נקרא "הכוח העליון", או "בורא". בוא וראה. שאני מגיע ורואה אותו, מכיר אותו, אני מחובר אליו, נמצא בו. ובמערכת הזאת שאני נמצא, אני בטוח שאני נמצא כמוהו, שלם, נצחי, בידע אינסופי, בקיום אינסופי, ללא שום הגבלות, לא בזמן, לא בתנועה, לא במקום, לא בכלום. תענוג אינסופי, ידיעה אינסופית, בזה אני נמצא. כך אני מגיע להכרה עם הא-לוהות.

אורן: מהי הנוסחה שעל פיה האדם יכול להתחיל לאחוז בכוח הזה?

יציאה מהאגו שלי. לכן אנחנו היום, משך ההיסטוריה, כל פעם מתקרבים למצבים שהחיים שלנו הם יותר ויותר לחוצים. זה כמו שאתה לוחץ על דובדבן כדי להוציא ממנו את הגרעין, כך החיים שלנו היום לוחצים עלינו, שאנחנו נצא סוף סוף מהעולם הזה הצר וניכנס לעולם העליון.

אורן: אז מהי הנוסחה להתחיל לאחוז בכוח העליון?

אם אתה רוצה לעשות את זה מהר, לפני שזה לוחץ עליך, החיים לוחצים עליך, אז אתה צריך בעצמך להשתדל להבין את זה, להכיר את זה ולהגיע לזה.

אורן: איך אני, האדם, יכול לאחוז בכוח עליון? זה מה שאני מנסה להבין.

רק דרך חכמת הקבלה ומימוש שלה.

אורן: מה היא תלמד אותי?

"ואהבת לרעך כמוך". לצאת מהטבע שלך לטבע החיצון. מטבע קבלה, הנאה עצמית להשפעה, הנאה כללית. ואז אתה יוצא לעולם לא מוגבל. אתה מתחיל לראות דברים שהם היום נסתרים. שנמצאים כאן אבל אתה לא רואה אותם, לא מזהה אותם.

אורן: מה הקשר בין "ואהבת לרעך כמוך" לבין זה שאני אתחיל לאחוז בכוח עליון, שהוא יהיה העוגן שלי?

כי זה אמצעי.

אורן: מה אמצעי?

"ואהבת לרעך כמוך" אמצעי לגילוי העולם העליון.

אורן: למה, מה הקשר בין אם אני אוהב מישהו, לכוח העליון?

כשאתה יוצא מאהבה פרטית לאהבה כללית, אתה בזה מחליף את האגו שלך, הרצון לקבל, לרצון להשפיע, לרצון ליהנות לזולת. בזה אתה מחליף את הגישה שלך לחיים, מלמשוך הכל לעצמו לעשות הכל לטובת הזולת. ובזה אתה מחליף את החושים שלך, את הקליטה שלך, מפנימה החוצה. ואז אתה מתחיל לראות עולם הפוך.   

אורן: וזה ייתן לי אחיזה בכוח העליון?

כן.

אורן: למה?

כי מחוצה לך הוא נמצא. הכוח העליון נמצא מחוצה לך, מחוצה לחושים שלך.

אורן: אז איך אני אאחוז בו?

בזה שאתה גם תצא מעצמך.

אורן: עוד פעם.

בהיפוך הזה, בהפכיות החושים שלך, אתה תצא מעצמך ותתחיל להרגיש מה שנמצא מחוצה לך. זה נקרא לצאת, להרגיש העולם החיצון. וכל העולם החיצון הזה שאתה מתחיל להרגיש, זה הכל נקרא "בורא".

אורן: והכוח הזה הוא הדבר שיתן לי יציבות?

את הכל.

אורן: וקביעות, משהו שאפשר לסמוך עליו?

ודאי, כי אתה מתחיל להרגיש את המערכת שהיא קובעת הכל. ואתה מכיר אותה, מרגיש אותה. אתה כבר לא עושה טעויות. אתה נעשה חלק ממנה. אתה "בן עולם הבא", מה שנקרא.

אורן: זה תהליך שהוא רק לדתיים, רק ליהודים?

לכל אחד. אבל קודם ליהודים, לא חשוב דתיים או חילונים, קודם ליהודים ואחר כך לכל אומות העולם. כי זה לפי התורה שלנו, פנימיות התורה, שנקראת "חכמת הקבלה".

אורן: לסיכום, אם אדם היום, בעולם שלנו המשתנה כל כך, מחפש דבר בטוח, מה הוא צריך להבין, מה יהיה דבר בטוח?

מחוצה לו. דבר בטוח הוא בזה שהוא מחליף את הגישה שלו לחיים, מאהבה עצמית לאהבת הזולת. וזה נקרא "תצא מדירת קבע ותכנס לדירת ארעי".

אורן: תודה רבה הרב לייטמן. תודה ניצה. תודה גם לכם שהייתם איתנו. יוצאים מעצמנו החוצה, הכי בטוח שיש. חיים חדשים. כל טוב, להתראות.

בעולם המשתנה של היום, כשאירופה טובעת חסרת אונים בים של פליטים ועומדת להוציא את העצבים עלינו, בא חג סוכות ללמד אותנו שיעור חשוב. עם היציאה מדירת הקבע אל דירת ארעי, כדאי להכיר את הדבר היחיד שיוכל להבטיח את שלום ילדינו. הוא נמצא בינינו.

הרב ד"ר מיכאל לייטמן

ניסיתם להוציא פעם חתול מהבית שלו? הוא יתנגד לכך בכל הכוח. כך גם אנחנו, בני האדם, אוהבים קביעות, פחות אוהבים שינויים. ופתאום מגיע חג סוכות ואומר: 'צאו מדירת הקבע', מהבית שלכם, 'ושבו בדירת ארעי', בסוכה. השאלה היא מה כדאי ללמוד מזה לחיים בכלל, ומה המשמעות של זה דווקא בעולם המשתנה של היום?

ככל שאנו מתפתחים, אנו שואפים להבטיח את קיומנו ואת קיום ילדינו, שהכול יהיה יציב. אבל משנה לשנה זה נהיה מסובך יותר. פעם הכול היה פשוט. בתים עברו מאב לבן, מקצועות, עסקים. הייתה המשכיות, קביעות ויציבות. והיום, הכול לא ברור ושברירי. דווקא בעידן של טכנולוגיה מדהימה בו יכולנו להבטיח בקלות לכל אדם דירה וכל מה שצריך כדי לחיות טוב, אנו עסוקים באינסוף מאבקים ומלחמות. טמון בטבע שלנו מין רוע שכזה, שאינו מאפשר לנו לסדר לעצמנו חיים טובים.

עולם נעלם

במאה ה-21, מיליוני אנשים נאלצים לנדוד ממקום למקום, מחפשים בטחון, שקט ופרנסה. יש מדינות באירופה שבהן לחצי מהצעירים אין עבודה, באפריקה בכלל גוועים מרעב. אם לפני כמה שנים חשבנו שדרום אמריקה תתחיל לפרוח, שוב היא בדעיכה. סין שטענה לכתר מתרסקת, יפן מזמן לא על הסוס. אפילו החלום האמריקאי התפוגג, וארה"ב כבר לא מה שהייתה פעם.

קיצורו של דבר, בעולם של היום קשה למצוא דוגמה למשהו יציב, קבוע וחזק. החיים נהפכים ליותר ויותר ארעיים, הכול נעשה זמני ושביר. אפילו מה שאנו נותנים לילדינו, מקצוע או כל דבר אחר, תוך כמה שנים יכול לאבד מערכו. משפחות נהרסות, היחסים בין הורים לילדים מידרדרים. הכול נעשה נזיל, נתון לשינויים. במבט כולל אפשר לומר כי הבית הקבוע של פעם הפך היום להיות דירת ארעי.

נדידת עמים

מיליוני הפליטים והמהגרים שחיפשו לעצמם בית חדש השנה, הם רק סנונית ראשונה. אם לא נבין את מגמת ההתפתחות של הטבע ונמשיך להפר את חוקיו, אנו עלולים לספוג מכות טבע שונות, כמו רעב ושינויי אקלים.

אם לדוגמה גובה פני הים יעלה בכמה מטרים, מאות מיליוני בני אדם יצטרכו לברוח מארץ מולדתם ולחפש מקלט. הם יפרצו את כל הגבולות, ואיש לא יכול לעמוד בפניהם.

אבל בידינו למנוע את המכות הללו, וזה מה שחג סוכות בא ללמד אותנו. אם נשכיל להבין מראש את תכנית ההתפתחות שמוגדרת עבורנו במערכת הטבע, נוכל להוביל את המין האנושי כולו אל אופק חדש.

כולם קשורים

בעולם גלובלי ומקושר, תנועה של כל פרט משפיעה על האחרים. תשאלו את האירופאים שפתאום טובעים בים של פליטים, חסרי אונים, לא יודעים מה לעשות. במערכת כזו של השפעות הדדיות, כולם תלויים זה בזה. לא יכול להיות טוב לאחד, אם לא טוב לכולם.

בעולם של מחר, רק אם אדאג לכך שיהיה טוב לכולם, אוכל להבטיח שיהיה טוב גם לי. ככל שנקדים להבין את השיעור הזה שהטבע בא ללמדנו, כך נוכל להפוך את החיים הארעיים והשבריריים של היום, לחיים טובים, בטוחים, קבועים ושלווים.

הכי בטוח

הדבר הבטוח ביותר לעשות היום הוא לחקור לעומק את הטבע, ולהבין את חוקיו. רק מתוך הבנת מגמת ההתפתחות, נוכל להבטיח לעצמנו התפתחות טובה ומהירה, ללא שום צער או כאב כלשהו. העוגן היחיד שאפשר להישען עליו בעולם המשתנה הוא ידע. ידע אוניברסלי, שכולל הכרה של מערכת הטבע, הבנה כיצד היא פועלת, לאן היא מכוונת את התפתחותנו כבני אדם. אם נבין זאת, נבנה לעצמנו קשר עם הכוח הכללי שפועל בטבע.

הטבע בגימטריה א-לֹהים (86), אמרו חז"ל. ביכולתנו להכיר את הכוח העליון שבטבע, להבין, להרגיש, להתקרב, לאחוז בו, להיות שותפים שלו, של הבורא. על כך נאמר "דע את א-לוהי אביך", ועל כך גם מרמזת המילה בורא, מלשון בוא וראה. וכשאדם מגיע ורואה, מכיר את הבורא, הוא נעשה מחובר אליו. שלם, נצחי, בקיום בלתי מוגבל, לא בזמן, לא בתנועה ולא במקום, עם תענוג אינסופי וידיעה אינסופית. וזה המקום הכי בטוח שיש.

ואהבת לרעך כמוך

הנוסחה שעל פיה אפשר להתחיל לאחוז בכוח עליון היא ואהבת לרעך כמוך. קיום מלא של הכלל הזה דורש יציאה מהאגו שאיתו נבראנו, כפי שמלמדת חכמת הקבלה. יציאה מדירת הקבע שלנו, מהאהבה העצמית, אל דירה חדשה, אל אהבת הזולת. זהו המסר הפנימי של חג סוכות.

דרך כל ההיסטוריה האנושית הובלנו אל העולם המקושר של ימינו. בעולם כזה החיים נעשים מאיימים יותר ויותר, כדי ללחוץ עלינו להתעלות מעל הטבע האגואיסטי המקורי שלנו אל טבע חדש. כמו דובדבן שלוחצים עליו עד שהגרעין שלו יוצא החוצה, כך החיים ילחצו עלינו עד שנתעלה מהדאגה לעצמנו בלבד, לדאגה לכולם. מהנאה פרטית בלבד, להנאה כללית. וכשהטבע האנושי ישודרג, נצא מהעולם הלחוץ והמוגבל שלנו לעולם חופשי ובלתי מוגבל.

ואהבת לרעך כמוך הוא אמצעי לגילוי עולם חדש. ביציאה מאהבה פרטית לאהבה כללית, מרצון לקבל הכול לעצמי בלבד אל רצון לתת ולהשפיע טוב לאחרים, מוחלפת תמונת המציאות שלנו. החושים שלנו כמו מתהפכים, המוח והלב משנים כיוון, מפנימה החוצה, ועולם הפוך מתגלה לנו. עולם עליון, רחב יותר, שבו מצויה תוכנת ההתפתחות והניהול של חיינו.

וכשהעיניים נפקחות לראות שכולנו אחד, אנו מפסיקים לעשות טעויות. הולכים על בטוח. חג שמח.    

לחצו כאן להורדה