חיים חדשים - תוכנית 651 - רע בעולם - רע לישראל

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: אנחנו כאן רוצים להבין את העולם שבו אנחנו חיים אחרי האירועים הנוראים בפריז, וההשלכות עלינו כאן בישראל. ניצה, בואי תפתחי בבקשה את הדיון שלנו.

ניצה: כמה מילים על מה שהתרחש בפריז, בצרפת. לפני מספר ימים התרחשו שורה של אירועי טרור, שדאע"ש לקחה עליהם את האחריות.

לקחו בשמחה.

ניצה: כן. אלה פיגועים שצרפת לא ידעה מאז ימי מלחמת העולם השנייה. והם ללא ספק זעזעו את צרפת, וזעזעו את אירופה ואת העולם כולו. ולמרות שהיה ברור שהטרור האסלאמי הקיצוני יתפרץ באיזשהו מקום, בכל זאת, כשהוא הכה בעצמה כזאת, בלב ליבה של עיר אירופאית, שמסמלת את כל הסמלים של התרבות המערבית, זה הכה בתדהמה את כולם.  

וחולפים מספר ימים, לא הרבה, ואנחנו עדים לתופעה מאד מאד מעניינת, שדווקא עליה נרצה היום לשוחח איתך. אנחנו רואים שככל שהטרור האסלאמי הקיצוני עולה ומתחזק באירופה, מיד כשמתחילים להתאושש ממה שהתרחש, אנחנו מתחילים לקבל מהעולם תגובות אנטי ישראליות, אנטישמיות. למשל, אחד הדברים שהקפיצו עכשיו את כל המערכות, אלה דבריה של שרת החוץ השבדית, שהשוותה ועשתה איזה הקשר בין הטבח הנוראי שהתרחש בפריז, לבין הייאוש הפלסטינאי שקיים באזור שלנו. כמובן שההשוואה הזאת מעמידה אותנו באור רע מאד, ולכן זה מיד מעורר בנו הרבה מאד תגובות.

ורציתי לשאול אותך היום ולברר על כך. נראה כאילו שיש איזה מנגנון, כמו מאזניים, ברגע שעולה הטרור הקיצוני ונעשה רע לעולם, פתאום מתחילה לעלות השנאה כלפי העם היהודי. המנגנון הזה הוא לא ברור. אנחנו רואים שהוא מתרחש כל פעם. לא מובן איך הוא פועל, ולמה הוא פועל בצורה כזאת?

אנחנו רואים תופעה פשוטה. אם טוב לעולם והעולם מתאושש, העולם משגשג, אז איכשהו עוזבים את היהודים לנפשם.

ניצה: בשקט.

כן, ולא שמים לב אליהם. כך זה היה אחרי מלחמת העולם השנייה, במשך כעשרים שנה, בערך עד מלחמת ששת הימים. משנת 1945 ועד שנת 1966-67. אמנם זה כבר התחיל לפני כן, אבל נגיד כך. כי העולם היה עסוק בהתאוששות מכל הצרות האלה של מלחמה, היה צריך לבנות את הכול, וחשבו שכבר לא יהיו יותר סכסוכים, והכול יהיה בסדר.

אבל כשחזרו לחיים הנורמאליים, ופחות או יותר התחילו לנוע לכיוון ההתפתחות כביכול, פתאום העולם התחיל לגלות שהוא לא מתפתח, אלא ההיפך. אחרי שהוא הגיע לאיזה מצב של חיים אחרי המלחמה, שאיכשהו כולם הסתדרו, תקנו את הערים, הבתים, יש מקומות עבודה, כל מיני דברים מה שיש, באירופה ובאמריקה וגם ביפן, העולם התחיל לגלות שזה לא כפי שהוא חשב שעכשיו מתחילה עלייה בלתי פוסקת בהתפתחות הקפיטליסטית, האגואיסטית, כזאת יפה, טובה. שלכל אחד יש חופש בחירה וחופש תנועה, וחופש להכול, ואירופה היא דוגמה לכל האנושות, אלא מהר מאד העולם התחיל לגלות שהוא נמצא במעגל סגור. שהוא נמצא בעולם האינטגראלי.

האנשים התחילו לגלות את זה קודם כל מתוך איזה דיכוי פנימי שלהם. כמו הצעירים בשנות ה-60, "ילדי פרחים", וכל האלה, שכבר התחילו לגלות שלא אכפת לנו העולם הזה. אנחנו לא רוצים להיות כמו ההורים שלנו, לעבוד מהבוקר עד הלילה כדי להגיע בערב הביתה ועוד לטפל בילדים שלנו, ובשביל זה לחיות. ואחר כך אולי עוד מלחמה, ואם לא מלחמה, אז עוד סכסוכים ואיזה דברים. אנחנו לא מעוניינים בזה.

צריכים לראות שכל הדברים האלה מתפתחים מתוך זה שהרצון של האדם מתפתח מדור לדור. הוא נעשה יותר מפותח, יותר גדול, יותר רחב. אדם מתחיל לתפוס אופקים יותר רחבים. הוא מתחיל לראות את הנולד, את מה שקורה, והוא לא רוצה לחיות בצורה כזאת כמו ההורים שלו. ההורים שלו היו ממש שמחים, מאושרים שהייתה להם עבודה, שהלכו בבוקר לעבוד וחזרו בערב מהעבודה, וגם מחר יש עבודה, והכול יפה, והכול בסדר, והם שמחו מזה שהם יכולים להמשיך את החיים שלהם כמו הדור הקודם, וכל הדורות הקודמים.

ואנחנו פתאום מגלים אחרת, ואני הייתי מאותו הדור. בשנת 1963 אני נכנסתי לאוניברסיטה, ואני זוכר את כל הדברים האלה. זו הייתה תרבות חדשה, היו ה"ביטלס" וכל השאר. והם לא רצו לעבוד, ללמוד, הם לא רצו כלום. הם אמרו "אנחנו רוצים חופש". מה זאת אומרת, אנחנו רוצים חופש? אנחנו לא יודעים בשביל מה לחיות. יש לנו שאלה ולכן קודם כל, תנו לנו תשובה בשביל מה אנחנו חיים כבני אדם? ואז לפי זה אנחנו נסדר את עצמנו, כי באמת כדאי לחיות, ונעשה את החיים, אבל לפי מטרה ברורה. לדור ההורים הייתה מטרה ברורה, האגו שלהם היה לבנות משפחות, לבנות בתים, לבנות את הילדים. ואילו אנחנו לא מעוניינים בזה. הרצון לקבל שלנו עבר לשלב הבא.

אני זוכר את זה טוב מאד, איך מהפכה כזאת קרתה ממש תוך כמה שנים. אם כי ברוסיה זה קרה יותר מאוחר. אבל בכל זאת התחילו מצבים כאלו שסטודנטים יצאו לרחובות, ולא ידעו בדיוק מה עושים, ובשביל מה לחיות? ובשביל מה ללמוד? ולמרות שהיו אלה שנים של התפתחות החלל, אנשים יצאו לחלל, וכאילו הייתה תקווה רבה, שאנחנו נטוס עכשיו לכוכבים, נגלה, ומה לא, אבל בכל זאת, העולם התחיל להראות את עצמו שהוא חסר תכלית.  

ופעם ראשונה בהיסטוריה, אנשים באותן השנים התחילו לגלות שהם צריכים משהו יותר גבוה מהחיים הרגילים הנורמליים. לכלב טוב שיש לו מלונה, ואיזו צלחת עם חתיכת בשר שהוא צריך, ועם עצם, אבל זה לא מספיק. זהו. הבהמה שלי יכולה להיות מסודרת יפה מאד, אבל האדם שבי מתעורר ואני צריך לתת לו איזו תשובה, איזה סיפוק, אחרת לא אכפת לי כלום.

ואז התחילו תנועות אנרכיסטיות למיניהן שוב להתעורר בעולם, וכל הדברים האלה, כמו בקובה, בדרום אמריקה, ובכל מקום. באירופה זה נעשה כמהפכה בתרבות, ובדרום אמריקה כמהפכה בתנועות שלהם, עם צ'ה גווארה, וכן הלאה. ועוד ועוד בכל מיני מקומות, בכל מקום בצורה שונה. גם באפריקה הם התחילו להתאושש ואז האירופאים אמרו, "בסדר אנחנו עוזבים אתכם", ועזבו את אפריקה, בשנות ה-60 כל אפריקה התפטרה משליטת אנגליה וצרפת.

וזה היה מורגש מאד. אלה היו שנים מאד בוערות, עם חיות גדולה מאד. אני הייתי אז סטודנט, עד שנות השבעים. הייתי סטודנט מ- 1963-4 וסיימתי אוניברסיטה בשנת 1970. ואז גם התפתחה כזאת תנועה באנשים שנמצאים ברומו של עולם, כמו "קלאב דה רומא", שהתחילו ביניהם לחשוב "איך העולם צריך להראות"? היו שם פילוסופים, אנשי עסקים, מדענים, אנשים חזקים, אנשים מבינים, אנשים עשירים מאד, אחד מהמייסדים היה מחברת פיאט. ובמועדון הזה דיברו ממש על מהפכה בעולם, שהעולם צריך להגיע למצב חדש. והם כתבו על זה ופרסמו את זה. היו להם אפשרויות לעשות מה שהם רוצים.

ואז הם עלו לכותרות, ובאמת אנשים הסתכלו עליהם, אבל די מהר זה כאילו דעך. מפני שלא הייתה ממש תכנית. כי זה שישנם אנשים חכמים שמגלים תופעות, זה דבר אחד. אבל חוץ מתופעות, אנחנו צריכים לדעת מה הסיבה לתופעות? וזה כבר נסתר מהאדם. תופעות אני יכול לבדוק לפי הכלים, יכול להיות שלפי הראייה. יש לי אנשי כלכלה, אנשי מדע, רופאים, פוליטיקאים למיניהם, פילוסופים, כל מיני אנשים, אני יכול לזהות את התופעות. וכשאנחנו מגיעים לסיבה של התופעות, הסיבה נסתרת וכבר אנחנו לא יודעים מהי. מה בעצם יכול לגרום למצב?

המצב הוא ברור. אנחנו יכולים לפרש אותו, קצת ככה וקצת ככה, אבל עובדה זו עובדה. ולכן הבעיה היא לא העובדות, כי לטפל בעובדות זה עסק ביש. אנחנו אף פעם לא נגיע לריפוי. לריפוי נגיע אם אנחנו מתעמקים עד הסיבה ממש. והיא תמיד נמצאת נסתרת בפנים, מתחת לפני השטח, ואם אנחנו  מטפלים בסיבה, אז אנחנו באמת יכולים לעקור אותה תופעה לא נעימה, ואולי אפילו מאיימת. ולכן "קלאב דה רומא " וכל החוגים האלה הגדולים, הם לאט לאט נעלמו כאילו מהשטח.

ניצה: כי הם לא הצליחו להבין את הסיבה למה בדיוק?

לסיבה של מה שמתרחש, לאן העולם הולך. לזה שאנחנו מגלים שהעולם הוא אינטגראלי, ויותר ויותר כל המדינות, כל העמים נעשים יותר קשורים זה לזה, ומשפיעים זה על זה. אמנם האדם ברחוב לא כל כך מזהה את זה, כי הוא לא רואה לטווח ארוך, לרוחב כזה ולגובה, אבל אנשים כתבו מאמרים יפים על מה שקורה.

אבל מה יש לי מזה שעולם כולו קשור זה לזה, שהוא נעשה כמערכת אחת. ויותר מזה, שהאנושות משפיעה על הטבע הדומם, הצומח והחי, זאת אומרת, על כל כדור הארץ, על האטמוספירה שלו ועל הכל, ומה מזה, איך אנחנו יכולים להגיע למצב שאנחנו משפיעים על זה? כי מתחיל להיות זיהום של כדור הארץ, זיהום האוויר, וכריתת העצים, והתעשייה התחילה להיות מאוד עצבנית, מאוד אגרסיבית. והמסחר הבין לאומי הוא כזה, עם אניות גדולות עם השופינג וכל הדברים. ואנשים ותיירים טסים ממקום למקום, העולם מתחיל להיות אחד, ויחד עם זה אנחנו לא זזים.

המדינות נמצאות בסגירות עוד יותר גדולה, כל אחת ואחת שומרת על עצמה, והתרבויות גם כן לא כל כך נפתחות, למרות שרוצים משהו לעשות עם זה. ומתחילה להיות איזו התנגשות בין המגמה הכללית של ההתפתחות האנושית, עם הטבע כולו, שיש נטייה ברורה שאליה אנחנו הולכים, רוצים או לא רוצים זה לא תלוי בנו, זו המגמה האבולוציונית, שאנחנו הולכים לקראת משהו שאנחנו נעשה כאחד. אבל זה שאנחנו, כל האנושות, נרגיש את עצמנו נמצאים בחדר אחד, זה מביא אותנו יחד עם זה לפחד גדול. כי אז אנחנו נתחיל להרגיש מי כאן השולט, ואת מי אני צריך קודם להרוג, אחרת יהרגו אותי, וכן הלאה.

זאת אומרת, אנחנו פתאום התחלנו להרגיש את עצמנו נמצאים בצורה מאוד מאוד לחוצה. וכך זה התגלגל עד שנות התשעים, עד שרוסיה נפלה, כל המעצמה הזאת, האימפריה הזאת ואז חשבו שעכשיו יהיה משהו חדש, משהו אחר. ואז נעשתה במשך עוד עשר, חמש עשרה שנה כאילו הקלה, שהעולם יכול להיות דומה זה לזה כאחד, לא משתי המעצמות או משני חלקים המנוגדים זה לזה. ואחר כך שוב האגו התחיל לעבוד ועוד ועוד.

אני רוצה להגיד בזה, שהמגמה הזאת נתנה לנו יחד עם זה, גם ידיעה ברורה מה קורה עם היחס לעם ישראל. כי במשך כל ההיסטוריה, מתי שהיה טוב לעולם, היה היחס לישראל טוב, והכוונה לעם ישראל, כי לא הייתה מדינה. ואפילו כשלא הייתה מדינה, עזרו לנו לעשות את המדינה, עד כדי כך  שהם תמכו בזה. כי מי יכול היום לחלום שהיו עושים דבר כזה. זה בכלל לא יאומן שהרוב באו"ם הצביע בעד המדינה ביניהם היו אמריקה, רוסיה, אירופה וגם המון מדינות בעולם.

מתי שטוב לעולם, טוב לישראל, מתי שרע לעולם, רע לישראל, מבחינת יחס העולם לישראל וליהודים. האנטישמיות תמיד נמצאת, אבל השאלה היא אם זה בגובה או לא. ומזה אנחנו צריכים ללמוד, שמתי שרע לעולם בטוח שהם יפנו את זה לישראל.

אורן: זאת השאלה, למה?

זה תמיד קורה והשאלה היא ברורה, למה זה קורה? כמו שהם טוענים, ואני רואה את זה כאן בקריקטורות שהבאתם לי שפורסמו ברשתות החברתיות, באחת הכיתוב בצרפתית והשניה באנגלית, שבה הם טוענים שישראל עומדת אחרי כל הדברים האלה, גם אחרי דאע"ש.

 זאת אומרת שכל הדברים מנוהלים על ידי יהודים והיהודים מנהלים את העולם. הם מנהלים את הממשלות, כל הכסף של העולם אצלם, מתי שהם צריכים הם עושים מלחמות, מתי שהם צריכים הם עושים איזה משבר עולמי או עוד משהו, וכך הם מנהלים את העולם משני הכיוונים. כאן יש לנו את הרוטשילדים וכאן יש לנו הרוקפלרים, בקיצור, הכל בידי היהודים.

ולכן אין לנו מקור אחר של כל הרע בעולם, אלא יש רק מקור אחד, וזה ישראל, היהודים. ומה שמעניין באומה הזאת, שבאמת כל אחד מהם יודע את זה ומבין את זה והם שותקים, וכך הם מנהלים את העולם בשקט.

ניצה: מי זה הם?

הם זה היהודים.

ניצה: זאת אומרת, שהיהודים יודעים שהם שולטים בעולם?

ואת הכל הם כך בשקט מסדרים.

 ניצה: זה מה שחושבים עלינו?

כל יהודי ויהודי בעולם, יודע שבאיזה מקום יש איזה מנגנון של היהודים שהם מבשלים את עתידו של העולם, וכך לפי זה העולם מתנהל.

ניצה: מאחורי הקלעים מזיזים את החוטים.

כן. לכן כל אומות העולם, האומללים, המסכנים, החלשים האלה, הם אפילו לא יודעים מי מנהל אותם, אבל זה מה שקורה. ולכן בכל הצרות שבעולם, אשמים היהודים. ואם יש איזה הקלה בעולם, זה בגלל שבינתיים הם מחליטים כך. לא שזה יצא מתחת שליטתם, אלא שבינתיים הם מחליטים שהם יכולים לתת לכולם קצת הפסקה, הנחה. זה בלבד. וכך חושב כל אחד בעולם.

זה לא שכלי התקשורת האלו הם מיוחדים, והקריקטוריסטים למיניהם, לא. כל אחד ואחד בעולם כך חושב, עד כדי כך, שבמדינות שבהן כמעט אפילו לא שמעו על ישראל, ולא יודעים איך נראה יהודי, כמו קוריאה למשל, הם אנטישמים עוד יותר גדולים ממדינות אירופה, שאצלם זו תופעה היסטורית.

אורן: אז למה זה כך?

זה כך מפני שעם ישראל, ואני מתכוון לא רק למדינת ישראל, אלא בכלל לעם ישראל, אשם בכל הצרות שבעולם כמו שכתוב בספר הזוהר. שאך ורק בהתנהגות עם ישראל, נקבע המצב של העולם. בזה שישראל לא מתאחדים ולא מתחברים ביניהם, הם גורמים ל"סיתום" על הכוח הטוב שיתגלה בעולם. בזה שישראל לא מחוברים כאיש אחד בלב אחד, "ואהבת לרעך כמוך", כמו שכתוב בתורה שלהם, הם גורמים לכל הצרות שבעולם. כי בכך שהם לא מחוברים, הם נעשים סתימה, פקק, על כוח הטוב שלא יכול להתגלות בעולם שלנו, ובעולם יש כוח הרע בלבד, שזה כוח האגו האנושי. והכוח הטוב הוא לא מגולה בעולם שלנו והוא צריך להתגלות.

ולהתגלות הוא יכול אך ורק דרך האומה הישראלית שהיא צריכה להתחבר. ולפי החיבור, לפי עוצמת החיבור, הכוח הזה יתגלה דרכם בעולם. ואם הם לא מחוברים, אם הם נמצאים בשנאת חינם, וזה מתרחש כבר אלפיים שנה, מחורבן בית המקדש, אז כל העולם שונא אותם. כי הוא מרגיש בתת ההכרה, בצורה אינסטינקטיבית, ואפילו לא יודע למה, שהם אשמים בכל הצרות של כל אחד ואחד באופן פרטי, ובכולם בצורה כללית. 

וזה לא יפסק אף פעם, כמו שאומר לנו ספר הזוהר ובכלל חכמת הקבלה, כל עוד אנחנו לא נתחבר כמו שהתורה דורשת מאיתנו, להיות "כאיש אחד בלב אחד", באהבת אחים ב"ואהבת לרעך כמוך". ואז דרכנו יתגלה בעולם כוח הטוב, שיאזן את כוח הרע והעם יבוא להרמוניה, לאיזון, וכולם ייהנו מזה, ואז במקום שנאה ליהודים, כולם יכירו במעלת בני ישראל ויכבדו אותם.

לכן זה שיש צרות בעולם, ודאי שהיהודים אשמים. וזה שמיד מדביקים עלינו קריקטורות, זה גם כן דבר טבעי, כך נהוג בעולם. הם לא אשמים בזה, אין להם בחירה חופשית. אני, ורק "אני", והכוונה עם ישראל, אנחנו בחוסר החיבור שלנו מזמינים גם את אותם המעשים שאנחנו רואים, את הצרות האלו שמתגלות, וגם את התגובה של כולם אחרי הצרות, שאין להן שום קשר אלינו, וזה מכוון אלינו. אצלם אין בחירה חופשית, אבל ההרגשה הזאת האינסטינקטיבית ישנה בהם, והם צודקים.

על זה הם אומרים כולם בעצמם וכל העולם חושב כך, וגם כל חכמי התורה כך חושבים, וכך כתוב לנו מהכוח העליון, מהקדוש ברוך הוא, מהבורא. רוצים או לא רוצים, כך העולם מסודר. מספיק לנו להיות עקשנים וקשיי עורף, אנחנו צריכים להבין את התופעה.

 ואם ביקשתם לדעת מהי הסיבה, זאת הסיבה. עכשיו אפשר ודאי עוד ללמוד הרבה דברים, למה זה כך מסודר, מאיפה אנחנו, מה זה עם ישראל המיוחד, למה בקשר בינינו אנחנו קובעים את עתידו של כל העולם. אבל בעצם הפתרון הוא כך, והיתר לך ולמד.