חיים חדשים - תוכנית 670 - המוח החברתי

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: היום נדבר על המוח "המוח החברתי", נדבר על המושג המרתק הזה ועל מה בכלל מדובר.

טל: מדעי המוח הוא תחום מחקר מאוד רלוונטי, מאוד טרנדי, מאוד פופולרי, והוא יחסית בתחילת דרכו, הוא הולך ומתפתח. הנושא של המוח החברתי הוא אולי הגילוי הכי מעניין ומרכזי במדעי המוח היום, הגילוי שהמוח שלנו מתוכנן מלכתחילה להיות חברותי. זה התחיל בשנות השבעים עם הניסויים של הארלו על קופים, אז ראו כשהפרידו קופים תינוקות מהאמא שלהם זה יצר שינויים מוחיים לכל החיים שלהם אחר כך, היה להם מאוד קשה להתמודד עם מתח, כי היו חסרים להם קולטנים בכל הנושא של הסטרס והמתח.

אחר כך, בשנות התשעים, גילו את נוירוני המראה. ראו שכשאנחנו רואים אדם אחר חווה משהו, קורה אצלנו מיד אפקט מראה במוח, אנחנו גם חווים את מה שהאחר חווה. אז התחילו לדבר על אמפטיה בהקשר הזה. התחילו גם לראות שיש סנכרון במוחות שלנו, כשאנחנו מדברים עם מישהו אחר המוחות שלנו מסתנכרנים, אנחנו משפיעים אחד על השני גם רגשית כתוצאה מזה. זאת אומרת גילויים מאוד מעניינים על הצורה שבה אנחנו בנויים, כשמרכז הטענה היא, שהמוח שלנו מתוכנן לקשר, מתוכנן לחיבור, ככה אנחנו בנויים. לכן קוראים לזה "המוח החברתי".

כשאני מסתכלת על המציאות אני רואה שמבחינה התנהגותית אנחנו מתנהגים לגמרי אחרת. אולי אנחנו בנויים לקשר, אבל אנחנו לא מתנהגים כך, אנחנו אפילו מתנהגים ההפך. לפי ההשקפה שלך ואיך שאתה רואה איך שאנחנו בנויים, האם באמת יש לנו מוח חברתי? האם אנחנו באמת מתוכננים לחיבור?

זאת שאלה קשה. אני לא יודע מאיפה את לוקחת את הסיכום שיש לנו מוח חברתי. אם אני מסתכל על האדם, מצד אחד כל החשיבה שלו היא מאוד אישית, אינדיווידואליסטית, בדידה. הוא נחתך מכולם, מתרחק מכולם, הוא מעמיד את עצמו תמיד מול האחרים, אף פעם לא יכול להיות יחד עם כולם. החשבונות שלו תמיד בעד עצמו על חשבון הזולת. ומה שהוא, תלוי מי הוא חושב שהוא ה"אני", זה יכול להיות אני אישית, והילדים שלי, המשפחה, ההורים, האישה וכולי, ויכול להיות שזו עיר, יכולה להיות מדינה, יכול להיות העולם, זה תלוי כמה אני מכניס לעיגול שלי שנקרא "אני". אבל בעצם האני מתחיל מזה שאני זה אני בלבד.

כמו תינוק, אנחנו רואים שהוא ממש לא חושב על שום דבר אלא מה שהוא מרגיש בלבד, ולא יכול להתחשב באף אחד. ועד גיל שלוש נניח אין לו מושג מה זה נקרא ה"שני", כי הוא רוצה בדיוק מה שיש לשני ולא רוצה להתחלק באף מקום. אומנם אנחנו אומרים "אתה תיתן לו, הוא ייתן לך", אבל זה לא קיים, הוא אגואיסט ממש, במאה אחוז. אם לא הייתה האהבה שלנו אליהם, לקטנים האלו בני שנה ושנתיים, היינו כבר זורקים אותם. אם מישהו גדול שלא שייך לי, היה מתנהג כך, הייתי מחזיק אותו? הייתי סובל אותו? הייתי זורק אותו אלף פרסאות ממני. אלא בגלל האהבה, כי "על כל פשעים תכסה אהבה", אז יש לו מאה אחוז פשעים, ויש לי יותר ממאה אחוז אהבה אליו.

לכן אנחנו רואים שאדם נולד בצורה כזאת בטבע שלו שהוא מתחשב בעצמו בלבד. ואם היינו מרשים לו, דבר שקורה לפעמים במשפחות שמפנקות את הילדים, אז הוא היה ממשיך כך גם בגילאים שהוא כבר צריך להסתדר עם אחרים. והוא לא רוצה להסתדר, ולא יכול להסתדר. וכאילו הוא היחידי בעולם, וכולם נמצאים כדי לשרת אותו, "לשמשני". אני שולט על כולם, כולם נועדים לשמשני. ואך ורק מפני שאני מקבל מכות, מפני שאני רוצה לשחק עם אחרים, מפני שאני לא רוצה להיפגע, שיצעקו עליי, שיצחקו ממני, שיזלזלו בי, אני צריך לשלב כבר בהתנהגות שלי האגואיסטית, הבוטה כל מיני תיקונים, כך שאני בכל זאת אתנהג אחרת, כי הם לא כמו ההורים שלי שמרשים לי הכל. החברים, המורים בכיתה ועוד כל מיני, הם כבר לא יתחשבו בי אלא להיפך, יתנהגו איתי באכזריות רבה.

לכן האדם משתנה. אבל הוא לא משתנה מפני שהוא נולד כך עם מוח המוכן לאמפטיה כלפי אחרים. מעולם לא, להיפך, הוא נולד כדי לשלוט על הכל. ומאין ברירה, מהמכות, מ"דרך הייסורים" מה שנקרא, הוא משנה את עצמו ומגיע למצב שמאין ברירה הוא מתחיל להתחשב בזולת. אבל ההתחשבות שלו עם הזולת היא הכרחית בלבד. ומה שאנחנו רואים שהוא לפעמים עושה חשבונות יפים לאחרים ודואג להם, זה בא או מתוך ההתחשבות שאנחנו לא מבינים מאיפה זה בא, אבל זה בא תמיד בצורה אגואיסטית, שכדאי לו להתחשב. או שזה בא מהרגל קודם, ומפני שזה נכנס להרגל זה פוטר אותו מחשבון, כי לקיים הרגל זה כבר תענוג בשבילו, בצורה אגואיסטית.

לכן אנחנו רואים שבכל זאת רוב האנשים, מתייחסים איכשהו אחד לשני בצורה כזאת שאפשר לסבול אותם, כי אחרת יתנו להם מכות, אחרת זו תהיה מלחמה, ועוד משהו. אבל בסך הכל זה מה שקורה.

 טל: אז איך מסבירים את זה בעצם שגילו שיש בנו כל מיני הכנות כאלה, כן להרגיש אחרים, כן להיות בקשר עם האחרים, "נוירוני המראה"?

זה מפני שאני רוצה בהתחשבות איתם, בהתחברות איתם, להרוויח בחיים שלי, בקריירה שלי, בכל מיני דברים, או שאני מפחד שיפגעו בי. כלומר, זה או מרווח או מהפסד, אבל בטוח יש כאן חשבון.

טל: זאת אומרת, זו תכונה הישרדותית כזאת.

אולי מעבר להישרדות. אני אוהב לשחק כדורגל, אז אני צריך עוד אנשים שישחקו איתי, לכן אני אלך לפצות אותם במשהו כדי שייקחו אותי למשחק וכן הלאה. זו לא הישרדות בלבד, אבל זה בכל זאת אך ורק חשבון שהוא פשוט אגואיסטי בלבד. ותמיד אני חושב איך אני אשאר ברווח, אולי אני אשלם על משהו, אני אתן להם תשומת לב, כסף, לא חשוב מה, אבל תמיד הרווח חייב להיות, אחרת אני לא אוכל לעשות ולא אעשה את זה. כך מתנהגים כל בני האדם.

 אורן: אני רוצה להבין יותר מה שאלת ומה הייתה התשובה. את ניסית להבין למה יש לנו נוירוני מראה. אז אולי תסבירי מה זה בדיוק נוירוני מראה?

טל: יש לנו, לפי מה שאומרים המחקרים, מנגנונים במוח שמאפשרים לנו להרגיש כמו במראה מה שמרגיש האחר. יש גם את הדוגמה שאם הולך על מישהו עכביש על היד, אם אני אראה את זה אז אני גם ארגיש איזו רתיעה כזאת, כי אני ממש מרגישה את מה שהוא מרגיש, כי יש לי את היכולת הזאת בגוף.

זה נקרא שאני משתתף בצערו? אני פשוט מעביר עלי מה שיש לו, בכוח הדמיון שלי, ואז אני נזהר מזה וכך אני מגיב על זה.

 אורן: אז למה יש לנו כזה רכיב, נוירוני מראה?

יש את זה גם בחיות.

 אורן: כן. אז למה זה קיים?

כי אנחנו יכולים לתאר לעצמנו מה שקורה לשני.

אורן: לָמה זה חשוב שזה יהיה לי, למה התפתחו בי כאלה נוירונים שנותנים לי להרגיש מה שאתה מרגיש? אתה מרגיש משהו, למה אני מסוגל לדמות לעצמי את הדבר הזה כאילו זה אצלי?

יש בזה הרבה מאוד על מה לדבר. קודם כל מפני שאנחנו שייכים למערכת אחת ויש בינינו קשר הדוק אלה עם אלה ואלה עם אלה. ביני לבינך יש מיליוני קווי תקשורת. ככה זה. גם עם טל, ועם כל מי שיש בעולם. מיליוני קווי תקשורת. אנחנו נמצאים בשדה שיש בו כמו שאתה רואה היום איזה קווי תקשורת יש בעולם, באינטרנט ובכל, אז יש בינינו פי אין סוף, פי מיליארדים יותר ויותר קווי תקשורת. ולכן אני יכול לתאר את עצמי במצבך ואתה במצבי.

 אורן: איזה סוג של קווי תקשורת?

פנימיים. הפסיכולוגים איכשהו מנסים לגלות אותם, אבל לא יכולים.

 אורן: מה זה אומר קווי תקשורת פנימיים?

קווי תקשורת פנימיים, זה שאנחנו נמצאים במחשבות, ברצונות, בהתפעלויות, בכל, בשדה אחד. כמו כפר אחד, כמו צלחת אחת שכולנו נמצאים בה. אנחנו נמצאים כאילו כמו קרוטונים במרק. שיש בינינו מרק, והוא קושר בינינו. לכן המחשבות משוטטות בעולם, הרגשות האלה, ומה שמגלים שם ומדברים, כבר במקום שני, שלישי, רביעי, כך זה גם קורה. זה מתוך הקשר הכללי שישנו בין כולם.

 אורן: אז נחזור עכשיו לנוירונים האלה שטל הזכירה. נוירוני מראה הם מאפשרים לי להרגיש בהרגשה שלי משהו שקורה לך?

כן. ואני אומר לך, זה נמצא גם בחיות.

אורן: אבל בשביל מה זה קיים, למה זה חשוב? עולם הטבע כך יצר אותי שאני ארגיש משהו שקורה לך, זה לא אני, זה אתה, אז למה שאני ארגיש זאת?

כדי שאנחנו נהייה בקשר הדדי בינינו. שבינינו תהייה קומוניקציה יפה ונכונה. כדי להביא אותה בסופו של דבר למצב שאנחנו כולנו נהייה מחוברים. אם אני לא אדע איך אתה מרגיש ואיך אתה חושב, ואתה כך כלפיי, אז אנחנו אף פעם לא נוכל להתקשר, ואנחנו נהייה כאילו שלא רואים זה את זה.

 טל: זה משהו שאפשר לפתח, את היכולת הזאת להרגיש את מה שהאחר מרגיש? כמו שעכשיו יש לי איזו יכולת בסיסית שקיבלתי כשנולדתי.

עכשיו יש לי יכולת בסיסית כזאת אגואיסטית.

 אורן: מה זה יכולת כזאת בסיסית, אגואיסטית, להרגיש מה שהאחר מרגיש?

כי אני כולי אגואיסט. זאת אומרת, אני סופר רק מה שטוב לי ומה שרע לי. ואז אני מסתכל על השני ויכול לזהות בו מה שטוב לו ורע לו, ולהביא את עצמי להתקרבות או להתרחקות ממנו, לאותו מצב שאני מזהה בו.

 אורן: אמרת שאפשר לפתח את היכולת הזאת לחוש את האחר לרמות גבוהות יותר, מה הן הרמות הגבוהות יותר? האדם מרגיש בלי שהוא יפתח את עצמו כאדם, כמו שאמרת, גם חיות מרגישות אחת את השנייה. אז אני יודע ממה להיזהר, אני יודע למה להתקרב. הדגשת לי כבר פעמיים שזה קיים גם אצל חיות. אבל בכל זאת, אנחנו בני אדם ולא חיות, אז נגיד שאני רוצה לפתח את עצמי כבן אדם, אני יכול לקחת את היכולת הזאת להרגיש מה שקורה לך למקום יותר גבוה כאדם? אם כן, מהו המקום הזה?

אני יכול ללמוד מזה שכולנו קשורים זה לזה. ואני יכול לזהות לפי המצבים של האחרים אם המצבים האלה הם טובים או רעים. איך אני יכול להתקשר אליהם ולעודד אותם, להעלות אותם, או ההיפך, להתרחק מהם ולהוריד אותם. זה תלוי על מי אתה מדבר, תלוי על איזו חברה אתה מדבר.

אורן: נוירוני המראה זה משהו שטבוע בגוף שלי, לא שאלו אותי, ככה האבולוציה פיתחה אותי כיצור המרגיש יצור אחר.

כדי להיזהר מהדברים הרעים, קודם כל.

 אורן: וזה איזה אינסטינקט חייתי, יכולת חייתית שיש גם בחיות.

כן.

 אורן: אני בן אדם בכל זאת, ולא חיה, אם הטבע כך יצר אותי עם יכולת להרגיש מה שקורה באחר, יכול להיות שאת היכולת הזאת, מהרמה הבסיסית ביותר, החייתית, אני יכול לפתח לרמות יותר גבוהות, אנושיות. אם כן, אני שואל מהן הרמות הגבוהות יותר? זה שהנוירונים קיימים ואני מרגיש אותך, הבנתי. זה שגם חיה מרגישה חיה אחרת, הבנתי. האם אני כבן אדם יכול להשתמש בנוירונים האלה, או בכלל בכל המנגנונים שלי להרגיש את האחר שטבועים בגוף שלי, כדי לפתח את הרוח שבי כאדם?

לא.

 אורן: לא יכול.

לא. אני רואה על האנשים, על כל האנושות, מה היא עושה? היא מתדרדרת. היא עולה בגובה הרוחני? הרוחני הכוונה ביחס יפה זה לזה? בהתפעלות יפה זה מזה?

אורן: לא, המצב מתדרדר.

בשביל מה יש לנו את זה? כדי להכיר שאנחנו רעים, כדי להכיר שאנחנו אגואיסטים, כדי להכיר שאנחנו לא כמו חיות, אנחנו יותר גרועים מהחיות. כי אנחנו משתמשים בכל היכולת שלנו כדי לגרום רע, ומזה ליהנות.

אורן: אז ביכולת הזאת להרגיש את האחר, היום אנחנו משתמשים בצורה שלילית?

כן.

אורן: יש לה גם שימוש חיובי?

בפוטנציאל.

אורן: אני שואל על הפוטנציאל, יש לה גם שימוש חיובי? תגדיר לי את השימוש החיובי ביכולת להרגיש את האחר.

אם תהיה לי באמת שיטה נכונה איך להשתמש בזה שיש בינינו קשר, ואני יכול להתפעל מהזולת ולתת לו התפעלות משלי, אם אנחנו נלמד איך לעשות את זה נכון, אז אני יכול להשפיע טוב לזולת, לטובתו, והוא יכול להשפיע אלי טוב, לטובתי. אבל בשביל זה צריכה להיות בינינו מערכת מיוחדת של חינוך, שזה נקרא החינוך האינטגרלי.

אורן: לאן היא צריכה להביא אותי?

היא צריכה להביא אותי לחיבור עם כולם, לחיבור הטוב, כי אחרת מתפתח בינינו כל הזמן החיבור הרע. אתה רואה לאן העולם מתקדם?

אורן: בטח יש לי עוד הרבה מנגנונים שאני לא מכיר.

טל: כן, מדובר על השפעות הדדיות. אנחנו כל הזמן משפיעים אחד על השני, מבחינה רגשית, מבחינה מחשבתית. על זה המחקר מדבר. אנחנו מסתובבים באיזה שדה של השפעות, כל הזמן סופגים אחד מהשני. אבל זה כאוטי, אף אחד לא מארגן את זה או מכוון את זה למקום טוב. ולכן אולי, בגלל שיש לנו את הרגישות הזאת אחד לשני, את ההשפעה ההדדית, אנחנו משפיעים אחד לשני בצורה לא מאורגנת. ואנחנו רואים שזה יוצא שלילי.

אתה אומר שאם אנחנו נדע לארגן את ההשפעה ההדדית בצורה נכונה, נדע להשתמש בטבע שלנו.

אבל בשביל זה אנחנו צריכים שתהיה לנו שיטה, שיטת ההתקשרות הנכונה. שאנחנו נדע בשביל מה אנחנו משתמשים בשיטה הזאת. קודם כל המטרה הסופית. המטרה הסופית צריכה להיות בזה שאנשים נכללים זה מזה, בצורה נכונה יפה. כי בכל זאת אנחנו נכללים, אבל בצורה רעה.

טל: נכון.

אז אנחנו צריכים לראות, להיות בטוחים האם על ידי השיטה עכשיו, נניח מישהו מביא לי, אני אתקשר לכל העולם וזה יהיה לטובתי ולטובת כל העולם. כי כולנו תלויים זה בזה. ואז אני על ידי השיטה אממש את הנכונות שלנו, את היוצרות שלנו, מה שיש בכל אחד, להיות בהרגשת הזולת. שבהרגשת הזולת אני אשתמש בצורה נכונה, כדי לבנות קשר בינינו הנכון.

אורן: בוא נברר קצת את התמונה הסופית, וממנה נתגלגל אחורה. המטרה הסופית היא של ההתקשרות בין אנשים, איזה סוג של התקשרות?

שאנחנו נהיה כמו שכתוב, "כאיש אחד בלב אחד."

אורן: כלומר?

שאנחנו נהיה בהדדיות, אנחנו נהיה בהשלמה זה לזה, שכל אחד יחשוב על האחרים ולא על עצמו. ואז אף אחד לא צריך לדאוג על עצמו. זו דאגה הכי גרועה שאוכלת אותי כל היום מהבוקר עד הלילה. וכך אני כמו תינוק, נמצא בידיים של האחרים, ואז אני לא חושב על עצמי כלום. ורק יש לי דאגה, "אולי לתת לזה, אולי לתת לזה, אולי לדאוג לזה, אולי לאחרים." אבל דאגה לאחרים מנותקת מהאגו שלי, מנותקת מהחרדה שלי שאני לא אמלא את עצמי, היא לא ממרמרת לי את החיים, ואני חושב רק על טובת הזולת.

ועל טובת הזולת המחשבות האלה הן מחשבות של שלמות, של עודף, שאני יוצא מעצמי, "במה אני יכול לעזור לאחרים?" וכשדואגים כך, אז חיים כולם בצורה יפה, טובה, רגועה, שקטה, בשלום, בהשלמה ממש מעולים.

אורן: זאת התמונה הסופית?

כן.

אורן: התמונה הסופית הזאת, אם אני לוקח אותה עד לקצה, כל בני האדם נמצאים בתמונה באיזו רשת של קשרים הדדית מושלמת?

כן, כך אנחנו צריכים להיות לפי תהליך ההתפתחות.

אורן: זאת אומרת, בסוף תהליך ההתפתחות שלנו כבני אדם אנחנו מגיעים לתמונה הזאת?

נכון.

אורן: בלבלת אותי קצת. הזכרת היום תינוק פעמיים, אמרת "בן אדם נולד, קח תינוק או ילד קטן עד גיל שלוש, תראה איך הוא אגואיסט לגמרי, לא חושב על אף אחד חוץ מעצמו, ושהכל יישרף." בתמונה הטובה, בתמונה הסופית של סוף ההתפתחות, גם הזכרת תינוק, שאני מרגיש כמו תינוק בידיים של האחרים.

כן, שאתה לא צריך לדאוג לעצמך. אם אתה דואג לאחרים, אתה כלפי עצמך יכול להיות כמו תינוק, לא לדאוג על עצמך בכלל.

אורן: אתה יכול להסביר את ההבדל בין שני התינוקות? אני נולד כתינוק שחושב רק על עצמו. ובסוף ההתפתחות שלי כאדם אני עוד פעם אצטרך להגיע למקום שבו אני מרגיש כמו תינוק בידיהם של אחרים. מה השתנה בי, איזה מין תינוק יש שם? אני לא מבין את שני התינוקות.

נניח אתה לוקח חדר ומכניס לחדר הזה 100 עכברים. אנחנו נמצאים כאן מול הפסיכולוגית שעושה כל מיני מבחנים.

טל: על בני אדם. לא על עכברים.

בני אדם בחדר אחד זה יותר גרוע. מה הם יכולים לעשות? או שהם יתחילו מאבק ביניהם, מה שאנחנו עושים בעצם כל החיים שלנו. זה רק מאבק והישרדות. או שאנחנו כבר מחליטים "זהו, עושים חשבון אחר, כל אחד דואג לאחרים." אז אני שם לב על האחרים מה אני יכול לעשות, וגם אתה, וגם הוא, וגם הוא. תגיד לי, העכברים האלה, אתה מבין אותם שיהיה להם טוב?

 אורן: אם כל אחד באמת ידאג לכולם?

כן.

אורן: יהיה שם טוב.

יהיה טוב. יש שלמות, שלווה, לא יהיה מאבק, לא יתנו מכות ולא יאכלו זה את זה. אז אותו דבר בין בני אדם. הטבע מחייב אותנו להגיע למצב כזה.

אורן: של השלמה הדדית?

כן.

אורן: אז אני מנסה להבין, האינסטינקט החייתי הבסיסי שאדם נולד איתו זה לדאוג רק לעצמו. אותו תינוק או ילד קטן, חוץ ממנו לא יודע כלום.

כן.

אורן: בסוף ההתפתחות יש פעולה בדיוק הפוכה.

לא, קודם כל יש הכרת הרע. אנחנו בצורה הזאת שהולכים להתפתח, אנחנו בזה אוכלים זה את זה.

אורן: שכל אחד חושב רק על עצמו?

כן.

אורן: ואז רואים שזה מביא אותנו להרס עצמי.

של משפחה, של החברים, של המדינה, של העולם, כל אחד צריך איזה חדר מבטון, שלא ייכנסו אליו, הוא יושב שם עם הרובה, יש לו מחסן אוכל. וזהו, לא רוצה להיות קשור לאף אחד.

אורן: בסיס צבאי.

כן, זהו.

אורן: זו התמונה הרעה. ואחריה יש את התמונה הטובה.

אז מגיע להכרת הרע.

אורן: מחליטים שאי אפשר להמשיך כך. לאט לאט מחליטים להתקדם לתמונה הטובה. רצית להמחיש לי מה זה ההדדיות הטובה, אמרת "אתה תרגיש כמו תינוק בידיים של אמא שלו." שכולם כך מחובקים.

כי אתה מרגיש שכולם מסתכלים מה אפשר להיטיב לך, כמו שאתה על אחרים. ואז טוב לכולם. ואז באמת יש שפע, ולכל אחד יש מה שהוא צריך, ואף אחד לא דואג לעצמו לתפוס ולאגור לעצמו כל מיני דברים. בקצור, מגיעים לחיים מושלמים, כי רק בצורה כזאת הם יכולים להסתדר.

אורן: איך יתפקדו הנוירונים בתמונה כזאת?

בצורה מושלמת.

אורן: איך?

הם יקבלו מילוי מושלם. מה זאת אומרת? כי כל הרצונות האגואיסטים שנולדת איתם, אתה עברת כל הדרך באבולוציה שלך, שהרגשת שאתה מגיע למוות ממש, לריקנות סופית, וכאן אתה מרגיש מילוי הסופי.

אורן: אני אפתח אז יכולת להרגיש את האחר ברמה שהיום אין לי?

לא רק רמה אחרת, את כולם בבת אחד.

אורן: מה זה את כולם בבת אחת?

את כולם בבת אחת. אתה מתחיל להתקשר בנוירונים שלך, לנוירונים של כל אחד ואחד בעולם. ואתם הופכים להיות למוח אחד.

טל: המוח החברתי האמיתי.

כן.

אורן: ספר קצת על המוח הזה?

זה נקרא השכינה, או מלכות, שבה מתגלה מחשבה אחת לכולם, שהיא נקראת בורא.

טל: ואיך כל אחד מאיתנו מכוון את הנוירונים שלו לקלוט את הדבר הזה?

רק בהשתתפות עם הזולת, באהבה לזולת. חכמת הקבלה בדיוק מסבירה לנו מה לעשות, מחנכת אותנו לזה.

טל: זה משהו שאפשר לראות אותו במוח, שינויים כאלה?

אני בטוח שאפשר אפילו לבנות איזה מכשירים לזה. אבל זו קודם כל ההרגשה הכללית. אנשים מתחילים לחשוב יחד. בדרגות דומם, צומח וחי זה איכשהו עובד, בכמה מקרים. אני נניח, מתפלא מאוד מהצפורים בשמים. להקות כאלה של כמה מיליונים בבת אחת, ראית?

 אורן: כן.

אין ביניהם רווח איך הן עפות. אחת צמוד לשניה, ופתאום כולם משנים כוון. ודגים בים גם כך. כולם, איך יכול להיות? זה נקרא מוח המשותף. במי הוא נמצא? בכולם יחד. זו ההרגשה ההדדית. אם היה כך לבני אדם?

אורן: אז למה אין לנו גם כזה?

אתה צריך להגיע לזה, אבל בכוחותיך.

אורן: וכשיהיה לבני אדם מוח אחד, איך נזוז?

אז נזוז יחד. נזוז יחד כולם, בצורה הדדית.

אורן: מה זה אומר, הרי לא נעמוד אחד ליד השני כמו דגים במים?

לא, מדברים על תנועות רצוניות, ברצון, במוח. אנחנו תמיד נרצה להיות יחד בהכרה הדדית, בהשפעה הדדית, בהשלמה הדדית. השלמה.

 אורן: המילה הזאת, "השלמה", מה אתה רוצה לרמוז בה?

אני רוצה להגיד שאז, במקרה הזה, במוח שלנו המשותף, אנחנו נרגיש אותו כוח העליון שמנווט אותנו. וכמו שאת הדגים והצפורים הוא בעצם מנהל, גם ינהל אותנו.

אורן: הצפורים מרגישות אותו, את הכוח הזה האחד שמנווט אותן?

לא, זה אינסטינקטיבית. הם לא יודעים מאיפה ומה. אנחנו כן צריכים לגלות.

אורן: לגלות אותו?

כן.

אורן: איזה מין כוח זה?

כוח עליון. עליון בגלל שהוא מעלינו. ונמצא בנו, ומביא אותנו כל הזמן להרגשה יותר ויותר ויותר יפה, בחיבור המתגבר.

אורן: זה לא משהו דתי או מיסטי?

לא, מה פתאום, זה פסיכולוגי, עליון, זה מה שנקרא עליון. אז מה? קצת יותר עליון ממני, שאני מנוהל על ידו. למה? כי הוא שייך לכולם יחד.

 טל: אני אנסה לחקור את זה. אולי אני אגלה דרך מדעי המוח החברתיים.

זה כוח מטריאליסטי, אלא שהוא שייך לכולנו יחד ולכן הוא נקרא עליון. כי הוא עליון מכל אחד מאיתנו, אבל שייך לכולם ביחד, ורק בכולם יחד הוא מתגלה. זה תופעה עתידית.

טל: יש לזה הכנות מהטבע, רק צריך לפתח אותו.

כן.