חיים חדשים - תוכנית 675 - מדע וחקר החיים

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: היום אנחנו רוצים לדבר קצת על סודות. סודות החיים הם משהו שאנחנו מנסים תמיד לפצח, בעצם כל החיים שלנו, אם אנחנו מודעים לזה וגם אם לא. ויש לנו הרגשה שהמדע יכול לעזור לנו לפצח את הסודות האלה, ואז להיטיב את חיינו, את חיי ילדינו ושהכול יהיה טוב, זה מה שאנחנו רוצים, תהיו איתנו.

יעל: מאז שאנחנו מגדירים את התפתחות המדע, החל מאלף שש מאות פחות או יותר, מאז ומעולם האדם חקר איך הוא יכול לעשות לו חיים יותר טובים, ולפצח את סודות החיים. יש לאדם איזו סקרנות טבעית כזאת, להבין איך הדברים בעצם עובדים. עם השנים התפתחה הטכנולוגיה, שאפשרה לנו יותר ויותר להבין איך פועל מזג האוויר, איך לסדר את מזג האוויר בחדר שבו אנחנו יושבים, בצורה שבה אנחנו רוצים. כשבעצם המדע תרם יותר ויותר, ואפשר לאדם לנהל את המציאות שבה הוא נמצא, בצורה שהוא רוצה.

בתפתחות המדע לאורך כל השנים, היו תקופות שהתגלה דבר כזה, היו תקופות שהתגלה דבר אחר. מה גרם בעצם להתפתחות המדע על פני השנים, במה היא תלויה?

ברצון של האדם האגואיסטי לסדר את החיים שלו יותר טוב, זה ברור. אדם כל הזמן מפתח, מפתח את החיים שלו, הוא לא יכול לחיות כמו החיות. גם לחיות יש איזה מין תחילת המדע, איך להסתדר יותר טוב, בצורה אינסטינקטיבית, אבל חוץ מאינסטינקטים הם מחפשים איפה יותר, איפה כן איפה לא, הם מכירים את הסביבה שלהם, לומדים את זה, זוכרים את זה. זאת אומרת, יש תחילת המדע אפילו בחיות.

אבל באדם זה הרבה יותר, קודם כל בגלל החולשה שלו. אנחנו מאד חלשים, אנחנו צריכים להתלבש, אנחנו צריכים לאגור לעצמנו אוכל, אנחנו צריכים לבנות לעצמנו בית, אנחנו צריכים המון דברים. אנחנו לא יכולים להוליד ילדים כמו חיות בצורה כל כך פשוטה, טבעית, אנחנו חייבים הרבה מערכות כדי להתקיים. ויצאנו מתוך דרגת החי לדרגת המדבר, בזה שהתחלנו להשתמש דווקא במדע, בידע, שהתחלנו לחקור את הטבע, והתחלנו להבין שאפשר להשתמש בכול מיני דברים כדי להיטיב, להוסיף לעצמנו כוחות. אני לוקח מקל ומשתמש בזה, גם קוף יודע איך להשתמש בזה, אבל עוד יותר ועוד יותר. הקפיצה הגדולה הייתה לא לבנות משהו כמו בתים, זה יש גם לחיות, הקפיצה הגדולה ביותר היא כשאנחנו התחלנו לעסוק בחקלאות.

בחקלאות זאת הייתה קפיצה גדולה, כי בזה הגענו למצב שאנחנו שולטים על הטבע כביכול, שאנחנו יכולים להיות עצמאים מכוחות הטבע. כשאני יוצא בבוקר לתפוס איזו חיה בג'ונגל שלי, כדי לאכול אותה עם המשפחה, אז אני תלוי אם אתפוס או לא. וכאן לא, כאן אני יודע שאם אני חורש, אם אני זורע ואם אני אחר כך אוסף את התבואה, אז יש לי, איזו כמות ישנה. ואז אני יכול לבנות ליד זה בית, ואחר כך אני תופס חיות, אני מתחיל להרגיש שכדאי לי שהן יהיו לידי, שאני יכול לקבל מהן חלב, אני יכול לקבל מהן ביצים וכן הלאה.

זאת אומרת, האדם התחיל לנצל את הטבע לעצמו, לטובת עצמו, אין דבר כזה באף אחד, באף סוג חיים, אין. ואחר כך עוד ועוד האגו שלו גדל, הוא ראה שהוא יכול לעבוד על השדה שלו, אבל אם יעבדו כמה אנשים יהיה עוד יותר טוב. אז כבר התפתחה מזה העבדות, ועוד ועוד, זאת אומרת, הצורה חברתית השתנתה. התחילו לקנות ולמכור, ולא רק בגדים, נעלים, אלא כסף התחיל להיכנס ליחס בין בני האדם וכן הלאה.

זאת אומרת, הכול זה התפתחות של האגו שלנו, שדוחף אותנו להשתמש בטבע יותר ויותר, בצורה יותר ויותר גרועה. למה גרועה? כי זה בעצם ניצול של כוחות הטבע, ניצול של בני אדם. אבל כך אנחנו מתפתחים, אלה אנחנו, אלה בני האדם. וכול פעם אנחנו רוכשים את הידע, מדע, איך אנחנו יכולים יותר לנצל את הסביבה, כל אחד, קבוצת אנשים, העם, המדינה וכן הלאה. איך כל אחד מהגופים האלו, מאדם בודד, משפחה, עיר, מדינה, יכולים לנצל את כל היתר שמחוצה להם לטובת עצמם.

יעל: האם ידע מסוים צריך להתגלות, או תגלית מסוימת אמורה להתגלות בזמן מסוים, יש איזו תכנית?

וודאי, זה לפי ההתפתחות שלנו, קודם כל ההתפתחות. לפני אלף שנה לא היתה לנו נטייה לגלות תיאוריות כמו איינשטיין, ואפילו חוקי ניוטון, פצצות אטום, או בכלל אנרגיית אטום וכן הלאה. מגיע זמן, ואדם לפי הרצון שלו, שמתגלה בו, הולך ומגלה את הדברים האלה בתוך הטבע. ומה הוא יגלה הוא לא יודע, זה הכול לפי הרצון שמתגלה בו.

יעל: למה יש דברים מסוימים שאנחנו לא מצליחים לגלות?

כי האגו שלנו עדיין לא גדל מספיק כדי לגלות אותם, פשוט מאד. אנחנו יכולים לגלות הכול, אין שום בעיה, רק הבעיה היא של הרצון, שעדיין לא גדל.

יעל: יש עוד הרבה דברים לגלות להערכתך?

עולם שלם. יש להוסיף, והעיקר שאנחנו צריכים להוסיף לעולם שלנו, הוא על ההשגחה וההנהגה, איך העולם שלנו מנוהל. שכמה שאנחנו מתפתחים, יש לנו ביד אחת פצצות ובעיות, זאת אומרת, מצד אחד נשק, ומצד השני ידע ויכולת לספק הכול לעצמנו. מצד אחד כל טוב, ומצד שני כל הרע, ואנחנו לא יודעים מה יקרה בעוד רגע. 

יעל: ביום שבו נדע הכול, נניח היפותטית, זה יום שבו החיים שלנו יהיו יותר טובים, נוכל לנהל אותם יותר טוב, נוכל לארגן אותם יותר נכון?

בודאי, ללא ספק. כי הידע שמגיע לנו, הוא גם יסדר לנו את השכל והרגש. הידע על ההנהגה וההשגחה, שזה נקרא ידיעת הבורא, ידיעת הכוח העליון, שזה עליון מאתנו, זה כוח הטבע. א-לוהים בגימטרייה זה הטבע, זאת אומרת זה הטבע. אבל אנחנו כדי לגלות את הכוח הזה, וכל מערכת הניהול שלו, אנחנו צריכים להשתנות בעצמנו, אחרת אנחנו לא נוכל לתפוס אותו, לא נוכל להבין אותו.

יעל: אנחנו יודעים עליו משהו היום, כמה אחוזים מתוך כוח הטבע אנחנו מכירים?

מה שאנחנו רואים בעולם הזה, זה מה שאנחנו מכירים מהטבע.

יעל: ומה יש עוד חוץ מזה, שאנחנו לא מכירים?

אנחנו לא מכירים את הכוח הזה בעצמו, שמנהל אותנו. וזה מה שממרר לנו את החיים, לא נותן לנו להנות מהחיים, ואנחנו מאד סובלים.

יעל: יש משהו שלא כדאי לנו לדעת?

לא, ההיפך, כדאי לנו לדעת כמה שיותר. אבל הבעיה שלנו, שאותו הידע שאנחנו היינו רוצים לרכוש, אותו ידע יכול להתפתח בנו, לפתוח את עצמו לנו, רק בתנאי שאנחנו נוכל לגלות אותו. זאת אומרת, יש לנו בעיה, האם אני יכול לקחת אדם שחי לפני אלף שנה, ולספר לו על מה שקורה היום? שיהיה אדם כמה שיותר חכם, נניח אריסטו מלפני אלפיים שנה, ועוד כל מיני כאלו אנשים גדולים, חכמים מאד לזמנם, שאם אני קורא מה שהם כתבו, אז אני רואה שממש בצורה כל כך פרימיטיבית הם חשבו על החיים, שאין היום ילד קטן שחושב כמוהם. זאת אומרת, הם לא היו יכולים לתפוס משהו שאני אסביר להם היום. ממתמטיקה גבוהה, מפיזיקה קוונטית, ממרחקים, כלום.

יעל: למה לא?

למה לא? אז למה הם חשבו שכדור הארץ שלנו שטוח כמו השולחן הזה?

יעל: אבל אם אריסטו יגיע אלינו היום?

מאיפה יגיע, מאותן השנים?

יעל: מאותן השנים.

מאותה רמת ההתפתחות.

יעל: מאותה רמת ההתפתחות. מה יש בו שלא מאפשר לו, יש לו שכל קטן?

כן, בדיוק, השכל לא מפותח, הרגש לא. לכן הוא שייך לזמנו, ודאי. ולעומת זה הילד הקטן שבזמננו הוא יותר מפותח, להגיד מאיפה יש לי דוגמה?

יעל: אני רואה על הילדים שלי.

בדיוק. את רואה כמה שהם מפותחים עם כל מיני הטלפונים שלהם, עם כל מיני דברים, הכול טבעי, אנחנו רואים את זה מאוד. פעם לא ראינו כל כך, כי היה הפרש מאד קטן בין הדורות. והיום, אני מסתכל על הנכד שלי, לקחתי אותו לטוס במטוס, לקרובים שלנו בצרפת, הוא נכנס למטוס ולא התפעל מזה. הוא התיישב בתוך כורסה, מגישים לו כל מיני דברים, מגישים לו שם קולה, הוא לוקח, מסתכל, כן זה כדור הארץ למטה, זאת האדמה, שם אנחנו גרים, שם אנחנו חיים. הסתכלתי על איך הילד הקטן, האדם הקטן, איך אצלו זה בצורה טבעית כל כך. כי אני בפעם הראשונה שטסתי במטוס הייתי בן חמש עשרה, אולי פחות, שלוש עשרה, זה היה בשבילי משהו. והוא כאילו שזה טבעי, וכך בכול דבר ודבר. אז אני אומר לך, שלא אריסטו ולא אף אחד, לא יכול להיות בזמן אחר, אלא כל אחד בזמנו.

יעל: ואנחנו היום מסוגלים, האדם, הדור הבא, נניח הנכד שלך, הילדים שלי?

הילדים של היום מתחילים להריח שיש עוד משהו בחיים, יש עוד משהו בעולם שהם צריכים לדעת, אבל לא יודעים. זה מתגלה לאט לאט.

יעל: מה מונע מהם, מאיתנו, לגלות את זה?

הם צריכים גם את זה לגלות, שיש סודות ביקום, בתוך החיים שלנו, בטבע, שאנחנו נמצאים לעומתם כך עם פה פתוח, אבל לא יכולים לנגוע בהם.

כמו אותו אריסטו, אם תיקחי אותו לזמננו. כך אנחנו עומדים מול הטבע, שאנחנו מתחילים להרגיש, שיש כאן משהו, גבול, איזה פוטנציאל כזה, שאני לא יכול לעבור אותו.

יעל: המדע יכול לעבור אותו?

לא. המדע בסך הכול זה אנחנו.

יעל: המדע של הנכדים שלי, של הנכד שלך?

לא. הם ירגישו שהם לא יכולים לעבור.

יעל: אז איך נעבור אותו? כדאי לעבור אותו, צריך לעבור אותו?

הם יבינו שלעבור אותו הם צריכים ויכולים, מחויבים קודם כל לעבור מצד התפתחות הטבע. כי אם לא יעברו, יהיה להם רע, כי החיים שלהם לא יספקו אותם. אבל יוכלו לעבור רק בתנאי שהם ישתנו, הם יצטרכו לתפוס שכל חדש ורגש חדש. זה כמו אריסטו שיצטרך לעשות קפיצה לזמננו ואז יבין את החיים שלנו.

יעל: וזה יאפשר להם לפתח כלים מדעיים אחרים, שבאמצעותם הם כן יוכלו לגלות את אותם סודות?

כן. אבל הכלים האלה הם כלים שכדי לפתח אותם, הם יצטרכו להיות בעצמם אנשים אחרים, לעלות למעלה מהאגו שלהם הצר. הם יצטרכו לשנות את עצמם, להיות פתוחים לכל העולם. הם יצטרכו לצאת כביכול מהגוף שלהם, מהאגו שלהם, מההסתכלות הצרה ולראות את העולם כאינטגראלי. וזו הבעיה העיקרית, שכדי לגלות את העולם הנכון, אני צריך לראות אותו בצורה שהוא כולו עגול, שהכול קשור לכול. וכדי שאני אגלה את זה, אני צריך להיות בעצמי כבר בנטייה לזה. אז אני צריך לעשות תרגילים אולי, כדי להיות בכזה מצב.

יעל: המוח שלי צריך לגדול, הלב שלי צריך לגדול, מה צריך לקרות?

הוא צריך להשתנות. הוא צריך להפסיק להיות אינדיבידואלי, אישי, צר, רק עם חשבון לעצמי. הוא צריך להיות אינטגראלי לכל האנושות, לכל העולם, לכל המציאות. שאני מסתכל על כל המציאות כמו שהיא שלי וכך אני מתייחס לכול.

יעל: מה אותו מדען עתידי שאתה מתאר אותו כרגע חוקר?

הוא חוקר את כל המציאות. אז הוא יכול לחקור את כל המציאות. אנחנו הגענו לסוף המציאות הצרה האישית, האינדיבידואליסטית. יכולנו להתקדם בזה עד היום הזה, עד זמננו, ונתקלנו בקיר. הלאה אנחנו צריכים לגלות את המציאות שהיא כבר לא בדרגה אישית אינדיבידואליסטית, אלא שהיא בדרגה אינטגראלית, גדולה, כללית, אחידה.

יעל: מה יחקרו?

הם יחקרו קשרים בין כל חלקי המציאות. קשרים זה העיקר. אם היום אני מגלה מה הקשר בין זה לזה בצורה קטנה, מוגבלת, כי השכל שלי מוגבל, כי אני לא רואה את העולם כולו סגור וקשור, אז במידה או בידע, או במדע החדש, אני אגלה שהכול קשור זה לזה. אבל איך אני אגלה את זה? כשאני אהיה בעצמי כזה. שהשכל והרגש שלי הם יהיו כאלה אינטגראליים. אני צריך לעשות מעצמי כמו אריסטו, אני צריך לעשות את האדם המודרני, המתאים לאותה תפיסת המציאות.

יעל: אותו אדם הסופר מודרני.

כן. ולכן כאן מגיעה ומתגלה חכמת הקבלה בזמננו, כי היא נותנת לנו אפשרות לעשות את השינוי הגדול הזה.

אורן: מה מהותו של השינוי?

מהותו לשנות את התפיסה שלי.

אורן: ממה למה?

לראות את כולם כמערכת אחת, את כל העולם כמערכת אחת כללית. אם אני רוצה לדעת את הכוח העליון, ההנהגה העליונה, איך העולם שלנו מתנהג, ואני רואה שהעולם כולו קשור זה לזה, אז אני צריך להיות בעצמי באותן התכונות. ואז אני יכול לגלות את העולם בצורה כזאת.

אורן: על איזה תכונות אתה מדבר?

התכונות האינטגראליות, התכונות הכלליות. או לומר אחרת, איך אני יכול להתייחס כך לעולם? בתנאי שאני אוהב את כולם. אז אני מתחיל לחשוב על כולם יחד. אז אני מתחיל לדאוג לכולם יחד. אז אני מסתכל על כולם כמערכת אחת שהיא שלי, וזה תלוי בי, ואני תלוי בכולם. זאת אומרת, אצלנו במילים שלנו, ברגשות שלנו, היחס הזה לכל העולם כאל מערכת אינטגראלית מתבטא במילים "ואהבת לרעך כמוך".

יעל: אז המדען החדש יהיה בן אדם אוהב בראש ובראשונה?

מאין ברירה כדי לגלות את העולם העליון הזה, המערכת העליונה האינטגראלית הזאת, אני אצטרך להגיע לכולם לפי התנאי, לפי המילים "ואהבת לרעך כמוך". ואז במידה שאני רוכש את התכונה הזאת על פני האגו שלי ההיפך ממנו, אז אני רוכש את היכולת לגלות כאלו קשרים בין כל חלקי המציאות וכאלו חוקים.

יעל: אז האגו מגביל אותי?

כן בלבד. ואז במידה שאני משנה את האגו, אני פתאום מתחיל לתפוס את עצמי בדרגה אחרת לגמרי של הקיום, וזה קיום נצחי ושלם. כי אני נמצא במערכת שהכול קשור לכולם, וכולם חיים יחד בהשתתפות ובהתכללות אינסופית כזאת. ואז אני רוכש חיים נצחיים.

יעל: הכוח הזה שאמרת, שמשנה את האדם והופך אותו לחוקר על, שרואה את המציאות ואת כל הקשרים, זה כוח האהבה בסופו של דבר.

זו לא האהבה שלנו. האהבה שלנו היא כדי שאני אמלא את עצמי על חשבונך או על חשבונו. זאת אומרת, האהבה שלי היא אהבה עצמית. וכאן זה כאילו מתבטא באהבת הזולת. אבל זה לא אהבת הזולת, כי גם היום אהבת הזולת היא אגואיסטית. אלא להרגיש שכל המציאות היא מכלול אחד, מערכת אחת, ואתה וכולם זה אותו דבר.

יעל: אתה כאילו מרחיב את עצמך מעבר לעצמך.

ולכן אני מתחיל להרגיש חיים נצחיים ושלמים.

יעל: אז התחושות הפנימיות שלי כבן אדם חוקר יהיו ממש שונות לחלוטין?

לגמרי. קודם כל מרגישים נצחיות, שלמות. המערכת עצמה איך שהיא פועלת, זה נקרא "זיו השכינה". זאת אומרת, איך הכוח השלם הזה ממלא את כל המציאות, ואיך כל המציאות הזאת נהנית, כאילו מתרחצת בתוך הכוח הגדול, השלם הזה, והכול זה אחד. אין הרגשה יותר טובה מהרגשת השלמות.

יעל: ההרחבה האישית שלי כבן אדם, כחוקר, תאפשר לי גם הרחבה של הידע שלי על כל העולם. זה בעצם אותו חוקר חדש, אותו מחקר חדש, שאתה מדבר עליו?

נניח.

אורן: דיברנו קודם על סודות, שבטבע טמונים סודות שעוד גילינו. איזה סודות יש שם?

אלה סודות שהם לא סודות מכאניים כאלה, כמו שאנחנו מגלים על ידי מדע, שאתה יכול לדעת אותם, או יכול לא לדעת אותם. הסודות שאנחנו מגלים זה בלגלות את הטבע העליון.

אורן: מה זה הטבע העליון?

ההנהגה והשגחה, כוח שמנהל את כל החיים שלנו, את כל היקום שלנו, אותנו.

אורן: אז איזה סודות טמונים שם?

הסודות הם למה זה קיים, בשביל מה זה קיים. איך בנויה המציאות שלנו המוגבלת, הקטנה ביקום הזה על פני כדור הארץ, ואיך בנויה המציאות של אותו כוח בממד בלתי מוגבל.

זה לא שאנחנו מגלים את הפרסאות האלה של המרחקים ביקום. אנחנו נכנסים למציאות חדשה, אנחנו לא עושים קפיצת זמן או קפיצת מקום או קפיצת מרחק. אנחנו נכנסים לממד חדש, שבממד החדש הזה יש קיום אחר לגמרי. וכולנו צריכים להתחיל להתקדם לזה ולשייך את עצמנו לזה.

רק בלהתקרב לזה אנחנו מתחילים לגלות עד כמה שזה קיים, עד כמה שזה מותאם לנו, עד כמה שאנחנו מיועדים לזה, ועד כמה שכולנו כולנו חייבים להיכנס לזה. וכל הגופים שלנו שחיים ומתים לא שייכים לזה. יש בנו נקודה נצחית, שאותה הנקודה רק היא נכנסת לאותו ממד העליון, ושם אנחנו ממשיכים להתקיים כבר לפי החוקים של אותו העולם.

אורן: איך האהבה שהזכרת קודם קשורה לכל הסיפור? אם תהיה בי אהבה לאחרים, אז היא תפתח בפניי סודות?

בטח. אתה חי במציאות אחרת לגמרי. אלה חוקים אחרים, זה יחס אחר, זה שכל אחר ורגש אחר. אתה לא חי לפי הגוף שלך. אתה חי בתוך גוף, כל עוד הוא חי, אחר כך הוא מת. אבל אתה כבר לא משייך את עצמך לגוף הזה. זה כמו חיה שחיה לידך, ממש כך. כי המודעות שלך, הידע, הרגש והשכל שלך הם אלה שמקבלים שדרוג ונכנסים לממד החדש.

אורן: השדרוג הזה מה מהותו?

מהותו להיכנס לעולם הנצחי השלם.

אורן: ומה כרטיס הכניסה?

שתרצה באמת לזה. אז לרצות אפשר או על ידי השיחות שאנחנו עושים, או על ידי מכות שאנשים יקבלו. אבל גם כך וגם כך נצטרך כולנו להגיע לעידן העליון הזה.

אורן: לממד העליון.

לממד העליון.

אורן: מה הסוד הגדול של החיים שאנחנו עוד לא גילינו?

שיש באמת כניסה לחיים אחרים. והחיים שלנו הם רק כהכנה.