חיים חדשים - תוכנית 686 - חופש מביקורת עצמית

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: אני חושב שאין מישהו שלא מכיר ולא מפעיל את הכלי הזה שנקרא ביקורת עצמית, ביחס לעצמו וביחס לאנשים סביבו. אנחנו רוצים להבין איך לעבוד נכון עם ביקורת עצמית.

טל: רובנו מתמודדים עם הנושא של ביקורת עצמית, אבל מסתבר שזה משהו שמתפתח מאוד מוקדם בחיים של האדם. כבר מגיל שנה עד גיל שלוש הילד מתחיל לספוג את החינוך מהסביבה שלו, מההורים ומהאחים. הוא מפנים אותו ובעצם מתחיל לפתח לעצמו איזה קול פנימי שמבקר ואומר לו "כך נכון לעשות וכך לא, היית בסדר, לא בסדר". לכאורה זה אמור לשרת אותנו ולעזור לנו להגיע ליעדים שלנו, להצליח בחיים, אבל בהרבה פעמים אנחנו רואים שזה לא בדיוק משרת אותנו. כי המבקר הפנימי תופס מקום מאוד גדול ומתחיל ממש להקטין אותנו, הוא מונע מאיתנו לעשות דברים שהיינו רוצים לעשות.

זה בעצם הנושא שאנחנו רוצים לברר הפעם, מהו המבקר הפנימי הזה, המנגנון של הבקרה העצמית שהטבע נתן לנו. האם אנחנו יודעים לפתח אותו נכון או לא, ובכלל איך אתה רואה את עניין הבקרה העצמית שיש לאדם, מהו המנגנון הזה?

צריכים לחלק את כל ההיסטוריה, את כל ההתפתחות האנושית לשני חלקים. חלק אחד זה מה שהיה עד כה, כי אנחנו כולנו התפתחנו על ידי האגו שלנו שגדל מדור לדור, משנה לשנה, מיום ליום, ואפילו מדקה לדקה. אנחנו התפתחנו על ידי ביקורת עצמית, ביקורת חברתית, ביקורת סביבתית, לא חשוב מה, אבל הכל בעצם נבע מתוך האגו של האדם. לכן אפילו אם אדם היה כאילו בביקורת חיובית, גם זה נבע מתוך האגו שלו. זאת אומרת כדאי לי להסתדר עם האחרים, כדאי לי להתייחס אליהם טוב ולראות גם בהם תופעות חיוביות וכן הלאה. כלומר יכולנו לחלק את טבע האדם שכולו רע מנעוריו, ולהשתמש בו בצורה שלילית ובצורה חיובית.

אבל בזמננו, ודווקא בדורנו, אנחנו הגענו למצב שהאגו שלנו גדל עד הרמה הסופית שלו. הוא לא יכול לקחת אף אחד בחשבון ושום דעה. הוא לא מסוגל בכלל להיות בקשר עם אף אחד, אלא רק דרך הקשרים הוירטואליים שהם לא קשרים. הרי למה יש לאדם כל כך הרבה שימוש בקשר הווירטואלי? בגלל שאין קשר. כל אחד נמצא בנישה שלו, אף אחד לא מתראה אליו, אף אחד לא מגיע ומאיים עליו, לכן הוא יכול להיות בקשר כזה עם האחרים. מכאן וודאי שאנחנו מעבירים ביקורות בכל הרשת הזאת, 99% ממה שנשפך לשם זה רעל, זה מיץ רע של כל אחד ואחד, כולל את הכלי התקשורת שהם הפנים של הדור. אנחנו הגענו למצב שבעצם אין ביקורת, כל הטבע הרע שלנו נשפך החוצה. זה טבע האדם, הוא כזה, "יצר האדם רע מנעוריו".

לכן וודאי שאנחנו יכולים להגיד שיש באדם שתי רמות של ביקורת, את הרמה שלו, את רמת ההתפתחות המסוימת שהחדירו בו, ובנו בו המחנכים שלו. אבא ואמא, האחים והאחיות בבית. והסביבה, שזה החצר, גן הילדים, בית הספר, המורים, החברים, כלי תקשורת, הסרטים שהוא ראה, וכך עד שהוא גדל. הוא גם מקבל יחס ושיטה איך לעשות ביקורת על אחרים. כי אם לא מלמדים אותו איך להעביר ביקורת, אז הוא קובע כל מצב למצב שכנגדו, בהתאם למה שניפחו בו. כנגד זה הוא בודק את הסביבה, את האדם, את העולם, ובכלל את כל המערכת האנושית.

אבל אם אנחנו מדברים על ביקורת עצמית, אז האדם צריך להיות במין אקספרט, הוא צריך להעלות את עצמו. זאת אומרת למרות שאני קיבלתי כזה חינוך וכאלה הסתכלויות על החיים ויש לי פילוסופיה מסוימת על החיים, פרדיגמה מסוימת, אני בכל זאת מבין שכך אני בנוי. אבל או שאני מסתכל מהרמה הזאת ועושה ביקורת, ואני מודע לזה, או שאני לוקח איזו רמה אחרת של מישהו ומתלבש בה. נניח שאני מסתכל על זה כמו על השכלה, כמו על איזו אסכולה פילוסופית או אסכולה חינוכית, או כעל מפלגה, על צד שמאל של החברה או הימין של החברה. אדם שיודע להעמיד את עצמו בכל מיני רמות ולעשות כזאת ביקורת, הוא נקרא שופט.

טל: לא הבנתי, לְמה הוא מייחס את כל הרמות האלה?

הוא מייחס אותן לחברה האנושית, לא לעצמו. הוא בעצמו רק אקספרט. אקספרט זה מי שאין לו כלום מעצמו.

טל: זה משהו שצריך עוד לברר.

את פסיכולוגית, אבל אני רואה שקשה לתפוס את זה. איך הוא יכול אקספרט אם הוא בא עם דעה מוקדמת, איך הוא יכול להיות שופט אם הוא שייך לצד ימין או לצד שמאל של החברה? הוא חייב ניטראלי, אחרת זה כאילו שנותנים לו שוחד.

טל: אתה מדבר על ההתפתחות הפנימית של האדם, כשהוא מסתכל החוצה ומבקר את החברה.

אחרת הוא לא בביקורת. אחרת זאת לא ביקורת, זאת מדידה. אם אני כזה ואני מודד אותך לעומת מה שאני, אז וודאי שאני תמיד מודד אותך עד כמה אתה לא כמוני, עד כמה אתה פחוּת ממני. למרות שאתה יותר חכם, יותר עשיר, יותר מפותח, יותר מכובד, אני בכל זאת עושה עליך ביקורת, למה זה כך ולמה זה כך.  

טל: אני מבינה שכדי שאני באמת אוכל לעשות ביקורת נכונה על אחרים, אני קודם כל צריכה לבקר בעצם את עצמי, להביא את עצמי למקום של אקספרט, למקום אובייקטיבי.

למקום ניטראלי לגמרי. השאלה האם אדם מסוגל לעשות כך?

טל: נראה לי שרובנו לא. אני רוצה לשאול על המקום שאנחנו נמצאים בו היום, מצד אחד האגו כל כך מפותח וכמו שאתה אומר, אנחנו מבקרים כל היום, אבל מצד שני אנחנו יודעים שבאיזה מקום האגו שלנו, הביקורת שלנו כבר אוכלת את עצמנו.

במיוחד עכשיו, בזמננו. לכן אמרתי שההתפתחות שלנו מתחלקת לשני חלקים. לחלק שבו אנחנו התפתחנו עד כה, כשכל אחד היה באגו שלו, והחלק השני זה היום. על ידי החיים שלנו שנעשים מאוד קשים, כי אנחנו סגורים בכפר קטן שבו כולם שונאים זה את זה, לא יכולים להסתדר זה עם זה, אנחנו נמצאים ממש בסכנת השמדה הדדית, אנחנו מתחילים לראות מה יש לנו מזה. מה יש לי מזה שאני מעביר על כולם ביקורת ואיך אני יכול להיפטר מהביקורת הזאת. אני, כאזרח הפשוט מתחיל לגלות שטוב יותר אם לא היינו מעבירים ביקורת.

כי אם פעם חשבתי שמתוך זה אנחנו מתקדמים ומצליחים, בונים חברה טובה יותר ואולי נגיע פעם לחיים טובים כך שגם לך יכול להיות טוב וגם לי, אז היום אנחנו כבר קובעים שהמצב קשה מאוד. אנחנו כולנו רעים, אנחנו לא יכולים לבנות שום דבר טוב  ואף פעם לא ייצא מאיתנו שום דבר טוב. אנחנו הגענו לשבר כללי ואין מי שיכול להעביר ביקרת כי כולנו שבורים, רעים, ואין לנו מה לעשות. אפילו אם היינו מקבלים איזה תוצאות מאקספרט סיסטם נניח, מכוכב אחר, לא היינו יכולים לממש אותן כי כל אחד מאיתנו נמצא בתוך האגו הצר שלו.

טל: אתה נשמע כמי שיש לו מבקר פנימי מאוד חזק, אתה מאוד ביקורתי.

אני לא ביקורתי. אני מסתכל על החברה האנושית, גם על עצמי וגם על כולם, איפה אנחנו נמצאים. אני כאילו מוציא את עצמי, לא בדיוק את עצמי אלא את מערכת הבירור שלי. אני מוציא את הבורר הזה החוצה ומסתכל על כל כולם וגם על עצמי ואומר, שאי אפשר להגיע למצב שאנחנו נהייה בביקורת עצמית אובייקטיבית, ולכן אנחנו תמיד נגיע רק לסכסוך ולהתקוטטות יותר גדולה.

אורן: הסברת עכשיו איך אתה מתבונן על הדברים בצורה אובייקטיבית, מהצד, ואז אתה מגיע לכל מיני תובנות.

זה לא מעצמי, אני פשוט קורא את הדברים האלה מתוך מחקרים.

אורן: אני לא מדבר עכשיו על ידע חיצון. אני מנסה להבין את הדברים. הרי הטבע פיתח את האדם מדור לדור והטביע בנו, בי כאדם, את היכולת לפעול בחוץ ולחיות באופן מסוים. הטבע כאילו פיתח בתוכי איזה מנגנון בקרה שמבקר את עצמי, איך אני מתנהל ואיך אני חי. עצם העובדה שדיברת עכשיו על כל מיני תובנות, זה מתוך תהליך שבו אתה לא סתם עסוק בחיים עצמם ורץ, אלא אתה כאילו התבוננת מהצד על עצמך, על העולם ועל המין האנושי בכלל בכל מיני רמות. אני רוצה להבין את המנגנון שהטבע פיתח באדם, באבולוציה שלו. כי יש בנו מנגנון מיוחד, ומלבד לחיות ולעשות ולהיות, יש בתוך האדם עוד איזה מנגנון פנימי שהתפתח כנראה באבולוציה שלנו כיצורים אנושיים, והמנגנון הזה מבקר את הכול, את העשייה, את החיים. מהו המנגנון הזה, בשביל מה הוא קיים ואיך משתמשים בו בצורה מיטבית כך שהיא לא תהיה הרסנית, אלא מפתחת ופרודוקטיבית?

אני לא מגלה אותו היום, פעם חשבנו, כמו שאתה אומר, שיש בנו משהו אובייקטיבי.

אורן: לא, אני לא מחפש שום דבר אובייקטיבי, אני מנסה להבין את מנגנון הבקרה שדיברת עליו. את המנגנון הזה שזזת רגע הצידה ונתת תובנה מסוימת. בחנת כאילו את הדברים, הסתכלת על חייך ועל חיי המין האנושי בכלל והגעת לאיזו מסקנה?

כמו מדען, כמו אדם רגיל שעוסק בסטטיסטיקה, כמו כל מיני פסיכולוגים.

אורן: אבל גם בלי מחקרים יכולת לבדוק את עצמך.

כן, אבל כשאני מסתכל על כל האנושות, אני רואה שכל האנושות לא מבינה מה קורה לה. היא ממש מכניסה את עצמה מיום ליום לצרות יותר ויותר גדולות. וזה לא לעתיד, זה לא שמישהו מגלה כאן עתידות. לכן כשאנחנו הולכים בצורה כזאת אנחנו בעצמנו הורסים את המשפחה שלנו. אנחנו בעצמנו הורסים את החברה שלנו. אנחנו בעצמנו בונים את החברה שלנו כך שיהיו בה 1% של העשירים ו- 99% ממש עניים. אנחנו עושים את זה. האם זה נכון לביקורת חברתית התבונתית.

אורן: אני מסכים עם כל הדברים שאמרת ביחס לכלל החברה האנושית, ואני מניח שהיית אומר לי אותו דבר גם ביחס לאדם אחד. כי גם אדם אחד עושה טעויות בחיים שלו, הוא הולך למקומות לא נכונים וכן הלאה. אבל חוץ מלעשות טעויות בחיים שלי, יש כנראה בתוכי, אולי בצורה לא מושלמת, אבל יש בי איזה מנגנון של בקרה עצמית שהתפתח בי כיצור תבוני, וחוץ מלעשות את הדברים הוא גם מתבונן עליהם מהצד, כפי שאתה עכשיו התבוננת. זה לא משנה באיזו רמה אתה מתבונן, ברמה של כל המין האנושי, בפרספקטיבה של כל ההיסטוריה האנושית, או על איזה צעד בחיי הפרט מחר בבוקר. זאת אומרת קיימת איזו יכולת באדם לביקורת עצמית, יכולת שהטבע נתן לנו, וחוץ מלחיות ולעשות ולטעות ולהצליח, האבולוציה פיתחה בנו גם מכשיר על של ביקורת עצמית?

אני מדבר רק על מדידה עיוורת. אני מסתכל כמה משפחות הרוסות היו לפני חמישים שנה, עוד כשהייתי צעיר והתחתנתי, וכמה משפחות הרוסות יש היום. כמה ילדים וכל מיני צרות ובעיות בחיי החברה היו אז והיום.

אורן: אתה מעביר ביקורת על עצמך?

אני לא עושה שום ביקורת, אני מדבר על מספרים בלבד.

אורן: ביחס לכלל החברה האנושית?

כן.

אורן: אני רוצה להבין כרגע את מנגנון הבקרה העצמית שלך כפרט. אתה אדם חכם בעיני, האם אתה מבקר את עצמך, האם אתה חי וכאילו נוסע ברכבת, או שאתה גם מבקר לפעמים את עצמך?

אתה שואל את האדם הלא נכון.

אורן: למה?

כי אצלי מערכת הביקורת העצמית מאוד מפותחת.

אורן: מהי המערכת הזאת ובמה היא מפותחת?

מערכת הביקורת שלי בנויה בצורה כזאת שבעזרת חכמת הקבלה אני מביא את עצמי למצב יחסית ניטראלי. איפה צריך להיות אקספרט, היכן אני יכול להסתכל על עצמי ולהגיד האם אני בסדר או לא בסדר בכל רגע נוכחי. אבל בסדר או לא בסדר, אני קובע כלפי ערך עליון שקבעתי לעצמי. אני לא קובע את זה כלפי אף אחד. כל אחד צריך לקבוע שהערך עליון הזה נקרא אהבת הזולת התמימה, השלמה. כך חכמת הקבלה והתורה דורשת מאיתנו, "ואהבת לרעך כמוך, כלל גדול בתורה".

אורן: אחרי שהגדרת לעצמך מטרה להגיע לאהבת הזולת, איך אתה מבקר את עצמך. אמרת שאתה מביא את עצמך למצב ניטראלי ואז בודק אם היית בסדר או לא בסדר כלפי המטרה שהגדרת לעצמך.

מלבד להרוויח את מה שאני צריך למשפחה, כבעל משפחה, כל החיים שלי מוגדרים ומכוונים אך ורק כדי לרכוש את המעמד ניטראלי הזה שממנו אני אדע באיזה מצב אני נמצא, באיזה מקום אני נמצא כלפי אותו עיקרון שהתורה, שחכמת הקבלה דורשת מאיתנו, "ואהבת לרעך כמוך". כי מזה מגיעים ל"ואהבת את ה' א-לוהיך".

טל: למה אתה מתכוון מעמד ניטראלי?

ניטרלי זה כשאני, על ידי היישום של חכמת הקבלה, מגיע למצב שאני נמצא תחת השפעת המאור המחזיר למוטב, מה שנקרא. כמו שכתוב "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין". למה התורה היא התבלין המיוחד ליצר הרע? כי יש בה את המאור המחזיר למוטב. על ידי זה שלומדים נכון את התורה, מעוררים בזה את מאור המחזיר למוטב על האדם, על מי שלומד נכון, ואז הוא מתחיל להיות ניטרלי. וידעתם כא-לוהים טוב ורע. כשאני בין שני הצדדים הללו, כשמצד אחד יצר הרע שלי שנברא בי, ומצד השני יצר הטוב שהמאור המחזיר למוטב עושה בי. זאת אומרת כשאני בין שני הכוחות האלה, החיובי והשלילי, רק ביניהם אני יכול לקבוע מה זה טוב ומה זה רע. אבל לא לפי מה שאני חושב, אלא לפי שני הכוחות שפועלים בי. ואז אני לא כאקספרט, אני כבר מביא את עצמי למצב שהמערכת העליונה, מערכת הטבע עושה עלי ביקורת, בירור ותיקון.

טל: זה נשמע מאוד מעניין.

שמתי לב שתוך דקה ועשרים שניות הסברתי לך את כל המימוש של חכמת הקבלה, את כל תיקון האדם. ודאי שאי אפשר להבין מזה הרבה.

טל: אם ניקח בן אדם רגיל שמסתכל על עצמו, אז הוא בדרך כלל מאוד קשה עם עצמו. הוא מלקה את עצמו למה יש בי כך וכך, למה אני עושה כך ולמה עשיתי דבר לא נכון. עוברות בו הרבה מחשבות כאלה, ולפעמים זה עד כדי כך שהוא מגביל את עצמו ולא מאפשר לעצמו לפעול ולדבר. הוא מפחד. איך אתה חווה את הדברים האלה, האם גם לך יש לפעמים חששות וביקורת עצמית?

אצלי זה ברמה אחרת לגמרי, זה כלפי עקרונות אחרים לגמרי. הביקורת שלי, המאמצים שלי, הספקות שלי, הדאגות שלי הם האם אני משכתי אלי את המאור המחזיר למוטב במידה האפשרית. זו הדאגה שלי. כי אחרי שאני עושה כך, הוא בעצמו עושה לי הלאה את הכול. הוא מסדר לי הסתכלות, מקום, מעמד, ראיית העתיד. איך אני צריך להתנהג בכל מצב ובכל מקום גם כלפי החיים שלי הפרטיים, גם כלפי חיי החברה, ובכלל כלפי האנושות והתפקיד שלי בעולם. האור העליון כבר מסדר לי את החיים.

טל: אתה לא מפחד מטעויות, לעשות משהו לא נכון?

אני משתדל להיות בשליטה שלו, כי זה כוח. אין לי מה לפחד מלבד אם עשיתי את מקסימום המאמץ כדי למשוך אותו על מנת שיעשה ממני אדם.

טל: הרבה פעמים בחיים אנחנו צריכים לעשות כל מיני פעולות שכביכול אין להם קשר לדברים גבוהים, רוחניים, נניח כמו בעבודה, במשפחה.

שם אני פועל בצורה רציונאלית, כמו שצריך להיות.

אורן: האם אתה מבקר את עצמך או רק פועל?

אני מבקר את עצמי רק כלפי המאור המחזיר למוטב, רק כלפי אותו כוח עליון, האם יש לי אפשרות למשוך אותו או לא. כי לפי מה שאני לומד מחכמת הקבלה רק בזה יש לי בחירה חופשית.

אורן: איך אתה יודע אם אתה מבצע את הדבר באופן רציונאלי או לא, הרי אתה צריך מנגנון של בקרה עצמית, איך אתה מפעיל אותו?

אני מפעיל אותו ממה שיש בי. האור העליון משפיע עלי ונותן לי ערכים, תכונות, הבנות בעולם. אני משתמש במה שהוא עשה בי. הוא ברא רצון לקבל, יצר רע, וכנגד זה הוא נתן איזה תיקון, יצר טוב. לכן כשאני נמצא בין שני היצרים האלה, זה קובע את היחס שלי לחיים. אבל שוב, אם אני נמצא בעבודה הרגילה, אני מתנהג כמו כולם.

אורן: אתה מבקר את עצמך או רק פועל?

העבודה שלי היא ספציפית, העבודה שלי היא להפיץ את השיטה.

אורן:  אבל כאתה עושה משהו, האם אתה מבקר את עצמך?

ודאי.

אורן: איך, באיזה תהליך?

התהליך פשוט, עד כמה אני נמצא תחת השפעת המאור המחזיר למוטב. כל החיים שלי הם רק בזה. אתה שאלת לגבי, אני כבר אמרתי לך שאני  לא המקרה.

אורן: אתה מצייר לנו מקום מאוד גבוה.

הוא לא גבוה, בוא נגיד שהוא ספציפי, מיוחד.

אורן: נחזור עכשיו אלינו, לאלה שלא נמצאים ברמות כאלה וננסה להבין.

דרך אגב, כמו שחילקנו את כל ההיסטוריה של אנושות לשני חלקים, אז אנחנו נמצאים כבר בחצי השני של ההיסטוריה. לכן בזמננו, בדורנו, כל אחד חייב להתחיל לממש את ההשכלה הזאת כמוני.

אורן: אם אדם רוצה להתקרב למקומות הגבוהים האלה שתיארת, מה הצעד הראשון בדרך לביקורת עצמית נכונה בעיניך?

להיכנס רק לתוך איזה לימוד קטן של חכמת הקבלה. בלימוד עצמו הוא לומד איך למשוך על עצמו את המאור המחזיר למוטב.

אורן: זה סוג של פנס, מה הן המילים האלה?

זה סוג של כוח חיובי שנמצא, רק שהוא נסתר בטבע ואנחנו צריכים לגלות אותו.

אורן: כשהוא מגלה את הכוח הנסתר, ממנו הוא מבקר את עצמו?

כן.

אורן: זאת אומרת, אני כאילו קונה לעצמי מכשיר שממנו אני יכול להתבונן כאילו על חיי ולבקר אותם?

לא. אני לא צריך לעשות את זה, אני רק צריך לדאוג איך למשוך את הכוח יותר ויותר לתוכי. רק תבין, אתה בכל זאת נמצא תחת השפעת הכוח הפנימי שלך. רק שאתה לא מבין אותו, לא יודע, לא יכול לבקר ולא יכול לראות את כל הפנימיות שלך, את הדחפים שלך והיוצרות. לכן חכמת הקבלה אומרת כך, תדאג רק למשוך את הכוח החיובי לתוכך בכל רגע וכמה שאפשר יותר. אחרת אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, אבל הביקורת שלך לא שווה דבר.

אורן: מה מהותו של הכוח החיובי?

הוא מאזן את הכוח הרע. הם עובדים כשני קווים, ואנחנו ביניהם, בקו האמצעי. אנחנו כן יכולים להתקדם בחיים בצורה נכונה ולמטרה הנכונה, אבל רק בדאגה אחת, שהכוח העליון, המאור המחזיר למוטב, האור העליון, מה שנקרא התורה, ישפיע עלי יותר ויותר. זה בלבד. אין לי מה לעשות יותר בחיים, מלבד זה אני לא יכול לקבוע דבר. לכן אין לי דאגות אחרות, רק לזה. לסיכום, הביקורת העצמית מבוטלת ובמקומה באה ביקורת עצמית רק כלפי המאור המחזיר למוטב, עד כמה אני מושך לתוכי את הכוח הטוב.