חיים חדשים - תוכנית 693 - אהבת עולם

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: היום אנחנו רוצים לדבר על אהבה. אהבה זו מילה שרק אתה זורק אותה למגרש וכבר הלב מתרכך, קצת נפתח, האוזן הפנימית נפתחת.

יעל: אהבה זה באמת רגש מאוד חזק. יש הרבה מאוד צורות של אהבה, כמו אהבה של אמא לילד שלה, אהבה זוגית, אהבת אחים, אהבת הארץ, אהבת חברים, מאכלים שאני אוהבת, באמת יש הרבה מאוד סוגים של אהבה. אנתרופולוג מוושינגטון מגדיר אהבה בצורה כזאת, "אהבה היא רגש, היא תחושה חזקה של חיבה, מסירות ואכפתיות לאדם, למקום או לדבר מסוים". אנחנו יודעים שאתה מגדיר אהבה בצורה קצת שונה, אז מה היא ההגדרה שלך לאהבה, מהי אהבה בעינייך?

אני לוקח את הכל כמדען למעלה מרגשי אהבה ושנאה, ואני מתעמק מאיפה שאנחנו בתוך הטבע. אנחנו באים מאיזה מקור שבו אנחנו קשורים יחד כולנו, בני האדם. גם בכלל כל הטבע דומם, צומח, חי, אבל העיקר בשבילנו אלה הם בני האדם. במקור הזה אנחנו קשורים יחד, התפתחנו מזה. אפשר להגיד שזה היה מהאטום הראשון, מהחלקיק הראשון שנוצר במפץ הגדול והתפתח אחר כך על פני כדור הארץ לדומם, אחר כך לצומח, אחר כך לחי, ואחר כך אנחנו התפתחנו בעשרות אלפי השנים האחרונות. אבל אנחנו נמצאים במקור שלנו כולנו קשורים יחד, ולא חשוב שבאה מאז התפתחות של מיליארדי שנים, אנחנו בכל זאת קשורים יחד. במקור ההוא שאנחנו יחד, יש לנו כוח אחד שהוא שייך לכולם.   

יעל: כנראה, כי אנחנו לא מרגישים את זה היום.

זה לא חשוב. אבל פעם זה היה כך, כמו שלאחים ולאחיות יש אבא ואמא. ולכן היחס הזה של המקור הזה אלינו, שרוצה לפתח אותנו ולהביא אותנו לכל טוב, הוא נקרא "אהבה". כמו אם לילד. אנחנו רואים שזו אהבה טבעית, אנחנו לא יכולים להגיד שזאת לא אהבה, היא קיימת גם ברמת החיות שכל אחד הוא דואג להתפתחות הצאצאים שלו. אז האם לקרוא לזה אהבה כן או לא? אם זו אהבה אינסטינקטיבית, אהבה טבעית שהיא נמצאת בכל אחד ואחד.

 הייתה בחורה שהתעברה ממישהו וילדה תינוק, ואת התינוק הזה היא אוהבת. מרגע שהיא מתחילה להרגיש שיש בה מישהו שגדל שם בפנים, מרגע שהיא מתחילה להרגיש שיש חיים חדשים הגדלים בתוכה, היא מתחילה כלפי החיים האלו להרגיש רגש מיוחד שנקרא "אהבה". וכך אנחנו מדברים.

 אהבה היא טבעית לכל דבר חי שמתפתח, הכוונה למה שמתפתח, וזו האהבה בדרגת דומם, צומח וחי. אהבה בדרגת המדבר, שאנחנו בני אדם, מעל אהבת החי שבנו כלפי הילדים שלנו, יש לנו עוד הרבה מאוד צורות של אהבה אחרות.

יעל: אתה אומר שהיא אפילו מעבר לאהבה של אמא לילד?

כן. יש לנו אהבה לבני עמי, לבני המדינה, לבני העיר, לבני הכפר, יש לי אולי איזה יחס מיוחד לאיזו מחלקה, איזו עבודה, משהו, זאת אומרת יש לי כל מיני צורות יחסים. מאיפה בא לנו בכלל מושג האהבה? מושג האהבה הוא מגיע לנו כמו אם לילד מאהבה טבעית, רק שהוא עוד יותר מתפתח. זה הקשר המיוחד בין שני יצורים שהאחד רוצה למלא את הרצון של השני. כמו אמא שממלאה נניח את הצורך של העובר שמתפתח בה, אז כל הגוף שלה עובד כדי לפתח את העובר, זה נקרא שהיא "אוהבת אותו". אחר כך כשהוא כבר נולד וחי לידה, היא אוהבת לתת לו, היא אוהבת למלא אותו בכל דבר שהוא רוצה, בכל דבר שזה לטובתו.   

ביטוי של אהבה זה שאני ממלא את הזולת במה שטוב לו, במה שהוא אוהב, במה שחסר לו. זאת אומרת שאני לוקח את הרצון שלו, את החיסרון שלו, את השתוקקות שלו, ואו שאני ממלא אותו בעצמי או שאני עוזר לו למלא את זה, זה נקרא ש"אני אוהב אותו". זה ביטוי של אהבה.

יעל: שיש לי רצון מאוד חזק אפילו למלא את הצורך שלו.

אפילו יותר מהרצון שלו בעצמו. מה בעצם נקרא "אהבה"? הרצון למלא את הזולת. ואם אני יודע שהאדם הזה רוצה משהו ואני ממלא אותו והוא מרגיש תענוג מהמילוי, אז אני מרגיש את התענוג הזה לא פחות אפילו אולי יותר ממה שהוא. זאת אומרת, האהבה היא מביאה לי מילוי, סיפוק מזה שאני ממלא את השני. ולכן כתוב "ואהבת לרעך כמוך", שאני יכול למלא את הזולת ובזה אני מרגיש שאני מלאתי את עצמי עד כדי כך שאני בעצם לא צריך כלום. אני צריך משהו הכרחי רק כדי להתקיים בלבד, וכל היתר אני באמת יכול למלא את עצמי בצורה בלתי מוגבלת, בזה שאני ממלא את האהובים שלי שאני אוהב אותם, ואז זה מספיק לי.

זאת אומרת, אנחנו בעצם רואים את זה בחיים שלנו כחוק הטבע. אם הייתי אוהב מיליון אנשים והיתה לי אפשרות למלא אותם, לחלק להם כל מיני דברים שהם אוהבים, אז אני הייתי מתמלא פי מיליון ממה שאני יכול למלא את עצמי.

יעל: מה מונע ממני, למה אני לא עושה את זה?

יש הגבלות בחיים שלנו. אבל גם את ההגבלות האלה חכמת הקבלה מלמדת אותנו איך אני יכול לדלג מעליהם, מעל ההגבלות האלו, ובאמת להגיע למצב כזה. זאת אומרת, במושג האהבה טמון איזה קוד מסוים, איזו אפשרות נפלאה להגיע למילוי בלתי מוגבל, אינסופי, אולי למעלה מהגבול של חיים ומוות, רק להגיע לאהבה.

 וזו לא אהבה שאוהבים אותי, כמו שכל אחד ואחד בעולם שלנו רוצה שזה יקרה, אלא אני רוצה להגיע למצב שאני אוהב את הזולת. זאת אומרת אני בזה לא מוגבל, אני לא צריך אף אחד, אני צריך רק להרגיש מה חסר להם, ושלי תהיה אפשרות להביא להם את מה שהם רוצים, את מה שחסר להם, ואז אני נהנה.

 זאת אומרת, יש כאן איזו מין שיטה איך ליהנות מהחיים בצורה בלתי מוגבלת, שכל אחד ואחד מאתנו כל כך רוצה. זה הטבע שלנו הרצון ליהנות, אז הרצון ליהנות שלנו, הוא מגיע למימוש על ידי רצון לאהוב, ולכן הנאה ואהבה הם כל כך קשורים יחד. וההיפך, שנאה וסבל גם קשורים יחד.

יעל: תסביר איך כל הדברים האלה הם קשורים לאהבה?

איך אני יכול להרגיש את ההנאה מזה שאני נותן למישהו את מה שהוא רוצה? אני יכול כי אני מרגיש את החיסרון שלו למה שהוא רוצה, אני מרגיש את הסבל מזה שאין לו עכשיו את מה שהוא מעוניין, את מה שהוא רוצה. זאת אומרת, אני שונא את המצב שלו שחסר לו, אני נלחם כדי להביא לו את מה שהוא רוצה, ואז אני נותן לו, מבטא את האהבה שלי ונהנה שהוא נהנה מזה שהוא קיבל ממני.

ובזה יש הרבה מאוד אפשרויות. יש כאן מתן בסתר שהוא לא יודע שאני נתתי לו, שמספיק לי גם כך לאהוב, שאני לא רוצה לחייב אותו שיתייחס אלי. כמו אמא נניח לתינוק, האם הוא יודע מה היא עושה לו, וודאי שלא, אלא היא נותנת וזה מספיק לה שהוא נהנה. וכך זה. זאת אומרת יש כאן הרבה דברים. הייתי אומר כך, את כל החיים שלנו אנחנו יכולים לחלק ליחסים בין שנאה לבין אהבה, בין חיסרון לבין מילוי.  

יעל: האהבה לפי מה שאתה אומר זה באמת סוג של פטנט שיכול בעצם לחסל את כל הייסורים שיש בעולם? כי אם אנשים אחרים דואגים כל הזמן שלך לא יהיו ייסורים, אז אתה חי חיים בלי ייסורים ועם אהבה, והם שמחים מזה.

ואם אנחנו נכנסים למהות החיים, אז אנחנו רואים אותם הדברים, רק לא על ידי הבחירה ולא על ידי הבלבול כאן שאדם נכנס בו, הקיים גם בטבע דומם, צומח וחי. שכל ההתקשרויות, ההתרחקויות או בכלל כל מיני החיים שתלויים בשני הכוחות כמו פעימות הלב, נשימות, התקררות והתחממות, השפעה הדדית זה על זה, זה הכל אהבה ושנאה, שנאה ואהבה. זאת אומרת, כל ההתפתחות היא נמצאת בין שני הכוחות האלו, שנאה ואהבה או מילוי וחיסרון.  

אורן: אני רוצה לשאול על מערכת יחסים שניתחת קודם בין אמא לעובר שלה ואחר כך שהוא הופך להיות ילד שלה וכן הלאה, אני מרגיש שיש שמה המון המון תובנות שאפשר ללמוד מהם בכלל על מערכות היחסים שלנו ואני רוצה מעט להתעכב עליה.

יש לי ילדים, ועכשיו כשדברת אני ניסיתי כאילו לבחון את עצמי ואת הרגשות שלי של מה אני מרגיש ומתי, והגעתי למסקנה כזאת, אם אני רואה שהילד שלי סובל ממשהו, זה גורם לי את הצער הכי גדול בחיים, שהוא יותר גדול מאשר הצער שיש לי כשאני סובל ממשהו. למה זה כך?

כי אהבה היא נובעת ממקור שאנחנו כולנו קשורים זה לזה, ושם הרגשת החיסרון, הצורך, הרגשת הריקנות היא הרבה יותר גדולה מההרגשה האישית. אני לפעמים משתוקק למלא מישהו, ואני סובל במקומו פי כמה וכמה ממה שהוא סובל. נניח אדם חולה, הקרובים שלו יכולים לסבול מהשתתפות שלהם בו, בחולה, הרבה יותר ממה שהוא בעצמו. זה עניין של אהבה שאין גבול לעד כמה שאני משתתף בשני. אין לזה גבול בכלל, עד כדי כך שניתן לראות למה מוכנה האימא כלפי הילד.

יעל: עם אימא וילד זה יותר פשוט, אבל עם אנשים זרים הסיפור הזה יותר מסובך.

זה מפני שאנחנו לא מרגישים את עצמנו מחוברים כמו האימא עם הילד. אימא וילד הם סך הכול מחוברים ביניהם בדרגה בהמית, גופנית, טבעית, אינסטינקטיבית בלבד. זאת אומרת זה מגיע כך מהטבע. אנחנו יכולים לגלות בינינו קשר הרבה יותר חזק, הרבה יותר מועיל, אינטנסיבי, קרוב מאימא וילד, הקשר הזה נקרא "נשמה אחת לכולנו".  

זה נעלם מאתנו, והפוך, אפילו שזה לא רק נעלם, אלא זה מתהפך בינינו לשנאה, לדחייה, אבל באמת הקשר הזה הוא קשר מאד פנימי, ואם אנחנו נגלה אותו, אנחנו נרגיש שלכל אחד לא אכפת לו לתת את כל החיים שלו הגשמיים, כי הנשמה היא הרבה יותר חשובה ועוצמתית מהחיים הגשמיים.

יעל: אתה מדבר כאן על דרגת אהבה שהיא אפילו יותר גבוהה מאשר דרגת האהבה של אימא לילד.  

וודאי.

יעל: אתה יכול לספר לנו משהו על אותה אהבה כל כך מיוחדת עליה אתה מדבר, עליה אתה אומר שהיא צריכה להתרחש בין כולנו?

בין כולם. בסופו של דבר כל באי העולם, כל בני האדם יצטרכו לגלות את הקשר הזה הפנימי ביניהם, שהוא הרבה יותר פנימי ממה שיש לאם כלפי הילד. וזה נובע מתוך זה שאנחנו בקשר הפנימי בינינו, כל אחד כלפי האחרים כמו אם, כמו שהוא הוליד את כולם. מפני שכל אחד מאתנו הוא כגלגל קטן, או כמרכיב קטן לנשמה הכללית שאנחנו כולנו חלקים ממנה, ולכן אני חייב לספק לכולם חיים רוחניים. ואז יוצא שאני כלפיהם מרגיש את עצמי כמו אב ואם, כמו בורא כלפי הנבראים באהבה חלוטה, באהבה בלתי סופית, בלתי מוגבלת.

ומתוך הגילוי הזה שאנחנו כך מגלים את עצמנו בקשר בינינו, אני מתחיל כל כך לאהוב את כולם, כל כך להיות קשור לכולם, שאני לא דורש שום דבר לעצמי, אלא רק להתקיים. אבל מהות הקיום שלי היא רק לספק לכולם את מה שהם צריכים.

יעל: איך נוצר מצב כזה?

רק מהגילוי. לאימא וילד יש גילוי מצד הטבע שהם קשורים זה לזה. אנחנו צריכים להגיע לגילוי הזה, זאת אומרת, להגיע למצב שאנחנו רואים פנימית שביננו יש כאלו יחסים. וזה שהיום אנחנו לא נמצאים ביחסים כאלו, זה באמת מביא לנו את כל הצרות והבעיות, כי אנחנו הגענו למצב שאנחנו כבר חייבים לגלות את היחס הזה שאנחנו כולנו נשמה אחת, ומתוך זה יהיה לנו בהכרח גילוי באהבה לכולם. וכל באי עולם יגלו שהם שייכים אחד לשני, וכל אחד דואג עבור כולם, זו באמת אהבת עולם שאנחנו נוכל להגיע לזה. אבל מגיעים לזה דווקא על פני השנאה.

יעל: כלומר?

וכאן יש לנו שוב איזו אבן בדרך, מכשול, איך זה יכול להיות? כדי לגלות את האהבה, כדי לבטא את האהבה, אנחנו דווקא צריכים להרגיש את הדחייה ואת הריחוק שיש בינינו. כי אם היינו חוזרים לאהבה שבה היינו מגלים שאנחנו כולנו תלויים ביחד, קשורים יחד והכול, אז היינו חוזרים כולנו יחד לאהבה נקודתית, אז אני מרגיש את עצמי עם כולם פשוט בנקודה אחת של חיבור.

מפני שמכל ההתפתחות ההיסטורית שעשינו, אנחנו מגלים ביננו שנאה, ועוד נגלה כשנתחיל לבקר את מושג האהבה, שנגיע דווקא לגילוי השנאה שיש בינינו. אז השנאה בינינו כביכול מרחיקה אותנו זה מזה, וגילוי האהבה מחבר בינינו זה לזה. ואז אנחנו לא מתקבצים שוב לאיזו נקודה קטנה כמו שהיינו בתחילת הבריאה, אלא אנחנו מגיעים לקשר בינינו שהשנאה מרחיקה אותנו לעיגול גדול מאד, שכל אחד רוצה להיות בקצה השני מכולם.

 והאהבה היא מחברת אותנו מעל השנאה הזאת, "על כל פשעים תכסה אהבה", לאותה נקודת החיבור "כאיש אחד בלב אחד". ואז יש לנו יחד גם שנאה גדולה וגם אהבה גדולה, וזאת ההתפרצות של הדליקה, של אש האהבה שיש לה מהשנאה. השנאה שורפת אותנו, ומתוך אש השנאה מגיעה אש האהבה, לזה צריכים להגיע, את זה צריכים להרגיש, את זה צריכים ללמוד, זה לא פשוט, אבל בעצם כל חכמת הקבלה, זה איך להגיע לאותו חיבור כדי לגלות אהבת עולם.

יעל: זה נשמע ממש בלתי אפשרי, כי כשאתה שונא מישהו, אז אין לך שום רצון אפילו להתקרב אליו.

חייבות להיות יחד שתי ההבחנות, הן לא יכולות להיות האחת בלי השנייה, כמו שבאטום לא יכול להיות פלוס בלי מינוס. אין שום כוח בעולם, אלא זה שמתגלה דווקא מהיפוכו. תביאי לי איזו תופעה במציאות שהיא קיימת בפני עצמה ולא מוסתרת שם בתוך התופעה הזאת, התופעה ההפוכה. שתיהן הולכות כזוג? אין. אין דבר כזה.

יעל: אני יכולה להגיד שמתוך החיים שלי, הרבה יותר קל לי לאהוב מישהו, מאשר קודם לשנוא אותו ואחר כך לאהוב אותו. זה קורה הרבה פחות. הרבה יותר קל אם יש כימיה, אם יש משהו משותף, אם  יש משהו שמושך אותי, שבא לי באופן טבעי לעשות לו טוב.

זאת אהבה טבעית שקיימת בעולם שלנו במישור העולם הזה, היא לא יכולה להתקיים לאורך הזמן, היא קיימת רק בצורה מאד קרובה, במרחק מאד קצר בין בני האדם. גם אי אפשר לקרוא לזה "אהבה", כי זו אהבה עצמית ולא אהבת הזולת. אנחנו מדברים כאן לא על דרגות דומם, צומח וחי, שאנחנו נמצאים בקשר שלזה אנחנו קוראים "אהבה" מפני שהקשר הזה מביא לתענוג. אנחנו צריכים לעלות לדרגה שאני אוהב את האחרים מפני שאנחנו קרובים בנשמה, ולא בצורה הגופנית.

ולכן, יש לפנינו כאן עוד מה לגלות באהבה בינינו, שהיא בדרגת האדם. "האדם" זה נקרא, הדומה לכוח עליון, ולא כמו בצורה שנולדנו, כך אנחנו מתפתחים. יש את אלו הקרובים לי יותר, אז אני אוהב אותם, תלוי בהם, ויש את אלה שהם קצת יותר רחוקים וכן הלאה. לא. כשאנחנו מתחילים להתפתח לקראת השגת האהבה הרוחנית, זאת אומרת בנשמות, בפנימיות שלנו ולא בגופים שהם חיים זמן מה וזהו, אלא בפנימיות שלנו, אז אנחנו מתחילים להתרחק מהגופים.

לכן העולם שלנו הוא נעשה כל כך מלא אנשים שהם זרים זה לזה, אפילו ילדים והורים. ההורים טרודים בעבודה, באים הביתה, "מה נשמע"? לא רוצים להסתכל על הילד, יש לו מחשב משלו, פלאפון שלו ויופי, שישב שם בחדר שלו ולא יפריע. ההורים גם רחוקים זה מזה, בקושי רואים, מרגישים זה את זה. איזו משפחה? אפילו חשבון הבנק הוא בדרך כלל כבר לכל אחד לחוד. זה משהו שהוא ממש כל כך שונה ממה שהיה אפילו לפני דור אחד.

אני מסתכל על העולם שבו אני הייתי חי לפני ששים, שבעים שנה, ואני רואה. ומה היום? כאלו נחתתי לאיזה כוכב אחר. וזה הכול כדי להביא אותנו למצב שיהיה לנו חיסרון בקשר בינינו, ולא נדע איך אנחנו יכולים את החיסרון הזה לתקן. כי חוסר הקשר בינינו הוא מופיע עכשיו בעבודה ובבית בין הילדים, בין הקרובים, בין הרחוקים. אנחנו לא רוצים להתקשר אפילו בין מדינות, אין מסחר, אין תעשיה, אין שום קשר, העולם נעצר, הוא כאילו נכנס לאיזו הקפאה.

 אין קשר בין האנשים, אז הקור הזה הוא מקפיא את כל העולם ואנחנו נכנסים למשבר הכללי שבו אין קשר בין בני האדם, וזה משפיע על כל יתר צורות הבריאה. והתרופה לזה, היא רק אם נתחיל לגלות את הקשר ברמה הפנימית, בנשמה אחת בינינו. ואז מתוך זה, אנחנו נגיע לאהבה אמתית, להתפרצות האהבה בינינו, ולחיבור שלנו למערכת חדשה, לעולם החדש.

אורן: אם הייתי שואל אותך, מהו המקום הכי גבוה שאליו אני יכול להגיע בחיים שלי כבן אדם, מה היית אומר?

זה מוגדר אצלנו בחכמת הקבלה, זה "ואהבת לרעך כמוך". כל התורה שלנו, היא רק כדי להגיע לאהבת הזולת, ומאהבת הזולת לאהבת הבורא. הבורא זה הכוח הכללי של כולנו יחד. זה לא ש"לרעך" סתם כך זה וזה, אלא לכולם יחד, זה נקרא "להגיע לאהבת הבורא". לזה צריכים להגיע. זאת אומרת, אהבה זה הכוח הכי גדול, הכי גבוה, ולפנינו זה מופיע כמטרת ההתפתחות שלנו הכללית לכל האנושות. יש לפנינו מה לעשות.

אורן: אהבה לפנינו.

כן. לא להתייאש, אהבה לפנינו, חיים חדשים.