חיים חדשים - תוכנית 694 - כוח הכוונה

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: היום נדבר על כוח הכוונה. "כוונה" זה מושג שתופס היום חזק. הרבה אנשים מדברים על כוונה, למה אני מתכוון, מה אני רוצה להגיע בחיים שלי, איזה כוח פנימי אני יכול לייצר בתוכי שאולי ישנה את המציאות שלי? נרצה להתבונן על זה קצת יותר לעומק.

טל: "כוונה" זה מושג שהפך פופולארי בשנים האחרונות בתרבות של המודעות העצמית. קראתי ב The Huffington Post כתבה על כוח הכוונה וכתוב כך, "יום ללא כוונה הוא יום מבוזבז".

אבל מה זה כוונה?

טל: הם קוראים לזה "המטרה שלך", היכולת לעצור ולחשוב לַמה אני עושה את המעשים שאני עושה, לכוון אותם למה שאני רוצה. "כוונה זה הדבר שאתה רוצה לתכנן ולהשיג". מה הייתי רוצה שיקרה.

מטרה מהפעולה שלי, מהמחשבה שלי, מה אני רוצה להשיג, זה נקרא כוונה?

טל: בחברה שלנו אנחנו מאוד מעריכים אנשים עסוקים, אנחנו כל הזמן נמצאים בעשייה, בפעולות, אנחנו פחות עוצרים רגע לחשוב מה אני באמת רוצה. בכתבה הזאת הם אמרו "יום ללא כוונה הוא בעצם יום מבוזבז, כי הכוונות שלנו הופכות את הדברים שאנחנו עושים לבעלי משמעות. ואם אנחנו לא עושים את זה, אנחנו מתישים את עצמנו ללא תמורה, כי אנחנו חושבים שאנחנו אמורים להיות כל הזמן בעשייה ואנחנו לא עוצרים לחשוב מה אנחנו רוצים להשיג, כאילו הזמן בורח בין האצבעות".

המחשבה לכוון היא שבכך אני הופך להיות הרבה יותר אפקטיבי. יש אתר באינטרנט שנקרא  "כוונה" שם אנשים מפרסמים את הכוונות שלהם וזה יכול להיות כל דבר, "היום אני מתכוון להיות אדם יותר טוב". "היום אני מתכוון למשוך שפע לחיים שלי", וכל אחד מפרסם רצון כזה או כוונה שיש לו, וזה הפך להיות משהו שמעניין להבין האם באמת פועל. האם זה באמת נכון שכשאני מכוונת למשהו אז הסיכוי שזה יקרה בחיים שלי הוא יותר גדול מאשר אם אני פשוט אעשה כל מיני פעולות וארצה להשיג אותן בצורה אוטומטית. מה זה כוח הכוונה בהגדרה שלך?

קודם כל זה נכון. אם אני רוצה להשיג משהו ועושה איזה תנועות, פעולות לקראת זה, אז הפעולות שלי נקראות פעולות בכוונה. יש להן מטרה מסוימת, "סוף מעשה במחשבה תחילה" מה שאני רוצה להשיג וזה נקרא "לְמה אתה מתכוון?" כמו שאנחנו אומרים "מה כוונתך?" זה נכון, אם אדם נניח רוצה לבנות בית אז יש לו תוכנית, ציור, משהו ואז הוא בונה לפי זה, קונה לפי זה כל מיני חלקים ומתחיל לבנות. הכל לפי הכוונה.

מי שלא עובד לפי הכוונה, לא פועל לפי כוונה אלה תינוקות שסתם כך רצים לכל מיני מקומות, כל רגע יש לו משהו אחר, או אנשים שלא כל כך שפויים בדעתם. אבל אדם שהוא, נניח נורמאלי, מבוגר, הוא פחות או יותר עושה את הדברים שלו בכוונה, רק הכוונות הן פשוטות. ליהנות בכל מיני מקרים מהחיים, כאן קצת, שם קצת וכן הלאה. אנשים שרוצים לממש את החיים שלהם במשהו הם כבר מתחילים לברר, מה צריכה להיות הכוונה שלי, המטרה שלי, איך אני מתכונן לזה, איך אני מכוון את עצמי נכון להשגת הדבר הרצוי? וכן הלאה.

זאת אומרת, כוונה, אפשר להגיד שזה הכוח הכי גבוה שמסמל את האדם המבין, החושב, מטרתי, יצירתי, שבלי זה, זה לא יכול להיות. ולכן אנחנו לפי זה שוקלים, מעריכים את האדם לפי הכוונות שלו. אבל אנחנו מתכוונים שאחרי הכוונות יש לו ביצוע לממש את הכוונות האלו. וכך זה הולך. זאת אומרת, פעולה בלי כוונה זו פעולה של אדם לא שפוי בדעתו או תינוק. כוונה בלי פעולה זה איזה רוח וכלום חוץ מזה, פנטזיות בלבד. זאת אומרת, צריכה להיות כוונה עם המעשה, מחוברת למעשה. המעשה מעיד על הכוונה, על הרצינות שלה, וכוונה מעידה על המעשה שהוא באמת רציני וממשי.

זה מה שיש לנו בעולם הזה ללא שום קשר לרוחניות, אלא לפי זה אנחנו בודקים. אני מכיר את החברים שלי מילדות, כל אחד מהם רצה להשיג משהו וראיתי אחר כך עד כמה הכוונות שלהם היו באמת רציניות או לא, ומימשו אותם או לא בצורה הדרגתית. יש כאלו שכן הצליחו, יש כאלה שפתאום היו להם בדרך כוונות שונות, אחרות וכן הלאה. אנחנו יודעים שבתהליך ההתפתחות יש לנו תקופות שאנחנו מתפתחים, יוצאים מילדות לתקופת בגרות, נטייה למין, לכל מיני דברים ששייכים לגיל הצעיר, אחר כך ללימודים, לבנות את עצמי, לבנות את המשפחה וכן הלאה.

בקיצור, כל תקופה בחיים עם הנטיות שלה. פסיכולוגים יודעים את זה, את בטח מכירה את זה היטב.

טל: שלבי ההתפתחות.

כן, שלבי ההתפתחות. נשים לחוד, גברים לחוד, ויחד ביניהם איזה קשר, התחברות הדדית, כוונות משותפות או לא, בין בני אדם. איך מתחברים בני האדם לאיזה מפלגות, לגופים, לגושים או במשפחה. הכל זה גם לפי החיבור, הכוונות. בלי כוונות אין כאן מה לעושת. אלא אם כן זה נקרא קשר גשמי, קשר בהמי, קשר משפחתי, קרובים, שם לא צריכים כוונות מפני שיש לנו קשר כבר ללא כוונות. אבל אם אנחנו רוצים להיות קשורים עם אנשים זרים אז כנראה שיש לנו משהו משותף, כוונות משותפות.

טל: מטרות משותפות.

מטרות, כן. אז יוצא שהכוונות קובעות, בעל כורכן, את כל החיים שלנו. הרצון כבר בא ומצטרף לכוונה לפי הכמות, לפי האיכות שלו כדי לממש את הכוונה, לְמה אני מתכוון. אם אדם מתחיל לחשוב על מה באמת מנהל את החיים שלו אז הוא מגיע למצב שהוא מתחיל לחשוב מה באמת כדאי לי שתהיה לי כוונה הכי הכי נעלה נניח, הכי גבוהה. אני לא רוצה לבזבז את החיים שלי בלהשיג משהו זמני. ואם אני מסתכל על כל האנשים אז אני רואה שכל אחד חי, אחד למשפחה, שני למקצוע, שלישי לאיזה הובי וכן הלאה.

זאת אומרת פחות או יותר, משפחה, עבודה, או זמן פנוי מעבודה, הובי. נניח הוא אוהב לדוג דגים, אוהב ספורט אז בשביל זה הוא חי. אין ברירה יש לו משפחה, אין ברירה יש לו עבודה, אבל בעצם הוא כל הזמן חולם מתי אני אבוא הביתה לראות טלוויזיה או מתי אני הולך לאיזה מגרש ספורט וכן הלאה. זאת אומרת, כל אחד עם הכוונה שלו, מה העיקר בחיים. אדם שגדל ובאמת מגיע לביקורת עצמית, הוא רואה שכל הכוונות האלה הן כוונות בתוך החיים, וגם נגמרות בתוך החיים, וכל אחד לכיוון שלו עד כמה הוא מצליח עד כמה לא.

ואם אדם רוצה לדעת "אבל בשביל מה כדאי לחיות?" מה שאנחנו שאלנו את עצמנו שהיינו צעירים. כאלה שאלות מתעוררות בנו, אחר כך שוכחים עליהן. שוב באים איזה הורמונים, בלגן, צבא, אוניברסיטה וכן הלאה ואנחנו כבר שוכחים, מתחתנים ואין ברירה ואז כבר אין כוונות. חיים, למה חיים? מפני שחיים.

טל: אוטומטי.

כן, ואז אדם באמת יורד להילוך אוטומטי וממשיך. אבל אלו אנשים שרוצים לדעת בשביל מה באמת כדאי לחיות, איזה כוונות יהיו לי בראש, שהם יקבעו כמו פנס קדימה, שהם יראו לי את הדרך, הם כל הזמן מחפשים את הכוונה נכונה.

טל: מה זה כוונה נכונה?

כוונה נכונה, היא לְמה כדאי לי להתכוון בחיים שלי. זאת אומרת, מהו המצב הרצוי שהייתי רוצה להגיע אליו. אבל נעלה, לא להיות עשיר ואחר כך אני מת, בריא ואחר כך אני מת. זאת אומרת, האם אפשר להשיג משהו שהוא הכי חשוב בחיים, ואם החיים נגמרים אז אולי מעל החיים, למעלה מהחיים, מעבר לחיים. אם אדם שואל כך אז נשאר לו רק או להיכנס ליאוש ולהשתמש בסמים או במשהו כדי להרגיע את עצמו מלחשוב על הדברים שהם לא בגבול ההשגה שלו, או שהוא באמת בכל זאת מחפש. אז הוא נכנס למיסטיקות, לפילוסופיות, לדתות, לכל מיני דברים.

וגם שם הוא יכול להתבלבל, אבל בכל זאת מחפש. וחלק מהאנשים שמחפשים מגיעים לחכמת הקבלה, והם מגלים שהחכמה הזאת דווקא, מעניין, מדברת על הכוונה. היא לא אומרת על המעשה, היא אומרת על הכוונה. למה? כי היא מסבירה לנו שאנחנו כולנו רצון אגואיסטי, רצון ליהנות וזה החומר שלנו, ומהי הכוונה אחרי שהחומר שלנו הולך. עד כמה הכוונה שלי תהיה יותר עליונה, יותר רוחנית, יותר רחוקה, לפי זה אני אפעיל את עצמי, את הרצון שלי, כל החומר שלי.

ולכן זו לא בעיה ברצון, אלא הבעיה היא בכוונה אותה אנחנו צריכים לברר. מסבירה לנו חכמת הקבלה שבעצם אנחנו חיים בתוך הכוונה.

טל: רציתי להבין מה זה הכוח הזה?

זה מאוד מעניין. החומר שלנו הוא הרצון לקבל. הרצון ליהנות הוא סך הכל חומר, אבל הכוונה שלי שאני מתכוון, שאני מכוון את עצמי למשהו, הכוונה הזאת בונה מהחומר הזה כל מיני צורות, ואז אני רואה את העולם, אני רואה את המציאות, אני מגלה כל מיני דברים לפי הכוונות שלי. הכוונה כביכול לוקחת חומר ומסדרת אותו כמו פלסטלינה, בונה לי את העולם, וזה הכל לפי הכוונה.

טל: אבל זה לא כל כך מודע?

זה לא במודע. זה אצלנו, בתוכנו כך זה קורה. כך אנחנו בנויים, כך אנחנו מייצבים את המציאות שלנו. ואומרת חכמת הקבלה, שבעצם אנחנו יכולים לשלוט על הכוונות שלנו, ואם כן אז אנחנו יכולים לשנות את המציאות שבה אנחנו נמצאים, עד כדי כך שעל ידי זה שאני מטפל בכוונה שלי, אני כל הזמן יכול לראות את המציאות שהיא שונה, שהיא מתנהלת בצורה אחרת. אני מתחיל לראות איך על ידי שינוי בכוונות אני משנה את היחס שלי למציאות, אני רואה אותה אחרת, אני מרגיש אותה אחרת, אני מייצב את העולם שלי. עד כדי כך שאני אפילו יכול להחליף את המציאות הזאת, למשהו אחר לגמרי. שהמציאות שאני חי עכשיו היא מציאות שנשארת בצורה סטטית, וחוץ מזה על ידי הכוונה אני בונה מציאות חדשה.

וכשאני בונה את המציאות החדשה מעל המציאות הזאת זה נקרא שאני בונה עולם חדש ובו אני מרגיש את עצמי היוצר, העושה, הבונה ממש עולם ובו אני חי. ואני מרגיש ששם אני באמת בעל הבית, אני בונה את המציאות, עד כדי כך שאני מתחיל לחיות בזה, לא בדמיון, אלא אני מתחיל לגלות בזה יותר ויותר את המהות שלי, ואני מתחיל לראות עד כמה שהעולם הזה שאני עכשיו מייצב לעצמי על ידי הכוונה, הוא קובע את העולם הגשמי שאותו אני חי כחי מתוך הגוף שלי כמו כולם, ואז אני חי בשני העולמות. וזה בעצם מה שנותנת לי חכמת הקבלה.

עוד יותר מזה, אני עד כדי כך מפתח וחי בתוך הכוונה, אמנם אני מתפקד בעולם הזה בגוף שלי, אבל זה ממש נבדל ממה שאני נמצא כאן ושם, אלה שני מישורים שונים. ועד כדי כך, שאני נפטר מהגוף שלי ודרכו מראיית העולם הזה, מהרגשת העולם הזה כמו שכולנו כאן נולדים חיים ומתים, אבל אותו עולם שבניתי בכוונה שלי אני ממשיך, כי הוא לא שייך לגוף שלי הוא שייך למצב שאני בניתי בכוונה.

כך אני בעצם במשך החיים האלו מפתח ובונה עולם חדש בנוסף למציאות שלי. ואז יוצא שבעולם הנוכחי הזה אני חי בצורה גשמית והוא נקרא "העולם הזה", ובכוונה שאני בונה, אני חי בעולם שנקרא "עולם הרוחני" "עולם העליון". והכוונה הזאת שאני בניתי על יד המציאות הזאת היא נקראת כוונה רוחנית ומציאות רוחנית. לזה אנחנו יכולים להגיע על ידי שימוש נכון בכוונה.

יש בזה הרבה דברים, איך משפיעים זה על זה שני העולמות, איזה חיבורים יש ביניהם והשפעות הדדיות וכן הלאה, זה מעניין. ישנם אנשים שהם מתקרבים לזה וצריכים את זה, כי בלעדיהם הם מרגישים שחיים בעולם החי מתוך הגוף וכדי לשרת את הגוף, ואז הם לא מסוגלים יותר להיות בזה, חייבים לגלות את המציאות העליונה. ויש אנשים שעדיין לא הגיע זמנם להתפתחות כזאת, ואז הכוונות שלהם הן כוונות ארציות וחיים לפי זה. זאת אומרת, כוונות הן כוונות שיכולות להיות גשמיות ורוחניות, ולפי זה האדם או בונה את העולם הבא שלו, את העולם השני, או חי רק את העולם הזה, אבל הכול לפי הכוונה. חוץ מתינוקות ואנשים לא שפויים.

טל: תיארת כאן מצב, שבשלב הראשון של החיים אנחנו עוברים שלבי התפתחות, ואנחנו אפילו לא כל כך מודעים למה שזה מוביל אותנו ומה צץ בנו כל רגע איזו מטרה חדשה, וגם אז אנחנו יוצרים את המציאות שלנו, אמרת שהכוונות תמיד יוצרות את המציאות. אבל מגיע איזה שלב שבו אנחנו באופן מודע מתחילים לקחת את המושכות לידיים ולהשתמש במנגנון הזה של הכוונה בצורה מודעת?

את שואלת, איזה הבדל יש בכוונות, שאני יוצר בהן את העולם הזה או שאני יוצר בהן את העולם העליון. הכוונות שבעולם הזה הן שאני רוצה לעשות הכול להנאת הגוף הגשמי שלי בלבד, שזה אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, הרצונות הבסיסיים שלי, הכוללים בתוכם ודאי כל מיני תת רצונות. והכוונות שלי שבהן אני בונה את העולם העליון, הן כוונות למעלה מהכוונות הגשמיות, כוונות שבהן אני בונה את העולם הרוחני שהן כולן על מנת להשפיע, אהבת הזולת, חיבור עם הזולת, השפעה לזולת וכן הלאה. זאת אומרת, הן כולן למעלה.

עם הכוונות לתוך עצמי זה נקרא "העולם הזה", עם הכוונות מחוצה לי זה נקרא "העולם העליון".

טל: אז איך פועל המנגנון הזה שנמצא בתוך האדם. נניח חלק מהזמן רדום ובאיזה שלב אנחנו מעוררים אותו ומתחילים להשתמש בו בצורה מודעת. אבל מה בדיוק קורה כשהאדם מחליט "אני רוצה לכוון נכון, אני רוצה להתחיל להשתמש בכוח הפנימי הזה שנקרא כוונה ולהשפיע על המציאות שלי בצורה חיובית". מה הוא עושה, איך הוא מתחיל להפעיל את הדבר הזה שנקרא כוונה?

בעולם שלנו את הכוונות אנחנו לומדים מהסביבה, מתעוררים בתוך האדם מהרשימות שלו, מהגנים שלו.

טל: נניח שהתעוררתי בבוקר ואני שואלת את עצמי איך כדאי לי לכוון היום כדי שהמציאות שלי תהיה טובה יותר, כדי שתהיה יותר אהבה במציאות שלי?

אז יש כאלו שקמים ואת כל היום עוברים כמו בג'י פי אס, לפי התוכנה הפנימית שמלווה אותם, והם לא חושבים בכלל.

טל: לא עוצרים לחשוב למה, פשוט עושים כי כולם עושים.

קל ופשוט, ונראה להם שזה טוב. יש כאלה שהם לא רוצים לעבור שוב יום ושוב יום, הם מרגישים שאחרת הם נכנסים לדיכאון. אם אני לא מממש את היום נכון, עוד יום ועוד יום, אז בשביל מה לי לחיות.

טל: זאת אומרת, יש לי איזו אפשרות להוסיף משהו מאוד עדין, מאוד איכותי, משהו פנימי כזה לפעולה שאני הולכת לעשות או ליום שלי כדי לממש אותו בצורה יותר טובה. אז מה זה הדבר הזה שאני צריכה להוסיף במקום רק כדי לצאת ליום שלי ולהתנהל עם מה שקורה?

מהות החיים, בשביל מה אני חי, צריך להיות איזה מרכיב אנושי יותר גבוה. או שאני עושה את היום כמו שמחייבים אותי החיים והסביבה וכולי, או שאני יחד עם זה רוצה להעלות את עצמי, להרוויח משהו מיוחד ששייך לאדם.

ישנם כאלה שאומרים לא, לסוף היום אני חייב שיהיה לי 1000 דולר בכיס. ישנם כאלה שאומרים אני חייב בסוף היום להרגיש שאני למדתי משהו, הבנתי משהו, השגתי משהו גבוה, הייתי יותר קשור עם העולם, הבנתי את המציאות וכן הלאה, תלוי באדם. לכן אמרתי אוכל, מין, משפחה, יש כאלה שנמצאים בתוך הרצונות האלה, זה נקרא "רצונות גופניים". ויש כסף, כבוד, מושכלות, הם רצונות אנושיים. אם אדם נמצא לא ברצונות גופניים ולא ברצונות אנושיים אלא רוצה למעלה מזה, את מהות החיים, בשביל מה אני חי, זאת כבר רוחניות.

טל: האם עצם זה שאני רוצה משהו, חושבת ומכוונת, זה יגרום לזה לקרות, יש לזה באמת כוח?

לא, אלא אז אני צריך ללמוד איך אני מייצב את הכוונות, כי אחרת אני יכול להסתובב איתן כך כל החיים ושום דבר לא יקרה.

טל: מצד אחד אמרת שזה דבר שקובע לי את כל המציאות, מצד שני זה לא?

את רואה כמה אנשים נמצאים בייאוש, מתאבדים, סתם לא מרוצים מהחיים וכן הלאה. זאת אומרת, יש להם שאלות שעליהן הם לא מקבלים תשובות. כי בסך הכול אנחנו רצון ליהנות, רצון לקבל, אם אני לא מקבל מילוי אני נמצא בייאוש, בהרגשת הריקנות, אין מילוי לתוך הרצון. לכן חכמת הקבלה היא נקראת "חכמת הקבלה" איך לקבל את המילוי על ידי זה שאני מכוון את עצמי נכון, ולמקום שממנו באמת אני יכול לקבל מילוי.

אורן: איך היית מגדיר את הכוח הזה של הכוונה, מה הוא כוח הכוונה?

כוח הכוונה הוא כוח ששייך לאדם. אדם זאת אומרת, מי שחושב על החיים שלו איך לממש את החיים נכון כדי להשיג מה שהוא מתכוון. ובכוונה הזאת יש כוונות כלפי העולם הזה וכל ההישגים שכאן, ויש כלפי העולם העליון הרוחני עם כל ההישגים שלו. אז הכול תלוי בכוונה. באמת, ברוחניות, בחכמת הקבלה, הכוונות הן הכול. "שער הכוונות" "בית שער הכוונות" הם הספרים הכי מיוחדים בחכמת הקבלה, כי הם מלמדים אותנו איך להשיג את המצב הכי גבוה שאפשרי למעלה מהעולם שלנו.

אורן: והוא תלוי בכוונה?

הכול, בלבד.