חיים חדשים - תוכנית 696 - ברוך שלא עשני אישה

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: היום אנחנו רוצים לדבר על נושא מאד מיוחד, "ברוך שלא עשני אישה". יש כזו ברכה שכתוב בסידור שגבר יהודי צריך לומר בבוקר, "ברוך שלא עשני אישה", והנשים אומרות, "ברוך שעשני כרצונו". ננסה להבין את היחס הזה לאישה ביהדות.

ניצה: האמירה הזאת, "ברוך שלא עשני אישה", היא אמירה שגורמת להרבה מאד נשים לנוע באי נוחות, כאילו באיזו תחושה של אישה נחותה, או שזו איזו רמיזה שבהלכה מתייחסים לאישה כפחות טובה, או כמשהו שצריך להזיז אותו הצידה. וללא ספק זה ביטוי שהיינו רוצים להבין אותו, להבין את האמת שנמצאת מאחוריה. מה חכמת הקבלה אומרת על המשפט הזה?

מתוך הטבע אנחנו רואים שבעקבות הטבע האישה היא יושבת במערה, או בסוכה, או בבית, בדירה, ומגדלת ילדים, ומכינה את המזון, דואגת לביגוד, וככה זה בכל התרבויות, ובכל הדורות, ובכל הזמנים. זאת אומרת, כך הטבע מנהל אותנו, ואם יש בעיה אז תפני לטבע, לא-לוהים ותסתדרי עימו. למה עשני אישה, ולמה לא עשני אישה, ועשני כרצונו, או לא כרצונו, כרצוני, יותר נכון.  

אבל אנחנו רואים את זה. אנחנו יכולים גם היום לנסוע לפולינזיה או לאיזה מקום, יש עוד הרבה מקומות כאלה על פני כדור הארץ, ולראות שם ממש חיים קרובים לטבע, שאין שם לא תרבות, לא חינוך אירופאי ולא דתי, זר, או משהו. ואנחנו רואים ששם הגברים הולכים למשל לציד או לדיג, והנשים יושבות בבית עם הילדים, וכשהגברים חוזרים, הם רוקדים סביב המדורה, גברים דווקא, בלי נשים, בדרך כלל. אישה יושבת בצד עם הילדים, או עם הנשים כולן, נגד הגברים כולם, ככה, וזאת הצורה הטבעית שכך אנחנו מאורגנים מצד הטבע.  

ולכן, כל השאלות האלו, "למה זה ככה", אין לנו מה לשאול. כמו שאין לנו מה לשאול למה אני עם שתי רגליים ולא עם שמונה, הייתי הרבה יותר מיוצב טוב אם היו לי שמונה רגליים, לפחות ארבע, כמו לשלוחן או לחמור. אז שוב, זה מה שיש לנו.

אם אנחנו נפנה לחכמת הקבלה ונתחיל לחקור למה במקור שלנו זה כך, וכתוצאה מהמקור, מהכוח העליון, מהמערכת הרוחנית שהכוחות הרוחניים יורדים לעולם הזה ובונים בעולם הזה כאלו דמויות, דומם, צומח, חי, ובצורת החי בעל ואישה, או גבר ואישה, ויחסים כאלו ביניהם, בזה "לך לאומן שעשני" כמו שכתוב, כך אנחנו בנויים, אז אני לא יודע באיזו רמה אתם רוצים שאני אספר לכם על גבר ורישה.

ניצה: השאלה היא לא למה יצרת אותי אישה, אלא למה מברכים "ברוך שלא עשני אישה"?

זה כבר משהו אחר. אם מדובר על ברכות, זה מדובר על חכמת הקבלה, כי בלי זה אנחנו לא יכולים להבין כלום בתורה.

ניצה: כן, לזה התכוונתי.

זה משהו אחר. אבל קודם כל אנחנו צריכים לקבל שבעולם שלנו לכל אחד יש התפקיד. כמו בכלל לכל אדם וחוה, לגברים לחוד ולנשים לחוד. אנחנו רואים שזה כך מסודר מהטבע.

מי שלא מספיק חכם, אז הוא משתדל ללכת נגד הטבע. אז אנחנו רואים שיש כאלה נטיות באנושות להיות חכמים. אחרי כמה שנים, או כמה עשרות שנים זה נגמר וחוזרים לסורם.

לפי חכמת הקבלה, מה זה גבר ומה זה אישה? זה שתי רמות. "גבר", זה מהמילה התגברות, שהוא מתגבר על האגו שלו שכולו כולו מכוון אותו למשוך, לרכוש, לכבוש. ומי שמתגבר על זה לקראת קשר טוב עם הזולת, מתגבר נגד האגו, אז הוא נקרא, "גבר". וכל חכמת הקבלה מיועדת לעשות מכולנו גברים. זאת אומרת, יצורים שיכולים להתגבר על האגו, "כי יצר האדם רע מנעוריו",  כדי שאנחנו נוכל להתגבר על האגו שלנו ולהיות באהבת הזולת. אז גבר זה מי שנוטה לאהבת הזולת, לפחות שנמצא בהתפתחות לזה. ולכן זה נקרא כך.

"אישה", זה נקרא עדיין הרצון האגואיסטי באדם שטרם הגיע לתיקון ולכן דורש תיקון. ולכן, ללא שייכות למין, האדם שעוסק בחכמת הקבלה כדי לשנות את הטבע שלו, להתעלות מעל לאגו, אז בינתיים על כל פעם שמתגלה לו הרצון האמיתי האגואיסטי הוא אומר, "ברוך שעשני כרצונך", שזה הרצון לקבל שפועל בי, ומזה אני מתחיל. "יצר האדם רע מנעוריו". זאת אומרת, כולנו נמצאים ברמה שנקראת "אישה" שכוחה קל, חלש, ואין עדיין יכולת להתגבר על זה.

מה שאין כן אחר כך, כשעובדים על עצמנו, אז אנחנו מתעלים מעל הדרגה שנקראת "האישה הרוחנית", וודאי שללא שום קשר למין, ומגיעים למצב של הגבר, התגברות, שאז אני כבר אומר את הברכה שמגיעה לגבר.

ניצה: שזה, "ברוך שלא עשני אישה"? זאת אומרת, ברוך שנתן לי את היכולת להתגבר על האגו שלי?

כן, שאני יצאתי מהחזקה הזאת ונעשיתי ממש לגבר.

ניצה: זאת אומרת, ברוך שאני קרוב לעניין של אהבת הזולת?

שברא אותי על ידי המאור המחזיר למוטב שמגיע אלי, הוא הופך את הרצון שלי מאגואיסטי לנתינה, להשפעה, לאהבה, ועל זה אני מברך.

אותו דבר, "שלא עשני גוי", "שלא עשני עבד", וכן הלאה, כך כל הברכות האלה. ומה זאת אומרת "ברכות השחר"? הברכות כשמגיע השחר, מגיע האור העליון, הוא עושה עלי תיקונים כאלה, ואז מ"אישה", מ"עבד", מ"גוי", מכל מיני סוגי הרצונות האגואיסטיים, אני מתעלה מעליהם לאט לאט, בהדרגה, עד שאני מגיע להיות "גבר" ו"יהודי". זאת אומרת להיות גבר בהתגברות, ולהיות יהודי באיחוד עם כל הבריאה, כולל הכוח העליון.

ניצה: אז זאת המשמעות האמיתית של האמירות האלה.

כן. סך הכל. והחובה הזאת חלה גם על נשים וגם על גברים וודאי בעולם שלנו, ובכלל על כולם.

ניצה: אם אני מבינה נכון, כל הפרשנות שלנו שאנחנו נוטים לפרש את זה, זאת אמירה לאישה וזאת אמירה לגבר, על פי חכמת הקבלה היא בכלל לא נכונה?

כן. היו גם נשים שהיו מניחות תפילין ומתפללות. זאת אומרת, בעולם שלנו אין הבדלים מיניים, שעושים במשהו הבדל בעולם הרוחני. אין.

ניצה: אז זה באמת מאד מעניין, כי יש הרבה שאלות על העניין הזה. אבל אני רוצה לשאול עכשיו שאלה על הנושא של צניעות.

גם גבר ואישה צריכים להיות בצניעות. האישה שהיא ברצון לקבל האגואיסטי עדיין, וודאי שהיא צריכה להצניע את הרצון האגואיסטי שלה. זאת אומרת, גבר שהוא עדיין נמצא בחזקת אישה, שהוא אגואיסט, הוא חייב להצניע את הרצון שלו. זה כל העניין של הצניעות. וכשיש לו כבר מסך ואור חוזר, כוח ההתגברות על האגו שלו, אז שיתגבר ויראה לכולם עד כמה שהוא גבר, עד כמה שהוא צדיק, עד כמה שהוא גדול וחזק. במה? איך שהוא מתגבר על האגו שלו.

ניצה: אז מה הפירוש של הביטוי הזה "כבודה של בת מלך, פנימה"? כך נאמר על נשות ישראל שהן בנות מלך ושהכבוד שלהן הוא בפנימיות.

בפנימיות, זה בדיוק ככה. כל הרצון הוא אגואיסטי מלכתחילה בכל אדם ואדם, ואם אנחנו משתמשים בו נכון, אז אנחנו מתקנים את הרצון לקבל הזה שהוא יהיה בעל מנת להשפיע, ואז הוא מקבל את האור העליון בתוכו, בתוך הרצון הזה. זה נקרא, "התפשטות האור העליון בתוך הנשמה", ואז זה המקום שמתגלה הכבוד של הבורא, כבוד השמים. אז דווקא בתוך מה שנקרא "האישה המתוקנת", שם מתגלה כבוד השם, האור העליון. ולכן כך אנחנו אומרים, "שכל כבודה של בת מלך פנימה". ואז היא נקראת, הרצון לקבל הזה נקרא "בת מלך", כי מלך זה נקרא, "בורא", וה"בת", זאת אומרת הכוונה היא על הרצון לקבל המתוקן בלקבל, להיות עימו בחיבוק. כך זה קורה.

ובכלל, גם המקום שבו הבורא מתגלה, הוא נקרא "אישה", "שכינה", והבורא נקרא, "שוכן", היא נקראת "כלה" והוא "חתן". זאת אומרת שלרצון לקבל שלנו יש כאן תפקיד גדול מאד. ודרך אגב, מיהו שנעשה כלה לבורא? גם גבר וגם אישה, וגם גברים נקראים "כלה" לכוח העליון, כי הם מתקנים את עצמם ונותנים לאור העליון לשרות בם.

כאן המילים "אישה", "כלה", "שכינה", "אהובה שלי", כמו שאומר הבורא, זה גם כלפי גברים וגם כלפני נשים, כלפי אותו רצון שמתוקן להיות עימו בהשתוות הצורה, באהבה הדדית. זה מגיע מאהבת הזולת, כי תיקון הרצון שלנו הוא דרך אהבת הזולת לאהבת השם, "מאהבת הבריות לאהבת השם".

ולכן, אין כאן עניין של מין בכלל, ולאישה חייבת להיות אותה עבודה כמו לגבר. וכל אחד בתפקיד שלו, רק ברמה האנושית, הגבר עובד בעבודה שלו, האישה בעבודה שלה, מולידים לפי מה שמקובל בעולם שלנו ילדים, בונים את המשפחה והכול, אבל העבודה הפנימית היא אותה העבודה, גם לגברים וגם לנשים.

ניצה: זה מעניין כי מתוך מה שאתה מסביר, אני מתחילה להבין בעצם למה יש כל כך הרבה בלבול.

למה גברים לא באים בתסכול ובשאלה, "למה אני גבר"? כי הרצון המתוקן שלנו נקרא "האישה המתוקנת", "כלה", ממש "שכינה". מה יש יותר גדול מהשכינה, מהרצון המתוקן? למה זה נקרא על שם האישה ולא על שם הגבר? אותה טענה יכולה להיות מצד הגברים, כי כאילו האישה כן מגיעה להיות במגע עם הבורא, להיות בת זוג, והגבר? איפה הגבר כאן נמצא בכלל? כי הבורא הוא החתן, הבורא הוא הכוח העליון, הוא הגבר, ואיפה האישה בשבילו? "שכינה", "בת", בכל מיני צורות ככה נקראת. אבל כאילו בשם אישה, נקבה, ולא גבר, לא זכר. אז כביכול הגברים צריכים להיות כאן באיזו טענה. איפה הם בכלל?

ניצה:אנחנו מסתכלים על כל המנהגים שאנחנו מקיימים.

בעולם שלנו המנהגים הם באים לפי הגוף שלנו, ולא לפי הנשמה.

ניצה: יש פער, בוא קודם נבין את הנקודה הזאת, כי נראה לי שזאת נקודה מאוד חשובה.

בעולם שלנו אין מצוות אלא מנהגים. צריכים להבדיל, יש בכל אחד ואחד מאתנו רצונות אגואיסטים שבהם אנחנו מתנגדים אחד לשני, ומתנגדים להשפעה ולאהבת הזולת. ואז אנחנו צריכים לתקן אותם, גם גברים וגם נשים. ובתיקון הזה יש אותו חוק ואותה חובה גם לגבר וגם לאישה כאילו שאין מין, אלא גם בגברים יש אותם הרצונות וגם בנשים יש אותם הרצונות, ואנחנו צריכים לתקן אותם.

אבל במנהגים בעולם הזה, כשאנחנו כאילו בתיאטרון, משחקים בגופים שלנו, כאילו מלובשים, זה גבר וזאת אישה, אז כבר אנחנו משחקים את זה בצורה של גברים ושל נשים. והגברים עושים משחק כזה חיצון, כאילו הם רצונות שהתגברו על עצמם ונמצאים בהשפעה, באהבת הזולת וכולי, והנשים הן עדיין כאילו לא מתוקנות, שהן עדיין צריכות להיות בשקט ובצניעות כי הן מקולקלות, כאילו סוג ב', זאת אומרת שהרצון לקבל הוא לפני תיקון, טרם תיקון.

ולכן כך המנהגים. בלבד. ואין בזה שום שייכות לדבר אחר. ישנם בהיסטוריה שלנו הרבה נשים צדקניות שהגיעו לדרגות רוחניות גבוהות, שהן עשו כאלו מעשים, פעולות רוחניות שגם גברים לא הגיעו לזה, וזה לא מפריע, נביאות למיניהן, האימהות שלנו. זה לא פחות מגבר, מה ההבדל הזה בין גבר לאישה? בגלל המין הביולוגי? לגמרי לא. והאמת זה נמדד לפי מי האדם, אם הוא מתגבר על עצמו לקראת הנתינה, לקראת ההשפעה, לקראת להדמות לבורא, להיות בדומה לו עד הדבקות בו, זה נקרא "גבר".

ניצה: בעצם כל אותם המנהגים שאנחנו רואים שגברים עושים משהו אחד ונשים עושות משהו אחר, הם סוג של שני היבטים שמתקיימים למעשה בכל אדם.

כן, וודאי.

ניצה: עכשיו אני מתחילה להבין למה באמת נוצר בלבול, כי כשאנחנו רואים במציאות שלנו את ההתנהגות הזאת, אנחנו לא יודעים לתת לה פרשנות, ואז כתוצאה מזה באמת נולדים ונוצרים הרבה עיוותים והרבה מאוד כעס.

אני מבין, זה הכול בגלל פרשנות לא נכונה, ובגלל שאנחנו רחוקים מחכמת הקבלה שמסבירה לנו את פנימיות הטבע, ואיך אנחנו צריכים באמת להתנהג לפי השורשים הרוחניים שלנו ולא לפי הענפים הגשמיים שלנו. ואנחנו, במקום תורת אמת איך שהיא מתקיימת בעולם העליון, בעולם הרוחני, בכוחות, אנחנו עושים את זה כמו משחק, שמשחקים גברים בגברים, נשים בנשים, כאילו שבזה אנחנו לא צריכים יותר לתקן, יותר לעשות, אלא הגברים משחקים כמו רצון לקבל המתוקן והנשים כרצון לקבל המקולקל, ממש כך. זה לא יותר מילדים בגן ילדים שמשחקים באבא ואימא.

ניצה: ננסה להבין במה הם משחקים. למשל מה זה כיסוי ראש לאישה? למה אישה מכסה את הראש? מה זה מייצג?

האמת שזה משחק מאוד גבוה. כי השערות של האדם, שיער זה מה שסוער, הם אותם העודפים של המחשבות, הכוונות שצומחות על הראש ולא יכולות להיות מכוסות על ידי הראש עצמו, ולכן צריכים לכסות אותו. וכשמכסים אותו זה מסמל רצון לתקן את השיער הזה, סוער, את האגו הזה שלא יכולים לכבוש. ולכן אישה, מי שעוד לא תיקן את הכוונות שלו, אז התיקון הוא בזה שמכסה את השיער.

ניצה: גם הבגדים בעצם מכסים את הגוף. מה מייצגים הבגדים?

גם את גוף האישה, לא חשוב, מושג האישה זה רצון לקבל טרם תיקונו.

ניצה: ואז היא מכסה את הגוף, יש לזה משמעות?

המשמעות שצריכים כיסוי. כיסוי זה צמצום, מסך, אור חוזר, שאני עוד לא יכולה להשתמש עם הרצון לקבל שלי כראוי, על מנת להשפיע. אלא אני מוכנה להשתמש בזה אחרי חופה וקידושין ובזמנים המיוחדים שאני ראויה לבעלי ולו בלבד. בקיצור כל התנאים האלה הם כולם סמל למה שצריכים גם גברים וגם נשים, לתקן את האגו שלהם, את הרצון לקבל שלהם בקשר עם האור העליון, כדי לקבל אותו ולהיות כחלק מהשכינה, ככלה, כאישה.

ניצה: אנחנו יודעים שיש כמה מצוות שהן מיוחדות לנשים.

אין דבר כזה ברוחניות, רק בגשמיות בגלל הגוף, ואלה לא מצוות אלא מנהגים. במצוות אנחנו כולנו חייבים ברוחניות אותן המצוות גם גברים וגם נשים, כי לפי הטבע שלנו אנחנו כולנו רצון לקבל לעצמנו שזה נקרא אישה. והגבר הוא רק הבורא, או מי שמתגבר ונעשה דומה לו.

אחרת אני לא מבין אותך. אם את אומרת מצוות, הכוונה שלי היא שלא חשוב מי שעושה אותן, אלא שעושה אותן מהרצון שלו לקבל האגואיסטי בעל מנת להשפיע.

ניצה: הסיבה שאני אומרת מצוות זה לא בגלל שאני מכנה אותן כך, אלא מכיוון שכך נהוג לכנות אותן.

אז אני מבקש לא להתבלבל.

ניצה: אז כדי שנעשה סדר נגיד מנהגים. יש שלושה מנהגים שנהוגים אצל נשים שהם בעצם שלושת המנהגים העיקריים, שאם אישה מבצעת אותם היא כביכול עשתה את מה שהיא צריכה לעשות.

בעולם הזה, בהתנהגות הזאת, בתיאטרון הזה שיש לנו בעולם הזה. יש להבדיל לגמרי את כל הדברים האלה, זה לא תיקון הנשמה, זה רק מסורת ומנהג.

ניצה: זה החלק שלה במשחק. אתה אומר שיש פה משחק בין שני גורמים כמו תיאטרון בין גבר לאישה. והמשחק ביניהם צריך להראות להם שכול התיאטרון שהם מבצעים ביחד כל אחד צריך לבצע בפנימיות שלו.

נכון. וזה על ידי המאור המחזיר למוטב, וזה לא סתם כך שאני מבצע. צריכים ללמוד איך להזמין את המאור המחזיר למוטב, ואותו המאור המחזיר למוטב הוא מתקן את הטבע שלנו והתיקונים האלה נקראים עשיית מצוות. זה הציווי.

הציווי הכללי הוא "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין, כי מאור שבה מחזירו למוטב". אז היצר הרע הוא כלול מתרי"ג רצונות, כולם אגואיסטים, כולם מקולקלים, ולתקן אותם יש תרי"ג אורות, "תרי"ג אורחין דאורייתא" מה שנקרא. בסך הכול כולנו נקראים "תורה", ואז אני משתמש באור מיוחד, כוח מיוחד עליון שהוא יכול להביא תיקון לרצון האגואיסטי, ולהפוך אותו לרצון להשפיע משנאה לאהבה, ואז הכוח הזה שמתקן אותי הוא נקרא אור התורה.

אורן: הזכרת הרבה פעמים את המושג בורא. מי הוא הבורא, מה הוא הבורא?

הבורא זה הכוח הכללי של המציאות, שזה רצון להשפיע כללי שמחזיק את כל המציאות, את כל הטבע. א-לוהים בגימטרייה זה הטבע, זה כל הטבע שבו אנחנו נמצאים.

אורן: הזכרת עוד מושג שכאילו הכלה או האישה היא מזדווגת עם הבורא.

כן, את זה אנחנו לומדים בחכמת הקבלה, זה העיקר.

אורן: מה הכוונה במילים פשוטות? על מה מדובר?

זיווגים זה נקרא שאני בונה מעצמי רצון כזה שהוא יכול להיות במגע עם הבורא, ואני ברצון שלי פותח את הרצון שלי בכוונה על מנת להשפיע, ואז אני יכול לקבל את האור העליון בכוונה על מנת להשפיע, והוא ממלא אותי ובזה אני עושה נחת רוח לבורא. ואז אנחנו נמצאים בי, בתוכי, כשהאור העליון נכנס זה בעצם גילוי הבורא בי בתוכי, ואז חלק הרצון המתוקן שלי נקרא הנשמה שלי, והאור העליון שממלא את הנשמה הזאת נקרא חלק א-לוה ממעל, ואז אנחנו נמצאים עמו בזיווג.

אורן: כשאתה מדבר על האור העליון למה אתה מתכוון?

לרצון להשפיע של הכוח הכללי שרוצה להשפיע לי.

אורן: לא הבנתי.

לא הבנת, אני מבין אותך אבל את כל היתר לומדים.

אורן: אמרת שהאדם מזדווג עם הבורא אם הבנתי בפשטות, אז תסביר מה זה.

הרצון של האדם המתוקן בעל מנת להשפיע, בכוונה בעל מנת להשפיע, בזה הוא נעשה דומה לבורא שכולו משפיע, ובמידה הזאת האדם והבורא נעשים דומים זה לזה. ואז יש ביניהם מגע והם ממש נכללים יחד. הבורא כאור נכנס לתוך האדם, לתוך הרצון הזה שנקרא כלי, והבורא כאן נקרא חתן או גבר, והרצון של האדם שמוכן להיות דומה לבורא נקרא כאישה, ככלה. כניסת האור בתוך הרצון הזה זה נקרא זיווג ביניהם. וכתוצאה מהזיווג הזה נולד כלי חדש מתוקן, שזה נקרא חלק מהנשמה הכללית, שעכשיו האדם על ידי זה תיקן, ובזה הוא נמצא בייחוד, בהזדהות, בדבקות עם בוראו.

אורן: כל התהליך הזה שתיארת זה משהו שאדם צריך כאילו להגיע אליו, זה משהו שאדם צריך לעשות בחיים שלו?

וודאי, גם גברים וגם נשים. כאן בחיים האלה בעולם הזה כולם חייבים.

אורן: זה משהו טוב, זה מרגיש טוב הזיווג הזה?

זה לא שאנחנו יכולים לתאר או לתת לזה דוגמה. קודם כל התענוג הזה הוא כולו מחוצה לאגו של האדם, לכן אפשר לקבל אותו ולא להישבר ולא להשתגע. הוא כולו על מנת להשפיע, מזה שאני מקבל מהבורא את האור ואני משפיע אותו לזולת, לכולם.

כל התענוגים שיש לעולם הזה, שהעולם הזה קיים מיליארדי שנים וכל הנבראים וכולם, הם רק ניצוץ אחד קטן לאותו האור שמופיע באדם שמקבל מגע עם הבורא. אבל יש לאדם כוח להחזיק אותו כי הוא כולו בעל מנת להשפיע. אם זה היה לעצמו הוא לא היה מסוגל לעמוד בזה. 

לחצו כאן להורדה