חיים חדשים - תוכנית 719 - משה וכוח האמונה

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: במסגרת תוכנתנו "חיים חדשים, נרצה היום לשוחח עם הרב לייטמן על המושג של "כוח האמונה". בסיפור של מצרים המוטיב של האמונה הוא מוטיב מרכזי. משה פוחד שהעם לא יאמין לו ועוד כל מיני דברים שקשורים לאמונה, ננסה להתבונן על זה לעומק.

ניצה: בסיפור יצאת מצרים א-לוהים מתגלה למשה בזמן שהוא היה במדין רועה צאן, הוא מתגלה אליו ואומר לו, "לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת-זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי,  וישמעו לקולך". עונה לו משה "וַיַּעַן מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר, וְהֵן לֹא-יַאֲמִינוּ לִי, וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי:  כִּי יֹאמְרוּ, לֹא-נִרְאָה אֵלֶיךָ יְהוָה." זאת אומרת, שכבר בפניה הראשונה, בהתגלות הראשונה של א-לוהים למשה, החשש הגדול ביותר שעולה בקרבו, זה שבני ישראל לא יאמינו לו. מדוע?

קודם כל אנחנו רואים שגם היום ישנם הרבה אנשים שלא מאמינים. אבל התורה מדברת באדם כגוף אחד, שבו בתוך הגוף הזה, כשהוא עובד על עצמו כדי להידמות לא‑לוהים, וא‑לוהים זה כוח השפעה, כוח אהבה, כוח חיבור, אז האדם מתחיל לגלות בתוכו הרבה מאוד הבחנות פנימיות שהן מצרים, עם ישראל, פרעה, בורא ומשה. ואז כל אותה הסיטואציה, כל אותו המצב שאנחנו קוראים בתורה, האדם מגלה שזה קורה בו בתוכו. נגיד שהוא מגלה בתוכו שהוא כן רוצה להגיע לתכונת השפעה ואהבה שהיא נקראת "אמונה". אנחנו חושבים שאמונה זה שאני מאמין במשהו שאני לא רואה, ואז אני עושה פעולות כאילו שאני רואה, וזה לא נכון.

ניצה: אז מה זאת אמונה?

אמונה זה כוח השפעה שאני רוכש, ושהכוח הזה עוזר לי לעשות פעולות מחוצה לי, לא לטובת עצמי אלא לטובת הזולת, ודרך טובת הזולת לטובת הבורא.

ניצה: כוח ההשפעה שהוא כוח אהבה, איך הוא מתקשר לאמונה?

הוא האמונה עצמה.

ניצה: כוח האהבה וכוח ההשפעה הוא האמונה?

כן, זאת אומרת, ישנה נטייה טבעית לאדם מלכתחילה שהוא אוהב את עצמו, וכל מה ששייך לו זה העיקר לו. שהוא נמצא במרכז העולם ומה שקורה בלעדיו בעולם הוא לא יודע וכאילו העולם לא נמצא. זאת אהבה עצמית, זה הטבע שלנו שבו אנחנו נולדים וכך האדם מתפתח.

ישנם אנשים שבהם פתאום מתגלה איזו מחשבה, "בשביל מה כל זה?" "למה כל זה?" "למה אני כזה?" וכן הלאה. השאלה הזאת מגיעה מתוך התפתחות פנימית שהאדם מתפתח יותר ויותר ואז הוא מתחיל לשאול, "בשביל מה אני חי? מה תועלת מהחיים?" אני חי חמישים שנה או מאה חמישים שנה לא חשוב כמה, אבל יש סוף ואין תועלת, כי אני מרגיש שגם הילדים שלי מתחילים ממשהו ומסיימים במשהו, והנכדים שלי גם כן. ויוצא שכאילו אין תועלת, אין סיבה מוצדקת לחיים.

ניצה: אין תכלית.

הטבע הוא מאוד חכם, אנחנו רואים עד כמה שאנחנו חוקרים יותר ויותר את הגופים שלנו, דומם, צומח, חי, ובכלל כל המערכת שהיא קושרת את כל החלקים האלה יחד, דצח"מ.

אורן: מה זה דצח"מ?

דומם, צומח, חי, מדבר. אנחנו רואים עד כמה שהכל נעשה בצורה מאוד מאוד חכמה, והכל זה צורה אחת, תמונה אחת, מערכת אחת שהיא מתקדמת, גם בכל פרט וגם בכל הפרטים יחד, שהם תלויים וקשורים זה לזה וכן הלאה. אבל אנחנו לא יודעים בשביל מה כל המערכת עצמה  מתקיימת, צריכה להיות איזו סיבה. כמו שיש סיבה בקיום של כל חלק ופרט, בטוח שישנה סיבה לכל הפרטים האלה יחד שמתקיימים באיזו מערכת נפלאה, חכמה מאוד. רק אנחנו לא יודעים, מפני שהמערכת עצמה היא למעלה מאתנו, ואנחנו נמצאים בתוך המערכת כמו חלקים שלה, ואין לנו חוש, אין לנו שכל להבין את המערכת הזאת. זאת אומרת, אנחנו לא בולעים את המערכת הזאת בתוכנו ויכולים להגיד, "עכשיו אני מבין, כאן זה דומם, צומח, חי, אנושות, כל היקום שלנו ואנחנו, ואיך אנחנו מתקיימים, לפי איזה חוקים, לפי איזה ההתקשרויות".

ואז מה כל חלק וחלק מוסיף במשך חייו, וגם מה שהוא מוסיף אולי אחרי שהוא מת וגם איזה צורך יש בזה שחיים ומתים ולכל דבר יש תחלופה מסוימת ותכלית וכן הלאה. יש תחלופה בחומרים, ביסודות, והכל, אז מה תועלת לכל הדברים האלה?

את זה אני לא יכול להגיד מפני שאני נמצא בתוך המערכת, והמערכת הזאת כולה מתקיימת בכוח האגואיסטי, שכל פרט ופרט חושב רק על טובת עצמו.

ויש מערכת כללית חוץ מהפרט, איזה קשר, כוחות, שקושרים את כולם יחד. וכל הכוחות שקושרים את כולם יחד, הם לא מתחשבים בכל פרט ופרט אלא מתחשבים בכל הפרטים האלו יחד כדומם, צומח, חי, מדבר, בכפיפה אחת כזאת, במערכת אחת. ואני לא יודע, אני לא מרגיש מה היא התוכנה הזאת הכללית, המחשבה הזאת הכללית, תחילתה, התהליך שלה והסוף.

מפני שהנטייה שלי היא מאוד מאוד פשוטה, התוכנה שלי היא מאוד מאוד פשוטה, לשמור את עצמי בצורה אגואיסטית אישית בכל רגע ורגע שאני קיים, ואז אני נמצא בזה, וזה פועל בי ואני לא יכול לצאת מזה. אבל דרגת המדבר שנמצאת בכל המערכת הזאת, יש בה איזה התפתחות ואנחנו רואים איך בני האדם מתפתחים מדור לדור מדור לדור בצורה די מהירה. ואז ישנם אנשים שבהם מתעוררת שאלה, שהיא כאילו מחוץ לתוכנה הזאת, לדאוג רק על עצמו במשך חייו וזהו.

הם רוצים להכיר את כל המערכת ולדעת מה קורה לה, בשביל מה ולמה. והשאלה הזאת מתחילה מאוד מאוד להדאיג אותם וממש לא נותנת להם מנוחה, הם צריכים לדעת על זה, ובלי זה הם מרגישים כאילו כל החיים הם ריקניים וכן הלאה.

וודאי שתלוי באיזה תהליך כללי אנחנו מדברים. אם אנחנו מדברים על הדור שלנו, אז יש בו יותר אנשים ששואלים על זה, ואם אנחנו מדברים על דור שיש בו כל טוב, אז הוא פחות חושב. בדורות שיש אסונות ובעיות, אז אנשים שואלים יותר. ואנחנו רואים, שהשאלות האלה הן דווקא קשורות זה לזה. זאת אומרת, עד כמה שיש יותר צרות, אז אני אמנם שואל, "מהן הצרות האלו", אבל אני גם שואל בעצם, "מה בכלל אני עושה בחיים?" וכן הלאה.

זאת אומרת, השאלות הגבוהות האלה על מהות החיים, על התוכנה הכללית, לאן היא לוקחת אותנו ומה קורה, כשאנחנו מתעוררים מעל העיגול הקטן שלנו, שבו אנחנו קיימים כל אחד ואחד, היא  תלויה גם בשאלה הזאת, עד כמה אני מרגיש את עצמי בטוב או ברע בתוך החיים הפרטיים שלי.

והאנשים ששואלים את זה, הם מתחילים כאילו להתעורר, כאילו רוצים לגעת בתוכנה הכללית. אמנם התוכנה הפרטית שלהם היא מאוד מאוד קצרה ופשוטה, "תחיה, תנסה להרגיע את עצמך ולחיות את החיים שלך בטוב, תדאג לעצמך, לצאצאים שלך כמו שהטבע נותן לך וזהו"  מצד אחד. ומצד שני, בכל זאת אנחנו רואים, שכנראה שבהתפתחות שלנו אנחנו צריכים להגיע לידיעת המערכת הכללית, בשביל מה היא ולמה, ולכן הרבה אנשים נמצאים כל הזמן בחיפוש, גם פילוסופים, גם מדענים, ובכל זאת גם הרבה אנשים פרטיים פשוטים.

ובכל החיים שלנו, מפני שבכל זאת אנחנו נמצאים בתוך התוכנה הפרטית שלנו, אנחנו בונים את החיים שלנו בכוונה בהכרה, וגם לא כל כך, בתת הכרה אנחנו רוצים לדכא את השאלה הזאת הגדולה "בשביל מה לחיות?" "בשביל מה חיים?" "מה הטעם בחיים?" "מהי המערכת הגדולה?" כי זה ממרר לנו את החיים. ואז המערכת הקטנה שלנו אומרת, "תחיה חיים טובים, תבנה לעצמך כל מיני משחקים שבהם תתעסק, סדרות בטלוויזיה, כדורגל, ילדים, נכדים כל מיני דברים כאלה, תתעסק בזה וזהו" וכך האדם.

ניצה: וכך גם תהיה ריאלי, תחיה את מה שידוע ומוכר.

נכון.

ניצה: אל תתעסק בשאלות של פילוסופיה, של חלומות.

כן כי בכל זאת אין עליהן תשובות ולכן בשביל מה לך, תשמח בחלקך, וכך אנחנו רואים. אבל ישנם בכל זאת מצבים שהאדם לא יכול להסכים עם זה, זה נראה לו מאוד נבזה, מאוד פשוט, מאוד לא מתאים לאדם לחיות כמו בהמה ולארגן כך את החיים שלו. אפילו שיהיה לו המון כסף ורכוש ועוד משהו, אבל הוא מבלבל את החיים שלו, סך הכל הוא מסתיר מעצמו אולי, איזה מצב מאוד גבוה ומיוחד להיות אדם, להיות היודע, המבין, המרגיש, היוצא מגבולות העולם הזה למעלה ממנו. זאת אומרת, לאותה מערכת כללית שהיא מנהלת את כל הסדר הגדול הזה האינטגרלי, המוח, המחשבה שהיא כוללת בתוכה את כל היקום שלנו ומעבר אליו.

וכשהשאלות האלה מגיעות לאדם, אז הוא מתחיל באמת לראות איך לפתור אותן. כשהשאלה הזאת נמצאת באדם, היא נקראת "משה".

ניצה: זאת שאלת משה למעשה?

כן. כי היא מהמילה "מושך", משה, שהיא מושכת אותו מעבר לחיים האלו, למצב יותר גבוה, לראות את החיים האלו מהצד. ומהצד, זאת אומרת מזווית מאוד מיוחדת, ממצב אחר, מתכונה אחרת שהיא דרגה יותר גבוהה. אם אנחנו, כל אחד ואחד מאתנו, מכונס בתוך הרצון לקבל שלו הפרטי, ודואג רק איך למלא את הרצון שלו, איך ליהנות בכל רגע בחייו בלבד, ובזה הוא סגור, אז נקודת המשה שהיא מושכת אותנו, היא אומרת, לא. אתה תצא מהרצון הזה כל הזמן לדאוג לעצמך, תתחיל לחשוב איך יכולה להיות מציאות הפוכה, אחרת, שבה אתה לא חושב רק על העיגול הפרטי שלך, אלא על כל המציאות הכללית שאתה איכשהו יכול לתאר לעצמך.

 שהדומם, הצומח, החי ובני האדם, כולנו כלולים יחד במערכת גדולה, במערכת אינטגרלית, וקשורים זה לזה באלפי צורות קשר, ובחוטי הקשר האלה הם דואגים תמיד לשלום המערכת הכללית. כמו שאתה דואג למערכת הפרטית שלך הקטנה. נניח שיש לך הסתכלות כזאת שאתה מסתכל על כל המערכת הכללית, מה אז, איך אז אתה מסתכל על הכול, ומרגיש, ומבין וקיים.

 הגישה הזאת השנייה, היא בדיוק נקודת האמונה, נקודת המשה. שהיחס אז מתחיל להיות למעלה מהעניין הפרטי של האדם, מהעיגול שלו הקטן, אלא כלפי כל המערכת. ואז אנחנו אומרים שהוא נמצא ב"תכונת ההשפעה". כלפי האגו שלו הקטן, הוא נמצא בתכונת השפעה, באהבה, בדאגה זאת אומרת. השפעה ודאגה, אולי המילים האלה קצת מבלבלות אותנו, כי בעולם שלנו יש להן הגדרה אגואיסטית כזאת.

 אלא כשאני דואג למישהו, זה נקרא ש"אני אוהב אותו". כשאני משפיע רוצה לטובתו, זה נקרא ש"אני נמצא בהשפעה". זאת אומרת, יציאה מהפרטיות העצמית הקטנה, לכללית, כולה יחד, כשאני דואג לשם כל המערכת, לשלומה, לקיומה בכמה שאני מסוגל את זה לעשות מתוך הכוחות שלי, זה נקרא "אמונה".

 ואז "משה", שיש באדם כזאת נטייה, הוא מתחיל להתמודד עם כל היתר רצונות שלו האגואיסטיים שכולם מושכים אותו בחזרה, ל"תטפל בעצמך, תדאג לעצמך, תראה מה שקורה וכו' . ואז הוא רואה כל מיני צרות ובעיות בחיים הפרטיים, כאילו, והוא משתדל להתעלות מעל זה ולא מסוגל. ואז זה מה שהוא אומר, "הם לא מאמינים לי", "הם בכלל לא שומעים אותי, אני לא יכול לדבר איתם כי אני מדבר בשפה של השפעה, של אהבת הזולת", והם מדברים, "מה יש לו, לך תיהנה, יש לך אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, תראה מה שיש לפניך פה, עזוב את זה אחר כך. וכך זה בכל רגע בחיים.

ואז נקודת משה מרגישה שהיא נמצאת ממש בעבדות, שהיא נמצאת בשליטת האגו הזה הגדול. והיא לא יודעת הנקודה הזאת, איך היא יכולה להינצל, איך היא יכולה להתעלות. לפעמים יש לה כזה כוח לפחות לדבר על עצמה ולהביא איזו דרישה ולטעון על מצבה, ובכלל על העולם, על מהות החיים והכול, אבל בדרך כלל היא תחת שליטת האגו.

ואז, המאבק הזה בין כל הרצונות האלה אגואיסטים מהעיגול הקטן, לבין משה העיגול הגדול הכללי, זה הוויכוח שיש, עד שמשה באמת מגלה שיש לו קשר עם אותו כוח עליון שהוא השולט בכל המערכת, שהוא השולט במערכת הכללית, אבל דרכה הוא שולט גם במערכות הפרטיות.

ואותו כוח אומר, "בוא נלך יחד לרצונות ולמחשבות האגואיסטיים האלו, ובוא אנחנו נתחיל לדבר איתם. מה יקרה. זה הפרעה שלך, אם אתה מתייחס כך שהוא לא נותן לך לצאת. אלא דווקא אתה תצא, ואתה עוד תמשוך משם הרבה כאלו שגם רוצים לצאת יחד אתך. הם ירצו, הם יתפעלו, אנחנו עכשיו נעבוד עליהם. הם עכשיו בינתיים, כל הרצונות והמחשבות בחיים שלך, מרגישים שהם צריכים כך לסדר את החיים, כדורגל, סדרות בטלוויזיה, לרוץ אחרי להרוויח ולהצליח וכן הלאה. בוא אנחנו נראה להם עד כמה כל זה נגמר, עד כמה כל זה נבזה, קטן, לא כדאי להשקיע בהם.

  אם אנחנו נפיל את פרעה בעיניהם, ניתן לו מכות, אז הם יראו שהוא לא שולט, שבאמת כדאי לי באותם הכוחות שאני רץ לכדורגל, לסדרות, לכסף, לכבוד, לנשים ולכל מה שיש לי בחיים, במקום זה להוציא גם אותם במקצת אולי, מהעבדות הזאת. ואז אתה כנקודה, אבל כל הרצונות האלו שנמצאים בחזקת "מצרים", אנחנו נוציא אותם, ננתק אותם מהכוונות האגואיסטיות האלו.

 ואז אומר אותו כוח, "אתה תראה שאתה על ידם תוכל להרגיש ולראות את כל המערכת הכללית, ואז תבין בשביל מה היא קיימת, למה היא קיימת. המערכת הכללית זה לא חיים פרטיים, יש בה חיים נצחיים, יש לה מטרה מאוד גבוהה, נצחית, שלמה. ואתה תראה עד כמה שהמערכת הזאת היא כל הזמן גדלה ומתמלאת יותר ויותר בכל מיני מילויים של הכרה והבנה בנצחיות ושלמות".

ואז משה מבין שעל ידי שני הכוחות האלו שהוא מקבל מהכוח העליון, מהא-להים, מהכוח הכללי שמחזיק את המערכת, שאם הוא יקבל פעם כוח שיהיה לו יכולת לדבר, זאת אומרת בצורה ישירה דרכו, ופעם כוח, שאותו הכוח העליון הוא יכה בכל מיני הכוונות האלה האגואיסטיות שיש ברצונות שלו, של היהודים, אז כך בצורה כזאת הוא מבין שזה כן אפשר על ידי קצת משיכה, ועל ידי הדחייה.

 משיכה בצורה יפה, כשמראים משהו טעים, נעים בעתיד. וגם על ידי דחייה שלילית מאחור, שהייסורים מתגלים בחיים, אז על ידי זה יכולים להוציא גם מתוך ה"מצרים" הזה, מתוך השעבוד אצל האגו שלנו, עוד רצונות. ואז על ידי הרצונות האלה כשהם יוצאים ממצרים, אפשר להתחיל להבין את המערכת הכללית. ותחילת ידיעת המערכת הכללית, היא כבר במתן תורה והלאה. וכך אנחנו מתקדמים.

אז תפיסת הכוח הזה הכללי, הגדול, שנעשה בזה שמתנתקים מהתועלת הפרטית ומתחילים לדאוג לתועלת הכללית, זה נקרא "כוח האמונה". ואז מנקודה אחת שהיא רק "משה", שהייתה נמשכת לצאת משליטת הפרעה, והוא באמת ברח וחזר כדי להוציא אחרים, כי לבד הוא יכול לעשות כלום. אז יוצא שעכשיו את כל יתר הרצונות אפשר להציל אותם, ולתקן אותם, שהם יהיו בכוונה על מנת להשפיע, זאת אומרת, שהם יהיו בדאגה על המערכת הכללית כולה.

 זה קיום כוח התורה "ואהבת לרעך כמוך" וכך אנחנו רואים שהתורה מתממשת. ומשה זו אותה הנקודה ההתחלתית שהיא הכי יקרה שיש בנו, בכל אחד ואחד מאתנו.

אורן: איך ה"ואהבת" קשור לפה.

כי "ואהבת" זה נקרא שאני דואג עכשיו כאדם פרטי מכל המערכת, על כל המערכת. ועל ידי זה אני מכיר אותה, מבין אותה, מרגיש אותה. בדאגה שלי אני כביכול רוכש אותה.

אורן: "ואהבת" אומר "ואהבת לרעך כמוך".

לרעך, כי כל אחד ואחד הוא חלק מהמערכת. איך אני מממש את זה. אם אני דואג לבני אדם, על ידי זה אני מתחיל להכיר את המערכת בצורה ממשית, בצורה מעשית, ולכן אותם האנשים שהם מסוגלים להגיע לזה, הם נקראים "עם ישראל" "ישר א-ל", שהם מוכנים ללכת לזה. והם, האנשים האלו, בעצם נמצאים קודם כל בנטייה לזה. ובמצרים, או אפילו לפני מצרים נמצאים אותם האנשים, אותם העמים, אותם הגופים שעדיין לא מסוגלים להתקרב לאידיאל הזה, למחשבה הזאת, לכיוון הזה בחייהם.

אבל מפני שזו המערכת הכללית, אז אם יוצא אפילו איזה חלק קטן מכל המערכת, הוא הופך להיות ראש, ולכן ישראל נקרא "לי ראש". והוא אז יכול להשפיע על כל המערכת ולעזור לכולם גם להתעלות מעל הרצונות האגואיסטיים שלהם הפרטיים, כאלה זמניים, הארציים, ולהתעלות לדרגה יותר גבוהה.

ומי שמתחיל להרגיש את הדרגה הגבוהה הזאת, הוא מתחיל להרגיש את הא-לוהות, את תכלית החיים, החיים של כל המערכת. החיים הפרטיים אף פעם אין לנו בהם שום תכלית. ואז יוצא שאני בזה הופך להיות כמו כלול עם כולם, אני מרגיש את כולם, כל אחד מרגיש את כולם, וכך אנחנו מגיעים למצב שכולם נעשים כאגודה אחת, ובנו שורה אותו כוח עליון, תוכנה עליונה. אנחנו מבינים ומכירים את כל הבריאה, ואותו כוח עליון שנקרא "א-להים" הוא שורה בנו, ואנחנו נמצאים באהבה הכללית כולנו יחד מחוברים במערכת אחת.

אורן: אז כוח האמונה הוא?

"כוח אמונה" הוא כוח שקושר בינינו, במערכת אחת.

לחצו כאן להורדה