חיים חדשים - תוכנית 737 - להשתחרר ממעגל הסבל

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: היום אנחנו נרצה לשוחח עם הרב לייטמן על השחרור מסבל, שזה נושא מאוד מסקרן, מאוד מרתק.

ניצה: אני חושבת שכל בן אדם יסכים, שאם תהיה לו אפשרות לדעת איך להתמודד נכון, איך להקל נכון על הסבל בחיים שלו, זה באמת יהיה אולי הדבר הכי טוב שהוא יכול לגלות במהלך החיים שלו.

 יש הרבה שיטות וגישות איך להימנע מסבל, איך להקל על סבל, או איך להתמודד אתו. ישנם הרבה היבטים כאלה ואחרים, שהמטרה היא בסופו של דבר לעזור לאדם להשתחרר מהסבל. אני רציתי לשמוע את הדרך של חכמת הקבלה, מה היא מציעה, או אולי מהי האלטרנטיבה שהיא מציעה לאותה "דרך ייסורים" נקרא לה כך, של החיים שלנו כאן?

אני אשתדל כמה שיותר להסביר את זה בצורה פשוטה, אמנם שזה היסוד של החכמה, איך להביא את האדם לחיים מאושרים באמת. אנחנו רואים שהיום זה אי אפשר בצורה הרגילה הארצית. אפשר לנתק אותו על ידי סמים, אבל זה ללא תכלית, ואין פתרון. כל הדתות והאמונות, וכל השיטות הן רק כדי למלא אילו כיסים שם, אבל סך הכל אין שום דבר בזה.

איך נכון להשתמש בסבל? קודם כל חכמת הקבלה מסבירה לנו שסבל הוא יסוד החיים. "סבל" זה נקרא "רצון", "חיסרון" שחסר לי משהו. כשחסר במקצת יכול להיות שאני לא סובל, אלא רק מרגיש שאני נמצא במגע עם משהו. כשאני נוגע נניח בשולחן, אז אני מרגיש שיש כאן שולחן והוא כאילו מפריע לי, לוחץ עלי, אז זה גם איזה מין סבל.

ניצה: סוג של התנגדות?

התנגדות. אבל אני על ידי זה מרגיש את עצמי הנמצא במקום, ונמצא באינטראקציה למקום הזה בהתחברות, בהדדיות עם המקום. זאת אומרת, אני לא מקבל את זה כסבל, אלא כדברים הרגילים. אם ילחץ יותר אני אסבול, אם ילחץ פחות לא. אז כך כל הדברים שלנו. גם בגוף שלנו כל הזמן מתחברים ומצטברים שם אילו מין נוזלים, דומם, צומח, חי, שבגוף שלי שבו נמצאים כל מיני מינרלים, וכל זה על ידי חיסרון ומילוי.

 חיסרון זה הרגשת הסבל שחסר לי, ומילוי זה הרגשת התענוג שיש לי. יש לי ומיד חסר לי, ועוד פעם יש לי ומיד חסר לי. זאת אומרת, זה שילוב בין החיסרון לבין הרצון שחסר לי, ומילוי. כל הזמן הם נמצאים ביניהם בהתחלפות פלוס מינוס, אלקטרונים, פרוטונים, פוזיטרונים וכן הלאה. כל הדברים האלה שהם מתחלפים זה עם זה, רק על ידי חסר, מלא, חסר, מלא, מפני שביסוד שלנו, ביסוד הבריאה שלנו נמצא האור, כוח מיוחד עליון שהוא שלם שיש בו הכל ולא חסר בו כלום. וברא רצון שחסר בו הכל, והאור ממלא את הרצון.

 אבל האור רוצה למלא את הרצון, במידה שהרצון ירצה למלא את עצמו על ידי האור, אבל בצורה מבוקרת. בלדעת למה אני עושה את זה, בשביל מה אני עושה את זה, לא סתם כי אני רוצה. כמו דומם שהוא מושך לעצמו כל מיני אלקטרונים, כל מיני דברים, ואז הוא קיים במבנה שלו. ולא צומח שהוא לוקח מה שטוב ופולט את מה שרע לו, כדי העיקר לצמוח. ולא חי שהוא כל הזמן עוסק באוכל, בהתרבות וכן הלאה. ולא אדם שבעולם שלנו שהוא לא יודע בכלל בשביל מה הוא חי.

אלא ההתפתחות הכללית, היא מביאה אותנו למצב שהרצון ישאל "בשביל מה אני רוצה למלא את עצמי"? זאת אומרת שהוא ישאל כבר למעלה מעצמו. לא איך אני ממלא את עצמי בכל מיני דברים כמו שאנחנו רואים בכל מיליארדי האנשים. כל אחד וכולם יחד עוסקים, איך אנחנו ממלאים את עצמנו. אלו באוכל, אלה במין, אלו במשפחה, אלו בכסף, בכבוד, במושכלות, בשישה הרצונות האלה הבסיסיים.

 אלא לא למלא את עצמו בלבד, ורק על זה אני נעול וכך הולך ורץ. אלא ההתפתחות שלנו מביאה אותנו לשאלה למעלה מזה, "בשביל מה אני עושה את זה, למה אני עושה את זה, מי מגלה בי את החסרונות, ועל ידי מה אני יכול להשיג את המילוי המושלם?" המושלם, זה לא רק שאני ממלא את עצמי עד אפס מקום בי, אלא מושלם הכוונה היא נצחי, שלא יעבור.

ניצה: שהוא לא מוגבל?

לא מוגבל.

ניצה: כשהסברת עכשיו, פתאום הבנתי שהסבל הוא סוג של הרגשת הגבול, עד איפה אני יכול?

כן.

ניצה: כמו שתיארת עם המגע, שיש איזה גבול. זאת אומרת, הסבל שהאדם מרגיש זה שהוא נתקל באיזה גבול, שהוא רוצה והוא לא יכול יותר. נכון, זה המקום. אז מה שאתה מתאר זה שאני פורצת את הגבולות האלה?

לא.

ניצה: אז מה קורה?

אני לא שואל, "איך לפתוח יותר את הסבל, כדי למלא את עצמי". אני שואל על היסוד, "למה אני סובל, מאיפה בא הסבל, ומאיפה בא המילוי, ואיך אני אהיה למעלה מהסבל ומהמילוי". אני לא רוצה לשחק בזה, אני לא רוצה להיות במשחק הזה המכור, אני לא רוצה כל החיים האלה לרוץ אחרי החיסרון, ועל ידי המילוי.

 אני רוצה להיות למעלה מזה. זאת אומרת, לא רק שאני אכוון את עצמי בחסרונות שלי ובמילויים שבהם. נניח כמו איש עשיר שיכול להרשות לעצמו את הכל, לא, אלא אני רוצה לדעת למה החיים שלי הם כולם כלולים במצב המוגבל הזה, בין ייסורים ותענוג. אני לא רוצה להיות רק בזה. למה אני מכור לזה שאני חייב לסבול, ובמחויב, באין ברירה אני רץ לאיזה תענוג.

ניצה: לנסות להשיג.

אני יושב כך או אני יושב כך. אני הולך לשכב, אני הולך לאכול, או אני הולך להשיג משהו. למה אני כל הזמן צריך לשחק בזה, איזה משחק זה? אני לא קורא לזה אפילו להתעסק, אלא ממש לשחק, מישהו כל הזמן מזיז אותי.

ניצה: זה כאילו שמריצים אותנו. יש את הביטוי, שאנחנו נמצאים בתוך מלכודת עכברים, בתוך עיגול. אבל אתה רץ אחרי משהו שהוא כל הזמן רק מתרחק ממך.

אז בשביל מה? אז קודם כל, אם אדם מתחיל לשאול על המהות של המרוץ הזה, הוא מגיע למצב שאני חייב לדעת את מקור החיים, כי זה בעצם יסוד החיים. אז אני צריך לדעת מיסוד החיים שלי, את המקור של החיים שלי, מאיפה החיים שלי, מאיפה הם באים. ואז כשהוא מתחיל לשאול הוא מגיע לחכמת הקבלה.

אורן: אני רוצה לתת דוגמה קונקרטית שממנה אני רוצה להבין איך המודל הזה מתפתח. אתה אומר שבסופו של דבר מכל הסבל, האדם צריך להגיע לשאלות על המהות של המרוץ הזה שקוראים לו "חיים". אני רוצה לראות איך המודל הזה מתלבש בפועל בחיים עצמם.

לדוגמה, שתי סיטואציות מרכזיות בחיינו שיכולות להסב לנו סבל. האחת זו מחלה קשה, על זה שמגלים פתאום לאדם גידול חס ושלום, ואז דווקא הגילוי והסבל הוא משהו שיכול להתחיל איזה תהליך של ריפוי. והשנייה, סיטואציה של אובדן שיכול להיות פתאומי או לא פתאומי, של מישהו שהיה מאוד יקר לך והלך. ואתה נשאר עם סבל עצום.

 בשני המקרים האדם נמצא במצב רגשי של סבל מאוד קשה. לפי התפיסה הזאת שציירת, לפי התמונה הזאת הגדולה, איך נכון לאדם לעכל את סבלו, להתייחס אליו. קונקרטית, מה זה אומר לאדם שנמצא כרגע במצב של סבל?

אני לא יכול להגיד, כי אני לא יכול עכשיו לפתוח לפני האדם את כל מה שחכמת הקבלה אומרת על זה, כי זה יסוד החיים שלנו. ומשיגים את זה לאט לאט על ידי לימוד והשתתפות בחברה מסוימת שלומדת חכמת הקבלה, ויודעת איך נכון להתייחס לסבל ולמילוי, ומתחילים לכוון את עצמם לסבל הנכון ולמילוי הנכון. ממה כדאי לסבול ובמה כדאי למלא את עצמנו, כי סך הכל חכמת הקבלה זה חכמת המילוי, החכמה איך לקבל, ולכן אני לא יכול לגלות איזה פתרון מידי.

אורן: אני בכלל לא מחפש פתרון מידי ולא קסם. אני רוצה להבין לפי חכמת הקבלה, איך נכון להתייחס לסבל?

כל סבל וסבל שבא לאדם, זה כדי לקדם אותו לשאלה "מה הטעם בחיים?" שבזה הוא לא ישאל. ומזה שהוא שואל מה הטעם בחיים, השאלה הזאת שכל הזמן דוחפת אותו קדימה, בסופו של דבר צריכה להביא אותו למקום הנכון, איפה הוא ילמד איך להשיג את הטעם בחיים. "טעם בחיים" נקראים טעמים של האור העליון, מילוי, אבל זה דורש כבר זמן והשתתפות בסביבה. זה לא תלוי בלימוד גדול, לא צריך להיות בשביל זה חכם גדול, אלא רק השתתפות בחברה הנכונה.

אורן: זאת אומרת, אדם שנמצא במצב של סבל, חס ושלום נניח גילו של איזה גידול או משהו כזה. אם הוא יתחיל לחשוב על השאלה "בשביל מה אני חי?" זה יגרום לו להקלה בסבל לפי השיטה הזאת?

גם כן.

אורן: אז זה ממש מומלץ לו לחשוב על הדבר הזה?

אל תחפש ממני עצות, מרשם לדברים כאלה, אני לא יכול לתת. זה לא איזה מין פתרון מידי.

ניצה: אז אולי באמת לא איך להקל, אלא איך להתמודד?

לא, אבל אני חייב להגיד רק דבר אחד. אם זה היה כל כך פשוט, אז האנושות הייתה מגלה את זה כבר מזמן. ואנשים שמגיעים היום לאותה השאלה "בשביל מה אני חי?" חי זאת אומרת, בשביל מה אני סובל בסופו של דבר, שכל החיים שלו הם בדיכאון.

ניצה: מה טעם בסבל הזה, לאן זה מוביל?

זה לא סבל בדיוק. אנשים שמגיעים לחכמת הקבלה יש להם הכל בחיים, הם מסודרים, הם לא זרוקים ברחוב שאין מה לאכול וללבוש ולא מצליחים במשהו, לא. אלא אלו ששואלים על מהות החיים הם אלו שמגיעים. ואז יש להם כוח ויכולת להשתתף בחברה שמשיגה את מהות החיים. אבל זה לא מיד, זו התפתחות פנימית שבתוך החברה הם עוברים, וזה לא לחולה סופני.

ניצה: לא מדובר באמת בחולה סופני.

אנחנו פתוחים לכולם. כל אחד שיקח עד כמה שהוא מסוגל, יעבור אצלנו כל מיני קורסים, יתקדם למצב שהוא ידע מה הם החיים, מה היא מהות החיים, מטרת החיים, ובמה שהוא מסוגל שיממש את זה. לפני זה סתם לזרוק לאדם איזה כדור. אני לא יכול. ולכן כאן אנחנו נמצאים בבעיה מסוימת.

זו לא בעיה, אלא לא מן הסתם האנושות עוברת אלפי שנות ההתפתחות בסבל גדול בלתי פוסק, עד שהיא מתחילה בזמננו לגלות את השאלה הזאת, בשביל מה אני חי, ומה הטעם בחיי בצורה יותר אמתית. ולכן הרבה אנשים מגיעים לחכמת הקבלה מצד אחד, ומצד שני חכמת הקבלה בעצמה פותחת את עצמה אליהם.

אורן: אני רוצה לקחת מקרה אחר. נניח אדם שחווה איזה מצב של אבדון חס ושלום. מישהו יקר לו נפטר, והוא שרוי בצער עמוק, בסבל, סובל מזה מאוד. לפי התפיסה הזאת הגדולה של הקבלה, והשאלות הגדולות על משמעות החיים, מהו הנתיב המהיר ביותר ליציאה מהמקום הזה של הסבל?

קודם כל, אם האדם ילמד חכמת הקבלה, אז הוא יראה שהחיים שלנו זה סך הכל פן אחד מאוד קצר, תהליך מאוד מיוחד. העולם שלנו הוא זמני מסך כל מה שאדם נמצא. האדם, הכוונה היא על הנשמה שלו, על החלק הפנימי, הנצחי, ולא על הגוף הזה שמרגע שנולד כבר מתחיל למות, ואין בו שום דבר באמת. עוד מעט אנחנו נחליף את כל חלקי הגוף ומה יהיה מזה.

אלא זה מה שהוא לומד, ולכן הוא כבר לא מסתכל על הגוף כמו על משהו שהוא נצחי ושלם, אלא שבוודאי יבוא הזמן והוא יצטרך להתפטר ממנו. כמו שאתה מחליף בערב את החולצה, זורק אותה לכביסה, ולמחרת בבוקר אתה מוציא חולצה חדשה ולובש אותה. אז גם כאן אתה זורק את הגוף שלך, ואם צריך אז אתה "מחר בבוקר" מה שנקרא מחר בבוקר בממדים אחרים, תיקח גוף אחר ותתלבש בו.

וחכמת הקבלה מגלה את כל הדברים האלה, את כל הגלגולים האלה שאנחנו עושים. ומגלה גם את הצורך בזה, את התהליך הכללי, וגם את המצב הסופי, זאת אומרת, בשביל מה כל זה. כבר לא מדברים על החיים שלנו, אלא בכלל על כל התהליך וכל התיקונים שכולם עושים. שבמשך ההיסטוריה והלאה כך עושים מיליארדי אנשים. בשביל מה? אז היא מגלה לך את המצב הסופי לאן אנחנו צריכים להגיע, שזה נקרא "עולם אין סוף".

אורן: ההבנה לאן צריכים להגיע בסוף, היא תקל על הסבל של אדם בעולם הזה?

לא שהיא תקל על הסבל, אלא היא גם מוציאה בכלל את האדם מהמסגרת שהוא עכשיו מרגיש, ומעמידה אותו בערכים אחרים. ולכן אמנם יכול להיות שבגוף שלו הוא סובל. אם הגוף סובל, אם הרגל שבורה, אז הוא יסבול מהרגל, אבל את הסבל הנפשי, הפנימי כבר לא יהיה לו. כי סך הכל אם הבהמה שלו היא כואבת.

ניצה: זאת אומרת, יש הבדל בין סבל לכאב. הכאב עדיין יהיה, אבל הסבל כבר יהיה אחר?

כן נגיד כך. זאת אומרת בדרגת דומם, צומח, חי שהוא נמצא האדם, הוא יסבול, כי עדיין הלבוש הזה נמצא עליו, על הנשמה. אבל בצורה הנפשית לא יהיה לו שום סבל, כי הוא משיג את מטרת הבריאה ומבין שהכל לא רק נגמר בטוב, אלא מעכשיו והלאה הוא כבר יכול להיות קשור לאותה המטרה, לאותו התהליך, ובאמת הכל טוב.

אורן: מהי אותה מטרה שהקשר אליה כבר עכשיו גורם לי להרגיש טוב?

אותה המטרה אנחנו משיגים כמילוי אינסופי, בלתי מוגבל לכל אחד ולכולם יחד שמשיגים על ידי חיבור בינינו. לכן "ואהבת לרעך כמוך" זו הפעולה והמילוי באור העליון, אור של אהבה שממלא אותנו, ואז אנחנו מרגישים את עצמנו קיימים בצורה אינסופית, בלתי מוגבלת מלאים במילוי העליון.

אורן: "ואהבת לרעך כמוך" זה פעולה שיכולה להקל על סבל?

זו פעולה שהיא מסבירה לנו באיזה צורה אנחנו צריכים להיות מחוברים בינינו. אנחנו סך הכל תוצאות מחיסרון אחד גדול שנקרא "נשמה אחת", שהיא נשברה והתחלקה לאלפי אלפי מיליוני, מיליארדי חלקים קטנים. ואם אנחנו מחברים בינינו את עצמנו, והחיבור בינינו נקרא על ידי אהבה, זאת אומרת, התכללות הדדית זה בזה, אז אנחנו בזה מגלים את האור העליון שמחייה את הנשמה הזאת, את המערכת הזאת. והאור העליון שממלא ואתה הוא נקרא, "אור של נשמה" או "חיים נצחיים שלמים".

אורן: עד כה הבנתי שני דברים. אני רוצה להגיד לך מהם שני הדברים שהבנתי ותראה אם אני תפסתי מהתמונה הגדולה משהו פרקטי. הבנתי שבמצב של סבל יש שני דברים שכדאי לאדם לשים מול העיניים שלו. האחד בשביל מה אני חי בכלל, ושניים שזה "ואהבת לרעך כמוך". האם הבנתי שני דברים נכונים בקשר לסבל?

כן.

אורן: ואיך לעבוד עם זה? זאת אומרת, נעשה סטאטוס, אני במצב חס ושלום של סבל, ועכשיו יש לפניי שתי תחנות. כמו שאתה נוסע באוטו ויש לך צומת ראשונה, צומת שנייה. הבנתי שיש לפני שתי תחנות בתהליך היציאה הזה, אחד זה לחשוב על מהות החיים בשביל מה אני חי, שניים ואהבת לרעך כמוך". איך אני עובד עכשיו עם סבל, עם בשביל מה אני חי, ועם "ואהבת לרעך כמוך", איך אני עובד עם השלישייה הזאת?

לזה אתה מגיע אלינו. אין לך שום סיכוי ללכת בצורה נכונה, קצרה, ישירה, אתה תתבלבל בטוח.

אורן: לכן אני שואל אותך, לפי השיטה שלך.

רק להגיע לארגון שלנו. יש בכל המקומות בעולם סניפים ולהתחיל ללמוד, או דרך האינטרנט.

אורן: או דרך הטלוויזיה גם טוב. כן הנה עכשיו אני בתוך תוכנית טלוויזיה ואני שואל אותך הרב לייטמן, איך אני צריך לעבוד עם בשביל מה אני חי, "ואהבת לרעך כמוך", כדי להתקדם במשהו ממצב הסבל?

אתה נכנס לקמפוס קבלה ומתחיל ללמוד.

אורן: אתה לא יכול לענות לי עכשיו? אני אשמח לשמוע. הנה הגעתי, אל תשלח אותי למקומות אחרים, אני פה מולך. הבנתי שאני סובל, כדאי לי מאוד להתמקד בשניים. בשביל מה אתה חי, ו"ואהבת לרעך כמוך", איך לעבוד עם זה נכון? כאילו לא להיכנס לבלבולים או פנטזיות.

לא בלבולים, ההיפך. קודם כל מלמדים אותך שאתה נמצא בכל החיים שלך הרגילים ללא בחירה חופשית. שאתה סך הכל בהמה שמתקיימת על ידי הדחפים הפנימיים, האינסטינקטים למיניהם מלידה. ומה שנתנו לך, נתנו לך לא לפי בחירתך בסביבה שגדלת, וגם עכשיו עובדים עליך על ידי כל מיני סביבות, כלי תקשורת וכן הלאה.

 זאת אומרת, אתה בסך הכל תוצאה מהשפעות פנימיות וחיצוניות עליך, ואין לך בזה שום בחירה. לא בלבחור ממה אתה תהיה מושפע, ובכלום. אפילו שאתה עכשיו מחליט אני נוסע לקצה העולם ויושב שם לבד, גם ההחלטה הזאת היא כבר לא שלך. אין דבר כזה באדם שהוא מממש משהו משלו. מה שמלמדים אותך קודם כל, זה חוסר בחירה חופשית.

ניצה: שזה בעצם העיקר שמסב את הסבל?

לא, זה כדי להביא את האדם ליכולת לברר, במה היא הבחירה החופשית. כי אני לא יכול לבחור שום דבר מבפנים מזה שאני נמצא כנולד וכמתפתח, ומזה שאני מושפע מהחברה. אז מקובלים אומרים לנו לעשות חברה, לבנות חברה נוספת, אבל החברה הנוספת הזאת צריכה להתקיים לפי חוקים מיוחדים. למה, מה יש בזה? שבזה, על ידי החברה הזאת אני מושך עלי, על עצמי, אותו הכוח העליון, "אור" מה שנקרא. העליון שברא את הרצון לקבל שלי, אותו האור העליון שברא את החיסרון שלי, הוא יתחיל עכשיו לטפל בחיסרון שלי ולתקן אותו, למלא אותו.

אם אני לא פונה לאותו כוח העליון דרך הסביבה המיוחדת, בחוקים מיוחדים, שזה בעצם יסוד של חכמת הקבלה, החכמה איך לקבל את האור הזה שהוא יסוד החיים, יסוד הקיום בכלל, אז אין לי שום סיכוי בכלל לעשות משהו בחיים. זאת אומרת, הבחירה היחידה היא להתקשר לסביבה הנכונה ולפנות לאור העליון, ושהוא כבר ישפיע דרך הסביבה בחזרה עלי וישנה אותי. זה בעצם כל המימוש הנכון של חכמת הקבלה.

 ובזה אני מגיע קודם כל לשינוי הרצונות בעצמם, שהאור העליון הוא משנה את הרצונות, במקום אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, הוא עושה את זה בצורה אחרת לגמרי, נצחית, שלמה. רצונות בסגנון אחר.  

וחוץ מזה הוא גם ממלא אותם הרצונות ומפתח אותי יותר ויותר. אבל הוא כבר מפתח אותי. ואני כל פעם צריך לפנות אליו דרך הקבוצה הזאת, דרך החברה הזאת הקטנה המיוחדת, שהיא נבדלת מכל האנושות.

 אז יוצא שאני כל הזמן צריך לעבוד על החברה, כל הזמן, איך לפנות לאור העליון דרכה, איך לקבל בחזרה את השפעת האור העליון, ואיך הוא משפיע עלי ומסדר אותי. וכך אני כל פעם מרגיש את עצמי מתחבר לבריאה, למציאות יותר ויותר, ואני בזה הופך להיות לכלי שמקבל את השפעת האור העליון ומתמלא בו.  

אורן: איפה פה ה"ואהבת לרעך כמוך" שהזכרת קודם?

זה החיבור בין כולם שאני משיג. מה שהאור העליון מביא לי, הוא מביא לי דווקא את צורת החיבור. צורת החיבור המושלמת נקראת "אהבה".

ניצה: האני הסובל שקודם הוא היה באיזה לופ אינסופי, בזה שהוא רץ אחרי שום דבר, שזה באמת איזה גלגל של סבל מתמשך ואינסופי. הוא פתאום נכנס לאיזו קבוצה, הוא הוציא את עצמו מהגלגל הזה.

כי שם אין מה לחפש. לא, בכל החיים שלנו, בכל העולם הזה אין מה לחפש. הכל מכור מראש. "כולם כבהמות נדמו" כתוב על זה בספר הזוהר, וזה באמת כך. אין שם שום דבר חדש, אין שם שום דבר שאני יכול להשפיע על זה.

ניצה: נכנסתי לקבוצה אחרת, אני חלק ממנה.

כן, ואני גם בונה אותה ומשתתף בה לפי המלצת המקובלים, שהם למדו מהאור העליון הזה מה הטבע שלו. ואני בונה בתוך הקבוצה אותם היחסים שהם דומים לאור העליון, ואז הוא דרך הקבוצה פועל עלי.

ניצה: בוא נעשה זום, האני הסובל בתוך קבוצה שכבר עובדת עם אותו אור, מה קורה לו? מה קורה לאותו הפרט, לאותו האני הסובל שהיה, שנכנס פנימה?

דרך הקבוצה אני מתחיל לקבל מיד את ההארה, ומתחיל להרגיש את עצמי שאני עולה. מתחיל לקבל את החסרונות החדשים. אבל אלו כבר חסרונות גבוהים מהעולם הזה, והמילוי שבהם. ומתחיל לראות, לפתוח את העיניים ולגלות את העולם העליון, את המציאות הנצחית.

ניצה: והסבל מה קורה לו, הוא נעלם?

אין כבר, הסבל הוא בדרגה אחרת לגמרי. הסבל הוא רק איך עוד יותר להשתתף בסביבה, ועוד יותר להשיג את הנצחיות.

ניצה: איך ליהנות יותר.

כן, לכן זה נקרא "חכמת הקבלה". אבל ליהנות ולא לעבור מסבל לסבל.

אורן: אתה אומר שהסבל בחיים שלנו זה הזמנה להתפתחות. ההתפתחות הזאת היא יכולה להיות מיושמת, אם אדם מכניס את עצמו לאינטראקציה חברתית עם עוד אנשים, שבתוך האינטראקציה הזאת הם רוצים להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך".

 אם האדם בצורה אקטיבית מתחיל לבנות יחסים עם אנשים לפי מה שמלמדת החכמה הזאת של הקבלה, של "ואהבת לרעך כמוך", הוא כאילו בנה לעצמו מקום שבתוכו יכול אותו האור הזה, המילוי הזה הטוב להיכנס. ואז זהו, הוא ישתמש בסבל כמקפצה למימוש המטרה הגדולה של הקיום?

כן.

אורן: הבנתי?

כן, תצליח.

ניצה: אנחנו בדרך הנכונה. 

לחצו כאן להורדה