חיים חדשים - תוכנית 750 - קונפליקט ביחסים

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: היום אנחנו רוצים לדבר עם הרב לייטמן על קונפליקטים. בחיים שלנו אנחנו נתקלים בהרבה קונפליקטים מהמון סוגים, ננסה להבין מה זה בעצם קונפליקט, מה אפשר לעשות אתו כדי לקחת את החיים שלנו למקום טוב יותר.

ניצה: החיים שלנו הם למעשה רצף של קונפליקטים. אפשר לומר כך. כי למעשה בכל דבר, בכל מקום שאנחנו נמצאים, מתנהלים, מול אנשים, בחברה, עם אדם אחד או יותר, אנחנו מגלים הרבה פעמים מצבים של התנגדויות. קונפליקט הוא בעצם התנגשות. התנגשות בין שני ערכים שונים, תפיסות שונות, אמונות שונות, אולי הבדלים בין רצונות. זאת אומרת, יש הרבה סיבות למה בעצם מתרחשים קונפליקטים בינינו, בין אנשים.

הגדרה מאוד מעניינת של קונפליקט (Conflict) באה מהמילה "con" שזה ביחד ו"flict" שזה מהמילה להכות. אז יש פה איזו פעולה מאוד מעניינת של הכאה הדדית. שני צדדים יחדיו מכים זה את זה.

היום היינו רוצים להבין קודם כל את מהות העניין הזה של הקונפליקט, איך הוא בכלל נוצר, מה תפקידו? איך אתה היית מגדיר קונפליקט?

אני הייתי מגדיר את הקונפליקט כתופעה הכרחית וטבעית ביותר שקיימת בכל מגע בין שני חלקי הבריאה, בכלל. אנשים, אטומים, גופים, גלים, לא חשוב מה, באיזו רמה שאנחנו נדבר בין דומם, צומח וחי, בני אדם, או בתכונות ובמחשבות, אם יש שניים שאפשר להבדיל ביניהם, שאחד הוא לא כמו השני, אז כבר יש ביניהם קונפליקט.

ניצה: מהם שני חלקי הבריאה? אמרת שיש קונפליקט בין שני חלקי הבריאה.

כי זה מלכתחילה. אם הם שניים ולא אחד, אז יש שוני ביניהם, כבר יש התנקשות.

ניצה: ומה הם השניים בבריאה?

רצונות. כל הבריאה היא רצון. רצון של אחד הוא לא דומה לרצון של השני ולכן הם שניים. ולכן קונפליקט זה המצב הכי טבעי שישנו בטבע.

הבעיה היא שאנחנו לא מזהים את הקונפליקטים הקטנים שפשוט נעלמים מתוך הראיה שלנו, מתוך התפיסה, מתוך הבירור, אבל כל העולם זה בעצם התנגשויות של דומם, צומח, חי, מדבר, בכל מיני צורות, רק התנגשויות קודם כל. ובסך הכול כמה שאנחנו יותר ויותר מתפתחים, מהמפץ הגדול דרך היקום עד כדור הארץ ומה שיש כאן, יש כל הזמן לידת רצונות מחולקים וקונפליקטים ביניהם שיותר ויותר מתגברים. זו בעצם ההתפתחות. לכן האגו שלנו ובכלל בכל הבריאה, הרצון לקבל, ליהנות, לשלוט, הוא גובר כל הזמן יותר ויותר, מדור לדור. ובכל אדם זה יותר ויותר.

בעיניי קונפליקט זה המצב הכי טבעי, שלא יכול להיות אחרת בעולם. זאת אומרת, כל הדברים שהם חוץ מהקונפליקט, ההתנגשות, חוץ מהתנגשות, זו כבר צורה שנקראת "תיקון". צורה שאנחנו צריכים לבנות אותה, לסדר אותה. אנחנו צריכים להשקיע בזה כוחות, אנחנו צריכים הרבה מחשבה, סדר מיוחד, תנאים מיוחדים, שיהיה איזה קשר בין שני חלקי הבריאה, לא חשוב במה, זה יכול להיות בני אדם, זה יכול להיות כוחות פיסיים, סוב אטומים, או חלקים גדולים בחלל, אבל תמיד תמיד יש לנו התנגשות.

ניצה: אני מבינה שהנושא של התנגשות, כמו שתיארת, זה משהו שקיים בכל הרמות בטבע.

זה מלכתחילה.

ניצה: זה מלכתחילה, כך נוצרים חיים.

יש הבדל בינינו לכוח העליון שברא אותנו, ואנחנו כל הזמן מתרחקים ממנו, נעשים יותר ויותר אגואיסטים ובזה אנחנו מתרחקים, נעשים יותר ויותר מוקצנים, הפוכים ממנו, ונכנסים להסתרה יותר ויותר גדולה.

ניצה: הסתרה ממה?

מהכוח העליון הזה, שאנחנו מסתירים אותו בזה שאנחנו הפוכים ממנו. ויוצא בעצם בסופו של דבר שאנחנו מגיעים לקצה עד כדי כך גדול, שאנחנו לא יכולים לסבול כבר את האגו שבנו הנותן ניגודיות כל כך גדולה בינינו, בכל האופנים, כך שהחיים שלנו ממש לא יכולים להתקיים.

כי בניגוד לניגודיות שבינינו, החיים בנויים על זה שיש התקשרות בין החלקים. יש איזו התמזגות, התחברות, איזו מטרה משותפת בין שני החלקים המנוגדים. אם אנחנו צריכים להוליד צורת חיים חדשה, אז אנחנו צריכים למצוא מה המשותף בין מה שלגמרי לא נמצא בשום שיתוף.

לכן על ידי ויתור הדדי, על ידי כל מיני תנאים מיוחדים, על ידי הגברת התוצאה הרצויה, שני החלקים המנוגדים נכנסים להתקשרות, זאת אומרת מוכנים לוותר אחד כלפי השני, ואז ההתקשרות ביניהם מולידה שטח משותף שמשם יוצא דבר שלישי, לא שייך לאחד ולא שייך לשני, כמו תינוק לדוגמה שנולד בין גבר ואישה. וכך אנחנו יכולים להמשיך את החיים.

זה בכל מקום. "לכו תתפרנסו זה מזה", אני לא רוצה לפרנס אחרים אני רוצה לקחת הכול מהם, אבל הם לא יתנו, הם יתנגדו. אני צריך להמציא משהו שכדאי לשני, וכדאי לו לעשות משהו שכדאי לי, ואז אנחנו עוסקים בחליפין, אתה נותן לי את זה ואני נותן לך את זה. זאת אומרת לא באים מהתנגשות, שכל אחד רוצה לקחת מהשני, אלא לזה שאין ברירה ואנחנו באים להתמזגות, לזה שאנחנו מתפרנסים זה מזה כביכול.

ניצה: האם הבנתי נכון, שהעניין של הסחר הזה, אני אתן לך ואתה תיתן לי, זה תחליף לקונפליקט?

זה תחליף לקונפליקט, ודאי. הקונפליקט מלמד אותנו מה אנחנו צריכים לעשות כדי לעלות משהו למעלה ממנו, ולהתחיל להתחלף זה עם זה. כך זה גם במשפחה, גם ביחסים בינינו לילדים ולבן הזוג, בתוך העם ובין המדינות. זה ממש בכל הדרגות והרמות. הקונפליקט הוא הראשון והתוצאה הרצויה ממנו זה להביא מעל הקונפליקט לחיבור. כך אנחנו קובעים את החיים, את עוצמת החיים, את רמת החיים, סגנון, סוג וכן הלאה.  

ניצה: אמרת קודם שקונפליקט קיים בכל דבר בטבע.

מלכתחילה.

ניצה: מה ההבדל בין קונפליקט שיש בעולם החי והצומח, לבין הקונפליקט האנושי שיש בינינו, בני אדם?

קונפליקטים שקיימים בדרגות דומם, צומח וחי, הם קונפליקטים אינסטינקטיביים. אינסטינקטיביים זה נקרא שהם טבעיים, קיימים לפי טבע הבריאה, וכל פעם נמצאים בשליטת רשת הכוחות, בסך הכול אותם יצורים דומם, צומח וחי, רק מבטאים את פקודות הטבע שמדברות בהם. לכן שם הקונפליקטים הם קונפליקטים טבעיים. גם התחברות וגם היפרדות והתרחקות, מאבקים למיניהם, הכול זה לפי החוקים הברורים שקיימים בכל מין ובין המינים וכן הלאה.

מה שאין כן הקונפליקטים שמופיעים במין האנושי, הם קונפליקטים שבאים לא רק כדי לקיים את המין האנושי, כמו בדומם, צומח וחי, אלא כדי לפתח את המין הזה. לכן בקונפליקטים האלו יש בהם בחירה חופשית. כשבני אדם נמצאים בקונפליקט יש להם תמיד חופש בחירה, להמשיך את הקונפליקט או להגיע לאיזה פיוס. על ידי זה שהם נמצאים בכאלו יחסים ביניהם, שיש בהם פנים לכאן או פנים לכאן, הם מתפתחים. מזה הם לומדים את האגו שבהם, איך אפשר להשתמש בו יותר נכון, הם מתחילים להיכנס לקשרים הדדיים ביניהם ומתחילים לסדר את החברה האנושית מדורי דורות, מלפני אלפי שנים ועד היום. מה ההבדל? ההבדל הוא פשוט, איך אנחנו מעלים את עצמנו למעלה מהקונפליקט ליכולת להתפרנס זה מזה.

ניצה: כשאתה אומר להתפרנס זה מזה, אני מבינה שזה ביטוי, מה זה באמת מייצג?

להתפרנס, שאנחנו יכולים ליהנות.

ניצה: ליהנות אחד מהשני?

כן. שאת מייצרת משהו ואני מייצר משהו, את יכולה לשרת במשהו אותי ואני יכול לשרת במשהו אותך, וכן הלאה. זה נקרא להתפרנס, זאת אומרת למלא. כל אחד שממלא את הרצון של הזולת. ודאי שאנחנו צריכים לשקול עד כמה שאני תורם לך ואת תורמת לי, כל אחד חושב שהוא מפסיד או לא. אולי יש אפשרות שאני אבוא אליך עם כלי נשק ואקח את כול מה שאני רוצה בלי שאני אתן משהו, ויכול להיות שכדאי לי להיות במסחר, וכן הלאה.

זאת אומרת, כאן כבר יש מקום להתפתחות בחברה האנושית, כשההתפתחות היא לא להשתמש באגו שלנו בלבד, אלא להביא לאגו הזה השלמה, חוץ מהקונפליקטים שאנחנו כחיות היינו פותרים רק בצורה כוחנית בלבד.

ניצה: אם אני מסתכלת על המציאות שלנו, אז הרבה פעמים הפתרון של קונפליקט הוא כוח.

אבל זו התפתחות של חברה אנושית, עד כמה שאנחנו יכולים להעביר מהתנגשות כוחנית, של כוחות, לדרגה יותר אנושית.

ניצה: זאת אומרת להעביר את זה לאיזה מצב שהוא יותר מעודן.

כן.

ניצה: לא על ידי השתלטות כוחנית שאני כופה את דעתי.

ודאי. מצד אחד, לפי טבע הבריאה אני רוצה לקחת כול מה שאני רואה, שכדאי לי ורוצה אני. מצד שני, כבר על ידי החינוך, על ידי ההרגלים, על ידי החוקים, ועל ידי קנאה, תאווה, כבוד, כבוד עצמי וכן הלאה, אנחנו מתנהגים זה עם זה בצורה כזאת שלא מאפשרת לנו להשתמש בכוח אפילו במקום שאפשר. כי אז אני פוגע בכבוד העצמי. נניח שאני לוקח בכוח ממישהו משהו, אז יכול להיות שאחר כך יהיו לי ייסורי מצפון. יכול להיות שעל זה אנשים ידברו רע. אמנם אני לא מפחד מהם, אבל זו בכל זאת פגיעה. זאת אומרת שאדם כאן נכנס לאילו מערכות מאוד מורכבות ודווקא בגלל שמעל הקונפליקט הוא בונה את רשת הקשר, אז זה מקדם אותו להיות אדם, להיות "המין האנושי".

אורן: האם קונפליקטים הכרחיים בחיים? כי להיות בקונפליקט זה לא מצב נעים, זה מצב של התנגשות. 

אנחנו דיברנו על זה שקונפליקט זה יסוד החיים, שאין לך דבר שלא מורכב מפלוס ומינוס. תן לי איזה מצב שקיים בפני עצמו, ללא מצב שכנגדו, או תופעה כנגדה, או איזה סימן פיסי, לא חשוב אם גופני, שלא מצביע על משהו שכנגדו, אין דבר כזה.

משהו לבד לא קיים, אלא רק משהו שכנגדו. אחרת גם לא היינו מרגישים, לא היינו מבינים, לא היינו חושבים שקיים משהו. ובמה אנחנו מרגישים כל דבר? בגלל שהם נמצאים בצורה מנוגדת זה לזה. זאת אומרת, הקונפליקט זה תחילת ההרגשה שלנו בחיים. הקונפליקט זה יסוד של ההתמצאות שלנו בחיים, בטבע.

אורן: בקונפליקט, כשיש התנגשות, מה מבררים, מי יותר חזק?

זה בצורה פרימיטיבית. אבל הקונפליקט בדרך כלל הוא קונפליקט רב גווני, רב שכבתי, שעל ידו אני מברר לא רק דבר שכנגדו, מזה אני מבין גם יותר טוב את עצמי, כי אי אפשר להבין שום צורה או תפיסה, או תכונה, אלא רק מדבר והיפוכו.

ניצה: נניח שאורן עכשיו אמר משהו, ואני מתנגדת לו, אני מרגישה התנגדות. אז יש כמה אפשרויות, אופציה ראשונה, אני אומרת לו, "אורן, אני ממש מתנגדת לדבריך", לא מסכימה איתו.

בסדר.

ניצה: אופציה שנייה, אני שותקת, לא אומרת שאני מתנגדת, אבל בפנים ההתנגדות אוכלת לי את הלב. איך אני עובדת נכון עם ההתנגדות הזאת שנוצרה עכשיו בקשר בינינו? מה זה אותו בירור שדיברת עליו?

זה כבר אחרי זה. תחליטי את.

ניצה: נוצרה בי התנגדות, איך אני מעבדת אותה נכון?

 מה זה "נכון" אצלך? כל אחד רואה נכון לפי הדרגה שלו. לפי החינוך, לפי הגובה, לפי החברה שהוא קיים בה. מה זאת אומרת, איך נכון לפתור את הקונפליקט, אנחנו רואים איך מדינות פותרות קונפליקטים.

ניצה: אנחנו רואים שהן לא פותרות.

אצלן זה נקרא "לפתור". כל "אליטה" או מנהלים עם העם, או בעבודה, או במשפחה, או בכיתת ילדים, בכל רמה, בכל מקום, אנחנו חושבים שפתרון יכול להיות בכמה אופנים.

 אם את חושבת על מה שאני חושב, אז אצלנו זה רק על ידי חיבור. אנחנו דווקא מתחילים ללמוד את מה שמנוגד בינינו, אבל פנינו מלכתחילה לחיבור. אנחנו מבינים שהתנגשות בינינו היא התנגשות הכרחית, היא באה מהטבע, היא מוזמנת מיסודות הטבע, ואנחנו צריכים בעצם לבנות את כל החיים שלנו ואת מטרת החיים כדי להביא את כל הבריאה לאיזון. ואיזון זה לא שאנחנו מבטלים את הקונפליקט, אלא אנחנו משלימים אותו עם הקשר מעליו. זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה". ואז אני לומד טוב טוב את הקונפליקט בעצמו ומתוך זה שאני לומד אותו, אני יודע איך להרכיב מעליו קשרים יפים, נכונים, שנותנים לי הרגשה, הבנה, השגה, של המצב בכל העומק שלו.

ניצה: נניח שאנחנו כבר מבינים שיש קונפליקט ורוצים לברר אותו, כמו שאתה אומר, אז מומלץ לדבר עליו, לפתוח אותו?

זו כבר טכניקה.

ניצה: זה כבר איך לעשות את זה.

כן. זה תלוי על מה מדובר, האם זה על ילדים, או על נשים וגברים, או קבוצה שנמצאת באיזה גובה מיוחד שרוצה לברר את הדברים, לא סתם להגיע לפיוס, ועוד ועוד. אם אנחנו מדברים על מה שחכמת הקבלה מציעה לבני אדם, זה נקרא "חכמת החיבור", "שיטת החיבור", זה כשאנחנו מלמדים בני אדם איך הם צריכים להשתמש בקונפליקט כדי להגיע לעמקי הבריאה, להבנה יותר עמוקה מהם, מה החיים שלהם, איך לנהל את החיים ממש, איך לגשת לילדים, לחיי משפחה.

ניצה: אומרים שיש שלוש אסכולות, גישות לגבי איך מתייחסים לנושא של קונפליקט. הגישה הראשונה אומרת, הימנעות, כמה שפחות, לצמצם נקודות ממשק ולהשתדל להימנע ממצבים כאלה. הגישה השנייה אומרת, אין מה לעשות זה חלק מהחיים מה שהכי חשוב זה שאנחנו נדע איך לתעל נכון את הקונפליקט כדי שנצליח להגיע למצב של פיוס בינינו. והגישה השלישית אומרת, ההפך, אנחנו צריכים לעודד כמה שיותר קונפליקטים, כי דווקא זה מפתח אותנו ומאיץ את ההתפתחות שלנו. מה הגישה שלך לעניין הזה?

לא נמצאת בשלושתם.

ניצה: אז מהי הגישה שלך?

הגישה שלי, שאנחנו צריכים קודם כל להבין שכל מה שאנחנו מרגישים כקונפליקט בינינו, נפתח לנו מהטבע. זאת אומרת, א', אנחנו צריכים להתייחס לקונפליקטים בצורה רצינית, לא למחוק אותם. ב', אין לנו שום כוח להתמודד עם שום קונפליקט, אם אנחנו רוצים לפתור אותו באמת ולא סתם כך לטייח אותו ולשכוח לזמן מה, כי אם אנחנו לא פותרים אותו עכשיו אז הוא יקפוץ לנו.

ניצה: הוא צף במקום אחר, ויותר חמור בדרך כלל.

נכון

ניצה: למה זה כך?

כי כל הקונפליקטים שבטבע ובחיים שלנו מיועדים כדי שאנחנו נבנה מעליהם רשת קשר בינינו. ולכן אנחנו צריכים להסתכל עליהם כמו על חלק מהבנייה, ולא יכול להיות שבלי גילוי הקשר השלילי, יבנה הקשר החיובי.

ניצה: עכשיו הבנתי משהו מאוד חשוב, שהקונפליקט לא נעלם. זאת אומרת, גם אם נראה לנו שכאילו הבלגנו, עלינו מעל זה, אבל אם לא באמת יצרנו מזה איזו השלמה בינינו, כמו שאתה אומר, הוא לא נעלם.

השלמה לא על מנת למחוק את הקונפליקט עצמו או באיזו צורה למעט אותו, אלא אנחנו בונים מעל הקונפליקט הזה קשרים נכונים, כשהקונפליקט נשאר, נשאר בכל העוצמה שלו, ומעל זה אנחנו בונים את הקשר. רק בצורה כזאת אנחנו יכולים להגיע למשהו שזה באמת יתקיים, ויתקיים לנצח.

ניצה: אז מה ההבדל בין קונפליקט שממשיך להישאר אבל בנינו מעליו גשר, לבין קונפליקט שנמצא שם אבל לא בנינו עליו עדיין גשר, והוא בכל פעם, כמו שאמרת, עולה וצף בכל מיני צורות אחרות?

קונפליקט שאנחנו בנינו מעליו גשר זה קונפליקט שנותן לנו עכשיו, אחרי שהוא תוקן, תענוג. כי אנחנו עכשיו מבינים זה את זה יותר עמוק, יותר עמוק מקושרים זה עם זה. אנחנו מקבלים כל דבר שכנגדו בהבנה ובאהבה עד כדי כך כי אני נהנה מכל השלילה שאני רואה בחבר או בבת הזוג ודווקא מתוך זה, שהם מנוגדים לי.

אורן: למה, מה מהנה בזה?

זה נותן לי תוספת תענוג שאי אפשר למצוא אותו בכלל בשום השלמה אחרת.

אורן: איזו תוספת?

תוספת, שאותה עוצמת הניגוד שיש בינינו, הופכת להיות לעוצמת הקשר והאהבה. את זה צריכים ללמוד. זה נקרא "אהבה". המצב הזה נקרא "אהבה" והוא לא ידוע לבני אדם שבעולם הזה, אותו צריכים ללמוד.

אורן: מה זה המצב הזה שנקרא "אהבה" ואיך הוא קשור לקונפליקט?

אהבה זה נקרא מצב שנבנה על פני הקונפליקט, על פני הניגוד והשנאה, עד לשנאה, ועד כמה שהשנאה יותר גדולה, אז האהבה שנבנית מעליו היא יותר גדולה, ועוצמת האהבה היא כעוצמת השנאה שקיימת ומחזיקה את האהבה. יש בזה הרבה דברים מאוד מאוד עמוקים, פנימיים, כי זה נותן צבע לחיים שאדם בעולם הזה לא מבין, הוא לא יודע בכלל על מה מדובר. וזה מקרין לכל דבר, לילדים, למין, להתעסקות בחיים, בהכול.

בצורה הזאת אתה מוסיף לחיים עומק וגובה שלא שייכים לטבע שלנו. זה נקרא "גובה רוחני".

אורן: התכנית מסתיימת. מה בינתיים ניקח איתנו, מה מטרת הקונפליקטים בחיים שלנו?

להביא אותנו להתפתחות.