חיים חדשים - תוכנית 76 - ריפוי מערכות יחסים במשפחה

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: שלום לכם וברוכים הבאים לסדרת השיחות "חיים חדשים" עם הרב לייטמן. שלום הרב לייטמן, שלום לך ניצה מזוז.

    אנחנו מדברים בתקופה האחרונה על כסף ואנחנו מזמינים אתכם להצטרף אלינו. בשיחה הקודמת התחלנו לדבר על כסף במשפחה מכל מיני זוויות ונכנסנו אל תוך הבית, היום אנחנו רוצים להמשיך ולפתח את זה.

כשהסתכלנו על מה שקרה איתנו בעשרות השנים האחרונות, ראינו שהמשפחות הפכו למעין עטיפות שבתוכן יש יחידות בדידות שבהן כל אחד מתפקד בצורה מסוימת. כולם מושכים מאותה קופה משותפת וכל אחד קונה בכסף הזה, במשאב המשותף, את מה שעושה לו טוב בחיים. האישה אולי בגדים, הגבר אולי צעצועים וכל מיני פלאפונים חדישים, הילדים את הדברים שלהם, ובני הנוער את שלהם. ועד היום הכל פחות או יותר התנהל על הקו הזה שהלך והעצים, עד שהיום המשבר הכלכלי הביא אותנו לאיזו מצוקה, למצב שצריכים קצת להצטמצם.

וכשצריכים להצטמצם, מתחילות בעיות מסוג חדש, והיום אנחנו חווים בהרבה משפחות, שהמצב הכלכלי גורם להידוק החגורה, מעלה את הלחצים, מעלה את המתחים ומעלה פיצוצים. על כל זה דנו בשיחה הקודמת, והיום היינו רוצים ללכת קדימה ולדבר על איך אנחנו יכולים לבנות חיבור בתוך המשפחה. אנחנו מדברים על כל מיני חיבורים בכל מיני רמות, ועכשיו אנחנו רוצים להתקרב ולהיכנס ממש לתוך הבית, לתוך הסלון שבתוכו אנחנו פוגשים את בני המשפחה.

 לצורך העניין ניצה ואני יכולים להיות גבר ואישה, יש לנו גם שלושה ילדים, בשנות הארבעים, יש לנו ילד אחד שהוא נער או נערה, ילד קצת יותר צעיר וילד עוד יותר צעיר. אנחנו חמשתנו ביחד משפחה שמה שמפריע לנו יותר מכל, זה שיש תדר מאוד לא טוב בינינו, יש רגש מאוד לא נעים. לא נעים להיות במשפחה הזאת, ואנחנו מרגישים שזה עומד להתפרק סופית ואנחנו רוצים לעצור את זה.

עברנו כבר סדנאות לכלכלת בית, יעוץ לחסכונות ועוד ועוד, ועכשיו אנחנו רוצים לתקוף חזיתית את עניין הקשר בינינו ולבנות, כמו שהמלצת בסוף התכנית הקודמת, חיבור חזק, פנימי, שיצור בתוך הבית שלנו מעיין של חום, של רגש טוב, שידביק אותנו עוד פעם אחד לשני. זו אני חושב המטרה של השיחה, ואנחנו מזמינים אותך להצטרף אלינו. נכון ניצה?

 ניצה: בהחלט.

   אני כמארגן, שמביא כאילו ריפוי למשפחה, מבין מלמעלה, שכל הבעיות שקורות לנו במשפחה אחת גדולה, שזו כל האנושות, ובמשפחות הקטנות שאלה התאים של אותה המשפחה הגדולה, כל הבעיות האלה קורות דווקא עקב זה שאין לנו חיבור וכדי לחייב אותנו להתחבר.

אני מסתכל על מצוקות למיניהן שבחברה האנושית, ובמשפחה הפרטית כסיבה לחיבור. אני לא מסתכל על הכלכלה עצמה ועל הצורות של הבעיות השונות שמתעוררות ככאלה שיש להן חיים משל עצמן, אלא הן סך הכל סיבה לחייב אותנו לחיבור, כי אנחנו הופכיים מהטבע, שונים מהטבע הגלובלי, האינטגראלי, שדורש מאיתנו בהתפתחות שלו, באבולוציה שלו, חיבור, להיות באיזון, להיות בהתאמה לטבע. זאת אומרת, מחוברים יחד.

אצלנו מדובר על "כאיש אחד בלבד אחד" כביכול, זאת אומרת, להיות מחוברים למנגנון, למערכת אחת אינטגראלית, אנלוגית. וזה שאנחנו מרגישים את כל הצרות והבעיות זה הכל אך ורק מחוסר ההתאמה שלנו לטבע. ולכן אם נתחבר, אז נקטין את כל הצרות והבעיות האלה, עד שהן ייעלמו לגמרי.  

בקיצור חסר לנו רק חיבור ואם מלכתחילה היינו הולכים על החיבור, אז לא היו מתעוררות הבעיות האלה. ואם הן מתעוררות, הן אומרות לנו, או מכוונות אותנו ומצביעות על חוסר החיבור בכל מיני מקומות, במיוחד איפה שהחיבור הזה חייב להיות ולא נמצא.

לכן כשאנחנו מסתכלים על המשפחה, אז אנחנו לא צריכים לחשוב על הכלכלה, ולא צריכים לחשוב על הבעיות, אפילו לא על בעיות בריאות, על שום בעיה. אלא בעיה אחת יש לנו, בעיית החיבור שזה בעצם המקור, וכל היתר זה רק כדי לחייב לחיבור. לכן כל התרגילים שלנו, כל ההפעלות שלנו בתוך המשפחה, הן כולן צריכות רק לגרום לחיבור בין חברי המשפחה, ומתוך זה להראות דוגמה לחיבור יותר רחב, מעבר למשפחה, לשכונה, לעיר, למדינה ובין המדינות והעולם כולו.

במשפחה יותר קל לנו לבנות חיבור, כי בכל זאת אנחנו קשורים זה לזה, תלויים זה בזה גם בצורה רגשית, גם בהתחייבויות הטבעיות בינינו, ולכן כאן יש לנו בסיס הקשר בינינו, שאותו אנחנו רק צריכים להעביר לקשר יפה, רגשי, הדדי, באחריות ובערבות הדדית. ואם נצליח בזה, ובמידה שאנחנו מצליחים, נתחיל לראות איך המשפחה פתאום דווקא פורחת ומרגישה שכל החסרונות והליקויים נעלמים.

אז בהתאם לזה אנחנו צריכים לעשות את ההפעלות, שאצלנו נקראות סדנאות, שבהן אנחנו מביאים אותם קודם כל להידברות. מהו הטבע של כל אחד ואחד, באיזו צורה הם מחוברים, שילמדו קודם כל את המצב הנוכחי, עד כמה כל אחד ואחד הוא אגואיסט.

מדברים ומעלים את הבעיות בצורה כמה שיותר עם ראייה אובייקטיבית על עצמם ועל האחרים. שזה הטבע של הגבר, זה של האישה, זה של הילדים, של ההורים, כל אחד כלפי האחרים, כולל אולי סבים וסבתות, ניקח שלושה דורות במשפחה.

וכך אנחנו מביאים אותם להיות קצת פסיכולוגים לעצמם, שילמדו מי הם, מה הם, מה הוא האדם, מהי המשפחה, מה הקשר שצריך להיות במשפחה, בשביל מה היא נוסדה. אילו שינויים עברה המשפחה מהימים שלפני אלפי שנים ועד ימינו. ולמה על ידי הטכנולוגיה והחיים החדשים, המודרניים, המשפחה פתאום התחילה להתפרק.

איך הטכנולוגיה והמדע והרשת החברתית הזרה נכנסה לתוך המשפחה. איך התרבות המודרנית הורסת את היחס בין חברי המשפחה, מנתקת את הילדים מההורים, וגם ההורים ביניהם, כל אחד חי את החיים שלו ובקושי את חיי המשפחה. אנשים לא רוצים להתחתן ואיכשהו לפעמים מוכנים להתחבר יחד. הגבר ואישה מחליטים לחיות יחד וכעבור כמה זמן "לא בא להם" והם מפרקים את המשפחה וכן הלאה.

כאן אנחנו מדברים כבר במשפחה שיש בה אבא ואמא וילדים. ובכל זאת אנחנו מדברים גם על כל מיני צורות של משפחות או חיבורים שיש בימינו בין המינים, למרות שביסודה של המשפחה יש חיבור מיני בין גבר ואישה.

אנחנו צריכים על כל הצורות האלו לדבר, כדי לראות את כל הגוונים שיש בחיבור בין בני האדם, גם חברים, גם מכרים, גם רחוקים יותר, וגם קרובים יותר ביניהם. כי במשפחה היום קיימות כל צורות היחס האלה שבין גבר ואישה. אומנם יכול להיות שהם גם נשואים, אבל יכול להיות שהיחסים ביניהם הם דווקא מהסוג הזה שהם סתם חיים יחד תחת קורת גג אחת מאין ברירה, יש אמנם קשר עם הילדים, אבל הקשר יכול להיות החל מקשר חם, שמרגישים ממש תלות הדדית וחום, ועד לכל מיני קשרים פורמאליים יותר, עד כדי כך שבקושי יודעים ורואים מה קורה עם הילדים, ומחכים שהילדים יגדלו וילכו לאיזה מקום, וגם הילדים מחכים לזה ועוד.

אנחנו צריכים ללמוד את כל הצורות האלה, על ידי הסדנאות, על ידי שיחות קצרות, דוגמאות, קליפים וכל מיני דברים שאנחנו יכולים לצרף אליהם מהאינטרנט, ולא חסר. אחר כך להתקדם אלינו ולבדוק מה קורה אצלנו במשפחה, איזה סוג משפחה אנחנו, האם אנחנו משפחה שחייה פורמאלית, גבר ואישה שמאין ברירה קיימים יחד, וכך כמעט זרים זה לזה, או קרובים שנמצאים ממש ביחד.

יש הרבה משפחות שלהם חשבונות בנק שונים, לגבר חשבון שלו ולאישה חשבון משלה, לילדים מפרישים משהו ואומרים, "זה חשבון שלך, תעשה מה שאתה רוצה עם זה". או שזו משפחה קצת יותר מחוברת.

על ידי מה המשפחה מנוהלת? מי אחראי על מי במשפחה ועל מה? האם האימא מנהלת את כל המשפחה, או האבא, או שניהם בחיבור ביניהם עושים את זה? איפה יש לחצים, מצד הילדים, מצד ההורים? איזה חוסר איזון יש, חוסר הסכמה, חוסר חיבור, כשלא כולם נמצאים בדיוק במרכז של המשפחה ומשם הם ניזונים, ולשם הם מביאים את  כל הבעיות וכל היחסים הטובים, אלא כל אחד נמצא בשוליים כלשהם ומושך לעצמו מהאחרים כמה שהוא צריך ולא שם לב לאחרים.

זאת אומרת, שאנחנו צריכים להראות להם מהי המערכת הזאת, האם היא רגשית, האם היא מתקיימת בהתחייבות, בהדדיות, האם היא נמצאת כאן ביננו או שלא? האם יש בינינו באמת מערכת תלותית של האחד בשני, ובמה היא מתבטאת בדיוק? בְמה אנחנו תלויים האחד בשני? או במה אנחנו מחויבים זה לזה? אלה הם הנושאים לסדנאות, האם מה שאנחנו אומרים נכון, או מה שאנחנו אומרים זה דבר אחד, ומה שאנחנו מבצעים בפועל זה משהו אחר.

הבירורים האלה עושים אותנו בוגרים יותר, אנחנו מבינים יותר את צורת הקיום שלנו. אם אנחנו גוף אחד, אז על ידי הצרות שמגיעות לנו מבחוץ, אנחנו צריכים להתחבר יחד כמו שנניח מגיע לעיר צבא זר ורוצה לכבוש אותה, אז כולם מיד מתבצרים יחד, בונים חומה יותר גדולה, מערכות הגנה וכן הלאה. האם אנחנו מתייחסים כך לכל הצרות, כמו שהכבשים מתייחסות כשהזאבים באים, כשהן מיד מצטברות יחד ואז אפילו לזאבים קשה להתקרב אליהן. הזאבים תמיד משוטטים כך סביבן, ואם הם רואים שאיזו כּבשה לא נמצאת בדיוק מחוברת עם האחרים, אז הם תופסים אותה.

ואם ננהג כך אז זה מה שיקרה אצלנו, אם כל הרצונות, אם כל המחשבות שלנו יהיו מחוברים יחד למרכז של המשפחה, אז לא נרגיש את הבעיות החיצוניות, ודווקא נרגיש  איך שהן עוזרות לנו להתחבר, ואז על ידי כך אנחנו שומרים על עצמנו. או ההיפך, כשמגיעה צרה, כל צרה שבאה פוגעת באחד יותר ובשני פחות. ואם אנחנו לא מקבלים כל צרה וצרה כדבר משותף ששייך לכולם אלא שהוא שייך יותר לאחד ופחות לשני, אז כל הצרות והבעיות שבאות, דווקא מראות לנו איפה אנחנו צריכים להגדיל את החיבור.

זאת אומרת, אנחנו כבר מתחילים להתייחס למאמצים שלנו בצורה כזו שהם בונים את המשפחה, וכל הלחצים החיצוניים, השליליים, מגיעים רק כדי להראות לנו את חוסר התיקון, את חוסר החיבור בינינו, האם המגמה שלנו היא להיות מחוברים באמת. אנחנו צריכים להבין מלכתחילה שהחיבור הוא התוכנית הכללית של הטבע ולכן מגיע המשבר הגלובאלי, לכל מה שקורה במדינה, לכל מה שקורה במשפחה, יש בעצם טבע אחד, סיבה אחת, כדי להביא את עצמנו גם במשפחה, במדינה וגם בעולם, לחיבור הדדי.

אז מתוך זה אנחנו בונים הרבה סדנאות קצרות כאלה. כל סדנה עוסקת בבירור של הבט אחד, אופן אחד, של החוסר בכל קשר וקשר. מזווית כזו או מזווית אחרת על המשפחה, מצד הילדים, מהצד של ההורים, או מהצד של כולם יחד. אם נבנה כאלה תרגילים קצרים מאוד, שהאדם יוכל לסבול אותם לפי הזמן שאנחנו מציגים לו, ובאופן כזה שיהיה בהם גם קצת הומור, שהוא ילמד מתוך זה על עצמו, שיראה דוגמאות כאלה, כפי שאני כל הזמן מדבר על כך בטלוויזיה, שנעביר להם סדרות כאלה שמחנכות אותם, ובהן הם רואים מה שקורה אצלם לעומת מה שקורה אצלנו, אז כך נראה דוגמה למשפחה כזו.

וזהו בעצם המערך החינוכי שאנחנו מפעילים, ואז אנחנו יכולים לראות אם באמת משפחות שמתקשרות אלינו ועובדות יחד איתנו לפי הדוגמה שאנחנו מראים להן בתוכניות טלוויזיוניות קצרות כאלה, של עשרים דקות, כל ערב, עוברות שינויים. נבדוק אילו שאלות יש להן, הן ישלחו לנו את מה שהם ממליצים שנברר, ואז נעביר להן גם סדנאות כאלה. כך נקבל מהם הרבה נושאים חדשים שלא לקחנו אותם בחשבון.

אנחנו נעביר אלינו משפחות דומות עם אותן הבעיות פחות או יותר, נושיב אותם יחד. נאמר חמש משפחות, עשרה גברים ונשים, שידברו ביניהם. אחר כך נעשה את זה יחד אולי עם ילדים, או שהילדים יהיו לחוד, בלי ההורים. נעשה את זה לאותם הגלאים פחות או יותר, מעניין איך הם ידברו ביניהם, ואיך נפעיל אותם. ואחרי סדנאות כאלה, נחקור ונבין מה התועלת שהם משיגים מזה. האם זו רק הבנה, או שנגרם להם גם חיבור, וכשכל אחד יבין את השני יותר וכולם יבינו את כולם, אז הם כבר לא יקפצו מכל אירוע שלילי או מכל טריגר שלילי שמגיע אליהם, אלא יתחילו להתייחס לזה בצורה הבנתית, יצירתית, לכל מה שהם צריכים לתקן בכל דבר, כי כל מה שמגיע לנו, מראה לנו את סימני החולשה שלנו, את המקום שבו אנחנו צריכים להתחזק.

ואז בסופו של דבר אחרי סדרה כזאת, תהיה לנו סטטיסטיקה, אנחנו נגיע לסיכום, מה קרה במשפחות האלה, עד כמה שהן מרגישות את עצמן מאושרות יותר, כמה שזה משפיע עליהן גם בבריאות, בעצבים, בהתקפות, באלימות, בחוסר שביעות הרצון מהחיים, אפילו בהרגשת העושר, גם ב-א' גם ב-ע', שירגישו את עצמן שפתאום הן יגיעו למשהו שבסך הכל יהיה יותר טוב.

כך שפתאום יקרה שהשמנים יורידו במשקל, פתאום ייעלמו כל מיני צרות ובעיות בבריאות ועם הילדים בכל מיני ההתנהגויות שלהם, וכן הלאה. מתוך הסטטיסטיקה הזו אנחנו יכולים להראות את התוצאות שלנו ולהראות עד כמה שזה טוב. בואו נתחיל לעשות את זה כחיבור יותר רחב בשכונות, בין הבתים, כי סך הכל כולם מדברים על אותו דבר. נעשה שולחנות עגולים קודם כל באולפן, ויכול להיות שאחר כך גם באיזו שכונה, על ידי הסידור הזה שעל ידו גרמנו למשפחה להשתנות, נגרום את זה גם לשכונה, כדי שהאנשים יעשו מערכות עזר ביניהם וכן הלאה. זאת אומרת, אני רואה כאן התפתחות הדרגתית וממושכת.

אורן: אמרת הרבה דברים מעניינים שהייתי רוצה שנפתח. קודם כל אמרת, שהמשפחה שלנו צריכה לבדוק איזה סוג משפחה אנחנו, האם אנחנו משפחה פורמאלית, שאנחנו חיים אחד ליד השני  סתם כך, או שאנחנו קרובים.

האם אתה יכול לתת לי תרגיל שיתקוף את הנקודה הזאת. אבל לא רק לבני הזוג, אלא לכולם. נניח שאנחנו עכשיו בפאזה של משפחה.

כן. זה תלוי עד כמה שאנחנו נמצאים יחד, עד כמה אנחנו מדברים. אצלי לדוגמה במשפחה היה מנהג כזה בשבת, שהילדים היו קטנים, הבן שהתחנך בפנימייה היה מגיע, היינו אוכלים יחד וישנים בחדר אחד, בחדר של הילדים. היינו מביאים לשם מזרונים וכולם היו ישנים יחד. עד היום הילדים זוכרים שבשבת בצהריים כולנו היינו הולכים לישון יחד במזרונים בחדר אחד.

אורן: חוויה משפחתית.

כן, זו חוויה משפחתית. ולא רק זה, אלא שגם היינו אוכלים יחד קודם כל ולאחר מכן ישנים יחד.

אחר כך כל אחד מתעורר, הבנות מתעסקות עם מה שמתאים להן, הבן עם מה שמתאים לו, אני כך, ואשתי גם חזרה לעסוקים שלה. אבל ממש כך. אחרי שהתעוררנו היינו הולכים לשתות תה עם עוגה ואחר כך כל אחד חוזר לעסוקים שלו. אבל השאלה היא האם יש לנו במשפחה, משהו משותף כזה שאנחנו עושים? בואו נבדוק.

לא רק פעם בשנה ביום ההולדת או במשהו אחר שחייב להיות, שמאין ברירה כל אחד מבטל את הזמן שלו וחייב להופיע, וזה כמו התחייבות, אלא שאנחנו באמת מקיימים בפועל כאלה דברים. לא רק פעם בשבוע בשבת, כמו שזה היה אצלי, אלא הרבה יותר. האם אנחנו מתחברים? האם אנחנו דנים יחד? האם אנחנו מדברים על כלכלת הבית, איך אנחנו מחלקים את המשכורת המשפחתית שלנו, מה אנחנו קונים?

כל זה הוא נושא לחיבור, לכן אני אומר שהילדים חייבים להשתתף. אנחנו אולי צריכים  לעשות תורנות שכל פעם עוברת מהאחד לשני.

 אורן: תורנות של מה?

תורנות בכל דבר. כך אנחנו לא מפילים על מישהו "לך תוציא זבל", "תשטפי את הרצפה", אלא שנעשה את זה בצורה משותפת, יחד. נאמר, שאנחנו כולנו יחד מכינים את הסעודה עכשיו. זהו, כולם. אין דבר כזה שאחר כך אנחנו אומרים, " משה, בוא לאכול, איפה אתה עכשיו", לא, אין דבר כזה. כל אחד משתתף אתנו יחד בכל דבר שצריך, לא חשוב גבר או אישה, כולנו שווה בשווה, בכל דבר ודבר, האם יש לנו דבר כזה במשפחה? ואחר כך, האם את כל ההתחייבויות שלנו שבהן המשפחה חייבת להחזיק את עצמה, אנחנו גם מחלקים שווה בשווה?

אורן: מה הפירוש?

האם הבנות והבנים משתתפים בתחזוקת הבית, כמו שההורים. מה הבעיה, למה לא? הם גם חייבים לדאוג לזה. או שהם מרגישים שכולם חייבים להם.

אורן: ואם הם מרגישים שחייבים להם?

אז אנחנו נברר את זה יחד בתוך הדיונים שלנו.

אורן: איך מבררים את זה?

למה שמישהו חייב להם בלי שהם גם ייקחו על עצמם איזו התחייבויות? למה אנחנו חייבים? כל אחד ואחד חייב לקבל משהו ולתת משהו. אם אנחנו מדברים על החברה האינטגרלית, אז נלמד מה זה נקרא "חברה אינטגרלית" בתוך המשפחה? זה שהכל נמצא באיזון. אני לא יכול לדרוש יותר ממה שאני מקבל. ודאי שזה בהתאם לגיל שלי, אם זה  תינוק אז זה ודאי שמגיע לו, ומה שהוא יכול לתרום יהיה בהתאם לגיל שלו.

לכן יש קשר משפחתי, יש קשר הדדי. גם בחברה האנושית זה כך, שאנחנו דואגים לילדים הקטנים למרות שאחר כך הם לא מחזירים לנו, וכך הם מעבירים את זה לדור הבא. אבל בצורה כזאת האנושות מתגלגלת וקיימת. אז אותו דבר אנחנו צריכים להעביר בחינוך המשפחתי. הכל על ידי הלימוד, השכלה ואחר כך הפעלה בסדנאות. עד שאנחנו נלמד. נכון שזה לא נוח למישהו, אז למה חייבים לך?

 אורן: כי אתה אבא שלי,  יש לך מחויבות טבעית כלפיי, לא?

בסדר. אז אני אבא שלך, אני קניתי. יש במקרר קילו בשר, יש שני קילו תפוחי אדמה, יש לחם ויש עגבניות, ומלפפונים. לך תבשל.

אורן: עם כל הסכינים שבמטבח? התפקיד של האימא זה לבשל.

אז אנחנו ההורים הבאנו את זה הביתה, אנחנו לא יכולים לבשל לבד. אם לא תעזרו לנו לא יהיה מה לאכול.

אורן: זאת אומרת, שכל הילדים נכנסים למטבח ומבשלים ביחד?

כן, ודאי.

אורן: בסדר, זה נשמע כיף, חוויה.

מצד אחד, זו חוויה ומהצד השני, זו חובה.

אורן: מה זה "חובה מהצד השני"?

זו חובה.

אורן: זה טוב בתור שעשוע.

ואם זה לא היה טוב ונעים?

אורן: לא תמיד תהיה לי סבלנות לכל הטקס הזה. עכשיו אם יש לי חופש חצי יום מבית ספר אז אולי, ואולי בחופש הגדול נעשה משהו כזה.

תשאל את אשתי, היא לוקחת אליה את הנכד בן הארבע, הוא מכין לעצמו יחד איתה אוכל. יחד איתה. אין דבר כזה שהיא לבד. היא אומרת, "אני לא יכולה לבד, אתה חייב לעזור לי".

ניצה: מה החשיבות של זה?

קשר.

ניצה: קשר?

קשר, הרי למה צריך את זה? מזה יכול להיות רק נזק.

אורן: כן, הם רק מפריעים. 

כן. קשר. זו לא הפרעה, זה הרגל להיות יחד, הרגל לעשות דברים יחד.

אורן: אמרת שכדאי להכניס הומור. 

כן. הכל צריך להיות בנעימות.

אורן: אז תן לנו משהו מצד ההומור. בוא ניקח איזו סיטואציה שהיא מאוד לא הומוריסטית ומאוד לא שמחה, יש כאלו מצבים. בוא ניקח משהו ונטפל בו דרך ההומור. אמרת, שהבסיס של הסדנאות, הוא שהסרגל שעל פיו אתה בונה את התרגילים האלו, זה שכל סדנה צריכה לברר היבט אחד של קשר וחוסר קשר. אמרת פעם מצד ההורים, פעם מצד הילדים, פעם מצד כולם ביחד, ושאפשר גם לשלב בזה הומור. בוא נלך על משהו אתגרי, עד עכשיו היינו מצד הגדולים, בוא נלך הפוך, מצד הילדים. נעשה משהו שהוא לטובת הילדים.

לטובת ההורים. תן לילדים להכין את הכל.

אורן: לא. מה זאת אומת "תן לילדים"?

כן, ככה. "אמא ואני יוצאים עכשיו לטייל".

אורן: אז זהו, זה כל הזמן לטובת ההורים, עזוב רגע את ההורים בצד, בוא נלך מצד הילדים ונעשה משהו בהומור.

מה זה מצד הילדים?

אורן: אמרת קודם שבכל הפעלה כזאת, יש כאלה תרגילים ביתיים. בכל תרגיל המטרה שלך כמדריך אותנו פה בתהליך, היא שאנחנו נרגיש דבר אחד, הבחנות של קשר וחוסר קשר, קשר וחוסר קשר. אמרת שזה ביסוד התרגילים. ואמרת שגם אפשר לשלב הומור, שזה יעזור לדברים להתקבל. האם אתה יכול לתת לי עכשיו משהו יותר לכיוון הזה, כי עד עכשיו הפלת על הילדים דברים, אני מחפש משהו שהילדים ישמחו בו?

אני לא הפלתי. אני צריך להראות להם תמיד שהעיקר זה מרכז המשפחה. זה כמו בקבוצה, העיקר זה המרכז. אנחנו פועלים אל תוך המרכז הזה, אנחנו מרגישים שאנחנו נמצאים ממש במרכז, שכל הלב שלי נמצא בין כולם, שאני צריך להרגיש את עצמי החלק הבלתי נפרד מכולם. שאני פועל לפי הרצון הכללי, מחשבה לפי המחשבה הכללית של המשפחה. זאת המטרה שלנו.

אורן: למשל אני הילד, תביא אותי לזה. אנחנו כולנו המשפחה, עכשיו בוא נעשה משהו מצד הילדים. סימנת עכשיו מטרה, שאני ארגיש שהלב שלי נמצא בין כולם. איזה תרגיל אתה יכול לתת לנו שנעשה בבית, שיפתח קצת יותר את התחושה הזאת שהלב שלי נמצא בין כולם, שהעיקר זה מרכז המשפחה כמו שאתה אומר, שאני אתחיל להרגיש את זה, איזו פעילות אנחנו יכולים לעשות. אז הייתה לנו פעילות אחת, לבשל ביחד. 

לבשל, לנקות, לסדר, לדבר אפילו בלי מעשה.

אורן: יש משהו של הומור? מאוד מעניין אותי, אמרת הומור.

לא, הכל צריך להיות בנעימות. הומור יכול להיות במצב שאנחנו תופסים כל אחד, עד כמה שהוא ברח הצידה ועד כמה שמחזירים אותו למרכז. כך, כל אחד מעביר ביקורת על השני, אבל ביקורת באהבה, בצחוק. הרי בצורה טבעית אנחנו רואים חסרונות בשני ולא בעצמנו, אז שאנחנו נתחיל לקבל את הביקורת מהשני כדבר המועיל, כי אני לא רואה את זה על עצמי. האם אני יכול להסכים עם זה או לא? שוב, אלה כולם תרגילים פסיכולוגיים.

אורן: נניח שאתה אבא ואני ילד ואתה תעביר עליי ביקורת, ברור שאני לא אסכים, מה השאלה.

למה?

אורן: מה זה למה? ואם אני הייתי מעביר עליך, גם אתה לא היית מסכים. 

למה?

אורן: כזה הוא הטבע שלנו, לא? לא נעים.

כן, אבל הטבע שלנו הוא לא לקבל ביקורת ומה אם אתה צודק שאתה מעביר עליי ביקורת, שאני לא רואה אותה בגלל האגו שלי?

אורן: בוא נמציא איזו סיטואציה שיהיה לי קל להמחיש את זה. אמרת שהביקורת היא האם פרט אחד מתוך המשפחה ברח, האם הוא באמת נוטה למרכז או שברח?

ניצה: ניסה להתחמק מאחריות.

אורן: "הבריז" מה"ביחד". כאילו אנחנו המשפחה, ויש את המרכז שאתה אומר שהכל עליו. אמרת צריך להרגיש.

זה נקרא "יחד". משפחה זה נקרא עד כמה שיש לנו משהו משותף בין כולם בצורה שווה, זה נקרא "משפחה". אותו הכוח המשותף, המרכז בינינו, נקרא "המשפחה". מה שכל אחד נמצא בו מחוצה לזה זה, לא נקרא משפחה. זה מושג רוחני.

ניצה: עכשיו, כשאמרת את זה, זה מאוד הזכיר לי את התהליך שלימדת אותנו בזוגיות, ודיברת על איזה כוח משותף, ושם אמרת שבשטח המשותף, זו הזוגיות.

ודאי.

ניצה: שם נמצאת הזוגיות. ועכשיו אתה בעצם הרחבת את זה, לקחת והרחבת, ואמרת, במשותף, שם בעצם נמצאת המשפחה. 

כן.

ניצה: בתרגיל שעשינו בזוגיות נתת לנו אפשרות לבדוק, מה אני רוצה, מה הרצונות שלי, מה הצרכים שלי, מה התשוקות שלי, מה הפחדים שלי.

נכון, זה הכל קורה דרך דיונים.

ניצה: ואז אחר כך אמרנו גם בשבחים זה על זו, ונתנו את היתרונות של כל אחד ואז יצרנו איזה שטח משותף.

כן.

ניצה: איך בונים את השטח המשותף הזה?

אותו דבר כמו כאן.

ניצה: איך?

ועוד יותר, כי כל אחד מתלבש בשני. אני עכשיו משחק במקום אורן.

אורן: נניח שאתה האבא, ואני הילד, הנער.

ניצה: להחליף תפקידים.

כן.

אורן: אתה עכשיו מתלבש באורן. 

כן, מה זה נקרא להיות אורן?

אורן: מה, אתה מדבר על זה?

כן. איך אני רואה אותך כי אתה לא רואה את עצמך.

אורן: תעשה, איך אני רואה?

אז בכמה שאני מבין. אפילו שזה ילד שלא מבין כל כך, אבל שידבר קצת, על כמה שהוא מסוגל להראות, מה זה אבא בשבילו, איך הוא רואה אותו. ושידבר, ושישחק, עם כל התיאטרון ממש. אתה לא מבין עד כמה שזה מקרב בני אדם?

אורן: תיאטרון הם מאוד אוהבים. 

וכך כל אחד ואחד.

אורן: על כולם?

על כולם. מה חסר?

ניצה: זאת אומרת, כל פעם עושים החלפת תפקידים. נניח, פעם הילד משחק את אורן, ונגיד הילדה משחקת אותי ואחר כך מתחלפים.

כן.

ניצה: גם אבא ואימא יכולים להתחלף? נניח, אימא משחקת את אבא?

כן, וגם בבן הזוג כפי שדיברנו על זה, שיש איזו התחלפות בתפקידים.

אורן: ואיך אתה לא תיעלב אם אני אשחק אותך?

אבל אני מעוניין לראות את עצמי מהצד, ועוד יותר חשוב לי לראות ולדעת איך אתה רואה אותי, אחרת איך אני אתקשר אליך? אנחנו הרי מתקשרים בינינו בידיעה המשותפת. אם אתה חושב עליי משהו ואני חושב עליך משהו אבל אנחנו לא יודעים איך כל אחד רואה את השני, אין בינינו שטח משותף, אין הבנה. מאיפה באה ההבנה? מזה שאני מבין אותך.

איך אני יכול להבין אותך, מי אתה? אני מבין אותך איך שאתה רואה אותי. הקשר שלך אליי, זה בעצם מה שאני צריך לדעת. ההבדל בין איך אני רואה אותך, לבין מה שעכשיו אני שומע מאחרים עליך, זה נותן לי תמונה אחרת לגמרי של האנשים שנמצאים לידי. יכול להיות בכלל שאני לא הבנתי אותם. בדרך כלל אנחנו שומעים את זה מהאישה שאתה לא מבין אותה, אבל באמת כך זה אצל כל אחד ואחד.

ניצה: יש  מקום לחיזוק של כל אחד מבני המשפחה במה הוא מיוחד, במה הוא תורם למשפחה?

ודאי.

ניצה: זה משהו שהוא משמעותי?

אנחנו מדברים על כל הדברים שיכולים לחבר, רק מה, הכיוון הוא תמיד לא ביקורת, אלא לבנות את הקשר, זה ברור.

אורן: איך מודדים?

אז זה הכל תלוי באיזו צורה אתה מעביר את הדברים.

אורן: כן, איך האדם מודד את עצמו, המדבר. נאמר שאני עכשיו מדבר, אז איך אני מודד את זה, שאני לא אסטה לכיוון של ביקורת אלא לכיוון של ביקורת בונה? מה אני צריך לשאול את עצמי לפני שאני פותח פה?

אהבה.

אורן: לפעמים אתה לא מפרש בדיוק. אני רציתי את זה באהבה, ואתה לא מפרש את זה כך. זה מה ששאלתי קודם, איך אתה צריך להכין את עצמך לתרגיל משפחתי כזה כדי לא להיעלב?

זה תלוי באווירה המשפחתית. אנחנו קודם צריכים להתחזק, איזה מטרה אנחנו רואים בזה.

אורן: זה שלב הכנה לתרגיל?

כן.

אורן: מה צריך להיות בו?

קודם כל, כל אחד מאיתנו הוא "האני". כל אחד מאיתנו הוא איזה מין יצור.

אורן: סליחה, מה כל אחד מאיתנו?

הוא מין יצור, רצון אגואיסטי קטן. ולמרות שיש לכל אחד אגו וגאווה, איך אנחנו הולכים להתחבר. אז כל אחד צריך להתעלות קצת מעל זה, לדרוך על עצמו, במילים אחרות לוותר מעצמו כלפי השני. הכי קל לעשות את זה במשפחה, מפני שיש כאן קשרי אהבה, ידידות, ויתור.

אורן: אבל יש גם הרבה משקעים במשפחה.

אז אנחנו צריכים להתעלות מהם, לנקות אותם, כי אנחנו צריכים להבין שהם לא שלנו.

אורן: מה פירוש?

שזה הטבע של האדם, ואנחנו צריכים לעלות למעלה מהטבע. אמא יודעת את האופי של הילד שלה, אבל היא אוהבת אותו עם כל האופי שלו.

אורן: אבל יש לה יתרון, יש לה בגרות מסוימת.

לא בגרות, אהבה.

אורן:  ובין הילדים?

בין ילדים בדרך כלל יש תחרות.

אורן: אז איך הם ישתתפו, אנחנו עכשיו בתרגולים המשפחתיים.

שיצחקו מהתחרות ביניהם, עד כמה כל אחד ואחד רוצה להזיק לשני.

אורן: תסביר לאט. הומור זה טוב. שיצחקו מהתחרות ביניהם?

כן.

אורן: מאיזה תחרות?

שאני כל הזמן חושב איך אני עוקץ אותך במשהו, איך אני "מכניס" לך משהו.

אורן: זה מה שקורה?

כן. אתה לא יודע?

אורן: אני יודע שזה מה שקורה. אז מה לעשות עם זה?

בוא נדבר על זה בגלוי, למה זה כך.

אורן: על מה מדברים?

איך אני רוצה להזיק לך. איך אני כל הזמן דוחף אותך לפינה כדי שיהיה לי.

אורן: אחד לשני?

כן, אני רוצה לספר על זה.

אורן: על עצמך אתה מספר.

כן. למה לא? זה מעניין.

אורן: מעניין מאוד.

ניצה:  יש פה אלמנט של בושה, הרי ילד לא יספר, הוא יגיד "מה פתאום, אני?!"

גם טוב. בקיצור, אנחנו צריכים להוציא את כל הדברים אלה החוצה. אם כל אחד יהיה כלול בסופו של דבר מהשני, אז מזה יבוא החיבור.

אורן: אני מדמיין את התרגיל הזה, בוא נדבר על איך אני רוצה להזיק לך.

אתה קורא לאחד מהבנים שלך ומבקש ממנו, "ספר איך היית רוצה להזיק לו, באיזה צורה? למה זה קרה כך ולמה עשית כך?". כל אחד יבחין קצת בעצמו עד כמה יש לו דחפים, שזה לא דחפים שלו ממש. שבא איזה מין נחש בפנים יושב וכל הזמן מסית אותו. בזה אתה בונה בו אישיות, אתה מחלק אותו לשניים, אני והנחש.

אורן: זה סבב, שבו כולם אומרים?

    כן, כולם בצחוק כך מדברים כל אחד על עצמו. והמצליח הוא מי שיותר פותח את עצמו, כך בכל מיני צורות. אחר כך נספר אחד על השני דווקא את  הדברים הטובים. כמה אורן חכם, איזה אדם מיוחד הוא, איזה נדבן, שמוכן לעזור לכולם, ודווקא בהגזמה, שהוא ירגיש שזה לא בדיוק.

אורן: כמה אורן סבלני.

כן, סבלני, והלב שלו ממש בוער וכן הלאה. יש בזה שני יתרונות. הראשון,  אני מתחיל לדבר על השני טוב. והשני, שהוא שומע ממני דברים טובים. זה נקלט, רוצים או לא רוצים זה נקלט. חוץ מזה שבכך שאני מדבר עליו כל כך טוב, הוא בכל זאת מתחיל להרגיש בכמה שהוא לא בדיוק, לא עד כדי כך.

תנסה עם הילדים שלך, אצלך בבית ממש מעבדה.

אורן: בשלב הראשון, כשאומרים בצחוק כמה הייתי רוצה להזיק, האם גם ההורים משתתפים ואומרים, או רק הילדים?

יכולים לדבר כולם.

אורן: כולם. אז יש לנו בינתיים שני שלבים בתרגיל הזה.

כל זה בגובה הממוצע במשפחה.

אורן: לא הבנתי.

שההורים לא ידברו על דברים גבוהים מדי.

ניצה: בהתאם לגיל של הילדים.

כן, כך, בצורה כזאת גם משתתפים.

אורן: העיקר שזה יהיה בצחוק, בהומור, ברוח טובה, בנעימות.

כל הזמן להצביע על החיבור. להדגיש שכל הפעולות האלה מטרתן להביא אותנו לחיבור, והאם זה מביא לחיבור, למה כן, או למה לא.

אורן: לא הבנתי איך לעשות זאת.

אנחנו רוצים לבנות בילדים ביקורת עצמית. אנחנו רוצים שהם יסתכלו על עצמם מהצד. אנחנו רוצים שהם ישמעו דעתם של אחרים בלי להכניס את הביקורת מעצמם. שכאילו באוזן אובייקטיבית ישמעו מה אחרים אומרים ויקבלו את זה, רוצים או לא רוצים, ויתייחסו לזה בצורה אובייקטיבית. "כן, אני כזה, מה אני יכול לעשות. אני כך וכך ולכן אני לא מקבל את זה ואת זה. אם הייתי אחר, כך וכך, הייתי את זה מקבל".

אתה יודע, זה בעיות, אדם מבוגר לא מתייחס כך לחיים. אבל בלי זה לא יכול להיות קשר, כי קשר בין בני אדם זה במה שאני נכנס בך ואתה נכנס בי, ובונים שטח משותף. ובשטח המשותף הזה אנחנו מבינים זה את זה, אמנם אנחנו הופכיים, אבל את ההפכיות הזאת אנחנו לא הורסים, אנחנו רק מכירים.

אורן: מה פירוש?

אנחנו לומדים גם מחכמת הקבלה שאת "האני" שלנו אנחנו לא הורסים.

אורן: אלא רק מכירים?

אנחנו עולים מעל "האני", מעל האגו, והופכים אותו דווקא לחיבור.

אורן: מה פירוש?

שאת כל הצורות השליליות שלי אני צריך להפוך לחיוביות. זאת אומרת, שכל הדברים שבגללם קודם הייתי מתנתק ממך, עכשיו דווקא אני יכול אולי להעביר לחיבור.

אורן:  אתה יכול לתת דוגמה במשפחה.

עכשיו ברור לי שאני באמת נמצא כל הזמן בדחפים להזיק לך, כמו ילד לילד. אז אני עכשיו מבין מאיפה באות כל הבעיות, הצרות וההתנגשויות בינינו, כי גם אני וגם אתה נמצאים בכאלו דחפים כל אחד. ועכשיו אנחנו יכולים, דווקא מתוך הדחפים האלה, ביחד לבנות מהם קשר.

אורן: איך?

אם נבין שהם באים מתוכנו ונהיה בביקורת עליהם מהצד, אז נוכל להיות יותר בקשר ולא נפעיל אותם בצורה שלילית.

ניצה: למשל, אחד הדברים  שיש הרבה בין ילדים זה קנאה, "למה קנית לו ולא קנית לי. למה הבאת לו ולא הבאת לי", איך אני לוקחת את הקנאה שהיא אלמנט מפריד והופכת אותה לאלמנט מחבר?

זה לא פשוט, אם אנחנו מדברים על הצורה הליניארית. אבל אם אנחנו מדברים על בניית הקשר בינינו, אז בואו נעשה סדנה כזאת. דיבור סביב השולחן העגול, המשפחתי. אנחנו עכשיו מביאים לאורן איזה חולצה חדשה. וכולם מקנאים. בואו כל אחד יספר איך הוא מקנא באורן.

אורן: יהיה מעניין אצלכם בבית.

יהיה מעניין, ולא יהיה לך אחר כך רצון ללבוש את החולצה הזאת.

אורן: כן, כולם מקנאים ומספרים איך שהם מקנאים.

ודאי, מספרים איך הם מקנאים.

 אורן: הם סיימו.

זה נקרא "הכרת הרע" אצלנו. כשכולם מגלים את הרע שבתוכם, את הקנאה. עכשיו אנחנו מדברים בשביל מה ניתנה לנו התכונה הזאת?

אורן: מדברים על זה?

כן.

אורן: מהו הדיבור הבא? שלב ב', הסיבה.

כדי שאנחנו על ידה נתקשר דווקא.

אורן: איך?

כי כל הרע בא כדי לבנות עליו טוב. אין לנו טוב בעולם שלנו, העולם שלנו הוא כולו רע, כתוב "בראתי יצר רע". איך אני בונה משהו טוב? כשאני הופך את הרע הזה לטוב.

אורן: הקנאה, נניח?

קנאה.

אורן: איך אתה הופך אותה?

על ידי זה שאני צריך עכשיו להתייחס אליך בצורה כזאת, כאילו שהבאתי לך מתנה.

אורן: אתה שמקנא?

כן. אז אני אומר לבן השני, תגיד כמה מילים לאורן, כשאתה מביא לו עכשיו את החולצה הזאת במתנה. איך היית עושה את זה? או שבכלל תעשה את זה כך במשפחה.

אורן: למה הכוונה?

את החולצה החדשה שקנית, תעביר לבן אחד שהוא יעביר את זה לבן השני. והבן השני שמקבל את המתנה, איך הוא צריך להגיב?איזה מילים הוא צריך להגיד, איך הוא צריך להביע את עצמו, איך ההוא שמביא לו מתנה חייב להגיב על זה בחזרה? תעשה ביניהם משחק תיאטרון, תראה איך הם יקבלו את זה. זאת אומרת, במה זה ישנה אותם. עד כמה היחסים ביניהם, כשעכשיו הם משחקים הפוך מהאמת, ישנו את היחס ביניהם.

זאת אומרת, הוא ירגיש קנאה, וירגיש מתוך קנאה שנאה, ירגיש פגיעה בכבוד, ואיך עכשיו הוא פתאום הופך להיות במקום זה לנותן, למשפיע, ועד כמה שהוא מעלה את עצמו למעלה.

צריכים לעודד אותו, צריכים לתת לו כבוד. ואז הוא ירגיש שלא הסמרטוט הזה עצמו הוא השווה, אלא כמה שהוא על ידי הפעולה כאן הרים את עצמו. ילדים מאוד רגישים לזה. תאר לעצמך אם היינו מקבלים במקום שטיפת המוח הנוכחית מהטלוויזיה ומהאינטרנט, היינו מקבלים דוגמאות כאלה, איך הייתה נראית אז האנושות. כאן צריכים לחשוב על אלף ואחת צורות, אני לא כל כך מתמצא, יש לנו אנשים שמומחים בזה.

ניצה: אשאל שאלה ששאלתי קודם, אבל לא הרגשתי שעד הסוף הבנתי. אנחנו יודעים שהרבה פעמים לכל אחד מבני המשפחה יש איזו תרומה. למשל, ילד שיש לו חוש הומור מפותח, ונניח ילדה עם חוש ארגון וסדר מאוד מפותח. האם צריך לעודד את הייחודיות הזאת של כל אחד, כדי שירגיש שדווקא הייחודיות הזאת תורמת לחיבור?

כן, זהו.

ניצה: והכל ביחס לחיבור .

כן.

אורן: אולי נמציא תרגיל לכל אחד, על המיוחד שבו?

כן, לכל אחד.

ניצה: איך עוזרים לילד לגלות את הדברים המיוחדים בו. לא תמיד הוא מודע לזה, לפעמים זה קשה. האם זה התרגיל שאתה רוצה לקבל, איך גורמים לכל אחד מבני המשפחה למצוא במה הוא מיוחד, ואיך הייחודיות שלו תורמת לחיבור בינינו. האם על זה לעשות סדנה?

יופי. בעצם פחות או יותר סיימנו את הנושא.

אורן:  לא הבנתי נקודה אחת שקודם דילגנו. אמרנו שכאשר מעבירים ביקורת על השני, להשתמש בהומור. ואמרת שהדבר שאותו מבקרים זה, האם אנחנו מתכוונים למרכז הזה או לא מתכוונים. ואם מישהו ברח, אפשר להשתמש בהומור כדי לבקר אותו.

שחק אותו כאילו שאתה במקומו.

אורן: הוא ייעלב. אם אני משחק אותך איך ברחת מהביחד, לא תיעלב?

תלוי מהרוח הקודמת. אני לא חושב, זה הכל תלוי מההכנה. אם המטרה היא יותר חשובה ואנחנו משחקים, אז זה יתקבל אחרת. תלוי מהו גיל הילדים, אבל תלוי כמה עשית איתם את התרגילים הקודמים.

אורן:  נניח שעשינו משהו בערב. עם איזה מחשבה נלך לישון כולנו, כדי שמחר נקום באותה רוח טובה?

שיר משותף, כללי.

אורן: לשיר ביחד שיר?

לשיר ביחד שיר שכולם מכירים, כולם אוהבים.

אורן: בכל זאת, תן לנו איזה מחשבה קטנה.

לא צריך יותר חוץ מזה. הרגשה צריכה להיות, לא מחשבה. הרגשה שהולכים לישון בצורה חמה. אלה תרגילים שצריכים לעבור עליהם עוד ועוד, אחרת הם יעברו עלינו קשה.

אורן: נלך לישון בצורה חמה.

נכון.

אורן: תודה הרב לייטמן, תודה ניצה, תודה גם לכם שהייתם איתנו. עד הפעם הבאה שיהיה לנו כל טוב ולהתראות.

לחצו כאן להורדה