חיים חדשים - תוכנית 77 - בריאות וחולי

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: שלום לכם ותודה שאתם מצטרפים אלינו לתוכנית "חיים חדשים", אנחנו כאן באולפן עם הרב לייטמן. שלום הרב לייטמן. שלום לך ניצה מזוז.

אנחנו שמחים לבשר לכם שהיום אנחנו עומדים לפתוח נושא חדש בסדרת השיחות הקרובה שלנו, והנושא שבחרנו הפעם הוא "בריאות". אני לא חושב שיש משהו שמעניין אנשים בכל רחבי העולם, בני כל הגילאים, בני כל המעמדות, יותר מהבריאות. יש לנו בחיים הרבה דברים, אבל אם אין בריאות, או שהבריאות לא טובה, אז זה הדבר העיקרי שמטריד אותנו.

כשהתחלנו להתכונן לסדרת השיחות הזאת, ראינו שיש בעולם הזה של הבריאות, הרבה מאוד היבטים ונושאים רבים, שבעזרתם נרצה כל פעם לפתוח כל נושא ונושא בעזרתך ולכן אנחנו כאן איתך באולפן, לקבל זוויות ראייה חדשות הנובעות מתוך התפיסה הכל כך מיוחדת שיש לך על החיים בכלל, ועל טבע האדם והקשרים הבין אנשים בפרט.

המטרה של סדרת השיחות שלנו היא לדבר על בריאות, ולגעת בכל הדברים שמאוד מטרידים היום כל אחד מאיתנו, אבל לא רק בפן הזה שבו יכולים לגעת הרבה אנשים, אלא תמיד מתוך כל נושא שבו נעסוק, נרומם אותנו במקצת, נפתח מעט את ההכרה שלנו באופן קצת יותר רחב. זה מה שאנחנו הולכים לעשות בסדרת המפגשים הבאה, ואני מקווה באמת שנצליח, כי זה מאוד מעניין אנשים. והייתי שמח אם ניצה תוכל להוביל אותנו אל תוך השיחה הראשונה שלנו.

ניצה: אם היינו שואלים כל אדם "מה הם הדברים הכי חשובים לך בחיים?", בדרך כלל הוא יענה "תן לי את הבריאות, עם כל השאר אני כבר אסתדר לבד". יש מקומות בעולם שמרימים כוסית "לחיים!" ואומרים "בריאות, אהבה וכסף". על הסדר אפשר להתווכח, אבל בדרך כלל אלה שלושת הדברים שאנשים חושבים עליהם כחשובים. והאמת היא שעל כסף ואהבה כבר דיברנו, ובריאות זה באמת הנושא הרחב, הגדול והמשמעותי שאנחנו רוצים לגלות אותו באמצעותך.

והנושא הראשון שרצינו לפתוח איתו, בגלל שזה נושא מאוד רחב, היינו רוצים לקבל סקירה על הנושא "בריאות וחולי לאורך ההיסטוריה", כי מנקודת המבט שלנו אנחנו רואים שיש הבדל בין סוגי המחלות שהיו בעבר, שהיו יותר מגיפות מדבקות, מחלות כמו שעלת, כמו צהבת, כל מיני מחלות זיהומיות כאלה. המחלות של היום הן יותר מחלות כמו סרטן, מחלות לב, כלי דם, סכרת. יש איזה שינוי אפילו. היינו רוצים קודם כל להבין ולקבל סקירה על ההבדל הזה, למה ואיך זה קורה?

אורן: ובכלל, להתחיל להיכנס לתחום הזה של "בריאות וחולי" מתוך נקודת המבט שלך.

נקודת המבט שלי היא כרגיל כמו בכל דבר, שהאדם הוא אדם אינטגראלי שקשור לטבע. אנחנו רואים שהגופים שלנו כביכול לא קשורים זה לזה, אבל זה לא נכון. אנחנו כולנו שייכים למערכת שבה כל הדומם, הצומח והחי קשורים זה לזה, ואם היינו מבינים יותר עד כמה אנחנו תלויים זה בזה, אז היינו ממש מצרפים את כל הגופים שלנו לגוף אחד. עד כדי כך אנחנו תלויים זה בזה.

העובדה שאנחנו יכולים להידבק זה מזה באילו מחלות ובוירוסים, היא דבר משני. אלא באמת יש בינינו קשר מאוד הדוק והוא הקובע את הבריאות הכללית. אנחנו משפיעים זה על זה, וההשפעה על בריאות האדם היא לא רק ברמה הפיזית, כשאנחנו חושבים על זיהום האוויר, או על כל מיני תוספות שאנחנו חייבים להוסיף היום לגידול הירקות, הפירות ועוד. וגם על הבשר שהוא מלא בהורמונים ובתוספות כימיות וגנטיות. אלא הבעיה היא שאנחנו רואים מהטבע וגם מתוך המחקרים שלנו, מתוך מה שחכמת הקבלה מסבירה לנו, שכל דרגה יותר גבוהה שולטת על הדרגות הקודמות, ולכן מה שקורה הוא שהמחשבות שלנו, הרצונות שלנו, ובעצם האגו שלנו הוא מה שהורס והורג אותנו. הוא מתפשט מלמעלה למטה ומשפיע על הבריאות, על האקולוגיה, על כל סדרי החיים שלנו, על כל עולם החי, על עולם הצומח ואפילו על הדומם.

ולכן, אם אנחנו מדברים על התיקון, לא יעזור לנו לפתח בכל פעם תרופות חדשות, כי יהיו לנו מחלות חדשות ועוד יותר מתקדמות. כי אם אנחנו לא מתקנים את עצמנו עכשיו אז וודאי שהרצונות שלנו נעשים יותר ויותר אגואיסטיים, אנחנו פחות ופחות קרובים זה לזה ופחות מתחשבים זה בזה, בצורה גלויה, בוטה, וזה וודאי משפיע על כל המערכת שסך הכל היא כולה אינטגראלית גם ברמת הבריאות.

רמת הבריאות הגופנית שלנו היא בעצם התוצאה מסך כל מה שיש לנו למעלה ממנה, מִהדרגות הנפשיות שאנחנו קוראים להן "מערכת העצבים", אבל זה הרבה יותר גבוה מזה, וגם מהמערכות התחתונות, שהן עולם החי, הצומח והדומם שאנחנו הורסים אותם גם על ידי זה שאנחנו נכנסים אליהם בפעולות המעשיות שלנו, וגם על ידי זה שאנחנו, במחשבות וברצונות שלנו, הורסים את כל המערכת הכללית.

ואמנם היום הגענו למצב שכמעט שליש אם לא יותר מהאוצר המדיני של כל מדינה ומדינה בעולם, אנחנו מקדישים למערכת הבריאות, זאת אומרת 30%, ואפילו יותר, מוקדשים למערכת הבריאות. ורק תחשבו שאם נניח אני מרוויח 1000 שקלים, אז 300 או 400 שקלים מתוכם אני מקציב כדי להיות איכשהו בריא. אנחנו לא נעשים בריאים מכך, אבל איכשהו זה נועד למנוע את הדברים הגרועים ביותר, כי בכל זאת אנחנו גם מתים וחולים למרות זאת. לא שאנחנו משלמים ומרגישים מזה טוב, אם זה היה כך, מילא, אז 30-40% ממה שאני מרוויח, הייתי משלם כדי להרגיש טוב.

אלא שלא, גם אחרי זה אני מרגיש רע, אני חולה וסובל. זאת אומרת, אני לא מתקן בזה את הבריאות שלי. לכן אנחנו לא צריכים לחשוב שבזה אנחנו כבר יוצאים מהבעיה עצמה, וודאי שלא. לכן מערכת הבריאות הזאת צריכה טיפול אחר, לא יעזור לנו להשקיע בזה אפילו 100% ממה שנניח אנחנו נרוויח. בכך אנחנו לא נכסה את זה, מפני שהקלקול שאנחנו עושים בעצמנו ובינינו, ובטבע הסובב, הוא קלקול אינטגראלי, הוא קלקול כזה שחוזר אלינו בכל מיני דברים. ובעיקר, מפני שהגוף שלנו שייך לסך כל המערכת הכללית, אז אנחנו מרעילים אותו דרך המחשבות והרצונות שלנו מהדרגות הגבוהות, וזה יורד ומשפיע על כל מיני דרגות נמוכות. אנחנו משפיעים על התאים שלנו בצורה גנטית, אנחנו משפיעים על מערכת העצבים שלנו, על הלימפה ועל מערכת הדם, על כל המערכות האלה. אנחנו פשוט מקלקלים את כל המערכות האלה. והעיקר, לא רק כל מערכת ומערכת, זו עוד חצי נחמה, אלא אנחנו מקלקלים את הקשר ביניהן. בגלל שאנחנו לא מתייחסים לעולם בצורה אינטגראלית, גם לגוף שלנו אנחנו לא מתייחסים בצורה אינטגראלית.

גם מערכת הבריאות היא מערכת אלופאטית, סותרת. אנחנו מטפלים בתוצאות, אבל אנחנו לא מטפלים בעצם בסיבות למחלות, ולכן אנחנו בנויים כך. חוץ מזה, מערכת הבריאות עצמה היא מערכת אגואיסטית. זאת אומרת, הרופאים מעוניינים שיהיו יותר חולים, הרוקחים מעוניינים שיהיו יותר צרכני תרופות, וכל התעשייה הגדולה הזאת של יצירת המכשירים, הבדיקות והתרופות לכל מיני טיפולים, היא כל כך גדולה, כל כך הרבה אנשים מקבלים ממנה תועלת, עד שהמערכת הזאת כבר מפתחת בעצמה את הצרכים משלה, ואז היא עושה אותנו במכוון גם יותר חולים, ויותר זקוקים לכל מיני בדיקות שאין בהן צורך. וכביכול בכך אנחנו נעשים מזה בריאים.

בגלל שאנחנו איגואיסטים, בנינו את המערכת הזאת לפי הגישה הכללית שלנו, ובִמקום לעשות טיפול מונע שאף אחד לא מעוניין בו, בנינו גם את המערכת הזאת כך שהיא טובה למי שמנהל אותה, לראות אותנו חולים, כי מזה הוא מתפרנס. ואני לא רוצה חלילה לדבר כך על כל אחד ואחד, אבל המערכת עצמה, שהיא אגואיסטית, כך היא עובדת. ואין כאן מה לעשות אלא אם אנחנו נשתנה בעצמנו, ואז נשנה את המערכת הזאת בעצמה. היא תשתנה מתוך כך שהאנשים ישתנו.

עד אז אנחנו נשקיע עוד ועוד כסף בבריאות ואף אחד לא יהיה בריא מזה, אלא אנחנו רק נבצע בכל אחד עוד כמה ניתוחים, ניתן לכל אחד ואחד עוד ועוד תרופות, ואיכשהו נסחב כך את עצמנו במשך דרכנו בחיים, עד שיתגלו עוד בעיות ועוד מחלות, וחוץ מלחץ דם, סכרת בעיות לב וסרטן, שהן בעיקר ארבעת המכות האופייניות לעולם שלנו, אנחנו נגלה עוד ועוד מחלות לפנינו. וכל זה נובע מכך שאנחנו מפירים את ההרמוניה שיש בין כל חלקי הטבע, וכך גורמים גם לגוף שלנו לצאת מהאיזון שלו, כשבעצם הבריאות או חוסר הבריאות בגוף הם מידת האיזון או אי האיזון בין כל המערכות שלו. וזה לא יכול להתאזן עד שלא נתייחס לכל הטבע בסך הכל בצורה אינטגראלית, שווה, מאוזנת. עד אז זה יהיה לנו מקור החולי, והתרופה לזה היא רק תיקון יחס האדם לטבע הכללי. כל זה בעצם במקצת על הכל.

 ניצה: יש באמת כל מיני גישות על איך מגדירים בריאות. אחת הגישות שהוצאתי מתוך האינטרנט, איך ארגון הבריאות העולמי מגדיר, מה זה בריאות? הוא אומר "בריאות זה מצב של רווחה גופנית, נפשית וחברתית מושלמת, ולא רק העדר מחלה". בשנים האחרונות הם הוסיפו להגדרה הזאת את "היכולת לנהל חיים פוריים מבחינה חברתית וכלכלית". איך אתה היית מגדיר בריאות? מה זה בריאות בשבילך?

בריאות זה מידת קשר האדם למערכת האינטגראלית הכללית של הטבע.

 ניצה: תנסה קצת להסביר יותר.

כשאדם מרגיש שהוא נמצא במערכת אחת עם כל מה שנמצא מסביבו. דומם, צומח, חי ובני אדם שנמצאים במערכת אחת גלובלית, אינטגראלית, בהרמוניה אחת. גוף אחד שנמצא בצורה הדדית יפה, טובה, מאוזנת, המצב הזה נקרא "בריאות". זה בריאות. איזון כללי שלם.

 ניצה: והבריאות הזו, שאתה מתאר עכשיו, זה לא תמיד היה כך? הרי אנחנו חלק מהטבע מאז ומתמיד, אז מה ההבדל?

אבל בטבע שלנו,  אנחנו מפרים את האיזון.

 ניצה: מפרים את האיזון, ובעבר לא הפרנו את האיזון?

כן, אבל לא היינו עד כדי כך אגואיסטים. אם היינו חולים, אז היינו גומרים את החיים תוך כמה שנים. אבל זה לא היה עד כדי כך בולט. וחוץ מזה חיינו חיים קצרים, בקושי עשרים שלושים שנה. בזמנו של תות ענח' אמון, בזמנים של מצרים, האנשים חיו עשרים, עשרים וחמש שנה. אחר כך זה עלה לגיל שלושים. בימי הביניים הגיעו לגיל ארבעים, אולי. אני יכול לתת דוגמה, מפושקין, באחד מכתביו הוא כותב, "נכנס זקן, בן ארבעים". כך זה היה, זקן ממש, בני ארבעים. למרות שאנשים בעלי אמצעים חיו גם שישים ושבעים שנה באותם הזמנים, לפני מאתיים, שלוש מאות שנה, אבל האנשים הרגילים חיו ארבעים שנה, זה היה הגבול.

עכשיו אנחנו ממשיכים. יש לנו חיים יותר נוחים, אנחנו יודעים איך להתגבר על כל מיני בעיות, אנחנו עושים חיסונים מלכתחילה לילדים, שזו הייתה מכה גדולה מאוד לדורות ההם, וכך אנחנו סוחבים. אבל השאלה, כמה זה באמת עולה לנו ומה השנים האלה שאנחנו מוסיפים לעצמנו? לָמה אנחנו בכלל חושבים שלחיות יותר, זה נקרא "טוב"? מה יש בזה כל כך טוב? אלא, מזה שאנחנו פוחדים מהמוות, מאובדן החיים, וזה משהו אחר. אבל בסך הכל החשבון מאוד לא ברור, כי אין לנו כנגד מה לשקול אותו.

לכן כל העניין הזה, עד כמה אנחנו צריכים את הבריאות לעומת אורך החיים, זאת שאלה. האם אנחנו מסכימים לחיות עוד מאה שנה אבל להיות חולים, ומה זה ייתן לנו, או שאנחנו אולי ננתק מהאדם את הפחד מהמוות ואז אין בעיה? זאת אומרת, השאלה היא מאוד פשוטה, כמה עולה לנו הסבל להיות חולה חי?

אורן: לאט לאט, עוד פעם.

כמה עולה לנו הסבל, במאמץ, בכסף, להיות חולה חי?

אורן: מה הפירוש חולה חי?

"חולה חי" זאת אומרת, שאני חי אבל אני חולה. האם כדאי? כל עוד אדם נמצא בכוח. היום אנשים חיים שמונים, תשעים שנה. הייתי בכל מיני מקומות בעולם שמתקרבים למאה שנה. בשווייץ, בכל מיני מקומות, רובם חיים מעל תשעים. מה התועלת שחיים? הרי אחרי שבעים שנה הוא כבר חצי חי, חצי מת, ואחרי שמונים שנה, אם הוא סנילי, ותשעים שנה הוא צריך עוד כמה אנשים שייטפלו בו, חלילה הוא צמח, ועוד ועוד. האם כדאי לעשות את זה? מה הרפואה שלנו עושה, היא תמשיך את החיים שלנו עד מאה וחמישים? רק בשביל מה, כדי שאנחנו נחזיק את רוח החיים בתוך גוף החלבון הזה? אנחנו צריכים לחשוב עד כמה זה רציונאלי, הגיוני, שאנחנו נחיה סתם כדי לחיות.

גם עכשיו, אנחנו מתקרבים למצב שכבר לא יספיקו לנו הפנסיות, הצעירים לא יוכלו להאכיל את הזקנים. יצטרכו לטפל בזקנים כל כך הרבה אנשים, שאין מספיק צעירים בדורנו שגם אם ירצו לטפל, לא יוכלו. כמות האנשים שיצטרכו טיפול תהיה יותר מכמות האנשים שנמצאים בגיל שיכולים לתת טיפול. עוד מעט אלו שנמצאים מֵעבר לגיל שישים או שבעים והלאה, יהיו בכמות שהיא אפילו יותר מהצעירים. מה יהיה אז?

זאת אומרת, נושא הבריאות הוא נושא מאוד מורכב ועמוק שבכלל שייך לשאלה מה הטעם בחיים, איך חיים, מה זה נקרא "אדם חי"? כל עוד שגופו חי, כל עוד הנשמה שלו או הנפש שלו חיה? כל עוד הוא מייצר משהו מיוחד, כל עוד הוא מועיל לסביבה? ואם לא יוכל להשתתף בסביבה, מה התועלת לו ולאחרים? יש כאן שאלות מאוד מהותיות ומאוד מסוכנות. מה אז, אנחנו עושים עם האנשים האלה, איך אנחנו מתייחסים אליהם? בעיה גדולה שעומדת בפני העולם, אבל אף אחד לא חושב על זה כי אין לנו תשובות. אין תשובות, אז אנחנו צריכים להמשיך כמה שאפשר. מה יהיה הלאה, אף אחד לא יודע ואף אחד לא שואל. כי בני אדם רגילים לעסוק במה שהם מסוגלים, ומה שלא, פשוט מוציאים את זה מהאופק וכאילו השאלות האלה אינן.

לכן שאלת הבריאות היא שאלה, תלוי איך אנחנו מתייחסים אליה. אם אנחנו מעגלים אותה מכל הפינות ולא נותנים לעצמנו לצאת מהדברים הרגילים, אז מה סך הכל אנחנו יכולים לעשות? לברר את חוסר האיזון שלנו למערכת הכללית. חוסר האיזון הוא הגורם למחלה הכללית של כל האנושות, של כל הטבע, ואז זה משפיע עלינו. ובמה אנחנו גורמים לאיזון שלנו? כי חוץ מהאדם כולם נמצאים באיזון האינסטינקטיבי עם הטבע.

אורן: מי זה כולם?

דומם, צומח וחי, מקיימים את פקודות הטבע, כך הם חיים, אלה החיים שלהם. הם    מתקיימים בצורה טבעית, אין להם יצר רע להשתמש בזולת. הם ניזונים מהסביבה, אבל זה לא נקרא "יצר הרע", שבזה הם רוצים לרעת מישהו, שהם רוצים לנצל מישהו. זה שאחד אוכל את השני, ככה זה מסודר לפי חוקי הטבע, וכך זה מזדמן להם. מה שאין כן, האדם, הוא רוצה להרוס את הכל, רק שיהיה לו איזה רגע קטן של תענוג מסוים. זאת אומרת, אצלו, האגו מנהל את החיים, ואצל החיות אין אגו. "אגו" זה נקרא שאני רוצה להשתמש בזולת לרעת הזולת, ומזה אני נהנה. אני רוצה להשתמש בזולת כדי לנצל אותו לטובת עצמי, על ידי זה שאני שולט עליו, אני נהנה מהסבל שלו.

אם חיה אחת אוכלת את החיה האחרת, הורגת אותה ואוכלת, היא לא רוצה לרעתה, היא רוצה פשוט לרצות את הרצון של עצמה. היא צריכה להתקיים, וכך חוק הטבע דוחף אותה ומנהל אותה. אם האריה מתנפל על איזו איילה, נגיד, אז זה חוק טבע שמקדם אותו ודוחף אותו להתנפל, וכן מזמן לו את האיילה הזאת שהיא במקרה ללא כוח לברוח ממנו, ואז הוא הורג אותה ואוכל אותה. אנחנו מגיעים, על ידי מחקרים, לראות, שבזה הם בעצם עוזרים זה לזה. כי אם תיקח את האריות, והם לא ינקו את השטח מאותם סוגי חיות שהם אוכלים, אז יתרבו כל מיני מחלות בסביבה של החיות, של האיילות, נגיד, או משהו. אלא הם כאילו מנקים את עולם החי מכל מה שלא כל כך ראוי לחיים.

תאר לעצמך אם היו יחסים כאלה גם בין בני אדם, אבל בצורה אינסטינקטיבית, לא שאנחנו נעשה את זה בעצמנו, אלא בצורה אינסטינקטיבית, אז אנשים אחרי גיל, נגיד, שישים, שבעים, לא היו חיים. היו "אוכלים" אותם. אם היינו נפעלים כמו כל סוגי הטבע, היינו "אוכלים" זה את זה, ואז כל חלש לא ראוי לחיים לא היה מתקיים. החיים שלנו היו אז הרבה יותר בריאים וטובים, אם אנחנו מסתכלים בצורה אבולוציונית, ביולוגית, כך זה נעשָה בעולם החי. בעולמם של בני האדם זה לא קיים. איזה יחס אנחנו צריכים לתת לבריאות, לחיים ומוות, לאדם שנמצא בחיים שלו, מה הוא צריך לעשות כדי להיות בריא ושהסביבה שלו תהיה בריאה? ואפילו לפי אותה הגדרה של ארגון הבריאות העולמי, שבריאות שייכת גם ליחסים בחברה האנושית, לאדם ועולמו, וכן הלאה.

לפי ההגדרה הזאת, עלינו לפחות לקיים כאן איזה לימוד מיוחד, ללמד את האדם איך לקיים את הבריאות שלו, זאת אומרת, איך להתקשר לבני האדם האחרים.

הרי הם בעצם מדברים על העולם האינטגרלי. הם מדבּרים על היחס הנכון של האדם לסביבה. איפה זה קורה? לָמה אנחנו לא מלמדים זאת את כל התלמידים, את הילדים שלנו, או בכלל את כולם.

הרי אם אלה השייכים למערכת הבריאות, קובעים שזו נקראת "רמת הבריאות", אז שיחייבו כל אחד ואחת ללמוד איך לעשות זאת או שילמדו מה הם עושים. אם אני רוצה להיות אדם בריא, אז אני צריך לקיים את ההגדרה הזאת. תביאו לי ספר, שאני אלְמד ממנו איך להיות בריא. האם יש אצלם דבר כזה או לא?

אם הם קובעים הגדרה, והם אלה שמנהלים את הבריאות העולמית, אז שייתנו לי ספר. אני רוצה להיות בריא, אני מוכן לקיים את כל ההגדרה הזאת. תלמדו אותי.

ניצה: הם באמת מתייחסים יותר לתוצאה, איך זה צריך להיראות, אבל אף אחד לא מלמד אותנו איך להיות בריא יותר.

אז מה שווה ההגדרה הזאת, או מה שווה העבודה שלהם, אם הם לא מביאים את האדם לדבר כזה? אולי, אם הם ידאגו לזה, ולא לתרופות או לבדיקות מיותרות או לכל מיני דברים אחרים, אז אנחנו כבר נגיע לזה, ולא נצטרך שום דבר אחר. אולי כל מערכת הבריאות צריכה דווקא לטפל בקיום של ההגדרה הזאת. בואו נשקיע שם את אותם המיליארדים.

בסך הכל אנחנו משקיעים שליש במערכת הבריאות, שליש במערכת הביטחון ושליש בכל יתר הדברים. אם נשקיע במערכת הבריאות כמה שדרוש בשביל הטיפול המונע, זאת אומרת בשביל הקשר היפה של האדם לסביבה, אז בטוח לא נצטרך להקדיש לזה 30-40%, ואולי גם לא למערכת הביטחון, כי האדם ישתנה, וכל החיים שלנו יקבלו צורה אחרת.

זאת אומרת, יכול להיות שדווקא דרך מערכת הבריאות אנחנו יכולים להגיע לתיקון העולם.

ניצה: אבל כנראה שחסרה לנו הבנה, כי אם היינו מבינים את זה, כנראה שכבר היינו עושים את זה, וזה בדיוק העניין.

לא, אני חושב שחסרה לנו הבנה אחרת. חסרה לנו הבנה בזה שאנחנו אגואיסטים. ומערכת הבריאות שלנו נמצאת בידיים אגואיסטיות, והם לא מעוניינים שאנשים יהיו בריאים, אלא הם מעוניינים שאנשים יהיו חולים. לצערי זה כך.

אם נִפנה אליהם, ונרצה לגרות אותם לעסוק בטיפול מונע לכל הדברים האלה, ולכאורה נרצה לקנות אותם בזה שאנשים לא יהיו חולים, אז אנחנו נגלה שהם לא מעוניינים בזה.

אורן: כדיון ראשון על הנושא העצום הזה של הבריאות, שבאמת יש לו המון היבטים והמון דברים מעניינים, הנושא שלנו היום הוא בריאות וחולי. הייתי רוצה לשמוע איך אתה מגדיר מחלה.

אי איזון במערכות גוף האדם, שנגרם על ידי אי איזון של האדם עם הסביבה, שנגרם על ידי אי איזון של המערכת הסביבתית עם המערכת הגדולה יותר, עם הכוח הכללי של הטבע שמנהל את כל העולם שלנו בהרמוניה ובצורה גלובלית.

אי איזון של המערכת שלנו, שאנחנו גורמים, כל אחד ואחד במערכת הקשר בינינו, כך שמערכת הקשר בינינו גורמת לאי איזון, להתנגדות, להתנגשות עם המערכת הכללית של הטבע שכולה נמצאת בהרמוניה.

אורן: אפילו בתנועות הידיים ציירת כמו מעגלים כאלה.

שלושה.

אורן:  מה הוא העיגול הראשון?

האדם, המערכת הגופנית הקטנה שלי. אי האיזון הפנימי שלי בנפש, בעצבים ובכל מיני מערכות גופניות, בעיות מנטליות ופיסיות, כולן יחד. כל המערכות האלה נשלטות על ידי האגו שלי, שהוא המערכת הגבוהה ביותר מכל המערכות הפנימיות שלי. מערכת הרצון, מערכת התשוקה, מערכת הרצונות, היא המערכת הגבוהה ביותר בין כל המערכות שלי.

המערכת הזאת שולטת על הגוף שלי ודוחפת את הגוף כולו להיות באי איזון עם הסביבה. אני רוצה לנצל, אני רוצה להרוויח, אני רוצה להצליח, אני רוצה לאכול את כל מה שנמצא סביבי.

הסביבה הזאת היא בסך הכל סכום מסוים, נניח סכום של שבעה מיליארד אגואיסטים כמוני, שכל אחד רוצה להרוויח מהשני, ואז אנחנו נמצאים כל הזמן בהתנגשויות. איזה איזון יכול להיות כאן? זה ההיפך מאיזון. זו הספֵירה השנייה.

והספירה השנייה הזאת, היא כולה כדור אגואיסטי נוראי, שכולו שחור, שכולו נמצא במאבק, במתחים ובחולי. לַמה הוא נמצא בחולי? כי הוא נמצא באי איזון עם הכדור השלישי, הרחב יותר, הגדול יותר, שכולו נמצא באיזון.

אורן: מיהו הכדור הזה?

הטבע, כוח הטבע. ואז אני, יחד עם כל בני האדם שבעולמי, חייבים להגיע לאיזון בינינו, ובזה אנחנו גורמים לאיזון שלנו עם הטבע. ואז אנחנו נכנסים להרמוניה הדדית, שכל המציאות הזאת, שלושת הכדורים האלו, אני, האנושות והטבע, כולם נמצאים באיחוד, בחיבור, בדבקות. והמצב הזה נקרא "הבריאות האידיאלית, השלמה".

מהבריאות הרוחנית מגיעים לבריאות הנפשית, לבריאות העצבים, לבריאות בכל מיני מערכות הדם, מערכות הלימפה וכולי, עד הבריאות במוחא, עצמות, גידים בשר ועור.

אורן: זה נאמר במאמר מוסגר?

לא, כך זה גם אצלנו, בעולם שלנו.

אורן: התחלת את ההסבר מזה שבמחלה המערכת הכי גבוהה באדם היא מערכת הרצונות שלו, והיא מקרינה חוסר איזון. איך זה יהיה כשנהיה בריאים?

הרצונות שלנו הם יגרמו איזון.

אורן: אילו רצונות אלה?

הרצונות כלפי הזולת, כלפי הקשר עם האחרים. אלו הם הרצונות שאני מדבר עליהם. רצונות בהתקשרות הנכונה יותר, המאוזנת עם הזולת. כשאני כל הזמן חושב איך אנחנו יכולים להיות באיזון, אני לך, אתה לי ואנחנו לכולם. כולנו נמצאים באותה רמה, כולנו נמצאים בהדדיות. אני דואג לכולם, ואז בצורה כזאת שכל אחד דואג לשני, בצורה כזאת בלבד אנחנו יכולים להיות באיזון.

אני לא יכול להגיד, אני אתן לך ואתה תיתן לי. זה לא איזון. אף פעם זה לא יגרום לאיזון. רק דבר אחד יגרום לאיזון, שאני חושב עליך וזהו. ואז מישהו חושב עליי. כשכל אחד חושב על השני, על ידי זה בלבד יהיה איזון. ההתקשרות מחוצה לי, זה מה שצריך.

זה מה שאנחנו צריכים ללמוד מהגוף הבריא, שכל תא ותא שלו, כל איבר שבו, חושב על כללות הגוף, חושב איך לשרת את כללות הגוף.

אם אנחנו, בצורה כזאת, בינינו, כמו בני אדם השייכים לגוף אנושי אחד, כשהאנושות זה גוף אחד, אם אנחנו נחשוב כך, אז הבריאות הזאת, ההתקשרות הנכונה הזאת, תשפיע על כל אחד גם בדרגות הנמוכות מהדרגות הרוחניות האלה.

להתקשרות כזאת ההדדית, היפה, כשכל אחד דואג לשני, אני קורא "דרגה רוחנית", והיא תשפיע על כל מיני מערכות שנמצאות תחתיה. היא תשפיע על הרצונות הפרטיים שלי שישתתפו בזה, ואחר כך גם על המחשבות שלי שישתתפו בהשפעה לזולת, וגם על כל הגוף שלי, על המוח, העצמות, הגידים הבשר והעור, ועל כל מערכות הגוף, מערכת הלימפה, מערכת הדם, מערכת העצבים וכן הלאה. כל המערכות האלו, בקיום שלהם, גם ישתתפו כדי בסופו של דבר להיות "המשפיע לזולת". וזה יתן בריאות לכל מערכת ומערכת. רק כך. אתה מבין, עד איזו רמה צריך לרדת התיקון הזה בהתקשרות ההדדית.

אורן: המטרה שלנו להבין איך אנחנו באמת יכולים להגיע אל הבריאות שאתה מתאר. כמו בכל דבר שאנחנו לומדים בחיים, אם אנחנו רוצים להבין משהו ולהגיע להצלחה או לפריצת דרך, כדאי לנו להבין מאיפה הדברים באו, ואיך הם היו. מתוך זה נחכים, וננתח את מה שקורה עכשיו, כמו ש"החכם עיניו בראשו"[1], כך נוכל להבין מה כדאי לעשות בהמשך.

אז הייתי רוצה להעלות שוב את השאלה הראשונה שאיתה פתחנו את הדיון הזה, כשאנחנו מדברים ומנתחים תהליכים של בריאות וחולי לאורך הדורות, אנחנו רואים שיש שינוי בסוג המחלות שמהן האנשים סובלים. אם בעבר היו יותר מגיפות, כמו דבר, אבעבועות, דיזנטריה,  היום זה סרטן, מחלות לב, כלי דם וכן הלאה.

האם יש זווית מבט כלשהי שאתה תוכל לנתח לפי התפיסה הייחודית שאתה מציג עם ה"עולם העגול" שנגלה לנו, האם אתה יכול לנתח את ההתפתחות של הבריאות והחולי לאורך הדורות כדי שניטיב להבין מה קורה עכשיו ובעיקר מה יהיה לגבי ההמשך?

במשך הדורות התפתחנו על ידי האגו שגדל בנו כל הזמן מדור לדור, והקשר בין בני האדם לא היה כל כך צמוד כמו שהוא היום. אנשים היו חיים במרחק אחד מהשני, כל אחד היה עם כבשים וחלקת אדמה שלו. יש ארבע תקופות בהתפתחות הציוויליזציה שלנו.

בתקופה הראשונה, היינו מחפשים מזון בעצים, מתוך האדמה בכל מיני שורשים,   בפירות שהיו גדלים פה ושם, או שהיינו הורגים חיות, זאת אומרת, שהיינו אוכלים בעיקר מחיפוש מזון ומציד, כך אנשים היו חיים, כמו החיות. והם גם היו חיים במערות.

בתקופה השנייה כשהאגו שלנו גדל, התחלנו לבנות לעצמנו את כל מיני מערכות המזון, בעיקר מדובר על המזון, כי זה מה שמעסיק גם את החיות כל הזמן, אז התחלנו לדאוג למזון קודם כל על ידי האגו שלנו. התחלנו לעבד את האדמה, "קיבלנו שכל" כיצד לעבד את האדמה ואיך לגדל את החיות. גידלנו גם חיות בית שיעזרו לנו בציד וכן הלאה, וגם כדי שיהיו לידינו פרות ולא רק כדי להרוג אותן ולאכול אותן, אלא גם לחלוב אותן וכן הלאה. כך האדם עשה. זה כבר השלב השני של ההתפתחות שלנו.

אבל אז האדם עדיין לא היה זקוק כל כך לקשר עם בני האדם האחרים, וכך גם החיות. החיוּת שלהן, הבריאות שלהן הייתה תלויה באדם ובמשפחה שלו, וכך הם היו עוזרים האחד לשני. והייתה גם נחיצות בכל אחד ואחד. הזקנים היו נשארים בבית ועוזרים במה שהיה לעשות בבית, הצעירים היו יוצאים לשדה או לטפל בחיות וכן הלאה. בהתאם לזה נעשה כבר מקום להרבות קצת יותר בשנות החיים.

אחר כך התפתחנו כך, עד שהגענו בצורת ההתפתחות הזאת, נאמר לתקופה של לפני שלוש מאות שנה, כשהתחילה התקופה הטכנולוגית החדשה. זאת אומרת למכונות, שלא היו קודם לכן. בעבר השתמשנו בסוסים ובעזרה מן החי. לא בנינו מערכות מלאכותיות סביבנו, אלא השתמשנו בחץ וקשת, במקל, בחרישה עם החמור והשור, ברכיבה על הסוס. לפני שלוש מאות שנה התחלנו לבנות מערכות קיטור, אחר כך מערכת חשמל ועוד, עד שהגענו היום להתפתחות שיא במערכות הטכנולוגיות האלה. כך שאנחנו כבר זקוקים זה לזה, ולהמון מקצועות שמפעילים את המערכות האלה.

אלה לא סתם מקצועות, כמו שהיו אז פחחים, נפחים, סנדלרים, או חייטים, הדברים הפרימיטיביים שהאדם היה צריך כלפי גופו בלבד. מלפני שלוש מאות שנה כשהתחילה המהפכה הטכנולוגית, התחלנו לעסוק בהרבה מאוד מקצועות מלאכותיים בעצם, חשמלאי, מכונאי, וכל מיני כאלה דברים. אנשים התחילו להיות מנותקים מהאדמה, התחילו לעבור למפעלים, התחילו להיות גופים גדולים של אנשים. התחילה להיות מערכת בריאות, כי אם יש לי אנשים שעובדים, אני דואג לבריאות שלהם, נאמר שאני צריך אותם כבעלי הבתים במפעלים. אז המדינה התחילה להבין שהיא צריכה לדאוג לאזרחיה.

בעבר לא היה דבר כזה. עד לפני שלוש מאות שנה לא היה אכפת למלך מי האנשים שחולים או בריאים אצלו. היו מגיפות, שהיו הורסות שם ערים שלמות. ואף אחד לא היה דואג כל כך. הרופאים היו מטפלים רק באצילים, באנשים מיוחדים, כל היתר היו כך חיים וכך היו גם מתים.

כשכּל אדם ואדם נעשה בעל מקצוע מיוחד, הוא נעשה בכך רכוש של הסביבה. ואז התחילו לדאוג לבריאות הכללית, הרפואה התפתחה בהתאם לכך, כי היה צורך. יותר ויותר אנשים רצו להיות בריאים ולממש את עצמם בצורה מודרנית, וגם המדינה התחילה לדאוג לכך, ואז התחילה לפעול מערכת הבריאות. זה כבר לא היה שרק היחידים היו נכנסים לרופאים לטיפול, אלא שפתחו כאלה ארגונים כמו קופות חולים, וגם המכשור המתאים לזה התחיל להתפתח, וכן הלאה.

ועכשיו אנחנו נמצאים בשלב הרביעי של התפתחות האנושות, שזה השלב המודרני ממש, שהטכנולוגיות החדשות וההתקשרות האינטרנטית נקראים כבר "העולם העגול". אנחנו נמצאים במעבר, אנחנו עדיין לא מרגישים לאיזה מקום אנחנו מתקדמים, אבל אנחנו נמצאים בכניסה למדרגה הבאה. ושם מערכת הבריאות תצטרך לתת תשובה אמתית על כל הליקויים שיתגלו בה כתוצאה מהמצב הקודם. כי היא התחילה להיבנות רק מהמצב הקודם, כדי לגלות בסופו של דבר, אחרי מאתיים שנה  שהיא קיימת, את כל הליקויים שבה.

ועכשיו אנחנו רואים את כל הליקויים שיש במערכת הבריאות, ונצטרך לתקן אותה ולשנות אותה בהתאם לתקופה שאליה אנחנו נכנסים. היא חייבת להשתנות ולהיות אחרת לגמרי. אנחנו לא רוצים להיות חולים שכל הזמן נמצאים אצל הרופאים. אני לא רוצה להיות שייך לקופת חולים, אני לא חייב להם כלום, אני חייב להיות בריא, ולא להכיר את הרופא.

אנחנו בנינו מערכת שמחזיקה את עצמה, ושלא דואגת לי שאהיה בריא. היא לא דואגת לאוויר הצח, לאוכל בריא, היא פשוט קיימת ליד כל הקלקולים של החברה האנושית ומטפלת בה במקצת כדי שאני אחזיק איכשהו בחיים אולי בכמה שפחות נזק לאחרים, וכך להתקיים. היא לא נכנסת בצורה גורפת כזאת, וקובעת במכה אחת. יש לה עוצמה, 30-40% מאוצר המדינה מגיע אליה. כמו שלגבי עישון, על כל קופסה חייב להיות כּתוב שזה מסוכן לבריאות, אין להם ברירה, הם קיבלו חוק עולמי שאסור לעשן בכל מיני מקומות. אני זוכר שטסתי בעבר, נהניתי. קיבלתי תמיד כרטיס בסוף המטוס, והייתי מעשן.

היה לי נוח טוב ויפה. היום אני טס חמש עשרה שעות, ואני נמצא בצער, כי אני לא יכול לעשן. ובכלל, בכל מקום שאתה נכנס, כבר לא צריכים לציין שם שאסור לעשן, זה ברור שבכל מקום ציבורי אסור לעשן. פעם לא היה בכלל דבר כזה. הייתי יושב בבית קולנוע או בבית קפה,  ויכול לעשן. היום אתה נכנס לבר לשתות בירה עם חברים, אסור לעשן,  ממש כך. אם נכנסים היום למועדון דיסקו, לכל מיני מקומות שהיה תמיד רעש גדול ועשן כל כך גדול שלא ראו כלום, אז רואים שאין דבר כזה.

זאת אומרת, יכולנו להתגונן נגד משהו שקיבלנו אותו כדבר מזיק והורס. הוא הורס את מערכת הבריאות עצמה, לכן הם קיבלו חוק כזה. הם הבינו שכמות המחלות שנגרמת על ידי העישון תדרוש מהם טיפול כל כך גדול שהם לא מסוגלים לתת. ולכן מאין ברירה עצרו את עצמם ואמרו, כאן אנחנו חייבים לסלק את ההפרעה הזאת, היא לא עוזרת לנו להתקיים, היא הורסת אותנו, זו בעיה גדולה מדי בשבילנו. הם החליטו כך בצורה אגואיסטית פשוטה. אבל  למה שלא נתגונן בצורה כזאת גם לגבי בעיות אחרות?

אורן: לגבי אילו בעיות לדוגמה היית רוצה שיתחיל כזה קמפיין ציבורי?

בואו נבדוק מה קורה עם האוכל שלנו.

אורן: אוכל. תזונה.

כן, תזונה. נעשה בדיקות אילו מאכלים גורמים לנו נזק. אני מסביר לך בגישה שלהם, לא בגישה שלי, לגרום לאיזון ועל ידי זה להבריא את האנושות. אני אומר שנילחם אפילו בצורה כזאת.

אותו ארגון עולמי צריך לצאת נגד הג'אנק פוד, למשל נגד הפלאפל, שאנחנו לא יודעים באיזה שמן מטגנים אותו, וכל מיני דברים כאלה. בוא נבדוק קודם ממה אדם ניזון. אלה רוב הסיבות למחלות. בואו נאזן את הכל, ננקה את הסוּפּרים מכל המאכלים הרעילים, אבל בצורה נכונה, שזה באמת כך ולא בגלל שיש כאן איזה אינטרס כלכלי. יכול להיות שנעשה אותו דבר כמו עם הסיגריות.

מערכת הבריאות חייבת לתפקד לא בצורה שהיא באה לכבות את השריפה אחרי שהיא רואה, "הם הדליקו, זה עוד לא נורא, נחכה קצת, אחר כך נבוא ונכבה אולי במשהו, נדרוש גם כסף נוסף ונכבה את זה". למה לא נעשה זאת קודם?

ברור לנו אפילו עכשיו, מיד, לכולם, שיש גורמים לליקויי הבריאות בכל מה שאנחנו עושים. בעבודה, נחייב את כולם לעשות ספורט במשך חצי שעה ביום, בתכניות טלוויזיה, נאסור תכניות שגורמות זעזוע למערכת העצבים, מכניסות אנשים לפחד ולכל מיני דברים, לכל מיני מצבים כאלה, למתח, שמתוכו נגרמת בעיה בריאותית. יש הרבה דברים כאלה.

נצמצם את התחבורה בתוך העיר, בחצי לפחות. חוץ מתחבורה ציבורית, לא ניתן לכלי רכב להיכנס לעיר. כל היתר, מי שרוצה להגיע, שיגיע לגבול העיר, ואחר כך ייסע עם תחבורה ציבורית או שילך ברגל. או שיש היום אופנוע קטן עם מנוע חשמלי, זה הכל, כולם ייסעו באופניים כמו בהולנד. למה לא? מערכת הבריאות חייבת לדאוג לזה. יש המון מה לעשות בזה. אנשים ירגישו מזה שינויים גדולים מאוד בחיים שלהם.

למה שלא ניתן לילדים מלכתחילה בבית הספר חינוך לדיאטה ולכל מיני דברים, למה זה רע, ולמה זה טוב, וכדאי לעשות כך ולא כך, ונחייב אותם בבית הספר, נלמד אותם בבית הספר, נרגיל אותם בבית הספר לחיים נורמאליים, גם ביחס ביניהם וגם למזון הבריא.

את זה צריכה לעשות מערכת הבריאות. זה שהם לא חושבים על כל הדברים האלה כי הם אגואיסטים, לזה אני מתכוון. שעל זה אף אחד מהם לא חושב, כי מזה הם חיים.

זו מערכת אדירה. רק תבין שלפחות שליש מכל מה שהעולם מרוויח אוכלת המערכת הזאת, עם כל הארגונים, עם כל הרשתות.

ניצה: תיארת ארבעה שלבים של התפתחות.

טכנולוגית. ובהתאם לזה גם דאגת האדם לבריאות שלו השתנתה. כי קודם הוא חשב על עצמו, שהוא חלק מהטבע, חי ומת, ולא היו לו מערכות. היו גם אז רופאים וכל מיני אנשים שעשו כל מיני מניפולציות עם האדם והיו עוזרים. במיוחד הם היו עוזרים על ידי מאכלים מיוחדים. 

ניצה: על ידי עשבי ריפוי.

כן, עשבי ריפוי. וגם על ידי הכוח הפסיכולוגי, שהיו כל מיני אנשים, כמו השמאנים, שהיו נותנים לאדם כוח חיזוק פנימי, נפשי, שהוא היה מאמין שהוא יוצא מהמחלה, ועל ידי זה באמת היה מבריא. כי המערכת הפסיכולוגית, מערכת העצבים, היא המערכת הגבוהה ביותר מכל המערכות הגופניות האחרות. ולכן, הכל בא מהראש, אפשר באמת על ידי זה להבריא את רוב המחלות של האדם, כולל המחלות ששולטות כל כך דווקא היום, ממש שולטות על החברה האנושית. זה היה בדורות הקודמים.

אחר כך היו כבר הרופאים. אבל הרופאים, כמו שאמרתי, היו אנשים מיוחדים, שהיו לומדים גם רפואה. היו גם בעיות, כי על פי הנצרות היה אסור לפתוח את הגוף וללמוד, וכן הלאה, אבל איכשהו הרפואה בכל זאת התקדמה. היא הייתה קיימת במיוחד בסביבת האצילים ובתוך חוגים ששייכים לדת, במנזרים, בכל מיני מקומות כאלה. והאנשים החכמים בכלל היו לומדים גם רפואה וגם מדע, מתמטיקה ופיזיקה ופילוסופיה וכל הדברים, וגם היו אז רופאים. זאת אומרת, כל החכמים היו כאלו אוניברסאליים. אבל זו היתה רק נחלת האצילים.

וכך היה, כמו שאמרתי, עד לפני מאתיים שנה, שאז קמה פחות או יותר מערכת הבריאות. מפני שהיו צריכים לטפל גם באנשים שכּל אחד מהם היה רווח גדול לבעל הבית, כי הוא היה פועל או מהנדס או מישהו, שהיה נכס, לפי כמה שלמד, לפי כמה שידע לעשות, לא סתם איזה איכר או עבד.

ולכן התפתחה מערכת הבריאות, ובהתאם לזה המחלות. על חלק מהמחלות התגברנו, במיוחד על המגפות. והתחלנו גם עם כל מיני חיסונים, שגילינו שכל מחלה אפשר לרפא על ידי אותה המחלה, מה שנקרא "סימיליה".[2] זאת אומרת, "זה כנגד זה ברא א-לוהים". זה כל עניין החיסון. וזה מאותו חוק כללי אינטגרלי, שכך זה, אותו הריפוי.

אורן: זה מאוד מעניין, ש"דומה מרפא דומה". אבל לא נספיק לדבר על זה היום, ניגע בזה בשיחות הבאות. וכך ירדו קצת המגפות.

ירדו המגפות, ואנחנו בעצם היינו צריכים להגיע למצב הבריא. אבל בגלל שנכנסנו לחברה כזאת, שהתחלנו עם חברה מלאכותית, אוכל מלאכותי, חיים מלאכותיים, אז מכאן התפתחו הבעיות שנובעות בעיקר מחוֹסר איזון בינינו, חוסר יחס נכון בינינו. זאת אומרת, כל המחלות בחמישים השנה האחרונות נובעות מהבעיה של החברה האנושית ולא מבעיה פיזיולוגית של האנשים.

אורן: כאן אנחנו חייבים לסיים, וזו תהיה, נראה לי, ההתחלה של השיחה הבאה. תודה רבה לך הרב לייטמן, היה מאוד מעניין, תודה לך ניצה, תודה גם לכם שהייתם איתנו, ונקווה שנלמד להיות בריאים באמת. כולנו רוצים את זה, למה שלא נעשה את זה ביחד? תבואו לשיחות הבאות, נמשיך לעסוק בזה. עד אז שיהיה לנו כל טוב, ולהתראות.

[1] קוהלת ב', י"ד

[2] ""similia similibus curantur (הלטיני הקדום) - "דומה מרפא דומה"

לחצו כאן להורדה