חיים חדשים - תוכנית 792 - מצרכנות לרוחניות

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: היום אנחנו רוצים לשוחח עם הרב לייטמן על שינוי ערכים שמתרחש כיום בעולם, ובחיים שלנו. בואו תהיו אתנו קצת.

טל: כן, אין ספק שאנחנו נמצאים בעולם שעובר עכשיו הרבה מאוד שינויים. שינויים חברתיים, שינויים פוליטיים, שינויים פסיכולוגיים אצל האדם. ורצינו דווקא להתמקד כהתחלה בנושא של תרבות הצריכה, שמאוד מאוד התפתחה בתרבות המערבית שלנו. זה התחיל אולי באמריקה, יש שם משהו שנקרא "Black Friday", "יום שישי השחור", שזו תחילת עונת הקניות, תחילת החגים, שהתפשט גם לישראל ולעוד מקומות בעולם, שמאוד ממחיש עד כמה הצרכנות הפכה להיות ערך מרכזי בחיים שלנו.

בילוי.

טל: בילוי, מילוי, עד כדי כך שרואים שם תורים, אנשים שישנים באוהלים כבר מהלילה לפני שנפתחת שעת הקניות. מסתערים בהמונים. היה אפילו מקרה שמישהו נרמס על ידי ההמון ונהרג ב- 2008. היו גם מקרים של אלימות על מבצעים. הרצון הזה לצרוך, הרצון לרכוש, יש אפילו פסיכולוגים וסוציולוגים שאומרים, שזה כבר הפך להגדרה העצמית של האדם. מה יש לי, אילו מוצרים, אילו מותגים, כל הנושא הזה של הצריכה, הפך להיות משהו מאוד מאוד מרכזי בערך העצמי, בערך החברתי והתרבותי שלנו. אולי אנחנו אפילו לא מודעים עד כמה. והיינו רוצים לדבר על זה קצת.

 בעיניים שלך, מה הצרכנות הזאת כיום מהווה בעולם של האדם, ואיך הדבר הזה משתנה?

אנחנו בודקים את האדם לפי הרכוש שלו, כמה יש לו, כמה הוא שווה. כשאני מסתכל על האדם, אני מסתכל עליו מבחוץ איך שהוא לבוש, איך שהוא מתנהג. אחר כך באיזה אוטו הוא נוסע, באיזה בית הוא חי, מה הילדים שלו, אשתו, המעמד החברתי שלו, וכולי. וודאי, אנחנו מסתכלים כך, בצורה חיצונית על האדם.

בימינו זה קצת התחיל לרדת. פעם זה היה מאוד מאוד חשוב הצורה החיצונית הזאת. אדם היה צריך להופיע בדיוק לפי התקן, לפי הפרוטוקול, וזה היה כך באמת עד שזה הגיע למצבים מצחיקים ממש, מצחיקים. היו מקבלים אדם לפי בדיוק הצורה החיצונית שלו. ובוודאי שלפי זה אז היו מבדילים מיהו, מהו, לאיזה חברה הוא שייך, לאיזו קלאסה הוא מגיע בחברה, וכן הלאה. לפי זה היו שוקלים את האנשים.

אני הייתי בכמה מדינות ובכמה חברות, וראיתי שזה בכל זאת עובד. אבל זה לא בדיוק בזמנינו. כי בזמנינו, אם אני רואה אדם שהוא לבוש בקומפלט שחור עם עניבה שחורה, זה עורך דין כנראה.

טל: איש עסקים.

כן, איש עסקים גם כן. כבר לא עד כדי כך היום. פעם כשהייתי מגיע לוועידות של מדענים, אז היו לבושים גם עם העניבה ועם הכול. הכול היה צריך להיות לפי התקן, אפילו משקפיים וכן הלאה. היום כבר סוודר, או איזה משהו מאוד פשוט. זאת אומרת, אנשים התחילו לרדת מזה.

אז צרכנות היא בכל זאת אומרת לנו על מה שיש. אדם רוכש לפי האגו שלו, הוא מרגיש את עצמו בטוח אם יש לו. יש לו מקרר ומלא, יש לו ארון ומלא, יש לו עוד זה וזה, לפי זה אני חי. כאילו לפי זה הוא בודק את עצמו עד כמה ביטחון יש לו בחיים.

 כמו שהאמריקאים כותבים כמה רובים יש בבית, לכל מקרה. ובכלל אנחנו רואים שהם בונים לעצמם כל מיני בונקרים, כל מיני מקומות הסתר ומקלטים. יש גם אנשים שמגדלים בשדות, איזה מזון, שיהיה אפשר לקטוף משם לעת הצורך. האדם נמצא בכל מיני לחצים כאלו, שהוא ממש מתחיל לדאוג לעתיד. ומדי פעם ההיסטריה הזאת עוברת על כל בני האדם סביב העולם. כך היא כל הזמן הולכת ונמצאת, לכן תרבות הצריכה, היא תרבות מאוד חשובה לאדם המודרני.

 אני מקווה שלאט לאט עם התפתחות האדם, כי בכל זאת אנחנו מתפתחים, אנחנו לא חיות אלא בני אדם שמתפתחים יותר, ואז אנחנו פחות שמים לב ליופי, אלא לנוחיות של הבגדים, של הבית, של כל מיני דברים. אנחנו אפילו יותר חושבים, במיוחד הדור הצעיר, איך פחות להראות יפה, אלא יותר להראות נוח לעצמו, ואז אני יכול ללכת בבגד כמו פיג'מה אפילו. לא אכפת לי האחרים, העיקר שיהיה לי נוח.

ואנחנו רואים שהנוער הוא איכשהו נמצא בנטייה לזה יותר, זה מפני שיש בכל זאת שאלות על מהות החיים, טעם החיים, מה ערך החיים, ולכן השאלות האלה הן קצת מוחקות את הקיצוניות. אבל בכל זאת ה- Friday יום שישי השחור קיים.

טל: כן, כי אני חושבת שמעבר לצרכים ההישרדותיים שתיארת, יש איזו הפרזה מאוד מאוד גדולה בצריכה עד כדי כך שיש תופעות שהן ממש כמו בולימיה, שאנשים קונים ומחזירים. זו התמכרות כזאת. כי הצריכה עצמה מנסה למלא איזה צורך, איזה סיפוק נפשי.

יש ריקנות פנימית, שחושבים שעל ידי קניות מופרזות אפשר למלא אותה.

טל: וגם קראתי שאנשים, מתוך מה שאמרת, בוחרים את המקצוע שלהם, את הדרך שלהם בחיים לפי היכולת להשיג אותם דברים מטריאליסטים שהם צריכים. למעשה זה מעצב את כל החיים שלהם. במקום לבחור לפי הנטייה הפנימית האמתית של האדם, הוא למעשה מכוון את כל חייו כדי להיות צרכן בעל יכולת גדולה יותר וכולי.

הטבע שלנו הוא רצון להנות, רצון לקבל, חיסרון פנימי, ולמה שחסר לי כל הזמן אני נמשך. יש לי חבילת חסרונות ואני רוצה למלא אותם, זה אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד מושכלות. אבל בכל אחד ואחד הם נמצאים בהתמזגות שונה, וכל אחד נמשך לכן לדברים אחרים, ולכן תלוי באיזו חברה אני ארגיש את עצמי, אמצא את עצמי. אם אני שייך למושכלות, אז אני אהיה בין מדענים או בין ציירים, מוסיקאים וכן הלאה. או שאני אהיה בין בני אדם שהם סתם רגילים, אצא לעבוד ולבלות כרגיל כמו כולם. הכל תלוי מהחינוך ומגובה ההתפתחות הפנימית. הרצון הזה לצריכה הפנימית שמתפתחת, זה תלוי בחינוך.

טל: איזה צורך אנחנו מנסים למלא עם הקניות האלה?

קניות זה רכוש, זה כללי, זה אוכל, ומין, ומשפחה, וכסף, וכבוד, ומושכלות. הכול זה קניה, קניין שאני רוצה על ידי זה למלא את עצמי. עכשיו שאנחנו מדברים על הקניות האלו, זה הרצון הייתי אומר המקורי, הכללי, שאנשים רצים. יש כאן משחק, למה שנמשכים בני אדם גם אני נמשך. זה פשוט משפיע עלי, כי אנחנו נמצאים בשדה אחד של הרצונות. הרצונות שלנו הם כולם מחוברים ומשפיעים זה על זה, לכן ישנה איזו מגמה, אופנה, מודה, וגם אני נמשך לפי זה.

אני חושב שאם הייתי נניח עכשיו באמריקה או אולי גם בישראל אדם עובד וסך הכול חי מהמשכורת, אז הייתי עושה לעצמי עם אשתי ועם הילדים, בכל משפחה, רשימה של מה אנחנו צריכים, והייתי הולך באמת במקום, במצב, או ביום שיש שם הנחות מיוחדות והייתי קונה. אבל לפי הרשימה. בדרך כלל כשמגיעים למקומות כאלה לא קונים לפי הרשימה, אלא כולם כבר מתחילים להיות משוגעים, זה וזה. כולם. ואז גם אדם נמשך לזה, כי סך הכול האנשים הרגילים חיים לפי אפקט העדר, שכך הוא פועל עליהם.

 חינוך, זה מה שיכול להוציא את האדם קצת יותר גבוה, כדי שיבין את זה. הוא צריך גם הכנה פסיכולוגית למה זה, בשביל מה זה, מאיפה זה נובע, איך הוא יכול בכל זאת באיזו צורה רציונלית יותר להתייחס לזה. אבל עובדים עלינו. כל אלו המכרים הגדולים, הם עובדים על האנשים הפשוטים, ואז מחממים את הדברים. זה ברור.

טל: מה בעצם המחיר שהאדם משלם בזה שהוא חי חיים מטריאליסטים כל כך?

הוא מצד אחד משלם על זה יותר. אבל מצד שני הוא מקבל הרגשה שהוא חי כמו כולם, ולא פחות מכולם, ומתקדם בחיים. הוא מסתכל שאחרים היו וגם אני הייתי, ואולי במשהו אני הרווחתי יותר מאחרים, וכן הלאה. זאת אומרת, יש כאן איזו תחרות, ומילוי של האגו מעבר לרגיל.

טל: ומה המחיר שאנחנו משלמים על התרבות הזאת?

זה שאנחנו ממש מזבלים את העולם שלנו עם כל מיני דברים שאין בהם שום צורך, שאנחנו זורקים אחר כך. גם המזון, וגם כל המכשירים האלו שאנחנו קונים, בגדים שאנחנו אולי לא לובשים אף פעם, נעליים וכן הלאה. אנחנו מגבילים את עצמנו. אנחנו מוגבלים מאוד, אם אנחנו הולכים אחרי העדר, אחרי הרוב, אז אנחנו לא יכולים להתקדם למשהו מיוחד.

 כי להתקדם למשהו מיוחד אתה צריך להבדיל את עצמך, להתעלות מעל הכלל, ולהשתדל להתנתק מכל אלו התרבויות. שיחה, זה גם קשור להסתכלות בסרטים ובכל מיני דברים שבני אנוש רוצים למלא את עצמם, והם ממש מקבלים את זה ללא שום ביקורת.

אורן: פעם אנשים היו קונים משהו שהם צריכים, היום הצריכה והקניות הפכו להיות לסוג של בילוי. זאת אומרת אנחנו הולכים לעשות שופינג זה בילוי. סוג מסוים של בילוי. איך קרה שעברנו תהליך כזה של שינוי מלקנות מה שחסר לי לבין לקנות כסוג של בילוי?

זאת אומרת, שאתה הולך וקונה את מה שאומרים לך שכדאי לקנות, ולא את מה שאתה אומר את זה אני צריך.

אורן: זה ברור. אבל חוץ מזה אני הולך כי זה גורם לי כייף, זו הנאה, זה כייף. זה נורא כייף.

כן, אנשים הולכים לקניונים, לכל מיני סופרים גדולים.

אורן: וזה עושה לנו כיף. ללכת ל"שופינג" זה כיף, סוג של בילוי. אז מה קרה לנו כבני אדם בפנימיותנו שהשתנינו לאורך עשרות השנים האחרונות, מזה שאני קונה את מה שאני צריך, לזה שאני קונה כסוג של בילוי?

האגו שלנו דורש מילוי, ואנחנו לא יודעים למלא אותו במה שבאמת כדאי למלא, כדי שזה יהיה מילוי שלם, נצחי או לפחות ממושך. אנחנו לא יודעים. כל החיים שלנו הם בנויים כך כדי למלא, למלא, למלא, לקבל, לקבל, לקבל, אנחנו חיים בתדר הרבה יותר גבוה ממה שקודם. קודם, אני צריך ארון, אז אני הולך לנגר ומזמין ארון, והוא עושה לי. לא היו סתם חנויות עם ארונות שאני הולך וקונה.

בגדים. לא היו בגדים מוכנים כמעט, היו הולכים לחייט ותופרים. היום אתה בא לחנות, "בבקשה, מה אתה רוצה? איזה צבע? איזה מספר? איזה כך וכך", הכול ישנו. אמנם זה נוח יותר, אבל בגלל שזה כבר נמצא מוכן בחנות זה לוחץ עליך, זה לוחץ על בעל החנות למכור לך את זה כמה שיותר מהר, וכן הלאה. זאת אומרת, זה הפך להיות לצריכה מופרזת, מיוחדת מצדו. זה גם ממש איזו תחרות.

אורן: איך ההתרכזות שלנו בקניות השפיעה עלינו כבני אדם?

זה בונה אותנו. הצרכנות הזאת, היא בונה אותנו. לא שאנחנו משתמשים בצורך לקנות מזון, בגדים, ביגוד, נעליים, דברים ההכרחיים לחיים, לעבודה, לבית. אנחנו הולכים לחנות לראות מה יש שם, ואז אנחנו לפי מה שרואים קונים. לא לפי הצורך. וזה בונה אותנו, כי אנחנו כבר רגילים לחיים שבהם לא הצורך שלנו מוביל אותנו, אלא המילוי שאנחנו רואים שכך בא לנו, דוקר לנו בעיניים, הוא בונה אותנו, שזה לגמרי נבזי. אני לא בן אדם שבא עם הרצון שלי, עם הסתכלות שלי, עם היחס שלי, עם הידיעה שלי, "את זה אני צריך, ואת זה לא" וכן הלאה. אלא אני בא ומתחילים להתלבש עליי, "את זה תקנה, ואת זה תראה" וכולי.

זאת אומרת, ה"אני" שלי נעלם. אין לי לא טעם, לא ריח, לא שום דבר. אני נכנס לאיזה מקום כשאני טס לחו"ל, אז אני נכנס ל"דיוטי פרי", כי לחנויות הרגילות אני לא מגיע. אז מיד באים "את זה תקנה, זה מה שאתה צריך? בוא, אני אעזור לך למצוא", וכן הלאה. זאת אומרת, זה מאוד דוחה. אדם כמוני לפחות כך זה. אבל אינני רואה שאנשים מסתכלים, מה לקנות עוד, ומה לעשות עוד, ואולי כך וכך.

זאת אומרת, התרבות הזאת, הצריכה החדשה, היא בונה את הדור שלנו. הדור שלנו לא מבין כלום, מה שאומרים לו, זה מה שהוא קונה. בצורה ממש ישירה, נורמלית שהוא קונה, והוא קונה את מה שמוכרים לו. גם דרך כלי תקשורת, וגם כל מיני דברים. אנחנו בעצמנו סתם בני אדם ריקים, וקונים את כל מה שמוכרים לנו מידיעות, ותרבות וחינוך.

אורן: התהליך הזה הוא עושה לנו טוב בסופו של דבר.

הוא מנתק לנו את המוח. אני לא צריך לחשוב על שום דבר, העיקר שיש לי בכיס קצת כסף.

אורן: בדיוק, שיהיה כסף.

אז אין כסף, יש אשראי. אין זה, יש הלוואות. לזה אנחנו נכנסים.

אורן: בדיוק, כך אנחנו חיים היום. נתקדם צעד אחד קדימה. זה שהתרבות היום היא כזאת, זאת כבר עובדה. זאת מציאות. השאלה, האם יכולה להיות איזו אלטרנטיבה שתיתן לי אותו מילוי פנימי שאני יכול ללכת, להסתובב ולעשות "שופינג". קניתי משהו וזה עושה לי טוב. האם יכול להיות לזה איזה תחליף במציאות של חיינו היום?

זה אם אתה תחנך את האדם למשהו מיוחד.

אורן: למה למשל? מה יכול להחליף את הסיפוק הזה?

טל: יש היום שאומרים שהתרבות הצרכנית מחליפה את הדת של פעם. שזו הדת החדשה. זה גם כאילו מסנוור אותנו, תופס לנו איזה מקום בחיים. אנחנו במקום לחשוב על דברים אחרים, חושבים מה אני אקנה, או מסונוורים על ידי ההיצע. מה יכול להסית את תשומת הלב שלנו למשהו אחר, ומה זה אותו הדבר האחר?

קנייה בעיניי זה לא רק שאני קונה איזה חפץ, בגד או משהו. "קניה" זה שאני מסתכל בסרט שאומרים לי לראות, ומוזיקה שאומרים לי לשמוע, וכשאני נכנס לאתרי חדשות, אני רואה שם 90% פרסום ולא חדשות ממש. וגם החדשות הן כאלה שהן מבלבלות אותי, וממלאות אותי בכל מיני שטויות. זה הכול תרבות הצריכה החדשה.

אני חושב שאין כאן שום אפשרות לצאת מזה, אלא רק חינוך. בחינוך הזה אנחנו צריכים להעלות את האדם לדרישות אחרות לחיים. מה הוא רוצה מהחיים, במה אפשר עוד ליהנות מהחיים. כי אני גם לא נוסע לנוח ולטייל איפה שאני רוצה, אלא מכוונים אותי לכל מיני דברים. בשום דבר. בכל מקום שאני פונה אני פותח עיניים, זהו, כבר מכוונים אותי, "אתה צריך את זה, את זה, ואת זה". זו תרבות אמריקאית.

אורן: מה יכול להחליף את זה?

מה מחליף?

אורן: מה יכול להחליף. שום דבר בינתיים לא מחליף, אבל מה אולי יכול להחליף?

אתה צריך לתת לאדם מטרה אחרת שבחיים.

אורן: מה יגרום לי סיפוק כמו מ"שופינג", שהוא לא "שופינג"?

משהו יותר נצחי, שלם, גדול.

אורן: מה זה יכול להיות למשל?

שאתה תרגיש את האגו שלך שהוא מתמלא עם דברים יותר שלמים, נצחיים.

אורן: איזה דברים יש יותר גדולים?

כי מה שקנית קנית, ומה למחרת? כבר שכחת.

אורן: נכון.

אתה צריך לתת לאדם הבנה שיש כאן יכולת להיות בלרצות ולקבל, לרצות ולקבל בצורה הרבה יותר עוצמתית, במגמה נצחית. וגם בחיסרון למשהו שחסר לי, וגם בקנייה שאני מתמלא במה שהיה חסר לי, אני מקבל גם בזה וגם בזה סיפוק.

אורן: לא כל כך הבנתי, רק הבנתי שזה יותר עצמתי. מה זה הדבר היותר עצמתי?

אני צריך קודם כל להבין שמטרת החיים זה לא שאני אמלא את הארון שלי בכל מיני סמרטוטים ונעלים, ולא שאני אמלא את הבית שלי בכל מיני ארונות כאלה ועוד.

אורן: זה פשוט עושה לי טוב, לכן אני עושה את זה.

זה עושה לי טוב, מפני שכך לימדו אותי.

אורן: נכון. ומה האלטרנטיבה, אם בכלל?

האלטרנטיבה, אם בכלל. אתה רואה שאנחנו היום מעדיפים אולי בילוי. לנסוע, לראות, ליהנות ממקומות חדשים. היום התיירות היא התעשייה הראשונה בעולם. אז כבר זה משהו. אדם רוצה לראות, להבין, להרגיש. הוא מכיר את המדינות, את האנשים. זה כבר לא שהוא רץ מהבית שלו לעבודה, ומעבודה לחנות ושוב הביתה.

אורן: אוקיי.

זו התקדמות.

טל: האדם משתנה. אתה רואה איזו מגמה של שינוי, התרחקות מהעולם המטריאליסטי הזה?

אני חושב שכן. בכל זאת אנשים שהיום מסתובבים בעולם, הם פחות שמים לב לבגדים. קודם כל הם רואים עד כמה כל אחד מתלבש איך שנוח לו, ואיך שבא לו. זה דבר אחד. דבר שני, אנחנו רואים את זה גם בסרטים, בכל מקום. זה עובר. אנחנו מאבדים את הערכים האלו לדברים חיצוניים.

אורן: מה יבוא במקום? מה יכול לעשות לי טוב? דברת קודם על משהו הרבה יותר עצמתי. מה זה הדבר העצמתי?

יותר פנימיות. אז עכשיו אנחנו נמצאים בעידן של כל מיני פלאפונים, מחשבים, כל מיני דברים שהם מביאים אותנו לאיזו ראייה חדשה, צלילים חדשים, כל מיני כאלה דברים. אבל אני חושב לפי איך שאנושות נכנסת לדיכאון ואיך שהיא מחפשת, אני מזהה שהשלב הבא יהיה בכל זאת, שנצטרך למכור לאנושות מהות החיים.

אורן: מה זה המוצר הזה?

זה מוצר שאדם ירגיש בו שהוא שייך לנצח.

אורן: מהו?

נצח.

אורן: לא, מהו המוצר בעצמו?

מילוי נצחי.

אורן: מה זה מילוי נצחי?

שזה לא שייך. היום עושים זאת דרך משקפיים תלת ממדיות וכל מיני דברים. אבל בסופו של דבר, האנושות קצת מגששת מה זה. אבל זה יהיה בסופו של דבר, יכולת האדם להתעלות למעלה מגבול החיים.

אורן: מה זה אומר?

לזה האנושות נמשכת, ואנחנו נמצאים כבר בכניסה לכיוון הזה, להתפתחות הזאת.

אורן: מה זאת אומרת "להתעלות מעל גבול החיים"?

שאני רוצה ליהנות מידיעה, ומראייה, ומעובדה שאני מתעלה מעל החיים והמוות. אני לא רוצה להרגיש שאני מוגבל.

טל: אחת החוויות שאני יודעת מלהסתובב בקניון, שזאת הרגשה של בדידות מאוד גדולה. אתה מסתובב עם המון אנשים, אבל יש משהו מאוד מנוכר כזה וקר בחוויה הזאת. אז איך החוויה תהיה במציאות פחות מטריאליסטית?

שם דווקא אנחנו צריכים להכיר זה את זה ולהתחבר יחד. כי כל מה שאנחנו רוצים, נרצה להתעלות למעלה מהחיים שלנו, ולהשיג מהותנו הנצחית, זה רק על ידי חיבור בינינו. שאנחנו מתעלים מעל האגו ובאים להרגשת החופש. כי האגו סוגר אותנו כל הזמן, גם בקניות וגם בכל הדברים האלה. לא רק יום שישי השחור, אלא כל החיים הם שחורים. ואנחנו אז נצטרך להתעלות, ואז נרגיש את העולם הנצחי שנפתח לפנינו, ונקנה אותו.

טל: האדם לא ירגיש את עצמו קטן?

לא, למה קטן? לא. הוא מתאים לאותו עולם. הוא דווקא ממלא את העולם. עוד יותר מזה, הוא מרגיש שהוא מגלה את העולם בתוכו, בתוך אותו הרצון החדש שהוא מפתח מעל האגו, בזה שהוא מתקשר לאחרים. ובקשר שלו עם הזולת, שם הוא מגלה את היכולת להיות למעלה מעצמו, ולהרגיש את המציאות הבלתי גבולית. זו בעצם הקנייה הכי טובה.

אורן: להרגיש מציאות בלתי גבולית, עולם נצחי, על מה אתה מדבר?

הקניה הנצחית, היא הקניה הטובה שאנחנו יכולים לעשות בעולם הזה, בחיים האלו. אני פותח את החנות, מי שרוצה שיבוא ויקנה.

אורן: והמוצר הוא?

המוצר הוא, חיים נצחיים.

אורן: שזה אומר?

שזה אומר הרגשת החיים ללא גבול, ללא הגבלות. אין לי יותר מה להוסיף. כמו שכתוב בזוהר, כל מי שרוצה לקנות, יבוא ויקנה.