חיים חדשים - תוכנית 793 - התרופה לחברה האנושית

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: במסגרת סדרת התכניות "חיים חדשים" עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, אנחנו רוצים לשוחח הפעם על השינויים שמתרחשים היום בעולם, המון סוגי שינויים קורים לנו בבת אחת.

טל: קיימת באמת הרגשה שהעולם הולך לכיוון חדש ואחר מכל מיני היבטים, אבל לא ברור עדיין לאן. מבחינה פוליטית אנחנו יודעים על שינויים מאוד גדולים עם איזו נטייה ימינה גם בישראל, גם בארצות הברית ואולי בקרוב גם באירופה. מבחינת המנהיגות והמדיה, מתוך איזה שקר שהתנפץ, הציבור כבר לא מוכן לקבל אותו היום, מחפשים משהו אחר. תרבות השיח משתנה מפוליטיקלי קורקט למשהו הרבה יותר ישיר עם האמת בַפָנים. מבחינה חברתית כל הסיטואציה הזאת גורמת דווקא לפירוד בינינו לִגדול ואנחנו מרגישים היום שקשה לנו מאוד לקבל את הציבור שלא חושב כמונו. הציבור היום בישראל, בארצות הברית, ובעוד מקומות, מתחלק לשבטים, הדעות מנוגדות וקיים חוסר סבלנות מוחלט אחד כלפי השני. אנשים מוחקים חברים מהפייסבוק שחושבים אחרת מהם, וכמובן שיש לזה גם השלכות מבחינה אישית.

מה קורה לנו מבחינה חברתית, למה אנחנו הופכים להיות יותר ויותר מנוגדים, מופרדים, למה הימין והשמאל מחלקים אותנו כאילו לשני חלקים?

קורים לנו דברים מאוד יפים, אנחנו מתפתחים, הרצון שלנו גדל. המהות של האדם זה רצון ליהנות, רצון לקבל, רצון למלא את עצמו, והרצון הזה גדל. כמו שמתא אחד מתחיל להיות עובר, וכשהוא מתפתח, כל מיני תאים מתחילים להתרבות שם והם הופכים להיות גוף, ידיים, רגליים, ראש, כל האיברים הפנימיים, כך אנחנו, אותו דבר אצלנו.

פעם אנחנו היינו סתם אנשים, חיינו כמו בדואים, כולם שווים וכולם אותו דבר. אחר כך אנחנו התפתחנו יותר ויותר, ואז התחיל אצל האדם הרצון למדע, לתרבות, לחינוך, לעבודה כזו או אחרת, וכן הלאה. לא היינו רק עובדי האדמה ורוכבי גמלים, אנחנו כבר יצאנו מזה, התפתחנו על ידי הטכנולוגיה החדשה וכולי. זאת אומרת בניגוד לדרגת החי, האדם כל הזמן מתפתח, זה העיקר, וכשאנחנו מתפתחים, אנחנו מחפשים מקומות אחרים לתעסוקה, לחיים. אם אני נמשך למוזיקה והאחרים נמשכים למוזיקה, אני כבר מחפש התקרבות אליהם. אם הוא נמשך לציור והיא לציור, אז הם מתחברים, אנשים שנמשכים לעבודת כפיים, הולכים לכיוון אחר, ללמוד ולקבל מקצוע.

אנחנו רואים, כשאנשים בונים מקומות מגורים חדשים, וזה קורה אפילו אצלנו בישראל, אז יש מקומות שמיועדים לציירים, לאנשי מדע, לאנשי צבא וכן הלאה, בהתאם לזה אנשים בונים לעצמם מקומות, ואז הם יותר מבינים אחד את השני, הם יותר קרובים זה לזה. אבל איזה קשר יש בין אנשים שחיים במקום של ציירים לבין אנשים שחיים במקום של יוצאי צבא? אין ביניהם קשר. זאת אומרת ככול שהאנושות מתפתחת יש בה יותר פלגים, האנשים יותר ויותר רחוקים זה מזה. זה רק  מעיד על ההתקדמות, על  התפתחות האגואיסטית שלנו, כי כשהאגו שלנו מתפתח הוא נעשה יותר ספציפי. יש ספציפיקציה כזאת בכל צורות האגו.

כמו תאים בגוף, אומנם יש תא פשוט כמו אמבה נניח, אבל יש לנו בגוף סוגי תאים שונים, לב, מוח, כבד, כליה, שרירים, עצמות, אלה תאים שונים לגמרי, וכך גם אנחנו בחברה האנושית. אנחנו צריכים להבין שאם היינו רואים את החברה האנושית בצורה נכונה היינו מרגישים אותה כגוף שמחולק להרבה מאוד תאים וקשרים, אבל יחד עם זה יודעים איך להשלים זה את זה, וזה דווקא מאוד חסר לחברה המודרנית, כי למרות שבגוף יש הרבה תאים והרבה איברים, הם כולם קשורים זה לזה, הם יודעים איך להשלים זה את זה, ואילו אנחנו לא כל כך. זאת הבעיה. לכן מה שחסר לנו, יחד עם ההתפתחות הספציפית שלנו של כל סוגי החברה, שאנחנו גם נדע איך להתקשר נכון בינינו כדי שתהיה לנו חברה בריאה, גוף בריא שיודע להשלים זה את זה, ואז כולם חיים בהרמוניה אלה עם אלה.

אחרת אנחנו לא נוכל לחיות בהרמוניה, תמיד תהיינה התנגשויות, התפרצויות. אנחנו רואים, משך כול שנות קיום המדינה לא פעלנו לחיבור של החברה בצורה מספקת, אלה הספרדים, אלה אשכנזים, דתיים, חילוניים, מרוקאים, אתיופים וכן הלאה, זה עדיין מורגש. אני לא חושב שדבר כזה קיים בכל אומה אחרת, זה רק אצלנו, כי אנחנו מאוד מאוד עקשנים בייחודיות שלנו, של כל אחד. מצד אחד זה טוב, זה אומר על הרצון החזק והעמוק שיש בכל חלק, בכל פלח מהעם, אבל מצד שני השיטה, חכמת הקבלה שהייתה צריכה לקשור בינינו עדיין לא נמצאת בעם. חכמת הקבלה מלמדת אותנו ש"על כל הפשעים תכסה אהבה", איך עלינו להתקשר בינינו, ובזה אנחנו לגמרי לא מצליחים. לכן ככל שאנחנו מתקדמים ונעשים עם מודרני, כך אנחנו יותר ויותר מחולקים, נפרדים, אנחנו מרוחקים זה מזה יותר מאשר כל מדינה אחרת.

טל: אתה מדבר על חלוקה טבעית, אבל היום אנחנו רואים שאנשים מתחלקים גם לפי דעות והשקפות עולם, אנחנו לא מסוגלים להבין שאנחנו שייכים לאותו גזע אנושי בכלל, אנחנו באמת שבטים שונים, האם זה נובע משוני מהותי? 

מאוד מהותי. גם לפי התורה, שנים עשר השבטים היו צריכים לשמור על עצמם, אסור היה להם להתחתן בין השבטים, זאת אומרת יש איזה ייחוד לשמור על האישיות העצמית ויחד עם זה, מעל ההבדל בין השבטים, להתקשר יחד לצורך בית המקדש, לצורך הארגון המדיני. זאת אומרת יש דברים שצריכים לחלק ולהרחיק, ויש דברים שצריכים דווקא לחבר ולהדביק.

טל: אם במשפחה שלי יש לי דעות שונות מהאחים שלי, מההורים שלי, זה אומר שאנחנו שייכים לשבטים שונים?

לא. אבל ודאי גם במשפחה, בימינו כל אחד ואחד הוא לגמרי שונה מהשני, זה דווקא אומר על מידת ההתפתחות, אבל יחד עם ההתפתחות צריכה להיות גם התקשרות כי אחרת אנחנו לא נוכל להתקיים כאומה. אנחנו מתקיימים כאומה, כמו שאומר לנו בעל הסולם, כאגוזים שנמצאים בתוך שק ולא מתקשרים אחד עם השני אלא רק מתחככים ביניהם. בצורה כזאת אנחנו לא יכולים להמשיך הרבה.

למה אנחנו בכל זאת מתקיימים? בגלל שיש לנו שכנים שדואגים על ידי לחץ ואיום עלינו שנתחבר כדי להחזיק את המדינה, את הצבא, וכן הלאה. אבל אם לא השכנים, היינו לגמרי כבר נפרדים והולכים לכל הכיוונים, כמו שהיה באמריקה, ברוסיה, באירופה וכן הלאה.

אם טוב לנו, אם אין עלינו לחץ חיצון, אז עם ישראל, ודווקא מפני שהוא העם המפותח ביותר, הוא בהתרחקות הדדית.

טל: אנחנו רואים את זה היום לא רק בישראל, זה גם בארצות הברית ובכל מיני מקומות, אנשים סוגרים את עצמם בבועה של אנשים שחושבים כמוהם, שמחזקים בדעה שלהם. מי שלא כזה, אני לא רוצה איתו קשר, מוחקים חברות בפייסבוק. האם דווקא הרצון להיות בבועה זה סימן להתפתחות?

לא. זאת התפתחות אגואיסטית. אבל בעולם שלנו אנחנו לא יכולים להתפתח רק בצורה אגואיסטית, אנחנו צריכים להיות מקושרים בינינו למעלה מאגו, אחרת אנחנו לא נוכל לבנות לא משפחה ולא מדינה ולא עולם. אני לא לבד בעולם, אני בכל זאת חייב להתקיים. אומנם היום אנחנו עשינו את החיים שלנו כאלה שאני אפילו לא כל כך צריך משפחה, אני יכול למצוא לעצמי איזו בת זוג זמנית, אני גם לא צריך ילדים, אבל ודאי שזה לא נורמלי, זה לא לפי הטבע. ואנחנו רואים, אנשים שלא יודעים להתקשר במשפחה הם גם לא יכולים להתקשר אחר כך לעם. זה היה קיים כבר מזמן, במיוחד אצל היהודים. בזמנים של התנ"ך היו ממש מלחמות, הייתה שנאה בעם, מלחמת אחים וכן הלאה. בצורה כזאת אנחנו לא יכולים לבנות מדינה. לכן אנחנו התפרקנו, יצאנו לגלות, ומאז אנחנו מפוזרים בכל העולם.

למה אנחנו לא יכולים להתקשר עכשיו אלה עם אלה, למה אנחנו לא יכולים להקים איזה ארגון שיטפל בנו מעל כל ההבדלים שיש בינינו, ושיתחיל לקרב אותנו זה לזה ושוב יארגן מאיתנו עם אחד? את רואה, אף אחד לא מסוגל לחשוב אפילו לכיוון הזה.

אורן: כי הדעות שלנו מנוגדות, לכן אי אפשר לקרב בינינו.

כן, אבל למרות שהדעות מנוגדות אנחנו בכל זאת צריכים לחשוב על עם אחד.

אורן: אחד זה בסדר, זה במילים, אבל העניין שאנחנו מנוגדים.

אז בואו נעשה כך שלמרות הדעות המנוגדות, אנחנו חיים יחד.

אורן: מה זה חיים יחד, לפי איזה אג'נדה, שלי או שלך?

לא שלי ולא שלך.

אורן: אז לפי מי?

אני אגיד לך, סבלנות, גם את זה אנחנו ללמוד זה מזה. אנחנו צריכים למצוא שיטה איך להתקשר מעלינו, מעל האגו הפרטי שלנו, ואז לא רק שלא נשנא ונסבול, אלא גם נתחיל לאהוב זה את זה  למרות שאנחנו שונים בדעות שלנו. בסופו של דבר בזה נמדדת התפתחות האדם, בזה שאני יכול להיות עם הקרובים שלי. למה אלה ששיכים לאותה אומה הם לא קרובים שלי, למה אני לא יכול להיות יחד איתם למרות שיש להם דעה אחרת, הסתכלות אחרת, טעמים אחרים, למה? הכול תלוי בחינוך. כי דווקא כשאנחנו מקבלים את כולם יחד בצורה פלורליסטית כזאת, אז דווקא ריבוי מחשבות, ריבוי הטעמים, ריבוי נטיות, כל זה מביא לי אושר.

אורן: זה בסדר כשמדברים על סלט, אבל אם מדברים על ניהול מדינה, אז דעות מנוגדות מביאות להחלטות מנוגדות.

תלוי איך אנחנו מקבלים את זה, איך אנחנו דנים על זה. אנחנו צריכים להתעלות למעלה מהאגו ולדון מה באמת טוב לכולנו. הכול תלוי בחינוך. לָמה שאנחנו נרים ידיים ונגיד "יותר טוב להתפזר"?

אורן: כי אנחנו לא מצליחים למצוא את המכנה המשותף.

אז לומדים איך להתחבר, צריך גישור, אין ברירה, חייבים לעשות את זה. האם נחכה שכל העולם יהיה בכאסח זה עם זה עד שאנחנו ממש נתחיל לאכול בפועל זה את זה?

אורן: נראה שזה מה שהולך לקרות.

טל: גם תרבות השיח משתנה, אנשים יותר מבטאים את עצמם, יש איזו לגיטימציה להגיד מה אני באמת חושב.

כן, אבל לא בצורה נכונה. כי הם מבינים שהם יכולים לדבר על כל הדברים שיש להם בלב בצורה גלויה, "כך אני", והם עוד מתגאים בזה עד כמה הם שונים ומוזרים, ואף אחד לא יכול להגיד להם דבר, זאת אומרת "אתם חייבים לקבל אותי כמו שאני". זה היה נכון אילו היינו מגיעים לאיזה מקום והיינו דנים כדי שהאחרים יכירו בו, אם היינו יושבים נניח סביב שולחן גדול, עשרה או עשרים אנשים ומדברים. בצורה כזאת אנחנו קודם מכירים עד כמה אנחנו שונים, ואז מתחילים לדון איך אנחנו מתעלים מעל כל השוני הזה. כל אחד שומר על הדעה שלו חוץ מדבר אחד, הוא מסכים לתת גם לשני לבטא את הדעה שלו, ואז כל אחד בביטוי משלו מתחיל להשפיע לאחרים, בואו נראה איך אנחנו יכולים להתחבר בינינו, באיזו צורה, כלפי אילו דברים, מה אנחנו יכולים להביא לחיבור, על מה אנחנו נצטרך לוותר ואת מה לבטל וכן הלאה. בואו נראה, ישנה שיטה שמסבירה לנו איך אנחנו מגיעים לחיבור יחד עם זה שאנחנו כל כך שונים. זו שיטה מאוד מיוחדת, האנושות בעצמה לא יכולה למצוא אותה כי אין לנו אפשרות להתעלות למעלה מהאגו שלנו. האגו שלנו זה כל הטבע שלנו, ובשביל להתעלות מעל האגו ולהתחבר, אנחנו צריכים באמת את שיטת הקבלה. זו שיטה מאוד מיוחדת.

אורן: קיים היום שסע עצום בחברה הישראלית שהולך ומתגבר בין ימין לשמאל, גם בארצות הברית זה כך אחרי הבחירות, אנשים מרגישים שהם לא שייכים לאותה אומה, לאותו עם, לאותה מדינה. מה אפשר לעשות עם זה?

רק דבר אחד, למצוא את המטרה המשותפת שלנו. אנחנו רוצים שתהיה לנו מדינה טובה, אנחנו רוצים לבנות חיים טובים ושלנכדים שלנו יהיה טוב יותר מאיתנו?

אורן: בטוח, אנחנו רק חלוקים בדעה איך להגיע לשם.

קודם כל בואו נצייר את הצורה העתידה. בצורה עתידה אנחנו צריכים להיות במצב שהקשר בינינו ייקרא אהבה, חיבור. שאף אחד לא ינצל את הזולת, שכל אחד יוכל להסכים עם הזולת, שכל אחד יידע שכדאי לו לחיות בשלום עם הזולת, לתמוך בזולת, כי כולנו נמצאים בצלחת אחת, כולנו תלויים זה בזה. לכן אנחנו צריכים ללמוד איך המערכת קושרת בינינו כי אנחנו לא יכולים לברוח מזה. על ידי חוק הטבע הכללי, על ידי התוכנה שפועלת עלינו מלמעלה אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו כמערכת אחת, שאנחנו משלימים זה את זה כמו תאים בגוף אחד. אין ברירה, אנחנו צריכים ללמוד איך עושים את זה.

אם התאים בגוף שלנו התפתחו ומצאו שיטת חיבור והשלמה, אם הדומם, צומח וחי חיים בהשלמה יחסית ביניהם, אז למה אנחנו לא מסוגלים. חוץ מבני האדם, כל היקום נמצא בהשלמה בין הכוח השלילי והכוח החיובי. אנחנו רואים, אפילו בגוף שלנו, ובכלל בכל חוקי הפיזיקה, הכימיה, בכל מקום יש כוח חיובי וכנגדו כוח שלילי. הם רק נקראים חיובי ושלילי, אפשר להחליף ביניהם, אבל הם מנוגדים והם יודעים איך להתקשר ביניהם כדי לבנות מצבים טובים יותר דווקא בחיבור ביניהם.

אורן: אבל אנחנו לא יודעים.

אנחנו לא יודעים, אז בואו נראה מה חסר לנו?

אורן: מה חסר לנו?

חסר לנו כוח חיובי כי אנחנו כלולים רק מהכוח השלילי.

אורן: תגדיר לי בבקשה מזה כוח שלילי.

רצון ליהנות, רצון לקבל, זה הרצון האגואיסטי שלנו, כל אחד רוצה רק לטובת עצמו. תסתכל על הילדים הקטנים, על התינוקות, אפילו על האנשים הגדולים, הם רק משחקים שהם יפים כאלה, לארג'ים, אבל הכול בעצם רק לטובת עצמו, וחוץ מזה שום דבר, רק שהפחות מפותח עושה את זה בפרהסיה, והיותר מפותח עושה את זה בעדינות.

אורן: זה שכל אחד חושב לטובת עצמו, זה ענין של טבע האדם?

זה טבע האדם, נכון, זה הטבע המקורי, אבל בואו נראה איך אפשר להוסיף לטבע המקורי הזה טבע שני.

אורן: מהו הטבע השני?

כוח חיובי, כוח שמקשר בינינו, שמביא לנו יחס יפה זה לזה, אהבה זה לזה. אנחנו נרגיש שאנחנו יכולים להתקשר בינינו ממש למערכת אחת.

אורן: איזה כוח יכול לקשר בינינו?

זה כוח שקיים בטבע, אנחנו רק צריכים להזמין את הופעתו עלינו.

אורן: אבל הדעות שלנו מנוגדות, אחד שמאל והשני ימין.  

לא חשוב לנו שמאל וימין, אנחנו כמו מינוס ופלוס, אנחנו נשלים זה את זה.

אורן: מה נעשה במדינה?

נרכיב מערכות שעובדות נכון.

אורן: מה זה נכון, אני חושב שנכון זה ימין ואתה חושב שנכון זה שמאל.

כן, ובינינו תהיה מערכת שמקשרת את הימין והשמאל, זה נקרא "קו אמצעי". זו מערכת שעובדת נכון, היא מקבלת גם ממך וגם ממני את כל מה שאנחנו יכולים לתת.

אורן: מה היא עושה בפועל אחרי שהיא מקבלת את הדעות ההפוכות?

היא בונה את החברה בצורה כזאת שגם לשמאל וגם לימין יש מקום להביע את עצמו ולגרום לטובת החברה. אני מדבר על חופש פעולה.

אורן: מה יהיה טיב הפעולה?

הפעולה לא תהייה כדי להרוס את הדבר שכנגדי, כי בזה שאני הורס את הדבר שכנגדי אני הורס בזה גם את עצמי. שמאל לא יכול להיות בלי ימין, וימין לא יכול להיות בלי שמאל. זאת אומרת אנחנו מתקשרים בינינו בצורה כזאת שיש בינינו התנגדות, התנגשות, אבל אנחנו בונים בינינו מערכת שבה גם השמאל וגם הימין עובדים כמו על נגד במערכת חשמלית או אלקטרונית. זה כמו במנוע, יש לך פלוס ומינוס ואז המנוע מסתובב, למה? כי דווקא בגלל שהפלוס והמינוס מתחברים הם מוציאים משם את כל הכוח, מהכוח הניגודי אני מקבל תוצאה טובה, עם כוח. עם מינוס בלי פלוס, או עם פלוס בלי מינוס אני לא יכול לעשות כלום, אבל כשאני דווקא מחבר אותם לנגד שביניהם, למנוע, לספירלה של חימום נניח, אז אני מקבל תוצאה יפה, טובה.

טל: אם עד היום סגרתי סביבי בועה והרחקתי ממני את כל מי שלא חושב כמוני, למה שאני אחזיר אותם לתוך הספֶירה שלי?

לא, את לא יכולה להחזיר אותם לתוך הספֶירה שלך, אחרת יהיה קצר חשמלי.

טל: אז איך אני אגיע להרגשה שאני זקוקה להם?

זה נקרא קו אמצעי. אנחנו בונים אותו בחיבור בינינו. איך בונים? רק על ידי חיבור בחברה, בעשיריות שאנחנו בונים. ואז כתוצאה מזה שאדם מנסה למצוא איך להתקשר נכון עם האחרים, הוא מגלה פתאום שהשיטה הזאת קיימת בטבע, הוא מקבל אותה מהטבע.

טל: אם כך זה משהו שלמעלה מהדעות הפוליטיות בכלל.

זה שלא שייך לפוליטיקה, בטוח, זה שייך לכל דבר. אם אני בריב עם אשתי ואנחנו רוצים להתגרש, או שהילדים רבים בבית ספר, זה שייך לפוליטיקה?

טל: מה מסמל לנו כל תהליך הפירוד שקורה עכשיו בחברות המערביות?

כל הפירוד הזה שכל כך בולט עכשיו, צריך להביא אותנו לחיפוש הפתרון, והפתרון הוא בזה שאנחנו נכנס למעגלים מיוחדים, כמו שחכמת הקבלה מסבירה לנו, ומשם נקבל את שיטת החיבור. כל חכמת הקבלה זה שיטת חיבור, לכן אנחנו נמצאים בעידן שהיא מתגלה, זה כדי להראות לנו איך להתחבר נכון ולבנות חברה לתפארת.

טל:  מה יגרום לי להרגיש שאני זקוקה לאנשים אחרים?

את לא תוכלי להתקיים, אנחנו עוד מעט נגיע למצב שאנחנו פשוט נאכל זה את זה. לפי מה שקורה עכשיו באמריקה אפשר לראות איך מתגלה הניגוד, והם לא מסכימים, הליברלים, יפי הנפש האלה, מוכנים לשרוף את כל מי שנגדם. למה, איפה כול היופי שלהם, איפה הפלורליזם שדיברו עליו? הם עושים ממש ההיפך ממה שדיברו. כשהאגו של האדם יוצא החוצה כלום לא עוזר.

טל: אנחנו בעצם בתהליך של הכרת האגו שלנו.

כן. כדי להבין שאין ברירה, לא טראמפ ולא סנדרס ולא גברת קלינטון הנחמדה, ולא חוסיין אובמה, כלום. עלינו רק להבין שההתקשרות היא למעלה מכל הניגודים. אנחנו צריכים ללמוד את חכמת הקבלה ואז נבנה חיים טובים, עולם טוב. בסופו של דבר אנחנו חייבים לזה להגיע, זה נמצא בתוכנית של הטבע ואנחנו צריכים ללמוד את זה.