חיים חדשים - תוכנית 798 - הבדלים בקליטה חושית

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: היום אנחנו רוצים לשוחח עם הרב לייטמן על החושים שלנו, על הדרך שבה הם פועלים, על ההבדלים בתפיסה חושית.

יעל: אנחנו יודעים שכל אחד מאיתנו קולט קצת אחרת את המציאות. זה מתחיל מבעלי חיים שלכל אחד מבעלי החיים יש בעצם כלי קליטה ייחודי. חלק מבעלי החיים מרגישים יותר טוב במה שקשור לשמיעה, חלק עולמם מתנהל סביב חוש הריח, חלק עולמם מתנהל סביב כל מיני קולטנים שאנחנו אפילו באופן אנושי לא מכירים אותם. יש לעטלפים את היכולת לקלוט את העולם דרך גלי הקול, יש בעלי חיים שיש להם יכולת חישה תלת ממדית מאוד מאוד מפותחת, כל מיני גלי רדיו, גלי קול שאנחנו לא יכולים לשמוע. וגם אנחנו כבני אדם אנחנו יודעים שלכל אחד מאיתנו יש יכולת חושית אחרת שהיא יותר מפותחת. אני יכולה להעיד על עצמי, אצלנו זה גנטי, אצלנו יש חוש ריח מאוד מפותח כבר הרבה מאוד שנים, לבעלי יש חוש שמיעה מאוד מאוד מפותח. כל אחד מאיתנו בנוי מבחינה חושית אחרת.

למה כל אחד מאיתנו מרגיש את המציאות וחש את החיים בצורה אחרת? למה בעצם לא נולדנו עם איזה מנגנון קבוע כשכולנו יכולים להרגיש את אותה מציאות, להרגיש בדיוק את אותו דבר?

אני לא חושב שגם כל בעלי החיים הם אותו דבר, אנחנו מבדילים בהם אופי, מבדילים בהם איזו נטייה לכל מיני דברים, למרות שהם שייכים למין או סוג אחד. גם בבני אדם, יש בתוך המינים שלהם מתוך המין האנושי, הרבה מאוד הבדלים שאנחנו רואים, לפי הצבעים, לפי הצורות, לפי אלפי שנות ההתפתחות שהייתה בצורה מנותקת אלו מאלו ואלו מאלו, בגלל היבשות. ולכן אי אפשר להגיד שבכולנו יש ממש אותם חושים ובואו נתחיל להבדיל בהם או לא. זה כמו בטעמים, כמו בתפיסת המציאות. איך שסיני תופס את המציאות עם האופי שלו, עם הטעמים שלו, הגישה שלו, ואיך שדרום אמריקאי תופס בכלל את העולם, זה משהו אחר לגמרי. יש משהו שמאחד את כולנו, ויש משהו שמבדיל בינינו.

חמשת החושים האלו, ראייה, שמיעה, ריח, טעם, מימוש, הם מסודרים לפי המרחקים. ראייה הוא הכי רחוק, שמיעה פחות, אחר כך ריח יכול להיות מטרים, אצל חיות זה יכול להיות קילומטרים, וטעם כבר צריך כמעט ולנגוע, ומישוש כבר צריכים נגיעה. זאת אומרת, כל החושים האלו הם פועלים במרחקים שונים. יכול להיות שאפשר להגיד שבכלל מדובר על השפעה אחת על קצות העצבים שלנו, רק השאלה היא איזה גלים אנחנו קולטים, גלי ראייה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש. אבל באמת הכול גלים.

ולגלים האלה יש התפתחות הרבה יותר גבוהה בכל אחד מהחושים האלו. גלי ראייה, אנחנו מבינים שאפשר לראות הרבה יותר ממה שאנחנו רואים. לשמוע בטוח, כמו שדגים, חיות למיניהן שומעות. ריח וודאי שאצל חיות זה מפותח הרבה יותר, וגם טעם ומישוש. הכול זה עניין של רגישות. אבל ישנם עוד מי יודע איזה גלים, ומי יודע איזה חיישנים צריכים להיות, כדי לגלות אותם וכדי להשלים את צורת העולם שלנו שאנחנו תופסים.

בסך הכול מה שאנחנו קולטים, אנחנו קולטים את המציאות שהיא בנויה ממה שאנחנו מקבלים ממנה. זאת אומרת אני מקבל גלים, בתוך הגלים האלה אני בונה את צורת העולם שלי ואני חי בתוך העולם הזה, ולכן יש כאן קירות, יש כאן אוויר, יש כאן דברים שאני יכול לעבור בהם, דברים שאני לא יכול לעבור דרכם וכן הלאה. זה הכול החושים שלי, לא יותר מזה. וגם הגוף שלי שאני תופס אותו בצורה זאת. זאת אומרת הכול תלוי בחושים. ואם יהיו לנו חושים אחרים אנחנו נתקיים במציאות אחרת לגמרי.

אבל סביבנו מה שנקרא "אור אין סוף", זאת אומרת גלים בלתי מוגבלים בצורה, בתדירות בלתי מוגבלת. ואנחנו בתוך הגלים האלה חיים, ומייצבים לנו מתוך הגלים האלו מציאות מסוימת, מוגבלת, ובתוך המציאות הזאת אנחנו חיים.

 יעל: כמו שאתה אומר שהעולם הוא עם המון גלים אינסופיים, אז מה שמגביל אותנו כרגע זו הביולוגיה שלנו וכלי הקליטה שלנו.

כן.

 יעל: השאלה שלי, האם זו הסיבה היחידה? החוקרים אומרים שאנחנו חווים חלק מהמציאות כי כלי הקליטה שלנו מוגבלים. האם זאת הסיבה היחידה שבגללה אנחנו קולטים רק מציאות חלקית, האם הכול תלוי רק באותם כלי קליטה?

צריכים כאן להוסיף, שכלי הקליטה הם במיוחד נפעלים על ידי הרצון, על ידי חוסר, חיסרון. אם אין לנו חיסרון להרגיש משהו מעבר למה שכלי הקליטה מספקים לנו כרגע, אז אנחנו לא יודעים אפילו על מה שיש חוץ מזה והאם יש בכלל. כמו שאני יכול להגיע לבן אדם ולהגיד, "בוא נטוס לאינדונזיה או לאנטרקטיקה או לאיזשהו מקום", הוא יגיד "אין לי שום צורך, תעזוב אני חי טוב, היום בערב אני הולך לפאב לחברים שלי שם אני נפגש איתם, אני לא צריך יותר עולם ממה שיש לי כאן", זאת אומרת הכול תלוי ברצון של האדם, וכך כל אחד ואחד. זאת אומרת או שאנחנו מוגבלים מלידה, מהטבע שלנו, או שאנחנו מגבילים את עצמנו כי לא רוצים להתפתח.

 יעל: שזה על ידי הרצון אתה אומר?

שזה על ידי הרצון. לכן באה חכמת הקבלה ומסבירה לנו, שהרצון שלנו הוא מוגבל מלכתחילה מצד הטבע, אבל אנחנו יכולים לפתח אותו עד ממדים בלתי מוגבלים בכלל. אבל אדם בשביל זה צריך לעבוד על עצמו בצורה מאוד רצינית. הוא צריך להגיע למצב שהרצון שלו יכלול דברים שלא שייכים לו, שלא אופייניים לו. זה מגיע אליו על ידי תרגילים מיוחדים, שהוא מתקשר לבני אדם אחרים ובמקום להשתמש בהם הוא יוצא לשמש אותם, במקום לקבל מהם לתת להם. ואז הוא מפעיל את עצמו בצורה כזאת שזה מפתח בו חושים חדשים, אפשרויות חדשות לקליטה.

 יעל: מה קורה לחושים הישנים, הרגילים שלנו?

הם נשארים, אבל חוץ מזה אנחנו מפתחים חושים חדשים. כשאני הולך לפתח את עצמי כלפי המציאות שהיא נמצאת מחוצה לי, והמציאות שנמצאת מחוצה לי היא הופכת להיות לחשובה לי יותר ממה שאני בעצמי, אז אני בזה מפתח חוש אליה, לאותה המציאות ומתחיל להרגיש אותה. כמו שאמא מרגישה את הילד ומה קורה איתו ממרחק, יש לה חוש כזה, היא פיתחה את זה. מאיפה יש זאת לאדם? קורה משהו חס ושלום עם התינוק שלה במרחק של מאות מטרים או יותר והיא מרגישה שמשהו קורה. איך זה יכול להיות, הרי אין לנו כאלה חושים? היא פיתחה ויש לה. זאת אומרת, אנחנו יכולים לפתח כאלו חושים, הכול תלוי רק ברצון. עד כמה שהמציאות הזרה כמו תינוק, בכל זאת זה גוף זר, היא תהיה חשובה לי, אז אני אפתח על ידי זה חוש שפועל מעל המרחקים.

 יעל: אתה אומר שיש לי אפשרות להרחיב את היכולת שלי לקלוט את המציאות, זאת אומרת שאם עד היום קלטתי בחמישה חושים, אם אני ארצה מאוד, אז משהו פנימי בתוכי יכול לקדם אותי בעצם לתפוס מציאות יותר רחבה.

כן.

 יעל: אנחנו קולטים הרבה מאוד גירויים. כרגע אנחנו קולטים דרך חמישה חושים, ואתה אומר שאנחנו יכולים לקלוט אפילו מעוד חושים חדשים שכרגע אין לנו. אבל יש מנגנון פנימי בתוך האדם שלוקח את אותם דברים שקלטנו, שזה בדרך קולטנים מאוד טכניים כאלה, כמו מכונה, והופך את זה לאיזו חוויה. זה לא נשאר ברמה של מכונה שקולטת גירויים חיצוניים, אלא זה הופך לחוויה פנימית שזה מה שנותן לי את ההרגשה של החיים. מה זה אותו מנגנון שיודע להפוך דברים מאוד טכניים כמו קול, כמו צלילים, כמו נגיעה, לחוויית חיים?

כי זה פועל על הרצון לקבל שלך, ואז זה ממלא את הרצון יותר או פחות בכל מיני צורות, בכל מיני אופנים, בגודל ובכל מיני צורות, ולכן את מרגיש בזה איזו חוויה.

 יעל: אתה יכול להסביר קצת יותר מה זה אומר?

את שומעת צלילי מוסיקה, צלילים, תדירות שונה של גלים, אבל הגלים האלה נכנסים בך והם בונים בך כל מיני התפעלויות. ההתפעלויות האלו הן בהתאם לאיך שאת מכינה את הרצון שלך ששם את מרגישה את ההתפעלות. אולי את למדת מוסיקה, אולי את רוצה את זה, לא רוצה את זה, נמצאת במצב רוח מסוים וכן הלאה, זאת אומרת הכל תלוי ברצון לקבל שלך, ברצון, הרצון הוא מתפעל, הרצון הוא קובע אם את נהנה ממה שאת מקבלת או לא.

 יעל: שני אנשים רואים סרט, הם רואים את אותו סרט, את אותה עלילה, שומעים פחות או יותר את אותה מוסיקה, חווים את אותו סיפור, את אחד זה יכול מאוד להצחיק, ואחד יכול לבכות ולממר בבכי, כל אחד יש לו חוויה שונה מכל האירוע.

מפני שהם מתוכנתים על ידי החיים הקודמים בצורות שונות.

 יעל: מה זאת אומרת על ידי החיים הקודמים?

כי אחד למד דבר אחד והשני למד דבר אחר, אחד שייך למין זכר והשני למין נקבה, אחד שייך לנכשלים והשני שייך למוצלחים, ועוד ועוד, ולכן הם מתפעלים בצורה אחרת.

 יעל: כל החיים שלי היה לי חלום, להיכנס יום אחד לראש של בן אדם אחר, ולהרגיש מה שמרגיש בן אדם אחר.

זה בלתי אפשרי.

 יעל: אין לנו אפשרות להיכנס?

לא, לא יכול להיות.

 אורן: למה?

כי כל אחד עם הכלים שלו, אני לא יודע איך לחדור לתוך השני. זה שקרי שנדמה לי שאני יכול להבין אותו. במשהו אני יכול לדמיין, לבנות בי כזאת צורה, כאילו שאני בונה בי בתוכי איזו צורה שהיא כמו אותו בן אדם, אבל זה לגמרי לא נכון. אנחנו בזה ובכלל בפסיכולוגיות כאלו רק עכשיו מבינים שאנחנו לא מבינים ולא יכולים להבין, זה בלתי אפשרי. אנחנו לא יכולים לפתוח את האדם השני ולשנות בו משהו, או לקחת ממנו העתק ולעשות במישהו אחר. זה לא דף נייר עם טקסט שאני יכול לעשות קונטרול וי קונטרול סי.

 אורן: למה אי אפשר?

כי זה משהו שנסתר מאיתנו. הטבע הפנימי שלנו הוא נסתר מאיתנו, כי זו ה-ו-י-ה פנימית, אלה כלים רוחניים שנמצאים לגמרי ברמה אחרת. כל המציאות היא אחרת ממה שאנחנו מרגישים. אנחנו דברנו על זה בתחילת השיחה, שאנחנו תופסים רק חלקיק קטן מאוד מהמציאות, אפילו לעומת חיות שתופסות הרבה יותר מאיתנו. אז מה יש כאן לדבר. לעשות העתק מאדם, או להגיד שאני נכנס בו ואני מרגיש אותו ואני עכשיו מבין מה קורה לו? איזו חוצפה כך לחשוב שאדם מסוגל לזה, אף אחד לא מסוגל.

 יעל: למה לא?

כי אנחנו לא מכירים את עצמנו, אף אדם לא מכיר את עצמו.

יעל: אם הייתי מכירה את עצמי ב-100%?

אין דבר כזה, זה לא ניתן, כי אדם הוא אין סופי. הוא לא אדם כמו מה שאת תופסת כאיזה גוף מוגבל חלבוני.

יעל: אלא?

את מדברת על הגוף החלבוני או שאת מדברת על פנימיות האדם?

יעל: על פנימיות האדם.

לפנימיות האדם בכלל אין לנו שום גישה. כמה שיותר נחקור אז נראה ששום דבר לא ייצא לנו. אנחנו נוכל להשתמש בטכניקה קצת בתוך האדם, כמו שבטד ראינו כאן שיחה מאוד פרימיטיבית. ומה יש לי מזה שאני כך יכול להתקשר דרך כל מיני חיישנים לכל מיני דברים האחרים, אני בזה לא מכיר את עצמי ולא מכיר את האחרים.

יעל: מה אני יכולה להכיר בעצמי ומה אני לא יכולה להכיר בעצמי? יש לי רצון להתפתח, לכל אחד יש רצון להכיר את עצמו כמה שיותר או לפחות לחלק מהאנשים.

בשביל מה לך? אני חושב שזה מביא לך רק צרות, בעיות, התפעלויות בלתי נעימות. מה את רוצה לדעת?

יעל: איך אני פועלת, למה אני פועלת כך או לא פועלת כך?

את הדחפים שלך?

יעל: גם, כן.

בסדר את יכולה ללמוד קצת על זה, קצת, על איך את מגיבה, זו פסיכולוגיה פשוטה. ומה הלאה, מה תעשי עם זה? לא תוכלי לעשות עם זה שום דבר יותר טוב לעצמך. יכול להיות שאת תבני כמה "אימונים אישיים" כאלה שמזה תוכלי להינצל מהמכות, אבל יבואו מכות אחרות יותר חריפות.

יעל: האנושות משקיעה הרבה מאוד כסף, זמן ואנרגיה בכל התחום הזה?

ומה? האם היא נעשית שמחה ומוצלחת יותר במשך השנים?

יעל: יש חלקים בתוכנו שאתה חושב שאנחנו כן צריכים לפתח אותם או לגלות אותם?

לא, אני לא חושב שאנחנו צריכים לפתח אותם, כי הגישה שלנו היא לא נכונה.

יעל: אז איך כן נכון להסתכל על הדברים, מה היא הגישה הנכונה?

הגישה הנכונה היא, שאנחנו צריכים קודם כל ללמוד את הטבע העליון ולהידמות לו.

אורן: מה המילים האלה אומרות?

ללמוד את מערכת ההפעלה שמפעילה אותנו, מערכת ההנהגה וההשגחה, ואז מתוך זה שאנחנו נלמד את זה, אנחנו נדע איך אנחנו צריכים להיראות כדי להתקשר למערכות האלה בצורה נכונה. ולא שבא לי להלביש איזה אפוד ודרכו להרגיש מה שמרגישות עשרה קילומטר ממני כל מיני חיות.

יעל: האם יש משמעות בתהליך הזה שתיארת עכשיו, שאני אכיר את עצמי ואולי אדע איך להתחבר לאותו הדבר שדברת עליו כרגע?

כן אפשר להביא את האדם להרגשה שהוא יהיה בלתי מוגבל, אבל את זה צריכים ללמד אותו, איך הוא יוצא מתוך החושים שלו, מתעלה מעל החושים הרגילים שלו, ורוכש חושים חדשים.

יעל: זאת אומרת, אתה אומר שבתוך חמשת החושים שלנו הקיימים כרגע, אין אפשרות לצאת מתוך האדם עצמו?

לא. כי הם חושים גופניים, היינו בהמיים, ולכן הם לא מיועדים לעלות למעלה ממה שהם. אפילו אם אני אהיה במקום כל החיות האפשריות, ציפורים וכל מה שיש, שאני אקבל מהן את כל החושים, כל היכולות שיש בהן, מה זה יהיה? איזו חיה מיוחדת מאוד, אבל לא יותר מזה.

יעל: אתה מדבר על יותר מזה, על חמישה חושים אחרים?

אני לא מבין מה זה ייתן לי, אם אני בנוי לא להרגיש כמו ציפור, או כמו דג, או כמו צפרדע או נחש, אז למה אם אני ארגיש כמו שהם מרגישים בנוסף למה שאני מרגיש עכשיו, זה ייתן לי איזו העלאת דרגה על אנושית? האם בזה אהיה יותר שמח או מוצלח, מה זה ייתן לי?

יעל: מה כן ייתן לי את אותה ההרגשה?

זה לא ייתן כלום טוב. אני רואה שבמשך השנים דווקא האנושות אחרי שהיא התפתחה והגיעה לאיזה סיום, שיא ההתפתחות החומרית יחסית, היא התחילה להצטמצם ולא רוצה יותר כלום. כאילו בתת ההכרה אנחנו מבינים שזה לא מביא לנו שום דבר טוב. לא מוסיקה שאני כל הזמן אשמע אותה, אנחנו עוד לא מפתחים מוסיקה, ולא בלט, ולא ספרות, ואפילו לא קולנוע, תראי איזו פרימיטיביות יש לנו בכל הסרטים האלה. אנחנו הגענו למצב שאנחנו מרגישים עד כמה שהחיים שלנו הם בכל זאת מביאים אותנו לסבל ואנחנו לא רוצים יותר. "מוסיף דעת מוסיף מכאוב". ואנחנו רצון ליהנות, רצון לקבל, אם אני מרגיש שאני לא איהנה אלא אסבול, אז הטבע שלי אוטומטית סוגר אותי ולא נותן לי יותר להתפתח, בשביל מה? זה כמו עד כמה שהיינו אולי יותר מאושרים אם לא הייתה לנו פצצת אטום.

יעל: זאת אומרת, כל המוסיף גורע בעניין הזה?

ודאי.

אורן: אז איך אני יכול לפתוח את עצמי במקום לסגור?

בשביל מה?

אורן: כי אני בעצם סוגר את עצמי.

קודם כל, בשביל מה אתה צריך את זה?

אורן: לפתוח?

כן.

אורן: אולי לפתוח יהיה יותר טוב?

לא, זה מה שאנחנו רואים שהאנושות כך אומרת, שאת זה לא כדאי לי.

אורן: אתה תיארת קודם שיש אפשרות לגדול, להתרחב. אמרת, "כשהמציאות מחוץ לי הופכת להיות חשובה לי יותר מעצמי, אני מתחיל להרגיש דברים שעכשיו אני לא מרגיש, כמו אימא שמרגישה אפילו מרחוק שמשהו קורה עם התינוק שלה"?

נכון זאת שיטת ההתפתחות, שהיא חכמת הקליטה, חכמת הקבלה.

אורן: מה היא אומרת?

היא אומרת שאנחנו באמת יכולים להרגיש את כל אותם הגלים, קודם כל מה שאנחנו תופסים בכל החושים שלנו זה גלים. ואנחנו יכולים לתפוס את הגלים הבלתי מוגבלים האלה, זה נקרא "האור העליון". כמו שהאור בעולם שלנו נותן חיות, חיים, משפיע על הכל, כך האור רק ההתגלות שלו היא בצורה יותר נעלה, לא שהוא מביא רק את החיות, אלא הוא מביא גם את היכולת להחיות את המציאות. הוא מביא לנו יכולת להרגיש את השורש של המציאות, להידמות לכל המציאות הכללית. זאת אומרת, זה לא שאני ממלא את עצמי, אלא ההתפתחות הבאה שלנו, אם אנחנו רוצים להתפתח, היא בזה שאני מתחיל להכיר את מקור ההתפתחות, המוח והרצון המיוחד שנמצא בכל המציאות, לא רק ביקום שלנו, בכל המציאות.

אני קולט אותו, תופס אותו, מרגיש אותו, מכיר אותו, לומד אותו, ואני נעשה כמוהו. אז אני מתקרב אליו, אני בונה את עצמי בצורה כמוהו, על ידי זה שאני חוקר אותו, וכך אני מתקדם. זה משהו אחר, זה מביא אותי למצב יותר עליון, בלתי מוגבל. מה שאין כן, להרגיש במקום ציפור, במקום כלב ונחש, אני לא מרגיש בזה כלום. להרגיש את העולם שלנו בעוד יותר חושים מעכשיו, זה רק יכול לסבך אותי ובכלל לשגע אותי, כי אנחנו צריכים לעשות את זה בצורה כזאת שזה יהיה בהרמוניה. אם המחשב שלי לא בנוי לקלוט הרבה מידע, אז מה יעזור לי אם אני אחבר לעצמי עכשיו עוד עשרה חושים? של נחש, של כלב, של ציפור וכן הלאה.

יעל: ומה ההבדל בין החושים של נחש, כלב, ציפור, לבין החושים החדשים שעליהם אתה מדבר, שגם שם אתה מרחיב את היכולת של האדם לקלוט דברים חדשים?

לא, לגמרי לא כך. כי על ידי זה שאני מחבר לעצמי כל מיני חושים של חיות, אז אני בזה נעשה חיה מיוחדת, מורכבת, אבל חיה. אני קולט בתוכי ובזה אני מוגבל. ולא יעזור לי לשדרג את המחשב הפנימי שלי, ולחבר לעצמי או להמציא אילו חושים נוספים, אני אהיה פשוט חיה יותר מורכבת. אני לא צריך להיות חיה, אלא אני צריך לצאת בכלל מהגבולות שלי, מהמוגבלות שלי, ולהתחיל לעבוד עם העולם שהוא מחוצה לי, כאילו שהאני בצורה המוגבלת שאני קולט, לא קיים. ברגע שאני קלטתי משהו, זה כמו מקלט רדיו, קלטתי איזה גל, זהו, אני מנגן אותו, הוא מנגן בי, יותר מזה לא יכול להיות. אני רוצה לקלוט את כל הגלים ובבת אחת, להיות בכל המציאות בלי הגבלות זמן, מרחק, מקום וכן הלאה.

יעל: ואם נשארים בתוך המסגרת הזאת של חיה זה בלתי אפשרי?

ודאי. לכן מה שאני ראיתי כאן בהסבר הזה ב"טד", הוא לא מביא לאנושות שום דבר חוץ מסבל. זה יהיה איזה מין משחק לילדים, שאני מחבר לעצמי כל מיני אלקטרודות ואני כאילו עף בין הכוכבים, זה כמו התלת ממד וכאלו דברים.

אורן: איזה רכיב חסר לי כדי לקלוט את כל הגלים בבת אחת? נתת את הדוגמה של מקלט רדיו, אתה אומר שיש הרבה גלי רדיו באוויר, יש לי מקלט רדיו מכוון לגל מסוים אני קולט רק גלי צה"ל. אני רוצה לקלוט את כל הגלים בבת אחת. מה אני צריך להתקין בתוכי שאין בי עכשיו?

מקלט חדש.

אורן: איזה מקלט?

מקלט שקולט לא בך, לא דרך המסננת שלך, שאתה קולט את כל הדברים האלה דרך המסננת, אלא שהוא קולט מחוצה לך, כמו שזה קורה מחוצה לך.

אורן: זה פיתוח טכנולוגי?

זו לא טכנולוגיה, זו הטכנולוגיה הפנימית שלנו.

אורן: כלומר?

שכך אני אוכל להביא את עצמי למצב שאני אקלוט, לא בחמשת החושים הפנימיים שלי, אלא אני אגלה חמישה חושים חיצוניים שלי, שהם עובדים החוצה, מחוצה לי.

אורן: מה זה אומר התנועה הזאת של מחוצה לי?

שאני אגלה מה שבאמת נמצא מחוצה לי בצורה כמו שזה נמצא, ולא כמו שזה בא אלי ומצייר בי כל מיני צורות מהעולם, שזו צורה מוגבלת שמצטיירת רק בי.

אורן: מה הכי חשוב לקחת מכל מה שלמדת אותנו היום בעיניך?

צריכים גישה חדשה למציאות, שהיא נקראת "חכמת הקבלה", חכמת הקליטה, איך לקבל את המציאות הנכונה.