חיים חדשים - תוכנית 80 - בריאות הלב

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: שלום לכם וברוכים הבאים לסדרת השיחות "חיים חדשים" עם הרב לייטמן. שלום הרב לייטמן, שלום לך ניצה מזוז.

אנחנו מזמינים אתכם להצטרף אלינו. אנחנו מדברים כאן לאחרונה על בריאות. נושא שחשוב לכל אחד מאתנו, כלפי הבריאות שלנו עצמנו, של הקרובים שלנו ושל האנשים שאנחנו אוהבים. בכל אחת מהשיחות האלה אנחנו בוחרים היבט מסוים בתוך התחום הרחב הזה של בריאות, כדי שנוכל להתחבר אל הדברים שאומר הרב לייטמן, בכל פעם מזווית אחרת. וכך אנחנו משתדלים לשדרג את הבריאות שלנו, את החיים שלנו בכלל, וליצוק לתוכם תוכן חדש, חיים חדשים.

והנושא שהיינו רוצים להתמקד בו היום זה בריאות הלב. דיברנו על כל מיני היבטים, ובלב העניין נמצא הלב שלנו.

ניצה: הלב זה הלב, אנחנו תמיד מתייחסים אליו כאל מרכז, אפילו בצורה סימבולית אנחנו תמיד מדברים על "לב החברה", "לב המדינה". הלב זו מערכת כנראה מרכזית מאוד באדם, ומעניין אותנו לשמוע מה תפקידו של הלב מהזווית שלך, מהמקום שאתה מסתכל על הלב, ובכלל על הלב כחלק מתוך המערכת הכללית הזאת שנקראת גוף האדם.

לב הוא באמת המרכז. קודם כל אנחנו משייכים ללב בצורה רוחנית את כל רצונות האדם, כל תשוקות האדם, כל המגמה שלו "לדבר מכל הלב", "למלא את הלב". הלב מסמל לנו את מרכז החיים, גם בצורה הגשמית, גם בצורה הרוחנית של האדם. למה?

בצורה הרוחנית הוא מסמל לנו, וודאי שרק מסמל, ולא שהאבר בעצמו, כי אנחנו יכולים להחליף אותו אפילו למשהו מכאני, סך הכל זו משאבה. אבל המשאבה הזאת היא מאוד חשובה, קודם כל מפני שהיא מציגה לנו את הפעולה העיקרית שבטבע, לקבל ולתת. היא מקבלת דם מכל הגוף, מעבירה אותו דרך לחץ בכל האברים, לנקות ושוב לחדש, ומזרימה אותו גם לכל הגוף. ודאי שהלב לא עובד לבד, הוא לא יכול להזרים את הדם לכל הגוף, אלא בתוך כל כלי הדם יש עוד פעולות שהם כמו הלב, והן עובדות יחד עם הלב בצורה ההדדית, והן שדוחפות את הזרם הלאה לכל תא ותא, לכל מקום ומקום שבגוף.

הלב בסך הכל אין לו כוח, הוא יותר נותן קצב, הוא יותר נותן התחלה לכל הפעולה, ואחר כך הרבה מערכות שבכלי הדם שאנחנו רק בערך יודעים עליהן, איך שהן עובדות שם, הן עובדות יחד עם הלב. הלב הוא לא המשאבה היחידה שבגוף, אבל כל המערכות האלה שקשורות אליו, הן שייכות ללב.

וודאי שיש הרבה בעיות עם עבודת הלב, כי בקבלה ובהשפעה שיהיו מאוזנים, תלויה כל עבודת הלב ותלויה כל רמת הבריאות של הגוף. מכאן אנחנו יכולים ללמוד גם מהצורה הגשמית, גם מהצורה הנפשית, הפנימית, הרוחנית שבאדם. ואם באדם מאוזנות המערכות האלה, לקבל ולהשפיע כמו בלב הגשמי, אז הוא נמצא באינטראקציה, בהרמוניה, בצורה נכונה עם הסביבה שלו.

האדם כולו הוא כמו הלב, מקבל ונותן, וכך בצורה כזאת ממש מתפקד בצורה בריאה, עם כל יתר בני האדם. אנחנו קשורים בינינו גם בלבבות. זאת אומרת, בתכונות שלנו, שבצורה האידיאלית, אנחנו צריכים להשתמש בהן בהרמוניה עם האחרים. לתת ולקבל כל מה שצריך.

והלב בעצמו, בעצם לא צריך שום דבר, רק איזו מין אנרגיה קטנה כדי לפעול. אבל הוא לא ניזון מהדם שזורם בו, הוא לא מקבל שום דבר מזה, וגם כשלא נותן הוא נותן, לא מקבל שום דבר ממה שנותן, הוא פשוט מתפקד. התענוג שלו כביכול, אם אפשר כך לדבר, הוא בכך שהוא משמש לכל הגוף, נותן חיים, חיות, זרימה בכל הגוף. וזו דוגמה לבריאות הנפשית של האדם, שאם הוא יתנהג כך, אז בהתאם לזה הוא צריך לעבוד. להתחשב עם האחרים, "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", "ואהבת לרעך כמוך".

כדי לקבל כל מה שהוא צריך, לזה צריכה להיות סביבה כמו הרצון שלו, ולספק להם כל מה שהוא רק מסוגל כדי למלא את הרצונות האלה החיצוניים. זו פעולת הלב.

ומפני שאנחנו כולנו, כמו שאנחנו עכשיו מדברים, ומתגלה בכל המחקרים שלנו, שאנחנו קשורים זה לזה גם בצורה נפשית, אז אפשר גם להגיד שהמערכות האלה פועלות אלו על אלו, וודאי ברור לנו כבר בתוך מערכת העצבים, מתוך המערכת הנפשית, שאם אנחנו לא בסדר, אז זה גם משפיע על הלב. הלב הוא מאוד רגיש למצבי רוח. אנחנו אומרים, "אוי כואב לי הלב", "משהו קרה עם הלב". כי מיד מערכת העצבים פועלת על הלב ומצמצמת אותו, הלב מיד מרגיש.

ולכן אנחנו צריכים להבין שהמערכות האלה הגבוהות של היחסים בינינו, זה הלב האגואיסטי, הלב שכולו כולו מנוצל רק כדי לקבל ולא לתת, שפועל בצורה לא נכונה כשהוא חייב לפעול בהרמוניה.

אז מרמת הרצונות שלנו, מרמת היחסים שלנו המקולקלים, אנחנו משפיעים גם על הלב הגשמי. ואם עד ימינו לא היינו כל כך מקושרים יחד בחברה גלובלית, בקשר אינטגרלי בינינו, אז הוא לא היה כל כך משפיע. אבל היום, בכמה עשרות השנים האחרונות, נניח מאמצע המאה הקודמת, שמתגלה הקשר היותר הדוק בינינו, ואנחנו בכל זאת ממשיכים באגו שלנו, במקום לשפר את הקשר ההדדי הנכון בינינו, אז יוצא שאנחנו בזה משפיעים גם על הלב הגשמי. ולא פלא שכל מיני מחלות לב וכלי דם, ממש עולות ונעשות כסכנה, אחת מהסכנות העיקריות לבריאות שלנו.

ועד כמה שאנחנו מטפלים בזה ובעצם אנחנו יודעים לטפל בלב, כי סך הכל זה אבר לא מסובך בעצמו, אבל אנחנו עושים איזה מין תיקון של העבודה שלו, על ידי כל מיני אמצעים, בכל זאת המספרים של מחלות הלב לא יורדים. הסטטיסטיקה בכל זאת מראה מגמה לא נכונה, לא טובה, וזה הכל מפני שאנחנו עדיין לא התחלנו לתקן את הקשר בינינו.

שאך ורק אם אנחנו ברמה האנושית, שזו הרמה הגבוהה ביותר, נסדר את היחס בינינו, בין לקבל ולתת כמו שצריך, ונזרים את היחסים הנכונים בינינו בצורה שווה, נכונה, רגועה, בהרמוניה בינינו, אז זה ישפיע על כל המערכות האחרות, וקודם כל על מערכת הלב שלנו.

אפשר לדבר כאן על בניית הלב איך שהוא בנוי בהתאם למצב הרוחני, למבנה הרוחני שלנו, החדרים שלו והפעולות שלו, המערכת שקשורה ללב, אלה דברים מעניינים, אבל אני לא חושב שזה הנושא שכדאי להתעמק בו. כרגיל כמו בכל המחלות, אנחנו נכנסים לרפא את הבעיה עצמה, את הסימפטומים הנראים לעין, ולא את הסיבות האמתיות. שהכל נובע, כמו שהרופאים כבר אומרים "מהראש" מה שנקרא. ואם היינו מסדרים את היחסים בינינו, המחשבות, הרצונות שלנו, אז זה היה משפיע על הבריאות שלנו. כי הלב הוא מרכז הרצונות גם במובן הרוחני. לב זה גם "ל"ב", "ל"ב נתיבות חכמה", יש בזה הרבה מהרוחניות של האדם.

מה עוד להגיד?  אהבה. על ידי זה מרפאים את הלב. "על כל פשעים תכסה אהבה". זאת אומרת, שאם הלב עובד כדי לספק הכל מחוצה לו, אז זה נקרא שהוא עובד באהבה כלפי הגוף, או האדם, שעובד כך באהבה כלפי הזולת. אז ודאי שזה מביא לריפוי. הייתי פותח במקום מכוני לב, מכון אהבה. ללמד את האדם, כך לפחות הטיפול המונע היה בטוח.

ניצה: עוד נגיע לטיפול המונע, אבל נסתכל על הסטטיסטיקות. כמו שהזכרת, בארצות הברית במקום הראשון לסיבות התמותה הן מחלות הלב, אצלנו בישראל זה במקום שני אחרי הסרטן.

מה שמעניין, שזה באמת מאפיין מאוד את המדינות המערביות. במדינות המזרחיות יש פחות תמותה ממחלות לב. עוד דבר מעניין, שכשקראנו את החומר, ראינו שמחלות לב זה לא מחלות של זקנה, זאת אומרת, זה לא בגלל שהגוף הזדקן או התבלה, והתיאוריות המדעיות שמצויות בידינו מראות, שהן קושרות את זה הרבה מאוד לנושא של אורח חיים, לתזונה וכל הדברים האלה.

עשית עכשיו קשר בין מערכות קשר בין אנשים, הסברת איך המערכת של הלב קשורה ליחסים בין אנשים. ואם אנחנו מסתכלים על העולם, יש הבדל בין מדינות המערב, ומדינות המזרח, איך אתה רואה זאת?

יש הבדל מפני שבמדינות המזרח יש קשר יותר הדוק בין בני האדם, הם עדיין נמצאים כאילו במדינות המתפתחות. זאת אומרת, עוד לא יצאו מהאגו, שבו האינדיבידואליות בולטת, אלא הן עדיין יותר עממיות, וזה מקל על מחלות הלב מכל יתר המחלות. אבל ודאי שגם לפי אותה סטטיסטיקה, אם ניקח את חמישים השנה האחרונות, מאה השנים האחרונות, אז נראה עד כמה שזה גדל. ובטוח נמצא במגמה כזאת.

גם במדינות המערב זה לא היה כך, עד שהגיעו לרמת ההתפתחות שלהם המודרנית. זה הכל תלוי ברמת האגו שלנו, עד כמה אנחנו סגורים, כל אחד בתוך עצמו. שהלב של האדם מתפוצץ נגיד כך, אם הוא לא עובד בצורה הנכונה, בהרמוניה בין כל בני האדם, וכל בני האדם ביניהם עם הטבע הסובב. הכל זה מערכות, תת מערכות של אותה המערכת הכללית שצריכה להיות באיזון והלב באמת נפגע וכמו כן גם מתגרות מחלות הסרטן, והתפקוד הנכון של התאים שלנו. שבאותו קשר הלא נכון כמו שדברנו, בו אנחנו נמצאים בינינו, גם אותו קשר לא נכון מביא למחלת הסרטן. וכך גם לחץ דם יחד עם הלב שפועל וגם משלים את התמונה. זה הכל נובע ממתח, מהאגו של האדם שלא נמצא באיזון עם האחרים, אז זה מפתח לחץ דם ועוד כל מיני בעיות, שומנים למיניהם, סתימת עורקים, ועוד ועוד.

 ניצה: זה נושא שאם היית יכול קצת לפתח, הוא היה מאוד מעניין, כי הרבה מאוד אנשים לוקים בלחץ דם, ואנחנו רואים גם מתוך המחקרים שלא מבינים ולא ברור מה הסיבות לכך. קראתי במאמרים שלמעלה מ-90% מהמקרים, לא ברור מאיפה נובע לחץ הדם.

בצורה כללית רוחנית זה מאוד פשוט, האדם לא רוצה להיות בקשר עם האחרים, הוא סגור בתוך עצמו, ואז הלב חייב בקושי, בכוח, נגד הרצון שלו, לספק את הדם לכל הגוף. סגירות האדם בתוך הרצונות שלו, בתוך הלב שלו, כאילו מנתק את הלב מכל הגוף, הוא לא מתפשט בכל הגוף. ואז יוצא שהלב לא מקבל כביכול את הרצונות שלהם, של כל האברים, חלקי הגוף, וגם לא רוצה לספק להם את זה. הלב נעשה "ממש אטום" כמו שאנחנו אומרים.

וכך כמו שהאדם אטום כלפי האחרים, אומרים שיש לו "לב אטום", גם הלב הפיזי שלו נעשה אטום. אבל בכל זאת כדי לעבוד הוא חייב גם לפתח לעצמו, לעבוד ביֶתר לחץ, ומזה הוא מְפתח לחץ דם.

באשר לשומנים, כל מיני סתימת עורקים וכל מיני דברים, זה הכל נובע מתוך אותו האגו, שהוא סותם את המעבר הזה, את היחס, את הקשרים בין הלב לכל חלקי הגוף. לזה יש רק סיבה אחת. ואני בהחלט לא מוצא כאן מה להוסיף עוד.

 אורן: בתחילת ההסבר שלך על עבודת הלב אמרת שיש איזון בין קבלה להשפעה, הלב מקבל ונותן, הוא לא עושה את כל העבודה אבל הוא נותן וקובע את הקצב.

 הוא בעיקר נותן קצב לכל המשאבות הקטנות שיש לנו בכל כלִי דם. אם אנחנו נבדוק את הלב אנחנו נראה שהוא לא מְפתח מספיק לחץ כדי להזרים לי את הדם עד לאיזה תא שנמצא באצבע הקטנה. אין דבר כזה, אתה יודע איזו משאבה זאת הייתה צריכה להיות? הכל היה צריך להתפוצץ בתוך הגוף. איזה לחץ הדם היה צריך לצאת מהלב כדי שהוא יגיע לקצה הרגל, זאת צריכה להיות משאבה כמו הבניין הזה. כי כלי הדם שלנו הם מערכת גדולה מאוד עם צינורות קטנים מאוד.

אם אתה תעשה חשבון, כמו שבמכאניקה אנחנו עושים חשבונות של מערכות הידראוליות, אתה תראה שאי אפשר לפתח דבר כזה שבא מהלב. אלא הלב נותן קצב, ובהתאם לקצב הזה כלי הדם עובדים, בהתאם לכך הם פועלים הלאה, יש להם כבר משאבות כאלה סביב הצינורות, וכך הם דוחפים הלאה את הדם עד למקום שצריך. אז הקצב של הלב, בעיות בקצב הלב, בעיות בלחץ דם, כשהלב עובד בלחץ, זה מעמיס את כל הגוף ונותן פקודות למקולקלות ולכל המשאבות של הכלי הדם.

זאת אומרת, זאת מערכת אחת שעובדת בקשר בתוכה, אבל הקשר לא טוב. כמו במחלת הסרטן, פתאום איזה חלק מהגוף לא מרגיש את עצמו שהוא נמצא בהרמוניה, בגוף אחד, הוא מתחיל להתייחס לכל הגוף כמו למשהו זר ואוכל אותו, כמו חיית טרף, כך גם הלב מתחיל להרגיש שהוא כאילו לא חייב לספק דם, חיים, לכל הגוף ואז יש כאן את כל הבעיות. הכל בא מתוך המערכות הרוחניות שלנו, שאנחנו יותר ויותר נכנסים אל תוך עצמנו ולא רוצים להיות בקשר הדדי.

הדורות הקודמים לא כל כך סבלו מכך מפני שהם לא נמצאו במערכת אנושית סגורה, אינטגרלית, ולכן הם התייחסו מספיק נכון אחד לשני. כשהיו שונאים, זה לא כל כך השפיע כי המערכת לא הייתה סגורה. האמת שגם הם סבלו כשהיו הורגים זה את זה, אבל הם היו יותר מסוגלים להיות יחד זה עם זה. כמו במושב, כשפעם לא היו חומות סביב לבתים, לא היו מרוחקים, היה משהו עממי יותר.

אורן: כן, הכל היה פתוח בין הבית שלך לבית שלי.

 עכשיו זה הפוך, אחרת. זה אותו הדבר, מתוך כך אנחנו מגלים, חתכנו את הקשרים, והכל משפיע עלינו בִפנים, כי כל הטבע עגול.

 אורן: ביסוד פעולת הלב, אמרת שיש איזון בין לקבל ולתת.

כן.

אורן: לפי מה הלב שהוא המפקד של התהליך מכתיב את הקצב, לפי מה הוא מרגיש מהי נקודת האיזון בין לקבל ולתת?

הנקודה חייבת להיות שווה. ממש שווה, כי ככל שאני יותר מקבל, כך אני נותן. ואת החיים שלי, את האנרגיה שאני צריך לחיוּת, אני מקבל ממקום אחר לגמרי, זה לא שייך לעבודה שלי.

 אורן: השאלה שלי הייתה על איזון, איך הוא קובע את האיזון בין לקבל ללתת?

אמא שמטפלת בתינוק שלה, כל הלב שלה בתוך התינוק, כמה לתת לו? כמה שהוא צריך, זאת אומרת היא רוצה לדעת כל מה שהוא צריך ולפי זאת לספק לו את הכל. היא לא מתחשבת בעצמה, היא רואה בעצמה רק את המבצעת של הרצונות והצרכים של התינוק. כך עובד הלב הבריא במערכת בריאה. כך צריך להיות אדם כלפי כולם. זאת הדוגמה.

מאיפה תקבל כוח לעבוד כך? זה משהו אחר. אתה תקבל אותו ממערכת אחרת. אבל כשאתה שואל איפה נקודת האיזון? נקודת האיזון היא בכך שאני כולי נמצא בו, בתינוק, או אני כולי נמצא בכך שאני משרת את האחרים, במאה אחוז. ועל עצמך? על עצמי אני לא חושב. כמו שלפעמים אומרים על אדם, שהוא לא אוכל, לא שותה ולא כלום, זאת אומרת, שהוא לא חושב על עצמו אלא שהוא צריך לדאוג למשהו, הוא עושה זאת רק כדי להתקיים לצרכים מיוחדים שלו.

אותו דבר כאן, בכל האברים בגוף, בכל התאים שבגוף, כך הוא צריך לעבוד, זאת בריאות הגוף הכללית וכך גם אנחנו צריכים להיות כתאים של גוף אחד בחברה האנושית ואז תהיה לנו בריאות ממש אידיאלית, גם גשמית וגם רוחנית. אז לתת ולקבל, את האיזון ביניהם קובע האדם עם כל הרצונות שלו, עם כל הלב שלו, כמו שאנחנו אומרים, הוא ממש מסור לאחרים עם כל הלב, או הוא נותן מכל הלב.

 זאת אומרת אף אחד מאיתנו לא קובע. האיזון צריך להיות מקסימלי, כמה שאני מרגיש אותם, לקבל מהם את הרצונות שלהם, את הצרכים שלהם, ובאותו מקסימום לתת. ואז אני כל הזמן גדל. במה אני גדל? כמה שאני יותר ויותר מרגיש את הצרכים שלהם ולפי זה תהיה לי אפשרות לתת. בעצם זה אותו הגובה שבו אני מתקדם.

ניצה: אני רוצה להעלות נושא שמאוד מבלבל אנשים. בזווית הפסיכולוגית הרבה פעמים אנשים שמגיעים לתהליכים דווקא מעידים על עצמם כאנשים שנותנים את הכל אבל לא יודעים לקבל.

 מה זה לקבל? לקבל צרכים של אחרים.

ניצה: זאת באמת שאלה, מה זה באמת לקבל?

  זאת הגדרה לא נכונה.

ניצה:  לכן אני רוצה לפתוח את ההגדרה, כי יש  בה בלבול.

 יש כאן באמת בלבול. אני פותח את עצמי לקבלת הצרכים של הזולת כדי להרגיש אותם כשלי, זה נקרא "התכללות" של זה בזה. בכך שאנחנו נכללים זה בזה אני מספק את הרצונות של הזולת באותו מעגל לפי כמה שאני מרגיש אותם. לאנשים קרובים למשפחה, לעיר, למדינה ולעולם, תלוי בגודל האדם, בגובה שלו, בהתפתחות שלו, זה מצד אחד. מצד שני, מפני שאנחנו נמצאים בהתקשרות הדדית בעצם גם האחרים עושים את אותה עבודה כמוני כך שאני נקרא אצלם כמקבל והם כנותנים.

זאת אומרת, אני אצלם כאיזה תא שהם צריכים לספק לו את כל מה שהוא צריך והם כמו הלב כלפי, ואני כלפי הצרכים של הלב כתא. כך אנחנו עובדים, כל אחד כלפי האחרים הוא "המשפיע" ומהאחרים כל אחד הוא "המקבל" מפני שהוא רוצה לתת להם הזדמנות להשפיע. יוצא שאני מקבל על מנת להשפיע, מקבל מהאחרים את הרצונות שלהם כדי להשפיע להם ואני דווקא מביע את הרצונות שלי לאחרים כדי לתת להם הזדמנות להשפיע לי. כל זאת נעשה בצורה הדדית. אף אחד לא עושה זאת בכוונה לקבל, אלא נותן, או נותן ישירות או נותן בעקיפין מה שנקרא. נותן לשני הזדמנות להשפיע לו. וכך אנחנו ניזונים זה מזה, כמו שכתוב "לכו ותתפרנסו זה מזה". אף אחד לא יכול להאכיל את עצמו.

הייתה כאן שאלה "אז איך אני מקבל, ממה אני חי?" ממה שהאחרים דואגים לי, אף פעם לא לעצמי. זה מה שאנחנו לומדים ממושג הערבות, אני צריך להרגיש, אני צריך להיות בטוח שכולם דואגים לי ובזאת אני נעתק מהדאגה מעצמי, בהכרח, לא נשארת לי אפשרות לדאוג לעצמי, כך שאני ממש פנוי לדאוג להם וכך בצורה הדדית אנחנו מגיעים לערבות, להדדיות. זאת נקראת העבודה הנכונה של החברה האנושית. כשכל אחד מתפקד כמו לב כלפי השני וכל אחד נותן הזדמנות לשני לתפקד כך.

ניצה:כשקראנו את החומרים גילינו דבר מעניין, הסתכלנו על התפתחות הלב, באופן כללי לאורך כל ההיסטוריה. וגילינו שההתפתחות של הלב נמשכה מאות מיליוני שנים, ולמעשה הצורך הראשוני בלב נוצר רק כשמספר תאים התחברו ביניהם ויחד הם הפכו ליצור רב תאי.

כל זמן שהיו רק יצורים חד תאיים, בעצם לא היה צריך את הלב. הלב התחיל להיות צורך כשמספר תאים התחילו להתחבר ביניהם ולתפקד ביחד, רק אז התחיל להיות לו תפקיד. כשאתה מסתכל על כך ומסתכל על החברה שאנחנו חיים בה היום, איזו השוואה אתה יכול לעשות? איך אתה רואה את הקשר, עם מה שקרה ללב שלנו היום?

 עכשיו אנחנו מגיעים בחברה האנושית לצורך בלב, כי קודם לא היה מורגש הצורך הזה מפני שלא היינו מקושרים יחד, היינו כביכול תאים בודדים. אמנם היינו מתפרנסים זה מזה, אבל לא בצורה פנימית, אלא בצורה אגואיסטית, מה שיש לי אני נותן לך, ומה שיש לך אתה נותן לי.

מה שמתגלה עכשיו מאמצע המאה עשרים, זה שאנחנו הופכים להיות גוף אחד, משפחה אחת, כל האנושות, קשורה יחד. ואם אנחנו כבר מהווים גוף אחד אז חייב להיות קשר בין התאים. לכן אנחנו כאן זקוקים ללב אחד, למוח אחד כמו בגוף שלנו, אנחנו נתחלק למערכות שיהיו ממש כמו המערכות בגוף.

האנושות תצטרך לבצע זאת בעתיד הקרוב, אחרת היא לא תוכל לתפקד, או בדרך של ייסורים או בדרך של הבנה והסכמה לחיבור, אבל היא תמצא דרך איך לבנות את עצמה בדומה לגוף שלנו. מערכת מוח כללית, לב כללי, מערכות שיעבדו כמו האיברים הפנימיים שלנו, הכבד, הכליות וכולי ובלעדיהם, כמו שהגוף הגשמי לא מתפקד, גם הגוף האנושי לא יוכל לתפקד.

אורן: אמרת קודם שהלב מרגיש מיד.

 כן.

אורן: אני קושר זאת לכך שאמרת שהוא זה שמכתיב את הקצב ולכן הוא מאוד רגיש, הוא מיד מרגיש, איך הלב מיד מרגיש?

 מערכת העצבים מפעילה אותו.

אורן: איך זה עובד בגוף? ובהקבלה לכך, איך אני יכול להיות רגיש כאדם, איך אני יכול מיד להרגיש, דרך אלו מערכות, דרך אלו סנסורים?

 אני לא רוצה להיכנס לכך כי אני לא מספיק מומחה בזאת, אבל החומר של תאי הלב, התכונה של הלב היא כזאת שהתאים שלו עצמם עובדים בצורה אימפולסיבית. נניח כמו למשל כשאנחנו חותכים רגל של הצפרדע או זנב של לטאה, הם עדיין מתכווצים.

אז בתאים של הלב, בתוך כל תא ותא, יש כמו איזה גנרטור, איזה מנוע קטן שעובד בהתכווצות של החומר עצמו. זה דבר אחד. דבר שני, יש הרבה מערכות, אפילו שהמוח מפסיק לתת ללב פקודות, בתוך הלב יש עוד תת מערכות שהן בכל זאת מפעילות את הלב בהתכווצות, בעבודה. אנחנו רואים את זה במקרים שאדם פשוט גוסס.

ניצה: נכון, באמת זו תמיד שאלה, איך קובעים מוות, האם לפי מצב הלב או המוח.

כן, נכון. זה עד כדי כך, שבתוך התאים של הלב בעצמם עדיין יש את היכולת להתכווץ ועוד להמשיך את העבודה, אפילו שכל המערכות כבר ממש מתות. זה סוג של תאים מיוחדים, שיש בהם מערכות פנימיות שלהם עצמם.

 אורן: אז השאלה הייתה, איך הלב מרגיש מיד, שיש הרגשה מיידית.

כן, כי זה אינֵרְוַוצְיה, זה על ידי העצבים.

אורן: הרמה הגופנית פחות מעניינת אותי, יותר מעניינת אותי האלגוריה וההקבלה שאתה עושה ליחסים בין אנשים. אמרת קודם שכל אחד צריך לתפקד כמו לב כלפי האחרים. למשל אנחנו שלושה, אני לב כלפיכם, היא לב כלפינו, אתה לב כלפַי, אז איך אני אהיה רגיש כך שאני מיד ארגיש?

קודם כל, אנחנו צריכים לדבר על מערכות בכלל ובמה הן שונות זו מזו. מערכת העצבים היא המערכת הכי מהירה, שהכי מגיבה על כל דבר. המהירות שלה היא יחסית גבוהה. המערכות הללו לא נמצאות בשליטה שלנו, אם כי כן אפשר לשלוט על פעימות הלב, על מערכת עצבים, אבל לכך צריכים כבר להפעיל תרגולים מיוחדים.

ומפני שמערכת העצבים היא המערכת המהירה ביותר, היא מגיבה, היא עובדת בצורה כזאת, היא מיועדת לעבוד בצורה כזאת, שבתגובה שלה היא מיד פועלת על הלב, על הריאות. אתה מתחיל לנשום, הלב מתחיל לקפוץ, וכולך דרוך, והעיניים מתרוצצות, את זה יש לנו עוד מהחיות. אצל חיות במיוחד רואים איך הן צריכות את כל הגיבוש של הגוף, לכווץ אותו כלפי איזו סכנה או איזו משימה.

הלב מקבל פקודות. זה עניין כל כך ברור שאין לי מה להוסיף עליו.

אורן: זה בגוף, עכשיו לגבי היחסים בינינו. אמרת, לפי המטאפורה הזאת של לב, שביחסים מתוקנים בין אנשים, כל אדם מתפקד כְלב כלפי האחרים. למשל אנחנו שלושה, אני צריך לתפקד כְלב כלפיכם, אתה כְלב כלפינו, והיא כְלב כלפינו.

לא, אבל להיות לב אחד כלפי השני זה בא אחרי שאנחנו מרגישים זה את זה.

אורן: זאת בדיוק השאלה, אמרת שהלב מיד מרגיש, הוא זה שקובע את הקצב ומפעיל אחר כך מערכות. איך אני יכול להיות לב כזה, איך אני יכול מיד להרגיש?

אתה צריך קודם כל לתקן את הרצונות שלך עד שאתה מרגיש את האחרים. ההרגשות האלה בינינו הן כמו מערכת העצבים, שאנחנו קשורים יחד כולנו, שאני מרגיש אותך ואתה מרגיש אותי. הלב הוא לא מרגיש, מערכת העצבים מרגישה, אתה יכול לחתוך אותו, והאדם לא מרגיש שאתה חותך לו. אין עצבים, זו מערכת אחרת לגמרי.

זאת אומרת, אתה קודם כל פועל בהתקשרות עם הזולת. כאשר יש לך איתו מערכת הבנה, הרגשה, אז אתה מפעיל את ההדדיות. כשאתה מבין מה הוא רוצה, שהוא מבין מה אתה רוצה, שיש ביניכם התכללות, שיש ביניכם רצון משותף לבנות מערכת יחסים של קח ותן, כדי לגלות ביניכם מהות חיים חדשה, אחרת, גבוהה יותר, אז אתה מפעיל את המערכת הזאת של ההשפעה והקבלה.  

בוא נגיד כך, בכל זאת נעשה בוּלֵט. יש לנו את ראש הפרצוף ושם אנחנו עושים כל מיני חשבונות, ואחרי שאנחנו עושים כל מיני חשבונות אז אנחנו מפעילים את הגוף. אז ראש הפרצוף זה מערכת המוח, מערכת עצבים, מערכת ממוחשבת. ואחר כך אנחנו מפעילים את הלקבל על מנת להשפיע, שזה כבר בגוף, אחרי החשבון. הלב הוא לא המערכת הראשונה, זו מערכת שפועלת בתוך הגוף כדי לספק לגוף את החיים שלו. זו לא מערכת עליונה. זו מערכת מבצעת ולא מחליטה.

ניצה: אתה תיארת פה איזה קשר בין המוח ללב, אנחנו רגילים לחשוב שהמוח יש בו מחשבות, הלב יש בו רגשות.

ראש הפרצוף, הראש, זה המוח, והגוף כולו, זה הלב במיוחד, כי כל המערכות האחרות הן לנקות את כלי הדם, להביא להן חמצן בתוך הדם ועוד ועוד, אלה כבר מערכות נוספות. אבל סך הכל, זה מוח ולב.

אורן: בעניין מוח ולב, אם אני מסתכל על סיבות המוות הנפוצות בישראל, אז סרטן זה במקום הראשון, אחר כך מחלות לב, ובמקום השלישי מחלות כלי דם שבמוח, שבץ מוחי.

עד כה דיברנו בשיחה הזאת שלנו על הלב ועל האופן שבו הוא מתפקד, הבנו את זה במערכת הגופנית. ואמרת שאם כך נלמד להתייחס זה לזה, אז תהיה לנו בריאות כללית, גם ברמה החברתית וגם ברמה הגופנית. עם הדברים האלה שלך בוא נעבור למערכת השנייה והיא המוח, בוא נדבר קצת על המוח.

אנחנו יכולים לדבר על כך שגם הריאות שלנו כך עובדות וגם הכליות שלנו כך עובדות, וגם בקצב הן עובדות בהתאם לקצב הלב, וכל המערכות עובדות בקח ותן, תן וקח, כולן עובדות כאילו באותו סגנון, והקצב של כל אחת ואחת מסונכרן עם המערכות האחרות. וגם הריאות, הן לא פועלות יחד, יש כאן איזה מנגנון מאוד מיוחד.

ניצה: וכשאתה מסתכל על הסדר של המערכות, אז איך זה עובד? מהי המערכת הכי עליונה?

זו מערכת המוח.

אורן: עד כה דיברנו על הלב, בוא נדבר על המוח.

אבל המוח זה לא מוח בלבד, זה מוח ומוח עצמות. אנחנו לא מבינים בינתיים מהאנטומיה שאנחנו לומדים, את הקשר בין כל הדברים האלה שבגוף. במוח יש הרבה מערכות, ודווקא המוח שנמצא בכל מיני המקומות, הוא כמו שליחים שלו בכל אותם המקומות, כי בלי זה הוא לא יודע איך לבצע ומה לעשות. זה ממש כמו במדינה, אם אין לי נציגים בכל המקומות, אני לא יכול לתפקד, אני חייב לבצע דרכם כל מיני דברים.

המיקרופרוססור נמצא בראש, אם כי זו גם שאלה, לְעת עתה נניח שזה כך. אבל אם אנחנו מתעמקים בזה, אנחנו מבינים שזה בכלל לא נמצא בגוף שלנו. האדם מתחיל להיות כאילו אוורירי יותר.

זאת אומרת מאיפה הוא מקבל את הפקודות, לפי מה הוא עובד? אנחנו מתחילים להרגיש שהוא בכלל מקבל את זה מהסביבה, הסביבה מפעילה אותו. אני מקווה שאנחנו נגלה בעתיד הקרוב, שחיי האדם תלויים בקשר שלו, בנכונות שלו לסביבה. ואז המוח שלו מקבל פקודה מהסביבה, עד כמה שהאדם הזה, התא הזה, נחוץ לסביבה. ואם לא, אז לא. כמו שבגוף שלנו, מיליוני תאים כל רגע מתים ובמקומם באים תאים החדשים, אותו דבר אנחנו בחברה האנושית, אם יש בך איזה צורך, אתה חי. ברגע שלא, אז מגיעה הפקודה למוח, ואז יש לנו כל מיני כאילו סיבות, התרחשויות, ובהתאם לזה האדם נפטר מהתפקיד הגשמי.

 אורן: בוא רגע נחזור למוח. זה מאוד מעניין מה שתיארת, אבל נראה לי שזה יהיה דיבור בפני עצמו, כי זה בטח נושא שיתרחב לנו מאוד. בוא נמצה את הדיבור על המוח. הסברת את העיקרון הבסיסי בפעולה התקינה של הלב, שהוא צריך לשמור על איזון בין לקבל ולתת, וכך להזרים את הדם לכל האיברים במערכות בגוף. האם יש איזה עיקרון על, שעל פיו המוח עובד בצורה תקינה? 

המוח עובד בצורה תקינה אך ורק אם הוא מרגיש מערכת עליונה יותר ממנו, שהוא צריך להתייחס אליה, לשרת אותה, לקבל פקודות ממנה. כי בסך הכל זה מוח של מישהו מסוים, איזה תא מסוים, שהתא הזה, האדם הזה, הוא חייב להיות מקושר בצורה כללית לכל האחרים ולטבע.

לכן המוח בצורה אידיאלית צריך לדעת מה תפקידו הפרטי במערכת הכללית. הוא צריך לדעת את המערכת הכללית, ביחס הפרטי שלו כלפיה, איך לתפקד כדי להחזיק את המקום שלו נכון במערכת הכללית, לשרת למערכת הכללית, ובהתאם לזה הוא מפעיל את הגוף שלו הפרטי, הלב, מערכות העצבים, הלימפה, הדם, לא חשוב מה קורה שם בתוך הגוף. כל הגוף אז נפעל בהתאם לכמה הוא צריך להיות מקושר בצורה שלמה עם המערכת הכללית.

זאת אומרת אנחנו בבריאות הגופנית שלנו, מכל שכן הנפשית או הרוחנית, קשורים לגמרי לאחרים ולכל היקום, וכל המערכות הללו תלויות זו בזו. האגו שלנו, הוא זה שמכניס את התקלה בכל המערכות, לפי הרמות שלהן, לפי החתכים שתעשה. אז בזה שאדם מתקן את היחס שלו כלפי האחרים, הוא גורם לשינוי המערכות שלו בכללות. אבל אנחנו לא יכולים לראות את זה מיד, מפני שאנחנו תלויים זה בזה. ועד שכולנו לא ננתקן, אי אפשר לדבר על הריפוי בצורה כזאת של אדם מסוים.

אורן: הבנתי את המערכת שאתה מתאר בין הפרט לחברה. אם הבנתי אותך נכון, עכשיו תיארת פה את הפרט, כפרט שהמוח שלו צריך בעצם לקבל פקודות מהמוח הכללי, הכלל חברתי.

כן.

 אורן: סיבת המוות במקום השלישי בישראל, היא השבץ המוחי. השאלה מה קורה בשבץ מוחי, מה משתבש, איזה עיקרון מופר בפעולת הגוף או בפעולת המוח?

אבל כדי שההבנה הזאת באמת תחלחל, אני רוצה לחזור רגע לגוף אדם. זאת אומרת אני מחפש להבין קודם את הדברים בתוך מערכת גוף האדם, כדי שאחר כך יהיה לי קל יותר להשליך את הדברים למערכת של הפרט מול החברה.

מיהרת לדבר על ההַקְבלה של הדברים, אבל עוד לא הסברת לי על המוח כמו שהסברת לי על מה שקורה בלב. סיכמנו שהלב הוא איזון בין קבלה ונתינה, וכאשר האיזון מתקיים בתוך המערכת הגופנית, אז יש בה הרמוניה, סדר ואיזון. וכשזה מתקיים בין האנשים, אז הם חיים בהרמוניה, עם סדר, עם איזון טוב ובריאות. הייתי רוצה לשמוע ממך מה קורה במוח?

האמת היא שהבעיות הן לא של מערכת כלי הדם, אלא הכל בא מפקודות המוח, ואחר כך זה יורד בהיררכיה מלמעלה למטה.

אורן: אבל המוח הוא בראש של כל התהליכים האלה.

הוא אפילו לא בראש. כבר אמרתי שהמוח הפרטי שלנו הוא בעצם רק המקשר בינינו למערכת הכללית, כי הוא פועל לפי הפקודות של אותה מערכת.

אורן: אני לא מבין בדיוק מה זו המערכת הכללית, לכן קודם אני רוצה להבין מה קורה בתוך הגוף, ואחר כך נדבר על ההקבלה בין הפרט לחברה, למערכת הרחבה יותר. נחזור רגע לתוך גוף אדם, למוח, הרי הוא המנהל של מערכות הגוף?

נכון.

אורן: לפי מה הוא מנהל, האם יש עיקרון שעל פיו הוא מנהל את הכל?

לפי הצורך הכללי החיצון.

אורן: של מה שקורה מחוץ לגוף האדם?

כן.

אורן: אפשר להרחיב קצת בבקשה, כדי שנבין.

אנחנו לא פועלים, רוצים או לא רוצים, זה לא תלוי בנו. אנחנו בסך הכל פועלים באנושות הכללית.

אורן: בוא נדבר רגע עלי, אני אורן וגר בפתח תקווה, יש לי גוף ומוח. בוא תתחיל מהמקום הזה, כי האנושות הכללית זה משהו רחב בשבילי.

המוח שלך מקבל פקודות מהשדה הכללי שבו אנחנו כולנו נמצאים.

אורן: מה הפירוש?

כמו שאתה מקבל בטלפון פקודות או סיגנלים, כך המוח שלך קשור כל הזמן למערכת הכללית.

אורן: איך, באיזו מערכות?

זאת מערכת שהיא מחוץ לחומר שלנו. זה פשוט, כי אנחנו נמצאים בשדה כללי אחד, אנחנו כביכול מתחילים כבר לצאת מתוך האדם. אתה הגעת למערכת העליונה ולכן אתה שואל איך היא עובדת, הרי המוח זו המערכת העליונה.

אורן: באדם, בגוף האדם.

כן, היא באדם. מוחא, עצמות, גידין, בשר ועור. לכן אי אפשר שהמערכת הזאת תעבוד, אם אנחנו לא נדע מאיזה מקום היא מקבלת פקודות. ואת פקודות היא מקבלת ממערכת יותר עליונה.

אורן: האם עכשיו אני מקבל פקודות?

וודאי, וודאי שאתה מופעל.

 אורן: האם ברגע זה המוח שלי מקבל פקודה, ממי, ממה?

כן, מהשדה. מהשדה של החכמה, של האור, של מחשבת הבריאה.

אורן: אני לא מבין. נניח שאני מחזיק עכשיו עט ביד אחת, ויש כוס לפנַי. והנה, עשיתי עכשיו איזו פעולה, אני עכשיו מזיז משהו, ואני מניח שהיד היא לא המנהלת.

לפני שאמרת "אני עכשיו מזיז", נתנו לך פקודה להגיד "אני עכשיו מזיז".

אורן: זה משהו מיסטי, מה זאת אומרת נתנו?

למה מיסטי? אם זה משהו שאתה לא תופס ביד, אז הוא מיסטי.

 אורן: לא, אבל אני רוצה להבין. בוא לא נדבר מחוץ לגבולות גופי, העור שלי הוא הגבול כלפי חוץ. בוא נדבר על המוח שבתוך גוף האדם. האם יש עיקרון שעל פיו המוח הוא המנהל את גוף האדם? האם המוח שלי מנהל את המערכות של הגוף שלי?

כן.

אורן: העיקרון בלב הוא פעולה של איזון בין קבלה לנתינה, והבנתי גם שכדאי שזה יקרה בחיים שלי. ואז עברנו למערכת אחרת ואמרת שהיא הגבוהה והעליונה ביותר בכל מערכות גופי, אפילו יותר מהלב. השאלה שלי, לפי איזה עיקרון המערכת הזו פועלת בצורה תקינה?

היא פועלת בצורה תקינה לפי עיקרון אחד, להיות באיזון עם המוח הכללי. אם זו מערכת עליונה, אז אני לא יכול לברוח ממשהו שנמצא למעלה ממנה, כי משם הוא מקבל פקודות.

אנחנו הגענו כבר לסיום, כמו בפיסיקה קוונטית, כמו בכל מיני המערכות שבמדע. כבר הגענו לכך שאנחנו נמצאים בגבול עם משהו שעוד לא חקרנו, אבל אפשר לחקור גם אותו, אם אתה רוצה לחקור לאן המוח שלך מחובר.

 אורן: לַמה אדם מקבל שבץ מוחי? טכנית, מה קרה שהוא קיבל שבץ מוחי? מה הופר בגוף ולכן הוא קיבל שבץ מוחי?

לחץ דם גבוה מגיע פתאום לכלי הדם שבמוח והם מתפוצצים,  לכן הוא מקבל שבץ מוחי.

אורן: אז מי גרם לזה, האם הלב?

יכול להיות שהלב גרם לזה.

אורן: אמרת שהמוח שהוא עליון מהלב.

לא, הפקודות. וודאי שאם יש איזה נקע ברגל, אז לא רגל עצמה ביצעה את זה, אלא זה בא מפקודות עליונות יותר.

אורן: של המוח?

בטח.

אורן: יפה, המוח נותן פקודות?

כן.

אורן: למה יש למוח שיבושים, למה הוא משתבש?

כי הוא לא מקושר נכון למערכת הכללית, למוח הכללי. האדם הוא סך הכל תוצאה מהבריאה.

אורן: אם קבלתי נקע ברגל, זה בגלל שיש איזה כשל מערכתי?

בטח. אם נפלת מאיזה גובה ושברת את הרגל, אז מאיפה זה מגיע? מהפקודות הנכונות של המוח אליך לכל יתר הפעולות שביצעת. לַמה? אם אתה רוצה לדעת את הסיבה העליונה האמיתית, אז לך למעלה ותראה לַמה. אבל אם אתה רוצה להגיד שלא, אז תגיד שזה בגלל שהחלקת על משהו שלא ראית. אתה יכול להמציא המון סיבות למה זה קרה לך, למה כך ולא אחרת, הרבה מאוד  בלבולים יהיו לך. אבל הסיבה האמיתית היא בהיררכיה, במערכת היותר עליונה.

אורן: לפני סיום נדבר עוד קצת על הקשר שבין המוח ללב. מה החוק שעל פיו מתרחש קשר תקין בין המוח ללב ובין הלב למוח, וחוזר חלילה?

לא יכולה להיות מערכת אחת, או כמה מערכות הקשורות ביניהן בצורה נכונה, אם אנחנו לא מתקנים את הקשר בין כל המערכות. "כלל ופרט שווים", זה חוק שאתה לא יכול לברוח ממנו. לכן קשה לי, כי אתה רוצה שאני אתייחס לגוף האדם כמו שהרפואה מתייחסת. אם הרגל כואבת, אז נטפל ברגל, ואם זו היד, אז נטפל ביד.

אנחנו מדברים עכשיו על מערכות. המערכות כבר לא שייכות לרפואה הרגילה, המערכות הן כבר הוליסטיות ועוד יותר מזה, זו כבר הרוחניות של האדם, המחשבות שלו, התפקיד שלו במערכת הכללית שבה כולנו קשורים יחד. האמת שאנחנו לא יודעים את הסיבה האמיתית לשום מחלה, לכן אנחנו צריכים לעלות סוף סוף לדרגה של הסיבות. בשביל לתקן את הסיבות לא נצטרך שום רפואה, אתה תוכל לזרוק את כל התרופות ואת כל המכשירים, הכל, כי לשם כך תהייה לך רק בדיקה אחת, דרגת האיזון.

אורן: בין מי למי?

בין כולם. "כלל ופרט שווים". רק האיזון יתן לך את רמת הבריאות.

אורן: לצערי הזמן שלנו נגמר.

אני מצטער שאתה לא מסופק.

אורן: אני מאוד מסופק, אני הולך לחפש עכשיו איך להיות באיזון עם כולם. תודה לך הרב לייטמן, תודה לך ניצה, תודה גם לכם, ועד השיחה הבאה בענייני בריאות, שנהיה בריאים ומאוזנים. כל טוב ולהתראות.

לחצו כאן להורדה