חיים חדשים - תוכנית 806 - הטוב והרע בתכונות שלנו

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: היום אנחנו רוצים לשוחח עם הרב לייטמן על תיקון המידות, ננסה לברר נושא זה מכל מיני זוויות, בדרך אל חיים חדשים.

יעל: באמת אנחנו רואים שלאנשים יש רצון להיות טובים יותר, בין מסיבה דתית כדי לתקן את המידות, לבין הצורך להרגיש יותר טוב עם עצמם, כדי שהחיים שלהם יהיו יותר טובים, כדי להצליח בחיים, לשפר יחסים, לשפר את ההצלחה שלהם בעבודה. אנחנו רואים שמשקיעים המון אנרגיה בשביל לתקן את המידות האלה. ולפני שאנחנו נכנסים באמת לעניין של תיקון מידות, רצינו קצת לפני כן להבין מה זו מידה טובה, ומה זו מידה לא טובה. על פי איזה פרמטר בכלל מחליטים, אם מידה שנחשבת לטובה, או נחשבת ללא טובה?  

מידה טובה, זה מה שעושה טוב.

יעל: למי?

 לפי התוצאות. כאן יש כבר שאלה. כאן אנחנו כבר עוצרים ולא יודעים איך להמשיך, למי? או לי, או לאחרים. יכול להיות ולאחרים גם יחד, או בדרך כלל לא. מי המרוויח? כאן זו השאלה. נניח תיאורטית, אם הייתה אפשרות לעשות טוב לי ולכולם, אולי היה טוב. אולי. אמנם אני מרגיש טוב אם טוב לי, ולאחרים קצת פחות. זה הטבע של האדם. אל תעשו ממני איזה עבריין מיוחד, זה טבע האדם. זאת אומרת, שיהיה להם טוב, אבל לי קצת יותר.  

יעל: זה בטוח.

בטוח. יופי. זה כמו אימא עם הילדים שלה. שהילדים שלה הם קצת יותר טובים מאחרים, אחרת היא לא מרגישה שהם טובים. זאת אומרת, הכול לפי השוואה.

יעל: יחסי.

כן, הכול יחסי. לכן מה זה נקרא "מידה טובה", "מידה רעה"? גנב נגיד רוצה להיות מוצלח בגניבה, שיהיו לו מידות טובות להתגנב, להסתתר, לשקר, לסובב את הקהל, כמו פוליטיקאים. לשקר לפני כולם, כמו נואמים לפני קהל. מנהלים, שרוצים לסובב את הפועלים שלהם, שיקבלו פחות ויעבדו יותר.

מה אלו מידות טובות ומידות רעות? כשאני מקבל אדם לעבודה, אני רוצה שהוא יעבוד הרבה ויקבל מעט. אני רוצה חייל שכל הזמן יהיה מסור לפקודות שלי. וכולי. זאת אומרת, מה זה טוב ומה זה רע? אנחנו בדרך כלל בודקים, שוקלים לפי האגו שלנו. לכל אחד עם האגו שלו. לכן אין טוב ואין רע בעולם מוחלט, אבסולוטי, אלא זה הכול כלפי אדם, והכול כלפי עניין.

ולכן כשאת שואלת, מה זה טוב? אני בעצמי לא יודע איך לענות. תגידי לי בדיוק באיזה מקרה, כלפי מי הטוב הזה צריך להיות, ואז אני אגיד מה זה טוב. יש לי חבר פסנתרן ידוע, לא אגיד את שמו. הוא אמר, "פעם אני נסעתי במונית, והנהג סיפר לי על זה שהוא היה גנב, הוא היה פותח כספות, כל מיני כאלה דברים. ולמה הוא דיבר על זה? כי ישבתי על יד הנהג הזה במונית, הוא הסתכל על הידיים שלי  ואמר, יש לך ידיים טובות להיות גנב טוב.

אורן: בהערכה רבה.

בהערכה רבה. לכן מה זה טוב? אי אפשר להגיד מה זה טוב.

יעל: בכל זאת, יש תכונות שאנחנו משייכים אותם לצד הטוב, ויש תכונות שאנחנו משייכים אותם בדרך כלל, לצד הרע. למשל תכונה של שמחה, תכונה של אהבה, תכונה של חסדים.

שמחה זו לא תכונה, זה מצב.

יעל: זה מצב. אומץ, טוב לב, נדיבות כל הדברים האלה, אלה דברים שאנחנו משייכים לחלק החיובי של האדם.

אנחנו רוצים שזה יהיה. לאחרים כלפינו.

יעל: גם אצלנו.

אני לא יודע אם אני כל כך רוצה להיות טוב לכולם. אני רוצה שכולם יהיו טובים אלי.

יעל: יש גם משהו שאתה כן רוצה להרגיש שאתה בן אדם טוב בסך הכול. אתה כן רוצה להיות יותר טוב לילדים שלך. 

אם אני מרוויח מזה. אז זה כבר לא טוב בפני עצמו.

יעל: זה לא אבסולוטי, אתה אומר.

זאת אומרת, אין מידה ואין שום צורה של הבעת האדם, אלא כלפי מה, כלפי מי זה קורה. ובדרך כלל זה מפני שאדם שוקל כלפי האגו שלו. אין כאן שום דבר המראה שטוב להיות נדיב, טוב להיות ותרן, טוב להיות אוהב. אני לא רואה שבזה שום דבר טוב. 

אורן: האם אפשר לחלק אנשים ולומר, יש אדם שנולד עם מידות טובות, ואדם אחר שנולד עם מידות רעות, מלידה? 

תלוי למה אתה מתכוון, במידות רעות וטובות. כי יש מישהו שהוא מוכן לוותר על הכול מתוך החולשה שלו, או מתוך זה שהוא באמת כך נולד ומוותר. מוותר. זה איזה מין פחד פנימי, או משהו. אנחנו צריכים להבין שאדם הוא רצון ליהנות, רצון לקבל, רצון אגואיסטי, הוא מכונה שכל הזמן דואגת שיהיה לה טוב. שיהיה לה טוב. זהו.

ואז כלפי המצב הזה הטוב שהיא יכולה לתאר לעצמה, המכונה הזאת, היא קובעת כל דבר ודבר. במקרה אחד אני יכול להיות ותרן ולארג' כזה, ובאמת אדם אדיב ודואג, מפני שאני רואה שמזה יהיה לי טוב. ובמקרה שני, אני אהיה מאוד נוקשה והפוך.

אורן: אז בהתאם לגישה הזאת, האם אדם צריך להתייחס למידות שאיתם הוא נולד, שהטבע יצר בו בצורה חיובית או שלילית. איך הוא צריך להתייחס לעצמו?

לא. אין טוב ואין רע, אלא אם אנחנו בודקים את זה לא כלפי אדם שתמיד הוא מחשב לעצמו את הדברים הטובים, אלא אם הוא מסוגל להתעלות מעל עצמו ולחשב את זה כלפי הזולת.

אורן: אתה נולדת עם סט תכונות מסוימות, אני אחרות, והיא אחרות. אני מניח שכל אדם הוא פרח מיוחד כמו שהוא, אין אף אחד כמוהו.

נכון.

אורן: יש אנשים שמסתכלים ואומרים מה קיבלתי? איזו ערימה של דברים לא טובים קיבלתי. אני מסתכל עליך ואומר, "איך אתה נולדת כזה חכם, כזה זה, כזה זה". ואני מסתכל על מה שאני קיבלתי, הייתי מחליף אם היה אפשר, אם היו נותנים לי פתק החלפה. האם אני טועה ביחס כזה למה שיש בי?

תלוי כלפי מה אתה בודק את זה? אין טוב ואין רע.

אורן: כלפי דברים שאני אולי מרגיש לאט לאט מניסיון החיים שהם עושים לי רע. יש לי מידות, תכונות שעושות לי רע.

אתה רק לא יודע איך לממש אותם, סך הכול. איך לממש. כי נניח אני נולדתי עם נטייה לגנוב, עם נטייה לשקר, עם נטייה לסובב בני אדם, כל מיני דברים כאלה. אז יכול להיות שאלה דברים טובים. יכול להיות שאלה דברים טובים. אני אלך לפוליטיקה, אני אהיה איזה מנהל גדול, כי שם דורשים כאלה אנשים.

אורן: הבנתי. אתה אומר, אין לי מה להיות מאוכזב מסל המידות.

לא, רק בשימוש.

אורן: והתכונות שקיבלתי מהטבע. אין לי את הסיבה להיות מבואס ולהגיד, הייתי רוצה פתק החלפה.

לא.

 אורן: לאף אחד, לאף אדם.

קודם כל, הם צריכים להסכים שאי אפשר להחליף, אלא לחפש לעצמו, איך אני אממש אותם. לזה יש היום פסיכולוגים וכל מיני יועצים שבודקים את האדם, חוץ מאשר את ה IQ גם את הנטיות שלו, ואז הם מייעצים לו מה לעשות. מה, למה אני יותר מיוחד. אני זוכר ששני ההורים שלי שהם רופאים דחפו אותי לרפואה, קיבלו אותי לאוניברסיטה, ואני לא רציתי להתקבל. אבל הם סדרו כך שקיבלו אותי. ואחרי חודשיים, אני עפתי משם בהסכמה של כולם.

אורן: הבנתי איך אני צריך להתייחס למה שקיבלתי מהטבע. עכשיו נתייחס, לא איך אני צריך להתייחס לסל התכונות שלי, אלא איך אנחנו כחברה אנושית. האם אנחנו כחברה אנושית, כתרבות אנושית שרוצה תמיד להתקדם למקום טוב יותר, יכולה להגדיר דמות מסוימת של אדם, תכונות מסוימות, או התנהגויות מסוימות של אדם כטובות, לעומת אחרות כשליליות. האם זה נכון?

מלכתחילה מאז שנולד?

אורן: לא בלי להתייחס לאיש מסוים אפילו. יש לנו תמונה מתרבות אנושית, זהו אדם טוב, וזה לעומתו הוא אדם רע. האם החלוקה הזאת, התווית שאנחנו מדביקים להתנהגויות מסוימות, לתכונות מסוימות, למידות מסוימות היא נכונה?

אני לא יודע כלפי מי אתה מדבר. אם אני מדבר כלפי אדם שנולד, תינוק שגדל, אז רצוי שאנחנו נבדוק את כל התכונות שלו, שאנחנו נלמד מי הוא, מה הוא, לפי "איך שיצא מהתנור" מה שנקרא, ואז אנחנו נראה, איך צריכים לטפל בו. בדרך כלל כשהוא מגיע לגן ילדים, אז אנחנו מתחילים לראות אותו, מה הוא, מי הוא מתחיל להיות. אנחנו רואים אותו כאיזו אישיות שמתחילה להיות בו, ואז לפי זה, אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מנהלים אותו להיות איש מוצלח. מוצלח, הכוונה היא שהוא יגרום טוב לסביבה, הסביבה תהנה ממנו, וגם הוא בעצמו ייהנה מהיחס שלו הנכון עם הסביבה. בזה אנחנו רוצים.

 מה אימא רוצה מהילד? שיקבלו אותו יפה וטוב, שהוא יהיה כלפי הסביבה טוב, ואז זה ייתן לו ביטחון ויחס יפה, והוא יוכל לשמור על עצמו נכון, וכן הלאה, וכן הלאה. קודם כל השתוות עם הסביבה. זה קודם כל אנחנו רוצים לילד.

 אותו דבר עם האדם הגדול, כי אנחנו לא מצליחים בזה. אדם הגדול, קודם כל כשאנחנו מסתכלים על האזרח, אנחנו רוצים שהוא ישתלב בצורה נכונה עם הסביבה, בחברה, בעם, במדינה. שהוא ישתלב בכל מקום שצריכים אותו. גם בבית ספר, גם באוניברסיטה, גם בצבא, גם בעבודה, גם במשפחה וכן הלאה. שהוא ידע איך להיות מקובל נכון בחברה, ואיך הוא מתאים את עצמו לסביבה, והסביבה יכולה להיות ממש מתאימה לו.

אורן: הבנתי. אני רוצה לקחת מידה אחת קונקרטית, ואת המודל הכללי לנסות לבאר עוד יותר דרכה. נאמר, אם אני בוחן את רוב תרבויות העולם, אצל עמים שונים לאורך ההיסטוריה, אפשר לראות שיש תמימות דעים פחות או יותר, שמידת העצלות היא מידה לא טובה. לא הייתי רוצה שהילד שלי יהיה עצלן. האם אדם שמזהה שהוא נולד עם נטייה לעצלות מפותחת יותר מהאחר, כשיש אפשרות למדוד ולהשוות. אני שואל על עצמי, האם אני צריך כדי לקחת את החיים שלי למקום יותר טוב, לנסות לתקן את העצלות הזאת שבי?

אתה לא תוכל לתקן שום דבר, אף אחד ואף פעם.

אורן: תסביר קצת על מה אתה מדבר.

אתה לא תוכל, אלא רק תחת מכות אתה תוכל להתגבר באין ברירה, לעבוד מעל היכולת שלך, וגם כן זמן מה, עד שתוכל לברוח מזה, וכן הלאה. זאת אומרת, את כל התכונות שלנו אנחנו צריכים לקבל אותן כמו שהן. ואני חושב שאם תכונת העצלות הייתה פועלת באנושות במידה יותר גדולה, אז אנחנו היינו יותר מאושרים.

אורן: באופן כללי, חברתי.

כן, בטח.

אורן: לכן נתתי לך דוגמה לא על חברה, אלא על אדם מסוים.

על אדם מסוים גם כן.

אורן: אם חס ושלום נגיד הבן שלי יהיה מאוד עצלן, לא זז, לא רוצה את זה, לא רוצה את זה.

הוא רוצה, הוא ירצה, אל תדאג, הוא ירצה להצליח, רק בצורה משלו. אם הוא לא רוצה לזוז ורוצה לשבת, ורוצה כך, ואתה רוצה לעשות ממנו ספורטאי, איך אפשר? איך אפשר?

יעל: אני רוצה קצת לחדד את העניינים, כי יש משהו לא ברור. ביחס של האדם לעצמו, אנחנו מבינים שכל אחד באמת רוצה משהו לשפר אצלו, זה מה שמקדם אותו בחיים, ועושה לו בסופו של דבר טוב, בין אם זה גנב, או אימא מול הילדים שלה. מנקודת מבט של הפרט. מנקודת מבט של חברה, יש כאן חלוקה של דברים טובים ודברים לא טובים. אדם חרוץ נחשב לאדם מועיל לחברה, אז זו תכונה שנחשבת לתכונה טובה.

כן, ואם החרוץ הזה יחד עם נטייה לגנוב או לעשות משהו רע, אז שיעשה את זה בחריצות? מה זה טוב? אנחנו לא יכולים לפי המידות להגיד זה טוב או רע, אלא אך ורק כלפי האדם והקשר שלו לסביבה. האם המידות שלו פועלות בהרמוניה שלו עם הסביבה או לא.

יעל: זאת אומרת זה תלוי? אתה אומר זה לא תלוי במידה עצמה, כי למידה עצמה יש שני פנים.

אין פנים למידה, בכלל. אלא קודם כל קשר אדם וסביבה. ואז במידת הקשר שלו עם הסביבה לעשות קשר יותר טוב, אז זו מידה טובה. לעשות מקשר פחות טוב, אז זו מידה רעה. ולא חשוב איזו מידה. זה יכול להיות עצלן, יכול להיות זריז, פזיז, טוב לב ויכול להיות לא כל כך טוב לב, אלא הכול רק כלפי הקשר המתגבר בינו לסביבה.

יעל: קשר מתגבר מול הסביבה, מה הכוונה, המחויבות שלו לסביבה?

שהוא מתקרב לסביבה והסביבה אליו, ויש ביניהם הרמוניה. כך הוא מסתדר בסביבה, והסביבה נהנית ממנו וזהו. אני מתכוון סביבה רגילה. אני לא נכנס לסביבת הצדיקים, גם לא לסביבת פושעים.

יעל: חברה רגילה.

כן, נורמלית.

אורן: אם אני מבין, העיקרון שאתה אומר הוא, שאין פנים למידה בכלל, אלא במידת הקשר של האדם עם הסביבה. האם המידות שלו פועלות בהרמוניה עם הסביבה כן או לא. איך הוא מממש את המידות שלו כלפי הקשר שלו עם הסובבים אותו.

כן, רק כלפי המימוש ולא כלפי המידה עצמה. אני יכול להיות טוב לב, ומטוב לב אני יכול להרוס את הכול.

אורן: אני רוצה לברר את זה בדיוק. יש אדם טוב לב, יש אדם רע לב, תכונות מולדות. הם נמצאים בתוך חברה מסוימת. נראה לי שהאדם הטוב לב יחשב טוב יותר לסביבה לפי העיקרון שנתת, שמידת ההרמוניה שלו עם הסביבה תהיה טובה יותר. לעומתו האדם רע הלב, מידת ההרמוניה שלו עם הסובבים אותו תהיה פחות טובה. נכון או לא?

תעשה משניהם שופטים, ותגיד מה טוב ומה רע. האדם טוב הלב ישחרר את הפושעים, אני מגזים, אבל נניח, יקל איתם. ואדם שהוא רע לב, הוא יכניס חצי מהקהל לבית סוהר. זאת אומרת, את הכול אנחנו בודקים אך ורק כלפי טובת הסביבה. לכן צריך להיות לא בזה ולא בזה, אלא באמצע, "בדרך ארץ" מה שנקרא. אבל אתה לא יכול לקבוע שטוב לב זה טוב, ורע לב זה רע, אלא הכול לפי השימוש כלפי הסביבה. כלפי העם

יעל: איך נוצר העיוות הזה? כי בחברה כן יש את החלוקה הזאת.

אני לא מסתכל על האדם אף פעם. אני משתדל לא להסתכל על האדם אף פעם, ולהגיד שהוא רע או הוא טוב, אלא תלוי באיזה תפקיד הוא נמצא.

יעל: בכל זאת יש לנו איזה עיוות בתפיסה שלנו כחברה. גם כפרט וגם כחברה. אנחנו כן עושים את החלוקה הזאת, לדברים טובים ולדברים רעים.

זה תלוי באיזה תפקיד. אם אני מדבר על מבקר המדינה או בכל מיני כאלה דברים, לזה צריך להיות אדם עם ביקורת קשה, נוקשה.

יעל: את זה הבנתי.

מה הבנת? אז האופי שלו טוב או לא?

יעל: הבנתי שהאופי תלוי בעצם ביחס שלו לסביבה, ובאופן שבו הוא משתמש ביחס לסביבה.

שימוש. כן.

יעל: ובכל זאת כחברה אנחנו עדיין לא רואים את זה כך.

כי אתם מקולקלים. אתם לא בודקים לפי התועלת החברתית, אלא סתם כלפי אדם, שאת זה אי אפשר למדוד.

יעל: זו הטעות שלנו בעצם, בבסיסה.

בטח. זאבים בטבע, זה טוב או לא?

יעל: תלוי למי.

תלוי, זהו. תלוי. בלי זאבים אי אפשר גם כן. כל הבלנס הזה בשרשרת המזון בטבע, הוא גם הולך לכיוון הלא נכון. אנחנו צריכים את כולם.

אורן: איך אדם צריך להתייחס לעצמו ולמה שהוא קיבל? למה אני קיבלתי תכונה או מידה כזו או אחרת? איך אני צריך לקבל את עצמי כמו שאני? איך לוודא שלא יבקרו אותי מבחוץ? מה התשובה שלך?

התשובה שלי היא שאני מצפצף על כל הדברים האלה בצורה גסה. איך אני קיבלתי את זה? לא יודע, ואף אחד לא יכול להסביר לי. למה קיבלתי כאלה תכונות או אחרות? אני גם לא יודע, ולא יכול לברר את זה. מה אני צריך לעשות עם זה? מקסימום טוב לתועלת הסביבה, זה ברור. זה בטוח.

יעל: זאת אומרת לקחת את מה שיש לי ולהגיד, "מה שקיבלתי הוא טוב". נתחיל מזה.

לא. זה לא טוב, וזה לא רע.

יעל: אלא?

תלוי איך אני משתמש.

יעל: זה מה שקיבלתי. איך אני בעצם הופך את זה למשהו טוב, זאת היא הגישה?

ו"טוב" זה נקרא כלפי הסביבה. לא לי, ולא למישהו, משהו, אלא סביבה, חברה, מדינה, העולם. הם נהנים מזה שאני נמצא בעולם עם התכונות שלי, כן או לא?

יעל: איך אני יכול לשפוט את זה?

את זה צריכים ללמוד, אבל השימוש יכול להיות רק כך.

יעל: לאדם יש מודעות עד כמה הוא תורם?

לא, שום דבר אין לאדם. את רואה את העולם, מה יש לאדם? אלא אנחנו צריכים ללמד את האדם איך שייקח נכון את התכונות שלו שאיתם נולד ואותן פיתחו בו, ויידע איך נכון לממש את עצמו.

יעל: בשביל מה בכלל יש לנו תכונות אם כך? מה המטרה של הדבר הזה?

זה כדי להתחבר זה עם זה בצורה הנכונה.

יעל: ולמה לי יש משהו אחד, סט אחד, ולך יש סט אחר?

זה כדי שאנחנו נשלים זה את זה, בחיבור בינינו.

יעל: זה בנוי מראש בצורה כזאת שתהיה השלמה הדדית בין כל הפרטים, כמו פאזל?

כן.

יעל: יש איזו סיבה שדווקא אני קיבלתי את זה באישיות שלי?

זה מעלינו, אנחנו נגלה את זה. עכשיו זה מעלינו, ואת זה לא נדע. אבל אני צריך בכל זאת מראש להסכים שזה מה שיש לי, אני לא יכול לשנות, ומי שנולד עם תכונת הפזיזות או העצלות או עוד כל מיני תכונות, כך הוא יהיה וכך הוא יגמור את החיים. ממש כך. רק השימוש בתכונות האלה יכול להיות יותר טוב. וטוב זה כלפי הסביבה.

יעל: למה אני צריכה לשאוף בכלל להשתמש בהם נכון או לא נכון ושזה יהיה יותר טוב? למה פשוט לא לקבל את מה שיש לי, לעשות עם זה מה שאני רוצה?

כי את בכל זאת משתמשת בזה, רק שאת משתמשת בצורה לא נכונה, ואז את סובלת והעולם סובל, ואת יכולה לראות את מה שקורה בעולם.

יעל: אז אתה אומר שאם אני אשתמש בזה יותר טוב, גם לי יהיה יותר טוב בסופו של דבר?

בטח. את בונה את הסביבה שאת חיה בה, את והילדים שלך ודורות, ודאי. לכן כל העניין שלנו, כל הבעיה שלנו, זה ללמד את האנשים איך נכון להשתמש בכל אחד, באשר הוא כבר נמצא. האדם בתוך עצמו הוא כבר חי וסגור, רק שהוא יידע איך נכון להשתמש ביחס שלו לאחרים. כמו גלגלי שיניים, שיידעו איך להיכנס לקלאץ' ביניהם.

אורן: מה זאת אומרת שברגע שאני משתמש במידות שלי בצורה לא נכונה, העולם סובל ואני סובל? אתה יכול להסביר לי?

כי אנחנו כולנו תלויים זה בזה. אנחנו ממש כמו גלגלי שיניים מסתובבים, נוגעים ומפעילים זה את זה.

אורן: אבל לא הבנתי, למה אני סובל מזה. אם אני משתמש בתכונות שקיבלתי, אותם אתה אומר שאי אפשר לשנות, תשכח מזה, חבל לך.

לא, אני לא אומר אי אפשר לשנות, אני לא מזלזל בהם. אני אומר שהשימוש שבהם הוא לא טוב.

אורן: ואני סובל מזה שאני משתמש בתכונות שלי, במידות שלי בצורה לא נכונה? אני סובל מזה?

בסופו של דבר כן.

אורן: תסביר לי את המשפט הזה.

מה להסביר. אתה רואה בעולם שלנו הרבה אנשים שנהנים מהחיים? מרוצים מהחיים, מרוצים מהעולם, מהסביבה, מהחברה? אנחנו מרוצים מהילדים שלנו, באיזה סביבה הם נמצאים וגדלים? מה זאת אומרת, זו תוצאה ממה שאנחנו בונים. הרי אתם רבותי סידרתם את הסביבה. כמו אבותינו וכולי. אבותינו זאת אומרת, סבא, סבתא וכן הלאה, סידרו לנו את העולם, גם אנחנו כך עושים אותו לילדים שלנו. הכול תלוי ביחס בין בני אדם. ויחס בין בני אדם תלוי בשימוש הנכון במידות שלנו.

אורן: אם אני כפרט אמצא את השימוש הנכון במידות המיוחדות שלי, הבנתי שהחברה תצא נשכרת מזה, כי אני אתן את התרומה הייחודית שלי בצורה המיטבית. אבל מה אני אקבל מזה?

אתה תקבל מזה סביבה יותר טובה, שאתה תתקדם מזה יותר טוב בחיים שלך, וגם הילדים שלך. זה בגובה האדם הרגיל. חכמת הקבלה מדברת על תכונות הרבה יותר גדולות, ועל יחס הרבה יותר הדוק בין בני אדם. מה אנחנו מרוויחים על ידי זה שאנחנו נכנסים לקשרים יפים בינינו, כמו גלגלי שיניים, להרמוניה אחת. אז אנחנו מגלים את הכוח העליון שמנהל אותנו, שזה כבר משהו אחר. אבל בינתיים אנחנו צריכים לפחות לארגן את הסביבה שלנו כך, שיהיה טוב לילדים שלנו ולנו.

אורן: תן לי את הנוסחה במשפט אחד לשימוש נכון במידות האדם, שתתאים לכל אדם ולא משנה מה המידות שלו.

אל תטפל בעצמך, אלא ביחס שלך עם אחרים.