חיים חדשים - תוכנית 812 - התפילה היהודית

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: היום אנחנו נרצה לשוחח עם הרב לייטמן על המושג של "שלוש תפילות ביום". אנחנו רואים שלאורך דורי דורות ביהדות נהגו להתפלל שלוש תפילות ביום, ננסה להתבונן קצת יותר לעומק על הדברים, ולהבין מה עומד אחריהם ולראות האם זה יכול להכניס אור חדש לחיים שלנו כאן ועכשיו גם אם אנחנו לא בהכרח אנשים דתיים.

ניצה, בואי תפתחי בבקשה כנציגת המגזר החילוני.

ניצה: כן. אז אני אתחיל אולי בסיפור. כשהייתי ילדה קטנה, ממש קרוב לבית שלי היה בית כנסת קטן, והייתי רואה איך אנשים מגיעים כמה פעמים ביום, נכנסים, מתפללים ויוצאים. ואני זוכרת שיום אחד שאלתי את סבא שלי, "מה עושים האנשים האלה?". אז הוא הסביר לי, שהם מגיעים להתפלל שלוש פעמים ביום, בוקר צהריים וערב. אז יום אחד הוא שאל אותי האם אני רוצה שהוא יקח אותי. הוא לא היה מתפלל קבוע, רק בחגים הוא היה הולך לבית כנסת, ומאוד שמחתי, ואמרתי לו כן, כי סוף סוף אני אראה מה קורה שם באמת בפנים, ועל מה הם מתפללים, ומה הם מבקשים. ובאמת יום אחד הוא לקח אותי לשם, ואני זוכרת שעם כל הציפייה שלי וההתרגשות, מהר מאוד הבנתי שאני לא מבינה בכלל שום דבר ממה שהם אומרים, כי הם מדברים נורא נורא מהר, סוג של מלמול כזה. וכשיצאתי, אמרתי לסבא, אתה יודע, אני לא הבנתי שום דבר.  

והאמת, שעברו מאז הרבה מאוד שנים, למעלה מארבעים שנה, ואני עדיין לא מבינה שום דבר. אז היום הייתי רוצה קצת לברר איתך על העניין הזה של תפילות, על שלוש התפילות ביום שמקובלות ביהדות, והייתי רוצה לשאול למה צריך שלוש פעמים ביום להתפלל לא-לוהים?

זה דבר מאוד עמוק, ונשתדל איכשהו לנגוע בו, לא לעומק אבל שיהיה ברור מה היהדות אומרת על כך. אני לא הולך להסביר כאן בכלל את כל העניין.

קודם כל דרישת האדם לפנות לכוח עליון היא דרישה טבעית. אנחנו רואים את זה בילדים, שהם לגמרי לא שייכים לדת ולמושג דתי. וראיתי אותם אפילו ברוסיה, ששם לא היה מדובר בכלל במשהו מהא-לוהים, א-לוהות, יהדות או נצרות, לא חשוב מה, שלילדים ישנן כאלו גישות, כאלו פניות כאילו להטבע, שירחם, שיתן. כי ילד מרגיש שהוא נמצא מול איזה כוח גדול, החיים, הטבע, השמיים, משהו, ולכן כמו שהוא מבקש מהגדולים, אז הוא גם מבקש מהגדולים עוד יותר כאילו, מהא-לוהים.   

דרך אגב, א-לוהים בגימטרייה זה "הטבע", לכן זה כך מסתדר. זה דבר אחד. דבר שני, מאז ומתמיד אנשים שהרגישו את עצמם תלויים מהחיים האלו הלא נודעים והלא בטוחים וכן הלאה, למי הם יכולים לפנות, להטבע. כמו שכתוב על אברהם, שהיה יוצא ומתפלל. ואז היו בונים כל מיני צורות של הכוח העליון, זכרים, נקבות או חיות למיניהן. היו מתפללים לשמש, שזה ברור, כי זה נותן חיים, חיות, או במקום שמש ירח, וכוח הים, כוח הרוח, כוח הגשם. כל דבר שאדם היה מרגיש שהוא צריך כדי להתקיים, הוא היה אז בצורה טבעית פונה ומבקש, כמו ילד קטן כלפי הכוח הגדול. זה דבר שמובן.

אבל מכאן ישנן כל מיני מערכות שהאנושות עיצבה לעצמה איך לפנות לכוח העליון מאיתנו, והחברות האנושיות התחילו כבר לעצב לעצמן פולחן וגישה מיוחדת, ולבנות איזה מזבח לכל אחד מהכוחות האלו, ויחסים, וזה ממש הפך להיות למסורת מדור לדור. וכך זה משך עשרות אלפי שנות ההתפתחות האנושית, מדור לדור, וזה נמצא באוויר כאיזה מין שכל ורגש אנושי שקיים ועובר ממש בגנים שלנו מדור לדור.

ולכן אנחנו צריכים להבין שפנייה לכוח עליון היא טבעית ומאוד עתיקה. יש על זה בטח הרבה מחקרים, אני לא חקרתי את זה אף פעם ואפילו כמעט ולא קראתי על זה. קראתי, אבל בזמנים שהייתי בעצמי בחור. אנחנו מוצאים את זה גם בכל מיני טוטמים ובכל מיני צורות הציור והכתיבה במערות וכן הלאה. מספיק להיכנס לאיזה מוזיאון בניו יורק או בלונדון ולראות את הדברים.

אבל העניין הוא יותר קשור לעולם הפנימי של האדם, כנראה שמתוך זה אנחנו מבינים שהאדם צריך משהו יותר עליון ממנו שהוא יכול להיות בקשר עימו, וגם לפנות ולבקש וגם לקבל ולהיות בטוח שהקשר הזה קיים ונשמר. והוא מוכן תמורת הקשר הזה גם להשקיע משהו. אז מכאן בונים כל מיני מערכות, ויש כוהני דת וכולי.

אם אנחנו מדברים על התפילה היהודית, אז אנחנו צריכים להבין שהיהדות כולה נובעת מתוך גילוי הכוח העליון שנעשה על ידי האדם הראשון. זאת אומרת לפני די הרבה שנים, כמעט ששת אלפים שנה. שהוא בעצם גילה מערכת, מערכת הטבע שנקראת א-לוהים, ואיך היא פועלת על המין האנושי ומקדמת את המין האנושי לפי התכנית שלה למצב מסוים, מיוחד, שנקרא גמר התיקון.

ואדם הראשון התחיל כתוב על זה וללמד על זה, למה? כי אם אנחנו נדע את התכנית הזאת הכללית ונדע איך להשתלב בה נכון, אז אנחנו בזה נרוויח, נצליח וזה יהיה לטובתנו בני האדם, וגם לטובת אותו הכוח העליון. שהוא גם בעל רגש ושכל כמונו, אבל עליון, שנמצא ביחס כביכול יפה אלינו, ורוצה שאנחנו נתקדם לאותו המצב, לאותו גמר התיקון.

ואת כול זה אנחנו מגלים מהמערכות האלה העליונות, מערכת השמיים, ומתוך זה אנחנו לומדים לכן איך לפנות נכון אליו. פנייה אליו נקראת תפילה. תפילה זה בעצם מהמילה "להתפלל", לדון את עצמו. שאדם צריך לדון את עצמו עד כמה שהוא משתווה עם התוכנה הזאת העליונה של הטבע שנקרא א-לוהים או כוח עליון, ועד כמה שהוא נמצא כל הזמן בתוכנה הזאת כמרכיב החיובי הפעיל מעצמו. ובזה הוא מקדם את התוכנה הזאת גם בעצמו ועוזר ליתר בני אדם. כל אחד מאיתנו הוא מרכיב באותה התוכנה, או פסיבי או שלילי או אקטיבי בכל מיני מידות, ואז תפקיד האדם הוא לעשות מעצמו מרכיב חיובי וכמה שיותר גם לגרום לאחרים להיות מרכיבים חיוביים בתוך אותה התוכנה.

כשאנחנו מעלים את הבקשה שלנו לתוכנה, אז הבקשה היא כדי שאנחנו נבין איך להשתלב נכון בתוכנה, ואיך אנחנו בהשתלבות הזאת נגרום השתלבות נכונה לכמה שיותר אנשים, היינו מרכיבים באותה התוכנה, וגם שאנחנו כולנו יחד נגרום מה שנקרא "נחת רוח", אמנם בלשון בני אדם אנחנו מדברים, לאותו הכוח הכללי שנקרא א-לוהים או הטבע.

ניצה: בוא נעשה איזה סיכום ביניים, כדי שנבין מה ההבדל בין פנייה רגילה לא-לוהים של אדם ולא משנה מהיכן הוא מתפלל, לבין אותה תפילה יהודית שעכשיו הסברת. מה ההבדל בין שתי הפניות? לכאורה אדם פונה לכוח עליון, מה ההבדל ביניהם?

ההבדל הוא שאדם שפונה לכוח עליון, הוא צריך לדעת מי זה הכוח העליון, איך לפנות אליו, בשביל מה ולמה, איזה קשר יש לו, כי הוא שייך למערכת. אנחנו לא יכולים לצאת מהמערכת, כל המערכת הזאת היא נקראת מערכת הנשמה, וכל אחד מאיתנו הוא חלק ממנה. ואם אני פונה לכוח הכללי של המערכת אז אני צריך לדעת איך אני עושה את זה. כי אם אני לא יודע, אז יכול להיות שאני לא פועל או שאני פועל ופועל לא נכון, כי יכול להיות שאני פונה לרעתי אפילו ולא לטובתי.

ניצה: כן? יכול להיות מצב כזה שהפנייה היא מזיקה?

למה שלא? אם זו מערכת, ומערכת הדדית שהיא באה תמיד לטובתי, כמו שמלמדת חכמת הקבלה. אבל תמיד לטובתי זה יכול להיות שהיא לוקחת אותי דרך התיקון ומכופפת אותי, ויכול להיות שאני אלמד איך לפנות נכון ואני כבר אעמיד את עצמי בצורה נכונה כלפי המערכת ואני לא אצטרך את כוח התיקון הזה ואני אתקדם בצורה נכונה, יפה, נוחה.

כאן זה כל הלימוד של חכמת הקבלה. כל הלימוד הוא בסופו של דבר איך אנחנו פונים נכון לכוח העליון כדי להתקדם בתוכנה שנקראת חיים, חיים גשמיים, חיים רוחניים, איך אנחנו נזרום בתוך התוכנה הזאת בזרימה הכי מהירה, הכי נוחה והכי מטרתית. זו אמת.

הפניות האלה נקראות תפילות. מתוך זה שאנחנו נמצאים במערכת הכללית, המערכת הכללית מחולקת לעשרה חלקים, עשר ספירות, שמתחלקים גם לחמישה חלקים, במקום עשר אפשר לספור חמש, שזה קוצו של יוד, וי-ה-ו-ה, ה-ו-י-ה הידועה.

ניצה: שמה זה אומר?

שזה אומר שמערכת הזאת יש לה מבנה מיוחד.

ניצה: של חמישה חלקים.

ואני צריך לדעת את המבנה הזה, כי אני צריך להשפיע על כל המבנה. המבנה הזה של עשר הספירות נגיד, עשרה חלקים בסך כול המערכת, הוא ה-ו-י-ה שזה חמישה חלקים, שזה היינו הך, אם אני משפיע עליו, אני צריך להשפיע עליו בהדרגה. ההדרגה הזאת שאני פונה למערכת, היא נקראת ג' פניות או ג' תפילות. כי המערכת כלפיי נמצאת במצבים שנקראים בוקר, צהריים וערב.

ניצה: אותה מערכת כלפיי היא בוקר, צהריים וערב. מהם שלושת המצבים האלה?

מה זאת אומרת? כמו שכתוב בתורה, "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד". זאת אומרת, הכול מתחיל מהערב. מה זה מהערב? שמתחיל להתגלות בי רצון חדש, מקולקל, הפוך מהמערכת, והוא מתגלה בי אך ורק כדי שאני אזהה אותו ועל ידו אתכלל עוד יותר טוב במערכת, מאתמול.

ניצה: שאני אוכל להתקשר מיום ליום יותר טוב למערכת.

נכון. אבל ההתקשרות הזאת היא בג' שלבים.

ניצה: בשלושה שלבים.

בוקר, צהרים וערב. נתחיל מהערב, אז בערב מתגלה הרצון המקולקל, היינו שמגלים לי מלמעלה עד כמה אני לא מסתדר עם המערכת הזאת, הפוך ממנה. חושך, חוסר הרגשה, בלבול מסוים. לכן "ערב" זה מהמילה לערבב דברים שאני לא כל כך מתמצא. וזו תחילת היווצרות הרצון החדש שלא היה לי קודם, אבל כשהרצון הזה עולה מחדש הוא עולה בצורה המקולקלת שאני רואה בו חוסר התמצאות. ואז בצורה כזאת אני עובד עם הרצון הזה, אני מקבל אותו, אני מתקשר אליו בצורה פסיבית וזה נקרא שאני הולך לישון, נרדם.

ניצה: לא מנסה לשנות אותו באיזה אופן?

אני לא משנה, אני רוצה רק ללמוד אותו. ואז כשמגיע חושך, אמצע הלילה אני עוד יותר ויותר לומד עד כמה שאני נמצא בניגוד למה שהיה אתמול במחשבה וברצון שלי כלפי כל החיים. ואז אני מתחיל לחשוב איך אני בכל זאת אסתדר עם המצב החדש, איך אני על פני המצב הזה החדש, רצונות, מחשבות, כל מיני חשבונות שיש לי עכשיו המנוגדים לחיים הקודמים, איך אני מסדר את עצמי, מוצא דרך נכונה. ואז יוצא שאני צריך כלפי הרצון הזה שעכשיו התגלה לבטל את עצמי. זאת אומרת, לעשות את עצמי כנכלל במערכת בצורה שאני פשוט חלק שלא פועל בצורה אקטיבית, אני לא מפעיל את עצמי, אני כמו ילד קטן, כמו תינוק שהוא חי את החיים שלו, ולהתכלל במערכת בצורה כזאת. אם אני מוכן להתכלל במערכת עם הרצון החדש שלי שעכשיו נגלה שנקרא "ערב", בצורה כזאת שאני מבטל את הרצון הזה.

ניצה: כלומר לא משתמשת בו?

כאילו לא קיים בי, אני לא משתמש בו. אז זה נקרא שבצורה כזאת אני מתחיל לגלות את הפעולות של המערכת ללא שינויים, ללא ההפרעות שלי, וזה נקרא "בוקר".

ניצה: אז ערב זו איזו התגלות של רצון מסוים, שאם אני מבינה נכון הוא פועל בניגוד למערכת הכללית, הוא עושה פעולה הפוכה.

כן. הפעולה הראשונה שלי היא שאני לא משתמש ברצון הזה, עושה ממנו אפס, שהוא קיים. וכשאני מבטל אותו אני מתחיל להרגיש את המערכת שהיא פועלת ללא הרצון הזה כביכול. וכך על ידי המערכת שהיא פועלת, אני לאט לאט מתחיל לראות איך אני יכול לעורר את הרצון שלי ולהתחיל לעבוד עימו בתוך המערכת עצמה. זה נקרא שאני מתפלל איך אעבוד עם הרצון החדש הזה ואשתלב עימו יחד במערכת. זו נקראת עבודת הבוקר.

ניצה: זה קשור לשחר, להנץ החמה?

כן, לכל הדברים האלה, רק יש להם פירוש אחר, זה לא שהשמש היא איזה גוף שם ביקום.

ניצה: מה באמת המשמעות של הנץ החמה?

בהירות, הבנה, הרגשה, איך לעבוד עם הרצון החדש הזה, לאט לאט כמו שהשמש זורחת להתחיל לעבוד עימו. על ידי זה שאני עובד עימו יותר השמש עוד יותר זורחת. אני עושה את השמש כזורחת על ידי זה שאני מתחיל לעבוד עם הרצון הזה, מגלה אותו. ואז אני מגלה רצון שהוא נקרא "חב"ד", חכמה, בינה, דעת, ג' ספירות הראשונות, החלקים הראשונים במערכת.

אחר כך כשנכנסתי עם הרצון שלי לעבוד עם המערכת הזאת, להתקדם בדרך שלי לתיקון עם הרצון החדש, אני מתחיל לעבוד עימו יותר, ומתחיל להתכלל בכל המערכת הזאת, להיכנס בה יותר מאשר קודם עם הרצון החדש, זה נקרא כבר "צהרים". שאני כבר מוציא מקסימום מתוך הרצון החדש, בהתכללות בתוך הנשמה הכללית. זה נקרא "חג"ת", חסד, גבורה, תפארת, לעומת חכמה, בינה, דעת.

ואחרי זה יוצא לנו תחילת השקיעה. מימשתי את הרצון הזה וכבר אין לי יותר במה, ואז אני מתחיל לעבוד עם השליש האחרון שיש לי בעשר הספירות שלי, שזה נקרא "נה"י". וכשאני כבר יודע איך אני משתמש בכל הרצון הזה אני חותם בזה, מסיים את העבודה הזאת, בזה אני כבר מוכן להולדת השלב הבא שנקרא "נה"י". ובזה כבר אין לי יותר מה לחדש כל כך ומתחיל להתגלות כוח הדין, כוח הרצון החדש, שזה שוב לקראת ערב לשקיעה וכן הלאה. ולכן יש לנו שלושה שלבים, וכנגד זה שלושת התפילות, שחרית, מנחה וערבית.

ניצה: אם הבנתי נכון יש פה איזה סוג של גלגל שפועל?

בכניסת הרצון החדש לפעולה הכללית שלי בתוך הנשמה. כל פעם מתגלה רצון חדש שבור, כי אנחנו באים ממצב שבור, ובצורה כזאת אנחנו מתקנים את הרצון שהתגלה, כוללים אותו בתוך המערכת, וכך מיום ליום מיום ליום זה מה שאנחנו עושים.

ניצה: ולכאורה בכל ערב נולד בי רצון חדש, שעליו אני אצטרך שוב לעשות את אותה עבודה ואותה פעולה?

כן.

ניצה: יש הרי הבדל בין שלושת התפילות?

כן ודאי.

ניצה: מה מיוחד בתפילה הראשונה?

היא הכי חשובה.

ניצה: הכי חשובה היא הראשונה?

כן ודאי.

ניצה: עם עלות השחר?

לא רק עם עלות השחר, זה בגלל שזה נקרא "ראש הפרצוף", ראש העבודה שלי. היא קובעת את כל היחס שלי להיום, מה אני הולך לתקן, איזה רצון, איך אני מתכנן שהרצון הזה יעבוד במשך כל היום. שתי התפילות האלו מנחה ומעריב הן תוצאה מתפילת השחר.

ניצה: זאת אומרת, זאת הסיבה. אני גם ראיתי שזו תפילה יחסית ארוכה, היא כוללת הרבה מאוד תפילות בתוכה?

כן.

ניצה: תפילת שחרית שהיא הראשונה והחשובה ביותר, איך היא עוזרת לי כאדם לעבוד נכון עם אותו רצון שהתעורר?

אנחנו דברנו על זה לא פעם מה זו תפילה. תפילה זה להתפלל, זאת אומרת לדון את עצמו עד כמה אני משתמש נכון עם הרצון שעכשיו התגלה, כדי על ידו להיות מחובר עם כל העולם, בעיקר עם בני אדם בצורה נכונה, יפה. זה מתגלה כרצון מקולקל, ואני במשך התהליך שנקרא יום, מתקן את הרצון הזה והופך אותו למתוקן ובזה מסיים את היום. היום הזה יכול להיות לפי הלוח על הקיר, ויכול להיות חודש ימים או פחות או יותר לא חשוב, זה נקרא יום. מימוש הרצון לעל מנת להשפיע לטובת הזולת ודרכו לטובת הבורא זה נקרא יום.

ניצה: זאת אומרת, יום כזה אין לו שום קשר ליום שאנחנו מכירים?

אין לו שום קשר.

ניצה: זה מצב שאנחנו עוברים?

כן. זה לא מה שראית עם סבא שלך.

אורן: דברנו עד עכשיו באופן כללי על מערכת שמובילה אותנו לאיזשהו מקום, ואני צריך כפרט כל הזמן להתאים את עצמי למערכת. הפניות שלי למערכת זה נקרא התפילות שלי כדי לסדר את עצמי נכון, וכל הזמן להיות בזרימה הנכונה. מה שלא הבנתי זה שאמרת שמתעורר באדם רצון כלשהו והוא צריך למצוא את הדרך לעבוד עם הרצון הזה נכון לטובת שאר הנבראים. אתה יכול לתת לי איזו דוגמה שאני אוכל לאחוז בתהליך הזה?

דוגמה מהחיים שלנו אני לא יכול לתת, כי זה לא שייך למה שיש לנו ביהדות או באיזו צורה אחרת.

אורן: מה זה הרצון שדברת עליו?

רצון אגואיסטי. אדם גדל כל פעם ומתעוררים בו כל מיני רצונות, והרצונות האלה הם מקולקלים, והוא צריך לתקן אותם כדי להשפיע על ידי כל הרצון הרע שלו שיהיה כרצון הטוב לכל הנבראים, ודרך הנבראים לבורא.

אורן: מה זה רצון אגואיסטי?

שאני רוצה לנצל את כולם לטובתי. ולתקן זה נקרא שאני מנצל את עצמי, את הרצון שבי לטובת הזולת. וסך הכול הזולת ייקרא בורא.

ניצה: זאת אומרת, שאני נמצאת במצב של ערב כמו שהסברת, ופתאום אני מגלה בי רצון שאני רוצה נניח לנצל את הזולת בצורה מסוימת?

כן.

ניצה: ואז עליו אני מתחילה לעשות את כל תהליך הבירור, העבודה והתפילה?

כן.

אורן: אם מתעורר בי רצון לנצל אחרים, אז בזה אני נמצא בסטייה מהמצב שאליו המערכת הכללית רוצה להוביל אותי, המצב השלם הזה כמו שקראת לו קודם?

כן ודאי.

אורן: למה?

כי המטרה שלנו היא להגיע למערכת שכולנו קשורים יחד באהבה השלמה, גמר התיקון.

אורן: זה המצב המושלם?

כן.

אורן: מה יש בו?

קשר השלם בינינו, לא צריך יותר, ולזה כל התפילות שלנו.

אורן: זה כמו וויז כזה שמכוון אותנו למקום שאנחנו לא רואים?

כן.

אורן: והתפילות האלה הן כאילו כמו שאילתות שאני מגיש למערכת איך אני זורם נכון בדרך המועילה, הנעימה והקצרה ביותר למקום הזה של הקשר המושלם?

כן. ועכשיו תעשה דבר כזה. דווקא יפה אמרת. תעשה לכל אחד שיהיה לו וויז כזה.