חיים חדשים - תוכנית 835 - יחסי ישראל ועמי העולם

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: היום אנחנו נרצה לשוחח עם הרב לייטמן על מערכת היחסים בין אומות העולם. יש לנו מערכות יחסים בבית, יש לנו מערכות יחסים בעבודה, יש גם מערכת יחסים לא כל כך טובה בין כל אומות העולם. נרצה להבין מה קורה שם, ואיך לעשות שלום בית בתוך הכדור הזה.

יעל: יש לנו באמת הרבה מאוד מדינות, שבעים עמים כפי שאמרת לנו באחת התכניות. אנחנו רואים שהבלגן חוגג, זאת אומרת, מערכות היחסים בתוך כל העמים והמדינות האלה, היא מאוד מורכבת. יש עמים מאוד בולטים, יש עמים מאוד מובילים, ועל פני ההיסטוריה גם זה מאוד השתנה. יש עמים יותר גדולים, יש עמים יותר חלשים, יש כאלה שבכלל לא שמים לב שהם קיימים, ויש את העם שלנו שהוא עם קטן שיש לו הרבה מאוד עוצמה ונוכחות בתוך הכדור הזה, למרות הגודל המאוד מאוד קטן שלו. נרצה היום להבין באמת את מערכת הקשר בין כל הכדור המופלא הזה. ואני רוצה להתחיל בכלל בשאלה, איזו מערכת יחסים קיימת בין העמים, בין המדינות השונות? איך כל הסיפור הזה עובד מתחת לפני הקרקע? כי מעל לפני הקרקע אנחנו רואים מלחמות, מאבקי כוחות. מה קורה מאחורי הקלעים?

דברנו בתכנית הקודמת, ואני קצת אחזור על כך שישראל זה לא עם, ישראל זה אוסף של שבעים אומות העולם, שהם מכסים את כל אומות העולם. אין יותר משבעים. אלה מתחלקים לעוד ועוד, אך זה לא חשוב. ישראל זה אוסף משבעים אומות העולם, שמכל אומה ואומה הגיע לאברהם נציג שלו כביכול, ואברהם חיבר אותם למרות שהם שונים מאוד לפי הגן הגשמי שבכל אחד ואחד, ועשה על פניהם מטריה כזאת ש"על כל פשעים תכסה אהבה". למרות שהם מאוד שונים ולא מבינים בצורה גשמית זה את זה, הם מתעלים מעל הגשמיות, מעל השוני בגשמיות, ומרכיבים לכולם מערכת אהבה. אנחנו דווקא רוצים להגיע למצב שכולנו נמצאים ממש "כאיש אחד בלב אחד".

יעל: זה העולם האידיאלי?

כן. זה יחס אידיאלי כזה. זה בא, כי אברהם לימד אותם איך להוציא מהטבע, מעומקי הטבע את  הכוח הזה שנקרא "מאור המחזיר למוטב", כוח עליון, כוח חיובי שהוא יודע לקשר בין השונים. הם אימצו את זה, ומתוך כל המעשה שהם עשו, שהם קבלו, הם באמת נעשו לאומה. לפי הגנים הגשמיים הם כולם שונים, שבעים אומות, ולפי הסיכום הרוחני שהם השיגו הם נעשו כאומה אחת. זו  אומה רוחנית, הקיימת רק בתנאי שהיא מקיימת את הקשר למעלה מכל ההבדלים. זאת אומרת, עם ישראל הוא מלכתחילה כולל בתוכו שתי שכבות, השכבה התחתונה הגשמית, ששם השבעים כולם שונים אפילו מנוגדים המוכנים לריב ולמלחמה, ולמעלה מזה השכבה העליונה, שזו אהבה למעלה מכל ההבדלים שהם ממש "כאיש אחד בלב אחד".

יעל: רק בשכבה השנייה הם הופכים לעם?

לא. "העם" זה נקרא שתי שכבות יחד. אבל זה בתנאי שהשכבה העליונה שולטת על השכבה התחתונה, שהקשר ביניהם הוא יותר חזק ממה שההבדלים הגדולים ביניהם רוצים להפריד אותם זה מזה, מהשכבה התחתונה, ואז הם נקראים "עם". זאת אומרת, זו אומה שהיא כולה נמצאת תמיד באיזו מערבולת, באיזה מאבק, בכל מיני בעיות פנימיות, ויחד עם זה הם צריכים להתעלות למעלה מזה ולהתחבר, להיות בדינמיקה בלתי פוסקת ביניהם.

יעל: פשוט?

לא פשוט, אבל כן זה עם מיוחד. התפקיד של העם הזה המיוחד הוא לעשות, לבצע אותו תהליך לכל אומות העולם. כי בבבל אחרי שיצא עם ישראל מבבל, השמנת מכל שבעים האומות עם הרע ועם הטוב יחד, עם שתי שכבות, דו שכבתי כזה, בבבל נשארו רק השכבה התחתונה, שבעים אומות העולם שנמצאים במאבק. ואז הייתה פקודה של נמרוד, מתפזרים לכל הכיוונים. וכמו שכותב לנו יוספוס פלביוס, שהם, כל בבל התפזרו לכל הכדור הארץ, וכיסו את כל כדור הארץ לאט לאט עד היום הזה.

יעל: והתבדלו כל אחד במקום שלו?

כן ודאי, ודאי, אם אתה ימינה אני שמאלה, וכן הלאה. בשביל מה יש כל כך הרבה מקום. זה מה שנעשה עד היום הזה. התהליך שהם צריכים לעבור, זה שכל אומות העולם צריכים לעבור התפתחות גשמית, מה שיש להם בגשמיות, עד למצב שהם מגיעים למשבר גדול, שאין בהתפתחות הגשמית הזאת שום ממשיות.

יעל: כל אחד עובר התפתחות גשמית אחרת?

ודאי, לפי האופי שלו. וכשהם מגיעים לשיא ההתפתחות הזאת, הם רואים מהמשבר שמגיע אליהם, שאין להם שום דבר בחיים האלו, לא מהיום ולא למחר ולא משום צורה, אלא פשוט "טוב לי מותי מחיי". משבר. כולם נכנסים אלו לוודקה ואלו לסמים, ואלו לכל מיני בעיות אחרות, שם ייאוש וצריכת תרופות אנטה דפרסנטים וכן הלאה. בקיצור בעיה אחת גדולה לכל העולם, כי אין בשביל מה לחיות.

יעל: המשבר הוא בתוך כל עם ועם, או ביחסים בין העמים?

המשבר הוא בכל עם ועם, ובכל עם ועם המשבר הוא קצת שונה. אבל מה הוא המשבר? שהרצון לקבל האגואיסטי שמתפתח בהם, הוא בסופו של דבר לא מספק לאף אומה את הרצון. זאת אומרת, אני עובד בכל מיני צורות ועושה כל מיני דברים, ואין לי מזה כלום. אני לא מרגיש סיפוק, לא מרגיש סיפוק.

יעל: בקיצור אף אחד לא מרוצה?

אף אומה.

יעל: גם לא אלה שעל פניו שולטות ומנהלות את העניינים, או העשירות ביותר?

המשבר צריך להגיע למצב שכל אחד, מהגדול ביותר עד הקטן ביותר לא יוכל בשום צורה לסתום את הרצון אגואיסטי שלו ליהנות. זאת אומרת, תביא לי אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, הכול, זה לא יכסה לי את הרצון לקבל שלי, כי הרצון לקבל שלי הוא מתחיל להיות יותר גבוה מכל הרצונות האלו. אז אני חייב לחפש עוד מקור למילוי, אחרת "טוב לי מותי מחיי", ואני לא יכול למות, אני לא מסוגל למות, לא נותנים לי מהטבע למות, כי אני חייב להגיע לאיזה סיכום אחר מהקיום שלי. ואז יוצא שכל האנושות לא יודעת מה לעשות. מלחמה לא תעזור. נניח שיהיו עוד מלחמות שהאנושות תהרוג חצי מעצמה, תשמיד וכן הלאה, אבל בסופו של דבר זה לא נותן מענה.

המענה הוא פשוט, למלאות את הרצון האגואיסטי הזה בצורה שהוא יהיה מרוצה מהחיים. כשהם מבינים שהם נמצאים בכל מיני מצבים כאלה שאי אפשר לממש אותם, אז כל אומות העולם פונים לעם ישראל. זאת אומרת, במידה שאיזו אומה מגיעה להתפתחות אגואיסטית מסוימת, לאיזו רמה, היא מתחילה להרגיש בתוכה הרגשה אנטישמית, אנטי יהודית, אנטי ישראלית, נגד עם ישראל. למה? כי בצורה טבעית היא מתחילה להרגיש אינסטינקטיבית, שהפתרון כנראה נמצא אצל אלו שהם חיים כאומה אחת.

אמנם שיש ביניהם שבעים אומות בתוכם, ביסוד שלהם הגשמי, אך יחד עם זה הם חיים תחת איזה מין גג אחד, מטריה אחת, והם הצליחו בזה יחסית. וגם מזה שיש להם איזו הצלחה קטנה, חיבור קטן ביניהם, ובכל זאת יש להם הצלחה גדולה במין האנושי, עד כמה שהם בכל זאת מחוברים לאומה אחת. אמנם הם שונים, אבל הם מזה נעשים יותר חכמים מכולם.

יעל: זה סוד ההצלחה של היהודים?

הם יותר מוצלחים מכולם, נצחיים. מאיפה מגיע כל דבר ודבר? מזה שיש בהם בכל זאת איזה מין חיבור למעלה מההבדלים, והחיבור הזה הוא ניתן להם עוד מהיסודות שלהם, מ"האבות הקדושים" מה שנקרא. מה זאת אומרת? מפני שהעם הזה ביסוד הגשמי שלו מורכב משבעים אומות העולם, ויחד עם זה, למעלה מזה הוא בכל זאת קשור לאיזה צורה, אידיאולוגיה אולי, יחס אחד המקנה לו נצחיות. זה לא מקנה לו חיים טובים, יפים, אבל ייחודיות כן, בזה שהוא מוצלח מאחרים.

יעל: מה יש בחיבור הזה בין השבעים הנציגים השונים של מדינות העולם שיש בעם ישראל, אותו חיבור קטן שיוצר אותה מוצלחות. מה הקשר בין חיבור לבין הצלחה?

הקשר הזה נקרא "זכות אבות". זה שהיינו פעם מחוברים ברשותו של אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, יוסף, דוד, עד חורבן בית המקדש השני יחד. למרות שהיינו במלחמות יחד עם זה, אבל בכל זאת בהצלחה. ולכן אותו גן של החיבור, אותו רשימו, רושם, הוא נמשך עד אלינו היום, וזה נקרא "זכות אבות" שאנחנו בזכות זה קיימים.

יעל: אבל מה יש בכוח הזה, בכוח של החיבור שבאמת מאפשר כזאת הצלחה?

זה חיבור מעל שבעים ההבדלים שיש בעם שלנו. בעם שלנו יש מלא מלא יחסים לא טובים בין כולם, שכל אחד רוצה להיות יותר מאחרים. אבל יחד עם זה יש איזה מטרייה מיוחדת, שהיא מקנה לכל היהודים יחס שהם שייכים לאומה אחת, לעומת כל היתר אומות העולם. הקשר הזה הוא עומד להיפסק, אנחנו נמצאים בשלב שהתבוללות היא נוראית, ואז אנחנו יכולים להגיע למצב שלא תהיה לנו אותה המטריה שקושרת אותנו בכל זאת יחד, ונותנת לנו יכולת להינצל מכל הבעיות, ובסופו של דבר תמיד לשחזר את עצמנו ושוב לקום מכל נפילה, ומכל צרה אפילו אחרי שואה.

אבל עכשיו ישנה בעיה. נניח ביהודים האמריקאים, ובכלל בכל אומה ואומה, ובכל חלק באומה הישראלית שאנחנו מפוזרים בכל העולם, יש נטייה מאוד גדולה להתבוללות. ובצורה כזאת לא נשאר לנו קשר בינינו על פני ההבדלים הפנימיים.

יעל: לפני שאנחנו הולכים להתבוללות שזה נושא מעניין בפני עצמו, אני רוצה לסגור עוד את הנושא של האנטישמיות שפתחנו לפני כן. אמרת שעם שמגיע לרמת התפתחות מסוימת, שהאגו שלו מגיע לרמה מאוד גבוהה בהתפתחות, הוא מתחיל להרגיש אנטישמיות.

נניח באפריקה, נניח בקוריאה, בכל מיני מדינות כאלה שלא היה לנו איתם שום עסק, כשהם התפתחו לדרגה מסוימת של התפתחות אנושית, ומתוך הבדלים שהם התחילו להרגיש שיש בכל אומה ואומה, בין כל בני אדם, הם התחילו יחד עם זה להרגיש שכביכול עם ישראל אשם במה שרע להם.

יעל: אתה אומר, שאנחנו אשמים בזה שהם רבים עם עצמם?

לא בזה. הם מתחילים לריב ביניהם, ומתוך זה הם מתחילים להרגיש שהגורם לריב הזה זה עם ישראל. מי זה עם ישראל? שמעתי או אפילו לא שמעתי שיש מישהו משהו שם. למה? כי לעם ישראל יש אפשרות להרכיב על פני כל השנאה, מטריית אהבה.

יעל: שאותה הם רוצים בעצם.

כן, ודאי שזה חסר להם, לכל אחד ואחד. כל אומה שמגיעה להתפתחות אגואיסטית גבוהה מסוימת, יש לה את ההתנגשות הפנימית, ואז הם זקוקים למטרייה הזאת, לשיטת החיבור על פני כל ההבדלים, שזאת שיטת חכמת הקבלה הנמצאת רק בעם ישראל.

יעל: אתה אומר שזאת ממש מין ידיעה פנימית כזאת.

אנחנו רואים איך זה קורה. נניח לדוגמה העם הקוריאני, לפני שלושים שנה הם לא היו בזה, היום זו המדינה הראשונה באנטישמיות, איך זה?

יעל: אז זו מין ידיעה פנימית שפורצת החוצה ומתחילה להתפתח בתוך אותה מדינה, איזו שנאה כלפי אותם יהודים?

אורן: תיארת בתחילת הדברים שלך, שכשאנחנו מתפתחים יותר ויותר, אדם מגיע למצב שהוא לא מרוצה משום דבר. לא משנה מה יש לו, הוא לא מסופק מהחיים. איך זה קשור לכל העניין הזה של חיבור בין אנשים, בין עמים, בין בני אדם?

שום דבר לא יכול לספק אותו, זה מפני שהוא לא קשור נכון עם אחרים. כי אם הוא יהיה קשור נכון עם אחרים, הוא ידע לספק לעצמו את הכול.

אורן: מה זה את הכול?

הכול, כי אחרי חטא עץ הדעת שכולנו התפרקנו, בכל אחד מאתנו יש שורשים מכל שבעים החלקים של הגוף הרוחני הזה הכללי שלנו, ולכן אנחנו לא יכולים לספק את עצמנו, אם לא נהיה מחוברים.

אורן: אמרת שאדם מרגיש לא מסופק לא משנה מה יש לו, כי הוא לא מקושר נכון לאחרים. שאלתי אותך מה זה? אמרת, אם בן אדם יהיה מקושר נכון לאחרים, הוא יכול לקבל מהחיים הכול.

נכון.

אורן: אמרתי לך למה? ואז הסברת איזה מודל שלא הבנתי.

מפני שכל הקשרים האלה ביני לבין האחרים הם חתוכים, שבורים.

אורן: ואם אני אשקם את ההתקשרויות שלי עם האחרים?

בבקשה. איך? על ידי עם ישראל שהוא יודע לעשות את זה, שאצלו זה קיים. בתוכו.

אורן: ונניח שאני אלמד את זה מעם ישראל, ואני אצליח לשקם את הקשרים שלי עם האחרים. במה זה יבוא לידי ביטוי בקשר לאותו סיפוק מהחיים שאני כבר לא מוצא בכלום?

אז אתה תמלא את עצמך.

אורן: במה?

דרך הקשר עם האחרים.

אורן: במה אני אמלא את עצמי?

בסיפוק.

אורן: למה, מאיפה יש להם סיפוק? גם הם חסרי סיפוק.

אבל בקשר ההדדי אתם תמלאו את עצמכם, ותתחילו להרגיש את המציאות מלאה בסיפוק.

אורן: איפה הסיפוק הזה, זה מה שאני שואל אותך. היום אדם הולך וקונה פורשה חדשה, אחרי שנה גם זה כבר קטן עליו. היום האדם מכלום לא מסופק. מכלום.

נכון, אבל כשאתה נמצא בקשר טוב עם האחרים, זה נקרא "לכו ותתפרנסו זה מזה"[1], אתם יכולים לספק דרך הקשרים האלה הדדיים מילוי זה לזה. מאיפה בא המילוי הכללי? הוא בא מזה שהוא קיים בטבע, רק בטבע הוא קיים בצורה הנסתרת שאתה לא תופס אותו, מפני שאין לך קשרים, אין לך רשת לתפוס אותו.

אורן: מה אתה יכול לתת לי שאין לי, שיעשה אותי מסופק? או מה אני יכול לתת לך שאין לך, שיעשה אותך מסופק?

אתה בנוי בצורה כזאת שאם תהיה מחובר נכון עם אחרים, תקבל מהם את כל המילוי שאתה צריך. כך אתה בנוי.

אורן: מה הם יתנו לי, זה מה שאני שואל?

הם יתנו לך את מה שאתה רוצה.

אורן: אני אפילו לא יודע מה אני רוצה, רק להרגיש טוב. לא יודע אבל ממה, אין בעולם הזה כלום, הכול קטן עליי.

אז אני אגיד לך שאתה תרצה בדיוק את מה שאתה יכול לקבל מהם.

אורן: אני לא קולט.

מאיפה הרצונות שלך? מזה שהיית פעם מחובר לכולם והיית בגוף אחד איתם בגוף הרוחני, ודרכם קיבלת את המילוי השלם, הם ממך, ואתה מהם, וכך מכולם בצורה אינטגרלית כל שבעים

האומות. עכשיו שברתם את הקשר בין שבעים האומות, אף אחד לא יכול לקבל מאחרים, כולם מרגישים שאין להם כלום. הם מגיעים ברמה אגואיסטית, כי כל אחד משבעים אומות גודל ומגיע למצב ש"אין לי שום דבר", כי הוא מגלה שבאמת חסר החיבור האמתי משבעים האומות, מהאחרים.

יעל: באינטראקציה בין כולם כן תהיה איזו שלמות שנותנות מענה?

כן, כי מזה אנחנו יצאנו. אנחנו בנויים לפי זה. אם אני בנוי בצורה כזאת שאני איזה איבר מהגוף, נניח יד או רגל, אז אם אני אהיה מחובר לכל הגוף, אני ארגיש סיפוק. כל עוד אני לא אהיה מחובר לגוף אני לא ארגיש סיפוק, וכך לכל איבר ואיבר שבגוף.  

אורן: אז הסיפוק הוא לא ממשהו מסוים, מדבר מסוים, אלא מסטטוס של מחובר לעומת מנותק?

לא. מזה שאני מחובר לאחרים ויכול להתחלף איתם בכל מיני הצורות, בכל מיני הרגשות, אני נותן לך, אתה נותן לי, ואנחנו כגוף אחד פועלים בצורה בריאה ונהנים מחיים משותפים. אלה חיים אחרים לגמרי, בדרגה אחרת שנקראת "רוחניות", ולא בדרגה שכל אחד חתוך ונמצא כמו בקופסת שימורים ששומרים אותו.

אורן: אתה מדבר על מסחר בינלאומי? מה זאת אומרת שאנחנו נותנים ומקבלים? גם עכשיו אנחנו נותנים ומקבלים. בלחיצת כפתור אני נותן ומקבל מכל העולם. היום ילד בן 18 יכול לעשות עסקים עם כל העולם ולהיות מיליארדר. לזה אני מניח שאתה לא מתכוון, אז על מה אתה מדבר?

אני מדבר על סיפוק מתוך הקשר בינינו, שאנחנו כולנו מחוברים יחד כמו גוף בריא, הנהנה מזה שהוא בריא.

יעל: את זה מחפשים בעצם?

ודאי.

יעל: אני חוזרת כרגע לאותו עם או מדינה שהתפתחו, התפתחו, התפתחו, הרצון שלהם הלך וגדל והם לא מסופקים משום דבר. ואתה אומר שהם מתחילים להאשים את היהודים, כי להם יש את היכולת הזאת.

והם לא יפסיקו להאשים, וכך כל אומות העולם בסופו של דבר יתגברו על ישראל ויבואו לכאן ולכל מקום איפה שיש יהודים, ולא יתנו לנו מנוחה. יהיו ממש איומים גדולים מאוד, עד שאנחנו נקיים את החיבור בינינו בצורה בולטת, יפה, נכונה, שלמה, ונראה להם איך עושים את זה. נחבר אותם אלינו ואותנו אליהם, וכך כולנו נעשה כאגודה אחת, וכל העולם יבוא לתיקון השלם, לקשר השלם, היפה כגוף אחד.

אורן: אני יודע שיש לך תלמידים מכל העמים, בני כל הדתות. איך הם מקבלים את כל הדברים האלה שאתה אומר עכשיו, שכאילו דווקא ביהודים יש משהו מיוחד, יכולת מיוחדת?

מה זה יהודים? יהודים זה דבר כזה מוזר, מיוחד במציאות. מה יש בהם? נכון, כולם אומרים כך. קודם כול אפילו האנטישמים אומרים שאנחנו מיוחדים. הם אומרים שבנו תלוי הכול, שאנחנו אשמים בכול. אנחנו אומרים? הם אומרים עלינו. הם מכוונים אלי כך את האצבע ואומרים, "הוא אשם בזה שרע לנו". נניח איזה עם, סיני, רוסי, לא חשוב מי. זאת אומרת שאני מספיק חזק וחכם לעשות רע לעם של חצי מיליארד אנשים. איך זה נראה לך? כך הם אומרים.

אורן: הזוי.

למה זה הזוי? הם אומרים אמת. הם כך מרגישים. למה זה הזוי?

אורן: הזוי כי יש שני בני אדם הנראים אותו דבר, באחד יש משהו שאין באחר. זה מאוד הזוי, זה מאוד גזעני.

אתה יכול לדבר איך שאתה רוצה, עובדות הן עובדות. אתה מדבר כמו ילד קטן שלא רוצה שיהיה כך, אך בזה אתה לא משנה את העובדות.  

יעל: במה אותם תלמידים שלך שהם נניח לא שייכים לעם היהודי עוזרים לך?

הם שייכים לעם היהודי. הם נעשים בזה שנמשכים לאיחוד על פני כל ההבדלים, שייכים לעם ישראל, ליהודים.

יעל: גם אם הוא איטלקי פרוטסטנטי?

זה לא חשוב. גם לפי חוקי היהדות, איטלקי יכול להיות יהודי. ואז הוא לא איטלקי, אלא הוא יהודי.

יעל: אז מה זה יהודי?

יהודי זה מי שנמשך לאיחוד. מה זה נקרא "לעבור גיור"? באף אומה אין דבר כזה שאני מתחייב לשמור את התורה. מה זה תורה? "ואהבת לרעך כמוך" על פני כל ההבדלים.

אורן: הנושא שלנו היה "מערכת היחסים בין אומות העולם". איך היא צריכה להיראות במצב האידיאלי שלה?

בצורה אידיאלית היא צריכה להיות כך, שעם ישראל כמו איזה מרכז מוחי, איזו ג'ולה כזאת במוח שלנו, מנהל את כל החיבור בין כל העמים, ממש, ואחראי על כל החיבור בין כל העמים. והם ישמחו להיות תחת זה, תחתינו, ואנחנו בזה נביא את כל העולם לתיקון נרצה, וכולם יהיו שווים ובאהבה.

אורן: שווים ובאהבה, זה הדבר?

כן, הסוף זה אהבה.

[1] "לכו והתפרנסו זה מזה" (תלמוד בבלי, זרעים, מסכת ברכות, דף ג', ב' גמרא)