חיים חדשים - תוכנית 837 - תהליך גיור רוחני

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: אנחנו רוצים לשוחח היום עם הרב לייטמן ולהבין ממנו איך חכמת הקבלה, שנחשבת לפנימיות התורה, רואה כל מיני מושגים כמו גוי, יהודי, המעבר ביניהם, נרצה להבין את זה קצת יותר לעומק בדרך של כולנו אל חיים חדשים.

ניצה: אז בתוכנית הקודמת הבנו ממך מה באמת היחס האמיתי של תורת ישראל כלפי המונח הזה שנקרא "גוי", או "גוים". ובאמת הסברת שהכל מתרחש בפנימיותו של אדם, של כל אדם, שיש בו מגוון רצונות ודרגות מסוימות של רצונות, ובתוכם נמצאים גם רצונות שנקראים "גויים" או "אומות העולם". ויש גם איזה רצון אחד שנקרא "יהודי", והרצון הזה הוא רצון ללמוד איך לאהוב, ללמוד באמת איך לאהוב את הזולת, להיות כמו הכוח העליון שבעצם אוהב את כל מה שכאילו נמצא מסביבו, מחוצה לו.

ועכשיו אנחנו נרצה בתוכנית הזאת להבין את אותו תהליך שמכונה "גיור", לא אותה פרוצדורה של גיור שאנחנו מכירים אולי מאיזה תהליך כזה אדמיניסטרטיבי, אלא באמת איזה תהליך גיור פנימי שמתקיים בתוך הרצונות של האדם. איך והאם רצון שנחשב או נקרא, מכוּנה, "גוי", איך הוא עובר תהליך והופך להיות "יהודי"?

פשוט מאוד, האדם קיים מתר"ך רצונות.

אורן: מה אומרת המילה הזאת?

620 רצונות. כולם אגואיסטים ורוצים ליהנות. ראיתם פעם איך מקן הציפור מוציאים הגוזלים את המקור שלהם.

ניצה: פותחים את הפה החוצה.

כולם פותחים החוצה, אז כך הרצונות שלנו.

ניצה: יש לנו 620 כאלו.

620. כל אחד רוצה ליהנות. כולם לעצמם, כל אחד לעצמו, ולא אכפת לו מאחרים הוא רוצה כל אחד ואחד, כל רצון גדול דוחף את הרצון הקטן למטה וכל גוזל כזה חזק מטפס על כולם, דוחף אותם על הראשים שלהם, ככה עולה למעלה כדי לתפוס אולי את מה שאימא שם הביאה לו.

ניצה: את התולעת.

כן. תולעת או משהו. כך הם הרצונות שלנו. ברצונות שלנו, חוץ מזה שהם תר"כ רצונות, יש בהם שבעה רצונות שאנחנו בהם בינתיים לא נוגעים, ונשארים תרי"ג רצונות 613. כולם שמעו על המספר תרי"ג מצוות. מתרי"ג המצוות, היינו תרי"ג הרצונות שצריכים אותם לתקן, שבע המצוות האחרונות לא מתקנים בינתיים.

ניצה: שמים אותם בצד.

שמים אותם בצד. אז תרי"ג, 613 רצונות, אנחנו צריכים לתקן. ברצונות האלו אנחנו צריכים לתקן חבילה אחת של רצונות יותר קלה, שנקראת "רמ"ח", 248 רצונות יחסית קלים יותר.

ניצה: פחות דורסניים?

כן. ואני יכול לעבוד איתם להשפיע לאחרים. אבל להשפיע לאחרים לא כדי להרוויח לעצמי, אלא להשפיע לאחרים כדי לעשות להם טוב. אבל מפני שהמעשה שלי הוא להשפיע, אז גם הכוונה שלי יכולה איכשהו יותר קל להתחבר למעשה, ולכן את הרצונות האלה לתקן יותר קל. מה שאין כן, קבוצה אחרת של רצונות, "שס"ה", 635 רצונות אחרים, שהם רצונות לקבל, וגם אותם אני צריך להפוך לעל מנת להשפיע. זאת אומרת, בהם אני מקבל ונהנה, אבל התענוג שלי צריך להיות כדי להשפיע לזולת. נניח אני יושב אצל אימא ואני מקבל ממנה, אבל אני בזה שאומר "איזה יופי, איזה טעים, איזה נעים, איזה עוגה, איזה מרק", אני עושה את זה כדי להשפיע לאימא, לא ליהנות בעצמי. למרות שאני צריך לטעום ולהרגיש את כל הטעמים, אחרת אני לא עושה לה תענוג. צריך להיות משחק אמת, אבל אמיתי על מנת להשפיע, כדי להביא לה.

זאת אומרת יש כאן בפנים עבודה מאוד מאוד מיוחדת, מאמץ מאוד מיוחד, שאני נהנה כדי להשפיע לזולת. זאת אומרת יש מצוות שאני משפיע על מנת להשפיע ויש מצוות שאני מקבל בעל מנת להשפיע. לקבל בעל מנת להשפיע הרבה יותר קשה. 365.

ניצה: למה זה יותר קשה דרך אגב?

כי אני מקבל, אני צריך ליהנות בתוכי, ואת התענוג הזה לשייך להשפעה.

ניצה: זאת אומרת הקושי נובע מזה שאני מקבלת, נהניתי לעצמי, ושם זה נגמר. בעצם אני לא חושבת על הזולת.

לא.

ניצה: אני אומרת, זה הקושי בעצם, מה הופך את זה קשה?

הקושי שאני צריך ליהנות בשביל מישהו אחר.

ניצה: אז הקושי שלי נובע מזה שבטבע שלי אני נהנית בשביל עצמי ושכחתי בעצם את הצד השני, הנותן.

כן. אז זה הבדל בין עבירה למצווה. עכשיו השאלה היא כך, אני מתחייב לכל המצוות האלו, לכל התרי"ג המצוות האלו, לקבל אותם, לעשות אותם, כדי להשפיע טוב לזולת, אז אני צריך לעשות בהם טיפול מיוחד. יש בי, ברצון לקבל שלי, רצון כל כך גדול, סופי, הוא כל כך חזק שאם אני אתחיל ליהנות בו אני לא אוכל להפוך את הכוונה שלי להשפעת הזולת. נניח אני מקבל מאימא משהו טעים, יש משהו שאימא עשתה לנו פעם, ואני זוכר אפילו את זה, וזה היה כל כך טעים שאם אני חושב היום לעשות נחת רוח לה אבל לא לעצמי, אז אני לא אוסיף שם נניח איזו קצת שמנת או משהו. ואז זה נקרא שאני לא נותן לרצון הסופי הזה שלי, הכי חזק, ליהנות, זה נקרא שאני חותך אותו ומוציא אותו מהשימוש. הפעולה הזאת נקראת "ברית מילה".

ניצה: זה נקרא ברית מילה?

כן.

ניצה: שחתכתי את הרצון שהוא הכי.

הכי אגואיסטי. הכי חזק. ואם אני הייתי נהנה בו לא הייתי יכול לשייך את זה לזולת. וכך אני צריך לעשות עם כל רצון ורצון.

ניצה: ככה צריך לעשות בכל רצון.

בכל רצון ורצון יש לי כזה צ'ופצ'יק קטן סופי שאם בו נכנס התענוג.

ניצה: זה גומר אותי.

כן. אני לא יכול כבר לחשוב על מישהו אחר. אני פשוט מתנתק מזה.

ניצה: זאת אומרת התענוג כל כך גדול שהוא כאילו סותם אותי?

אני שוכח את הכול, אני כולי שקוע בתוך התענוג. הפעולה הזאת נקראת "ברית מילה". זה לא פשוט. דרך אגב זה שייך לגברים ולנשים. לכן אנחנו אומרים מיהו "יהודי", זה שהולך על ייחוד עם הזולת, על ייחוד עם הבורא? מי שעושה לעצמו ברית מילה, כשהוא כבר לא מתכוון ליהנות בעצמו, שומר על עצמו שכל התענוגים שלו הם יהיו לטובת הזולת. זה סימן אחד של היהודי.

סימן שני של היהודי הוא זה שעושה "חופה" מיוחדת. זאת אומרת, שהוא בזה מקשר את עצמו עם הרצון לקבל שלו והרצון להשפיע שלו, שם אותם תחת מסך מיוחד, בחבילה מיוחדת, שגם הרצון לקבל שלו וגם הרצון להשפיע שלו הם יעבדו בחפיפה אחת. וכשהם מתחברים בצורה כזאת הם עושים מעצמם מסך, זאת אומרת הסכם שהם עובדים יחד כדי שכל מה שמתקבל בהם זה יהיה בעל מנת להשפיע. זה בעצם ההסכם שביניהם שנקרא "חופה". ואז בזה שהם מקדשים את עצמם ומי שהם נולדים הם גם כן יקראו "יהודי". כמו שהפעולה שלהם היא על מנת להשפיע, גם התוצאה תהייה על מנת להשפיע. לכן, מי שנולד מאימא יהודייה כאילו, מהרצון לקבל שהוא על מנת להשפיע, אז הוא גם נקרא "יהודי" כתוצאה מהפעולה הזאת. זה הכול בתוך האדם עצמו.

האדם הזה בחיים שלו, שהוא עובד עם הרצונות האלה כל הזמן לשייך אותם על מנת להשפיע, הוא כולו מהבוקר עד הלילה כל כולו נמצא בכוונה לעשות טוב, חיבור לבריות ודרכם לבורא, כמו שכתוב "מאהבת הבריות לאהבת ה'", ואז בכל הפעולות שלו כך הוא מבצע. והפעולות שלו אז מתחלקות לפעולות ברצונות גדולים, קטנים, בכל תרי"ג הרצונות. שתרי"ג הרצונות האלה מתחלקים לרצונות שהם רמ"ח ורצונות שהם שס"ה. ואחריהם יש עוד פעולה מיוחדת שאם הוא עשה את הפעולות שהזדמנו לו ברמ"ח ובשס"ה, בכל תרי"ג הרצונות, זה נקרא שהוא עבד שבוע ימים. שישה ימי עבודה, ואז הוא מגיע למצב של החיבור כתוצאה מהם, שזה נקרא "שבת".

ניצה: חיבור בין מה למה?

חיבור על ידי תיקון כל הרצונות האלה, שבסך הכל הם נקראים "פרצוף" או "נשמה", הוא מגיע לזה שהוא מקבל את האור בתוך הרצונות האלו המתוקנים, הרגשת החיבור עם הבורא, או שזה נקרא "התעוררות מלמעלה", "אור מלמעלה", שזה נקרא "שבת". ובזה הוא לא מתקן יותר כלום, הוא לא עושה שום דבר במצב הזה. הוא רק מקבל את התענוג וניהנה, מפני שהוא הכין את כל הרצונות שלו על מנת להשפיע, ועכשיו הוא מקבל את האור. והאור הזה מתפשט בו בעל מנת להשפיע נחת רוח לבורא. זאת אומרת שבת זו תוצאה משישה ימי עבודה, ושבת זה סיכום, והשפעה לבורא, וחיבור בין אדם לבורא.

ניצה: זאת אומרת ששבת היא גם מורגשת בתוך הפנימיות של האדם, בתוך התהליך.

בפנימיות, בתוך אותם הרצונות המתוקנים.

ניצה: הוא מרגיש.

הוא מרגיש את זה. אם הוא תיקן את זה אז הוא מרגיש. מי שלא תיקן, אז הוא בכלל לא מרגיש שיש לו דבר כזה. אז אנחנו מדברים על בהמה. מי שמרגיש תרי"ג הרצונות האלו, הולך מתקן אותם איכשהו, ויש לו איזה קשר עם הבורא, הוא נקרא "אדם". מהמילה "דומה" לבורא, האדם דומה. ומי שלא עושה את זה, אז הוא נקרא "בהמה". עדיין לא נמצא בתיקונים.

אורן: מה זה אומר, אדם הדומה לבורא? איך הוא מתנהג? מה זה להתנהג בדומה לבורא?

זה דומה כמו שהבורא הוא משפיע ואוהב את כולם, גם האדם צריך להשתוקק לזה, אוהב להשפיע לכולם.

אורן: נחזור לשאלה שאיתה פתחנו. כשאנחנו מדברים על סטאטוסים, יש סטאטוס שנקרא "גוי". יש סטאטוס שנקרא "ישראל", או "יהודי". ויש מעבר בין הסטאטוסים שנקרא "תהליך גיור". מה זה תהליך גיור?

תהליך גיור, שהאדם מגלה בעצמו נטייה לבורא, שנקרא "ניצוץ", רצון קטן.

אורן: איזה מין רצון?

זה לא רצון מיוחד. זה בתוך הרצונות שלו, בכל רצון ורצון, יש איזו נטייה.

אורן: איזו נטייה?

נטייה לדבקות בבורא.

אורן: ואיך זה בא לידי ביטוי?

שהוא משתוקק לדעת מה הטעם בחיי, בשביל מה אני חי, מהי מטרת החיים.

ניצה: זאת אומרת כשעולות שאלות מסוג הזה באדם, הוא צריך להתחיל להיות מודע לזה שהשאלות האלה מגיעות מתוך תהליך, שאותו רצון שנקרא לו "הרצון היהודי", הוא כאילו מתחיל להתגלות בו?

כן.

ניצה: זה סימן.

זה סימן. וכך זה התחיל. אברהם הוא היהודי הראשון. אבל מי שהתעורר ראשון הוא האדם הראשון. כמה שנים לפני אברהם.

אורן: אז כשנטייה כזו מתחילה להתעורר באדם, השתוקקות לדעת לשם מה הוא חי ומהי המטרה הגדולה של החיים, אז היא כאילו מזמינה אותו להתחיל לעבור תהליך של גיור?

אז זה נקרא שהוא מתחיל לעבור תהליך של גיור.

אורן: אז תתאר לי, מהנקודה הזאת ההתחלתית. הנטייה הזאת מתעוררת, מתבטאת בכל מיני שאלות כאלה.

האדם מתחיל לחפש.

אורן: ואז מה?

הוא מתחיל לחפש. בשביל מה אני חי, למה אני חי, מה הטעם בחיי, איפה אני נמצא, לפי איזו תוכנית אני מנוהל, מהו העולם שאני בו חי, מה מעבר לעולם? אני רוצה לדעת את הכוח העליון שמנהל אותי. מאיפה יש לי את כל הרצונות, כל המחשבות, כל התשוקות?

הוא מתחיל בתת ההכרה להרגיש שמשהו קורה עמו. שמנהלים אותי, אבל מי ומה ולמה, בשביל מה, אני לא יודע. אולי אני מאיזה כוכב אחר. בשביל מה ולמה, מאיפה ולאן? כל השאלות האלה, כבר נמצאות מסוג בני האדם. אתם יכולים להגיד, "לא, סתם אדם מפותח שואל על זה". הוא גם כן שואל כמו איזה פילוסוף, אבל השאלות שלו הן כאלו שהן לא מושכות אותו מעבר לחיים.

ניצה: מה ההבדל בין שאלת פילוסוף לשאלת יהודי?

שאלת פילוסוף, הוא רוצה להבין את זה בשכל בלבד. יהודי רוצה לגלות את זה, להיכנס לזה כולו, עם כל הרצונות שלו, עם כל האני שלו.

ניצה: זאת אומרת יש לו רצון, איזו תשוקה פנימית ממש להיות בזה, לחיות בזה, להיות בזה.

כן.

אורן: ואז מה קורה? זו נקודת ההתחלה של תהליך הגיור?

כן.

אורן: ואז מה השלב הבא?

ואז הוא מתחיל לחפש איך לממש את זה. כך אנחנו רואים שזה היה אצל הבבלים, שהם באו לאברהם. שהוא התחיל בצורה כזאת לגייס אותם לקבוצה שלו, שהתחיל להגיד "מי לה' אלי". זאת אומרת, בוא נגלה את מקור החיים שלנו, בשביל מה אנחנו חיים. הוא לא התחיל לפרסם להם, "בואו, אנחנו נצא מהמשבר". אז כל הבבל היה בא, ואין בזה שום תיקון. אלא הוא ברר את האנשים שהייתה להם נטייה דווקא להיות יהודים.

אורן: כתוב שאברהם היה מגייר את האנשים, ושרה הייתה מגיירת את הנשים.

כן.

אורן: אני רוצה להבין את התהליך הזה, שאדם מתגייר. לגייר אדם, מבחינה התפתחותית כזאת, פנימית. הבנתי את נקודת ההתחלה, שמתעוררת באדם איזו שאלה גדולה על החיים שלו. ובתת הכרה הוא מתחיל להרגיש שיש משהו שמנהל אותו. הוא לא יודע מי, לאן בדיוק. וזה מביא אותו לנקודה הבאה. מהי הנקודה הבאה בתהליך הזה של הגיור?

הנקודה הבאה זה הקשר עם הא-לוהות. "מקווה ישראל, ה'". שבזה הם עושים ברית מילה, היינו מתחייבים לא לקבל לעצמו אלא רק להשפיע לזולת. ואחרי זה הם טובלים את עצמם במקווה, במים,  ב"אור החסדים" זה נקרא. ובצורה כזאת הם מתחילים לקדש את עצמם, לתקן את הרצונות שלהם שיהיו בכוונה על מנת להשפיע.

התהליך ממושך, לא בבת אחת אדם נעשה יהודי. אבל ההתחלה היא בזה שהוא עושה ברית מילה. וטבילה, האישה עושה טבילה וכן הלאה. זה תלוי איזה רצונות יש באדם. בכל אחד מאיתנו יש רצונות גבריים ורצונות נשיים.

אורן: בתהליך הגיור יש עיקרון יסודי שאומר הרמב"ם, שמלמדים את האדם על ייחוד ה'. שזה כאילו היסוד של הדברים. אם אתה רוצה לעבור מגוי ליהודי, אתה צריך ללמוד את העיקרון שנקרא "ייחוד ה'". מה זה ייחוד ה'? גם אתה הזכרת קודם, יהודי מהמילה ייחודי. מה זה העניין הזה? למה הוא גם ביסוד הדברים? למה הוא עיקרון על כזה?

כן, "שמע ישראל, ה' א-לוהינו, ה' אחד".

אורן: מה זה?

זה שאין כוח אחר בעולם שפועל, אלא רק הבורא. רק כוח אחד, רצון אחד, מחשבה אחת, מקור אחד. והוא מנהל את כל החיים שלנו, את המחשבות, את הרצונות, את כולנו, כל אחד ואחד, וכולנו יחד. והוא מנהל אותנו למצב שאנחנו נוכל לגלות אותו, להזדהות עמו, להתחבר עמו, להידבק בו ולהיות כמוהו. זה נקרא כוח אחד, שאין עוד מלבדו, טוב ומיטיב. וכך ב"אחור וקדם צרתני", זאת אומרת מכל הצדדים הוא מנהל אותנו, כדי להגיע לדבקות בו.

אורן: מה זה להגיע לדבקות בו?

להיות כמוהו ממש.

אורן: שזה מה?

השפעה ואהבה טוטאלית.

ניצה: זאת אומרת תהליך הגיור, אותם תהליכים שהרצונות לאט לאט מתחילים לעבור את התהליך ולהשתנות, התנאי הראשון והבסיסי הוא קודם כל לשייך לנקודה הזאת העליונה, שהכוח העליון הוא המנהל האחד והיחיד?

כן.

ניצה: למה בעצם, אם אין את השיוך הזה, אז זה כבר אולי לא נקרא גיור?

לא, זה לא נקרא גיור, זה לא נקרא כלום. זה העיקר. העיקר לאחוז בכוח העליון. כי אליו אנחנו משתוקקים. ממנו תחילת דרכנו וסוף דרכנו, וכל נקודה ונקודה בדרך. אנחנו מעלים לשם את הבקשות. מקבלים משם את התשובות, התגובות. זה מתקן אותנו, זה מסדר אותנו. בכל רגע אנחנו מודדים את עצמנו כלפיו, בכל צעד ושעל. לכן, בלי להיות מחובר אליו כל הזמן בלי הפסק, אנחנו לא יכולים להתקדם בכלום. אנחנו לא יכולים להגיד שאנחנו נמצאים בחיים. אז אלה לא חיים רוחניים.

אורן: מה זה למדוד את עצמנו כלפי הכוח העליון?

עד כמה שאני דומה לו, כל פעם יותר ויותר.

אורן: מה אני מודד?

את התכונות שלי. עד כמה שבמקום תכונות הקבלה אני רוכש תכונות ההשפעה.

אורן: תכונות ההשפעה, איזה מין תכונות אלו? מה המילה "השפעה" אומרת?

השפעה זה לעשות טובה לאחרים.

אורן: זה סרגל המדידה שאני צריך כל הזמן לבדוק את עצמי כלפיו?

כן. דרך היחס שלי הטוב לאחרים אני מתחיל למדוד את היחס שלי לבורא, להרגיש את הבורא. בתוך היחס הטוב לזולת אני מתחיל להרגיש את הבורא, בתוך זה.

אורן: מה אני מרגיש? מה זה נקרא להרגיש את הבורא?

להרגיש את הבורא זה נקרא שאני מרגיש את עצמי בעולם הפעולות, המחשבות, הרצונות, ההחלטות, שהם כולם בהשפעה חלוטה. ושכאלו פעולות, החלטות, מעשים, הם בעצם מחזיקים את העולם ומנהלים את העולם. כל אחד מאיתנו וכולם יחד.

אורן: זה אני? הפעולות שלי?

לא, זה פעולות הבורא. בכל מה שאני מסדר את עצמי להיות בהשפעה, באהבה, אני בזה עושה את עצמי ראוי להרגיש את הבורא. ואז אני רואה שהוא פועל כך. שאני מתקן את הרצונות, המחשבות, הפעולות שלי, בעל מנת להשפיע טוב לאחרים, זה סך הכול כדי לגלות את הבורא. שזאת המטרה. ואז הבורא מתגלה בתוך הרצונות שלי המתוקנים.

אורן: אברהם דיבר על זה שיש כוח אחד שממלא את כל הטבע.

כן.

אורן: אז גם אני צריך כמו אברהם, להרגיש את הכוח האחד הזה?

ודאי.

אורן: זה נקרא לגלות את הבורא, להרגיש את הבורא?

כל אחד ואחד.

ניצה: מה עובר אדם בתהליך הגיור הרגיל, הגשמי, שאנחנו מכירים, הוא נחשב כאילו זה תהליך מאד מייגע וארוך. אין קשר אליו.

לא.

ניצה: אבל מהו התהליך המיוחד, מה עובר על אדם כשהוא מתחיל לעבור תהליך גיור?

רוחני?

ניצה: כן, רוחני.

הוא מרגיש מהפכה. שההסתכלות שלו על החיים היא ממש משתנה מאד. הוא מתחיל לראות שבעולם פועל כוח אחר, במקום כוח הקבלה האגואיסטי, ששורה בעולם ובכל אחד ואחד, בכל בני האדם, הוא מתחיל לזהות שזה לא נכון. שבאמת בכולם בכולם תחת זה, פועל כוח הבורא, כוח של השפעה ואהבה.

ואנשים לא מרגישים אותו. הם כאילו נמצאים באיזה שיכרון, באיזה היפנוט, במשהו כזה שהם לא מבינים ולא מרגישים. הם כאילו באפלה. אני מקווה שאנחנו נראה את האנושות בצורה מתוקנת. אנחנו נמצאים במצבים מתקדמים.

אורן: כל האנושות יכולה להגיע להרגשה הזאת שתיארת עכשיו?

חייבת, כולם חייבים. "וכולם ידעו אותי, מקטנם ועד גדלם".

אורן: זאת אומרת יהודי או לא יהודי, לא משנה למי נולדת. כולם חייבים.

עם ישראל זה רק מעבר, כמו שכותב בעל הסולם במאמר "הערבות". אנחנו סך הכול במעבר. אבל בסוף התיקונים כל באי העולם ייכנסו לאותה הצורה.

אורן: ומרגישים שהכול מלא בכוח של אהבה.

כן. כלולים בבורא.