חיים חדשים - תוכנית 839 - התבוללות, חיבור ואנטישמיות

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: היום נדבר על המצב שלנו כעם היהודי.

אם אנחנו מתבוננים על העם היהודי, אפשר לראות שני ריכוזי אוכלוסין גדולים, אחד כאן במדינת ישראל והשני בארה"ב. נרצה להבין את מערכת היחסים המאוד מורכבת בינינו לבינם ולאן זה הולך.

יעל: מדינת ישראל היא מדינת העם היהודי כולו, והמנהיגים שלנו רואים את חובתם לדאוג גם ליהודי התפוצות וגם ליהודים שחיים במדינת ישראל. קיימות שתי גישות בנוגע למעמד של מדינת ישראל בקרב יהודי התפוצות. גישה ראשונה אומרת, שאנחנו מרכז התרבות העולמי, והגישה השנייה אומרת, שיש מרכז תרבותי אחד בישראל, ומרכז תרבותי אחד בתפוצות, וקיימת מערכת של יחסי גומלין ביניהם. לא משנה באיזה מהגישות מצדדים, אנחנו רואים שקיים לאורך כל השנים קשר בין היהודים בארץ לבין יהודי התפוצות.

זה מופיע כבר במגילת העצמאות שבה נכתב, "שהיא תפתח את שערי המולדת לכל יהודי ותעניק לעם היהודי מעמד של אומה שוות זכויות בתוך משפחת העמים. היא תהיה פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות, וקוראים לכל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב הישוב בעליה ובבניין, ולעמוד לימינו במערכה הגדולה של הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל" זאת אומרת, הקשר בין שני החלקים האלה הוא ברור.

לאורך כל השנים הקשר היה מאוד מאוד ברור, ובשנים האחרונות אנחנו רואים שחלה תנועה חדשה, משהו קורה. אנחנו מרגישים שלא תמיד אנחנו מקבלים גב מיהודי ארה"ב, וכבר מתחיל מאבק כוחות בין שני החלקים האלה.

בתכנית ננסה להבין מה באמת קורה, למה אנחנו נמצאים באותו מצב, ולאן פנינו, לאן אנחנו מתקדמים.

איך אתה רואה את הקשר בין יהדות התפוצות למדינת ישראל בעבר ואיך כיום?

מה שהיה בעבר, אנחנו לא יכולים להשוות עם מה שקורה היום. סך הכל האדם הוא אגואיסט, ומתוך זה שלוחצים עליו, שונאים אותו, הוא מתחיל לפתח מערכות הגנה. ולכן היהודים שחיו לפני מאה, מאתיים, ושלוש מאות שנה במזרח אירופה, פיתחו לעצמם כל מיני מערכות הגנה נגד האנטישמיות ונגד פוגרומים עד כמה שאפשר.

אז הם פתחו כיתות לימוד לחקלאות ולכל מיני דברים, והיו ביניהם כאלה שהלכו לקראת המהפכות. היו אנשים כמו שז'בוטינסקי ועוד, שחלמו על ארץ ישראל והיתה מין תקוה שפעם אנחנו נוכל לחזור לארץ ישראל.

אני זוכר שאצל סבא וסבתא שלי בבית, בויטבסק, עיר יחסית קטנה של כחצי מיליון איש ברוסיה הלבנה, הייתה קופסה ועליה היה כתוב משהו באידיש. הם שמו שם כסף לצדקה לשלוח לישראל, להחזיק את הישוב בארץ. כשהייתי ילד קטן שאלתי אותם מה העניין, וסבא הסביר לי. זו הייתה התקווה שלהם.

בכל מיני מקומות קטנים, נידחים איפה שחיו, הם היו מתפללים לכיוון ירושלים. ואחר כך אחרי השואה הנוראית, כולם הבינו שצריכים משהו לעשות, שאי אפשר להתרומם מכאן, אלא רק לקבוע מדינה משלנו, מקום איפה שאנחנו יכולים להיות בטוחים שאנחנו יכולים לשרוד. זאת אומרת, לא מדובר על שום דבר חוץ מלשרוד, להתקיים, ושמי שמגיע אלינו יקבל כדור בראש.

ולכן אני זוכר שהיו לי קרובים מדרום רוסיה, שהצטרפו לקולחוזים יהודים, ואחר כך הם ניתקו משם ועברו לכאן. גם ז'בוטינסקי והרביזיוניסטים, כולם אז נסעו לארץ, אני לא יודע [בדיוק] מתי, אני סך הכל התחלתי להכיר את עצמי משנות החמישים של המאה הקודמת. אבל אלה היו אנשים שמחפשים מקלט, ואחרי שראו שאפשר אולי למצוא מקלט ביתר המדינות, אז התחילו לחפש ביתר המדינות.

בשנת 1974 קבלתי סופסוף, אחרי ארבע שנות סירוב אישור לצאת מרוסיה ונסענו ברכבת לוינה. ושם בתחנת הרכבת חיכו לנו כארבעה או חמישה נציגים ממרכזים יהודיים מכל מיני ארצות. היה שם נציג של הסוכנות ממדינת ישראל, והיה שם נציג מאמריקה, מהולנד, מאיטליה, והיו גם לא יהודים, נוצרים ועוד. אני אמרתי לא, אנחנו טסים למדינת ישראל. ואז מכל הרכבת שהיתה מלאה באנשים, רק אני, אשתי והבן שהיה אז בן שנתיים, ועוד משפחה מגרוזיה, טסנו לישראל וכל היתר התפזרו בכל העולם.

הם התחילו לחשוב ששם יותר קל, אפשר להסתדר יותר טוב, נותנים יותר עזרה, יותר תמיכה. ובאמת אז בהולנד נתנו לך הכל, אבל אני לרגע לא חשבתי על זה. אבל ראיתי שהאנשים ידעו וחיכו לזה, ומיד אמרו שהם רוצים להגיע לשם ורוצים לכאן וכן הלאה. זאת אומרת, המצב כבר השתנה, שלושים שנה עברו מאז השואה, והיהודים חשבו כבר, שמקום בטוח להסתתר, זה אחרי ההולנדים, האמריקאים, אפילו הגרמנים, לא חשוב איפה.

גרמניה קיבלה אז את כולם, רגשות האשמה היו מאוד גדולים, ובגרמניה ואוסטריה לא הייתה בכלל שאלה [אם אפשר להגר]. ולכן ככה התפזרנו בכל העולם.

כי אם אין עלינו לחץ של איום, אז אנחנו מתפזרים, כי אנחנו אז מרגישים שאנחנו שייכים לשבעים אומות העולם וסך הכל אין אומה ישראלית. אין ישראל, אין יהודי. יהודי זה רק מי שמשתוקק לאיחוד למעלה מכל ההבדלים שיש בינו ובין האחרים.

אברהם אבינו שיסד את עם ישראל בבבל, הוא קירב לעצמו אנשים מכל העמים  שמילאו את בבל, וכך הוא סידר את עם ישראל. ולכן אם אין לנו את אותה נקודת האיחוד שאברהם סידר בינינו, מעלינו, מעל האגו שלנו, אז אנחנו שוב נופלים לאגו ואנחנו לא מרגישים קשר אחד עם השני.

אני זוכר שברוסיה הרגשנו קשר בין כל היהודים ולא היה הבדל בין יהודי שהוא מקזחסטן, אוזבקיסטן, אזרבייג'ן, גרוזיה, ארמניה, יהודים ממוסקבה ומפיטר, לא היה הבדל בין צפון לדרום.  אם אתה מזרחי או אשכנזי, כולם יהודים ונגד כולם פעלה האנטישמיות וזה חיבר בינינו.

ובאמת לא היתה שום בעיה, ואני לא הרגשתי שום נחיתות או הפוך מזה, שאני יותר מיהודי מקזחסטן. אמנם הוא מאוד מאוד שונה ממני בהתנהגות שלו, במנטליות שלו, כי הוא חי בין העם הזה, אבל בכל זאת, הרגשתי שהוא יהודי ואני יהודי והיו מתחתנים זה עם זה ולא היתה שום בעיה. וכאן בישראל, בגלל האגו, כשאין לחץ מאנטישמיות, זה התחיל. כשהגענו לארץ ראינו את זה, איך מגיעים יהודים מאירופה, מתימן, ממרוקו ומפרס ומתחילים לזלזל זה בזה.

איך זה יכול להיות, אתם ברחתם מהשנאה, הגעתם למקום איפה שאתם יכולים להיות כאחים, למה אתם לא יכולים לקבל זה את זה ומתפרצת כזאת שנאה ביניכם?

עשרות שנים לקח עד שמשהו קצת השתנה, וזה מפני שאנחנו לא נמצאים תחת איום, ועוד יותר גרוע, אנחנו לא מרגישים שיש לנו צורך בכלל אחד בשני. לכן היהודים שנסעו לאמריקה, בדור הראשון, עדיין הם מרגישים שיש להם איזה קשר עם ישראל, הדור השני מתחיל לזלזל בזה ולגמרי לגמרי רוצה להתנתק, והדור השלישי בכלל כבר מתחתן עם האמריקאים ולא רוצה להכיר שהוא יהודי, לא רק ישראלי, אלא גם יהודי.

עד ששוב קמים השונאים שלנו, האנטישמיים, והם אומרים, "לא חביבי, אתה משם וזה שהגעת כמה דורות משם זה לא עוזר לך. אנחנו נעשה איתך חשבון כמו שאתה". ולכן האנטישמיות הזאת לא פוסקת, אלא היא מחזיקה אותנו, ועד כמה שאנחנו לא רוצים בחיבור בינינו, לסדר שוב את העם שלנו כגוף אחד, אז האנטישמיות תעשה את העבודה הזאת במקומנו. אנחנו צריכים אותה כדי לשמור על העם שלנו.

יעל: אתה אומר שזה תהליך טבעי, שמדור לדור הולכת ופוחתת הזיקה ליהדות?

אנחנו תמיד נמצאים במטוטלת הזאת. אם אנחנו עוזבים את הקשר בינינו, ואני לא רוצה להגיד יהדות, שהיא גם כן נתנה איזה מסגרת, אבל לא לזה. אם אין קשר בין היהודים, קמים האנטישמים ומחזירים אותנו לקשר בינינו תחת האיום שלהם. אם היינו מתחברים בינינו ללא האיום שלהם, הם לא היו קמים ולא היו מאיימים עלינו.

יעל: אז אנחנו צריכים את האיום?

אנחנו לא צריכים, זה מאין ברירה, כי אנחנו לא יכולים להתחבר. אבל אם היינו מחדשים את שיטת אברהם והיינו מתחברים בינינו, אז לא היינו זקוקים לשום לחץ מבחוץ, והאנטישמיות לא הייתה בכלל מופיעה בעולם שלנו. אבל בשביל זה אנחנו צריכים להתחבר בינינו, וחוץ מזה להראות לכולם את שיטת החיבור, כי העולם מאוד זקוק לזה.

אורן: האם ההתנתקות וחוסר התמיכה של יהודי ארה"ב במדינת ישראל בשנים האחרונות, גרם לזה שהתעורר גל האנטישמיות בארה"ב, כדי להזכיר להם מי הם באמת, שגם הם יהודים וקשורים אלינו?

התבוללות יהודי אמריקה, [והיחס] שלהם למדינת ישראל זה עוד נתון. ההתבוללות שלהם והרצון שלהם להתנתק מהיהדות, הפילוג הזה, הריחוק ההדדי הזה, השנאה למה שנקרא "עם ישראל" בכלל, לא למדינת ישראל, לעם ישראל, [והעובדה] שהם לא רוצים להיות יהודים.

יעל: למה?

בשביל מה להיות יהודי, שכולם שונאים אותי? אני רואה את האפרו אמריקאים, האסיאתיים למיניהם, הספרדים מדרום אמריקה, האסקימוסים מצפון אמריקה, כולם נמצאים בארה"ב וכולם מסתדרים. אבל השנאה כלפינו, כלפי היהודים היא מכולם.

יעל: אז באמת למה שהם לא יהיו חלק מכולם?

זה מה שהם רוצים ולכן הם רוצים להתבולל.

יעל: ומה הבעיה עם זה שהם רוצים להיות חלק מהמערך הכללי?

אין שום בעיה, זה מה שהם רוצים, רק שזה לא יוצא. כל אחד רוצה אבל זה לא יוצא.

יעל: למה לא יוצא?

כי לפי תכנית הטבע, יש בנו שיטת אברהם לחיבור, שהיא חיה, היא נסתרת, אנחנו לא מכירים אותה ולא יודעים אותה, אבל אנחנו צריכים להביא את השיטה הזאת למימוש לכל העולם, זה נקרא להיות אור לגויים.

יעל: אבל הם אומרים, שאנחנו נהיה חלק מכולם, כחלק מהסלט הכללי הזה.

אבל יש תכנית הטבע.

יעל: במה זה נוגד את תכנית הטבע, מה שהם עושים?

כי היהודים צריכים דווקא להתחבר ביניהם, לא להתפזר ולא להתבולל, ולהראות לכולם את הדוגמה, איך מתחברים.

יעל: להתחבר עם האחרים כמו שהם עושים היום, זה לא טוב?

לא, לא ככה. כי אנחנו גם נציגים של כל שבעים אומות העולם עוד מבבל העתיקה, ולכן כשאנחנו עוזבים את החיבור בינינו, כל אחד מרגיש שהוא שייך כאילו לאומה אחרת.

אורן: אני לא מבין את הנקודה. נאמר שאני יהודי וחי בארצות הברית, והערך של "ואהבת לרעך כמוך", הוא נר לרגליי ואני רוצה לממש אותו בקרב כל בני האדם שחיים בארצות הברית. בשביל זה באתי לארצות הברית, כדי שכל אדם יהיה מכובד באשר הוא אדם ואני רוצה שאהבה תשרה בין כולם. מה לא בסדר בשאיפה שלי, ולמה היא מביאה אלי גלים של שנאה? אני רוצה לצאת במרכאות מהגטו היהודי, ולעבור להיות איש העולם הגדול, שמקדם את "ואהבת לרעך כמוך" בין כל בני אדם באשר הם. 

התיאוריה הזאת, כבר קיימת שלוש מאות שנה, אבל זה לא יעזור לך.

אורן: למה?

היא לא יכולה להתממש, כי זה נגד חוק הטבע.

אורן: למה, חוק הטבע זה לא להביא לחיבור בין כולם?

כן, אבל איך?  

אורן: אמרת שכל בני אדם יהיו משפחה אחת.

כן, זה נכון.

אורן: אז אני רוצה לקדם את זה.

יופי.

אורן: אז למה אני מקבל אימפקט שלילי, וזה דווקא מעורר עליי אנטישמיות?

כי בזה שאתה הולך ומתחתן עם גויה, אתה בזה לא מקיים חיבור בין האנשים, בין אומות העולם. מה אתה עושה? אתה רק מדלל את הכוח שיש לך, אתה חייב להתחבר קודם כל בעם ישראל. הקבוצה הזאת של אברהם, היא חייבת לחזור להיות אחת, גוף אחד, ולהיות אור לגויים. זאת אומרת, דוגמה לכל העמים, איך חייבים להתחבר.

ומפני שאצלנו בעם ישראל, בקבוצה הזאת, יש שורשים של כל אומות העולם, ויש גם שורש אחד שבו אנחנו מחוברים, אז ברגע שאנחנו מחוברים, אנחנו משפיעים לכל אומות העולם את ההשפעה הטובה הזאת. זה נקרא אור לגויים.

לא בדוגמה פיזית, אלא אתה קשור בקשר תת קרקעי לכל העמים. עוד בבבל היה לך קשר וזו לא מיסטיקה, זה כך קיים. תבין שיש כאן תופעה היסטורית ותופעת טבע, ואל תזלזל בזה כי זה לא יעזור לך, אתה לא יכול לברוח. אתה בורח משואה אחת לשואה שנייה.

אורן: נניח שאנחנו שלושה יהודים שחיים בארצות הברית, יעל, אתה ואני, כל אחד חי במקום אחר בארצות הברית. אני באמת רוצה להיות שגריר של "ואהבת לרעך כמוך" במקום שאני נמצא ונניח שגם אתה וגם יעל. אין לי שום רצון להיות אתכם בקשר ואין לי שום עניין לשמר את היהדות שהייתה אצל סבא וסבתא שלי, אני חי היום במקום שלי ולא רוצה עכשיו לשים עליי איזו תווית מגבילה ומצמצמת. אני רוצה לפנות לכל האנשים שסביבי ולקדם את האהבה בין כל בני האדם באשר הם, ונאמר שכך גם אתה וגם יעל. בזה אנחנו לא פועלים לתיקון עולם?  

לא.

אורן: למה? זה מה שאני לא תופס. למה אתה כל הזמן סוגר אותי "ביניכם", למה "אתם ביניכם", הרי יש עוד בני אדם, מה זה ה"ביניכם" הזה, הגטו הזה? מספיק, צריך לשחרר, היום העולם גדול ורחב, אהבה בין כולם, אני אהיה שגריר וגם אתה וגם את, אבל תן חופש.

אין לך אהבה. אתה סתם מתחתן עם איזו אישה וחי איתה.

אורן: מה אכפת לך עם מי אני מתחתן?

לא אכפת לי.

אורן: אז מה העניין? הדיון הפך להיות עם מי אני מתחתן.

אין לי מה לדון איתך האנטישמים ילמדו אותך.

אורן: תסביר לי.

אתה לא רוצה להכיר בחוק הטבע.

אורן: ומה חוק הטבע אומר?

הוא אומר שהיהודים חייבים להראות לכל העולם את שיטת החיבור. שיטת החיבור חייבת להיות בקבוצה הזאת שנקראת "עם ישראל". זה לא עם רגיל, זאת קבוצה שחייבת לממש לפני כל העולם את שיטת החיבור. על פני כל הפירוד בינינו, "על כל הפשעים תכסה אהבה".

יעל: מה זה ייתן, למה זה יותר טוב ממה שאורן מציג? יש כאן שתי אופציות בעצם.

אין כאן שתי אופציות, אם ההיסטוריה עדיין לא לימדה אתכם שאין אופציה, כמו האופציה שאורן מציג, אז אין לי על מה לדבר אתכם.

יעל: אבל אנחנו באמת מנסים להבין.

אתם לא רוצים להבין, אני מסביר לכם שיש כאן שני דברים. א' אתם צריכים להראות לכולם את שיטת החיבור, "במו עיניהם", שהם יראו איך אפשר לעשות את זה בעם אחד. ב' שהם ירגישו את זה בצורת השפעה תת קרקעית, הם ירגישו ש"היהודים עכשיו עושים טוב ואנחנו מרגישים מהי השיטה הזאת, ורוצים גם לעשות כמוהם". גם אצלם זה יהיה, החיבור גם יקרה. אנחנו מחזיקים את החיבור, אנחנו המוקד, אנחנו שורש החיבור של כל העולם, ואם אנחנו לא מחוברים, כל העולם לא מקבל את כוח החיבור.

יעל: אם אנחנו בסופו של דבר רוצים לעשות טוב לאנשים שאנחנו חיים איתם, שהם לא אנשים כמונו, היום חיים בארצות הברית אנשים מכל העולם, הרי בסופו של דבר המטרה שלנו היא לעשות טוב לכולם, כמו שאמרנו "ואהבת לרעך כמוך". ואתה אומר שקודם כל אנחנו צריכים להתחבר בינינו, אז איך על ידי החיבור בינינו אנחנו בעצם יכולים לעשות להם טוב, ולמה זה יותר טוב מאשר להתחבר ישירות איתם?

כי אף אחד מכם לא נושא את התכנית, את שיטת החיבור. מה יש לך מזה שאת מתחתנת עם מישהו, או שהוא מתחתן עם מישהי, מה אתם יכולים להביא? סתם קשר בהמי. מאיתנו דורשים שזה יהיה קשר שיטתי וכך נביא לכל העולם את שיטת החיבור, שדרכנו כוח החיבור שלא קיים בעולם שלנו, יזרום לכל העולם. אבל קודם כל שאנחנו נהיה מחוברים, ואז דרכנו כוח החיבור יכול להתפשט לכל העמים.

יעל: מה ההבדל בין החיבור בינינו לבין חיבור איתם?

כי אנחנו מסוגלים להתחבר ולעורר בתוכנו את כוח החיבור, שבטבע שלנו ובעולם שלנו לא קיים.

אורן: אם אני כיהודי אתחבר לאנשים אחרים שהם לא יהודים, כוח החיבור הזה לא יזרום דרכנו?

לא, כי אתה לבד. אתה חייב להתחבר עם עוד אנשים שיש להם אותו הניצוץ, אותה היכולת שקיימת רק באלה שבאו מאותו חיבור שאברהם עשה.

יעל: זאת הדרך היחידה בעצם להפעיל את אותו הכוח שאתה מדבר עליו. אבל בסופו של דבר מה זה ייתן?

זה ייתן בסופו של דבר חיבור בין כולם. ושוב, אנחנו צריכים להבין שהתופעה הזאת היא תופעה נצחית שקיימת כל הזמן במשך כל ההיסטוריה, ולא צריכים לעצום עיניים. זו תופעה היסטורית שקיימת וצריכים לקבל את העובדות האלה כעובדות ולא מה שנראה לכם כטוב.

יעל: נראה שאתה מדבר על חיבור אחר ולא על החיבור שאנחנו מדברים עליו. כשאנחנו מתחברים, או על מה שדיברנו בהתחלה, כשאנחנו מתחברים עם השכנים שלנו, או נניח, עכשיו בארצות הברית עם כל האנשים האחרים שחיים סביבנו, אנחנו קוראים לזה חיבור, אבל אני מבינה שזה לא אותו חיבור שאתה מדבר עליו. 

חיבור זה נקרא שכל אחד חושב טוב על השני, כל אחד מאחל טוב לשני, וזה מספיק. למעלה מהאגו שלנו, "על כל הפשעים תכסה אהבה".

יעל: והאיחול הלבבי הזה, שבאמת אכפת לי מהאחר ואני אוכל לדאוג לו, לא יכול לקרות מזה שאני אתחבר לשכנים שלי?

ההיסטוריה מוכיחה שלא. את שואלת כאילו שנפלת היום מאיזה כוכב.

יעל: אני אגיד לך יותר מזה, אני אפילו מרגישה שאני יוצרת כאן התבדלות ולא חיבור.

יופי, זה מה שרוצים ממך. תתבודדי ותתני דוגמה לכל העולם.

יעל: אבל בתפיסה שלי זה כביכול נוגד.

התפיסה שלך לא אומרת כלום, כי במשך ההיסטוריה בכל דור ודור היא מגיעה לכישלון. אם את לא לומדת מזה, אז אין לי מה להגיד, רק להצטער על זה שאולי אנחנו נצטרך לעבור עוד פעם את השואה וזה אולי ילמד אותנו.

אורן: נחזור לנושא שממנו התחלנו, היחסים בין היהודים שחיים במדינת ישראל לבין היהודים שחיים בארצות הברית. איך אתה רואה את המשך מערכת היחסים הזאת מהמקום שהיא נמצאת בו היום והלאה, מה מצפה לנו בעתיד, איזה סוג של קשר צריך להיות?

הקשר חייב לצאת טוב אם אנחנו נדבר על החיבור כדי להביא את חובתנו לכל העולם, להראות לעולם את שיטת החיבור שהעולם כל כך זקוק לו.

שאלה: כשאתה אומר חובתנו, את מי אתה כולל בזה?

כל היהודים.

אורן: בישראל וגם בארצות הברית?

בטח, ללא שום הבדל.

אורן: זאת אומרת שהמשימה היא משימה אחת?

האנטישמים מאשימים אותנו בכל הצרות שבעולם והם צודקים. בכל הצרות, רעב, מלחמה, גירושין, סמים. "היהודים עושים את זה", זה מה שהם אומרים והם צודקים. מפני שיש לנו את התרופה לכל הדברים האלה ואנחנו לא נותנים את התרופה.

אורן: כשאתה אומר "יש לנו", זו אותה המשימה ליהודי ארצות הברית וליהודים בישראל?

אין שום הבדל, חיבור למעלה מהשנאה.

אורן: והקשר בינינו כשתי קהילות, יהודי ישראל ויהודי ארצות הברית?

זה יבוא מעצמו. אנחנו צריכים לעסוק, לא חשוב איפה כל אחד נמצא, בשיטת אברהם, ולהתחבר מעל כל ההבדלים.

אורן: אם קשר כזה של חיבור בין יהודים יקרה בארצות הברית וגם במדינת ישראל, אז לאיפה זה יוביל את שתי הקהילות הגדולות האלה?

לחיבור.

אורן: ביניהן?

כן.

אורן: איך זה ישפיע בכלל על המין האנושי?

הם גם יתחברו, גם אלינו וגם ביניהם, אבל דרכנו, כי אנחנו מרכז כוח החיבור.

אורן: קהילה יהודית צריכה לתפקד כמרכז כוח של חיבור?

כן.

אורן: מה זה אומר?

שיש לנו קשר עם כוח עליון ודרכנו הוא מתפזר לכל אומות העולם ומביא את כולם להיות כעם אחד, כאיש אחד, כלב אחד, בדבקות עם הכוח העליון.

יעל: וכוח החיבור הוא שפותח את הלב של כולם בסופו של דבר?

כן.

אורן: מה זה "הכוח העליון"?

השפעה, אהבה וחיבור.

אורן: איך יודעים שיש לנו כוח כזה של אהבה וחיבור? מה הסימנים לכוח הזה?

תשמע מה שאומרים המקובלים.

אורן: לקהילה יהודית המתפקדת כמרכז של כוח של חיבור יהיה קשר לכוח העליון. איך נראית קהילה יהודית בה פועל כוח של חיבור ואהבה, איך היא פועלת, איך היא מתפקדת?

כאיש אחד בלב אחד.

אורן: וכלפי חוץ, כלפי שאר העולם?

כך היא נראית וכך היא מפזרת את אותו הכוח החוצה לכולם. כולם מקבלים את זה ולומדים את זה וגם מתחברים ביניהם ואיתנו.

אורן: וזאת התמונה הגדולה שאליה צריכים להגיע?

חייבים להגיע, רק העניין הוא או בטוב או ברע. אני חושב שאפשר להגיע בדרך הטובה כמו שחכמת הקבלה אומרת. ואם לא, אז על ידי התבוללות אנחנו נגיע דרך ייסורים הגדולים, חס ושלום.