חיים חדשים - תוכנית 851 - פער הדורות

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: היום אנחנו רוצים לשוחח עם הרב לייטמן על פער הדורות, אתם בטח מכירים את זה אצלכם בבית, יש לכם הורים, יש לכם ילדים ויש פערים. ננסה להבין מאיפה הם באים, מה עושים איתם ואיך מתקדמים הלאה לחיים טובים יותר לכולנו, בכל הדורות.

יעל: כל כמה שנים יש לנו דור חדש, בסדר גודל של עשר עד עשרים שנה יש לנו דור חדש, ופרק הזמן הזה הולך ומתקצר, ותואם מאוד במידה מסוימת גם את הטכנולוגיה בשנים האחרונות. אנחנו חיים כאן בעולם שיש בו פערים גדולים מאוד מבחינת תפיסות העולם בין דורות שונים.

בתכנית שלנו נרצה לראות איך מתמודדים עם הדבר הזה, איך לחיות טוב בתוך סביבה שיש בו מגוון כזה רחב של אנשים שמתייחסים אחרת לדברים שונים. אבל לפני שאנחנו מתחילים, אני רוצה להתייחס מעט למה שאמרת באחת התכניות הקודמות, לחלוקת הדורות לפי התפיסה שלך, שמדברת על הדור שבנה את התשתית, את החומרה של כל מה שאנחנו, את הבסיס, את היסוד, את הדברים העיקריים בחיים שלנו, את הדור שבנה את התוכנה.

אנחנו הולכים לקראת דורות שיעסקו פחות בחומר ויותר לחקור את פנימיות האדם. זה מה שירגש אותם, אלה הדברים שיעניינו אותם. הם יהיו דורות שיעסקו בדברים יותר עדינים ופחות גסים, כמו הדברים החומריים שהדורות שלנו עדיין מתעסקים איתם. זה יהיה מעבר לגבולות השכל, משהו שחוקר את עומקי החיים, אחר כך אנחנו נלך לכיוון הזה של דורות שידעו להסתכל על הכוחות שמפעילים את הטבע, שמפעילים, כמו שאמרת, את המחשב הגדול הזה שנקרא "חיים".

אם אנחנו מסתכלים על החיים בצורה כזאת, כשיש לנו כאן דורות שמתייחסים או מגיבים לחיים ברמות גסות שונות כאלה ואחרות, עד כמה פער הדורות עמוק לדעתך? עד כמה יש כאן אנשים שיכולים להסתדר אחד עם השני, או יתקשו להסתדר אחד עם השני, איפה זה תופס אותנו, הפער הזה בחיים עצמם?

את הפער אנחנו תמיד צריכים למדוד לא בצורה כמותית, אלא איכותית, ולמדוד איכויות בין הדורות זה לא פשוט, אבל אין ברירה, את זה בעצם אנחנו צריכים. כדי למדוד את האיכויות, אנחנו צריכים למדוד את התשוקות, למה הדור נמשך, מה זה בעצם הדבר העיקרי אצלו, מערכת הערכים שבדור. אז אנחנו צריכים לבחור, נניח, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, כאלו שישה נתונים ברורים, ולמדוד כמה תשוקה לזה יש לנו בכל דור ודור, שזה חייב להיות, אבל באיזה גובה ומה העדיפות של כל דור ודור.

גם אוכל, מין, משפחה, את זה, פחות או יותר, אנחנו יכולים לראות, אבל אחר כך העושר הכסף, הכבוד, השליטה וכל הדברים האנושיים האלה שבין בני האדם, נניח פסיכולוגיים, כולל קנאה, שנאה, תאווה, כבוד, שהם הדרגה החמישית, והשישית היא ידע. אם אנחנו יכולים לייצב נכון את הקריטריונים האלו, ואחר כך על ידם למדוד כל דור ודור, אז תהייה לנו, פחות או יותר, תמונה נכונה על הדור.  

אני לא חושב שמישהו עשה את זה עד היום. חכמת הקבלה עוסקת בזה, אבל לא במחקר השוואתי בין הדורות, שזה לא חשוב לה כל כך. אנחנו יודעים שהם מתקדמים למשבר גדול ובעצם כל התשוקות לאוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד ומושכלות בסופו של דבר יישאירו את האדם ריקם מהכל ואז הוא ירצה בהתפתחות למעלה מזה.

יעל: כי זה כבר לא יספק אותו.

 זה לא יספק אותו ומתוך זה חכמת הקבלה תגיע. עכשיו, בדרך, ודאי שאנחנו צריכים בכל זאת להתייחס לאדם ולטפל בו עד כמה שאפשר, כי הוא יכול להיתקע להרבה שנים, אפילו למאות שנים באיזה שהן תכניות כדי להשיג משהו בדרך, אוכל, או מין, או משפחה. זה יכול להיות עיסוק של דורות בשטויות כאלה כמו הכסף, העושר, ואנחנו רואים עד כמה האנושות משקיעה בזה, וכמה זה תופס זמן בהיסטוריה של אנושות, הכבוד, השליטה, הקנאה, או המושכלות, המדע וכולי.

אנחנו חושבים כל פעם שבשלב הבא, אם אנחנו נשים דגש מאוכל למין, ממין למשפחה, ממשפחה לעושר, מעושר לכבוד, ומכבוד למושכלות, אנחנו תמיד נשיג בדרגה יותר עליונה את המהות שלנו, כאילו שזה סוד החיים, ושם אנחנו נגיע למצב כזה שממש נהיה עשירים ומאושרים.

    ככה האנושות כל הזמן מתבשלת, עד שהיא תצטרך בסופו של דבר להגיע למצב שהיא מיואשת כולה מההתפתחות שלה. בעצם בתוך ששת הקריטריונים האלו ישנה כל ההתפתחות האנושית. אבל אנחנו יכולים לקצר את זמן ההתפתחות הזאת. מתוך חכמת הקבלה אנחנו יודעים שההתפתחות הזאת מביאה למשבר הכללי, האדם נשאר ריק והוא אפילו צועק "טוב לי מותי מחיי", כי בלי תענוג הוא לא יכול לחיות, ואת התענוג הוא לא יכול לקבל כי הרצון שלו כביכול נגמר, הוא נמצא בחוסר רצון, בייאוש, ואז הוא לא יודע עוד מה להמשיך.

אנחנו יכולים, לפי האמרה "החכם עיניו בראשו", להתחיל לספק לו את הידיעה שכל ההתפתחות הזאת מלכתחילה היא עסק ללא הצלחה, ואז אנחנו מקצרים במאות שנים,  מבטלים את המלחמות, את המאבקים, את ההייסורים הגדולים ואת הטרגדיות האישיות במשפחה ובמדינות וכן הלאה. אנחנו יכולים להביא את האנושות, על ידי החינוך, למצב שאפילו בלי לעבור את הכול בפועל, מספיק לטעום קצת ולהרגיש שזה לא מוסיף לנו כלום. וכך חכמת הקבלה ממליצה לנו לעשות.

צריך לתת כמה שיותר מהר חינוך נכון לבני האדם, כדי שהם יבינו שריצה אחרי ששת המטרות האלה, היא ריצה ללא הצלחה. ואז, אפילו כשאנחנו נרוץ אחריהן, ואני מדבר על אנושות, הריצה הזאת תהייה קצרה ומלווה בשכל על מה שאנחנו עושים, ולכן היא תגמר מהר ותביא תוצאה טובה. זאת אומרת את "הכרת הרע".

יעל: אם אנחנו מסתכלים על הפער בין הדורות, כמו שאמרת, בעצם לכל דור יש איזה רצון אחר והסיפוק שלו הוא אחר, יש דור שמעריך כסף, יש דור שמעריך ידע או משהו אחר. אתה מדבר גם על הדורות הבאים שהם יעריכו פחות ופחות את הדברים החומריים, אלא יעריכו דברים יותר פנימיים.

איך אנחנו, כהורים, יכולים היום לחנך דור כשבעצם אנחנו לא מכירים את העולם העתידי שבו הוא הולך לחיות. אנחנו גדלנו בעולם ישן שיכול להיות שבכלל כבר לא רלוונטי לעולם החדש שבו הם יחיו. מה זה אומר להיות הורים במציאות כזאת? מה אנחנו כדור מבוגר אמורים להעביר לאותו דור צעיר, כדי שהם יוכלו להסתדר בעולם אותו אנחנו לא מכירים עדיין, שלתוכו הם יגדלו ובו יעריכו דברים אחרים?

את יכולה לעשות משהו? תארי לעצמך שאת רואה סרט שבו לזוג דינוזאורים נולד קוף, וזה קורה אלפי שנים קדימה. הם מסתכלים על הקוף הזה והם לא יודעים אפילו איך להאכיל אותו ומה לעשות עימו, איך לשחק ואיך לדבר עימו, שום דבר הם לא יודעים.

יעל: זאת דוגמה מצוינת.

שני דינוזאורים כאלה מסכנים.

יעל: ככה אנחנו מרגישים היום הרבה פעמים בתור הורים. כאילו שפתאום נולד לנו מין דינוזאור כזה, ואנחנו לא מבינים איך זה עובד.

לא דינוזאור נולד, נולד קוף. קופיקו יפה, חכם כזה, ממש. הוא יותר חכם מהם.

יעל: פי אלף יותר חכם מאיתנו. זה המצב בדיוק. אנחנו לא ממש מבינים איך עובדת מערכת ההפעלה שלו, הוא מתרשם מדברים אחרים.

לגמרי. הוא לא מבין אתכם. מה אתם רוצים ממנו בככל.

יעל: מה התפקיד שלנו בתור הורים ביחס לאותו יצור מתקדם?

תנו לו מה שהוא רוצה, וגמרנו. יותר מזה אתם לא מסוגלים. כי אתם לא מבינים אותו, לא מכירים אותו, אין לכם איתו שום קשר. רק קשר לקיום הגשמי, וזהו. זאת אומרת, "תביאו לי לאכול, תביאו לי כסף ואתם חופשיים".

אורן: אז במקום הזה בוא אתה ועזור לנו להבין, כי מעבר להיותנו ככספומט, סופרמרקט ומיקרו, את זה אנחנו יודעים לבד. למד אותנו דברים שאנחנו לא יודעים. נשים אותו פה במרכז השולחן, את קופיקו הקטן שנולד לנו בבית, אנחנו זוג דינוזאורים ויש לנו קופיקו. הזמנתי מישהו שיעזור לי בסיטואציה המביכה הזאת, הבאתי אותך, אדם חכם, להסתכל מהצד על הזוג ההורים ועל קופיקו שנולד להם. תעזור לי קצת להבין מהן התכונות של קופיקו הזה שנולד?

הוא רוצה דברים שאתם לא רציתם.

אורן: מה הוא רוצה? 

הוא רוצה להשיג את החיים שלו כמו כל דור ודור. להשיג את החיים של הדור זה נקרא ש"אני צריך למלא את הרצונות שנמצאים בי. הרצונות האלו הם אחרים מאלה שלכם. אתם רציתם להתלבש יפה, אני בכלל לא חושב על הלבוש, אני צריך איזה סמרטוט עלי, כמו שהדור הצעיר ככה לובש, וזהו. אתם רציתם מוזיקה קלאסית, כשאני שומע יש לי אלרגיה מזה, איזה דינוזאורים, ממה הם מתפעלים. הם רצו בלט, איזה בלט, אני לא מבין, אני יודע כמו שרוקדים שם, בפינת הרחוב. את זה אני מבין, ועוד ועוד. זאת אומרת, כל התרבות שלכם היא כל כך מנוגדת ולא מובנת לתרבות שלי, שאני קופיקו, אני לא יכול להבין אתכם, ואתם לא יכולים להבין אותי. המפגש המשותף בינינו זה רק אוכל וכסף, משהו השייך לקיום הגופני. וגם בקיום הגופני יש לי כבר נטיות שונות קצת, אבל מילא, אני נולדתי במשפחה הזאת, אני רגיל לאוכל של אימא, אז עדיין אני נמצא בזה, אבל בעצם האוכל זה כבר לא אותו אוכל ממש, גם בזה יש שינויים. וכל המושג של עבודה, כסף, קריירה, כל מיני דברים כאלה, אין דבר כזה אצלי, אני הולך לגמרי לפי הטבע שלי, אני לא יכול ללכת לפי הטבע שלכם הורים יקרים, אני לא רוצה. ואני גם לא מרגיש אתכם כל כך, מה יש לי מזה שאתם ילדתם אותי? כן, נכון, לכן אתם חייבים לספק לי מה שאני צריך. עד כמה? עד מתי שצריך, אפילו כל החיים אולי. אתם, בצעירותכם, חשבתם שאתם צריכים לרכוש מהר מקצוע, ללכת לעבוד ולהקים משפחה, אני לא מבין את זה, אין לי כאלה תשוקות, דחפים. אני רוצה לחיות בבית, "אימא תביאי לי משהו, אבא אל תשכח בדרך לקנות לי משהו", ואני בחדר עם המחשב. או אפילו לא מחשב, אפילו כבר משהו חדש, מי יודע מה".

אורן: תיאור מושלם. מה אתה ממליץ לי לעשות מכאן והלאה?

רב: אין לעשות שום דבר אם ההורים והילדים לא יגיעו לעמק השווה, אבל עמק שווה כזה שההורים והילדים יקבלו רמת התפתחות משותפת ביניהם.

אורן: איזו התפתחות?

התפתחות פנימית, שזה יהיה משותף ביניהם.

אורן: על מה אתה מדבר?

 אם ילד במקרה אוהב היסטוריה, אבא שלו גם יכול להתעניין בהיסטוריה, הם לומדים במשך תקופה מסוימת על הרנסנס או על תקופת יוון העתיקה או על משהו אחר אז יש ביניהם מכנה משותף.

מכנה משותף עם הדור הצעיר אין, אלא רק יכול להיות מכנה משותף העתידי, היינו, לאן שהם יכולים להגיע בהתפתחות הפנימית של הדור הצעיר, שזה נקרא "התפתחות הנשמה". בכל אדם ואדם יש חלק שהוא נצחי, והחלק הזה הוא לא בעל תמותה ולא בעל תמורה, הוא לא משתנה. אם אני, שאני בן שבעים, והנכד שלי, שהוא בין עשר, נתחיל יחד לעסוק בזה, אז יש לנו דבר משותף שהוא נצחי, שלם, ויכול להיות חשוב לו מאוד, כי זה ממש עוד יותר קרוב לו ממה שקרוב לי, לפי הדורות. ואז אנחנו יכולים להיות במגע, בקשר, בהדדיות, בעזרה, ממש בחיים משותפים.

יעל: מה הוא רוצה ממני?

אני רואה שכך זה קורה לי עם הילדים. יש לי בת אחת שהיא דוקטור לביולוגיה, לה חשובה הגנטיקה שלה, וזה בסדר, היא אוהבת את זה. ידענו מראש שהיא רוצה רק את זה, ממש כשהייתה עדיין קטנה.

יעל: נמשכה לזה.

כן. אבל הבן שלי והבת הקטנה שלי, הם נמשכו למה שאני עוסק, ומגיל צעיר שמעו וידעו על זה, ולכן נמצאים בכך. בזה אין לי שום בעיה איתם, כי הם מרגישים שזאת מהות החיים, מטרת החיים, עסק שאין לו התיישנות, שום דבר.

יעל: האם יש דברים אוניברסליים שלא תלויים בזמן, או בדור, או במשהו אחר?  

רק הנשמה שהיא נצחית, שום דבר חוץ מזה. ורק הנשמה יכולה להיות משותפת בינינו, כי היא אחת לכולם. ולכן אני וכל הדורות X Y Z או אלפא או משהו אחר, זה לא חשוב, כך זה יהיה לכולם, אחד. וגם מעבר לדורות ומעבר לחיים ומוות, מדורי דורות מאיפה שיצאנו, אפילו מהדינוזאורים, לא חשוב, מהמפץ הגדול כשהיינו עדיין כאיזה חלקיקי רצון קטנים, ועד היום ועד גמר התיקון, כל זה יהיה משותף מכולם. לכן אין לנו יסוד אחר שבו אנחנו נתעניין יחד, נהיה יחד, נתמוך יחד ונצטרך כל אחד את השני, אלא רק בהתפתחות הנשמה.

אורן: בוא נדבר על האופק הזה. אתה אומר שהדרך היחידה לגשר על הפער הבין דורי הוא על ידי עיסוק משותף בפיתוח הנשמה, ומכיוון שהנשמה זה משהו שאין בו תמותה ואין בו שינוי, הוא משהו נצחי, הוא יכול להיות המכנה שיקשור כל דור ודור. מהו התחום הזה שאתה קורא לו "פיתוח הנשמה", מה זו נשמה, איך מפתחים אותה, על מה אתה מדבר?

אני מדבר על הרצון המיוחד בתוך האדם, שניתן להתפתחות, זה רצון שהוא לא כדי להרגיש משהו בתוך האדם, אלא מחוצה לאדם.

אורן: לא הבנתי.

באמת קשה להבין את זה. צריכים תרגילים מיוחדים, אותם אנחנו עושים דרך החברה הקטנה, המיוחדת, שאנחנו בונים דרך עשירייה. בזה שאני מוסר את עצמי לקבוצה קטנה של אנשים, אני מתעלה בזה, בתרגילים האלה, מעל האגו שלי, וכשאני מתעלה מעל האגו שלי אני יכול לראות את העולם כשהוא לא מקולקל באגו שלי, כמו שאני תופס אותו בתוכי, אלא איך שהוא נראה מחוצה לי. כשאני עובר דרך הקבוצה הקטנה, משאיר בהם את האגו שלי ויוצא מחוצה להם, דרכם אני יוצא החוצה, בצורה כזאת שאני כאילו מעביר את עצמי דרכם, כשהם כמו מסננת, דרך הפילטר הזה אני עובר, ומתחיל לראות את העולם ללא האגו שלי, ואז אני רואה אותו אחר לגמרי, הוא נקרא "העולם הרוחני", והתפיסה שאני רואה, כמה שאני רואה בו, נקראת "הנשמה שלי".

אורן: אני חוזר על השאלה שהתחלתי איתה, מה זה אומר "לפתח את הנשמה"?

"לפתח את הנשמה" זה נקרא לפתח בי יכולת להתקיים למעלה מהאגו שלי.

אורן: איך אנחנו מגדירים "אגו"?

הרצון, כל הזמן, לספוג משהו לתוכי. הוא מפריע לי להרגיש משהו שמחוצה לי.

יעל: אם אנחנו מדברים על קשר בין הורים וילדים ועל פער בין הדורות, יש כאן בעצם שני רבדים של תקשורת. יש את התקשורת החיצונית שהיא תקשורת יותר של, איך שאתה אומר, "תנו להם מה שהם רוצים, תני להם אוכל, תכבסי להם ותני להם את כל מה שהם צריכים בשביל להתקיים בכלל". אבל יש תקשורת פנימית באיזה מימד שהוא הרבה יותר פנימי, שם בעצם זה מעבר לכל החלקים החומריים. יש שם יכולת להתקיים במרחב שהוא שונה לחלוטין מהמרחב החיצוני הזה שדיברנו עליו לפני כן. אתה אומר שבמרחב הזה אין בכלל פערים בין הדורות. איך נראית התקשורת בתוך המקום הזה?

אובייקטיבית.

יעל: מה זה אומר?

ללא שום קשר לאדם עצמו.

יעל: האם יש או אין שם פערים?

פערים יש, ודאי, בכמה שכל אחד ואחד מסוגל לצאת מהאגו שלו, להתעלות מעליו, וכך בלצאת מעצמו, כך הוא מרגיש את המציאות העליונה.

יעל: מה מחבר אותי שם לתוך המקום הזה, שקשה לי להתחבר אליו, לדור הצעיר, באופן החיצוני?

שם אנחנו כולנו נפגשים, זה נקרא "מעבר למחסום", מעבר למסננת הזאת, שאנחנו עוזבים שם את כל ה"אגו" שלנו הקטנים והגשמיים האלו, השייכים לדרגת הבהמה יותר נכון, או לאדם שבעולם הזה, כי אוכל, מין, משפחה זו הבהמה, וכסף, כבוד, מושכלות זה האדם שבעולם הזה. אז אנחנו עוזבים, עוברים הלאה, ואז אנחנו נשארים עם הנשמה.

אורן: היום אתה סבא ויש לך כמה נכדים. נאמר שאני אהיה נכד שלך, ואתה סבא שלי, במקרה נפלתי טוב, הסתדרתי בחיים, יש לי סבא חכם המכיר את הנוסחה לגישור על כל פער בין הדורות.

אני רוצה לעזוב לרגע את כל חוכמתך, ורוצה להיכנס למקום של אחד הנכדים שלך, נכד או נכדה בגיל העשרה, מהדור הצעיר ממש. אתה סבא שיודע את כל מה שסיפרת לי עכשיו, ספר לי על זה משהו, דבר אלי, רגש אותי, סקרן אותי, תיגע בי. לא כיעל או אורן שעכשיו יושב איתך באולפן ומקשיב לדבריך עם השכל, אלא אני אחד הנכדים שלך, ספר לי מה יש לך להציע לי לחיים.

אין לי מה להציע לך.

אורן: אז חזרנו לאותו מקום שאנחנו דינוזאורים ויש לנו פה קופיקו.

לא, אני יודע איך לסדר לקופיקו הקטן הזה מסגרת שהוא יכול לגדול בה מרגע שהוא נולד והלאה, ושהוא יגדל בצורה כזאת שאחרי כמה שנים אני והוא נוכל לדבר בשפה שמובנת לשנינו.

אורן: מה צריך להיות במסגרת הזאת שבתוכה הוא גדל, כדי שתוכל עוד מעט לדבר איתו על מה שמשותף לשניכם?

שם אנחנו פשוט נמצאים בהתפתחות פיסית, רגשית ושכלית, לקראת גילוי הנשמה שלו.

אורן: כן, אבל מה בשלב המקדים?

חברה.

אורן: מה יהיה מיוחד בה, בחברה, בהתפתחות חברתית, מה היא תקנה לו?

החברה מלמדת אותו איך על ידי קשר נכון, קשר טוב, ידידותי עם האחרים, להתחיל להרגיש את העולם בצורה ידידותית, עד כדי כך שהאגו שלו לאט לאט יתחיל לקבל שיעורים של התנהגות נכונה, למרות שזה האגו.

אורן: איך תגדיר "התנהגות נכונה"?

השפעה.

אורן: כלומר?

אהבת הזולת, חיבור, הקרבה מסוימת.

אורן: בשביל מה לו?

כדי להיות טוב בעיני האחרים, כדי לרכוש ביניהם מקום, בצורה אגואיסטית בינתיים. את כל היתר אני משאיר לכוח מיוחד ששורה בחברה כזאת והוא נקרא "המאור המחזיר למוטב".

אורן: אם אני מבין, הדבר שיכול לקשר בין דורות זה פיתוח הנשמה. כששאלתי אותך "מה זה לפתח את הנשמה?", אמרת לי שזה לפתח יכולת להתקיים מעל האגו של האדם. וכשאדם מפתח את היכולת הזאת להתקיים מעל האגו שלו, הוא מתחיל לראות. מה האדם מתחיל לראות?

הוא מתחיל לראות מערכת שמנהלת את החיים, את כל העולם הזה. לא סתם כאיזה משחקים בתוך האינטרנט, בטלוויזיה, בכל מיני סרטים, במשהו שממלא אותו לזמן מה קצר, או אוכל, מין או משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, או סמים וכל מיני דברים אחרים. לא, הוא מתחיל ליהנות מהרגשת המקור לכל זה, שזה הרבה יותר מהותי וחזק מכל המילויים האחרים שהוא יכול למצוא בחיים הרגילים.

אורן: במה זה יותר חזק?

שזה ממלא את הרצון הכי גדול שיש בו, רצון שנקרא "נשמה".

יעל: האם זה יספק אותו, הוא יהיה מאושר?

בטוח, כך אנחנו בנויים.

אורן: איזה סוג של סיפוק?

סיפוק נצחי, שלם, הכי גדול וממש מושלם, נותן לו לראות מקצה לקצה, ליהנות מקצה לקצה בכל הדברים. סיפוק, שכל יתר הסיפוקים שיש לו בכל מה שיכול להיות, הם נכללים שם והוא הרבה יותר מהם.