חיים חדשים - תוכנית 869 - שיטת התיקון של אברהם

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: אנחנו רוצים ללמוד היום מהרב לייטמן איך אפשר לקחת את החיים שלנו למקום הרבה יותר טוב, שנרגיש הרבה יותר מלאים, הרבה יותר שמחים.

ניצה: בתוכנית האחרונה הסברת לנו על העובדה שאנחנו כבני אדם תופסים את העולם כמקום מקולקל ואנו רואים אותו בצורה כזאת מכיוון שכך אנחנו מתוכנתים. הבנו גם למה העולם נראה מקום רע ומקולקל, כי תמיד חסר לי משהו ואני מנסה כל הזמן למלא את הרצון שלי. הסברת שמהות שיטת התיקון היא בעצם תיקון הרצון, כיול מחדש לרצון הפרטי שלי, באופן כזה שהוא ירצה למלא את הזולת וברגע שירצה למלא את הזולת הוא יגלה שלא חסר שום דבר בעולם שלנו, כי כדי למלא מישהו אחר יש שפע ואם אני רוצה למלא רק את עצמי תמיד יהיה חסר. וזו המהות של הקלקול שאנחנו חיים בו ומרגישים אותו כל אחד על עצמו.

היום היינו רוצים לדבר על שיטת התיקון עצמה, על המקור, מהיכן היא הגיעה. אנחנו יודעים שיש משהו בשורש של העם היהודי שקשור באיזה אופן לאותה שיטה, מה המקור שלה, מאיפה היא התחילה?

היא התחילה מאדם הראשון, לפני 5777 שנה חי בחור שלא במקרה קראו לו "אדם" והיתה לו שאלה, מה קורה בעולם? הוא גילה שהעולם שלנו מצטייר בתוכנו ומצטייר בצורה אכזרית ומאוד מבולבלת מפני שאנחנו כאלה ולא שהעולם מצויר כך. הוא גילה את מה שהמדענים שלנו עדיין לא גילו, במיוחד במאה שנה האחרונות, מדענים כמו שרדינגר, איינשטיין, הוגו אברט ועוד הרבה, שניסו לגלות את מושג היחסיות, למה המציאות יחסית, האם המציאות יחסית או לא.

"היחסיות" קיימת לא מפני שהמציאות היא כזאת מחוצה לנו, אלא מפני שכך זה נראה לנו לפי הרצונות, לפי התכונות, לפי המחשבות, לפי הכוונות, לפי הנתונים הפנימיים שלנו. הוא גילה את זה לפני כמעט 6000 שנה כתב על זה והתחיל ללמד אחרים וממנו והלאה התפתח הערך הרלטיבי, היחסי, לתפיסת המציאות.

התלמידים שלו היו נוח ובניו שם, חם ויפת עד אברהם, תלמידים נקראים במקרא "בנים". נוח היה בדור העשירי ממנו ובדור העשרים ממנו היה אברהם שחי כבר בבבל ורצה לגלות את  השיטה הזאת בצורה פנימית ועמוקה יותר. צורת החיים בבבל סייעה לו בזה, כי היה משבר והיו הרבה אנשים מיואשים שרצו לתקן את המציאות שלהם, לדעת איך לתקן את החיים, ואברהם התחיל להסביר להם והרבה אנשים הבינו אותו אז.

ניצה: מה הוא הסביר?

הוא הסביר באופן מאוד מעניין ובכמה רמות. הוא הסביר שאם אנחנו רוצים שיהיה טוב אנחנו צריכים להיות מחוברים זה עם זה, זה מצד אחד.

ניצה: מה זה, "מחוברים זה עם זה"?

מחוברים, ידידותיים. כי כולנו שונאים זה את זה, זה נקרא "מגדל בבל", האגו גדל והרחיק את כל בני האדם זה מזה. מצד שני, הוא התחיל להסביר שישנה תפיסת מציאות שגויה, שאנחנו תופסים את המציאות לא כמו שהיא, כי יש סביבנו "אור אין סוף", משהו מאוד מיוחד שאין לו צורה, אבל בהתאם למטריצה שלנו, בהתאם לתבנית שלנו, תבנית של רצונות, תכונות וכן הלאה, האור הזה פועל על התבנית הזאת ומייצר עליה את צורת העולם, תמונת העולם, וזה מה שאנחנו מרגישים.

יש כאן שאלה, אנחנו רוצים לשנות את העולם סביבנו? הרי זה עולם מדומה שלא קיים ואם אנחנו רוצים לשנות אותו, אז אנחנו כאילו משחקים עם הצללים, עם משהו שלגמרי לא קיים, שנדמה לי שקיים, אורן את וכול האנשים, בתים ובניינים, ממש הכול, אלא אנחנו צריכים במקום זה לשנות את עצמנו. כשאני משנה את עצמי קצת ומכייל את עצמי בצורה אחרת, אני רואה עולם אחר ואני לא צריך לייחס משהו לכל הבניינים, האנשים וכן הלאה, אני צריך רק לסובב קצת כמה נתונים בי ובזה אני ממש רואה תמונה חדשה, כי התמונה הזאת מצטיירת בי ואין לה שום ריאליות מבחוץ, אני רואה את מה שיש לי בפנים בתוכי כאיזו העתקה מבחוץ.

כך הסביר גם אברהם והיו אנשים שהבינו את זה והלכו איתו. הוא ממש הצליח להחדיר בהם את השיטה הזאת שתפסה אנשים ובשני מישורים, מישור של חיבור בין בני אדם, "ואהבת לרעך כמוך", וכתוצאה מהמימוש של השיטה הזאת בחיבור הם גם הבינו את הפנימיות ואיך שהעולם משתנה בהתאם לתפיסת המציאות מיחס האדם לזולת. בזה שאני משנה את היחס שלי לזולת משנאה לאהבה ומריחוק לחיבור ולקשר, על ידי זה אני משנה את תפיסת העולם בתוכי, האגו שלי דוחה את כולם ופה אני רוכש תכונת אהבה וחיבור ועל ידי זה אני רואה עולם אחר.

ניצה: אברהם רכש תפיסת מציאות חדשה לימד והסביר אותה, אבל איך כל זה קשור לתפיסה של האמונה באל אחד, על זה שאברהם בעצם היה המונותאיסט הראשון שהעביר את הידיעה שיש מקור אחד להכול?

כי המקור של כל התענוגים, של כל הרצונות, של כל הכוחות, של כל המילויים, זה מקור אחד שנמצא מסביבנו וממלא את הכול, והוא אחד. זה מאוד פשוט.

ניצה: אברהם בעצם אמר שהעם שהיה מסביב היה עם שעובד אלילים.

זה לא עם, אלא בסך הכול רצון שמרגיש את עצמו כאילו שהוא עם ונמצא באיזו מציאות מסוימת ביקום על פני כדור הארץ וכולי. הכול תלוי איך אנחנו מייצבים את זה לעצמנו וכול זה שייך להסבר של עם אחד, גישה אחת, אגואיסטית או אלטרואיסטית, וכוח עליון אחד. וכל זה נובע מתפיסת המציאות.

ניצה: "בבל" הייתה בתקופה שאנשים עבדו אלילים זרים כמו כוכבים, שמש, מזלות, כל ה"צורות" כמו שקראת לזה. מה ההבדל בין העבודה הזרה לאותן צורות שאנשים ראו מול העיניים, לבין מה שאברהם אמר, "רגע, אתם לא תופסים נכון את המציאות, במקום לעבוד את הצורות הזרות תעבדו את הכוח העליון." איך העניין הזה מסתדר עם מה שהסברת קודם, על השינוי והתיקון בתפיסה של האדם שפתאום תופס את זה שיש כוח אחד במקום לעבוד את הצורות הזרות?

אנחנו מגיעים למצב שהעולם שלנו נראה לנו מאוד מוגבל, אנחנו מגיעים למשבר בתפיסה, משבר במציאות, משבר בחיים שלנו. אם אנחנו מדברים על בבל, אז חיו שם עמים פרימיטיביים דאז,  פרימיטיביים כביכול לפי רמת ההתפתחות שלהם, שחיו טוב ביניהם ופתאום התחילו לגלות שהחיים התקלקלו, התחילו להתייחס רע זה לזה. כך כתוב, "והיה עם אחד", ואחר כך פתאום התחיל המשבר והתחילו ממש לראות את הקלקול הכללי.

הם זרמו יחד עם הקלקול הזה, "מה אפשר לעשות נגד האגו שלנו?", בדיוק כמו שאנחנו אומרים היום, "מה אפשר לעשות, הילדים רעים, אנחנו רעים, הממשלה כזאת, כולם כאלה, אז מה לעשות?" ממשיכים מיום ליום ומבלבלים את עצמנו יותר ויותר כאילו שאפשר להמשיך כך ומי יודע לאן זה יגיע. אותו הדבר היה בבבל. אבל אברהם היה כוהן בבלי, זאת אומרת אחד מהמנהיגים הרוחניים, ואביו תרח גם היה כהן מאוד חזק ושניהם היו צריכים לפתור את הבעיה הזאת, כי איש דת חייב היה להרגיע את הרוחות. כשאברהם התחיל לחקור וראה מה קורה, גם היה לו ידע נוסף מאדם הראשון דרך כל עשרים הדורות עד שהגיעו אליו, הוא פיתח מכל זה גישה ברמה חדשה לפי זמנו. כך הוא התחיל ללמד את האנשים שישנו כוח אחד ואותו אנחנו צריכים לקבל ולחקור ולהתאים את עצמנו אליו, כי בזה תלוי העתיד הטוב שלנו וכן הלאה.

אורן: מה זה "הכוח האחד" שאברהם התחיל לדבר עליו?

כוח ההשפעה. בטבע קיים כוח השפעה שהוא הכוח הכי עליון, כוח האהבה, ולכן כדי להצליח אנחנו צריכים להיות כמוהו, בהתאמה אליו. זה מתבטא אצלנו ב"ואהבת לרעך כמוך", זה משפט שאברהם בעצם לקח כעיקרון שלו.

אורן: וכשאברהם בא עם הרעיון הזה שיש בטבע רק כוח אחד ששולט על הכול.

זה היה מאוד שונה ממה שהוא לימד לפני, הוא לימד שיש הרבה כוחות ואנחנו צריכים "לפרגן" לכל אחד מהם, לאל הזה ולאל הזה ולאל ההוא, לכל אחד, לרוח ולגשם ולשמש ולחושך ולמה שאתה עוד רוצה.

אורן: אפשר אולי להבין את זה, כי אנחנו רואים איך הכוחות האלה פועלים עלינו, אתה יודע שאם ירד ברד ויהרוס לך את כל היבול, אז אתה מבין שזה כוח רע שפעל.

גם היום אנחנו נמצאים באותה עבודה זרה כמו שהיו הבבלים.

אורן: מה זאת אומרת?

כי אנחנו מתנהגים עם כל כוחות הטבע לחוד ולא מתייחסים לכוח אחד. יש לנו רוח אנחנו צריכים לעבוד נגד הרוח, שמש, עובדים נגד השמש, זה כנגד זה, גם היום  אנחנו כל הזמן עובדים אלילים.

אורן: וזו שגיאה?

זו טעות.

אורן: מה הטעות?

כי לכל הכוחות האלה יש מקור אחד שמפעיל אותם כלפינו בכל מיני צורות או לטובה או לרעה, שקובע ומכתיב לכל כוחות הטבע איך להתייחס אלינו, ולכן אנחנו צריכים להתייחס רק אליו לכוח האחד שעומד אחרי כל כוחות הטבע. אם אנחנו נסדר אותו, אז אנחנו לא צריכים להסתדר עם כל "האלילים האלו" של הרוח, הגשם, השמש, רעידות האדמה וכולי.

אורן: אז אנחנו נמצאים מול כוח אחד?

 כן. אנחנו עובדי אלילים כמו בבבל, אין שום הבדל.

אורן: ואתה אומר שהשגיאה שלנו היא שאנחנו מתייחסים לכל הכוחות שאנחנו רואים סביבנו כפועלים עלינו במקום להתייחס למקור שלהם?

 כן.

 אורן: שממנו הם באים.

 כן וזה נקרא "עבודה זרה". זה נקרא "להשתחוות לפסל ולדמות".

אורן: עכשיו, מה זה אומר להתייחס למקור האחד שממנו בא הכול?

 כי אם אני יודע את המקור הזה, שהוא הנקודה המרכזית של כול הטבע העליון שמפקח, שמשפיע עלי, אז אני לא צריך את כל הכוחות הפרטיים שלו, אלא אני צריך להסתדר עימו. זה נקרא "לקבל כוח אחד כשליט".

אורן: איך אני יכול להסתדר איתו?

 תלמד אותו ואז תדע איך להסתדר. אנחנו פיתחנו את המדע, החוכמה, וכל מיני דברים כדי להשתמש נכון, למרות שזה לא נכון, אבל נניח שכן, כאילו לטובתנו בכל הכוחות הפרטיים האלה. אנחנו משתחווים לאלילים האלו ממש באותה צורה כמו הבבלים. אתם חושבים שהבבלים נתנו להם איזה צ'ופר, איזה בקשיש?

אורן: מנחה, מנחה קטנה.

 כן, וככה הם הרגיעו את הרוח? רוח אל תהיי חזקה, אני שם כאן איזו מטבע שתירגעי. מה אתה חושב, שככה אנשים חשבו?

אורן: אז איך?

 גם הם התייחסו לכל הדברים האלה בצורה שאלו כוחות הטבע, אבל כוחות טבע שונים, שאין עליהם רצון, מחשבה, בעל בית שנמצא לפחות בגובה האדם. אלא יותר מאיתנו כדי דרך כל הכוחות הפרטיים שנקראים "הטבע", להשפיע עלינו כדי להביא אותנו לשים לב אליו. שנמצא כאן בעל בית, הוא קיים, ואליו אנחנו צריכים להתייחס. זה מה שאברהם לימד במיוחד. ולכן הוא הראשון שדיבר על א-לוהות בצורה שזה א-ל אחד.

מה שנקרא מונותיאיזם, אבל זה לא מונותיאיזם שאתה מאמין במשהו, כמו שאנשים חושבים ולכן תיאיזם זו מילה לא מדויקת. אלא הוא לימד אותם איך להשיג את הכוח הזה. למה הכוח הזה משפיע עלינו דרך כל מיני אמצעים? כדי שאנחנו נשיג אותו. אז להשיג אותו אנחנו יכולים בזה שאנחנו מכיילים את עצמנו, עושים כיול פנימי עם מברג כמו בדוגמא. שאני מכייל את עצמי כדי לכוון את עצמי דווקא דרך כל כוחות הטבע, שמה שלא קורה לי, אני צריך להגיע אליו. אצלנו זה נקרא שצריכים כל הזמן לכוון לאין עוד מלבדו טוב ומיטיב.

ניצה: ההסבר הזה מאלף, וזה הזכיר לי איזו תמונה שאנסה לצייר רק כדי להמחיש זאת יותר, גם למי שמקשיב לנו ושומע. זה הזכיר לי משחק שהיינו משחקים כילדים. הינו מדליקים פנס ועושים צורות עם הידיים וזה היה משתקף על הקיר. ואני זוכרת שהיינו משחקים ואז היינו מנסים לתפוס את הדמויות האלה. וכשהסברת את זה פתאום הבנתי שאנחנו מנסים לתפוס את הדמויות האלה, את הצללים.

 ודווקא על ידי כל המדעים שלנו.

ניצה: דווקא על ידי המדעים שלנו?

 כן, עד כדי כך אנחנו נמצאים בטעות. שבמקום לשנות את המציאות בלפנות למקור שלה

ניצה: לפנס, למקור האור. אנחנו בעצם משחקים עם הצללים. מאוד אהבתי את ההקבלה הזאת כי באמת הסברת מאוד יפה שעבודת האלילים לא פסקה, אלא שאז עבדו את הכוכבים.

 גם היום ועוד עם המדע ובכל מיני טכניקות למיניהן, נכון.

ניצה: זאת אומרת, אז עבדו את כוכבים, השמיים, הקריבו להם קורבנות והיו מתפללים אליהם, והיום גם אנחנו עובדי אלילים בזה שאנחנו מנסים לתקן לכאורה את הצללים זאת אומרת את ההשתקפות.

 כל הפילוסופיה והמדע, הכול סביב זה.

ניצה: רק כדי שנבין עד הסוף, היום בניסיונות שלנו כבני אדם לתקן מערכות, לתקן דברים שאנחנו רואים שלא עובדים, אקולוגיה, את כל המערכות שלנו מסביב שהתקלקלו, זה נקרא בעצם "עבודת אלילים"?

 אנחנו הגענו בעבודת האלילים שלנו למצב שאנחנו רואים שאנחנו לא מסוגלים אפילו במקצת להקטין את מידת הנזק שאנחנו גורמים לטבע, מפני שכבר הגענו למצב שאין לנו ברירה. אנחנו לא מסוגלים להמשיך בצורה כזאת, אנחנו הורסים את החברה, הורסים את הטבע, הורסים את הכול.

כל המדע, היינו כל עבודת האלילים, כי מדע זה סך הכול אותה דת, רק בצורה קצת שונה. כאילו מה ההבדל בין זה לזה? זה שהמדע מסתמך על איך שהאדם בנוי?

 אז יוצא שבכל התחומים האלו אנחנו מגיעים למשבר וזה שהמדע מגיע למשבר זה דבר חדש. זה נקרא שאנחנו כבר לא מסוגלים לעבוד לפי השיטה שבה אנחנו משנים את העולם מחוצה לנו, וחושבים שהעולם הזה פעם יהיה יותר טוב ואפילו יהיה יותר מובן. לא, הוא לא יהיה יותר מובן, כי אחרי איינשטיין וכל המדענים אלו, אנחנו מגיעים למצב הרבה הרבה פחות מובן ממה שניוטון אמר. לכן אנחנו צריכים לפתוח את השיטה החדשה כלומר לעבור משינוי החיצון, שינוי העולם, לשינוי האדם, לשינוי הפנימי.

ניצה: אז מה ההגדרה הראשונה למונותיאיזם, איך היית מגדיר זאת לאורך כל ההסבר הזה?

 מונותיאיזם זה דבר פשוט, זה לא להאמין בצורה עיוורת אלא שקודם כל אנחנו מקבלים את האדם כמקור השינוי. שהמציאות כל כולה תלויה בתפיסת האדם, שהאדם מצייר את המציאות וחוץ מהאדם אין מציאות. זו תפיסה מאוד מאוד אינדיבידואליסטית, לא אובייקטיבית אלא סובייקטיבית בלבד, ובכל אדם זה קיים כביכול. ומה שאני רואה מחוצה לי זה מה שאני רואה בתוכי, אנחנו צריכים פשוט להגיע למצב שהיסודות האלה של תפיסת המציאות יהיו ברורים לנו, ושאנחנו נתחיל לעבוד איתם. שאנחנו נפזר את הידיעה הזאת להמון, למאסות.

כשאנחנו נתחיל להתרגל לתפיסה הזאת, לקבל אותה, לחשוב עליה, לאט לאט אנחנו נפתח בנו את החושים לזה וכך נרגיש. עכשיו, כדי לפתח חוש לזה, הכי טוב זה מה שהמליץ אברהם, אנחנו פשוט צריכים להתחיל להתחבר.

ניצה: איך החיבור קשור לזה שהתפיסה שלי משתנה?

 כי אני יוצא מעצמי על ידי החיבור. מה זה נקרא "חיבור"? כשאני יוצא מעצמי, אני מתחיל להרגיש רצונות של הזולת ובזה אני מקבל במקומי את תפיסת הזולת, את הרצונות שלו, את המחשבות שלו, ואז במקום למלאות את עצמי אני ממלא אותו. אני מתעלה מעל האני הקודם וכבר בונה מעצמי תפיסה חדשה. זאת אומרת אני מתחיל להסתכל על העולם דרך הזולת ואם כך יוצא שאני מתעלה מעל האגו שלי ומחליף את האגו שלי לאגו של הזולת. זאת אומרת בכך אני מכייל את עצמי לתפיסת מציאות שלא תלויה ברצון הטבעי שלי אלא ברצון חדש. וכך אני יכול להבדיל בין רצון לרצון, בין תפיסה לתפיסה, בין צורות יחסים שאני רואה,  ובין אלו לאלו אני תופס את המקור, מאיפה באות לי כל הצורות. והמקור הזה נקרא "הכוח העליון", שהוא אותו האור של הפנס ואני על ידי שינוי האצבעות שאני עושה דרכו, תופס את המציאות, בעצם על ידי זה אני לומד עליו.

ניצה: אז התנאי כדי לתפוס את אותו האור, זה שאני אסתכל עליו דרך המשקפיים של אורן?

 את תופסת אותו מהחושך, את עושה כל מיני צורות ועל ידי זה את מתחילה להבין מה הטבע של האור.

ניצה: שוב אני חוזרת, אני לא יכלה לתפוס את המקור דרך המשקפיים שלי, אני צריכה להסתכל דרך המשקפיים של אורן?

 כן.

ניצה: זה בעצם התנאי?

 דרך הזולת, כן.

ניצה: זאת אומרת בשביל זה יש חיבור?

 כן. רק בשביל זה, כדי להתאחד עם אותו מקור האור.

אורן: אני חייב פה לשאול איזו נקודה. דיברת הרבה על חיבור בין אנשים, על "ואהבת לרעך כמוך", אתה מדבר על להרגיש יותר אמפטיה לזולת?

 כן ודאי. כי במידה שאני יוצא מעצמי כלפי הזולת, במידה הזאת אני יותר קרוב גם לכוח העליון.

אורן: אני מכיר הרבה אנשים שהם מאוד מאוד אמפטים וכמו שאני רואה אותם אין להם שום קשר עם הכוח העליון.

 הם סתם אנשים טובים.

אורן: איך אתה מסביר את זה?

 אני לא מסביר, זו טעות שהם טובים לזולת. הם טובים לעצמם, וזה מתבטא בלעשות טוב לזולת.

אורן: כלומר?

 כי המניע שלהם הוא לעשות טוב לעצמם.

אורן: המניע נשאר לעשות טוב לעצמי?

 רק הביטוי שלו הוא בזה שאני עושה טוב לזולת.

אורן: ואז אני לא מזהה שיש מולי כוח אחד, הפנס, האור וכל מה שדיברת.

 ודאי שלא. אתה לא יוצא מעצמך, אתה נשאר אותו דבר.

אורן: אז מה זה אומר "לצאת מעצמך"?

 לצאת מעצמך, להתעלות מהרצון שלך ולקבל בחשבון רק את רצון הזולת ואת עצמו רק כאמצעי למילוי של הזולת.

אורן: זה התנאי לגלות את אותו כוח עליון שעליו דיבר אברהם?

 כן. כך אתה מייצר תנאים לגילוי הכוח העליון.

אורן: כל השדרוג הזה בתפיסת המציאות של הבן אדם, זה משהו ששייך רק ליהודים דתיים או מה בדיוק?

 בסופו של דבר לכולם.

אורן: מי זה "כולם"? בגדר ה"כולם" מי נכנס?

 בגדר כולם נכנס כל אחד ואחד.

אורן: כל אדם בעולם?

 כל אדם בעולם. וכל אדם בעולם בסופו של דבר יהיה מחויב לשנות את תפיסת המציאות שלו כדי לגלות את הכוח העליון ולהזדהות עמו.