חיים חדשים - תוכנית 883 - יחס לרע ולטוב בקבוצת לומדי חכמת הקבלה

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: היום אנחנו ממשיכים ללמוד מהרב לייטמן איך לקחת את החיים שלנו למקום טוב יותר. והרב לייטמן לימד אותנו בתכניות הקודמות שאם אדם רוצה להגיע למקום הכי טוב שרק אפשר, הוא צריך לשנות את עצמו מיצור שמקבל ואוהב רק את עצמו, ליצור שנותן ואוהב את הזולת, כי דרך זה אפשר לפתוח לעצמנו מציאות חדשה, והשינוי הזה מתרחש בתוך מעבדה מיוחדת שהיא נקראת בשיטה של חכמת הקבלה "הקבוצה". נרצה לברר היום עם הרב לייטמן איך עובדות מערכות היחסים בתוך הקבוצה, ובעיקר איך הן מביאות אותנו לחיים טובים יותר.

טל: בתוכנית הקודמת דיברנו על כל מיני גישות שקיימות שאנחנו מכירים, וזו גישה שמדברת עליה חכמת הקבלה שהיא באמת גישה אחרת. ואני רוצה היום להמשיך ולהבין מה בדויק מיוחד בגישה הזאת להבדיל מגישות אחרות.

אורן: שאנחנו מדברים על התמודדות עם חיכוכים.

טל: שהם דבר מאוד שכיח היום בעולם, אנחנו שומעים באמת הרבה על כל מיני מצבים חברתיים מאוד קשים שיש היום בעולם, חיכוכים בין ימין, בין שמאל, אנשים שכבר מרגישים שחסר להם החום וחסר להם הביטחון בחברה. ואנחנו מאוד מעוניינים לדעת איך מביאים את החום הזה חזרה לחברה שלנו, את תחושת השייכות, את תחושת הביטחון שהחברה צריכה לתת לאדם.

דיברנו על זה שבעצם בקבוצת הקבלה, בקבוצה שבה אנחנו לומדים את חוכמת הקבלה, אנחנו מסגלים לעצמנו משקפיים חדשים, יחס חדש לכל דבר שקורה לי, במיוחד בקבוצה. אבל בכלל, במקום לראות אנשים שפועלים ועושים כל מיני דברים, אנחנו רואים שהכול זה כוח אחד שהוא טוב, שהוא רוצה לקדם אותנו, והוא זה שפועל ומשפיע עלינו. ולמעשה אנחנו צריכים ללמוד איך לעצור את עצמנו מלהגיב בצורה אינסטינקטיבית, ולעשות איזה תהליך פנימי עם עצמנו, עם הכוח הזה, אולי אפילו בקשר לקבוצה, מבלי להגיב כפי שאנחנו רגילים להגיב.

רציתי לברר מה בדיוק ההבדל בין הגישה הזאת לבין גישה שבאמת אומרת להתאפק. האיפוק, המצב שאומר, אני לא אחשוב משהו רע, אני אנסה לחשוב על סיבות חיוביות שאולי האדם התנהג אלי ככה. אני אנסה לעצור את עצמי מלהגיב, אני פשוט אהיה חיובי. נניח אם מישהו עשה לי משהו רע, אני אחשוב על כל מיני סיבות למה הוא עשה את זה במקום מה שקרה במציאות. אני כאילו מנתקת את עצמי מהמציאות האמיתית כדי לבנות לעצמי סיפור אחר שיאפשר לי להמשיך בחיים שלי בצורה נעימה.

אז אני רוצה להבין, מה בדיוק ההבדל בין האיפוק הזה שקיים אצל הרבה מאוד אנשים לבין האיפוק שאתה מדבר עליו.

מה את רוצה בחיים?

 טל: בגדול, שיהיה טוב. שיהיה טוב, שתהיה אהבה, שיהיה חיבור, שיהיה נעים.

העיקר שיהיה טוב.

 טל: כן.

זאת אומרת, לחיות כמה שיותר טוב.

 טל: כן.

ואולי יהיה קצת יותר זמן, פחות זמן, לא חשוב, העיקר שיהיה טוב.

 טל: כן.

זאת אומרת, מטרת החיים היא להימנע מייסורים.

 טל: כן.

אז אני שואל אותך, זו באמת הצורה הנכונה של כל גוף חי, שהוא רוצה קודם כול את זה, קודם    כול לא לסבול. האם גישה כזאת מונעת את הסבל?

 טל: במשהו כן.

מה זאת אומרת?

 טל: כי אני מנסה למנוע מעצמי להרגיש את הסבל אם אני מנסה לתאר לעצמי מציאות אחרת ממה שהרגשתי.

זאת אומרת, יש כאן איזה אימון אישי שאת עושה לעצמך, ומרגיעה את עצמך עם כל מיני אמצעים עד סמים.

 טל: כן.

ואלכוהול, כל דבר ודבר, רק לא להתרגש, לא להתעצבן, לא להיכנס לכאלה וויברציות שכבר אי אפשר לסבול את החיים. אני רואה בזה בסופו של דבר בריחה מהחיים, כי זה סך הכול לא יותר מסמים ממש שאני בולע או מעשן, תלוי איזה סוג, אבל אני בזה לא מתקן את החיים. זאת אומרת, את מעדיפה לא להרגיש שום דבר רע, שיהיה לי טוב, תביא לי איזו נרגילה וזהו. את חושבת שזאת גישה בוגרת, נכונה, מתאימה לבן אדם? "זה הרע במיעוטו" את אומרת.

 טל: כן, במשהו אני מקנאה. אני לא כל כך מצליחה לעשות את זה, אבל אני מקנאה באנשים שכן, כי הם חוסכים לעצמם הרבה מאוד ייסורים, הרבה מאוד עימותים, הרבה מאוד בלגן.

עד שהם ממש מסתגרים מכל החיים, וחיים בתוך טלוויזיה או בתוך אינטרנט שלהם ולא רוצים יותר כלום. זאת אומרת, אם אני הייתי מקבל איזו קצבה חודשית.

 טל: קצבת קיום כזאת.

כן, אז אני הייתי סוגר את עצמי בבית, שיביאו לי פעמיים ביום פיצה, בירה, ואני הייתי כל הזמן שקוע באינטרנט וככה עד שאני מת.

 טל: בכלל עדיף לא להיות בקשר עם כל האנשים כי הם מביאים למצבים לא נעימים.

כן, יפה מאוד. את צודקת, זה לפי הדחף הפנימי הטבעי שלנו, האינסטינקיטיבי, זה באמת מה שאנחנו רוצים לעשות. ולכן את רואה גם לכיוון הזה מתפתחת כל הטכניקה שלנו, קווי התקשורת, כל מיני דברים. אני לא רוצה להיות בקשר עם אף אחד. זהו. עוד מעט יהיו לנו מכוניות שיסעו בעצמן, ואז אנחנו נשב במכונית וניסע איך שהמכונית יודעת לנסוע היא תיסע. אני אפילו לא אהיה באינטראקציה עם הרמזורים ועם עוד נהגים וכן הלאה.

אני אסתכל בתוך קטלוג בבית ואזמין מה שאני צריך דרך הדואר או משהו, וכך אני לא אצטרך שום קשר עם אף אחד. אני אבנה לעצמי איזה עולם כזה ווירטואלי שבו אני אדבר עם אנשים ווירטואליים שאני יכול לתכנת אותם בצורה הכי טובה לי. בשביל מה לי כל החברים האלו שהיו לי, שכל הזמן הם מעצבנים אותי ומתווכחים ואני מתעצבן עליהם. זאת אומרת, אני אבנה לעצמי ממש עולם טוב.

 טל: כן, לפעמים דווקא האיפוק הזה.

את כפסיכולוגית רואה בזה עתיד העולם הטוב? הכדאי?

 טל: ברור שלא. לי ברור שלאדם יש גם צורך עמוק ביחסים.

האם באמת את חושבת שהטבע רוצה להוביל אותנו, לפי כל מיני שיטות, של דרווין, פסיכולוגים למיניהם, לא חשוב מי, האם את חושבת שהטבע שלנו יסכים לזה שאנחנו ממש בצורה כזאת נתנתק זה מזה ונחיה בעצם כמו בקבר כבר עכשיו, מה הבדל.

 טל: לא, הרבה פעמים אני באמת רואה את זה שאנשים חיים בניתוק רגשי. הוא לא בהכרח ניתוק פיסי, אבל מנתקים אותם רגשית ממצבים סביבם כדי לא להיפגע, כדי לא להרגיש את הסבל שלפעמים אנחנו גורמים אחד לשני. אז במשהו זה עוד מאפשר למערכות יחסים להמשיך להתקיים, כי אחרת הם היו מתרחקים אחד מהשני. אז זו איזה הישרדות הייתי אומרת בתוך מערכות יחסים שיש בהן אכזבה, שיש בהם קושי. אז מן הסתם זה לא מיטבי. לכן התחלתי ושאלתי מה בדיוק ההבדל בין האיפוק הזה שבו האדם מנתק את עצמו מהרגש שלו בצורה כזאת.

הוא מנתק את עצמו מהאמת. הוא מנתק את עצמו מהחיים. לא חשוב איזה חיים הם, או שהם גרועים יותר ממוות או שהם טובים או באמצע, לא חשוב מה, אבל אלו הם החיים, אני חי אותם, אני קיבלתי אותם. עם מה שאני ומה הסביבה שלי, לא חשוב, אבל אני נמצא בזה, אני לא נכנס כבר עכשיו לבית קברות.

 טל: מה יש לי להרוויח מלהרגיש את הכאב הזה שקיים במערכות יחסים בין אנשים?

אין, אין שום דבר להרוויח חוץ מהנקודה הזאת שזו האמת. זאת אומרת הדרך שלי לבנות לעצמי איזה עולם מהפנטזיות שלי, הדמיונות למיניהם, זו לא צורה שהיא פותרת לי את הבעיות. אני כבר נקרא מרגע זה "מת".

 טל: אז אנחנו רוצים לחיות.

מה לעשות? זאת אומרת אין לנו ברירה, אלא אנחנו צריכים להבין בשביל מה כדאי לי לחיות, בנקודה הזאת זאת השאלה. אם אני עכשיו בונה לעצמי עולם ווירטואלי, שהכול ווירטואלי, יש לי אישה ווירטואלית, יש לי ילדים ווירטואליים, ואני מרגיש שאני נמצא ממש איתם כמו שהיום אנחנו בינינו, אבל בכל זאת אם את הכול אני בונה לעצמי, אני בזה גונב מעצמי את הרגשת החיים.

 טל: ואם החיים הם קשים ולא נעימים?

קשים זה לא העניין, אני צריך לברר בשביל מה לחיות, אולי לא כדאי בכלל. אז כדור אחד אני מקבל, נרדם, ושלום על ישראל. זאת אומרת, כאן יש לנו שאלה, מהי מהות החיים, והאדם צריך לענות על זה. במקרה כזה מתגלה חוכמת הקבלה. היא לא תעזוב אותנו, היא לא תיתן לנו באמת לנתק את עצמנו מהמציאות, ואנחנו נצטרך לגלות את הצורך לחיות, צורך להכיר את המציאות, ובאמת לפתוח אותו, לגלות אותו.

כי סך הכול הנושא של חוכמת הקבלה, מטרת חוכמת הקבלה, זה גילוי הבורא לנברא בעולם הזה. זאת אומרת, כאן בתוך החיים האלו הקשים ממוות, הריקניים מכל תוכן, למה דווקא כך אנחנו מרגישים? כדי שנצטרך לגלות את הכוח העליון, את הסיבה, את הכוח שברא לי את החיים האלו, ולדרוש ממנו, מה בראת, מה עשית, בשביל מה, למה, לאיזו מטרה, לאיזה צורך. לזה אדם מגיע. אז יש כאלה שמגיעים לפני, יש קצת יותר מאוחר, אבל סך הכול ההיסטוריה שלנו, ההתפתחות שלנו, צריכה להביא אותנו לשאלה הזאת, ואחרי השאלה ישנה התשובה.

 אורן: בגילוי הכוח העליון הזה שמסדר לנו את כל התמונה של החיים, אנחנו צריכים לפי השיטה שאתה מלמד לעבוד בתוך קבוצה של אנשים.

כן, אם אני רוצה לדעת באמת בשביל מה חיים, למה חיים, מה טוב ומה רע בחיים האלו וכן הלאה, אז אני פותח את ספרי הקבלה והם מלמדים אותי איך לגלות את סוד החיים, צופן החיים.

 אורן: והגילוי הזה של סוד החיים וצופן החיים הוא מתרחש בתוך מעבדה כזאת שהיא נקראת קבוצה של אנשים, שזו המטרה שלה ובתוכה מתרחשות כל מיני אינטרקציות מיוחדות שזו מטרתן, לגלות לכל אחד מאיתנו את הכוח העליון.

נכון.

 אורן: לימדת אותנו בתכנית קודמת שבתוך הקבוצה יתגלו באופן טבעי כל מיני מצבים בין אנשים, והדרך להגיב ולהתמודד איתם היא מאוד שונה ממה שלימדו אותנו והרגילו אותנו קודם מאז שהיינו ילדים ועד עצם היום הזה. זאת אומרת, כל האינטרקציות שיש לבני אדם במערכות יחסים, את כולם אפשר לשים בצד אחד, ויש משהו אחר אלה האינטרקציות שמתרחשות בין אנשים בתוך הקבוצה של הקבלה, שהמטרה שלה זה לגלות את הכוח העליון. עד כאן נכון?

כן.

 אורן: לימדת אותנו עיקרון מפתח אחד שאומר שבכל מערכת יחסים בין שני אנשים או יותר בתוך הקבוצה הזאת של הקבלה, אם למשל הרגשתי משהו שלילי ממך, אני צריך לצייר לעצמי שזה לא אתה, זה הכוח העליון פועל דרכך כלפיי.

גם חיובי, לא חשוב מה.

 אורן: גם חיובי, כל סוג אינטרקציה.

הכול.

 אורן: כל דבר. כדי להבין קצת יותר למה אתה מתכוון, אני אצליב לך משהו שאני יודע מהחיים שלי בכלל, ותגיד לי במה זה שונה. זה יעזור לי להבין אותך קצת יותר.

אני בן אדם בטבע שלי מאוד עצבני. אז אמרו לי, תשמע, בגלל שאתה באופי שלך מאוד עצבני, לפני שאתה מגיב לכל בן אדם, לא משנה על מה, תמיד תספור עד עשר. קודם כל שקט, ספור עד עשר, אחר כך שחרר משהו. לא לפני, כי אם אתה תשחרר את זה לפני, בטוח זה הרסני. זה נקרא "להתאפק", ללמוד להתאפק.

מאז שאני קטן למדו אותי ללמוד להתאפק, יביא אותך למקומות יותר טובים, פחות הרס בחיים. במה זה שונה מהתגובה שאתה עכשיו מלמד אותי, שבה אני אומר לעצמי, תשמע, מישהו עשה לך משהו רע? צייר לעצמך שזה לא הוא, זה הכוח העליון מפעיל אותו. חדד לי את ההבדלים בין שתי הגישות האלה.

אתה יכול לספור עד עשר או עד מאה, זה לא חשוב, אתה בזה סך הכול מרגיע את עצמך מלהתייחס לאדם בצורה לפי הטבע שהוא מעורר בך, בסך הכול. אתה בזה מקטין את החום שלך הפנימי.

אורן: העצבים הכוונה.

העצבים, כן, ומתייחס אליו קצת יותר רגוע. אין בזה שום תיקון. אני לא אומר שזה לא טוב. אולי זה יותר טוב ככה, מאשר להתנפל על האדם.

אורן: מיד, כן.

אבל אני מדבר על משהו אחר.

אורן: מה זה האחר הזה?

האחר הזה זו המטרתיות.

אורן: כלומר?

שאני מתייחס לאדם, לא חשוב איך שהוא מתנהג, כדי לאתר את הבורא שעומד אחריו, כי אותו אני צריך לגלות. זאת אומרת, אצלי המטרה אחרת. ולא חשוב לי איך האדם בעצמו מגיב. זה לא הוא מגיב. זה הבורא מגיב דרכו, שהאדם הוא רק פיקציה, כמו בובה, זו העטיפה, ובו הבורא מתנהג איתי. ואני שמתמיד בצורה כזאת כך להתייחס לבורא דרך כל זולת וזולת, דרך כל המקרים, דרך כל מה שקורה לי בחיים, אני על ידי זה מגלה אותו יותר ויותר.

זה רק צד אחד של העבודה שלי כלפי הבורא. והצד השני, שאני עובד כלפיו בצורה מכוּונת מעצמי, לא שהוא מעורר אותי, אלא שאני מעורר אותו כשאני נמצא בקבוצה.

אורן: את מי זה "אותו"?

את הבורא.

אורן: אז תסביר לי עוד פעם את הפעולה הזאת.

אני מגיע לקבוצה. בקבוצה כולנו כמוני, שרוצים לאתר אותו.

אורן: את הבורא.

כן. ואז אנחנו רוצים להתחבר בינינו. במה זה בינינו אם זה הוא בנו? לא. יש בנו נקודה שזה לא הוא. זו נקודה שמשתוקקת אליו. נקודה שהיא מעוררת בי שאלה, מהי מהות החיים? ואז אנחנו רוצים לחבר את הנקודות האלה בינינו, ושהנקודות האלו הן יחייבו אותנו להיות יחד לתמוך ולעזור זה לזה. ואת הנקודות האלה אנחנו מעלים למעלה מכל הדחפים האגואיסטים שיש בינינו. וכך יוצא שאנחנו יכולים לחבר את הנקודות, ההשתוקקויות שלנו לגלות את הבורא יחד, ואז בצורה כזאת אנחנו פונים אליו. מתפללים, מבקשים, "תן לנו בבקשה כוח להיות כמוך, להתקשר אליך, לגלות אותך, כדי להיות בקשר איתך, מה שנקרא בדבקות אליך".

וכשאנחנו כך עושים בינינו, זו כבר פעולה שלנו אקטיבית. אני לא מחכה שהבורא יתייחס אליי דרך החבר טוב או רע, אלא אני בצורה אקטיבית עם כל יתר החברים, מה שנקרא מתפללים לבורא, מעלים מ"ן, החיסרון שלנו לגלות אותו. מה זה "אותו"? כוח השפעה, כוח האהבה.

אורן: איפה אנחנו רוצים לגלות אותו?

בקשר בינינו.

אורן: ביחסים בינינו?

כן.

טל: זה אומר שאפשר להימנע ממצבים לא נעימים ומחיכוכים?

את בשלך. אותה שאלה יש לך. איך להימנע מאי הנעימות.

טל: לא, כי אתה אומר שיש דרך להיות אקטיבי.

ודאי, אבל לא להימנע. אנחנו רוצים לקחת את כל המצבים, גם הרעים וגם הטובים, ועם שניהם לעבוד, גם עם הפלוס וגם עם המינוס.

טל: מה צריך להיות היחס שלי למצב לא נעים? האם לאפשר לעצמי להרגיש את אי הנעימות הזאת, להבדיל ממה שאמרנו בהתחלה, שאני לא רוצה להרגיש? האם זה טוב שאני ארגיש את אי הנעימות?

כן.

טל: למה?

כי יהיה לך אחר כך יכולת בדיוק לבנות על זה יחס חיובי.

טל: כי בתוכנית הקודמת אמרת שאנחנו שמחים גם עם הטוב וגם עם הרע.

נכון.

טל: אז איך להיות שמחים ברע שמתגלה?

אם את מלכתחילה נמצאת במגמה שאת מגלה את הבורא טוב ומיטיב, אין עוד מלבדו, ואין רע בעולם, אלא הרע מתגלה כדי שעל פניו לגלות את הטוב, והרע הזה הוא מלאכותי, הוא פשוט ההיפך מהטוב שמתגלה כדי שאנחנו על פניו נרגיש טוב, בקונטרסט בין שני הדברים האלה, בניגוד בין שניהם, אז אני שמח בגילוי הרע. שמח, זה נקרא "שמח ברשעים שמתגלים".

אורן: אני רוצה לתת דוגמה פרקטית מהחיים ותלמד אותי את כל התורה הזאת על בסיסה. בן אדם בתוך הקבוצה ואני נכנסנו לאיזו סיטואציה שאני מאוד נעלבתי ממנה כי הבנתי שהוא חושב עליי דברים כל כך נוראיים, שלא הייתי מדמיין שהוא יחשוב עליי שאני כל כך רע כמו שהוא חושב. וכשהבנתי שהוא באמת ככה מרגיש, לא בכאילו, לא עושה לי פוזות, הוא באמת חשב עליי דברים איומים ונוראיים, בעיניי זה מאוד מאוד פגע בי, כי לא האמנתי איך זה יכול להיות, מה עכשיו אני עושה מפה? עכשיו אני מאוד מאוד פגוע, מה הלאה?

שהוא חושב עליך רע?

אורן: כן.

לעשות לו טוב. כל דבר.

אורן: אני מרגיש ממנו עכשיו ריחוק עצום.

אל תסתכל מה הוא חושב. אל תסתכל איך הוא מקבל אותך, איך הוא מפענח את ההתנהגות שלך. זה הבורא נותן לו כך לקבל. זה לא הוא.

אורן: אז מה כן? את זה לא לעשות.

מה את זה לא לעשות?

אורן: אל תסתכל על איך שהוא מקבל אותי.

כן.

אורן: איך שהוא חושב עליי, מזה לרדת.

כן.

אורן: כאילו בזה בכלל לא לעסוק.

לעסוק בזה, שזה הבורא נותן לו כך להגיב עליך.

אורן: אוקיי.

זה הבורא, לא הוא.

אורן: לא הוא, אלא הבורא.

כן.

אורן: צעד ראשון. וצעד שני?

מה הבורא מראה לך בזה שכך הוא מתנהג איתך? זה כבר לא החבר, אלא הבורא דרכו?

אורן: מה? מה הוא מראה לי?

הוא מצפה ממך שאתה סוף סוף תגיב נכון.

אורן: מה זו תגובה נכונה?

את זה כבר אתה תגיד. שאתה נכנס באינטראקציה עם הבורא, שהוא רוצה על פני זה לעורר אותך לפעולה טובה.

אורן: ומה היא פעולה טובה?

"על כל פשעים תכסה אהבה".

אורן: כלומר?

שאתה תגיב באהבה.

אורן: להגיב באהבה לאותו חבר?

כן. לבורא, לא לחבר.

אורן: איך אני מגיב באהבה לבורא?

כמו לחבר.

אורן: איך?

כי הבורא בונה אותו.

אורן: לא למה, אלא איך אני מגיב באהבה לבורא?

בסבלנות לחבר, בעזרה אליו, ביחס יפה. מה שלא יהיה, כל הזמן לזהות אותו כבחור טוב, ניטרלי, שהבורא דרכו משחק איתך. אין חברים, יש בורא שמופיע לפניך בתשעה כאלו לבושים שונים כלפיך. זאת העשירייה שלך.

טל: וכשאני אתייחס נכון, אז היחס של החבר ישתנה כלפיי?

זה לא חשוב לי. זה לא חבר, זה בורא. אם אני אתייחס נכון, יחס הבורא יכול להשתנות לטוב, יכול להשתנות לרע. כביכול רע וטוב, אלא הכול זה כלפיי כדי לקדם אותי לגמר התיקון.

טל: מותר לי לשתף מישהו במה שאני חווה כדי לא להיות כל כך לבד בכל התהליך הזה? אם עכשיו חוויתי מקרה קשה בקבוצה עם החברים, מותר לי להגיד למישהו, תראה מה קורה איתי?

לפעמים אנחנו מדברים על זה, אבל יותר טוב להיכנס למאמרים, ללימוד, ושם לראות את זה.

אורן: איך אני יודע בתהליך הזה אם הצלחתי לפעול נכון? היה מישהו, פגע בי. פעולה ראשונה זה לצייר לעצמי שזה לא הוא, זה הבורא. פעולה שנייה, להגיב בכל זאת באהבה. איך אני יודע אם אני באמת בכל המערכה הזאת, על כל שלביה, מצליח, אם אני באמת מצליח לראות דרך בן האדם את הבורא, או לא?

 שאתה אוהב אותו ואת הבורא בו.

אורן: זו הבדיקה? אז תגדיר לי אותה עוד פעם קצת, איך בדיוק אני יודע אם הצלחתי או לא?

שאתה בסופו של דבר אוהב את החבר ואוהב את הבורא.

אורן: מה זה אומר לאהוב את הבורא?

שאתה מודה לו על כל התרגילים האלה שהוא מעביר דרכך ודרך החבר, כי כל העולם הוא נברא בשבילך.

טל: ואת התרגילים האלה אמרת שאפשר לעשות רק בקבוצה. למה זה לא יעבוד אם אני אתייחס ככה גם מחוץ לקבוצה?

לא. הם לא מבינים את זה, ואת תתחילי להציג את עצמך כמוזרה.

טל: אני לא אוכל להתייחס בחוץ.

הבורא לא משחק דרך אנשים סתמיים. רק בקבוצה. עם אנשים זרים, צריכים ללמוד איך לעשות זאת.

אורן: היום למדנו שיטה מאוד מיוחדת איך להתמודד עם חיכוכים שמתגלים ביחסים ביני לבין אחרים בתוך המעבדה הזאת שקוראים לה "קבוצת קבלה". סכם מה הדבר הכי חשוב שאני צריך לזכור בראש בכל מצב הכי גרוע שלא יפול עליי, ביחס הכי שלילי שאולי אני ארגיש ממישהו, מה הדבר הכי חשוב שאני צריך לקחת בראש?

ש"אין עוד מלבדו", שרק הבורא הוא סובב את הכול, אותי ואת האחרים. ואני ביחס שלי עם חברים ואחרים אליי, צריך לגלות אותו בלבד, כוח אחד שמסדר את כל היחסים ומבשל את הכול ומקדם את הכול לזה שנגלה רק אותו.