חיים חדשים - תוכנית 885 - סדנה, ישיבת חברים וסעודה בקבוצת לומדי חכמת הקבלה

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: במסגרת סדרת התכניות שלנו "חיים חדשים" עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן אנחנו רוצים ללמוד הפעם את השיטה העתיקה של הקבלה שאותה הרב לייטמן מלמד, לדבריו היא יכולה להביא אותנו לחיים מתוקנים יותר גם ברמת הפרט וגם לכולנו כחברה.

במהלך התוכניות הקודמות הזכיר הרב לייטמן שאם אדם רוצה לקחת את החיים שלו למקום טוב יותר, אז הוא צריך לעשות זאת לפי אותה שיטה יחד עם אנשים נוספים בתוך מסגרת קבוצתית. הוא דיבר על כל מיני פעילויות מיוחדות שעושים בתוך קבוצת הקבלה, והפעם ננסה להבין איך הן עובדות ובעיקר מהן יכולות לתת לנו לחיים.

יעל: במסגרת התוכניות שלנו על תיקון האדם, על תיקון העולם, נרצה להבין קצת יותר לעומק אילו פעילויות כדאי לנו לעשות על מנת לקדם את תהליך התיקון. עד היום למדנו ממך שאם אנחנו רוצים לגלות מציאות יותר רחבה, לפתוח לעצמנו מעבר כלשהו מהטבע האגואיסט שלנו שרגיל לקחת לעצמו לטבע של אדם אוהב, נותן, חושב על הזולת ולא על עצמו, אז בנקודה הזאת חל המהפך של התיקון וכל זה קורה בקבוצה, ביחד.

אילו פעילויות קבוצתיות אנחנו יכולים לעשות כדי לקדם את התיקון, דיברת על פעולה שנקראת סדנה, נשמח אם תוכל להסביר לנו מהי סדנה?

אנחנו מכירים את הסדנאות מהחיים שלנו, אנחנו מפעילים קבוצות אנשים ורוצים לעשות איתם משהו, ילדים, מבוגרים, נשים, גברים, לא חשוב באיזה נושא, סדנה זו בעצם הפעלה קבוצתית. השאלה בעצם מה עניין הסדנה ללימוד חכמת הקבלה? כשאנחנו נפתח את מהות חכמת הקבלה שהיא השגת הבורא לנברא בעולם הזה, נראה שהשגת הבורא יכולה להיות אך ורק לפי חוק השתוות הצורה, והשתוות הצורה זה נקרא שאני חייב להיות בתכונות שהבורא נמצא, בתכונות שדומות לו, ואז אני אוכל לגלות אותו.

כמו בעולם שלנו, כל גלאי חייב שיהיו בתוכו אותן תופעות שהוא רוצה לגלות, נניח גלאי עשן, הגלאי חייב להיות בנוי בפנים כמגלה עשן ולא כמשהו שמגלה טעם מתוק, מר, חומצי ועוד. אותו דבר כאן, אם אני רוצה לגלות את הבורא אז אני צריך לבנות חוש שלא קיים בי, חוש שממש דומה לטבע של הבורא. סליחה על הדוגמה, אבל כמו שכלב שבודק עם אף שלו אחר משהו, כך אני, אם אני אחפש את הבורא אז אני אוכל לאתר אותו, רק שאני צריך אף כזה שמגלה איפה הבורא נמצא, איפה הוא נסתר.

המקובלים אומרים לנו שהבורא נסתר בתוככם, ואם אתם נמצאים ביניכם ביחס הדדי, ביחס יפה וטוב, באיש את רעהו יעזורו, באהבת חברים, אם אתם כאיש אחד בלב אחד, כל ישראל חברים, ועוד כאלה אמרות, זאת אומרת אם אנחנו באמת משתדלים להרגיש בפנימיותנו שאנחנו כאחד אז בנטייה הזאת אנחנו מתחילים, כמו כלב שמרחרח עם האף, להריח איפה הבורא. רק שאנחנו לא מחפשים אותו באיזה מקום מרוחק אי שם, אלא כשאנחנו מתקשרים בינינו יותר ויותר בכל מיני אופנים ידידותיים, אז אנחנו מחפשים איפה ויכול להיות שבזה אנחנו נגלה את הבורא.

זאת אומרת אם אנחנו מגלים בינינו יחס הדדי וטוב אז ברור שבתוך היחס הזה שבינינו מתגלה הבורא, יוצא שאנחנו בונים בינינו רשת קשר יפה עד כדי אהבה. הרשת קשר הזאת נקראת שכינה מפני שבתוכה, בתוך הרשת הזאת אנחנו רוצים לגלות את הבורא כשוכן, כנמצא בה. לכן אנחנו לא צריכים לברוח לאף מקום אלא רק לתקן את רשת הקשר שבינינו, שהיחסים בינינו יהיו יחסים של השפעה הדדית, אהבה הדדית, חיבור, חיבוק, שאנחנו נהיה כל כך צמודים זה לזה בפנימיותנו עד כדי כך שביחס ההדדי בינינו יתגלה בורא. לכן אנחנו צריכים לשים דגש על הקשר בינינו כי בתוך הקשר הזה מתגלה הכול.

כדי ליישם את הקשר הזה אנחנו עושים פעילויות, זאת אומרת עשרה אנשים שרוצים להגיע לגילוי הבורא מתאספים ובתוך היחס שהם מפתחים ביניהם הם מגלים אותו לאט לאט, אבל בתנאי שהם מממשים את עצות המקובלים שכתובים בספרים שלהם על חיבור בתוך עשירייה.

העשירייה מתאספת מדי פעם, רצוי יום יום, היא גם לומדת את חכמת הקבלה, אבל חוץ מזה היא גם משתדלת להתחבר עם כל החברים, היא מדברת על החיבור ועל אופני החיבור. העשירייה קוראת יחד את מאמרי המקובלים, היא גם עושה כל מיני תרגילים ופעולות והכול כדי לפתח את הקשרים הנכונים בין כל החברים על מנת שהקשרים האלה יגלו את רשת הקשר ביניהם שכבר נמצאת בפנים, ורק צריכים כאילו לעלות אותה כמו שמעלים רשת דגים מעומקי המים. כך אנחנו נתפוס את הבורא, כך נגלה אותו.  

הפעולות שהחברים עושים בהתקשרויות ביניהם כדי לגלות את הבורא, היינו כדי לדמות את עצמם לבורא, כדי לדמות את היחסים של השפעה ואהבה ביניהם לכוח העליון, היא נקראת סדנה. כדי לגלות את הבורא יש לנו את לימוד חכמת הקבלה שמדברת מלמטה למעלה מה שנקרא, כי חכמת הקבלה מדברת איך המציאות הזאת נוסדה, איך היא התייצבה מלמעלה למטה, מעולם אין סוף ועד העולם שלנו, ויש את הלימוד, איך אנחנו עולים מהעולם הזה בחזרה לאין סוף בגילוי הבורא, ואת זה אנחנו עושים על ידי הסדנה.

אורן: מה זה סדנה, מה הפעולה שלה, איך היא מתנהלת?

סדנה זאת הפעלה של עשרה גברים או נשים שיכולים לעשות תרגילים שהמקובלים ממליצים להם, או שמורה הדרך שלהם מציג להם כמורה, כמדריך, כמו מדריך בקבוצת ספורט, ממש כך.

אורן: כן, אבל זה לא תרגילי ספורט?

מדובר על תרגילים פנימיים שנעשים על ידי התאמצות פנימית כדי להתחבר וכדי לגלות את הבורא. אם הם יכולים לעשות את זה בפעולה אחת, מה טוב, אבל בדרך כלל זה לוקח הרבה פעולות משך הרבה חודשים ואפילו שנים.

אורן: אם כך כל התרגילים האלה שמטרתם לייצר התקשרות מיוחדת ביניהם ובתוכה הם יוכלו לחוש את הכוח העליון, את הכוח של השפעה ואהבה, הם נקראים "סדנה"?

כן. יש הרבה סוגים של תרגילים, אי אפשר אפילו לספור אותם כי כל הסדנה זה משהו אחר, תלוי באיזו התקשרות, תלוי מה הבורא נותן להם. אבל הסדנה היא בדרך כלל באה כהכנה ללימוד חכמת הקבלה.

אורן: מה הכוונה?

בסדנה אנחנו מפתחים בינינו קשרים ובודקים עד כמה הקשרים בינינו תואמים לטבע הבורא, לטבע של השפעה ואהבה. אחרי שאנחנו מגיעים להשפעה ואהבה משך הסדנה, או לא מגיעים לזה משך הסדנה, אבל מגלים עד כמה אנחנו מנוגדים, אז אנחנו מגיעים עם זה ללימוד ודרך הלימוד אנחנו דורשים כוח השפעה מלמעלה, מה שנקרא המאור המחזיר למוטב, כוח התורה. כי זה נקרא לימוד תורה, "בראתי יצר הרע", יצר שמפריד בינינו בעשירייה, "בראתי תורת תבלין". מה זה תורת תבלין? "המאור שבה מחזירו למוטב". זאת אומרת אם אנחנו לומדים בעשירייה כדי להתקרב, כדי להתחבר בינינו אז אנחנו יכולים להשתמש בכוח התורה. כי בזמן שאנחנו לומדים איך להיות מחוברים, מה זה פרצופים, עולמות, מדרגות, סולם, איך הכול מתחבר יחד ומחבר אותנו, אז אנחנו מפעילים עלינו כוחות, אנחנו מזמינים, אנחנו מושכים עלינו כוח מיוחד שנקרא תורה, אור מקיף, המאור המחזיר למוטב שמשפיע עלינו ומקרב אותנו זה לזה. כך אנחנו בונים את רשת הקשר, בסופו של דבר אנחנו מגלים בה אופנים מיוחדים שנקראים הופעת הבורא, גילוי הבורא.

אורן: אני רוצה רגע להבין ברמה הכי בסיסית, אני יודע שתרגילי ספורט מתנהלים באולם ספורט, ולימוד מתנהל עם ספרים, עם קריאה, עם הקשבה ואולי כתיבה. על מה מבוססת הפעילות הזאת שנקראת סדנה, האם היא מבוססת על שיח, על דיבור בין אנשים?

כן, היא מבוססת על דיבור בין אנשים, אבל הדיבור הזה מגיע על פני קטעים מיוחדים שכתבו לנו המקובלים. כל פעם אנחנו לוקחים אוסף קטעים על נושא מיוחד ולפי זה אנחנו בונים את הסדנה.

אורן: והמדריך, מורה הדרך מוביל את הקבוצה. האם זה סוג של דיון?

זה לא כל כך דיון, כי לא כל כך חשוב לי מה הם מדברים, עד כדי כך שאני כמדריך מחייב אותם לדבר יחד.

אורן: למה אתה מתכוון?

כולנו מדברים בבת אחת.

אורן: זה סוג של תרגיל?

כן, זה סוג של תרגיל. למה אני עושה את זה? כי לא חשוב לי על מה הם מדברים, חשוב לי מה עם הלב שלהם, עד כמה הוא רוצה להיות בתוך החברה, להשפיע, לתת, לחבר את האחרים ולגלות את הבורא. זה מה שחשוב, זאת אומרת הנטייה הפנימית של האדם כלפי עשירייה.

אורן: אני מבין שזה מאוד מגוון, זה עולם שלם של תרגילים שנקראים סדנה, מורה דרך מוביל אותה וההמטרה שלה היא להתחיל להתקרב לתכונות של חיבור ואהבה. אם מגלים שאנחנו לא בהן, גם זה טוב, כי אפשר לבקש כוח מתקן על ידי לימוד בכתבי המקובלים. האם יש משהו נוסף שאנחנו צריכים לדעת לגבי המונח הזה שנקרא בקבלה "סדנה"?

יש הרבה דברים, זה מפגש מיוחד בין עשרה חברים שחייבים לבצע אותו לפני כל לימוד, לפני כל פעולה.

אורן: מה הכוונה, לפני כל פעולה?

חוץ מפעולת הסדנה שאנחנו עושים לפני הלימוד, יש גם פעולת סדנה שאנחנו צריכים לעשות והיא נקראת ישיבת חברים.

אורן: זו פעולה נוספת, מהי הפעולה הזאת שנקראת "ישיבת חברים" ושמתרחשת בתוך הקבוצה של הקבלה?

ישיבת חברים זה קצת אחרת מסדנה, זו ישיבה גדולה, היא כוללת כמה סדנאות, הקבוצות, העשיריות יכולות להיות יחד עד אין סוף.

אורן: עד כה דיברנו על פעולה שמתרחשת בקרב עשרה אנשים, עכשיו יש מפגש גדול יותר שבו יכולות להיות הרבה קבוצות של עשרה אנשים, שמתקבצים למפגש אחד.

כן. נגיד בעולם יש לנו שמונה מיליארד איש, לא חשוב קטנים, גדולים, אז נגיד אתה מוריד אפס אחד, אז יש לך שמונה מאות מיליון קבוצות של עשרה אנשים.

אורן: כשהם כולם מתאספים להתקבצות אחת גדולה.

אפשר להגיד שזה גם סדנה, אבל זה כבר יותר ישיבה.

אורן: הפעולה שנקראת "ישיבת חברים", מהי הפעולה הזאת?

זאת פעולה יותר כללית. היא ודאי גם נמצאת לפי אותם החוקים כמו בסדנה, אבל הישיבה היא יותר כללית. לא נכנסים בישיבת חברים לבירורים, אלא שם מדברים על הדברים היפים, עד כמה שאנחנו מצליחים להתקדם לגדלות החברים, לגדלות המורה, לגדלות הבורא. עד כמה אנחנו כבר רואים את עצמנו בצורה חיובית, רואים את כל העיסוק שלנו כמקדם ומעלה אותנו. זו בעצם ישיבת החברים, שהיא תמיד מתבצעת בקו ימין. 

אורן: כלומר?

ללא ביקורת כדי להרים את החברה.

אורן: להרים את הרוח?

כן. כי בדרך כלל היא מתממשת בחברה גדולה, שם יש הרבה מאוד אנשים ובדרך כלל אנחנו עושים ישיבת חברים כך, שלא כל עשירייה ועשירייה נשמרת במבנה שלה, אלא כולם נמצאים כעשירייה אחת, כמו מבנה אחד. נגיד מגיעים ארבע מאות איש, אז אנחנו לא מחלקים אותם לארבעים עשיריות, אלא כולם יושבים בעיגול אחד, כולם מתחברים יחד, כולם מרגישים את עצמם שהם כמו עשירייה אחת.

אורן: מה המטרה של מפגש כזה?

לפי חוכמת הקבלה אנחנו לומדים שאין יותר מ ה-ו-י-ה, זאת אומרת עשר, עשירייה. אין יותר מעשר אבחנות. ולכן זה יכול להיות כל מספר של בני אדם, ותמיד הוא יהיה כלפי המבנה הכללי כעשירייה.

אורן: אני מבין שישיבת החברים הזאת, זה מפגש שהמטרה שלו זה להרים את הרוח?

כן.

אורן: ולהרים את חשיבות הדבר שאותו אנחנו רוצים לעשות?

כן.

אורן: לרומם את החשיבות של הבורא, של הקבוצה שלנו, של המורה שלנו, של הדרך שלנו. כלומר, להעלות את החשיבות של ההתפתחות הזאת שלנו שאליה אנחנו שואפים?

אמת.

אורן: מהו הכלל הכי חשוב שאותו חייבים לשמור, כדי שמפגש ישיבת החברים יתנהל בצורה מוצלחת?

שאנחנו כולנו רוצים להרגיש את עצמנו מחוברים. אבל אנחנו לא דנים על כל מיני דברים שליליים, חיוביים, כל מה שנמצא בנו, כל מה שאנחנו יכולים לעורר כאיזה מקור לריחוק, לסכסוך חס ושלום, אלא הכול זה לכיוון הגברת גדלות הבורא, וגדלות הקבוצה.

אורן: כשפעולה כזו של ישיבת חברים מסתיימת, מה המדד שהייתה מוצלחת?

שאני יוצא משם ממש מלא בהערכת החברה, בהערכת חכמת הקבלה, בהערכת המורה, בהערכת הבורא מעל הכול ומרגיש את עצמי מאושר ביותר.

אורן: זאת המטרה?

כן.

אורן: זה איזה תרפיה פסיכולוגית כזאת המונית, מה בדיוק פה קורה?

לא, אנחנו באמת מדברים על דברים נכונים, לא שאנחנו משקרים, לא שאנחנו עושים כאן איזה הפנוט פנימי.

אורן: זה מה שרציתי להבין, אז מה כן?

אנחנו בזה רק מגיעים למצב ש"איש את רעהו יעזורו". בזה אנחנו עוזרים לכל אחד ואחד, להתעלות על ידי המשענת שהקבוצה נותנת לו, אותה מעלית, שהוא יעלה לגובה של הקבוצה. ולא חשוב באיזה רמה האדם נמצא, הקבוצה מעלה אותו.

אורן: הפעילות הזאת שנקראת ישיבת חברים, זה סוג של מעלית. נגיד אני נכנס למעלית, ולא משנה באיזה רמה אני, אני יכול לעלות איתה לקומה שנייה, שלישית, אולי אפילו לפנטהאוז.

כן.

אורן: הזכרת בתכניות הקודמות כמה פעמים את הסעודה. בקבוצת קבלה עושים מידי פעם סעודות. מה מיוחד כל כך בסעודות? הסעודות שאני מכיר, זה בעיקר סעודת יום שישי שמתכנסת כל המשפחה או בחגים, כמו ראש השנה, פסח, וזה הרבה יותר בומבסטי. כשמדברים בקבוצת קבלה על סעודה, מה המאפיינים המיוחדים שלה?

סעודה זה דבר הכי קשה. כי בזמן הסעודה האדם צריך להרגיש את עצמו שהוא נמצא יחד עם כולם והוא אוהב את כולם, ונמצא איתם בקשר. ומה שהוא עכשיו טועם בסעודה, הוא רוצה שכולם יטעמו גם כן. יש ביניהם קשר חברתי עד כדי כך, שמה שהוא מרגיש בטעם של האוכל, הוא לא מרגיש מהאוכל עצמו, אלא הוא מרגיש טעם מזה שהם יחד אוכלים וזה מה שממלא אותו. שהעיקר זה לא להרגיש טעמים מהמאכל, אלא טעמים מזה שאנחנו עכשיו ממלאים זה את זה ביחס שלנו ההדדי.

אורן: באיזה סוג של יחס?

של אהבה, של מילוי, של חיבור. ואז יוצא שבסעודה הוא נמצא במתח פנימי רב, כי הוא צריך כל הזמן לשמור באיזה כוונה הוא עכשיו עושה את הביס, מכניס כף או מזלג לפה, לועס ובולע, ומרגיש את הטעמים מהלעיסה ומהבליעה ואף מהעיכול. הוא ממש נמצא כאן בקבלת האור בתוך הכלי הרוחני שלו, בחיבור יחד עם כולם. כי הקיבה הרוחנית היא כולה לכולם יחד, היא לא לכל אחד לחוד.

ולכן הוא חייב להרגיש כמו שהוא אוכל עם כולם באותו פה, באותה לשון, באותו חייך וגרון והוא מרגיש שהוא לועס בל"ב שיניים, שהוא עושה כאן בירורים בל"ב נתיבות חכמה. וכשהוא בולע, הוא בולע את זה עם כולם ומרגיש לאו דווקא את הטעם של האוכל, אלא את הטעם שיחד עם כולם הוא עושה את זה. הוא הופך את הפעולה הגשמית הזאת, לקבלת האור בפרצוף הרוחני, בעל מנת להשפיע.

אם כך הוא עושה כלפי כולם, הוא יכול גם לחשוב שהוא עושה את זה יחד עם הבורא. לכן סעודה זה דבר מאוד מאוד קשה. הרבה יותר גבוה מסדנה ומישיבת חברים.

אורן: לימדת אותנו היום שלוש פעולות של קבלה שמתרחשות בתוך קבוצה.

שהן כולן לחיבור.

אורן:  דיברנו על סדנה, דיברנו על ישיבת חברים ועכשיו סיימנו בסעודה. מה המטרה של כל הפעילויות האלה ולאן הן צריכות להביא אותי בסופו של דבר כפרט בתוך הקבוצה? בשביל מה כל השגעת הזאת?

שאני לא אהיה פרט בקבוצה. שאהיה מחובר עם כולם, שאני אתמוסס, שאדלל את עצמי בקבוצה בצורה כזאת שלא יהיה זכר ממני, אני אהיה כלול בכול, בכולם, בכל החברים.

אורן: בשביל מה?

לאבד את הפרטיות האגואיסטית שלי.

אורן: לאבד זה רע. מה אני מרוויח?

אני מרוויח בזה שאני מקבל את כול הכלי הזה, כל תכונות ההשפעה שיש מכולם. איך אחרת אני יכול אם אני לא יוצא מהאגו שלי?

אורן: לאיפה אני יוצא?

אני יוצא ונכלל בתוך החברים.

אורן: ומה אז?

אז אני מרגיש שאין שום דבר חוץ מהחברים.

אורן: ומה אז?

ובמידה שאני מאבד את עצמי, אני נכנס לעולם העליון בהרגשת הבורא.

אורן: איזה מין הרגשה זאת להרגיש את הבורא?

אני לא יכול להגיד. זו הרגשה שהאדם באמת עולה לטבע השני, לטבע של השפעה ואהבה. אין יותר מילים.