חיים חדשים - תוכנית 898 - מודעות האדם

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: במסגרת סדרת התוכניות שלנו "חיים חדשים" עם הרב דר' מיכאל לייטמן, אנחנו רוצים לשוחח הפעם על המודעות שלנו כבני אדם, על דברים שאליהם אנחנו מודעים, על דברים שאליהם אנחנו מודעים פחות, ואיך זה משפיע על החוויה שלנו בדרך לחיים חדשים.

ניצה: לכל אחד ואחד מאיתנו יש איזו נקודת הסתכלות שדרכה הוא קולט את המציאות, רואה את הדברים. אני מאוד אוהבת להסתכל למשל על ילדים קטנים, כשילד קטן מתחיל לגלות את העולם הוא כל הזמן הולך עם עיניים פקוחות, הוא מאד מתרגש. כל דבר שהוא רואה, הוא בעצם רואה אולי בפעם הראשונה ולכן יש לו המון שאלות כי הוא כל הזמן מזהה בעצם דברים חדשים מסביבו וזה מאוד מרגש.

ככל שהילד הולך וגדל הוא מתחיל לקבל איזו תפיסה לגבי איך המציאות נתפסת סביבו, מה זה אומר טבע, מה זה אומר חיות, מה זה אומר אנשים, בני אדם, כל מיני דברים סביבו, וכשהוא מתפתח קצת יותר אז הוא לאט לאט גם מתחיל להיות מודע למה שמתחולל גם בתוכו. כלומר לא רק מחוצה לו אלא גם בתוכו. הוא מתחיל לשים לב שיש לו מחשבות, שיש לו רגשות, שיש לו עוד איזה עולם פנימי כזה. בצורה כזאת אדם מתפתח, בין זה שהוא תופס ונעשה מודע לעולמו החיצוני ובין זה שהוא תופס ונעשה מודע לעולמו הפנימי.

נתחיל עם השאלה הראשונה, האם מודעות זה משהו שמאפיין רק את בני האדם או שגם ליצורים נוספים יש מודעות?

לפי מה שאמרת כנראה שזה שייך לכולם. כל אחד שמרגיש עצמו קיים, הוא מרגיש שהוא קיים מעצמו ומהסביבה שלו, השאלה עד כמה הוא מודע לזה שהוא קיים ושעולמו קיים. במידה זו או אחרת זה נמצא בכל יצור, אפילו בדומם.

ניצה: האם לדומם יש מודעות, ברמה מסוימת?

מאיזו דרגה אנחנו מתחילים לקבוע שיש מודעות או לא, האם כשהוא מגיב כלפי משהו שהוא מרגיש מבחוץ והוא מרגיש אותו מבפנים, כל מיני תופעות פיסיות, זואולוגיות, ביולוגיות, בצומח ובחי, גם שם קורת מודעות רגשית. לכן מאיזה מקום אנחנו מתחילים לספור מודעות רגשית, בעצם מה ההבדל בין תא חי וממתי מתחיל להיות תא חי או לא.

ניצה: בהתאם להגדרות אולי.

כל אלה הגדרות, ואנחנו עדיין לא יכולים לקבוע שום דבר וודאי.

ניצה: בוא נתבונן על המודעות של האדם. המודעות של האדם היא בעצם איזה תהליך שמפתח את האדם. לפי ההגדרות הרגילות אנחנו יודעים שככל שאנחנו נעשים יותר מודעים לעולמנו החיצוני ולעולמנו הפנימי, זה אומר שאנחנו אנשים יותר מפותחים, יותר מודעים. אני אוסיף עוד נדבך, בתוך האדם יש גם חלק שהוא לא מודע אליו, לחלק הזה קוראים הלא מודע או התת מודע. זה מין מחסן כזה שיש בתוכו הרבה מאוד אגפים, אגף של זיכרונות, של חוויות, כל מיני דברים נעימים ופחות נעימים, ואת הפחות נעימים אנחנו דוחקים בפינה במחסן. במחסן הזה יש גם אגף של היכולות המיוחדות שיש לנו, כישורים, כישרונות, יש גם אגף של יצירתיות, יש כל מיני אגפים. האדם לא מודע לכל מה שיש במחסן הזה שנקרא תת מודע, החלק הזה הוא בעצם נסתר ממנו, הוא לא מודע לו. אבל בצורה כזאת אנחנו רואים איך האדם מתפתח, לפחות לפי הגדרות הרגילות, הפסיכולוגיות. כלומר ככל שהאדם נכנס יותר פנימה למחסן ומעלה יותר דברים למעלה והוא מודע להם, כמו ליכולות שלו, לתשוקות שלו, לפחדים שלו, לכל הדברים האלה, כלומר ככל שהוא נעשה יותר מודע למה שיש לו בתוך המחסן, זה אומר שהוא אדם יותר מפותח, יותר מודע. זאת ההגדרה הפסיכולוגית. איך חכמת הקבלה מגדירה מודעות?

חכמת הקבלה מוחקת את כל מה שאמרת.

ניצה: ממש מתעלמת, או שהיא בונה על זה עוד שכבה?

זה נכון, היא לא יכולה למחוק את זה כי ההסתכלות הזאת נמצאת פחות או יותר בכל בן אדם, אבל היא לא מתחילה מזה.

ניצה: לא מהנקודה הזאת.

לא, היא לא מטפלת בדברים האלה.

ניצה: היא לא יורדת למחסן הזה.

לא. כי זה האדם עצמו, אין תועלת מזה שהוא יורד למחסן, הוא רק מתבלבל יותר.

ניצה: הוא מתבלבל יותר בזה שיורד למחסן?

כן, כי הוא לא יודע למה זה שייך, למה זה קשור, לא ההתחלה ולא הסוף, לא הסיבות ולא התוצאות. הוא לא שולט בזה, הוא לא יודע בכלל מהי המערכת שנמצאת בו ושבה הוא נמצא.

ניצה: הוא לא מודע למערכת שמנהלת אותו, זה נכון.

הוא גם לא יודע בעצמו מי הוא ומה הוא, אם כך מה התועלת מזה שהוא יורד למחסנים האלה שלו. בתת מודע יש לו כל מיני נתונים ובצורה מקרית הם מופיעים בו בזיכרון, בהרגשה, אבל הוא לא מכיר לפי איזו התוכנה, איך זה מופיע בו. האדם נמצא תחת השפעת התוכנה הזאת ואיכשהו היא מגלגלת אותו משך החיים, הוא לא יודע מה זה צריך להראות לו, מה יקרה בעוד רגע, בשביל מה זה קורה ומה הקשר בין כל המקרים. הוא לא יודע כלום, הוא נמצא בתוך התכונה הזאת כמו במכונת כביסה.

ניצה: אם אני מבינה נכון אז שום דבר לא נוצר סתם מהטבע, יש איזו תכלית למנגנון הזה.

המדענים למיניהם והפסיכולוגים רוצים למצוא איזה פתרון, בשביל מה ולמה ואיך ומה לעשות, איך להגיב, אבל זה לא הולך להם כי לא בטבע האדם להבין מה קורה לו. בטבע האדם הכוונה, בדרגה שאנחנו נמצאים כבני אדם אנחנו לא יכולים להבין את עצמנו. כדי להבין משהו אנחנו צריכים להיות במדרגה יותר עליונה.

ילד לא יכול להכיר את עצמו, בשביל זה הוא צריך להיות גדול ואז הוא יכיר ילדים. אותו דבר הגדולים שאנחנו רואים אותם בעולם, הם לא יכולים להכיר את עצמם, הם צריכים להיות בדרגה יותר גבוהה, של מי? של מי שמוליד אותם, האבות שלהם, ומי הם? הכוחות העליונים יותר. לכן אנחנו צריכים להגיע אליהם ואז נבין איך הם מנהלים אותנו, מה הטבע שלנו, האם זה מקריות או לא מקריות אלא תהליך שאנחנו עוברים, ולשם מה, מאיפה, מהם סוגי הסיבות והקשר בינינו. זאת המערכת העליונה, אבל לאדם הרגיל לא ניתן לחקור, להבין ולשלוט בזה, להיות בזה.

ניצה: בוא נגיד כזה דבר, אם אנחנו כבר יודעים, בני אדם, שיש איזו מערכת שקוראים לה מודע, תת מודע, והיא מנהלת אותו,,

לא, אני לא רוצה להגיד שזה מודע או תת מודע, זה לגמרי לא שייך לאדם.

ניצה: מה זאת אומרת?

כשאת אומרת תת מודע זה כאילו שיש בי את זה ואני עדיין לא יורד לשם, ולפי דעתי זה לגמרי לא נכון.

ניצה: מה ההגדרה שלך?

יש תכנית עליונה בטבע שכביכול מנותקת מהאדם, התכנית הזאת מלווה את כולנו, את כל בני האדם למצב מיוחד בהתפתחות, ולנו, לאנשים הרגילים אין בזה שום יד ורגל, שום השתתפות רציונלית, רצונית, כך שאנחנו מבינים את זה, מרגישים את זה, לא.

מטרתה של חכמת הקבלה היא דווקא לפתוח את התוכנה הזאת לאדם, לכל אדם שירצה ושבאמת יש לו רצון לזה. הרצון הזה מתבטא בשאלה מה טעם בחיי, בשביל מה אני חי, למה אני חי, מה התועלת מהחיים, זאת אומרת שאלות מהותיות.

לאנשים שיש להם באמת שאלה כזאת בוערת, מהותית, הם באים לחכמת הקבלה. הם באים בהמונים, אחר כך הם עוברים דרך איזו מסננת וכעבור שנים רבות נשארים רק יחידים שממשיכים ללמוד, והאנשים האלה יכולים להגיע למצב שהם מגלים לעצמם את התוכנה שמנהלת אותם ואת כל האנושות. במידה שהם רוכשים את התוכנה הזאת, הם בעצמם משתתפים בה וזה נקרא כבר חכמת הקבלה המעשית.

ניצה: אני כאדם, מה נסתר ממני באמת?

הכול. קודם כל את לא יודעת את עצמך, את לא משיגה.

אורן: מה זה אומר, אתה לא משיג את עצמך?

אני לא יודע מי אני בדיוק לפי הטבע שלי, לא לפי התגובות שאני איכשהו יכול לגלות בפסיכולוגיה, אלא בכלל, אני לא מכיר את עצמי, אני לא מכיר מה התכונות שלי, מה הסיבות ולמה דווקא יש בי את התכונות האלה ומה אני צריך לעשות איתם, על מה אני צריך לעבוד בחיים שלי.

את החיים שלי אני בעצם סגרתי במצב שאני דואג לקיום שלי כמו כל חי. כמו שדובי ביער דואג לפי הטבע שלו לקיומו, כמו שהוא בונה לעצמו איזה מקום מסתור באדמה כדי לישון שם בחורף ובקיץ הוא קם, אוכל, שותה, מוליד את הצאצאים שלו ומת, כך גם אני דואג לחיים שלי, רק ברמה יותר מסובכת, משובחת, מבולבלת.

אורן: זאת אומרת אני חיה יותר משוכללת מחיות אחרות.

אני חושב שיותר מסכנה מחיות אחרות.

אורן: בזה אני בטוח מסכים איתך, בגלל שאצלנו במושב היו לי הרבה חתולים שממש נהנו מהחיים. חתולים בכלל חיים בגן עדן, יש שמש, יש אוכל, הם עוברים מפנאן לפנאן ובטוח שאנחנו יותר מסכנים. אבל אני רוצה להבין משפט שאמרת קודם, "אני לא יודע מי אני, אני לא יודע מה התכונות שלי". מה זאת אומרת שאני לא יודע מה התכונות שלי? נגיד אני יודע שאני מאוד עצבני.

למה?

אורן: אני לא יודע, ככה הטבע עשה אותי.

זאת השאלה. למה, לשם מה נתנו לי את זה מהטבע, ומה אני צריך לעשות עם זה. אלא שאתה הולך לדכא את זה, לפי שחברה שאתה חי בה לא מסכימה עם התכונה הזאת. אבל אני קיבלתי את זה, אז למה אני צריך לדכא את זה?

ניצה: יכול להיות שאני מודעת לאיזו תכונה שלי, אבל אין לי מושג למה קיבלתי אותה ואיך להשתמש בה נכון. זה נקרא שאני לא מודעת?

אז מה אני יודע?

אורן: כשניצה שאלה אותך, "מה נסתר ממני?", אמרת לה, "הכול נסתר ממך, את לא יודעת מי את", והתחלת לפרט הרבה דברים שאנחנו לא יודעים.

כך כתוב בחכמת הקבלה, שאין אדם שמכיר את עצמו.

אורן: אז כשבקבלה מדברים על מודעות, או על תפיסה, על מה מדובר. מה אני יכול להתחיל לתפוס, להכיר ולהבין ולהיות מודע שעכשיו אני לא יכול?

מרגע שהתחלתי להכיר את עצמי בתור ילד בן כמה חודשים, אפילו לפני זה, כל הזמן אני חושב איך אני אשמור על מצב נוח. זה הכול.

אורן: נראה לי שכל אחד כך.

זאת אומרת, אני חיה קטנה, שחושבת רק על זה, בצורה עוד יותר משובחת או מסובכת מכל החי. זה הכול. זה ההבדל בין בני אדם, עד כמה שכל אחד יודע לסדר את החיים שלו לפי התכונות הפנימיות שלו. כך או אחרת, זה כל החיים שלנו. לכן על הדרגה הזאת, על האדם בצורה כזאת אין מה לדבר.

אורן: ומה נסתר ממני בסטטוס כזה, במצב כזה?

הכול.

אורן: מה זה הכול?

אם אני חי כמו חיות, אז אני אפילו לא שואל. אני רק שואל איך יותר יפה ונכון להסתדר.

אורן: שיהיה יותר נוח?                     

כן, לעבור את החיים שלי עד שאני מת וכמה שפחות לסבול, ואפילו אולי קצת ליהנות, זה הכול. זו דוגמה מאוד פשוטה.

אורן: אפילו הרבה ליהנות אם אפשר, למה רק קצת, אתה אומר שאתה מוכן להתפשר?

כן.

ניצה: אז האדם פונה לאגף הפסיכולוגיה, כשהוא מרגיש שלא נוח לו, לא נעים לו, לא טוב לו, ואז הוא הולך לבדוק איך לעשות שיהיה לו יותר נעים ונוח?

כן. כל הזמן סביב העניין הזה. מהנקודה הזאת אנחנו גם מפתחים את כל מה שאנחנו עושים על פני כדור הארץ. מדע, חכמה, כול הטכנולוגיות והחינוך, וכל מה שיש לנו, הכול זה רק איך יותר ליהנות, למלא את החיים שלנו במקום בייסורים בתענוג.

ניצה: בצורה שתהיה לנו נוחה ונעימה.

 זאת אומרת, אנחנו מסכימים על כך שאנחנו אגואיסטים, שהטבע שלנו אגואיסטי בלבד ואנחנו רק מטפלים איך כל אחד ימלא את האגו שלו, לפי אותו אופן שהוא מרגיש שזה מה שהוא דורש ממנו.

אורן: זאת בעצם תוכנת ההפעלה שלנו? 

זאת תוכנת ההפעלה שלנו שהיא נקראת "דרגת חי". ועד כמה שהאנשים יותר חכמים, יותר מוצלחים, זה עד כמה שהם יודעים להשתמש באגו שלהם לטובת עצמם. וכמה שהם מסוגלים לנצל את הסביבה שלהם, עד אולי כל העולם לטובת עצמם.

ניצה: מהי המציאות שלי כאדם ומה אני תופסת ממנה?

המציאות שלך זה הרצון ליהנות בלבד. ומה שאת תופסת זה ממה את יכולה ליהנות. כמו כלב ברחוב, הוא כל הזמן מריח איפה הוא יכול למצוא משהו. ואם היית רואה נכון את האנשים, כולם כמו כלבלבים כך מחפשים בכל רגע.

אורן: אתה מדבר ואני שומע מאחורי המילים שזה לא בסדר.

זה לא בסדר או לא בסדר. אי אפשר להגיד על הטבע שהוא טוב או רע.

אורן: זה הטבע שלנו.

זה הטבע ואנחנו צריכים להכיר בזה קודם כל. אין בזה לא יגונה ולא ישובח.

אורן: להכיר בזה זה כבר להתחיל לפתח מודעות?

לא, אלא שזה ככה.

אורן: להכיר בזה שזה כך זו כבר דרגה, הרי לא כל אדם מכיר בכך.

נגיד שזה כך.

אורן: אז אנחנו כמו חיות משוכללות שדואגות רק לקיום הנוח והמיטבי שלנו, אנחנו תופסים את העולם סביבנו כל אחד בצורה אולי קצת שונה, אבל בסך הכול יש תפיסה מסוימת. אבל בתחילת הדברים אמרת, שהאדם המצוי מן הישוב לא מכיר מי הוא, לא מכיר באיזה עולם הוא נמצא, לא מכיר את המערכת שמפעילה אותו, לא מכיר את הכוחות שפועלים עליו. הוא לא יודע אפילו למה הוא קיבל תכונות כאלה.

תיארת את תוכנת ההפעלה שלי, ועכשיו מסקרן אותי לדעת, מהו האזור שאותו אני לא תופס, כשאני פועל לפי התוכנה הזאת שנה אחרי שנה וכנראה גם דור אחרי דור?

אתה נמצא בתוך התוכנה עצמה.

אורן: היא מפעילה אותי?

כן. ולכן אתה לא יכול לראות לאן היא מובילה אותך. האמת שיש הבדל בין זה שהתוכנה עובדת עליך, כמו שאנחנו על ילדים קטנים, כששולחים אותם לבית ספר, לכל מיני חוגים, לכל מיני דברים והם לא יודעים בשביל מה, אלא אנחנו עושים את זה ואנחנו יודעים בשביל מה, למטרה גבוהה אחרת. אבל אנחנו לא יודעים על עצמנו, על החיים שלנו, בשביל מה אנחנו קיימים. כאן זו נקודת המפנה הראשונה, זאת נקודת המפנה הראשונה אולי. ומי שואל "בשביל מה אני חי?" אחרי שהוא רואה את כול החיים האלו. וזה לא חשוב אם הוא מסתדר או מסכן ממש, סובל בחיים שלו. מי ששואל "למה?" "בשביל מה?" "מה טעם בחיים?" הוא כבר לא שואל על זה שהוא סובל כל כך אלא על המטרה. זאת אומרת, שאלו ששואלים על הסבל הם בתוך החיים. 

אבל ישנם אנשים שהם מתחילים להרגיש אצלם רצון לדעת בשביל מה החיים? השאלה הזאת היא לא נמצאת בדרגת חי, אף חיה לא שואלת את זה. מי ששואל אותה, מצביע על נקודת האדם שבו, דרגת המדבר שבו, והוא קצת יותר למעלה מדרגת החי. ולכן הוא שואל על החיים שלו.

היום שואלים הרבה לכן העולם נכלל בייאוש הכללי, סמים, כל מיני דברים, אלה סימנים. אפילו התפרצויות למיניהן שאנחנו רואים בעולם הן מתוך השאלה הזאת שהיא מתחילה יותר ויותר להדאיג את האנשים "בשביל מה אנחנו קיימים?" "בשביל מה חיים?" השאלה הזאת לא תלויה בבני אדם שהגיעו להתפתחות, אלא זאת שאלה שמתחילה להתברר מתוך אותה תוכנה שמפעילה אותנו, וכך עכשיו היא מתחילה להתברר.

ניצה: התוכנה הזאת בעצם מתחילה להקפיץ כל הזמן איזו שאלה במערכת של האדם.

כן.

ניצה: והאדם מתחיל לשאול, רגע מה קורה פה? מה זה החיים האלה? מה אני עושה פה בכלל, ובשביל מה כל הסיפור הזה?

נכון.

אורן: המילה תוכנה בלבלה אותי. כי במהלך הדברים שלך שמתי לב שיש שני דברים שלהם אתה קורא "תוכנה", תעשה לי סדר. הבנתי שיש תוכנת הפעלה שלי, שהיא לחפש בכל רגע נתון את המצב הנוח ביותר ולשאוף אליו ולפעול כדי להשיג אותו.

כן.

אורן: זו תוכנת ההפעלה שלי שאמרת שהיא בעצם נמצאת גם אצל יצורים אחרים, ולכן האדם הוא רק חיה יותר משוכללת. זאת תוכנה אחת.

כן.

אורן: חוץ מזה אמרת מדי פעם, וגם עכשיו במשפט האחרון, שיש איזו תכנית או תוכנה, שהיא כמו אותם הורים ששולחים את הילדים שלהם לחוגים, כי הם יודעים מה המטרה שלהם. יש איזו תוכנה כזאת שמנהלת את ההתפתחות שלי.

כן.

אורן: אז זה מה שבלבל אותי. יש שתי תוכנות? יש תוכנת הפעלה שלי והיא כאילו טבועה בי, זה כאילו הטבע שלי?

היא אגואיסטית, אינסטינקטיבית, אוטומטית ונקראת "דרגת חי" שבך.

אורן: ובתוכנה הזאת בכל רגע נתון אני שואף למצב הנוח ביותר?

כמו חיה.

אורן:. ויש חוץ מזה עוד תוכנה שהיא מנהלת בכלל את כל ההתפתחות שלי לאיזו מטרה רחוקה כזאת?

נכון, כן.

אורן: ומה הקשר בין שתי התוכנות, יש קשר?

העליונה מפעילה גם את התחתונה.

אורן: מה זה "העליונה", זה נורא מסקרן?

העליונה זה נקרא שבכל היקום שלנו, בכל מה שנמצא, יש התפתחות מטרתית.

אורן: שהיא ממש כתובה בתוכנה כמו שכותבים קוד?

כן ודאי. הטבע, עד כמה שאנחנו מגלים אותו, אנחנו רואים שכולו נעשה בחכמה. ולכן בטבע הזה ישנה התוכנה שמפתחת אותנו. אנחנו רואים שאנחנו מתפתחים במשך אלפי שנים, וכל היצורים מורכבים מחלקים, ממערכות מאוד חכמות.

אורן: התוכנה הזאת מנהלת את כל היצורים באופן כללי, או באופן פרטי, ספציפי גם אותי?

גם וגם.

אורן: זאת אומרת, יש איזו תוכנת הפעלה לכל המציאות הזאת, והיא התוכנה שאתה אומר העליונה?

כן.

אורן: מה קורה אם מתעורר באדם כזה רצון, אמרת רצון לדעת בשביל מה חיים?

זה נקרא שהתוכנה עומדת להעביר אותו לדרגה יותר גבוהה של התפתחות.

אורן: איזו דרגה זאת?

הדרגה כזאת שהוא יהיה מטרתי. שלא יחיה לפי האינסטינקטים הבהמיים שלו כדי לשמור על עצמו בצורה אופטימלית בחיים, אלא שהוא יקשור את החיים שלו למטרת החיים, למטרת ההתפתחות, שיידע בשביל מה הוא חי, ולשם מה הוא נוצר, ולאיזו צורה הוא צריך להגיע בהתפתחותו.

ניצה: זאת אומרת, שאדם שואל את עצמו "בשביל מה אני חי?" הוא כאילו קיבל מעין הזמנה מתוכנת העל הזאת, איזו הזמנה לטפס לאיזו רמת מודעות חדשה?

כן.

אורן: וברמה הזאת מה תהיה המודעות החדשה? לְמה הוא יהיה מודע שעכשיו הוא לא מודע? מה זו מודעת חדשה?

קודם כל מטרת החיים. כבר בחיים שלו הוא מחליף את המטרה. במקום לדאוג לחיים הגשמיים שלו הוא צריך לדאוג לזה כדי להתקיים, ברור, אבל חוץ מזה כל החיים שלו הוא כבר מכוון להכרת התוכנה, להכרת המטרה, ואיך לסדר את החיים שלו בהתאם לזה.

אורן: מה כזה בן אדם יודע שאני עכשיו לא יודע?

הוא מכיר בשביל מה הכול קיים.

אורן: מה זה הכול?

הכול, כל המציאות ואפילו יותר למעלה ממה שאנחנו רואים. כי אנחנו רואים מה שניתן לנו לראות לפי הרצון שלנו בינתיים. כמו ילד קטן, הוא לא רואה יותר מהחדר שלו.

אורן: מה הוא יודע על עצמו שאני לא יודע? לא על כל המציאות, על עצמו. אמרת שאפילו את עצמנו אנחנו לא מכירים.

הוא יודע מי הוא. "מי הוא" זאת אומרת, לא כבהמה אלא יותר מזה. ואפילו כבהמה איך מפעילים אותו, מי מפעיל אותו, מאיפה הוא קיבל את התכונות הגשמיות שלו. למה הוא צריך לעשות את זה כך בצורה כזאת אוטומטית וכן הלאה, הכול. אנחנו לא יודעים, לא מכירים אפילו את עצמנו הגשמיים בדרגת חי. אנחנו בעצם נמצאים בחיים שלנו בצורה הרבה יותר גרועה, הרבה יותר נבזית מהחיות.

אורן: במה בדיוק?

כי הדוב ביער יודע מה הוא צריך לעשות לפי האינסטינקטים שלו. והוא עושה לעצמו מקסימום טוב ואף פעם לא טועה. חיה לא טועה, מה שאין כן אדם כל הזמן טועה, כי הוא חושב איך לנצל ואיך לעשות, והרצונות שלו יותר גדולים ממה שהוא צריך כדי לעשות לעצמו חיים נורמאליים. תראה מה בני אדם עושים בחיים, תראה איך הם מלכלכים את כל כדור הארץ, זה נורא. מה הם עושים? סך הכול רע לעצמם. זה נקרא שהם יותר מוצלחים מהחיות.

אורן: ובן אדם שכן מתחיל לדעת מי הוא כמו שאתה אומר, איפה הוא ביחס לאותו דב?

הוא חי לפי התוכנה העליונה, זה כבר מעבר לכל מה שיש לנו בעולם הזה. הוא כבר נמצא בסיבות, בדרגות, בכוחות, בהחלטות, למעלה מהמודעות שלנו.

אורן: כל בן אדם יכול לפתח את עצמו לרמה הזאת הגבוהה שתיארת?

כל בן אדם יהיה חייב לעשות זאת במוקדם או במאוחר.