חיים חדשים - תוכנית 905 - מצפון רוחני

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: אנחנו נדבר היום עם הרב לייטמן על ההתפתחות שלנו כמין אנושי, כבני אדם. אנחנו מכירים את מערכת המצפון שיושבת בתוך כל אחד מאתנו. לפי מה ששומעים בחדשות בתקופה האחרונה נראה שהמצפון נעלם, נשכח, התרסק באיזה מקום ובכל יום יש שחיתות ושערוריות גדולות יותר ויותר. ננסה להבין לאן זה מוביל אותנו בדרכנו לחיים חדשים.

ניצה: בתכנית הקודמת שוחחנו על מערכת המצפון, והבנו שבאמת משהו משתנה בתקופה שלנו. זה ניכר ואנחנו רואים את זה במיוחד על הדור הצעיר שבועט למעשה בכל סט הערכים, בכל מה שהיה מקובל, בכל מה שנחשב מוסרי. על פניו נראה שהם חסרי מצפון, אבל מתוך השיחה הבנו שבעצם מתפתח בהם דחף חדש להכיר את האמת, וביחס אליה לבנות אידיאלים חדשים שיהיו גבוהים יותר מעל האידיאלים שבעצם שרתו אותנו אולי עד היום, וכלפיהם מדדנו את המצפון שלנו.

אני מאד רוצה שנמשיך ונפתח את ההבנה הזאת, כי כשאנחנו מסתכלים באמת כרגע על המציאות שלנו, נראה שהכול נשבר, שאין באמת איזה אידיאל, מקור חדש של מצפון שאליו אפשר לשאוף. זה נראה שבינתיים הכל נמצא כמעט בסוג של כאוס כזה כי נראה שהמערכת הקודמת נשברת, וזו עובדה שאנחנו רואים באמת יותר שחיתויות וכן הלאה, כל המערכות מתנפצות. דיברת על מקורות מצפון חדשים, אידיאלים חדשים שיעמדו מעל, שיאירו לנו מרחוק, שנוכל לכוון את עצמנו כלפיהם.

אנחנו התפתחנו על ידי אידיאלים אנושיים, וכל פעם היינו מעלים אותם יותר ויותר מדור לדור, על ידי זה שפיתחנו את האידיאלים בעצמנו. זאת אומרת, זה כמו שאני הייתי עומד על איזה יסוד והייתי מעלה את היסוד בעצמי. זאת אומרת בדור שלי יש כבר נניח פילוסופים, מוסיקאים, אנשים שכותבים ספרים, שמייצרים משהו, יצירות חדשות של טכניקה, במדע, אז הם כולם יוצרים לי איזו מין דרגה הבאה שאליה אני נמשך, שאני צריך להשתמש בזה, שאני צריך להתאים את עצמי לזה.

מה שהאנושות יצרה מתוך עצמה, בשבילי זה היה אידיאל. כך אני גדל מדור לדור, "אני" כביכול זו דמות האדם, וככה אני גדל. זאת אומרת אף פעם אי אפשר להגיד שהיה כאן אידיאל למעלה מהגובה האנושי. לא. זאת אומרת היה עוד את עניין הא-לוהות, הדתות, אבל זה מעל האדם, זה רק החזיק את האדם במסגרת.

אבל את האידיאלים אנחנו בנינו בעצמנו על ידי האנשים המתקדמים בחברה האנושית, ואם אדם רצה להתקדם, הוא היה לוקח דוגמה מהם. ובאמת זה היה בהישג יד בעצם. כי אם אחרים השיגו, אז אני לא יכול? ואם לא יכול אז לא יכול, אבל אחרים כן, מישהו השיג. זאת אומרת הערכים האלו לא יצאו מגבול היכולת האנושית. כך אנחנו התפתחנו, על ידי התפתחות האגו שלנו, עד המצב הזה, שכבר לפני עשרות השנים האחרונות, בעצם משנות החמישים נניח, של המאה ה-20, אנחנו נמצאים במצב שכל הערכים לגמרי מתנפצים. נוצר דור צעיר שמזלזל בהכל, שהוא עושה את זה בפרהסיה, והוא אומר ש"בשבילי כל הערכים האלה לא מקובלים". הדור הזה פנה למיסטיקה, נסע להודו, וכן הלאה.

ניצה: מה הוא בעצם ניסה למצוא בזה?

חיפושים, גם מתוך הטבע האנושי. הוא נכנס לדתות, לתרבויות עתיקות ומוזרות, לסמים, בקיצור חיפוש. אבל מהחיפוש הזה הוא לא השיג כלום.

ניצה: מה בעצם חיפש?

אדם מחפש סיפוק פנימי. יש לו התפתחות של הרצון לקבל שלו, רצון ליהנות, ואם הוא לא יכול להרגיע את הרצון ליהנות אז הוא נמצא בשני כיוונים, או שנמצא בייאוש או שהולך להתפרץ. ואנחנו רואים את זה בשני כיוונים האלה, וגם קצת באמצע. או שהוא נכנס לפשיזם, לנאציזם, לכל מיני ארגונים חברתיים כאלה שהוא בונה לעצמו כדי לקבוע כמו כן עולם חדש, ויש בזה גם מיסודות הטבע, לסיבה שזה קורה, כי הוא הולך להתעגל, הולך להתחבר, הולך להרגיש את החברה האנושית בצורה החדשה הזאת, שהפשיזם תואם לזה. או שהוא הולך להתבודדות, להתנתקות.

וכך אנחנו רואים את עצמנו עד היום הזה. יחד עם זה, זה כאילו שני קווים, ימין ושמאל. ובאמצע מתגלה חכמת הקבלה שהיא נותנת לזה מענה משלה.

ניצה: אני רוצה עוד להתעכב כאן, על הדור שלי ועל הדור של הילדים שלי. אני רואה שהדור שלנו עדיין מכבד ערכים מסוימים, חברתיים כמו שקראת להם, ועדיין אנחנו מכבדים אותם ומנסים לעבוד ביחס אליהם. לעומת זאת אנחנו רואים את הדור הצעיר, שבאמת בא ומנפץ אותם.

רואים את זה באינטרנט.

ניצה: נכון, רואים את זה מאוד ברור.

מי נכנס לתרבויות קלאסיות, לכל מיני היצירות האלה הישנות שאני קיבלתי מהם חינוך ומילוי והכל?

ניצה: מה יש, נניח, בילד שלי שגורם לו לא להעריך משהו שאני מעריכה?

אין בו מה שיש לי, או שיש בו מה שאין לי, שזה רצון לקבל חדש שלא יכול לקבל מילוי מאותה המוסיקה, מתיאטרון, מהספרות היפה, מהכול. לא, אלא נשאר ריק.

אורן: איזה מצפון יש או אין לו?

המצפון שלו עדיין לא מורגש בו, ולכן הם כאלה ניהיליסטים. שהם לא רוצים להכיר שום דבר ברצינות, הם מוכנים לשבת בבית עם המחשב כי בצורה אינסטינקטיבית הם חושבים שבצורה כזאת שהם יהיו קשורים לעולם אז אולי ייצא להם משהו. אבל באמת, לא מושך שום דבר. הרצון לקבל לא מתמלא מכלום, אתה לא יכול לתת להם שום דבר. יש להם קצת מוסיקה משלהם, יש להם גם צורות תיאטרון, יש להם ריקוד משלהם, אבל בעצם אין חוץ מסמים, מין, דברים כאלו ששייכים לגוף.

אורן: ומה עם מצפון?

כלפי מה?

אורן: אני שואל.

אני לא רואה מצפון.

אורן: לא אמור להתפתח באדם מצפון?

אמור להתפתח אבל אנחנו עדיין לא רואים את זה. כלפי איזה ערכים יהיה לו מצפון?

אורן: זאת השאלה.

אין. רק כלפי הכסף, כסף וקצת שליטה. לא יותר מזה. אין להם יותר מה להעריך.

אורן: אז לאן אנחנו הולכים כמין אנושי?

אנחנו הולכים לחשבון נפש חדש, מהי באמת צורת האדם שאנחנו צריכים להשיג. לא אדם תרבותי, לא אדם חינוכי, לא מדען גדול אדם שחי במשפחה שלו כמו איזה רובוט שכל הזמן מקיים את כל מה שיש, יש לו 2.5 ילדים, יש לו עבודה, יש  לו משכנתא, יש לו כל מיני דברים והוא מקיים את זה עד שהוא מת, וכך גם הילדים שלו.

אורן: מה עם ערכים? מה עם מוסר?

אין. איזה ערכים? הכול מת. אנחנו גם מקיימים את זה מתוך זה שהחברה שלנו צריכה עוד להחזיק מעמד, כי אחרת אנחנו נאכל זה את זה.

אורן: האם אנחנו מתקדמים למקום שאנשים באמת יאכלו אחד את השני פשוטו כמשמעו, או שעומד להיוולד כאן דבר חדש שאנחנו עוד לא מסוגלים לזהות מהו?

 ללא ספק עומד להיוולד [דבר חדש], לכן מתגלה כאן חכמת הקבלה דווקא בדור הזה.

אורן: מה היא אמורה לספק לדור הזה?

 מצפון חדש.

אורן: בוא נדבר קצת על המצפון החדש. מה זה "המצפון החדש"? האם זה משהו שאמור להתפתח בנו בעתיד?

 זה [מצפון] אמיתי. פעם ראשונה בהיסטוריה האנושית.

אורן: מה זה "מצפון חדש ואמיתי"?

 אני צריך למדוד את עצמי כלפי כל האנושות. מצד אחד אני הכי גדול מכולם ולכן אני צריך לתת לכולם דוגמה איך להיות כלפי כולם המשפיע, האוהב, העוזר. מצד שני, אני צריך להרגיש את עצמי הכי נמוך מכולם, עם הטבע הבהמי שלי, שלא אכפת לי כלום ואני לגמרי לא לוקח בחשבון שום דבר, ואלה הדחפים והרצונות שנמצאים בתוך הטבע שלי. משני הקצוות האלה אנחנו נבנה את הפלטפורמה שאנחנו נמצאים בה עכשיו, במקום שלנו ובגובה שלנו שהוא ממש למטה ממינוס, ולאן שאנחנו צריכים להגיע כדי לתמוך באנושות לגובה שלה ולכמה מדרגות.

אורן: זה סוג של מוסר משופר ועדכני לתקופה שבה אנחנו חיים?

 זה סוג המוסר וסוג המצפון האבסולוטי, כי אנחנו כאן מדברים על שתי הצורות הקיצוניות של הטבע. הרצון ליהנות על חשבון כולם והרצון להנות מעצמי לכולם. הפער ביניהם הוא ממש 125 מדרגות כמו שזה נקרא בחכמת הקבלה.

ניצה: בוא ננסה לבחון את מה שאמרת. הרגשתי שציירת שתי מערכות אחת מעל השנייה. תיארת את המערכת הראשונה כמערכת של אידיאלים וערכי מוסר חברתיים שאנשים בעצמם קבעו אותה, וביחס לזה המצפון של האדם כל הזמן בדק את עצמו, "איפה אני ביחס לאותה מערכת ערכים חברתית".

 כן, אלה בני האדם, זו החברה האנושית.

ניצה: ועד היום למעשה החברה האנושית התפתחה ועדיין מתפתחת בצורה הזאת.

היא כבר לא מתפתחת אבל נניח שכן. היא עדיין חיה.

ניצה: נכון, זה בדיוק השלב שבו אנחנו נמצאים כרגע. אנחנו רואים שהמערכת הזאת כבר לא באמת פועלת, ולכן מרגישים את ההרס מסביב. אתה מתאר מערכת חדשה שהיא עליונה ממנה, מפותחת יותר ממנה ומתקדמת יותר עם אידיאלים חדשים. היא כבר לא חברתית, והמצפון של אותה מערכת, המנגנון הפנימי שלה, גם עובר שדרוג למערכת חדשה עם מנגנון חדש. מהי אותה מערכת מוסר שמחליפה את המוסר החברתי ואיך היינו מגדירים אותה?

 אני מגדיר אותה כמערכת הטבע. קודם זה לא היה הטבע אלא משהו מלאכותי שבו הצבנו לעצמנו את דרגות המוסר, את דרגות המצפון וכן הלאה. עכשיו אנחנו צריכים לבדוק מהו הטבע שלנו, של בני אדם, שזה לא אנחנו [קובעים] אלא מה שקיבלנו מהטבע ומה בעצם הטבע דורש מאיתנו, ואת הפער בין שני המצבים האלה, הדרגות, הרמות, אנחנו צריכים להעמיד כמצפון חדש.

ניצה: זאת אומרת שהמוסר החדש הוא לא מוסר חברתי.

הוא מוסר רוחני.

ניצה: מוסר רוחני שמבוסס על חוקי טבע.

בכלל, מה זה מוסר רוחני? "רוחני" נקרא מה שצריך להיות מקובל ומתנהג וקיים בחברה כולה כשהיא אינטגראלית וקשורה יחד בחוקים המוחלטים של החיבור שלה לגוף אחד. לכן זה נקרא "א-לוהות", זה נקרא "רוחניות". כלומר, אם אני לוקח נניח את החברה האנושית בצורה האידיאלית שמחוברת כמנגנון אחד, כמו שאנחנו לומדים מ"אדם הראשון", וכולם מחוברים וכולם משלימים זה את זה בכמה שכל אחד מרגיש וכך מתקדמים עד ההשלָמה השלְימה של כל אחד בכולם, המערכת הזאת כלפיי נקראת "רוחנית". ומה שקיים בה, הכוח ההדדי שממלא אותה, שמדביק את כולם יחד, משוטט בה וממלא אותה, נקרא "א-לוהים", "כוח עליון", "בורא".

אני לא יכול לקבוע את הערכים האלה בשום צורה אחרת, בשום מקום אחר, אלא רק בצורה כזאת. אני בונה לעצמי, ביחס שאני מתאר לעצמי בערכים שאני עושה, אני בונה לעצמי בורא. לכן זה נקרא "בוא וראה".

ואז כלפי האידאל הזה, כלפי המערכת הזאת שנמצאת כולה בהדדיות בתוכה, כלפיה אני בודק את המצפון שלי. כבר יש לי ערכים חדשים שלא היו אף פעם בהיסטוריה האנושית, כי תמיד היינו בודקים את עצמנו בדרגת אגו אחת כלפי דרגת האגו השנייה. ועכשיו אנחנו בודקים את דרגת האגו שלנו לדרגה מעל האגו שהיא אהבה. משנאה לאהבה, מקבלה להשפעה.

ניצה: האם המצפון שעתיד להתפתח בדור הצעיר הוא מצפון רוחני? האם הוא מצפון שכבר בוחן דברים אחרים או שרק האידיאל והמוסר הרוחני משתנים?

 אנחנו בונים כאן חברה חדשה. אנחנו בונים את עצמנו מחדש. אנחנו מתחילים בתוך המנגנון שאנחנו בונים בינינו לראות מציאות חדשה. כי כל הזמן, כל החיים שלנו תיארנו את העולם בתוך מערכת הקשר בינינו, עד כמה האנושות כולה נמצאת בכאלה ערכים. עכשיו, כשאנחנו בונים יחס חדש, קשר חדש בינינו, אנחנו כבר מרגישים מציאות חדשה, שאת הכול בודקים ומודדים כלפי הקשר האידיאלי בין בני האדם, שמצד אחד הם כולם אגואיסטיים, ומצד שני הם מתחברים באידיאל החדש כדי לספק את המצפון שלהם, את המילוי.

אורן: הבנתי שבזמן שלנו מתפתח באדם רצון מאוד גדול ליהנות על חשבון כולם. זה המצב שאנחנו מזהים כיום וצריכה להתפתח בו מערכת נוספת גבוהה מהרצון הזה, שהיא רצון לעשות טוב לכולם. את הרצון הראשון ליהנות על חשבון כולם אפשר לזהות, כי כל יום זה ממלא את עמודי החדשות. את הרצון שעתיד להיבנות כדבר נוסף מעליו, הרצון לגרום הנאה לכל המערכת, לכל האנושות, אני רוצה לברר.

כדי להבין את תפיסת המצפון החדשה שאתה קורא לה "המוסר הרוחני", "המצפון הרוחני", שאליה אנחנו עומדים להתפתח, אני רוצה שתסביר לי מה ההבדל בין התפיסה שאתה מתאר כאן כתפיסה עתידית שאליה אנחנו מתקדמים, לבין תפיסה מוסרית תרבותית או תפיסה מוסרית דתית שהכרנו בעבר. הסברת שיש איזה מקום שאליו אנחנו צריכים להתקדם שבו כל בני האדם הופכים להיות כמו גוף אחד. זאת מן מערכת מושלמת, מערכת קשרים מושלמת.

הקשר המושלם בינינו.

אורן: ובתוך זה העתיד?

 כן.

אורן: אם תהיה בין כל בני האדם מערכת קשר מושלמת, על מה היא תיבנה?

 למלא את השני.

אורן: לעשות טוב לאחרים. נניח ששלושתנו הם כל בני האדם ויש בינינו כזאת מערכת שכל אחד רוצה לעשות טוב לכל המערכת. לא הבנתי איפה נמצא א-לוהים בתוך המערכת, כפי שאמרת קודם?

מאוד פשוט. כדי למלא אותך אני צריך להתכלל מהרצון שלך?

אורן: מה המילה הזאת אומרת?

אחרת אני לא אדע איך למלא אותך. אני צריך לקבל ממך את כול הפנימיות שלך, הרצונות והמחשבות כדי למלא אותם. אותו הדבר כלפי ניצה, אני צריך לקבל ממנה את כל הרצונות והמחשבות שלה כדי למלא אותה. וגם אתה ממני וממנה.

אורן: כולם מכולם.

כן. כולם מכולם. היוצא מכל זה, שאנחנו נכללים מרצון אחד וממחשבה אחת, ובונים מתוך ההתכללות שלנו, כשרצון אחד והמחשבה אחת זה נקרא "האדם החדש". איך קוראים לזה? "אדם". למה? ואיך אתה תקרא לו?

ה"בובה" הזאת שאנחנו בונים, יש בה רצונות של כולנו, ולא רק רצונות, התכללות הרצונות, וגם התכללות המחשבות שלנו. אז הוא ממש הכולל.

ניצה: הוא כולל את כולנו.

את כולם. ואז מתוך שהוא כולל ורוצה למלא זה את זה וזה את זה וזה את זה הוא ממש מושלם.

אורן: נכון.

הוא נקרא "א-לוהים".

אורן: ואיך הוא קשור למצפון הרוחני, המצפון החדש שצריך להתפתח?

כול אחד צריך לחזק אותו, כול אחד צריך להחזיק אותו, כול אחד צריך לתמוך בו ולהתכלל בו כול הזמן. כי האגו שלנו כל הזמן משתנה ואנחנו צריכים כל הזמן לחדש אותו.

אורן: את הדמות הזאתי המושלמת?

כן. שיהיה לנו כול יום א-לוהים חדש.

אורן: ואיפה פה המצפון, ומה עכשיו הופכת להיות הגדרת המצפון?

מהפער בין מה שאני או אנחנו עכשיו, למה שכל פעם אנחנו צריכים לחדש. בגלל שהאגו שלנו, הרצון שלנו, כל הזמן משתנה.

אורן: אז ההתקשרות המושלמת בין כל בני האדם, שזה המקום העתידי שאליו המין האנושי צריך להתפתח נקרא "א-לוהים". וביחס אל ההתקשרות הזאתי המושלמת בין כולם, כשכולם מרגישים את כולם והכול הופך להיות כמו אחד, אני כפרט מתחיל למדוד את עצמי ביחס אליו, וניצה כפרט מתחילה למדוד את עצמה והפער הזה מספק לי את המצפון החדש.

עד כמה שאתה נכלל בכל המערכת הזאת הכללית. לא אני אישית, אלא כשאני נמצא בכל המערכת הזאת הכללית, המצב הזה נקרא "גמר התיקון" שלנו, או "דבקות".

אורן: זו השלמות שאליה אנחנו צריכים להתפתח?

כן.

אורן: היום אנחנו רואים שהשחיתות פושה בכול ומפרקת והורסת את הכול ונראה כאילו קברנו את המצפון מזמן ואף אחד לא מתחשב בשום דבר, חוץ מהאינטרס הפרטי שלו בכל רמה, בכל תחום ובכל רגע זה נהייה יותר ויותר זוועתי.

זאת צורת ההתקדמות.

אורן: נראה שהמצפון האנושי הוא משהו שאף אחד לא זוכר שפעם היה חי.

כן, כי אתה שחטת את כל הפרות הקדושות.

אורן: איך מהמקום הזה מתקדמים אל המקום ההוא, שבו נראית תמונה הפוכה, שם כולם לא רק מרגישים את כולם ומרגישים מה הם חושבים, גם מתחשבים בהם ורוצים רק לעשות להם טוב, זה בדיוק האנטיתזה מאיפה שאנחנו היום.

כן. וללא שום שכר.

אורן: אז מה יביא אותנו לשם?

הכרת הרע תביא אותנו לשם. עד כמה שרצינו כל פעם בהיסטוריה שלנו, וגם במצב הנוכחי, להיות במצפון כלפי הערכים החדשים, אין לנו מה ללמוד מזה, אלא שהמצפון שלנו צריך להיות כלפי הרמה האידיאלית. והרמה האידאלית שאנחנו יכולים לתאר בחברה האנושית, זה שכולנו שייכים לגוף אחד, כמו התאים בגוף שלנו, כשכל תא נמצא בקשר אינטגרלי עם כל הגוף.

אורן: מה זה נותן לאדם מבחינת סיפוקים, ריגושים, הנאות, תענוגים שהוא לא מכיר היום?

   אתה מרגיש את החיים של כל הגוף. וכשאנחנו כך נתקשר גם ברצונות שלנו וגם במחשבות שלנו יחד, אז מה שאנחנו מרגישים באחד הזה, ולמה שאנחנו מגיעים, זה נקרא "נשמה". ומה שאנחנו מרגישים בתוך הנשמה זה נקרא "א-לוהים" או כוח עליון, או בורא.

    והחיים האלה הם חיים נצחיים, כי אני נכלל בתוך כולם וכך כל אחד. ואז הבהמיות שלי, עם כל התרבויות, עם כל המצפון ועם כל הדברים שהיו קודם מת. הוא פשוט היה כיסוד הכרחי כדי שאני אגיע עכשיו לבנות את המצפון החדש, הערכים החדשים, ואת הכול אני בונה בעצמי. אני בונה את הבורא, לכן זה נקרא "בורא", "בוא וראה". ואני [הוא] שמעמיד אותו ובלעדי זה לא קיים.

אורן: נראה שבן אדם היום לא מפחד משום דבר. לא אכפת לו שיתפסו אותו בעבירה והוא ישב הרבה שנים בכלא. לא אכפת לו שיגידו לו שיקבל עונש מא-לוהים על מה שעשה. זאת אומרת לא במישור המוסרי, לא במישור החברתי ולא במישור הדתי ובשום מישור שהוא, האיום וההפחדה לא מחזיק את האגו.

כי לא אנחנו [אחראים לזה], הוא צודק האדם הזה.

אורן: אבל מה יחזיק את הבן אדם?

על זה כתוב "לך לאומן שעשאני". אני בניתי בי את הערכים האלה? לא. אני הגעתי למצפון הזה? גם לא. הכול נעשה בצורה שקיבלתי אותה מהטבע.

אורן: אז אם בן אדם היום כבר לא דופק חשבון לשום דבר ולא מפחד משום סוג של איום, אז במצב של מחר שאתה מתאר, שהאדם הופך להיות אדם מושלם, כי הקישוריות שלו לכל שאר בני האדם היא מושלמת, מה מחזיק אותו?

האגו שלו, המילוי שלו, ההישג שלו הכי גדול.

אורן: תסביר קצת.

זה נקרא המצפון האמיתי. שאני לא בהמה הכי גרועה, אלא אני מודד את עצמי כלפי הא-לוהות. אני כמו כל המערכת וכשאני מקיים אותה, אני שווה כמו כל המערכת. זה לא להיות כמו איזה מוזיקאי, או איזה עבריין, אדם עשיר או מישהו אחר גדול, זה להיות כא-לוהים ואני בעל המערכת.

אורן: המצפון הזה העתידי הוא מבוסס גם על הפחדה, על הבטחות?

על האגו הגדול.

אורן: על העולם הבא, על מה זה מבוסס?

על האגו הכי גדול.

אורן: תסביר קצת.

"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו".

אורן: מה נותן לאדם כוח לתפקד בקישוריות המושלמת?

אני בונה את כל המערכת, אני נעשה א-לוהים, אתה מבין את זה?

אורן: לא.

אם אני נכלל במערכת ואני מקיים אותה, אז אני משיג את הכוח, העוצמה, כול מה שיש בתוך המערכת ואני [הוא] שמשיג את זה. גם אתה יכול להשיג, גם ניצה וגם כולם, אף אחד לא מפריע לשני, אבל אני משיג את זה ואני בולע את כול הבריאה בתוכי. זה האגו הכי גדול שיכול להיות, זה פי תר"כ פעמים. כך אנחנו נתקדם. כאן באמת המצפון הוא שיקבע לנו מה לעשות. אין יותר מזה. עוד נגיע.

אורן: זה נשמע כמו מהפיכה תפיסתית שממש הופכת את כל מה שהתרגלנו לחשוב עליו, למדוד את עצמנו ביחס אליו, לשאוף אליו, למדוד את ההישגים שלי בחיים כבן אדם, כחברה, כאנושות, תן לנו בבקשה משפט אחד לחשוב על כל הדברים העמוקים שדיברת עליהם, בקשר למצפון העתידי שלנו.

אך ורק האדם כלפי החברה. ומתוך זה האדם מגיע לערכים שלו, המדידות והמצפון כלפי הא-לוהים, וא-לוהים זה החברה בתיקונה השלם.