חיים חדשים - תוכנית 913 - השאיפה להרמוניה בחיים

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: היום ננסה ללמוד מהרב לייטמן איך אפשר לקחת את החיים שלנו, שיש בהם לא מעט אי סדר, הרבה בלגן, אפילו כאוס לפעמים, למצב יותר מסודר, יותר מאורגן, להכניס קצת הרמוניה לתוך הדבר הזה.

ניצה: כבני אדם אנחנו מאוד אוהבים להרגיש לפחות שיש איזה סדר בחיים שלנו. אנחנו שואפים למעשה כל הזמן לאיזה סדר, לכן אנחנו גם בונים מערכות שיארגנו לנו את הדברים, אנחנו אוהבים שהבית שלנו מאורגן ומסודר. אנחנו משתדלים ללמד את הילדים שלנו להיות באיזה כללים, חוקים, סדר. וכשמשהו יוצא מאיזון, כשמשהו יוצא מאיזה סדר אנחנו בדרך כלל מרגישים עם זה מאוד לא טוב, מאוד לא נוח.

אנחנו מבינים שאי סדר או כאוס, הוא חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. ובתכנית הזאת היינו רוצים להתמקד קצת יותר מדוע האדם באמת מרגיש אי נוחות, חוסר נעימות במצב שיש אי סדר ויש לו שאיפה פנימית לרצות כל הזמן לארגן מחדש, לסדר מחדש. מדוע זה כך?

כי הוא לא שולט.

ניצה: הוא מאבד שליטה.

כן, רק זו הבעיה. רק בגלל זה.

ניצה: כלומר אי הנוחות שלו נגרמת כי הוא רוצה שהוא שולט במצב, שהוא שולט בחיים.

נכון. זה מובן שזה נמצא בשליטה, שזה נמצא לפי הסדר שלי, שאני בכל רגע יכול לשנות והעיקר שזה לא ישלוט עלי. כי אי סדר הוא קודם כל מאיים עלי שישלוט עליי.

אורן: אני רוצה להבין את הנקודה הזאת, כי אני באופן אישי מאוד מאוד מזדהה איתה. אצלי כל שינוי הקטן ביותר שייפול עלי בעוד רגע, הוא מכניס אותי ללחצים איומים. איך התחלתי לזהות את זה? יש לי ארבעה ילדים, אחד מהם יש לו בדיוק את התכונה הזאת וכנראה אצלו זה בא בווליום יותר גבוה אפילו מאשר אצלי. אם דבר קטנטן הולך לא כמתוכנן, הוא מסודר נורא, טיפ טופ, ואם משהו יקרה לא כמתוכנן הוא ממש יוצא מאיזון. יכול להיות שיקרו דברים נפלאים, זה לא משנה. זה לא לפי התכנון, זה משגע אותו.

אני רוצה להבין. אתה אומר, זה עניין שכאילו משהו שולט עלי? תסביר את זה יותר, אני חייב להבין.

כי אני לא יכול לשלוט. זה האגו הגדול שלי שאני שולט בכל הדברים, ופתאום זה יוצא מהשליטה שלי, לא לפי הנטייה שלי, לא לפי הטנדנציה שלי, שאני רוצה כך לראות או כך לראות את העתיד, ואפילו שזה טוב ויוצא לפעמים יותר טוב, זה לא מביא לי סיפוק.

אורן: בדיוק.

ניצה: נכון. למה?

אורן: זו הנקודה. למה זה?

כי זה לא לפי האגו שלך, ככה זה.

ניצה: כלומר, זה לא לפי התכנות.

כן.

אורן: אז תחושת הסיפוק במה היא תלויה בדיוק?

בציפייה שלך. נניח, אתה ציפית ל 90, והוא צריך לקבל במבחן הזה 90, אז אתה ממש שמח. ואם הוא מביא 95 או 100. אז מה אתה מרגיש?

אורן: לא יודע, אין לי כאלה חוויות. אין לי כאלה הבחנות. תסביר לי.

אתה לא תרגיש סיפוק כמו שהוא היה מביא בדיוק 90. כי זה כלי, שאתה בדיוק כיילת אותו ל-90 נקודות שהוא יקבל במבחן, וכשהוא מביא לך 100, זה לא מסתדר.

אורן: זה העניין, שזה "לא מסתדר".

עם מה שאתה רוצה לקבוע מראש.

ניצה: זאת אומרת, התענוג שלנו כבני אדם זה כשיש תאום מושלם בין הציפייה שלנו לבין התוצאה. אם יש תאום מושלם בין ציפייה לבין תוצאה, אנחנו מרגישים סיפוק רב. אם יש חוסר התאמה, אפילו לטובה, קרה משהו יותר טוב ממה שציפינו, זה כבר לא אותה רמת סיפוק.

לא.

אורן: הכיול הזה הוא בעצם עניין של סדר?

אפילו אם הוא שלילי, אם זה לפי הסדר, אז אני אוהב.

אורן: בדיוק. שהכול יהיה בסדר.

אבל אם זה יותר מדי חיובי, אז לא.

אורן: כי הוא לא לפי הסדר.

כן.

אורן: זאת אומרת שהסדר הוא יותר גבוה מהגדרות של יצא טוב, יצא לא טוב.

לכן אנחנו אוהבים אנשים שאנחנו מכירים אותם ומתרגלים אליהם, אפילו שיש בהם פגמים. אבל אנחנו מכירים אותם, הם כבר עונים על הציפיות שלנו ולכן זה לא נקרא אצלנו פגם, שהוא מראה לי שוב ושוב אותה בעיה. אני כבר מכיר את זה, אני כבר יודע.

אורן: בהתאם למה שאתה אומר על הסדר, אז איך נגדיר את מושג הסדר?

האגו שלנו קובע את הסדר, זאת הבעיה.

אורן: ואיך נגדיר מהו סדר?

ציפייה אגואיסטית שלנו שהכול יתקיים לפי מה שאני קובע מראש.

ניצה: זאת הגדרה מאוד מעניינת.

כי את פסיכולוגית.

ניצה: כן, זה מעניין מאוד, אבל גם הפסיכולוגיה לא מגדירה את זה בצורה כזאת.

שיבואו ללמוד קבלה.

ניצה: אז באמת העניין הזה של הסדר והציפייה, זה באמת העניין. יוצא שככל שהאגו יותר גדול, יותר מפותח, הוא רוצה להיות כמה שיותר מדויק.

לפי התכניות שלו, לפי הראייה שלו.

ניצה: שהכול יהיה כמו התכנית שלי. ששום דבר אפילו לא ישתנה.

ואפילו אם את מביאה איזה דבר טוב יותר מהצפוי, הרצוי בעיניו, זה לקלקל אותו למה שהוא ציפה. עד כדי כך.

ניצה: אז הבנו עכשיו בעצם למה האדם כל כך שואף להגיע למצב של סדר והוא מרגיש אי נוחות טוטאלית כשיש מצב של אי סדר.

לא, יש בזה הרבה סוגים. זה גם בהתאם לארבעת הסוגים של כולרי, סנגוויני, מלנכולי, פלגמטי.

ניצה: סוגים של טיפוסים.

כן, נכון, אבל כל אחד אוהב סדר. וגם כן אי סדר, אנרכיה, בלגן שאנחנו אומרים, זה גם כן סדר רק בצורה מסוימת, שלא מקובל על אנשים אחרים.

ניצה: זה גם מסביר יפה, כי באמת יש אנשים שאומרים, אני רוצה להיות הצפרדע בביצה שאני מכיר.

אם תיכנסי לבית של חבר שהוא כזה בלגניסט כשהוא לא בבית, ותסדרי לו את כל הבית.

ניצה: הוא לא ימצא כלום אחר כך.

הוא לא ימצא כלום. כי הוא יודע שאם זה דווקא שם ועוד שם ככה וככה, אז הוא כן מוצא.

ניצה: יש לו סדר, בתוך האי סדר המיוחד שלו, הוא יודע את הסדר.

כי הלב והמוח שלי כך מתוכננים. בשבילו זה הסדר ובשבילנו לא.

אורן: העניין פה זו הציפייה ומה שיוצא. ציפיתי למשהו והחיים זימנו תוצאה מסוימת, אם יש התאמה, ככל שהתאמה בין מה שציפיתי למה שבפועל בא לי.

הרצוי והמצוי.

אורן: כן. ככל שזה יותר מתאים, כך אני חווה תחושת סדר.

לא רק סדר, אלא גם תענוג.

ניצה: כי זה בעצם נותן לי להרגיש, שאני מבינה איך העולם מתנהל.

לפי רצוני.

ניצה: הוא לא סתם כך מתנהל, אלא לפי רצוני. כמו שאני רציתי. דרך אגב, אנחנו הנשים מאוד אוהבות להגיד, "ידעתי", "אמרתי לך". זאת אומרת, ידענו מראש, יש איזה סיפוק בעניין הזה. זו דוגמה.

בוא ננסה עכשיו להבין באמת, יוצא שלכל אחד יש את הסדר שלו, כמו המבנה הפנימי שלו של האגו שלו והתכונות והאופי, יש לו איזה סדר שהוא מיוחד לו.

כן.

ניצה: יכול להיות שמה שעבורי נחשב מסודר, עבור החבר זה בלגן גמור. בשבילי זה נחשב הסדר שלי. יוצא שלכל אחד מאיתנו יש לו את הסדר המיוחד שלו.

תראי עד כמה קשה לנו להיות יחד.

ניצה: זה מטורף. איך אפשר באמת למצוא איזה איזון והרמוניה בין מצב שכל אחד יש לו סדר משל עצמו, שרק הוא מכיר.

החוק הזה הוא פשוט, "על כל פשעים תכסה אהבה".

ניצה: אז מה המשמעות של המשפט הזה בהקשר הזה?

שיש משהו שיכול להשלים בינינו ואני אוהב את הסדר שלך, ואת תוכלי לאהוב את הבלגן שלי.

ניצה: איזה יופי!

אורן: איך?

זאת הבעיה, איך להבין את זה ואיך לסדר את זה. כי בעצם לא רואים שיכול להיות כאן פתרון.

ניצה: נכון.

וזה לפי הבנת הסדר ואי סדר בפוליטיקה, בכלכלה, בחינוך ילדים, ביחסים בינלאומיים, כאן זה כל העניינים האלה.

ניצה: פה טמון הכול.

כן, כי לכל אחד יש תמונה משלו, צורה משלו, שזה צריך להיות כך והאחר חושב אחרת וכן הלאה. ואי ההשתוות היא מביאה לכל מיני קונפליקטים עד למלחמות וכן הלאה.

ניצה: ואת זה אנחנו רואים לאורך כל ההיסטוריה, כל הזמן, לכל אחד יש את הסדר שלו.

כן. ולכן אין פתרון אחר חוץ מאיך שאנחנו מתעלים מעל הראייה שלנו, ההרגשה שלנו, שאנחנו לא מגיעים עם הכלים שלנו הרגילים לשפוט את הזולת. אחרת תמיד אנחנו נהיה בהתנגשות.

ניצה: זאת אומרת כל מערכת השיפוט שלנו והביקורת של כל אחד מאיתנו היא כלפי הסדר של מישהו אחר.

זה תמיד לא יסתדר.

ניצה: אף פעם. כי אני רואה את זה דרך המשקפיים הפרטיות שלי.

כן. ואין עוד אדם בעולם כמוך. אני לא אומר את זה לשבח, וגם לא לגנאי, אלא זו המציאות.

אורן: בוא נכניס לתוך השולחן עוד מושג, הרמוניה.

זה כבר אחרי שאנחנו יודעים איך להתייחס לזולת, איך אני צריך להכין את הכלי שלי, את היחס שלי החיצון כדי להסתכל על הזולת. קודם כל אני לא מסתכל, יש לי כאילו אני והסביבה שלי, הבית שלי, החדר שלי או משהו שבו אני קיים במצב הזה איך שאני. עכשיו צריכים ללמד אותי, שעכשיו אתה יוצא מהצינוק שלך לעולם הרחב, אתה פוגש אנשים, דומם, צומח, חי, מדבר, איך אתה מתייחס אליהם.

איך? מה זה איך? אם יתנו לי לצאת ולהסתכל ככה כלפי כולם, אז אתה רואה איך הילדים מתחילים להתייחס זה לזה, כל אחד רוצה לקחת מהשני משהו.

אורן: נכון.

והוא לא עושה חשבון, כי זה שלי, מה זאת אומרת. "אבל זה שלו, הוא יתן לך אחר כך". איך אפשר לשמוע דבר כזה? אחר כך אנחנו לומדים שאין ברירה, כשאנחנו מקבלים מכות, אז אנחנו עושים פשרה. עד רגע מסוים, עד שאני מסוגל להחזיק את עצמי, או עד שאני מרגיש שזה יתן לי צרות כאלה שלא כדאי לי.

אורן: מדי גדולות.

כן. אני עושה חשבון. אבל זה לא תיקון. זה לא תיקון, זו פשרה. מאין ברירה.

אורן: נכון, אני אנוס בעצם.

אני אנוס עם הילדים שלי, עם אשתי במשפחה, בעבודה שלי, בכל מקום אני אנוס. ואז החיים שלנו הופכים להיות בלתי נסבלים.

אורן: ממש.

ניצה: אז מה עושים? איך אנחנו מגיעים לפשרה?

אנחנו צריכים ללבוש על עצמנו מערכת מיוחדת, חיצונה כזאת, שיתאפשר לי להתקשר לכולם בצורה יפה, באהבה ולקבל את כל הדברים בצורה נוחה ונעימה. זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה". הפשעים האגואיסטים הם שלי, שאני לא רוצה, שאני לא יכול לקבל בצורה טבעית אף אחד כמוני. אני צריך לרכוש מערכת שנקראת "אהבה". מה זאת אומרת? זה דבר מאוד מיוחד, זה לא קיים בעולם שלנו, לגמרי, זכר לזה לא קיים, לא שאני הולך לאהוב את השני בצורה אגואיסטית כמו שאצלנו, זה ניצול הזולת, אלא אני מקבל כוח נוסף מהטבע, נוסף, שאין בנו לגמרי, שנקרא כוח השפעה או כוח אהבה. ואז אני מתחיל להתייחס לשני כמו לאובייקט יותר יקר ממה שאני בעצמי.

איך זה יכול להיות? הרי האגו שלי, איך הוא נותן לי אפשרות כך להתייחס לזולת, שאני יכול אפילו לזרוק את האגו שלי. אני אפילו יכול להרוג את עצמי, להרוס את עצמי לטובת הזולת, איך זה יכול להיות? בטבע קיים כוח כזה שנקרא כוח השפעה, כוח עליון.

ניצה: זאת אומרת, שיש עוד כוח בטבע, נניח שזה כוח שנעלם בטבע.

נעלם לגמרי.

ניצה: נעלם, כלומר נעלם מהמודעות שלנו, שבאיזו פעולה מסוימת שתיכף נבין אותה, אנחנו יכולים איכשהו למשוך את אותו כוח נעלם, שאז הוא מאפשר לנו לראות את מערכת האהבה? אמרת, לרכוש מערכת שנקראת אהבה, שהיא לא קיימת בנו כרגע בכלל, ושיש כוח בטבע שהוא בעצם.

מספק לנו את זה.

ניצה: אז מה זה אותו כוח בטבע? הבנו שיש מערכת.

כוח עליון נקרא לזה.

ניצה: הוא עליון כי הוא עליון מהמודעות שלי.

כן.

ניצה: בגלל זה הוא נקרא עליון. יש לי את המודעות שלי, ואיזה כוח שהוא מעלי.

אפשר לקרוא לו בורא, א-לוהים, לא חשוב איך, רק לא להתבלבל עם כל מיני דעות קדומות שלנו, ואני יכול לקבל ממנו יחס לאחרים שנקרא אהבה. למה? איך? בשביל מה? מה זה נותן לך? באיזו צורה? את כל זה נלמד בחכמת הקבלה, אבל זה אפשרי לעשות.

אם אנחנו מגיעים למצב שאנחנו רואים שבלי התקשרות נכונה זה עם זה אנחנו ממיתים את עצמנו והחיים שלנו יותר גרועים ממוות, עקב זה שלא יכולים להתקשר נכון זה עם זה, אז אנחנו לאט לאט מתחילים לשמוע מה אומרים לנו מקובלים, שאפשר לרכוש את הכוח הזה, השפעה, אהבה. יכול להיות שיותר טוב כך להתייחס לזולת כדי לחיות חיים טובים. לא לפחד זה מזה. ובאמת ליהנות זה מזה. ולקיים חיים נכונים חברתיים יפים, טובים, שאף אחד לא דואג לעצמו שיכול לקבל איזה היזק מאחרים וכן הלאה.

אז אנחנו מגיעים על ידי ההתפתחות האגואיסטית שלנו שנקראת אבולוציה, במיוחד בזמן הזה שנקרא ליברליות, והליברליות זו התפרצות האגו הכי גדולה שיכולה להיות, וכל איש הישר בעיניו יעשה.

ניצה: בוא נסביר דרך כל ההסבר שנתת, מה זו בעצם ליברליות, שכל אחד רואה את העולם דרך אי הסדר שלו בעצם.

אורן: להביא את העולם לסדר שלו.

ניצה: הוא רוצה להביא את הסדר.

אורן: לסדר את כולם.

ואנחנו אומרים, לכל אחד יש יכולת כזאת, כל אחד יכול. זו נקראת ליברליות, תעשה מה שבא לך. זה בעצם החופש לצורות האגואיסטיות הגדול ביותר, שלא היה אף פעם בהיסטוריה. אנחנו חושבים שזו התקדמות, אבל למעשה זה ההיפך.

ניצה: זה ההיפך בעצם.

מה זה, אנחנו נותנים לכוחות הכי גרועים, הכי מלוכלכים בטבע שלנו לשלוט ולהביא אותם החוצה לפני כולם, ועוד להתגאות, "תראו עד כמה שאני רע". ואז אחרי כל ההתפתחות הזאת אנחנו מגיעים למצב שאנחנו לא יכולים להתקיים, הכול מתפורר. ולכן באה כבר כאן חכמת הקבלה ומסבירה לנו שאם אתם רוצים להסתדר זה עם זה, מאין ברירה, אחרת אתם תמיתו זה את זה, אז אפשר לרכוש כוח החיבור הנכון, הבנת החיבור הנכונה, שזו בדיוק כל שיטת חכמת הקבלה, איך אנשים יתחברו יחד ויהיו במנגנון אחד כמו ממש גלגלי שיניים בשעון הנכון.

ניצה: מה מיוחד בחיבור בין בני אדם, שהוא יוצר את המערכת הזאת, שבפעולות נכונות הוא יכול ליצור ולהביא אותנו למודעות עליונה יותר?

זה שאנחנו מתחברים בינינו בהרמוניה ובהשלמה מכאוס להרמוניה, אז אנחנו בזה מייצבים מערכת אחת, שאנחנו כולנו פועלים כאיש אחד בלב אחד, בגוף אחד, ברצון אחד, ואז אנחנו מתחילים להרגיש את המערכת העליונה, את הכוח העליון, העולם העליון. כי אנחנו נעשים כאחד, ובמנגנון הזה כאחד, יש לנו יכולת להרגיש מציאות עליונה. לפני זה לא היינו יכולים, כמו מערכת שהיא כולה שבורה ומקולקלת ולא מסודרת לפי כלל אחד.

אחרי שאנחנו סידרנו את עצמנו ככלל אחד, אז אנחנו יכולים להרגיש את הכוח האחד שמפעיל אותנו, שפועל בנו, שברא אותנו בצורה כזאת מיוחדת בכאוס כדי שאנחנו נביא את עצמנו להרמוניה.

אורן: אבל איך פרטים שהם שונים, שכל אחד מיוחד, כל אחד שונה מאחרים. איך פרטים שכל אחד שונה ולכל אחד יש תפיסת סדר משלו, יכולים ליצור משהו שהוא עובד כמו אחד? הם הרי לא אחד, הם שונים. לפעמים אפילו מנוגדים.

כי הם רוצים להשלים זה את זה. כשאני רוצה להשלים אותך ואתה רוצה להשלים אותי, אז כל אחד הוא נכלל מאחרים, ודואג איך הוא משלים את הזולת לפי רצון הזולת, שאני מקבל את הרצון של הזולת לפני הרצון שלי. שהוא יותר גדול, הוא יותר חשוב לי מהרצון שלי. כמו אימא כלפי תינוק, הרצון של התינוק קובע מה שאימא רוצה.

אורן: זו הגדרה של אהבה, שאני מקבל את הרצון שלך כחשוב יותר מהרצון שלי?

ואתה מוכן לשרת אותו. וככה בצורה הדדית.

ניצה: במונחים של סדר, במקום רצון זה אומר שאני מוכנה לקבל את הסדר של החבר מעל הסדר שלי.

והוא ההיפך.

ניצה: גם אם זה נראה לי כרגע בלגן גמור.

זה לא חשוב. אבל למה? כי אז בצורה כזאת אנחנו נקשרים זה לזה ויוצרים הרמוניה כללית.

אורן: מה זו הרמוניה?

הרמוניה זו ההשלמה של כל החלקים השונים שאף אחד לא דומה לחברו, שכולנו שונים, "כמו שפרצופיהם שונים גם דעותיהם שונות" וכן הלאה, וכך אנחנו משלימים זה את זה למערכת אחת שנקראת "אדם".

אורן: מה הכוח שמאפשר את קיום ההרמוניה בין החלקים השונים?

כשכל אחד מצמצם את האגו שלו ורוצה לשרת את הזולת.

אורן: למה?

כי בצורה כזאת אנחנו באים למערכת אחת ומגלים חיות במערכת הכללית האינטגרלית שנקראת "חיי עולם הבא". ואנחנו לא חיים לפי החיים האישיים של כל אחד, האינדיבידואלים, שאלה החיים האגואיסטים הקצרים, אלא אנחנו חיים לפי החיים הגדולים, החיים של כלל המערכת, החיים של הכוח העליון. חיים נצחיים.

אם אני נכלל מהחיים שלך ואתה משלי ואני מאחרים ומאחרים וככה כולם מכולם, וכל הדומם, צומח, חי, מדבר, אנחנו חיים חיים נצחיים. אני מרגיש שאני לא מת. לא מת. כי החיים שלי מתחילים להיות כלולים מכל צורות החיים שבמציאות. וזה אני הכול מקבל כשלי, כי אני שברתי את ההגבלות האגואיסטיות ואני כבר לא חי בתוך האגו שלי, אלא אני חי במערכת הכללית, שאין לי גבולות האלו. ולכן אני לא מת. את מבינה איזה רווח יש לנו בזה, למה הגענו.

אורן: מה זה בן אדם לא מת? הוא הגיע לגיל 90, 100.

לא, זה לא חשוב. החיים האלו זה חיים הבהמיים שלו, הגופניים. ודאי שלגוף החלבוני יש לו זמן קצוב להתקיים. אבל ההרגשה שלו, הרצון שלו בינתיים מתקשר לאחרים. ואז הוא נעשה נצחי. הוא נפטר מהגוף שלו הבהמי ללא שום הרגשת סבל. זה בשבילו משהו חיצון.

אורן: ומה הדבר הפנימי יותר?

הדבר הפנימי ביותר זה החיים שלו הנצחיים שהוא רכש אותם בהתקשרות עם כל יתר הרצונות, עם כל יתר הנבראים.

אורן: ההתקשרות הזאת עם כל שאר הפרטים במערכת.

זה נקרא חיים כלליים של אדם, "האדם".

אורן: אז אני, בן אדם, פרט, יכול כאילו לעבור מלתפוס את החיים שלי בראייה שלי הפרטית עם הגדרות הסדר ואי הסדר שלי, אני יכול כמו שאמרת קודם לשבור את הגבולות האלה ולהצטרף לחיי כלל המערכת המושלמת המסודרת ההרמונית השלמה הנצחית? זה מה שאתה אומר?

כן.

אורן: וגם ניצה יכולה לעשות את שבירת הגבולות שלה ואת מחסומי אי הסדר והסדר הפרטיים שלה ולהצטרף לסדר הזה האבסולוטי?

כל גבר וכל אישה, ועוד יותר מזה, הם סוחבים אחריהם גם חי וגם צומח וגם דומם, וכולם נכנסים לאותה מערכת נצחית.

אורן: אז מה שאני היום חווה כמציאות עם הרבה בלגן ואי סדר, והרבה חוסר שביעות רצון ועצבים וסטרס וכל רגע הדברים לא מסתדרים כמו שאני הייתי רוצה שהם יסתדרו ממש. וגם הקצב הוא כל הזמן מתגבר. זה מה שאני מכיר היום כחיים. וזה באמת נראה לי הולך ומחריף כאילו.

כן.

אורן: אז מה באופק מחכה? איזה סיום של הבלגן הזה וקפיצה לאיזה מרחב תודעתי חדש מה שם פתאום הכול מחכה?

זה לא שאתה נפטר מהחיים האלו ואתה נכנס, כמו שאנשים חושבים שאחרי המוות מגיע לך גן עדן או גיהינום.

אורן: בדיוק, לזה התכוונתי.

לא.

אורן: אז מה כן?

אתה צריך לרכוש את מערכת הקשר הזה מעל הרצון שלך אגואיסטי, עוד לפני שאתה הולך למות להפטר מהרצון האגואיסטי. אתה כבר מראש למעלה ממנו צריך להרכיב מערכת יותר גבוהה, שאתה נכלל מרצונות האחרים ובגלל זה אתה יוצא מהאגו שלך וחי באחרים.

אורן: מה הקשר בין סדר לבין אהבה?

רק על ידי אהבה אתה מגיע לסדר הכללי הנכון שנקרא ה-ו-י-ה אחת, כוח עליון אחד, ואתה עם כל הנבראים גם כן אחד וכולנו יחד מרגישים את הקיום הנצחי.