חיים חדשים - תוכנית 916 - האם אני מיוחד?

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: היום אנחנו רוצים לדבר עם הרב לייטמן על מה שמיוחד בכל אדם ואדם. כל אחד מאיתנו מרגיש שהוא מיוחד, שהילד שלו מיוחד והוא רוצה להיות מיוחד. ננסה להבין מה זה הרגש הכול כך מיוחד ואינטימי שמבדיל אותנו מהאחרים, שהופך אותנו למה שאנחנו, ואיך אפשר למנף אותו למקום הכי טוב שרק אפשר בדרכנו לחיים חדשים.

יעל: לקראת התכנית המיוחדת שלנו בדקתי באינטרנט מה אומרים על ייחודיות, על מיוחדות, ומתברר שאחת התכונות הבולטות של האדם היא הרצון והשאיפה להיות מיוחד. לדוגמא אמן רוצה לעשות יצירה מאוד מיוחדת, מוסיקאי רוצה לחבר ניגון או סימפוניה, לכל אחד יש דעה מיוחדת משלו. אנחנו מכירים את הייחודיות הזאת למרות שאצל חלק מהאנשים זה יותר בולט ואצל אחרים פחות, אבל בעצם זה קיים אצל כולנו.

מצאתי ספר ילדים שנקרא "כל אחד מיוחד" ואני רוצה להקריא משפט מתוכו, "כי להיות מיוחד ושונה זה נפלא, וזה מה שהופך אותך למי שאתה". קראתי באתר של נשים שהן מאוד אוהבות מחמאות שגברים אומרים להן, "את לא דומה לאף אחד שהכרתי, את כל כך מיוחדת, אין עוד אחת כמוך".

ועל גברים לא אומרים כלום?

יעל: קראתי מה נשים אוהבות כי זה מהצד שלי כאישה. לגבי שמות מיוחדים, יש איזה טרנד לקרוא לילדים שלהם בשמות מאוד מיוחדים. לדוגמא, יש מישהי שקוראים לה אשכולית לוי על שם לוי אשכול והיא אומרת ששם מיוחד זאת חוויה מאוד גדולה והיא ממליצה לכל ההורים לקרוא לילדים שלהם בשמות מיוחדים.

אני רוצה לשאול אותך כמקובל, למה אנחנו רוצים להיות כל כך מיוחדים?

כל אחד מאיתנו רוצה להיות מיוחד מפני שהבורא הוא מיוחד, "אחד יחיד ומיוחד" ואין עוד מלבדו. לכן כל אחד שיש בו חלק מהבורא רוצה להיות מיוחד כמוהו, כמו הבורא, כמו הכוח העליון.

במילים יותר פשוטות, שיהיה לנו יותר ברור, כי את פסיכולוגית ולכן אני רוצה להוריד את זה לרמה שלנו. אנחנו, בני האדם הרגילים, משתוקקים להיות מיוחדים כי אנחנו מרגישים בתוכנו שאנחנו לא נצחיים, ולכן אנחנו רוצים להיות מיוחדים, שמתוך זה תהיה לנו איזו השלמה לחיים הקצרים שהולכים לאיבוד, נעלמים. ואדם שהוא מיוחד משאיר משהו אחריו כאילו שהוא קיים בתוך היצירה שלו. לזה בעצם אדם מרגיש דחף. זאת הסיבה לכל היצירות ולכל הדברים. זה שאנחנו מולידים ילדים זה גם חלק בקביעת הנצחיות שלנו בעולם.

יעל: ועצם זה שאני רוצה שהילד שלי יהיה מאוד מיוחד?

זה אותו הדבר, את ממשיכה את עצמך בילד.

יעל: זה סוג של פיצוי.

על החיים הקצרים, שהכול נגמר.

יעל: הרי יש איזה רצון לאדם, שהוא לא רק צריך להרגיש מיוחד כלפי עצמו, אלא צריך להראות את זה גם לאחרים שיידעו שהוא מיוחד.

אך ורק. לא כלפי עצמו, כלפי עצמו זה כמעט ולא קיים, רק לעומת האחרים.

אורן: למה?

כי בזה הוא מרגיש את עצמו, הוא משווה את עצמו, הוא שוקל מי הוא, מה הוא וכן הלאה. הכול רק לעומת החברה.

אורן: ומה עושה לו התחושה שהוא מיוחד מבחינה רגשית?

הוא שוקל את זה בצורה כזאת, ואז "כמה אני שווה".

יעל: ומול עצמו זה לא מספיק לעשות את זה?

לא. מה זה "מול עצמו"? אני נעלם וכל מה שבניתי לעצמי גם נעלם.

יעל: הכול נעלם יחד איתי, אבל אם אחרים רואים אני כביכול [לא נעלם].

רק כלפי האחרים, מפני שהם נשארים ואני בצורה כזאת נשאר איתם. הם ידברו עלי, הם לא ישכחו אותי, ישימו לי מצבה ולפחות פעם בשנה יזכרו אותי והשם שלי יהיה מוכר. נשאר איזה ספר או אפילו יעשו איזה סימן לזכרי וכן הלאה.

יעל: יש אנשים שאין להם הרגשה של ייחודיות?

אין אנשים שלא רוצים להיות מיוחדים. האגו שבכל אחד קודם כל דורש ייחודיות.

יעל: זאת אומרת שהמהות של הייחודיות שלי היא להיות נפרדת מהאחרים? לייחד את עצמי ביחס לכל השאר?

גם כך אנחנו נפרדים מהאחרים, כל אחד מהאחר. זה שאנחנו נפרדים זו הבעיה שלנו, כי אז יש לי בעיה, כי כשאני נעלם לא נשאר ממני שום זכר, כך האדם ברחוב, האדם הרגיל חושב. לדתיים יש איזו מין השלמה, שכולם כתובים בספר בשמיים ולכל אחד ואחד יש מקום ואני גם רשום שם, ויש לי מקום אחרי גיל מאה ועשרים וכולי. לחילונים זה פחות. אבל בסופו של דבר לאלו ולאלו יש בעיה עם הנצחיות שלהם. לסגור את העיניים ולהגיד שזה קיים, לדתיים זה יותר קל, אבל בכל זאת אין לזה שום הוכחות, הוא צריך להאמין. כל האמונה בנויה על זה שאם אני מאמין, יש לי חלק בעולם הזה ובעולם הבא, ואם אני לא מאמין, אין לי חלק לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, בשום חלק, אני נעלם וכבר עכשיו אני לא שווה.

יעל: למה אנחנו כל כך פוחדים להיעלם? הרי כולנו יודעים שהכול זמני.

לא נכון. כי הטבע שלנו הוא האגו שלנו. אגו, זאת אומרת "האני" והוא קיים. זו הדאגה הגדולה ביותר לכוח האגו שבנו.

אורן: לא הבנתי למה אנחנו פוחדים להיעלם.

הרצון לקבל שלנו מרגיש את עצמו אחד יחיד ומיוחד, כמו הבורא.

אורן: של כל אדם.

של כל אדם. ולכן אם הוא נתקל בעובדה שהוא מת, יש לו בעיה, "במה אני מיוחד, במה אני יחיד". יש לו בעיה איך הוא עונה על זה. מה זה מיוחד, אם אתה נעלם ונרקב כמו כל חי. במה אתה מיוחד אם אף אחד למחרת לא צריך אותך, וגם היום אם תיעלם אף אחד לא ישאל מי אתה, מה אתה.

אדם מחפש במה הוא יכול להיות שווה, לפחות שווה לכל האחרים כך שישימו לב אליו, שיכבדו אותו וכן הלאה. זאת הסיבה לכל הצורות שהאנשים כך מתנהגים זה עם זה.

יעל: מהו הרכיב הזה שמרגיש בתוכו שחייב להיות נצחי?

זה החיסרון שאדם מרגיש. מפני שאני לא נצחי, אני לא יודע על ידי מה לקבוע את עצמי. אפילו במציאות הגשמית הזאת, בעולם הזה שלא שווה כלום, גם ממנו אני נעלם, וזה מאוד כואב לאדם. אז או על ידי ילדים, נכדים או כל מיני פעולות בעולם. ישנם כאלה שהורגים אנשים רק כדי שיהיו ידועים ויכתבו עליהם היום בעיתון ומחר כבר לא יזכרו, אבל בעיתון זה יישאר.

אורן: יש לי שאלה על היבט נוסף. היום אנחנו חיים בזמן מאוד מיוחד. יש היום כל מיני תופעות שהמכנה המשותף שלהן זה שהבן אדם הוא בהרגשת אקסטרים, הוא מאוד רוצה להיות מיוחד, מאוד חשוב לו להיות מיוחד.

כי האגו שלנו גדל.

אורן: בתקופות עברו גם חיו בני אדם. וקודם אתה אמרת שאין אפילו בן אדם אחד שלא מוטבעת בו השאיפה להיות מיוחד.

כמו הבורא. ממש ככה.

אורן: אז איפה אנחנו נמצאים היום, בזמן שלנו במאה העשרים ואחת ביחס לדורות עברו מבחינת שאיפתו של הפרט להיות מיוחד, איך זה היה פעם, איך זה היום ולמה. יש בזה שינוי, אין בזה שינוי, זה לוקח לאיזה מקום, מה קורה?

היום, כרגע, אנחנו נמצאים בתקופת מעבר. שאין לנו שאיפות כאלה גדולות אלא ההיפך, אם היו שאיפות גדולות לאנשים לפני כמה עשרות שנים בתרבות, חינוך, טכנולוגיה, טכניקה, מדיניות, כל מיני דברים, היום אנחנו רואים שהדור הצעיר סולד מכל הדברים האלה, הוא לא רוצה. בשבילו זה לא שווה ערך. ומה הם רוצים, לחיות טוב. לא אכפת לי כל כך מה שיהיה אחר כך, אני בעיקר ממלא את הזמן שלי בכל מיני פינוקים, תענוגים, בדיחות, סרטים וכולי, בילויים למיניהם.

זאת אומרת האנשים פעם רצו להיות מאוד גדולים, מיוחדים, היום המגמה היא מאוד לא ברורה, אמנם נמצאים בייאוש ובצריכת סמים, אבל כל זה עדיין לא קיבל את צורתו הברורה.

אורן: איך זה משפיע על הייחודיות של האדם?

מה שקורה היום אני לא יודע. אנשים מבולבלים. כלי התקשורת גם עוברים תקופה מאוד קשה והם מבלבלים אחרים, העיקר בשבילם זה להרוויח, להצליח. להיות "כאילו" מיוחדים אבל בזה הם קוברים את עצמם.

אורן: ביטוי יפה, להיות "כאילו מיוחדים". מה זה אומר להיות כאילו מיוחדים?

כי זה כאילו שיש להם שליטה.

אורן: לא אכפת לי מכלי התקשורת, הבן אדם, אנחנו חיים בעידן שיש בו תחושה שאני "כאילו" מיוחד?

כאילו מיוחד בגלל שיש לך את כל הכניסה לרשת האינטרנט בכל מיני רמות שלה, ואתה יכול לפתוח דף ולהיות בו כמה שיותר ולפרסם את עצמך כמה שיותר. זאת אומרת, אתה יכול להיות בולט. קנית מקום באיזו ברשת.

אורן: פעם זה לא היה.

כבר לא, עוד מעט אנחנו נראה שהם בוחרים מצבה וירטואלית.

יעל: אבל למה זה "כאילו", בגלל שזה ווירטואלי?

כאילו, זה מפני שאף אחד לא צריך את זה חוץ מהאדם עצמו. זו עבודה בעיניים, הוא משקר לעצמו.

אורן: אם אני מסתכל על שני בני אדם, למשל אתה ויעל, או כל שני אנשים אחרים, האם יש משהו שהוא זהה ומשהו שהוא מיוחד בכל אחד מכם. זאת אומרת, כשאתה אומר כל בן אדם שואף להיות מיוחד, זה בסדר, אבל קודם תיארת מצב שהיום אנשים די דומים באופן כללי. איך האדם מפריד בתוכו את שני המקומות האלה, במה הוא באמת דומה לכולם ובמה הוא באמת מיוחד. יש כזאת חלוקה פנימית בתוכי?

אני דומה לכולם לפי החינוך, לפי התרבות, לפי השפה, לפי כל מה שיש בי. אם אנחנו נתחיל לחקור בני אדם, אנחנו נראה שסך הכול אף אחד לא מיוחד. ואם יש לנו דברים מיוחדים, אז בדרך כלל הם באים לנו מהטבע ולא שאנחנו מיוחדים. לא על חשבוני, אלא על חשבון הטבע.

אורן: תסביר את זה.

לפי האופי, לפי הנטיות, עכשיו אומרים שזה לפי סוגי הדם, לפי ההורמונים וכן הלאה, וכול זה מבוסס על הבחנות שאנחנו קיבלנו לפי חכמת הקבלה מד' בחינות דאור ישר, "כולריק", "מלנכולינסק", "סנגווינק", "פלגמטיק".

אורן: אלה הבחנות מולדות, לכן אתה אומר שהאדם לא עבד על זה ולא עשה פה בעצם כלום?

אין באדם שום דבר מיוחד, כי בסופו של דבר הוא מקבל הכול מהטבע, ואז הוא מחפש במה אני יכול להיות בולט. במה בולט? הוא צריך לעשות משהו שזה יהיה כמו איינשטיין? כמו מרקס? כמו משה רבנו? כמו מי? זו בעיה גדולה. ישנם כאלו אנשים בעולם, אבל זאת שאלה גדולה, מה אנחנו מבינים מהם, מה אנחנו יודעים עליהם, מה זוכרים מהם. אנחנו לא זוכרים ולא מבינים את בני האדם האלו, אלא איזו דמות מיוחדת, מושג מיוחד שנשאר באנושות, שנדבק להם. איינשטיין זה מדע, פיסיקה, משהו כזה, מרקס זה איזה קומוניזם, סוציאליזם משהו.. אנחנו לא מדברים על האישיות של האדם, אולי קצת, אבל בעצם לא. ולכן אני לא חושב שהדברים האלה למרות שהם מושכים בני אדם להיות מיוחדים בתרבות, בחינוך, במדע וכולי, מספקים אותם.

יעל: האם אנחנו באמת מיוחדים?

אף אחד לא. ברצון הגשמי, הבהמי שלנו, אומרת חכמת הקבלה "כולם כבהמות נדמו" ואין בנו שום דבר מיוחד. אלא אם כן, אנחנו יכולים להידמות לבורא ובזה להיות מיוחדים, כי בלהידמות לבורא אין אף אחד שדומה לשני, ולא יכול לקבל חינוך ותרבות ואיזה גנים ואיזה הרגלים שישנם בעמים ובמשפחות ובדורות. לא. אלא רק בתנאי שאדם הולך להידמות לבורא, בזה שיש בכל אחד מאיתנו "רשימו", זאת אומרת איזה נתון פנימי מאוד מיוחד שאם הוא מתוך הנתון הזה הולך לשייך את עצמו לבורא, אז הוא באמת נעשה מיוחד.

יעל: אני רוצה לקרוא איזה משפט שכתב בעל הסולם מתוך מאמר "החרות".

 "לא תמצא ביניהם שני אנשים שיהיה להם תכונה אחת. והוא מטעם, שכל אחד מהם, יש לו מצע מיוחד, לפי עצמו לבדו," אתה יכול להסביר את זה?

סך הכול היה לנו מלכתחילה רצון לקבל אחד והוא נשבר להרבה מאוד חלקים, רסיסים, ולכל אחד ואחד בחלק שלו יש הצטברות של התכונות שאין באף אחד אחר ובזה אנחנו מיוחדים. אבל בזה אנחנו מיוחדים תחת האגו שלנו שהוא בכל זאת מושך אותנו למלא את עצמנו בלבד, וכך אנחנו קוברים את עצמנו. אנחנו לא נעשים בזה נצחיים, אנחנו לא מעלים את עצמנו למעלה מאותה רמה או אותו ההבחן שהוא כל כך קשה לנו והוא כל כך משפיל אותנו, שאנחנו זמניים, שאנחנו מיום ליום הולכים למות.

ולכן האנשים שרוצים לממש את עצמם בנצחיות שבטבע שזה הרצון להשפיע, לתת, להתעלות מעל האגו שהולך להיקבר, הם מגיעים לנצחיות ברצון להשפיע, ובנצחיות מיוחדת הדומה לבורא, ועוד יותר מיוחדת כי בה גם כוללים את כול המציאות של כל הנשמות. ואת כול היתר, מי שנמצא בכלל במציאות, לא רק בזמנינו אלא בכלל, אנחנו, כל אחד ואחד, קולטים בתוך הנשמה שלנו, וזה הכול הופך להיות שלו. זאת אומרת כל אחד נעשה שווה לבורא, ובזה אדם מגיע למצב שמקבל דרגה, שכר, גדלות שאין יותר למעלה ממנה.

יעל: ובאותו מקום יש ייחודיות או אין ייחודיות?

יש ייחודיות בזה שהוא במיוחד דומה לבורא, נעשה כמוהו ממש, לכן נקרא "אדם", "הדומה לבורא".

אורן: מה זאת אומרת אדם שנעשה דומה לבורא?

נמצא באותן התכונות, השפעה, אהבה, כמו הבורא.

אורן: נאמר שאני אפתח כאלה תכונות של אהבה כמו הבורא וגם אתה, ואנחנו שני בני אדם שונים, האם ההידמות הזאת שלי שאני מפתח תכונות של אהבה כמו של הבורא, וההידמות שלך שאתה מפתח תכונות של אהבה כמו של הבורא, היא מיוחדת אצל כל אחד?

כן.

אורן: במה היא מיוחדת?

מתוך זה שכל אחד תיקן את האגו שלו.

אורן: מה זה "אגו"? תגדיר בדיוק למה אתה מתכוון.

 רצון ליהנות.

אורן: שמה איתו?

 שהפך אותו לרצון ליהנות, זאת אומרת להשפיע, לאהוב. אז צורת האהבה שלו, צורת ההשפעה שלו לעולם שונה מכל אחד אחר.

אורן: לכל אחד יש צורת אהבה מיוחדת? זה מה שאתה אומר?

 יכולה להיות, צריכה להיות.

אורן: יכולה להיות. אז אני עושה סיכום ביניים על מה שהבנתי עד עכשיו ותראה אם הבנתי אותך. אתה אומר, אין בן אדם שלא שואף להיות מיוחד. קודם כול זה לא מקרי, זה מוטבע בכל בן אדם, כל בן אדם שואף להיות מיוחד. מאיפה זה נובע? אמרת, שזה נובע מכך שהבורא הוא אחד, יחיד ומיוחד, ולכן כל בן אדם מרגיש שגם הוא רוצה להיות אחד, יחיד ומיוחד. כדי לממש את זה האדם צריך להפוך להיות דומה לבורא. שאלתי אותך מה זה אומר להיות דומה לבורא? אמרת לי, לפתח תכונות כמו של הבורא. איזה תכונות יש לבורא? של אהבה ונתינה טהורה. דרך אגב, לאהוב ולתת למי? על מה מדובר, אהבה ונתינה כלפי מי?

 זה לזה וזה לזה.

אורן: בין אנשים?

 כן. לבורא אין מה לתת, הוא שלם.

אורן: זה מה שרציתי להבין. זאת אומרת בין אנשים, כשאני מתחיל לפתח אהבה ונתינה ממני כלפי האנשים, בזה אני הופך להיות לאט לאט דומה לבורא, ורק כאן אני מאתר את הדבר המיוחד שבי, את הצורה המיוחדת שלי, של אורן. וכל בן אדם את שלו, של עצמו. צורת האהבה והנתינה הזאת שאני צריך לפתח היא כאילו טבועה בי בצורה פוטנציאלית בהתחלה?

 כן.

אורן: והיא שונה משלך, משלה ומשל כל אחד.

 זה הגן הרוחני של כל אחד.

אורן: שהוא מיוחד? אז הוא האחראי על זה שאנחנו שואפים להיות "אין כמוני" כזה?

 כן, רק אנחנו צריכים לדעת איך לממש אותו.

אורן: עכשיו בכמה דקות שנותרו תן טיפה על המימוש. הבן אדם שרוצה לממש את המיוחד שבו, איפה הוא מאתר את המקום הזה המיוחד שבו? כי קודם דיברת על זה שהיום שוטפים אותנו בכלי התקשורת ועושים את כולנו כמן וואן סייז. (one size) מידה אחת. אתה נכנס לבית ספר, כבר בגן הילדים, בבית ספר כבר שמים לך מטרות וכבר כולם באותו שטנץ. מסדרים אותנו במין מדפים כאלה, שמים עלינו ברקודים.

ואתה אומר לא, כל בן אדם רוצה להיות מיוחד וכל בן אדם יכול להיות מיוחד, יש לו צורה מיוחדת של אהבה שאין באף אחד. אז איך אדם מתמודד בתוך העולם המרובע הזה למצוא את הייחודיות שלו? אתה מבין מה אני שואל?

 רק אם הוא מגיע לחכמת הקבלה.

אורן: ואז מה קורה?

 אחרת הוא מושפע מהתקשורת, מאיך שהרגילו אותו, אין בזה שום דבר מיוחד.

אורן: והחכמה הזאת של הקבלה שאתה מלמד, איך היא עוזרת לאדם למצוא את הדבר המיוחד שבו?

 זה מפני שהוא צריך ללמוד את זה בחברה, כשכל אחד משפיע בצורה הדדית עם אחרים לתוך חברה, ואז כל אחד מברר בזה את היחס המיוחד שלו. בהשפעה, לא בקבלה, בנתינה, באהבה, ואז כל אחד מאוד מאוד בולט כלפי האחרים כי בקבלה כולנו דומים.

אורן: מה הכוונה בקבלה?

 בקבלה, איך לקבל, איך ליהנות מאחרים, בזה אנחנו מאוד דומים. מה שאינו כן בנתינה, בהשפעה, אין אחד דומה לשני בכלל.

יעל: במה הייחודיות של כל אחד ואחד?

 הייחודיות היא בהשפעה, בזה שכל אחד מבטא איזו תכונה של הבורא ולא של עצמו, ולכן כל אחד מיוחד.

יעל: ולכל אחד יש תכונה אחרת?

 כן.

אורן: אני רוצה עוד לדייק, אנחנו היום בתכנית מדייקים כל מיני הגדרות. דיברת מהרגע הראשון בתכנית הזאת כששאלנו מאיפה השאיפה הזאת להרגיש שאני מיוחד, אמרת שהיא נובעת מזה שהבורא הוא אחד, יחיד ומיוחד. בהתייחסות שלך תיארת איך בן אדם דתי מתייחס לחיים, איך בן אדם חילוני מתייחס לחיים, איך פעם התייחסו, איך היום מתייחסים. כשאתה מדבר על הבורא הזה, תן לי הגדרה מדויקת שאני לא אהיה מבולבל עם כל מיני הגדרות אחרות. למה אתה מתכוון שאתה אומר "בורא" ושכל בן אדם אמור להיות דומה לבורא ורק בהידמות הזאת הוא ימצא את הייחודיות שלו?

 הבורא זה כוח מיוחד שממלא את הכל המציאות בהשפעה טובה, ורוצה למלאות כל אחד ואחד ואת כולם יחד ברצון לקבל שברא בהם.

יעל: ואותו דבר שתיארת כרגע, מה הקשר שלו לכל אדם ואדם? אמרת שבכל אדם ואדם יש איזו חתיכה מאותו בורא בעצם.

 כן. ברגע שאני מתחיל להשפיע לאחרים אני יכול להיעזר בכוח המיוחד של הבורא, לקבל אותו ולהשפיע לאחרים, כי אין לי מעצמי במה להשפיע. אבל במידה שאני מתקשר לבורא, אני מקבל ממנו כוחות, הבנה, הכוונה, הכול, ומשפיע. אני נעשה צינור להשפעה של הבורא כלפי כל האחרים. בזה אני נעשה דומה, ושותף לבורא.

יעל: יש בי איזה זה מין רכיב כזה אתה מתאר שאני יכולה להפעיל אותו ברגע מסוים ואז בעצם מה קורה? מה זה אותו רכיב שיש בי שהוא אותו רכיב, חתיכה מהבורא?

 אני נעשה בזה נצחי כמו הבורא. אני משייך את עצמי אליו כלפי כל האנושות, יותר נכון להגיד כלפי כל יתר הנשמות, כי האנושות יכולה להיעלם מחר, אז אני נעשה כמו תוספת לבורא כדי להשפיע ליתר הנשמות. זאת אומרת אני והוא שותפים כלפי השפעה שלו ליתר הנשמות.

יעל: והחלק הזה שקיים בי ואותו חלק שקיים באורן זה אותו חלק?

 לא, לכל אחד יש משלו.

יעל: חלק שונה?

 כן.

יעל: ומכאן אחר כך הייחודיות שלו מתפתחת בצורה שונה?

 זו הייחודיות, אין יותר, זו הייחודיות של האדם.

יעל: ובכל זאת אנחנו היום חיים ונראה לנו שכל אחד מיוחד, יחיד ומיוחד. אם תגיד לבן אדם שהוא לא מיוחד בשום דבר מבן אדם אחר, זה ממש יזעזע אותו עד עמקי נשמתו. אנחנו מתלבשים בצורה מיוחדת, אנחנו מנסים לאכול אוכל מיוחד, זה טבעוני, זה אוכל בשר, כל אחד מייחד את עצמו באיזה אופן. ומרגיש לנו שאנחנו ממש מיוחדים. יש כאן פער בין המקום שעליו אתה מדבר.

 כל אחד רוצה להיות מיוחד, אבל בסופו של דבר "כולם כבהמות נדמו".

יעל: אתה אומר שזאת האמת לאמיתה?

אורן: אנחנו כבר מתקרבים לסיום התכנית, רק תבאר לנו את המשפט הזה, מה בעצם אמרת עכשיו?

 "כולם כבהמות נדמו".

אורן: זה פסוק מהתנ"ך?

 כן. כי באף אחד אין משהו מיוחד ששייך לו, אלא מה שקיבל מהחינוך, בבית ספר, בטלוויזיה, באינטרנט וכן הלאה. לכן אין כאן אדם, יש את השפעת הסביבה על כולם. לכן אין באף אחד שום ייחודיות ושלא ידמיין שהוא מיוחד. הוא רוצה להיות מיוחד, שיבוא לחכמת הקבלה, יפתח את הנשמה שלו שזה "חלק א-לוה ממעל" שהיא באמת מיוחדת בכל אחד.