חיים חדשים - תוכנית 917 - מימוש הייחודיות באדם

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: היום אנחנו נרצה לדבר עם הרב לייטמן על ההרגשה שיש לכל אחד מאיתנו, שהוא מצד אחד מיוחד, ומצד שני אנחנו גם חיים בחברה שיש בה הרבה אנשים מיוחדים. ולפעמים המיוחדות הזאת של כל אחד מאיתנו, והסך הכל הכללי שנקרא החברה שבה אנחנו חיים, לא כל כך מסתדרים, ננסה להבין מה המקום המיוחד של המיוחדות של כל אחד מאיתנו בתוך הפאזל הכללי.

יעל: אנחנו רואים שהייחודיות שיש בכל אחד ואחד מאיתנו יוצרת מגוון מאוד עשיר, יש לנו דעות שונות, יש לנו סגנונות שונים, כל אחד יש לו דרך אחרת לפתור כל מיני בעיות, ובסך הכל עם הדרכים של כולם אנחנו באמת יכולים לייצור מגוון מאוד עשיר שבסופו של דבר גם מעשיר את החיים שלנו, את האנושות, את העולם. אחד עושה לחם, אחד עושה גבינה, אחד אוהב לעשות נעליים, כל אחד יש לו את המיוחדות שלו. יחד עם זה אנחנו יודעים שהמיוחדות הזאת יוצרת גם הרבה מאוד קונפליקטים, עד כדי מלחמות. ואני רוצה לפתוח בשאלה האם באמת הייחודיות הזאת מזיקה או מועילה, גם לחברה שלנו וגם לפרט?

תלוי. אם אנחנו עובדים לטובת החברה היא מועילה, אם אנחנו עובדים לטובת עצמנו אז לחברה היא מזיקה.

יעל: אתה יכול לתת לנו דוגמה איך אותה ייחודיות יכולה להזיק ויכולה להועיל?

יש המון דוגמאות, יש לך אנשים שעשו הרבה דברים טובים לאנושות ויש לך הרבה אנשים שגרמו דברים רעים לאנושות. זו ייחודיות, זה ברור. תלוי מה הכוונות של האדם שעושה.

יעל: זאת אומרת שאותה תכונה בעצם יכולה לבוא לידי ביטוי גם בכיוון בחיובי וגם בכיוון השלילי.

כן.

יעל: ניקח למשל תכונה של בן אדם שיש לו טמפרמנט מאוד גבוה, הוא כל היום בתנועה, הוא כל הזמן צריך לעשות כל מיני דברים.

לא, את לא יכולה לקחת כאלה דברים, כי אלה צורות האופי שלו. זה כמו שלמשל אם יש לו טמפרמנט, אז יש ביטוי יותר חי או יותר איטי, זה לא שייך, אז גם בזה וגם בזה הוא יכול לעשות דברים או רעים או טובים.

יעל: אז האופי של הבן אדם לא שייך לייחודיות שלו?

לא. יכול להיות רוצח איטי, סולידי כזה, ויכול להיות מאוד פזיז. מה זה שייך? כל הרוצחים הם צריכים להיות בוערים?

יעל: הדעות שלנו קשורות לייחודיות שלנו?

גם לא.

יעל: הצורה החיצונית שלנו קשורה לייחודיות שלנו?

יש איזה מין קשר, אבל בעצם לא.

יעל: אז מהי הייחודיות שלנו בעצם?

ייחודיות? זה את שאומרת שיש ייחודיות לאדם, אני לא אמרתי אף פעם שאדם הוא מיוחד.

אורן: יש משפט ידוע שאומר "כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות"[1] ומובן, אפילו סתם תסתכל, אין בן אדם דומה לחברו, אין שניים אותו דבר כמו במכונת צילום.

אז [בעניין] ייחודיות אתם אומרים שלכל אחד יש אילו תכונות שונות מהשני.

אורן: זה נכון, לא?

זה נכון. כן.

אורן: השאלה שאיתה פתחנו הייתה איך יודעים מתי הייחודיות של פרט מסוים מועילה לחברה ומתי מזיקה. ואז אתה אמרת בדיקה פשוטה, אם הוא עובד לטובת החברה, אז מה שמיוחד בו יתרום, אם הוא עובד לטובת עצמו, מה שמיוחד בו יתרום לטובת עצמו. אחר כך ניסינו לברר הלאה, צעד שני, איך מאתרים פזיזות או איטיות, ואז אמרת שזה לא שייך.

זה לא שייך.

אורן: אז מהי הנקודה שהיא הדבר המיוחד באדם שאותו הוא יכול לכוון או לטובת החברה, ואז הדבר המיוחד שבו תורם לה, או אם הוא לוקח את זה לעצמו, אז מפה כל השחיתויות וכן הלאה?

מה חשוב לו יותר, החברה או הוא.

אורן: זה הסרגל הכללי.

זו מדידה, זה משקל מאוד מאוד חשוב.

אורן: וזה נכון לכל אדם.

לכל אחד.

אורן: ואת הסרגל הזה שהוא נכון לכל אחד, אני צריך לקחת ולבדוק על עצמי. על מה אני מלביש אותו בתוכי?

על הלב ועל המוח. על המחשבות והרצונות.

אורן: תסביר קצת בבקשה.

הרצונות זה נקרא "לב". הם נמצאים ב"לב". והרצונות האלה הם יהיו כולם להשפיע ולא לקבל לעצמו. ו"מוח", שאני אחשוב איך אני יכול למממש את ה"לב", איך אני יכול להשפיע.

יעל: אני רוצה ללכת רגע לחינוך, הגעתי לגן ילדים או לכיתה ואני מסתכלת, אני רואה כשלושים ילדים, כל אחד נראה לי שונה מהשני, ואם אני כרגע הגננת, כל אחד נראה לי מיוחד. לאחד יש כשרון מאוד מיוחד לציור, אחד טוב לב במידה יוצאת דופן, אחד מיוחד הוא מאוד יצירתי, אחד יש לו מין יכולת כזאת שהוא כל פעם מוצא, פותר בעיות, אחד מאוד מתקרב לחברים שלו, אחד כל הזמן עומד בצד כמו "מבקר המדינה". כל אחד יש לו את המיוחדות שלו. כבר מגיל מאוד צעיר אנחנו רואים שכל אחד יש לו משהו מאוד מיוחד. אז למה בכלל נוצרנו כל כך מגוונים וכל כך מיוחדים ולכל אחד יש את הייחודיות שלו כמו שלפחות זה נראה על פניו לבן האדם הרגיל.

זה לא טוב. בימינו זה לא טוב, כי כל אחד מושך לעצמו. כאילו נמצאים תחת שמיכה אחת, אבל כל אחד מושך לעצמו.

אבל אם אנחנו נתחיל לחשוב שיש לנו מערכת אינטגרלית ושאנחנו נמצאים בה ואנחנו כמו גלגלי שיניים נמצאים בהתקרבות, בהתקשרות זה לזה, אז אנחנו בעצם יכולים להשפיע כולם יחד לטובת המערכת הכללית. וכל אחד שהוא משלים את המערכת, עושה טוב לאחרים ולכולם ולעצמו. אז נניח שהמערכת כוללת מיליון אנשים, אני משפיע לכל המיליון האלה כמה שאני יכול, כל המיליון משפיע לי, ואז יוצא שכל אחד מרוויח. אבל אם כל אחד חושב על עצמו, אז אנחנו חיים תמיד בחוסר וכולנו נמצאים בהרגשת ההפסד.

יעל: אז אפשר לקחת את כל הייחודיות של כל אחד ואחד ולתרום אותה לסך הכל הכללי כדי שתהייה למשל איזו חברה שמתפקדת טוב, חברה תקינה.

אבל שגם כולנו נמצאים שם בתוך החברה הזאת. לא שאנחנו בונים את החברה הזאת למישהו שם, למלך או לאיזה פקידים.

יעל: כן זה ברור. אם כל אחד מאיתנו ייתן את הייחודיות שלו ואת הערך המוסף שלו, המיוחד שלו, לטובת החברה כולה, אז אתה אומר שזה המצב האופטימלי?

כן.

יעל: ומה קורה היום, שלא מאפשר את אותו מצב, או בניגוד לאותו מצב?

האגו שלנו. כי אנחנו לא רוצים כך לעשות.

יעל: אז איך היום כל אחד משתמש בייחודיות שלו?

הוא רוצה למשוך מהחברה כל מה שאפשר לטובת עצמו. ולחברה, אפילו הפוך, כמה שיש להם, זה כאילו מקטין את הייחודיות שלי. הכי טוב שיהיה להם פחות ממה שיש לי, אז אני ארגיש את עצמי כמיוחד.

יעל: אם הייתי לוקחת את קבוצת הילדים שהסתכלנו עליה לפני כן בגן, והייתי צריכה ללמד אותם מגיל מאוד צעיר על הייחודיות של האדם, מה המיוחד באדם, במה הוא דומה לאחרים. מה היית אומר להם, מה היית מלמד אותם?

קודם כל עם הילדים אי אפשר לדבר, איתם צריכים לעבוד בהפעלה, ודרך המשחקים אנחנו יכולים לגרום להם ליצירת התכונות המיוחדות, הרגלים מיוחדים, כדי שיוכלו להתקשר זה עם זה. את זה הייתי עושה.

יעל: ומה המסר שהיית רוצה להעביר להם באותם משחקים?

שכולם יחד זה רווח לעומת [להיות] לבד.

יעל: זאת אומרת שהיית מבליט את הייחודיות שלהם, או להיפך?

כל אחד בכמה שהוא מיוחד, שישפיע לטובת החברה.

יעל: אז לפתח את הייחודיות, אבל להפנות את אותה ייחודיות לטובת החברה?

כן. אז אף אחד לא יוכל, לא ירצה לכבות את השני.

יעל:  יש לנו את הצורך שדיברנו עליו עכשיו, להיות מאוד מאוד מיוחד, ויחד עם זה יש גם צורך להיות מאוד מאוד דומה. יש משפט מקסים של ילד בגיל ההתבגרות, שמתאר את הקונפליקט, "אני רוצה להיות מיוחד כמו כולם". זאת אומרת, אתה גם רוצה להיות מיוחד מצד אחד ומצד שני, אתה גם רוצה להיות כמו כולם. איך אתה רואה את זה, האם זו סתירה, האם זה יכול להתקיים גם וגם? מה קורה פה בעצם?

זה מאוד פשוט, אני צריך להיות מיוחד, כי גלגל שיניים שלי הוא מיוחד, אבל אני צריך לנוע עם כולם, כי אז אני מבטיח לעצמי שהפעולה שלי תצליח.

יעל: ומה זה אומר לנוע יחד עם כולם?

יחד עם כולם, יחד עם כל יתר גלגלי השיניים, בני אדם שנמצאים איתי יחד באותה השלמה, באותה השפעה הדדית, בחברה שהיא כולה מיוחדת.

יעל: מה זה אומר על יחסים בין בני אדם? איך ביחסים בין בני אדם אני מבטא את הייחודיות שלי ואיך אני זורם עם כולם, איפה אני דומה לכולם?

אני דומה לכולם בנטייה הפנימית להשפיע לחברה ואני מאוד מיוחד בהשפעה שלי לחברה, כי אף אחד לא יכול לעשות כמוני.

יעל: אז אם אני אחלק את זה לתפקידים, לכל אחד יש את התפקיד שלו, כדי שאותה מערכת גלגלי שיניים תוכל להסתובב ולהסתובב טוב?

עוד יותר מזה, "בעל הסולם" כותב, שאסור לנו להגביל אף אחד ולא לתת לו אפשרות לבטא את עצמו. כי בכל אחד ואחד, כל התכונות והנטיות שלו [הן] בהתמזגות מיוחדת, והן כאלה שאף אחד לא יכול להיות במקום השני, אלא כולנו עוסקים רק בהשלמה הדדית. ולכן אנחנו צריכים לדאוג שכל אחד ואחד באמת יהיה מיוחד ויוכל לבטא את עצמו לטובת החברה בצורה השלמה ביותר.

אורן: אמרת קודם ש"אף אחד לא יכול לעשות כמוני".

בוודאי.

אורן: הפוטנציאל הזה המיוחד, המטען הסגולי המיוחד שיש בך, בי וביעל, ובכל אדם שהוא, מה התנאים שהוא אכן יאותר על ידי, והוא יתממש ויצא לפועל?

קודם נתת דימוי מקסים, שאנחנו נמצאים כולם תחת שמיכה אחת וכל אחד מושך לכיוון שלו. אבל אלא החיים, החיים זה מאבק. זאת אומרת, מה האטמוספרה שצריכה להיבנות? אם לצורך העניין נחזור לדוגמה של חברות ילדים או נערים, מה הם התנאים שחייבים להימצא באינטראקציה בין אנשים, כדי שכל אחד יוכל להוציא לפועל את המיוחד שבו?

הרי זה לא קורה לנו ביום יום. ביום יום אני כל הזמן נמצא תחת סרגלי מדידה שלא אני קבעתי, ומתייגים אותי ונותנים לי ציונים. זאת אומרת ביום יום אני הרבה פעמים מרגיש מדוכא, אני מרגיש שחותכים אותי מכל מיני כיוונים ואני לא יכול לפרוח כמו פרח בחממה. אם כך, איזה תנאים צריכים להיות בהתקשרות בין אנשים כדי שכל פרט בתוך ההתקשרות הזאת, ולא חשוב כמה הם, יוכל להוציא את מה שמיוחד בו?

תנאי אחד.

אורן: מהו?

להיות קשור לבורא.

יעל: מה זה אומר להיות קשור לבורא?

אם אני רוצה להוציא לפועל מה שיש בי, אני צריך כוח שיעבור דרכי ויגלה את הייחודיות שלי החוצה כלפי הכלי הכללי, כלפי החברה. הכוח שיכול להוציא אותי ולגלות אותי כלפי החברה, זה כוח הבורא, כוח השפעה.

יעל: ומה זה אומר להיות קשור לבורא? מה זה אותו קשר לבורא שיכול להוציא את אותו כוח לפועל?

זה כוח ההתאמה, כוח הדבקות, כוח שאני רוצה להידמות לו.

יעל: בתור בן אדם פשוט.

בתור בן אדם פשוט.

יעל:  אדם הצופה בטלוויזיה עכשיו, מה הוא צריך לעשות כדי שזה יקרה?

הוא צריך ללמוד קודם כול את חכמת הקבלה, איך היא מסבירה לו מה תפקידו בחיים, להגיע להשתוות הצורה, להתאמה, להשלמה, לדבקות בבורא.

אורן: מה אומרות המילים האלה לאדם הפשוט שצופה בך עכשיו? תסביר את המילים בצורה ברורה שהוא יבין.

כמו שהבורא נמצא ככוח אהבה. בורא זה כוח האהבה שבגללו המציאות קיימת, כי הוא קושר אותה ומחזיק אותה בכוח הזה. וגם אתה, אני, וכולם, כול אדם ואדם חייב לרכוש את כוח האהבה הזה על פני כוח האגו שבכול אחד, כוח השנאה. ואז האדם יהיה קשור בשני כוחות, כוח שנאה וכוח אהבה. ואז אם אדם רוצה להגיע להשתוות הצורה עם הבורא, הוא צריך לאט לאט להפוך את כוח הקבלה שלו, כוח האגו שלו, השנאה, גם כן לאהבה. ואז הוא מגיע באמת להיות כמו הבורא.

אורן: אמרת שהסרגל שאתו בודקים אם אדם משתמש במה שמיוחד בו בצורה טובה או בצורה לא טובה, זה סרגל פשוט. האם הוא עושה את זה לטובת שאר האנשים או לטובת עצמו. אם זה לטובת עצמו זה בטוח שימוש הרסני, כי כול אחד מושך לטובת עצמו. ואם זה לטובת החברה, לטובת הכלל אז זה טוב.

נגיד שאני עכשיו צופה בך ומקשיב לך, והייתי רוצה ללמוד ממך איך לאט לאט לרכוש את הכוח הזה של האהבה. תסביר לי את ההבדל, מה מרגיש אדם שמממש את המיוחד שבו, לעומת מה שהוא חווה קודם כחיים, לפני שהוא מימש את המיוחד שבו. מה משתנה בעולם הרגשי שלו כשהוא מתחיל למצוא את המיוחד שבו, ולהוציא אותו כמו ניצן?

הבדל כמו שדברנו בתכנית הקודמת, שהוא כבר לא דואג לנצחיות שלו, לייחודיות שלו, כי בזה הוא מממש את עצמו ומשווה את עצמו עם הבורא, עם הכוח העליון אחד יחיד ומיוחד, ונעשה כמוהו, גם אחד יחיד ומיוחד.

אורן: לא הבנתי, אז כבר אין לו דאגות?

אין שום דבר.

אורן: אין לו דאגות יותר?

אין. ברגע שהוא פועל למען החברה, אין לו שום דאגות חוץ מלפעול למען החברה.

יעל: איזו מין הרגשה זאת, כשאתה מצליח להוציא את הייחודיות שלך לפועל? לי זה נשמע שזו משאת נפשו של כל בן אדם, זה מרגיש לי אושר מאוד מאוד גדול.

תענוג, יושר, אושר, נצחיות, שלמות, דבקות בכוח עליון שנעשה כמוהו, וכול העולם כדאי לו.

אורן: כשאדם עובר כזה תהליך, מה הוא מרגיש, הוא מרגיש שהוא מגלה את עצמו? מה בדיוק הוא מגלה שעכשיו הוא לא חש? אמרת, שהשאיפה להיות מיוחד טמונה בכול בן אדם, ובאמת בכול בן אדם יש נקודת פוטנציאל מיוחדת שאין אף אחד כמוהו. ברגע שהוא מתחיל לאתר אותה ולהפריח אותה יותר ויותר, מה מתגלה לו שקודם הוא לא הכיר בתוכו, או בחיים?

היכרות הא‑לוהות.

אורן: מה זה אומר?

אני לא יכול להגיד.

אורן: כמה מילים שנרגיש קצת.

יעל: משהו שנוכל להבין.

טוב.

אורן: מה זה טוב? גם סמים עושים טוב לבן אדם.

אבל זה טוב ומטיב.

אורן: כלומר?

אדם מרגיש שהוא שולט במציאות בכוח הטוב, אוהב את כולם, משפיע לכולם, נהנה מזה שהוא משפיע לכולם, שכולם נהנים ממנו. זה מה שהוא מגלה. וזה כלפי הנשמות. זה יכול להיות גם עכשיו אבל אנשים לא מבינים ולא מרגישים זאת.

אורן: איך זה משפיע על התחושה שלו של מימוש בחיים? הוא מרגיש שהוא מממש את עצמו?

דווקא את החיים הוא מממש. כי בשביל מה הוא נמצא במסגרת הזאת של העולם הזה? כדי ממנה להגיע להשתוות הצורה עם הבורא, והוא השיג את זה.

יעל: אני רוצה ללכת לנקודה שאמרת לפני כן, שהיא מאוד תפסה את תשומת לבי. אמרת שבעצם אין לבטל שום חלק בייחודיות של האדם, אלא אנחנו צריכים לחזק ולהבליט את אותה ייחודיות. איך מבליטים את הייחודיות של האדם? איך מחזקים אותה?

רק בחברה קטנה, בקבוצה. ועל ידי לימוד חכמת הקבלה לומדים איך לבצע את זה, מקבלים יכולת לבצע, מקבלים מדריך ואז מבצעים.

יעל: ברמת העיקרון. מה קורה שם שפתאום האדם כן יכול להרגיש את הייחודיות שלו?

בזה שמה שהוא יכול להשלים לחברה אף אחד לא יכול. זה נקרא "ואהבת לרעך כמוך".

יעל: הוא יודע במה הוא מיוחד כשהוא מגיע לשלב ההתפתחותי הזה?

הוא מגלה את כול המציאות, הוא מגלה מערכת וקיים בה בצורה השלמה.

יעל: והוא יודע מה התרומה האישית שלו לתוך המערכת הזאת?

ודאי.

אורן: איך הוא לא מתבלבל? איך הוא באמת תורם לאותה חברה קטנה מתוך המקום המיוחד שלו ולא מתוך המקום המיוחד שלך או שלה? איך הוא מאתר?

לכול אחד יש נשמה מיוחדת משלו, חלק א‑לוה ממעל המיוחד בו, שמתוכו, מתוך החלק הזה הוא מגלה, קובע ומבצע את כול הפעולות.

אורן: אתה אומר שעצם פיתוח הנטייה של האדם להוציא טוב מעצמו לאחרים, כבר בעליה על הנתיב הזה הוא ירגיש באופן טבעי מה יכולה להיות התרומה המיוחדת שלו. זאת אומרת, פחות חשובה החפירה העצמית שלי מה מיוחד בי, ויותר חשובה הנטייה שהיא בעצם משותפת לכולם לתת משהו טוב החוצה. ואז כשאני אבוא לתת משהו טוב זה ייצא כמו אורן, ואתה כמו אתה והיא כמו היא. הבנתי את הנקודה?

כן.

אורן: יש פה משהו טריקי כזה. אנחנו כול הזמן רוצים למצוא את הנקודה המיוחדת שבנו ולממש את עצמנו בחיים. אנחנו עושים הרבה דברים, התבוננויות, חפירות, סדנאות, תהליכים וקורסים, כדי להבין מי אני ואיך לממש את עצמי הכי טוב. ואתה אומר שדופקים במקום הלא נכון. כי המקום הנכון זה קודם כול לפתח את הנטייה שהיא להוציא מעצמך החוצה לאחרים, ואז כשתתחיל בזה, פתאום יתברר במה אני דווקא יכול לתת, ובמה אתה דווקא יכול לתת זאת אומרת, זה רק תוצאה. הבנתי נכון את התפיסה?

כן. אבל מה שאנחנו נותנים אנחנו לא נותנים מעצמנו, כי אין לנו מה לתת. אנחנו בונים מעצמנו רק צינור.

אורן: מה זה צינור?

שכול אחד ואחד יקבל מהבורא, וימשיך את מה שהוא קיבל לזולת.

אורן: הצינור של כול אחד הוא מיוחד לו?

כן.

אורן: זאת אומרת, יש פה איזו מערכת אינסטלציה כללית, שבה כול אחד יושב על צינור אחר לגמרי מהאחרים. יש צינור שכתוב עליו "אורן", יש צינור שכתוב עליו  "יעל".

ואתה מצד אחד של הצינור מתחבר לבורא, והמצד השני למערכת הכללית.

אורן: מזרים לכולם.

כן, וכך כולם.

יעל: בורא זה כוח אהבה.

כן.

יעל: אז כול אחד בעצם מזרים את אותו כוח אהבה לכול היתר.

לא אותו כוח, שונה. כול אחד שונה.

יעל: כול אחד מזרים לכול המערכת כוח אהבה שונה.

כן. ובמערכת שורה כוח האהבה הכללי.

יעל: שמורכב בעצם מהאיכויות שמביא כול אחד ואחד, ואז נוצרת איזו שלמות של אהבה שזה אותו מקום.

נכון.

אורן: אם אני לא פותח את הצינור שלי, אז חסר כוח מסוים של אהבה בכלל המערכת?

ודאי, והיא מרגישה את זה מאוד.

אורן: אני כאילו עושה סתימה?

לא סתימה אלא חוסר השלמה, זה מורגש מאוד.

אורן: ואם אני פותח את הצינור שלי?

אתה מקבל הרגשת השלמות מכול המערכת ממה שעשית.

אורן: יש לי פה מחשב, ויש לו כבל שהוא מחובר לחשמל. אני רואה את הכבל, רואה את מקור החשמל, מכניס את התקע בשקע. איפה אני מוצא את הבורא הזה כדי להתחבר אליו כדי שהוא יזרים דרך הצינור שלי משהו?

ברגע שאתה רוצה להתחבר לאחרים אתה תמצא איך להתחבר אליו, לא לפני זה.

אורן: שוב.

ברגע שתרצה להתחבר לאחרים כדי למלא אותם, אתה תמצא את הבורא, ממי לקחת את המילוי.

יעל: אז יש לנו כאן שלב ביניים בתוך התהליך?

יש הרבה שלבים.

יעל: מה הקשר בין כול הייחודיות שדיברנו עליה היום לבין "ואהבת לרעך כמוך"?

אנחנו מדברים בדיוק על "ואהבת לרעך כמוך". על אהבה. חיבור במערכת זה אהבה, חיבור עם הבורא זה אהבה. ואז המערכת הכללית, האדם הפרטי והבורא, כולם "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא", אחד, שבכולם שורה אהבה.

אורן: מהו המשפט הזה "ואהבת לרעך כמוך"?

כמו שחשבתי לעשות כול טוב לעצמי, שמצד הטבע קיבלתי כזה יחס, כך אני מעביר עכשיו את כול היחס הזה לזולת. וכול המטרה שלי בחיים היא רק להזרים מהבורא את כול הטובות לכולם.

יעל: איפה נכנסת הייחודיות שלי בתוך כול הפאזל הזה?

זו הייחודיות שלי, שאני כלפי אחרים כמו בורא, לא פחות ולא יותר, כמו בורא. לכן אני נקרא "אדם" הדומה לבורא, והאחרים מקבלים רק דרכי.

יעל: אז מה בעצם הפספוס שלנו כאן במציאות? כול אחד רוצה להיות מיוחד, וכול אחד מרגיש שהוא הפספוס הכי גדול של החיים שלו. הוא לא הצליח להביא את הייחודיות שלו, ואת היתרון היחסי שלו, ולהוציא את זה לאור שכולם יראו. איפה הפספוס הכי גדול שלנו פה?

בזה שאנחנו דבוקים באגו שלנו ולא רוצים להרים את הראש וקצת לשמוע מה שמקובלים ממליצים. נקוה שהעיוורון הזה יעבור.

יעל: ויש אפשרות לבן אדם בעולם הזה בלי להגיע לחכמת הקבלה כן לחוש את הייחודיות שלו?

בחיים לא.

יעל: זאת אומרת, כרגע המצב שאנחנו מסתובבים סביב עצמנו.

כן.

אורן: מה הדבר הכי חשוב לקחת בראש מכול מה שדיברנו על ייחודיות?

שכול אחד יכול להיות הכי גדול, הכי מוצלח, הכי מועיל, ובאמת איש הא‑לוהים.

[1] (ברכות נח ע"ב)