חיים חדשים - תוכנית 957 - מחוברים - הרמה הבאה

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: השיחה היום היא על הפחד להחמיץ. הדור שלנו חי בתוך פחד מתמיד, ומסתבר שזה הופך להיות ממש החרדה של המאה עשרים ואחת, "אולי אני מפספס משהו". כל הזמן בודקים מה קורה, מה הולך, מה רץ, שאני לא אפסיד שום דבר, שאני לא אצטער על משהו שאולי היה ואני לא הייתי מחובר.

יעל: אנחנו מדברים היום לא רק על פחד מלהחמיץ, אלא על חרדת ההחמצה. היקף התופעה הוא  ש 70% מאיתנו מונעים מפחד גדול יותר או גדול פחות, להחמיץ ברמה כזאת או אחרת. זה גורם לנו להיות עמוסים ואין לנו זמן לשום דבר. אנחנו כל הזמן רוצים להיות בעניינים ולדעת מה קורה, אנחנו מתקשים להחליט איך לנצל את הזמן שלנו, מה לעשות. לא יכולים לבחור, מפחדים להתחייב, מפחדים להתמיד, מתקשים להתמקד, ונמצאים באיחורים כרוניים וחוסר שעות שינה.

מדברים על כך ששעתיים שינה ביום נגזלו על ידי ההתעדכנויות האינסופיות האלה ויש תסכול מתמשך, שזה אולי הדבר הכי גרוע וכל מה שיש לי לא מספיק.

הבעיה הכי גדולה בכל זה, שאנחנו מחמיצים בעצם את ההזדמנות להתמקד ולהיות בתוך העניינים וללכת על משהו אחד עד הסוף. יחד עם זה יש לזה גם יתרונות מאוד מאוד גדולים. זה מקדם אותנו בחיים, מפתח אותנו, מגרה אותנו להוציא את המקסימום מהחיים.

תופעה מעניינת ואחד הדברים המאפיינים את התופעה הזאת, שאנשים רוצים להיות בכמה מקומות בו זמנית. אם למשל, יש לי הזמנה לטיול וגם למסיבה, ובחרתי ללכת למסיבה, כי את זה ממש רציתי לעשות, אז כשהחברים שלי מעלים תמונה בפייסבוק מהטיול, יש לי הרגשה שפספסתי. זה לא שלא רציתי להיות במסיבה, אני מאוד שמחה שהלכתי למסיבה, אבל הייתי רוצה להיות גם פה וגם שם בו זמנית. זאת החוויה.

המציאות מאפשרת לנו להיות במקום אחד, לא להיות בו זמנית בשני מקומות, אבל האדם מסרב בעצם לקבל את המצב הזה כמציאות. והשאלה, האם קיימת בתוכנו תחושה שיש אפשרות להיות גם פה וגם שם, והמציאות הרבה יותר רחבה מאיך שאנחנו רואים אותה.

איך אתה מתייחס לתופעה הזאת?

אני מתייחס לתופעות האלה, ובכלל לכל התופעות שעוברות בנו בזמן האחרון, שזה הרצון לקבל שלנו, שזה הטבע שלנו שהוא מוגבר.

 אורן: מוגבר?

כן. הוא מקבל הגברה מאוד גדולה. וחוץ מזה הוא נעשה יותר מורכב והוא מכין אותנו למצב שאנחנו נוכל לגלות את העולם העליון, הרוחניות. ולכן גם במדע, גם בחיים שלנו, בכל דבר אנחנו מתחילים לגלות נחיצות להיות בכמה מקומות בבת אחת, שזה באמת מהגדר הרוחני ולא מהמגדר הגשמי שאנחנו בגוף שלנו לא מסוגלים להיות. אבל אם אנחנו נכנסים לרשת הרוחנית, היא מאפשרת לנו להיות בכל מקום בבת אחת, כי היא מחברת את הכל בבת אחת למעלה מזמן, תנועה ומקום. ולכן אנחנו קיימים בבת אחת, ברגע אחד, והרגע הזה הוא לא משתנה, אלא אנחנו כביכול עוצרים את הזמן, אבל אנחנו מתעלים למעלה מהזמן ואנחנו נמצאים בכל מקום וללא שינוי הזמן. אנחנו מסוגלים לזה.

 אורן: איך?

בהרגשה הרוחנית אנחנו משיגים את זה.

אורן: מה זה אומר בהרגשה הרוחנית?

בהרגשה גשמית אנחנו נמצאים בזמן, תנועה ומקום ולא מסוגלים להתעלות ולצאת מזה. אבל אנחנו מרגישים כבר היום בכל העיסוקים שלנו, שזה מוגבל מאוד.

 אורן: נכון.

וגם המדע אומר שכל החיים שלנו הם מאוד מוגבלים. הרמב"ם כתב את זה לפני שמונה מאות שנה או תשע מאות שנה, שהחיים שלנו, העולם שלנו, נברא למטה ממהירות האור.

 אורן: אבל לא היה לו סמארטפון.

הוא לא היה צריך.

 אורן: הוא לא שמע און ליין כשהוא נמצא במקום אחד, מה קורה במקום אחר וקיבל תמונות משם והצטער שהוא לא שם?

לא, אנחנו אלה שבצורה פרימיטיבית כזאת רוצים להתעלות למעלה מזמן, תנועה ומקום. כמו שאתה מספר, שאני כל הזמן צריך להיות קשור עם עוד אנשים ועם עוד חדשות וכל הזמן אני צריך לראות כל מה שקורה בעולם בכל רגע ורגע.

מה זה אומר? שאני רוצה להתעלות מעל גדר זמן, תנועה ומקום. זה מגביל אותי מאוד, והרצון לקבל שלי, הטבע שלי, כבר רוצה לברוח מזה, ההרגשה שלי כאילו נמצאת בכלוב, אני בבית סוהר, ואני חייב לברוח משם.

 יעל: אז כבר קיים איזה רצון פנימי, שמרגיש את המוגבלות הזאת בצורה מאוד כפייתית וכבר רוצה לפרוץ?

אף אחד לא מרוצה שיש לו סמארטפון, הוא לא משיג בזה דבר. זה היצע ללא גבול, ללא מטרה. זה גם לא מרגיע את האדם, הוא לא יכול להיות בלי זה, והוא גם לא נרגע ומוצא סיפוק, קורת רוח שהוא נמצא בזה.

יעל: זה המצב הגשמי כרגע, אבל דיברת על אופציה רוחנית, שם כן יש אפשרות להיות בכמה מקומות בו זמנית. מה זה המצב הזה?

זה לא בכמה מקומות, בכל מקום.

יעל: עוד יותר אפילו.

בכל מקום בבת אחת.

 יעל: מה זה?

אני לא יודע להגיד מה זה, זו הגבלה של העולם הזה, שאנחנו לא יכולים כאן להיות בזה.

 יעל: זאת אומרת יש לי אפשרות שה"אני" שלי יכול לחוות.

לכסות את כל המציאות.

יעל: את כל האפשרויות בבת אחת?

את כל האפשרויות.

יעל: [היום מתחילים לבנות הולוגרמות, ורוצים למצוא טכנולוגיה לתא ברמה הפיזית].

לא, כל האלגוריתמים האלה הם לא ימלאו אותנו, כי הרצון לקבל שלנו מתקרב לרצון הרוחני.

 יעל: מה ימלא אותו?

תמלא אותו רק השגה רוחנית.

 אורן: המילה הזאת "רוחנית" שאתה משתמש בה הרבה, מה היא אומרת, מה זה?

רוחנית זה לא "רוחניות".

אורן: מה זה כן, לא מה זה לא.

רוחני זה נקרא למעלה מהגבלות החומר שלנו, למעלה מהרצון אגואיסטי שלנו, שהוא מחלק אותנו, מפריד בינינו וגם מחלק את המציאות שלנו לזמן, תנועה ומקום, ואנחנו מרגישים שיש מקומות שונים, זמנים שונים, עבר, הווה, עתיד שנמצאים בתנועה. וגם תנועה שהולכת רק קדימה ולא אחורה ולא הצידה.

 אורן: כך אנחנו מרגישים.

כך אנחנו מרגישים וזו ההגבלה של הקיום הנוכחי שלנו. אבל אנחנו יכולים להתעלות למעלה מההגבלה הזאת ולהיות חופשיים ממנה.

 אורן: ההתעלות הזאת היא נקראת "רוחנית".

ההתעלות הזאת היא נקראת רוחנית. ההתעלות הזאת היא נקראת "יציאת מצרים" בחכמת הקבלה.

 אורן: ומה מהות של ההתעלות, מה מאפשר אותה, זה טכנולוגיה מתקדמת יותר, למה אנחנו זקוקים?

לא, לא יעזור לך שום מכשיר ביד.

אורן: מה כן יעזור לי?

יעזור לך רק להתעמק בתוך הטבע הפנימי שלך ולעלות לדרגה הבאה של הקיום. זאת אומרת, שאתה כן רוצה להתחבר עם האחרים, אבל לא בקווי ווב (web), בסמארטפונים, אלא בקווי הקשר הפנימי.

כשאתה שובר את האגו שלך, היחס האגואיסטי בינך לבין האחרים, בזה אתה שובר את המחיצות בינך לאחרים ואתם מתחברים יחד "כאיש אחד בלב אחד". ואז אתם מרגישים מה שיש בכל הלבבות של כל בני האדם שבכל העולם, ואז אין לך שום הגבלה ואתה לא זקוק לשום חדשות ולכלום, כי אתה פשוט מרגיש מה שנמצא בכולם, בכל הלבבות ובכל המוחות.

אורן: קשרת פה עכשיו שני כיוונים שונים. כיוון אחד, אמרת שההתעלות הרוחנית מביאה את האדם למצב שהוא עולה, פורץ את המגבלות של זמן, מקום ותנועה, ועכשיו הוספת לזה גם שהוא יהיה מחובר לאחרים מלב אל לב. מה הקשר בין פיתוח היכולת לשבור ולפרוץ את מגבלות הזמן, התנועה והמקום לבין ההתקשרות שלי לאחרים? אני יכול להתקשר איתך היום דרך הטלפון, אני יכול לראות אותך בווידאו, אתה יכול לשלוח לי תמונות, אתה יכול בסאונד, אתה יכול בתלת מימד, בכל מיני צורות. מחר הטכנולוגיות ישתפרו ויהיו עוד אפשריות. זו צורה מסוימת של קשר שבה אני מדלג בעצם על מקום ואפילו על זמן, אלו דברים שיכולים להיות ממש באון ליין. אתה תהייה בקנדה, אני אהיה בתל אביב ואני יכול להרגיש אותך כאילו אתה פה לידי. לפני מאה שנה זה לא היה אפשרי.

כשאתה מדבר על זה שהחיבור של אדם לאחרים הולך להיות חיבור רוחני על מה אתה בעצם מדבר ואיך זה קשור לזה שזה יאפשר לי לפרוץ את מגבלות הזמן, התנועה והמקום? שהטכנולוגיה לא מאשפרת לי לדברייך.

 כי חיבור הרוחני הוא דבר כזה, אומנם כל הרצונות שלנו וכל התכונות שלנו מאוד מאוד שונים, לגמרי. ואני מדבר על כל השמונה מיליארד אנשים שיש בעולם. אנחנו לא הולכים לבדוק מי יותר דומה ומי פחות דומה, זה לא חשוב לנו. ההיפך, כמה שכל אחד ואחד בשלו, שיישאר. אנחנו רק רוצים לתת לכולם כיוון אחד. אתה עם הרצונות והמחשבות שלך ואני עם הרצונות והמחשבות שלי, אבל שיהיה לנו כיוון אחד. מה הכיוון האחד? למעלה מכל ההבדלים בינינו אנחנו צריכים להיות מקושרים לרשת שבה כולם מספקים לכולם רק דברים טובים.

 זה מביא אותנו למצב מושלם. אנחנו פתאום מגלים ברשת הזאת שאנחנו צריכים לבנות, שאנחנו בונים, סירקולציה כזאת של כוח מיוחד, כוח השפעה, כוח אהבה, כוח חיבור, כוח של חום, כמו אימא שדואגת לכולם. ובזה אנחנו מרגישים שאנחנו מבטלים זמן, תנועה, מקום, עבר, הווה, עתיד, וכל דבר. ההרגשה שממלאה אותנו היא אחת, הרגשת האהבה שבולעת את כל הפירוד, את כל ההבחנות, את הכול. כמו שאולי הרגשתם פעם בהרגשת אהבה, כאילו הכל נעלם, ורק הרגשה הזאת ממלאה אותי.

אורן: עכשיו אני פה, מדבר איתך ויש לנו שיחה מרתקת, תוך כדי שדיברת עברה לי מחשבה בראש, לא יודע למה נזכרתי פתאום עכשיו בים, שבא לי נורא להיות בים. זה לא שמה שאמרת עכשיו לא עניין אותי, היה לי מרתק בטירוף, ואולי דווקא הוא עורר בי את התחושה שבא לי מאוד להיות בים. אולי בגלל שחייתי תקופות מסוימת בטבע ליד הים ושם אולי קצת הרגשתי ויברציות כאלה טובות. אני אפילו לא יודע למה. השאלה שלי היא לא זאת בכלל. אני עכשיו פה יושב איתך מדבר והנה נשארתי פה על הכיסא, אני רוצה עכשיו תוך כדי שאני מדבר איתך, להרגיש גם את הים.

 אין שום בעיה.

 אורן: מה זה אין שום בעיה? יש בעיה, כי אני פה איתך ולא בים.

 זה לא פיזית, אין שום בעיה, אתה לא צריך בשביל זה להחליף את המקום, זה מה שאמרתי, להיות למעלה מזמן, תנועה ומקום.

אורן: בדיוק. אז תסביר לי בבקשה, מה זאת אומרת אני יכול להיות גם איתך עכשיו פה באולפן וגם בים בלי להחליף מקום.

 אתה יכול בבת אחת להרגיש את כל המצבים שיכולים להתרחש בתוך הרצון לקבל שלנו.

 אורן: לא הבנתי.

 יש לנו רצון ליהנות, אז כל המצבים שיכולים אי פעם להיות אצל מישהו, לא חשוב מי ומה, לעבור דרכו, כל אחד מאיתנו יכול להרגיש אותם כאילו שהוא נמצא בזה.

 אורן: עכשיו?

 "עכשיו" זאת אומרת אם אנחנו מחוברים יחד "כאיש אחד בלב אחד".

אורן: ברור לי שאני יכול להרגיש את זה ואני גם אולי ארגיש את זה כשאני אסיים את השיחה אתך ואסע לים.

 לא, זה משהו אחר.

אורן: יפה. זה משהו אחר, אני מבין לבד. אני רוצה להבין מה זה אומר גם להיות אתך עכשיו פה, וגם באותו רגע להיות במקום אחר.

 לא, כמן שאתה שואל, אתה לא יכול להבין את זה, אני רואה שזה בלתי אפשרי. אנחנו חייבים להשתדל להתחבר כך עם האחרים, שאני אוכל להיות בכולם יחד. בזמנים שונים, בעבר, הווה, עתיד בכל אחד ואחד ובכולם יחד. כי כל מה שאנחנו מרגישים, אנחנו מרגישים בתוך הרצון שלנו. ואת התופעות שבתוך הרצון אנחנו מחלקים לזמן, לתנועה ולמקום.

יעל: זה כלי הרגשה בעצם?

 הרצון שלי זה הכול. וברצון שלי עוברות כל מיני צורות. אני אומר שזה זמן, כי מתחלפות כל מיני דמויות, צורות, בתוך הרצון. וזה מה שנותן לי את הרגשת הזמן, שמשהו בא, עובר, הולך, נעלם. ושוב בא משהו, עובר, הולך, נעלם. אז זו הרגשת הזמן. הרגשת המקום, מקום זה נקרא שרצון משתנה לא לפי ציר הזמן אלא לפי העומק שלו, יותר או פחות, וזה מוליד בי תנועה. אבל סך הכול, אני חי בתוך הרצון. ואם הרצון שלי מתחבר לכל הרצונות האחרים הוא נעשה רצון אוניברסלי אחד. ואז אני כאילו נמצא בכל המקומות, בכל הזמנים ובכל התהליכים, כל מה שיהיה, זה הכול נמצא בי וזה נותן לי הרגשה של המציאות הרוחנית, כי שם אין זמן תנועה ומקום בכלל. היא קבועה ושלמה.

 יעל: אני רוצה להתחבר לאותה מציאות רוחנית, אמרת לפני כן משפט מדהים, "האהבה בולעת את כל הפרוד שיש". אמרת, שהיא בולעת בעצם גם את הפירוד בינינו, אבל חשבתי בליבי שיכול להיות שהיא בולעת גם את הפירוד הזה שיוצר זמן, ואת הפירוד שיוצר מקום ואת כל הפירודים האחרים. היא יוצרת מן אחדות אחת שהיא מעבר להכול.

 כן.

יעל: זו הבנה נכונה של מה שאמרת?

 כן.

יעל: בעצם את כל מה שאנחנו אולי מנסים ליצור ברמה המאוד טכנית היום, עם כל הרשתות האלה, תיארת מן מכשיר פנימי כזה, שמאפשר לי להיות מחוברת עם כולם בכל רגע, בכל זמן, ובכמה מקומות במקביל. כמו שהיום אנחנו עושים עם הפייסבוק ואנחנו מטריפים את עצמנו מרוב לחץ להספיק להרגיש גם את זה וגם את זה וגם את זה וגם את זה.

ואתה אומר, אפשר לעשות את הכול באותה רמה רוחנית. מה יהיה ההבדל בין מה שקורה היום לבין אותו מצב, שאתה מתאר לנו אותו כמכשיר פנימי מדהים שמאפשר את הכול? במה האדם ירגיש שזה אחרת? במה זה יותר טוב? תמכור לי את זה, במה זה יותר טוב?

  למכור לך את זה? זו מציאות נצחית, שלמה, אין הפסד. זה כמעיין מתגבר של כול טוב. כדאי לחיות, מהות החיים, השגת מהות החיים, השגת השלמות. זה מה שאנחנו יכולים להעביר במילים שלנו. כי מאחורי המילים האלה יש תיאורים של העולם הזה, ודאי שלא של עולם ההוא אבל ככה זה.

אורן: היום כשאני מחובר ומקושר לאנשים אחרים, אז בעצם מה אני רואה בכל הרשתות? אני רואה את החוויות שלך. עד לפני כמה עשורים היה לך את החיים שלך ולי את החיים שלי ולה את החיים שלה. אם היינו שכנים, אז היינו יכולים להחליף חוויות. אם גרת בעיר אחרת או במדינה אחרת, תצלצל, תשלח גלויה, או תשלח מברק.

היום בלחיצת כפתור אני מחובר, אני כל הזמן רואה מה קורה עם החברים שלי. זאת אומרת, אתה עכשיו נהנה ממשהו, תהנה, סבבה. היא נהנית ממשהו, תיהני, סבבה. "אממה", אני רואה אני את זה שאתם עכשיו מעלים תמונות שאתם נהנים ממשהו שאני לא חווה, אני ישר נכנס לבאסה קטנה. למה? כי הם עכשיו נהנים ואני לא. עכשיו, כל בן אדם יש לו בחיים רגעים שהוא נהנה, רגעים שהוא עובד, רגעים שהוא ישן.

אבל כשאני רואה מכווץ, ב"זיפ", את כל הדברים הטובים שאתם עכשיו חווים, ואני משווה אותם, עושה מאזן לכמה טוב יש לי בחיים, אני יוצא במינוס גדול. מכאן מתפתחת התופעה של דכאון, שהרשתות מעוררות בנו היום דכאון כי כל הזמן אני מפסיד. כולם עושים חיים, "עפים" על החיים, תראה איזה תמונות, תראה איזה חוויות ואני עם האפור שלי, עם הסמרטפון וזהו. יכול רק לקנא עד שנמות.

כשאתה מדבר על זה שבן אדם יכול להתעלות מבחינה רוחנית, אחר כך תסביר לי מה אומר "להתעלות מבחינה רוחנית" אבל זה פחות אכפת לי עכשיו מה זה, ואז הוא יכול להרגיש בבת אחת את הכול, את כולם, בלי שום הגבלה, זה לא יכניס אותו לתסכול כזה עמוק?

 לא. כי זה מביא לו שלמות.

אורן: תסביר קצת.

הוא נמצא בשלמות, כל הכלים שלו, כל הרצונות שלו מלאים במילוי שמשלים אותו.

אורן: הוא לא מרגיש שאחרים עכשיו ממשהו נהנים והוא לא?

ההפך. הוא נהנה ממה שאחרים נהנים.

אורן: איך הוא נהנה ממה שאחרים נהנים?

כי הלבבות מחוברים ללב אחד, ואז אני יכול לא לרוץ לאף מקום, אתם תרוצו ואני אהנה.

יעל: לאן נעלמת הקנאה?

הקנאה לא נעלמת כי כל אחד רוצה שכולם ייהנו ממנו, כי חוץ מחיבור הלבבות יש גם האהבה.

יעל: לא הבנתי, מה קורה לקנאה?

הקנאה לא נעלמת, היא מגדילה את הרצון ואת היכולת ליהנות, אבל בצורה חיובית.

 יעל: היום זה בדיוק קורה הפוך.

נכון.

 יעל: היום, אני רואה לא רק אחד נהנה, אלא את כולם נהנים. אז אני מדי פעם מצלמת תמונה ומחייכת, אבל הכאב גדול, הקנאה גדולה, אני רוצה גם.

מי מפריע לך? אם מישהו אוהב אותך, את מקנאה שהוא אוהב אותך או לא?

יעל: לא. זה נעים לי מאוד, תענוג גדול.

למי יש תענוג גדול יותר, לך מזה שאוהבים אותך או לו שהוא אוהב אותך, או היא, לא חשוב?

יעל: שאלה טובה. לשניהם אני חושבת, שניהם נהנים.

את פסיכולוגית, את תעני לי.

יעל: שניהם נהנים מהמצב הזה.

אבל מי יותר? מי שאוהב.

יעל: מאוד יכול להיות שכן.

מי שאוהב נהנה יותר מזה שאוהבים. את מקנאה בו שהוא אוהב אותך, קנאה טובה או לא? גם שאלה.

יעל: אני מקנאה בו?

 מקנאה שהוא אוהב אותך, שהוא נהנה מהאהבה.

יעל: היום זה כבר לא ככה.

את רואה, אנחנו לא מסוגלים אפילו לדון על זה היום. אז נדון על כך מתי שנעבור לעולם ההוא.

 יעל: זה נכון שיש מחקרים שמראים שככל שאתה נותן לאחר ואוהב אחרים, יש לך אושר יותר גדול בחיים שלך.

בלתי מוגבל, כי אתה לא נהנה רק בכלים שלך, אתה נהנה גם בכלים של הזולת.

אורן: אני רוצה לשאול על הנאה. נתת עכשיו דוגמה שאדם אחד נהנה ממשהו ואני לא, אני מקנא כי גם רוצה גם ליהנות מהדבר הזה. גם אני רוצה ליהנות כמו שאתה נהנה, איך אני יכול למנף את זה, שזה לא יצער אותי שאתה נהנה ? איך אני יכול מזה שאתה נהנה גם ליהנות?

תלמד ממני איך אני נהנה ותהנה גם כן.

יעל: אני מנסה להבין מה הפטנט באותו עולם רוחני, שבו בעצם הקנאה הופכת למשהו שגורמת לי יותר הנאה ולא יותר סבל, כמו שקורה לי היום.

שאני על ידי הקנאה יכול להגביר את האהבה וליהנות יותר ויותר.

יעל: את האהבה שלי.

כן. מילת הקסם היא אהבה. על ידי האהבה אני מחובר לשני, אני מרגיש מה אני גורם לו וזה בעצם התענוג שלי.

יעל: אז בעצם הקנאה שלי היא בזה, שככל שאני מגבירה את הקנאה, אני בעצם מגבירה את היכולת שלי לאהוב ובזה ליהנות יותר.

כן.

יעל: זה הסוד.

וכך כולם. לכן הקנאה לא נעלמת, אלא ההפך היא מתעצמת יותר ויותר, גדלה יותר ויותר.

יעל: אבל היא לא בדברים חומריים, היא רק באהבה.

היא לא בדברים חומריים, הכוונה היא לא בתוך האגו אלא ברצון להשפיע, ברצון לאהוב. קנאה פלוס אהבה, זה הכול.

 אורן: התחלנו את הדיון שלנו מהפחד להחמיץ, שהוא היום מנהל אותנו לגמרי, שלא נפספס משהו. האם יש משהו שאנחנו מפספסים?

במאה אחוז מפספסים.

אורן: מה?

הכול. את החיים, את מטרת החיים, את הנצחיות, את השלמות, את האהבה, את המילוי, את התענוג, את הכול. אתם ממש יוצאים מהמשחק הזה של החיים בהפסד של מאה אחוז, לא פחות.

יעל: נשמע שאנחנו לא במגרש הנכון בכלל.

ודאי.

אורן: ויש אפשרות לא לפספס את זה?

כן.

אורן: לכל בן אדם?

לכל בן אדם.

אורן: באמת לכל בן אדם?

כן.

אורן: לא צריך להיות מבריק כמו הרב לייטמן?

לא צריך להיות. אין בזה שכל, רק קנאה לאנשים שהשיגו את זה .וקנאה טובה כדי להשיג גם, לא להוריד אותם אלא בעצמך לעלות אליהם.

 אורן: תודה רבה לך. תודה יעל, תודה גם לכם שהייתם אתנו. "חיים חדשים", כל טוב, להתראות.