חיים חדשים - תוכנית 962 - זהות אישית וזהות בדויה

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: היום אנחנו רוצים לדבר עם הרב לייטמן על "זהות". מהי הזהות האישית של האדם, ממה היא מורכבת, איך היא משפיעה עלינו כבני אדם, למה חשוב שתהיה לנו זהות?

יעל: "זהות" זה דבר שמעסיק אותנו הרבה מאוד בחיים שלנו, מי אנחנו, מה אנחנו, מה היכולות שלי, מי אני בכלל, מי אני בעצם. כשאדם נולד הוא מזוהה בהתחלה עם ההורים שלו, לאט לאט הוא מתחיל איזה תהליך של נפרדות שבו הוא מתחיל להתפתח ולהבין מי הוא ומה הוא ומה היא הזהות האישית שלו. בעצם "זהות" זו תמונה שהאדם בונה לעצמו במהלך חייו והיא נותנת לו את המשמעות לתפיסת האדם את עצמו.

הזהות שלנו כוללת אוסף של הרבה מאוד מאפיינים, מין, האם אני זכר או נקבה, מהי הדת שלי, מה הן האמונות שלי, מה הם הערכים שלי, מהי האידיאולוגיה שלי. אני אמא, הורה, מי אני בכלל בהיבט המשפחתי, בהיבט החברתי, מקצוע, מאפיינים אישיים, האם אני בעלת חוש הומור, האם אני אופטימית, האם אני יסודית. כל התכונות האלה בעצם מגדירות את האדם.

למה בכלל אדם צריך זהות, לחיה הרי אין שום זהות, היא לא מתעסקת בכלל עם העניין הזה, למה האדם צריך זהות?

אני לא חושב, אם תדברי עם אנשים שמתעסקים עם חיות הם יספרו לך על כל חיה וחיה, ממש תעודת זהות, תיק שלם.

 יעל: אז  אתה אומר שגם לחיה יש זהות.

בפרט מחיה אחרת. אפילו אם תדברי עם גנן, הוא יספר לך על כל צמח וצמח, על כל עץ ועץ, עד כמה הם שונים.

 יעל: אז למה אנחנו צריכים זהות?

ודאי שאדם מאוד שונה מחברו ולכן אנחנו רוצים להבדיל את עצמנו מאחרים. כל אחד הוא רצון אגואיסטי שרוצה להיות מיוחד בעולם ולכן הוא רוצה שתהיה לו זהות מיוחדת, שמזהים אותו ודווקא אותו ולא שהוא אחד מהשורה, שלא "סופרים אותו" או בקושי סופרים אותו, שנמצא כאן מישהו, אבל מישהו ללא זהות כמו שאנחנו אומרים, ללא צורה מיוחדת.

 יעל: ולמה חשובה כל כך המיוחדות הזאת?

כי אנחנו חומר אגואיסטי, האגו שלנו זה היסוד של הטבע שלנו ולכן אנחנו מאוד רוצים להיות ידועים, מזוהים, ולא פועלים אחרי הקלעים כמו שאנחנו נמצאים באיזו עבודה נסתרת, אלא אנחנו בני אדם שרוצים להיות ידועים. תראי את השחקנים, איך כל אחד רוצה להיות בולט וכך כל אדם ואדם, במיוחד לנשים, במיוחד לגברים, תלוי במין, תלוי בגיל, תלוי בכל מיני דברים.

 יעל: אתה אומר בעצם שזה צורך טבעי של האדם להיות מוגדר ומיוחד ביחס לכל האחרים

כמה שאנחנו מתפתחים במשך ההיסטוריה מדור לדור כל אחד ואחד רוצה להיות יותר ויותר מיוחד.

 יעל: זאת אומרת, שעם השנים הדבר הזה הולך ונעשה עוד יותר משמעותי.

אפשר לדבר על מסות האנשים שחיו לפני אלפיים, שלושת אלפים שנה, ועל אלה שחיים היום? היום כל אחד רוצה להיות באמת בולט, ולכן לכל אחד יש תעודת זהות ומספר וכן הלאה, וכל אחד נספר וממוספר.

 יעל: איך זה שאנחנו חווים את הזהות שלנו כמשהו מאוד מורכב. זאת אומרת, זו שאלה מאוד מורכבת לשאול "מי אני או מה הזהות האישית שלי?". "הסיפור" הזה מאוד מורכב, למה זה כל כך מסובך?

כי אנחנו לא מבינים מי אנחנו ולא יודעים לפי איזה קריטריונים אנחנו צריכים לדבר על עצמנו, לא יודעים. ולכן ככה זה.

 יעל: אנחנו יודעים שאדם בעצם צריך להבין פחות או יותר מי הוא מבחינת התכונות שלו, מה המין שלו, את זה אנחנו יודעים, מה השייכות שלו, קבוצות שייכות לאידיאולוגיה.

לא, זה חיצוני. אבל אם אנחנו מדברים על דברים פנימיים, זה כבר סיפור אחר לגמרי. כאן אדם צריך למצוא את עצמו, מיהו, מהו, מה מיוחד בו בפנימיותו. כי בחיצוניות כל אחד יכול לבדוק אותו, לראות אותו, יש הרבה סימנים לזהות את האדם, לפי די. אן. איי., לפי כל מיני הבחנות, אבל זה לא מדבר על האדם שבו, זה מדבר על הבהמה שבו.

אותו דבר יש בחיה, אלא ש"אדם" זה משהו נסתר בתוך הבהמה, בתוך הגוף הבשרי, ואיך לזהות אותו, איך להוציא אותו החוצה, לגלות אותו, לנקות אותו כביכול, לשטוף אותו טוב טוב מכל מה שהוא לא ולראות מי הוא באמת, את זה אנחנו לא יודעים.

 יעל: אפילו ברמה שקראת לה יותר חיצונית קשה לאדם לדעת או לזהות מי הוא. אני עוסקת בתחום התעסוקתי, אני רואה שאם בעבר אנשים היו מגלים מהר מאוד על עצמם מה הם רוצים לעשות, הכירו את עצמם, את הנטיות הטבעיות שלהם, והיו "זורמים" פחות או יותר לכיוון די ברור, היום האדם מבולבל הרבה מאוד שנים עד שהוא בכלל מחליט מה הוא רוצה לעשות. הוא עובר ממקום למקום ומחליף הרבה מאוד מקומות עבודה, הכול מאוד מאוד לא ברור.

אלה החיים שלנו וגם היכולות שישנן לפני כל אדם. לכן אם פעם אבא שלי היה נפח, גם אני הייתי נפח, אבא של אחר היה חוטב עצים, גם הוא היה חוטב עצים, דבר אחר לגמרי. גם בנות כך ידעו שיש להן בית, שיהיו להן בעל, ילדים, והן צריכות לשמור על זה, אבל היום כל אחד חופשי, לכל אחד כל העולם מולו לפניו. אדם לא יודע מה הוא רוצה, הוא לא יודע גם איך להתאים את עצמו לעולם, כי העולם מאוד מלאכותי, לא טבעי, לא כמו שהיה בעבר. אז עבדנו כדי לחיות, שיהיה לנו ביגוד, מזון, בית, יכולת לגדל ילדים, וללכת לעולמנו וזהו, כך היו חיים. היום לא, היום אדם רוצה לממש את עצמו במשך החיים, להיות המיוחד, להשאיר איזה סמל, איזה "חריץ", איזו חתימה בעולם וזו בעיה.

 אורן: הבדלת קודם בהגדרת הזהות של אדם את עצמו בין הצורה שבה אנשים אחרים יכולים להגדיר אותו. לדוגמה, אתה ואני נגדיר את יעל, יש דברים שאנחנו נזהה ונגדיר בה בקלות, נוכל להגדיר מה הזהות שלה, לבין התחושה הפנימית שלה כאדם, מה הזהות האישית שלה. למה יש פער בין זה שאנשים יכולים להגדיר אדם לבין הזהות הפנימית שהוא צריך לאתר ולעצב ולהגדיר בעצמו לעצמו?

גם הם לא צודקים וגם האדם לא צודק בזהות שלו. קודם כל אנחנו צריכים להיות כאן מומחים, להיות בנקודת מומחיות חיצונית, גם אם אדם עושה את הביקורת הזאת על עצמו וגם אם אחרים עושים עליו. אנחנו לא יכולים להתייחס בצורה ניטראלית לאדם, איך? אני אפילו לא יודע איך.

אורן: האם לאדם חשובה הזהות שלו? אם כן, למה היא חשובה לו?

היא חשובה לו כי זה אומר עליו מי הוא ויכול לתת לו גם כל הבחנה קדימה, לאיזה כיוון להתקדם, מה לעשות עם עצמו, איך להגיע למה שהוא רוצה. יכול להיות שכול מה שהוא רוצה זה בכלל לא בהישג יד שלו, לדוגמא, אני לא נולדתי כאדם שיכול להיות אלוף בהרמת משקלות, אין מה לעשות, אז אני צריך לדעת את זה מראש ולא ללכת לכיוונים שבהם אני לא אצליח.

 אורן: יש קשר בין הזהות העצמית של האדם לבין האגו שלו?

האגו רוצה להצליח והשאלה היא במה הוא רוצה להצליח. זה העניין, האם אני רוצה העיקר להצליח, שלא אכפת לי במה בדיוק להצליח, אלא העיקר להצליח.

יעל: יש אנשים כאלה.

כן. זאת אומרת, אם תגיד לי, לדוגמה, "אם אתה תתעסק בבוטניקה, אתה תצליח. אני מבטיח לך שיש לך גם את כל הנטיות וההבחנות הפנימיות לזה ויש לך גם כמה אנשים קרובים אליך שמכירים אותך ונמצאים בזה, ויכולים לסייע לך", וכן הלאה. אז כן, אני אלך לכיוון הזה למרות שאני לא מרגיש לזה שום עניין מיוחד, אבל "התיאבון בא עם האוכל".

יעל: העניין הוא כביכול בהצלחה.

כן, אז אני הולך וכך מצליח.

אורן: עד כמה הסביבה שבה אנחנו חיים משפיעה על הזהות האישית שלי כאדם?

הסביבה עושה את הכול. היא מכוונת אותך, היא מראה לך לאן ללכת ולאן לא ללכת, היא עושה ומחליטה במקומך למרות שאתה חושב שאתה עושה משהו לבד, לא, הסביבה מעצבת את כל הזהות שלך.

אורן: איך זה בא לידי ביטוי, אני מבין שהסביבה אומרת, היום להיות עשיר זה מאוד נחשב. לפני מאה שנה להיות חכם היה מאוד נחשב, בכל מקום. כלומר בתוך אותה חברה היה סטנדרט חברתי אחד, אבל הפרטים השונים הגדירו את הזהות האישית שלהם בעצמם כי כל אחד שונה. איך במערכת היחסים בינינו, כשכל אחד מגדיר את עצמו כמו שהוא, וכמו שאמרת קודם כל אחד רוצה להיות מיוחד לעומת הסטנדרט הכלל חברתי של הסביבה שבתוכה אנחנו חיים, כלומר מה הדינמיקה בין ההגדרה העצמית שלי והחיפוש העצמי והאינטימי שאף אחד לא יכול למצוא אותו חוץ ממני, לבין ההשפעות הסביבתיות כי אני בכל זאת חי בקרב החברה האנושית?

אני לא חושב שיש בכלל משהו שלך, זה הכול השפעות סביבתיות בהתאם לאיך שגדלת, איך השפיעו עליך כל מיני גורמים ואיך אתה מקים אחר כך את עצמך בעולם. הכול תוצאה מהשפעות סביבתיות בלבד. אם היית חי במקום אחר, בתקופה אחרת, אז ודאי שהיו לך תוצאות חדשות, אחרות.

יעל: בתחילת השיחה דיברת על צמחים, זאת אומרת גם גנן יודע לתת תעודת זהות לכל אחד מהצמחים בגינה שלו. לבן אדם יש לו איזו תעודת זהות, האם יש מתוכה מרכיב כלשהו שאיתו הוא הגיע, מרכיב שהוא רק שלו ולא שייך למישהו אחר?

כן, אבל אדם לא מזהה את זה. אם אנחנו מדברים איך המקובל רואה את האדם ואת החיים, זה משהו אחר לגמרי כי הוא רואה את שורש הנשמה של האדם. אמנם לא כל מקובל, אבל נגיד שכך, הוא רואה את שורש הנשמה של האדם ואיך הנשמה הזאת נמצאת בירידה בדרגות הרוחניות עד שהיא מתלבשת ונסתרת בגוף הגשמי, הביולוגי, ומתחילה לנווט את הגוף לכל מיני כיוונים. הנשמה עושה את זה מפני שהיא היא צריכה לרכב על החמור הזה, על הגוף הזה כדי להביא את השילוב של גוף ונשמה יחד למימוש רוחני. רק שזה לא קורה בגוף אחד, זאת אומרת אם פעם הייתי צריך לעבור אלף קילומטר אז הייתי נוסע עשרים קילומטר עם סוסים, אחר כך מחליף, ושוב כעבור עשרים קילומטר הייתי מחליף את הסוסים כדי להגיע אל המטרה. כך גם הנשמה, היא אחת, היא מתגלגלת ומחליפה בדרך את הגופים.

אורן: מה הקשר בין הנשמה של הבן אדם לבין הזהות האישית שלו?

זה בעצם הזהות האישית.

אורן: והיא נסתרת ממש עמוק בתוכו והוא לא מרגיש אותה בהכרח?

כן. אף אחד לא מרגיש את עצמו, אף אחד לא מכיר את עצמו.

אורן: זאת אומרת הזהות האישית האמיתית שלי, האינטימית והמיוחדת, היא רק שלי, היא טמונה עמוק עמוק בפנים ואני בעצמי אפילו לא מכיר אותה.

לא, אתה לא מכיר, אתה גם לא יודע למה אתה חי כך ומה קורה לך.

אורן: איך אני יכול לחדור פנימה ולאתר את הזהות הזאת שלי?

בתנאי שאתה תרצה באמת לממש את הנשמה שלך. זה לא פשוט. כשאדם מרגיש דחף פנימי, כשהנשמה מתעוררת בו, מתנוצצת בו, כשהיא מתעוררת כ"נקודה שבלב" מה שנקרא, כניצוץ, אז האדם מממש את הניצוץ הזה יותר ויותר עד שהוא מזדהה עימו, והגוף שלו רק נלווה לניצוץ עד שהוא לא בכלל צריך אותו.

אורן: הרבה פעמים, במיוחד בישראל, אנשים יוצאים לאיזה מסע כדי למצוא את הזהות האישית שלהם ולהתנקות מכל הרעשים הסביבתיים. הם בדרך כלל נוסעים למקומות שקרובים לטבע ורחוקים מהציוויליזציה, זה יכול להיות במזרח הרחוק, בדרום אמריקה, באוסטרליה. הם כאילו נוסעים לאיזה מקום אבל הם בעצם לא הולכים לאף מקום, הם מנסים להיכנס פנימה לתוך עצמם ולמצוא איזו תשובה פשוטה לשאלה הכי טבעית, מה אני באמת. לא מה שניפחו אותי ופמפמו בי כל המערכות בחיים, אלא מי אני, ואחרי שאני מוצא את הנקודה הכי אינטימית בתוכי אני כבר ממשיך את החיים הלאה מתוך משהו שבאמת מתלבש עליי.

מה הדרך המדויקת ביותר בעיניך לאתר את הנקודה הכי פנימית של הזהות האישית שלי, ובאיזה כלים אני יכול להבחין בה?

ודאי לא על ידי זה שאתה תיסע למזרח הרחוק, לכל מיני מנזרים או מקומות מיוחדים ותיכנס שם מדיטציות, כי זה לא מביא אותך לפתיחת הנשמה. אתה צריך לגלות את הנשמה ולהביא את עצמך למצב של "נשמת אדם תלמדנו".

יעל:  מה זה אומר?

זה אומר שלא הגוף מושך אותי לכל מיני פעולות אלא הנשמה.

אורן: באיזו צורה אני מגלה את הנשמה שלי?

על ידי זה שאתה נשאר באותו מקום, אתה לא צריך לברוח, אתה רק צריך למצוא את המורה הנכון, את השיטה, היינו את חכמת הקבלה, ואת הקבוצה הנכונה ששם אתה יכול לממש את עצמך.

יעל: מה אני צריכה לדעת בעצם על עצמי כדי שתהיה לי זהות אמיתית?

שורש נשמה. כי לכל הגופים אין להם שום חשיבות, הם הלבוש החיצון על הנשמה כדי לממש אותה.

יעל: התכונות שלי והאופי שלי זה הלבוש החיצון, זה חלק מהגוף החיצוני?

האופי שלך, ודאי.

יעל: גם האידיאולוגיה שלי?

אין לך שום דבר, האידיאולוגיה היא לא שלך, את הכול קיבלת.

יעל: כלומר כל מה שאני דיברתי עליו עד עכשיו נחשב בעיניך כהיבט חיצוני.

כן, מה שקיבלת זה וירוסים מהעולם.

יעל: כשאנחנו מדברים על זהות יש את המילה "זהה", יש כאן איזו הזדהות עם קבוצה חיצונית או עם רעיון חיצוני, עם בני המין שלי, עם בני הגיל שלי, או עם כל אידיאולוגיה או דת כזאת או אחרת. זאת אומרת יש כאן קשר בין מי שאני לבין ההזדהות החיצונית שיש לי. אומרים גם שהזהות שלי יוצרת קשר ביני לבין העולם החיצון שבתוכו אני חיה. עד כמה אותה סביבה משפיעה באמת על הזהות שלי, ועד כמה יש בי משהו ממני או מהמקום שמשפיע על הזהות שלי, על הזהות הפשוטה שלי כבן אדם?

אני לא מתייחס בכלל לאדם שיש לו זהות. אם אני מסתכל מצד חכמת הקבלה אז אין לו שום זהות, הוא מנוהל על ידי כוח עליון שמנהל את כל הנשמות. הנשמות מתלבשות בגופים והגופים מבצעים את מה שבסופו של דבר צריכות הנשמות. וכך לאט לאט הגופים מתקדמים למצב שמדור לדור הם חיים, מתים, הנשמות עוברות מגופים לגופים, והרצון לקבל, שבו נמצאת הנשמה, נעשה לאט לאט ממורמר יותר ויותר מהחיים שלו.

אורן: מי ממורמר?

הרצון לקבל שבו נמצאת הנשמה.

אורן: לא הבנתי.

הנשמה זה ניצוץ מאור ההשפעה, אור האהבה, ניצוץ מהבורא שנמצא בתוך רצון לקבל, רצון ליהנות של הנברא. על פני הרצון לקבל של הנברא מתלבש הגוף הגשמי, חלבוני. אז יש לנו כאן שלושה דברים, הניצוץ הרוחני שזה שורש נשמה, שעליו מתלבש הרצון לקבל האגואיסטי ליהנות, שעליו מה שאנחנו רואים, מזהים, מתלבש הגוף הבשרי.

זה אוסף של כוחות שאנחנו רואים אותם כגוף הבשרי. וכולם משתנים ומשתנים על ידי זה שהם נמצאים באור הכללי הגדול שבו הם נכללים בו. וכל השינויים שהם עוברים זה איך הגוף, לא הבשרי אלא "גוף" נקרא אותו רצון לקבל, רצון ליהנות, מרגיש עד כמה הוא כל הזמן מפסיד, לא ממלא את עצמו. כי אפילו אם מילא את עצמו, ברגע הבא מרגיש שזה כבר עובר.

יעל: זה המרמור שדיברת עליו.

כן, במיוחד זה מורגש בזמננו. וזה מגיע למצב שאדם מחליט שהוא חייב לעשות משהו עם החיים שלו. בדורנו במיוחד אנחנו נמצאים כך.

יעל: בעצם יש כאן שתי רמות. יש את הרמה שאתה מדבר עליה הרמה שהמקובלים רואים, של אותה ייחודיות פנימית שיש באדם, אותו ניצוץ, שאנחנו לא מבינים אותו, לא רואים אותו ואין לנו שום גישה אליו כרגע. ויש את הרמה שבה אנחנו מפתחים לנו איזו "זהות בדויה" מה שנקרא, זהות חיצונית כזאת, שאתה אומר שאין בה הרבה אמת.

אנחנו נמצאים בה באיזה תיאטרון שמנוהל בעצמו מבפנים. אנחנו לא מזהים אותו אלא אנחנו כשחקנים המשחקים בהכרח כל מה שצריכים לשחק.

יעל: וכל אחד, כל שחקן יש לו איזו זהות במשחק הזה שהוא אימץ לעצמו ושהחברה רואה אותו כך. למה בעצם קיימת אותה זהות בדויה? הרי יש כאן מקום שהוא מקום של אמת.

אם היינו מקבלים את הזהות האמיתית מיד היינו "מלאכים" כמו שזה נקרא בחכמת הקבלה.

יעל: מה זה אומר?

היינו משחקים לפי אותה זהות אמיתית בהכרח, ללא בחירה חופשית.

יעל: אז בעצם יש כאן איזה תהליך שמתחיל בצורה מלאכותית עם איזו זהות בדויה כזאת משחקית, שבסופו של דבר מה המטרה שלה?

המטרה שלה היא שאנחנו נגיע להכרחיות להתפתחות רוחנית, ואנחנו נגרום להתפתחות הרוחנית שלנו למרות הטבע האגואיסטי שלנו.

אורן: כשאתה אומר התפתחות רוחנית, אתה מתכוון לאיתור הזהות הפנימית שלי, שאתה קורא לה הניצוץ, שורש הנשמה?

כן, לפתח אותו.

אורן: עד לאן אני יכול לפתח אותו? מה המקסימום?

קודם כל מזה שאני נולד בצורה רוחנית עם הניצוץ הזה. הניצוץ הזה הוא כמו טיפת זרע.

אורן: מה זה אומר נולד מבחינה רוחנית?

אני מתחיל להתייחס לזהות הפנימית הרוחנית שלי.

אורן: במקום הזהות הבדויה הזאת.

כן. ואני מתחיל לפתח אותה, והיא מתחילה לגדול מטיפת הזרע הרוחנית, עד שאני בונה את עצמי כדומה לבורא בכל קומה.

אורן: מה ההבדל בין אדם שחי מתוך הרגשת הזהות האישית האמיתית שלו לבין אדם שחי בזהות הבדויה הזאת? מה אדם שמתחבר כבר לזהות הפנימית שלו חווה שאני לא חווה?

נצחיות, שזה למעלה מהזמן.

יעל: איזה הרגשה תהיה לי אם אחיה בזהות האישית האמיתית? למה שווה לי לחיות מתוך הזהות האמיתית?

הרגשת הנצחיות. אין לי יותר מה להגיד.

אורן: אז אי אפשר להבין את זה?

לא. נסתפק בזה בינתיים.  כמה שלא מובן, זה יותר טוב. שלא תתבלבלו.

אורן: לסיכום, מה הכי חשוב לדעת לגבי הזהות האישית של האדם?

אף אחד לא מכיר את הזהות שלו האמיתית.

אורן: אף אחד לא מכיר את עצמו.

כן, אדם לא מכיר את עצמו. ולגלות קודם כל מי אני, מה אני, זו קודם כל חובת האדם. מזה והלאה מתחילה ההתפתחות האמיתית שלו.