חיים חדשים - תוכנית 997 - פריצת מוסכמות

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: היום אנחנו הולכים לפרוץ מוסכמות עם הרב לייטמן, תהיו איתנו.

יעל: אנחנו יודעים שלחברה שלנו יש מוסכמות. המוסכמות האלה זה נורמות חברתיות שכולנו חיים לפיהן, כללים של תעשה ואל תעשה, שלא רשומים בשום מקום אבל כולם יודעים שככה צריך להתנהג. אנחנו מדברים על קוד לבוש, על איך אוכלים, אנחנו מדברים על דברים מאוד מאוד בסיסיים של תשתית חברתית, למשל של איך מתנהגים אחד לשני, וכמו שאמרת באחת התוכניות הקודמות, אף אחד לא ילך עם פיל באמצע הרחוב, כולנו לבושים ולא הולכים בעירום, אנחנו יודעים מה החוקים, מה מותר ואסור בכל אחד מהמצבים בחיים שלנו.

ויש את אותם אנשים שפורצים את המסגרות, שאחת לכמה שנים, בין אם זה בתחום המדע ובין אם זה בתחום המשפחה, בתחום הלבוש או במוזיקה ובכל תחום שהוא, הם אלה שפורצים את אותם מסגרות ולוקחים אותנו קדימה למסגרת הבאה. ואני רוצה לדבר על אותם אנשים, מה מאפיין את אותם פורצי מסגרות, מי הם אותם פורצי מסגרות?

בדרך כלל אלה שרוצים להרוויח.

 יעל: מה מאפיין אותם?

רווח.

 יעל: רווח ממה?

בדרך כלל כסף. אצל רובם. יש כאלה שהם מוזיקאים, ציירים, מדענים מיוחדים, שהם פועלים "לשמה" מה שנקרא.

 יעל: אפילו מבחינת הגיוס לצה"ל שהיה סוג של פרה קדושה, של מוסכמה שאותה לא משנים, זה ערך שכולנו ידענו שנרתמים אליו כדי לשמור על בטחון המדינה, ואנחנו רואים שבשנים האחרונות יש איזו התרופפות של המוסכמה הזאת. זאת אומרת שאם בעבר לא שרתת בצבא, לחברה היו כל מיני אקטים שבהם היא פעלה נגדך. והיום גם אם אתה לא משרת בצבא, אז לא נורא. זאת אומרת גם המוסכמה הזאת כבר הולכת לאט ומתפוררת.

יש מוסכמות שהן אחרות, שאנשים רוצים לפרוץ אותם, כי הם מרגישים מאוד מאוד סגורים ולא חופשיים בתוך מה שהחברה מכתיבה ואומרת.

מה גורם לאנשים פתאום לרצות לפרוץ מוסכמה, כמו לא ללכת לצבא?

אני חושב שזה האגו שלהם בסך הכל, הוא רואה שהוא מרוויח יותר אם הוא לא הולך לצבא, ואז בשביל מה לו. וכך כולם. כך כל אחד ואחד רואה עד כמה שהוא יכול לנצל את החברה, את הזולת, את המדינה וכך הוא עושה. ובמשך הזמן, כשהאגו שלנו גדל, אז וודאי שגם השימוש בו גדל.

 יעל: אתה אומר שאנחנו מרוויחים מזה, הרי ברור שהרבה פעמים המסגרות האלה לא נוחות לנו והמקום הזה, שבו אני צריכה להתנהג כמו שאמרו לי, הוא לא משהו שאני רוצה לעשות. ברור שבוער בי הרבה מאוד פעמים הצורך לשנות את אותה מסגרת ואני לא עושה את זה, אני לא פורצת.

את לא עושה את זה, כי יש לך איזה מעצורים פנימיים, אבל למישהו אחר אין מעצורים פנימיים והוא לא מרגיש שמשהו עוצר אותו ומשהו מכניס אותו למסגרת ולכן הוא עוזב, פורץ. הוא לא מרגיש שהוא פורץ בכלל, אותה גדר לא קיימת בשבילו.

 יעל: זה גם שאלה, האם באמת צריכה להיות שבירה של מוסכמה, או שפשוט שבירה ובנייה של מוסכמה אחרת, או שזה יכול להיות תהליך ליניארי של שינוי.

לא, חברה לא יכולה להתקיים ללא מוסכמות, זה ברור לנו וכל חברה חייבת בזה ואנחנו עוד לא ראינו ולא יכולים לתאר לעצמנו חברה שאין לה מוסכמות.

 יעל: איך נראית חברה בלי מוסכמות?

חברה בלי מוסכמות, היא נראית כחברה שמתוקנת בכול. שהיא לא צריכה שום הגבלות, שום גדרים, שום חוקים, אלא לכל אחד בתוכו, בתוך ליבו, בתוך נפשו, יש ספר חוקים שהוא מקיים בצורה אינסטינקטיבית מפני שהטבע שלו כבר כך.

 יעל: אתה מדבר כאן על חברה שאנחנו עדיין לא מכירים. בחברה שלנו, אם לא היו מוסכמות איך הייתה נראית החברה שלנו, מה היה קורה לנו, למה זה כל כך הכרחי בעצם?

אני לא יכול לתאר את החברה שלנו בלי מוסכמות, אז זה כבר לא החברה שלנו. אני מצטער, השאלה היא לא רלוונטית.

 יעל: יש חברה שאין בה הסכמה על איזה קוד התנהגות, וכל אחד יכול לעשות מה שבא לו?

לא, רק בבית משוגעים.

 יעל: למה לא, למה זה לא יכול להתנהל ככה, שכל אחד עושה מה שבא לו, למה זה בנוי בצורה כל כך מסודרת?

כי הוא נמצא בזה, הוא לא יכול [אחרת], זה טבע האדם, הוא כבר מפורמט בתוך המסגרת. האגו שלו מבין שכך צריך להתקיים כדי ליהנות. אם אני לא אתלבש כמו שצריך, אז אני לא אהנה בחברה שאני הולך אליה.

 יעל: למה אני לא אהנה, מה יהיה חסר לי?

בגלל הפגיעה באגו שלי.

 יעל: השייכות הזאתי לחברה היא בעצם נותנת לי שלמות באגו?

בטח.

 יעל: כי ההרגשה שלנו בדיוק הפוכה.

לא. אם כולם יצעקו שטוב לשתות בבוקר כוס מים, או כוס יין או כוס חלב, אז אני גם כן אעשה את זה, בגלל שכולם בדעתם יחייבו אותי.

 יעל: למרות שבהתחלה זה לא טעים לי בכלל.

בכלל לא, בוודאי. אבל אני לא יכול [אחרת], כי אז יש לי איזה מן פחד, חוסר ביטחון, כולם עושים את זה, אז כנראה שהם מרוויחים מזה, יש להם יותר בריאות, יש להם איזה הסכמה, הבנה, הם נמצאים יחד בפעולה אחת, מרגישים את עצמם אולי שייכים לעם אחד וכן הלאה, ואני מחוץ לזה, אני מתחיל להרגיש איזה חרדה פנימית.

 יעל: החרדה הפנימית היא חרדה מובנית, אם אני לא הולכת עם כלל גדול, אם אין לי איזו הגנה של חברה שלמה שהולכת מאחורי?

כן.

 יעל: זאת אומרת שבן אדם היום, שרוצה לפרוץ את כל המסגרות ולחיות בחופש הפנימי שלו את מי שהוא, מתי שהוא רוצה, [אז מה קורה לו?]

אין דבר כזה. אין מה שאת אומרת, זה הכול פנטזיות. את מדברת כך סתם. מי רוצה לפרוץ את הכול ולחיות חופשי? גם כשהוא פורץ כדי להיות חופשי, הוא פשוט הולך לתוך חברה אחרת.

יעל: אתה אומר שהוא תמיד יצטרף לאיזו קבוצה שתומכת בעמדה שלו, והוא לא יישאר אף פעם כסוג של דון קישוט בודד מול כולם.

וודאי, וודאי.

 יעל: למה זה כך מבחינת הטבע?

כי האגו שלו מחייב אותו לתמיכה חברתית.

 יעל: לבן האדם אין קיום כיחידה בודדת בעולם הזה?

אין.

 יעל: מה ירגיש אדם שרק הוא עומד מול כל העולם?

זה בתנאי שהוא קשור בצורה ישירה עם הא-לוהות.

 יעל: אתה אומר שאין אופציה אחרת, שמשהו פנימי לא ייתן לו בכלל להגיע למצב כזה.

כן.

 יעל: זאת אומרת שמראש אנחנו מחוברים מאוד חזק לחברה, ובעקבות זה גם למוסכמות חברתיות מאוד מאוד משמעותיות.

אורן: אני רוצה להתבונן בנקודה הזאת, נניח על מהפכות אידיאולוגיות שראינו לאורך ההיסטוריה, ועל כך שהייתה תפיסת עולם מסוימת ובשלב מסוים קמו מהפכנים והולידו תפיסת עולם חדשה. האידיאולוגיה הישנה פינתה את מקומה והגיעה מהפכה שריסקה את התפיסה הקודמת והולידה תפיסה חדשה. ננסה לנתח את התהליך תוך כדי התבוננות על האנשים שהובילו תהליכים כאלה, שנקראים "פורצי הדרך" לצורך העניין. מיהם האנשים שדווקא הם היו פורצי הדרך? יש כלל של אוכלוסייה, וזה יכול להיות עם או מדינה, לא משנה מה, ופתאום מתוכו נובט מיעוט קטן שפורץ את הדרך למקום הבא, ובסוף התהליך הוא סוחף אחריו את כלל הציבור. מי הם "פורצי הדרך" מה מאפיין אותם שאין בכלל הציבור?

הם קיבלו איזה רצון חדש שהתפתח בהם, קפץ מהם, יצא, התגלה מהם, ואז הם פרצו קדימה לממש את הרצון החדש הזה.

 אורן: וכשהם פרצו קדימה הם היו צריכים לשבור את הישן כדי לפנות מקום לחדש, הרבה פעמים רואים שכדי שדבר חדש יתקבל, צריכים לרסק את הישן.

כן.

 אורן: למה זה כך? למה זה לא באופן של דבר שנולד מדבר באופן טבעי, למה באמצע יש שם הרבה פעמים שבירות וריסוקים ואחריהם קם הדבר החדש, מתוך ההריסות?

יש ויש. תלוי איזה מהפכות.

 אורן: מתי זה כך ומתי זה אחרת?

אם מהפיכה מבוססת נכון, בהבנה, בהתקדמות הדרגתית, היא לא הורסת שום דבר, היא פשוט בונה. וכשהיא בונה, אז הדבר הקודם הוא עוזר, תומך, ובעצמו בעצם נהרס מחוסר שימוש בו.

 אורן: יפה.

לא צריכים להרוס שום דבר, זה מה שאני רוצה להגיד.

 יעל: הרבה פעמים יש הרגשה שכשמשהו נשבר ומבטלים אותו אז נכנסת פתאום איזו תפיסה חדשה, ויש בזה הרבה כוח, זה הרבה יותר חזק מאשר כשמשהו נכנס לאט לאט לתוך החיים. זה ממש יוצר סוג של מהפכה פנימית ומהפכה חברתית, ואז כולם עוזבים את הדבר הישן שהיה לנו ועוברים לדבר החדש.

כשמרגישים ששם זה יותר טוב. אז מה? זה הכל לפי האגו.

 יעל: אז אתה אומר שבסופו של דבר צריך שיהיה לי שווה לעשות את המעבר הזה.

האגו הכללי, החברתי, מתפתח ומראה לנו צורות חדשות שמהם אנחנו יכולים ליהנות יותר.

 יעל: אתה אומר שבעצם פריצת מוסכמות זה משהו טוב, זה משהו שמקדם אותנו.

אני לא חושב שאנחנו בזה פורצים מסוכמות. פריצת מוסכמות זה כשאני הולך נגד הזרם ולא שאני פשוט במקום ללבוש חצאית כזאת, לובש חצאית כזאת.

 יעל: במקום חצאית, מכנסיים, זה כבר יכול להיות כן מהפכה.

אני לא רואה בזה פריצה.

 יעל: מה זה פריצה?

פריצה היא רעיונית, שהיא קיימת בתוך בני האדם ביחס שלהם לחיים ושזה לא גדל ונמצא בהם כבר בהכרה שכך צריך להיות, לעלות לדרגה החדשה, אלא שזה עדיין לא נמצא ברובם אלא רק בכמה מנציגי החברה, ואז בכל זאת הם פורצים דרך ומשתדלים למשוך אחריהם את האחרים. והאחרים לא מבינים למה ובשביל מה, אבל הם מצליחים, אנשי המיעוט הקטן הזה, בכל זאת למשוך את רובם.

 יעל: ובמה זה שונה מהדבר הקודם שדיברנו עליו, מהמהפכה השנייה?

שם ישנה הסכמה אגואיסטית מסתם האגו שלנו שכדאי לנו לכולנו לעבור מחצאית למכנסיים.

 יעל: ומה כאן? שווה לי לעבור מחצאית למכנסיים, כי נניח יותר נוח לי, נכון? אני מרוויחה מזה משהו, לא משנה מה.

כן. וכאן, כשאני עכשיו צריך לעשות איזשהו שינוי גדול, השינוי הזה נראה לי, אלא אני צריך בשביל זה להיות ב"אמונת חכמים", אני צריך לשלב את עצמי באיזו קבוצה קטנה מהפכנית וכן הלאה.

 יעל: אמרת לפני כן שכדי שבן אדם ירצה לעשות שינוי הוא צריך לרצות. זאת אומרת משהו אצלו צריך להתעורר, הוא צריך להרגיש שהוא מרוויח מזה משהו.

נכון.

 אורן: זאת אומרת שאם פתאום 'נופלת' איזו תפיסת עולם שהיא מאוד זרה למה שהבן אדם מרגיש היום, אז אין בכלל אחיזה בדבר הזה. אז אולי זו מהפכה מאוד גדולה, אבל הוא לא יכול בכלל להרגיש ולהכיל אותה.

נכון. זה מה שאנחנו רואים על חכמת הקבלה. לכן היא מחכה אלפי שנים כדי שהעולם יגיע למצב שהוא כבר רואה עד כמה שהוא נמצא במבוי סתום ושאין לפניו שום דבר טוב ושכמה שיסתובב הוא לא ירוויח ולא יצליח בשום נטיות ונתיבים ורק בסופו של דבר אין לו ברירה, והוא חייב לקבל את השביל שחכמת הקבלה פותחת לו.

אורן: איזו פריצת מוסכמות מביאה איתה חכמת הקבלה?

קודם כל הבעיה הראשונה היא שכל הערכים שלה הם כנגד האגו.

אורן: תוכל להסביר את זה?

כנגד הטבע שלנו.

אורן: מה זה אומר?

זאת אומרת שאני צריך לאהוב את הזולת, להתחבר עם הזולת, לדאוג לזולת, אני צריך לדאוג שאנחנו כולנו נהיה כחברים מחוברים לחברה אחת הומוגנית, כולם שווים. זאת אומרת, זה מבטל לגמרי את האני שלי, איפה שאני כיחידה שסביבי אני מרגיש איך העולם מסתובב. ואני נמצא כמו בסופר, שאני לוקח את מה שטוב לי וזהו, ומה אכפת לי מכל היתר, העיקר שאני ממלא את הסל שלי.

וכאן אומרים לא, אתה צריך לעבוד יחד עם האחרים, אתה צריך לבדוק האם הם גם יכולים למלא את הסל שלהם, האם טוב להם, האם הם יודעים מה כדאי להם לקחת ומה לא וכן הלאה. זאת אומרת שאתה מנתק אותי לגמרי מה"אני" שזה הטבע שלי, ורוצה שאני אדאג לכולם? איך אני יכול? זה כמו שבעל הסולם כותב, שלאדם אין זמן לחשוב על עצמו, אז איך הוא יכול לחשוב על כל העולם?

לכן הרעיון שלי הוא רעיון מאוד מופשט. אלא אם אנחנו יודעים שאחרת החברה לא תוכל להתקדם ובכלל להתקיים, אז אנחנו צריכים כבר להתחיל עכשיו לחשוב איך אנחנו בכל זאת נעבור לשלב הבא בצורה איטית, הדרגתית, על ידי חינוך ועל ידי מספר דורות שיעברו, אבל להתקרב לאותם האידיאלים כמו שכתוב בתורה "כאיש אחד בלב אחד".

 אורן: איזו מוסכמה חברתית רוצה לבנות חכמת הקבלה? על מה נסכים כולנו?

האידיאלים בחכמת הקבלה ידועים. קודם כול "ואהבת לרעך כמוך, כלל גדול בתורה". והתנאי הזה מתפרס על הרבה מאוד תת תנאים, "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", "ואהבת לרעך כמוך", ומזו נובעת כל הצורה ההתנהגותית והתכנית התנהגותית של האדם עם עצמו, עם הסביבה, עם החברה, עם הזולת, עם הטבע, עם האקולוגיה, עם הדומם, הצומח, החי, עם הא-לוהות, איך הוא צריך לבנות את עצמו מבפנים כאדם אחר, כאדם חדש. הוא צריך להחליף את כול השיטה שלו שהוא רגיל להשתמש בכולם לטובת עצמו. הוא צריך עכשיו לחשוב איך הוא משתמש בכל הנטיות שלו לטובת כולם.

זה דורש שינוי תפיסתי, שינוי שאנחנו עוד לא מכירים. וכאן זה עניין מאוד חשוב, שאדם נכנס שוב לפחד, "מה יהיה איתי, איך אני אצא מזה, הרי כל העולם נמצא בדאגה כל אחד עבור עצמו ומה אני, עוזב את המשפחה? עוזב את עצמי? עוזב את הכול"? כמו שכותב בעל הסולם במאמר ד' בספר "שמעתי", "מהו סיבת הכבדות שאדם מרגיש בביטול לה', בעבודה". הוא מרגיש שהוא נעתק מכולם, "איך אני כך אעשה. כי אין לי מערכת פנימית שמאפשרת לי להיות שייך למישהו, למשהו". הוא פתאום מרגיש בתוכו חלל. כאן אנחנו צריכים לפתח בצורה הדרגתית, מערכת חינוך עם ערכים חדשים והדרגתיים שיכנסו לתוך האדם.

אורן: נאמר שהתהליך הזה כמו שאתה מתאר אותו, זה תהליך מדורג שצריך להיות בשלבים. כך אני מרגיש. מהי המוסכמה הראשונה שהחברה האנושית צריכה להסכים עליה?

אנחנו כולנו שייכים לעם אחד, אפשר להגיד לקבוצה אחת שיכולים להיות בה מיליונים ומיליארדים, אבל בקבוצה אחת, שלפי ההתפתחות שנמצאת כחוקית מתוך הטבע, אנחנו חייבים להגיע לחברה הדדית, הומוגנית, אינטגראלית, שכולנו מחוברים יחד בצורת עיגול או כדור, ושכל אחד מרגיש את כולם וכל אחד קשור עם כולם וכל אחד דואג לכולם. זאת אומרת שאנחנו צריכים לשנות את התפיסה שלנו, את הגישה שלנו, ואז העולם יהיה העולם המושלם. לפי תכנית הטבע אנחנו חייבים להגיע לזה. אם לא נתקדם לבד, הטבע יחייב אותנו על ידי אסונות שאנחנו כבר מתחילים להרגיש כמה מהם בזמן האחרון, ולמרות ההתפתחות שלנו והצלחתנו בטכנולוגיה ובמדע ובכל דבר, אנחנו רואים שהחיים שלנו הופכים להיות הרבה פחות נוחים מאשר קודם.

אורן: זו המוסכמה הראשונה.

כן. הכללית. הראשית.

אורן: אם נתקדם לשלב יותר מתקדם, מה צריכה להיות המוסכמה שנייה?

שמתוך זה אנחנו צריכים להפעיל את מערכת החינוך על כולנו יחד בתמיכה הדדית, ושכולנו נבין שזה לטובתנו למרות שזה נגד טבענו.

אורן: מה יהיה לטובתנו?

אם נקים כזו מערכת, כולנו נהיה קשורים "כאיש אחד בלב אחד".

 אורן: כשאתה אומר "תהליך חינוכי", הכוונה רק לילדים או זה תהליך כלל חברתי?

כלל חברתי.

אורן: לאיזו תפיסה חדשה יוביל אותנו התהליך הזה? מה המהפכה בתפיסה הזו?

התהליך החינוכי הוא לא רק תפיסתי. אלא ממש מהפכני שעושה את המהפכה. בתהליך החינוכי הזה אנחנו עובדים יחד כדי שלאט לאט על ידי הלימוד, נתקשר בינינו לעיגולים כדי להזמין עלינו את כוח האחד, היחיד והמיוחד שנמצא בטבע שנקרא "האור העליון", ונקרא "המאור המחזיר למוטב", והוא ישנה אותנו.

 אורן: ישנה אותנו ממה למה?

 מהקשר האגואיסטי בין אחד לשני, בין כולם, לקשר האלטרואיסטי בין כולם.

אורן: בחברה כזאת שתלך ותתפתח יותר ויותר בהכרה ובהבנה ובהתנהגות וביחסים בין חבריה, יהיו תהליכים של התפתחות תוך כדי שבירת המוסכמה הישנה ובניית מוסכמה חדשה?

כן, בצורה הדרגתית.

אורן: על איזה ציר זה מתפתח? מה הם ישברו ויבנו או לא ישברו ויבנו?

הם ישברו יותר ויותר את היחסים הקודמים והאגואיסטים בינינו, ובמקומם יבנו יותר ויותר יחסים אלטרואיסטים בינינו.

אורן: מה ירגישו אנשים בחברה כזו?  

הם יקבלו תמיכה מהחברה, ומפני שהם [ביחד] כולם, אין להם פחד להתחיל לעבוד בצורה כזאת ש"אני זורק את הכול ודואג רק לאחרים". כי אם כך תהיה הדעה הכללית של כולם, אז לא תהיה בעיה. אני אראה כך את כולם וזה ייתן לי חיזוק.

אורן: הפרט ירגיש שהחברה מדכאת אותו? שהמוסכמות החברתיות מדכאות אותו?

לא, ההיפך, היא מעלה אותו, מחזיקה אותו.

אורן: לאן מעלה?

למעלה בחשיבות, בהערכה, בהודיה.

אורן: מה יהיה הערך העליון בכזו חברה?

הערך העליון יהיה עד כמה אני משפיע לכל החברה. שכולי עד הכוח האחרון בנשמה אני נותן לכל החברה.

אורן: למה? מה יוצא לי מזה?

מה שיוצא לי זה שנתתי את הכול.

אורן: מה זאת אומרת?

אתה תהיה בדרגה של הכוח העליון, של הבורא.

אורן: על ידי מה?

מתוך השתוות הצורה עימו.

אורן: מה זה אומר?

שכמו שהוא כולו משפיע לכולם, גם אתה, אפילו הקטן, בכל הכוחות שלך משפיע לכולם, ואז תרגיש שאתה נמצא במקומו.

אורן: מה אומרת המילה "להשפיע"?

"להשפיע" זה נקרא לגרום טוב לזולת באשר הוא כך וחושב שזה טוב לו. זאת אומרת להיכנס לזולת, להבין ולהכיר אותו, וכל מה שהוא רוצה, את זה לבצע.

אורן: האם אפשר לומר שמה שאמרת עכשיו תהיה המוסכמה החברתית הכי מתקדמת שהמין האנושי צריך להגיע אליה?

כן.

אורן: וכשזאת תהיה המוסכמה החברתית, איזה עולם יהיה לנו, במה הוא יהיה שונה מהיום?

זה נקרא "העולם הבא" או "גן עדן".

אורן: איך נרגיש בו?

נרגיש שכולנו יכולים להשפיע זה לזה. כל אחד יכול לבטא את הרצון שלו להשפיע לכולם ואין הגבלה על אף אחד. זאת המוסכמה החברתית הגבוהה, הגדולה והעליונה.