חיים חדשים - תוכנית 20 - קשר חדש בינינו

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: שלום לכם, אתם מצטרפים אלינו לסדרת השיחות הלימודיות "חיים חדשים". אנחנו עם הרב לייטמן. שלום לך הרב לייטמן.

שלום לכולם.

אורן: הגענו לאולפן היום כדי לקיים שיחה מיוחדת בתוך מסגרת השיחות הזו. היו לנו הרבה שיחות עד כה, שיחות שבהן עברנו על כל הרעיונות המרכזיים שאנחנו חושבים שכדאי לכל אדם בעולם היום לדעת ולהכיר, לקראת החיים החדשים שאליהם אנחנו נכנסים. בשיחה של היום   נרצה לדבר בצורה מיוחדת וליצור מעטפת לתוכנית הלימוד שפיתחנו כאן במסגרת השיחות הקודמות. ננסה לתת פתיחה וסיום לכל ערכת הלמידה שפיתחנו כאן ושנמשיך לפתח, וליצור מעין אריזה כזאת, כך שכל מי שיכנס לתוך התהליך יוכל להבין לאן הוא נכנס, מה מצפה לו ואת סיכום הדברים.

אם תוכל, הרב לייטמן, הייתי רוצה שממש נכנס לתוך הסיטואציה הזאת שבה פיתחנו את הסדרה הלימודית הזאת עד כה, אני כאילו לא נמצא כאן איתך, ויש את המצלמה, שמאחוריה נמצאים האנשים שלומדים את החומרים האלה. ואולי נתחיל מאיזו אמירה ראשונה, מאיזו פנייה אישית ראשונה, אל האדם שהולך ללמוד את החומרים האלה. מה אתה רוצה לומר לו?

אנחנו נמצאים בסיטואציה מאוד מעניינת, אנחנו פתאום מגלים את עצמנו במצב מאוד מיוחד. האנושות שאלה הרבה פעמים במשך מאות ואפילו אלפי שנות ההתפתחות שלה את השאלה לאן פניה, לאן אנו מתפתחים, מה יקרה הלאה, ומה  צריכים לשנות כדי לשפר את המצב. תמיד הייתה השאלה איך להתפתח, לאן, מה קורה, מה דורש מאיתנו טבע האדם, ולאן הוא נמשך. מצאנו דרכים, ותמיד קיבלנו דחף לכיוון מסוים.

המצב היום הוא מצב מיוחד. אחרי אלפי שנות התפתחות האדם, הגענו למצב שהכוח שפיתח אותנו תמיד, ואנחנו קוראים לו "הכוח האגואיסטי", לחיות טוב יותר, להרגיש טוב יותר, לדעת, להבין, להיות מאושר, עשיר, יודע, ידוע וכן הלאה, אותו כוח נעלם מאיתנו, ואנחנו מרגישים את עצמנו בעייפות מיוחדת, בדפרסיה וייאוש כלליים, במצב שאנו מרוקנים את כדור הארץ מכל האוצרות שלו.

אנחנו לא רוצים להמשיך ולהתפתח, ונמצאים במגמה הפוכה לכל מה שהיה לנו בהיסטוריה. אנחנו לא רוצים את העתיד, אלא הוא מתקרב אבל לא רצוי, ואנחנו לא יודעים מה לעשות עימו. כשחוקרים את הטבע, מגלים שנמצאים במה שנקרא "המשבר הכללי". הכללי מפני שהוא נוגע לכל מה שהאדם עושה ועוסק בחייו על פני כדור הארץ. זאת אומרת, שהמשבר הוא גלובלי ולא קשור לאיזו מדינה, לאדם, לחברה, למעבר ממצב למצב במבנה החברה, או לאיזו מגמה מיוחדת, גישה מיוחדת לתרבות, לחינוך, למדע, למבנה החברתי, למשפחה, אלא נוגע בכל דבר.

האדם כביכול מימש את כל הכוחות והיכולות שיש לו כאן על פני האדמה, ומתחיל לשאול שאלות נצח, וזה קורה לכולם, לא לפילוסופים והוגי דעות בלבד. הוא שואל מה קורה כאן. כי יש לנו כביכול המון כוח, הגענו למצב שבלחיצת כפתור אנחנו יכולים להשמיד את כל החיים על פני כדור הארץ,  אנחנו יכולים לעלות לחלל, ולרדת לעמקי הים. ויחד עם זה הגענו למצב מיוחד מאוד שבו הטבע, האקלים, וכל מה שקורה סביבנו שולט עלינו ללא רחמים וכביכול איבדנו את הכיוון. ולא שהכיוון הקודם היה טוב, אבל הוא לפחות דחף אותנו להתפתחות, ועכשיו גם זה לא.      

נניח שלא נתפתח, ונשאר כמו שאנחנו. לכך אנחנו גם לא מסוגלים, כי אנחנו רואים שאנחנו כביכול מאבדים את מה שיש לנו בידיים. התעשייה שפיתחנו במשך מאות השנים האחרונות נעצרת, המדע נמצא במשבר, במבוי סתום, בסוג של סיום. התרבות וחיי החברה הגיעו למצב שלא נעים אפילו לדבר לאילו ערכים אנחנו נמשכים, מה ממלא את הטלוויזיה, האינטרנט, והרשתות החברתיות, הסוג ורמת התוכניות, הערכים והמילוי שיש לנו מכלי התקשורת שמקיפים את העולם. זאת אומרת, בטכניקה הגענו למצב שאנחנו מסוגלים להכל, אבל התוכן שממלא את החיים שלנו יורד יותר ויותר ונעשה שפל ונבזי, ולגמרי לא מתאים ליכולות שלנו להשתמש בכלים האלה.     

הגענו גם למשבר גדול בחיי המשפחה, אנשים מרגישים את עצמם בודדים אבל הם כמו עיוורים, שנמצאים בחדר אחד ואפילו לא נתקלים זה בזה. הם משוטטים מפינה לפינה באותו חדר גדול מבלי להיפגש, ללא יכולת להכיר איש את רעהו, ויכולת להתקשר בצורה נכונה, יפה, ונוחה לכולם. אנחנו לא יכולים להקים משפחות, לא רוצים להביא ילדים. וגם לא בטוחים שהחיים עוד ימשיכו, כי הטבע שלנו, האגו שלנו, הרוע הכללי, שולט עלינו ומי יודע לאן הוא יביא אותנו.        

חיי משפחה מתקיימים עדיין פה ושם בחצי מהאוכלוסייה שיכולה לחיות חיי משפחה טובים, ללדת את הדור הבא, לחנך אותו, אבל הם בכל זאת, לא מרוצים מהמצב. אנחנו נמצאים במשבר פנימי, בייאוש גדול, שבו מחלת הדפרסיה היא המחלה הראשונה בעולם והיא הגורמת ליתר המחלות. אנחנו נמצאים בפחד תמידי ממה שקורה וממה שיקרה. אלה יכולים להיות מכות אקלים, או מכות אגו של האדם שלגמרי לא שולט בעצמו. כל זה מובן לנו, ואלפי מדענים בעולם מגלים את המגמות הללו, יש על זה מחקרים רבים והם מתקבלים בעיניי רוב הציבור אפשר להגיד. אבל חוץ מקביעת ובירור המצב, שהוא די מבורר על ידי מדענים, סוציולוגים, פוליטולוגים, אנשי חינוך, אנחנו מגלים חוסר אונים להתמודד איתו. זאת אומרת, פתרון לא נמצא.

המחלה ישנה, היא מחלה כללית של האנושות, ויש לה הרבה מאוד תופעות, נניח כמו בגוף האדם שכולו מתפקד בצורה לא נכונה, אף בדיקה לא תקינה, כל המערכת לא מתפקדת נכון, ואין הרמוניה ואיזון בין כל תתי המערכות. אבל חוץ מאשר לקבוע דיאגנוזה שאגו האדם, הרוע, הקנאה, השנאה, התאווה, והכבוד הם ששולטים עלינו, חוץ מלקבוע את הסיבה למצב אליו הגענו, אנחנו לא מסוגלים לעשות עם זה שום דבר. זה דומה ליצור שהולך ומחריב את עצמו, את כל הציוויליזציה שלו, ולא מסוגל לעצור את עצמו, הוא יודע מראש מה קורה ובכל זאת מתקדם לטבח ולסיום.                            

מה שמתגלה בעיקר בזמן האחרון זו מכת האבטלה הגדולה כתוצאה מהמשבר הכלכלי. בנינו חברה שמייצרת עוד ועוד דברים כדי למלא בהם כל אדם בכמה שרק אפשר, והגענו גם בזה לשימוש רע, כי אנחנו מייצרים דברים רק כדי שמישהו יקנה אותם ויזרוק מהר ככל האפשר, ויקנה שוב משהו חדש. ועל חשבון זה המייצר יתעשר.               

עכשיו, משהגענו למשבר הכללי וכבר אין ביקוש לאותה חברה צרכנית, גדולה, מתפתחת, אלא החברה כבר מפסיקה לצרוך את הדברים, אז הכל הולך ונשבר ומתמעט. התעשייה בסגירה, המפעלים בפשיטת רגל, ויחד איתם גם המערכות הפיננסיות, הבנקים, חברות הביטוח, חברות השקעה ומימון. ויוצא לפי הערכות מומחים שאולי 10% מקסימום מכל אוכלוסיית העולם תעבוד כדי לספק לנו את כל הדברים הנצרכים, הכרחיים לקיום, וביתר בני האדם לא יהיה צורך. הכוונה ב"לא יהיה צורך" היא צורך בעבודה. אנחנו נרגיש פתאום שהמון אנשים, מיליונים, מאות מיליונים יוצאים לחופשי.                   

וכאן יש שיטה האומרת שאותם המיליונים היוצאים משוק העבודה, מהתעשייה, מהמשרדים ונעשים חופשיים מעבודה, צריכים להיות עסוקים בסוג עבודה חדש. הם צריכים לגרום לאיזון שלנו עם הטבע, לשינוי חברתי, לשינוי אנושי. אנחנו חייבים להתעסק בבניית האדם החדש לעידן החדש שלקראתו אנחנו הולכים. כי אם כל הבעיה שמגלים במצב הנוכחי היא האגו שלנו, אז כנראה שבשינוי שלו, בשיפור שלו, נעלה לדרגה הבאה.

כך האנושות מתפתחת תמיד. היא מגיעה למצב חדש שנראה יפה טוב, נאור, נוח, מתקדם, ומביא לנו חיים חדשים. כך זה היה בכל מעבר ממבנה של חברה מסוימת למבנה חדש, ואחר כך כשאנחנו נמצאים כבר במבנה החדש של החברה וחיים בו זמן מה, אז אנחנו מגלים שלא הכול בסדר וטוב, אלא שההתפתחות שלנו מביאה לנו גם הרגשות, ידיעות, ומצבים שליליים.

וכך אנחנו מתפתחים הלאה עד שההבחנות השליליות מצטברות ומגיעות למצב שאנחנו כבר לא מסוגלים לסבול, מאין ברירה אנחנו עושים מהפכה או מלחמה או שבהבנה ובהכרה אנחנו עושים שינוי גדול בנקודת היפוך מסוימת, מתהפכים ובאים לערכים חדשים, לפילוסופית חיים חדשה, וכך מתפתחים בשלב החדש.    

כנראה שמצב זה לפנינו עכשיו, הגענו לשלילת המצב הקודם. אנחנו רואים שכל הבעיה במצב הקודם היא האגו שלנו שהורס לנו את כל סדרי החיים. אנחנו לא מסוגלים בשום אופן להמשיך בחיים הקודמים, וכנראה שהטבע שלנו דורש עכשיו שינוי.

זה מה שמיוחד במצבנו החדש. כי אף פעם לא שינינו את טבע האדם, אנחנו רק עברנו למדרגה יותר גבוהה של התפתחות, כמו נניח במכונית עם הילוכים, העברנו הילוך מראשון לשני, לשלישי, לרביעי, ולחמישי, וכשהגענו להילוך החמישי ולחצנו על הגז עד הסוף פתאום הגענו למצב שהמנוע הפסיק לעבוד ואנחנו כבר לא יכולים להתקדם עם המנוע הקודם, הוא כבר לא סוחב.    

זאת אומרת, צריכים להחליף את המגמה, הערכים, המטרה, חומר הדלק, את המנוע עצמו. זה המיוחד במצבנו, בעידן החדש שלקראתו אנחנו באים. וכדי לשנות את טבע האדם, את המנוע האגואיסטי הזה שכל הזמן דחף אותנו יותר ויותר לפתח, לצרוך, להרגיש, להבין, לגלות, ושכעת הוא כבר לא עובד, לא סוחב אותנו, לא דוחף אותנו למשהו חדש, אז אנחנו צריכים לשנות את כוח הטבע.

בטבע יש שני כוחות, כוח הקבלה, האגו שלנו, וכוח ההשפעה, הנתינה. שני כוחות אלה יוצרים את החיים. והשילוב ביניהם, עד כמה שהוא יהיה בהרמוניה, בהתקשרות הנכונה, באיזון הנכון ביניהם, כך נמצא את עצמנו בחיים יותר שלווים, מתקדמים, נכונים וטובים.

כעת הגענו למצב שכוח הקבלה, כוח האגו שלנו, מפסיק לעבוד, ולכן הייאוש, אי האכפתיות לכל דבר, שאת התוצאה מזה אנחנו מרגישים בכל זרמי החיים. וכאן, גם מכל המחקרים והבירורים של המדענים, ואנשי המחקר, מתחיל להיות בולט הפיתרון להחליף את חומר הדלק, ואם כך, גם את המנוע, כדי שיעבוֹד על כוח ההשפעה הכוח השני. שהוא יהיה הגבוה, הגדול, המופיע, המוביל, הדוחף אותנו קדימה, וכוח הקבלה יהיה משני לכוח ההשפעה.

אם קודם החברה האנושית התפתחה מסתם רצון לקבל, לרצון להשפיע על מנת לקבל, ומזה פיתחנו את החינוך, התרבות, התעשייה ובמיוחד את המסחר, לפי הכלל "לכו ותתפרנסו זה מזה", שאני נותן לשני והוא נותן לי וכל אחד מרוויח, זאת אומרת שכוח ההשפעה היה רק כאמצעי לקבל יותר, אז כעת אנחנו עוברים למגמה אחרת. שכוח ההשפעה לא יהיה כאמצעי אלא העיקר, וכוח הקבלה כאמצעי, לקבל על מנת להשפיע או להשפיע על מנת להשפיע.

זאת אומרת, במקום המגמה הקודמת שהיתה לקבל על מנת לקבל או להשפיע על מנת לקבל, מגיעים למגמה החדשה, ליחס, לקשר חדש בינינו, שהוא להשפיע על מנת להשפיע ולקבל על מנת להשפיע. שבסך הכל בין שני הכוחות הקיימים בטבע, אנחנו מחליפים ביניהם, בין הכוח העיקרי והכוח המשני.

אבל צריכים לבנות את המנוע החדש בהתאם, כדי שיעבוד לפי הכוח הזה. המנוע הוא החברה האנושית שתצטרך לטפל בשינוי הפרט, היינו בכל אדם ואדם ובכל בחברה הכללית. ואנחנו לא צריכים כאן לשנות את התעשייה, והמדע, אלא צריכים לשנות את האדם, את היחסים בינינו, ואז הכל יסתדר. וכדי לשנות את האדם אנחנו צריכים קודם כל להביא לו השכלה חדשה, מי אנחנו? מה אנחנו? איך התפתחנו בכל עשרות אלפי השנים הקודמות למצב שלנו? ואיך אנחנו צריכים להתפתח הלאה? איזה שינוי אנחנו צריכים לעשות ועל ידי מה? איך ובאיזו הדרגתיות יבוא השינוי על כל אחד בצורה פרטית, ועל כולנו בצורה אזורית, מדינית וגלובלית, לכל הציביליזציה הכללית.

וחוץ מההשכלה, שבה אנחנו מסתמכים גם על כתבים של הרבה מדענים וחוקרי הטבע, גם של הטבע הכללי הסובב וגם של טבע האדם, אנחנו צריכים לפתח גם את החלק החינוכי, איך אנחנו משתנים? על ידי מה נשתנה? איך נגיע למצב בו כוח ההשפעה ישלוט בנו ולא כוח הקבלה. ואיך כוח ההשפעה הוא זה, שידחוף אותנו להתקדמות ולא כוח הקבלה? איך נעשה את השינויים האלה באדם ובחברה? על ידי אילו אמצעים? ובאיזה סדר? בילדים, במבוגרים, בנשים ובגברים, בכל חברה וחברה בהתאם למנטאליות, דת, מסורת וכן הלאה.

כך שיש לפנינו עבודה גדולה. לכן לא לחינם יוצאים מיליוני אנשים מהעבודה הרגילה, עבודת הפרך, ללא שום תועלת כמו שאנחנו מגלים עכשיו, לעבודה חדשה, לשינוי החברה האנושית. זה לא שאנחנו נשאיר את ה-10% האלה שיטפלו בכל מה שאנחנו צריכים, כמו במבנים מסוימים בטבע, למשל אצל נמלים, זבובים למיניהם או דבורים, שאצלם יש חלק שעובד, וחלק שעוסק בלהתרבות, וחלק שהם  הבנאים, וכאלה שמכנים את האוכל לכולם וכן הלאה.

 אלא אנחנו כנראה נפזר את העבודה הדרושה כדי להתקיים, בצורה רציונאלית, בין כולם. וכולנו נעבוד אולי איזו שעה שעתיים ביום, ואולי לא כל יום. ובכל יתר שעות הפנאי מהעבודה ההכרחית, יהיו כדי להחזיק את החברה האנושית בצורה טובה, יפה ורציונאלית, שבה כל אחד יקבל בכבוד את מה שמגיע לו לקיום גופני ומשפחתי. נצטרך להתעסק בשינוי עצמי, כל אחד וכולנו יחד.

וכך אנחנו נגיע לחינוך חדש, לתרבות חדשה, לכלי תקשורת שיתמלאו בתוכן חדש, לתעשיית אודיו, וידאו, מוזיקה, טלוויזיה, סרטים, ספרים, עיתונים, שכולם יתמלאו בחומר עזר לשינוי האדם ולשינוי החברה. כי זה בעצם מה שעומד כחובתנו היום. מה חשוב היום? לסדר את הכול. לשנות את האדם. לשם כך התחלנו לחבר את סדרת הספרים וצורות מדיה נוספות, צורה וירטואלית, קליפים, וידאו, סרטים, וכל מיני חיבורים לילדים ולמבוגרים. הכול כדי לקרב את האדם לשינוי, אותו הוא יצטרך לעבור.

בינתיים אנחנו חושבים שהתהליך הזה, שנצטרך כולנו לעבור, יכלול כמה שלבים, חלקים. החלק הראשון הוא זה, שעל ידי מדענים אנחנו מסבירים לאנשים באיזה מצב אנחנו נמצאים. כי בכל זאת, למרות שכל אחד מרגיש בצורה פרטית, אישית, שהכול לא כל כך מסתדר, והוא יודע קצת מכלי התקשורת על מה שקורה, ובאיזה מצב אנחנו נמצאים. אבל אנחנו עדיין לא קולטים את התמונה הכללית, המגמה הכללית, שהתחילה כבר מזמן, מימי "קלאב אוף רומא" (Club of Roma) שהתחילו שם כבר  לפני שישים שנה לדבר על סוף ההתפתחות של החברה הצרכנית.

וגם לפני כן, בשנות העשרים של המאה הקודמת, מדענים דיברו על כך. ועוד הרבה מדענים בימינו, כמעט כולם, כל אחד מהמדע שלו, מהזווית שלו, מספרים על המשבר הכולל שבו אנחנו נמצאים. בחלק הראשון, אנחנו קודם כל צריכים להסביר לאותם אנשים המגיעים למסגרת הלימוד והחינוך שלנו, איך לשנות את החברה ולהגיע לחיים חדשים, שלמים. להסביר להם את התמונה הכללית מתוך מה שאנחנו רואים מהמדע, מהמחקר שכולנו, כל האנושות, חוקרת ומביאה מתוך זה, מבינה מתוך זה.

החלק השני הוא החיבור שלנו, שמדבר על ההשכלה הכללית, מטעם הארגון שלנו. אלה אותם השיחות שנתתי לכם ונמצאות גם כאן לפניכם, ומדברות בכללות על טבע האדם, על טבע החברה, על המגמה הכללית, ולאן ולמה הגענו לנקודה המיוחדת הזאת בהתפתחות שלנו. שהנקודה הזאת נמצאת בתכנית הטבע הכללי, ושממנה והלאה דווקא יש לידה יפה, חדשה, לחיים מיוחדים וחדשים. ולא לראות במשבר איזו בעיה, אלא ההיפך, התפתחות חדשה של האדם והחברה.

החלק השלישי, שבא אחרי שני החלקים האלה שמתעסקים בהשכלה הכללית, כבר מתעסק בשינוי האדם בפועל לקראת החיים החדשים. איך להחליף את המנוע שעובד על האגו, לחומר דלק אחר שעכשיו מגיע אלינו, ולכן אנחנו נעצרים ולא יכולים לעבוד על זה. אנחנו כאילו לוחצים על הגז, אבל במקום דלק שנקרא הרצון לקבל והמילוי שלו שמגיע אלינו עכשיו, כאילו הרצון לקבל הוא המנוע אבל המילוי שלו הוא תענוג אישי, עצמי, אז במקום זה מגיע למנוע שלנו תענוג מהשפעה, אלא שהמנוע לא עובד איתו, ולא משנה כמה אנחנו לוחצים על דוושת הגז. לכן אנחנו צריכים להחליף את המנוע. שאותה חברה אנושית, כל אדם והחברה בכללותה, כולם יראו את החשיבות, את הערך הגדול, שיש בהתקדמות בהשפעה, בלהשפיע לזולת, בלהתחבר זה לזה. זאת אומרת במגמה ההפוכה מזו שהייתה לנו בהתפתחות הקודמת.

לגמרי היפוך ביחס האדם לסביבה, לאחרים, לעצמו, ולטבע, וזה לא פשוט. בלתי אפשרי לעבור את זה לבד, כי בסך הכול המטרה היא שהאדם יהיה מחובר לכולם, כמו שעכשיו אנחנו רואים שמתגלה לנו המערכת הגלובאלית אינטגראלית, שבה כולנו קשורים יחד. לכן גם החלק של ההשכלה מדבר הרבה על הקשר בינינו, אבל עכשיו בחלק החינוכי, החלק השלישי, אנחנו נדבר על איך אנחנו נגיע לזה, איך אנחנו נקרב את האדם לזולת, שהוא יהיה כחלק מהחברה. שהוא ירגיש את עצמו מסור לחברה, שהחברה היא בעצם הבית שלו, שהוא נכלל ונעלם בה. שכל האישיות שלו בעצם נעלמת, והוא מרגיש שהחברה היא ממש הוא.

החלק הזה הוא החלק הפרקטי. וודאי שאנחנו נממש אותו עם הסברים מלֻווים, בקבוצות ובהפעלות חברתיות. אם את החלקים הראשון והשני אפשר ללמוד בצורה אישית, לבד, החלק השלישי כבר חייב להתבצע בקבוצות מיוחדות, תחת השגחת אנשים מומחים שיודעים להפעיל את הקבוצות. אפשר לעבור את זה בצורה וירטואלית, דרך האינטרנט, אבל רצוי להתארגן בצורה פיזית במועדונים, מתנ"סים, בתי העם, ובעוד מקומות, בכל מקום ומקום שבו יש גם נוכחות מחנך, המוסמך לכך.

ובכך האדם יתחיל לעבור את השינוי הראשון, הפנימי שלו, בלהיות חלק אינטגראלי מהמנוע החדש, במקום המנוע הישן שאנחנו צריכים להחליף. שכל חומר הדלק יהיה כוח השפעה ואז המנוע יעבוד. זאת אומרת, כל החברה האנושית בהתקשרות הנכונה, החדשה, בהשפעה הדדית, תעבוד לפי כוח ההשפעה. ודאי שגם אנחנו צריכים להראות ולהסביר כאן, לאיזה ממד אנחנו מגיעים בהתאם לזה, מה ההישגים, מה החיים החדשים, בצורה הפרטית ובצורה כללית, חברתית. אילו חושים חדשים אנחנו מגלים בכך, שכל אחד מאתנו רוכש הרגשה אינטגראלית. שכל האנושות הופכת להיות לנחלה של כל אחד ואחד. ככל שהאדם מתחיל להיות יותר גדול, יותר בלתי גבולי, יוצא מגדרי האגו שהם זמן, תנועה ומקום,  הוא הופך להיות בעל ערך נצחי ושלם.

הדברים האלו אולי נראים לנו היום קצת בלתי מציאותיים, כי אנחנו עדיין נמצאים במערכת תפיסת המציאות האגואיסטית, המוגבלת, בתוך הכלים האישיים של כל אחד ואחד. אבל אם כל אדם ואדם יתחבר לזולת, אז האדם בזה באמת ירכוש איזו תפיסת מציאות חדשה. כבר יש לנו לכך גם מחקרים והוכחות ממדענים, ומפסיכולוגים, ומסוציולוגים, ומפילוסופים.

הייתי קורא לזה קפיצה קוונטית, שזה מעבר לחומר, ולמעלה מהטבע שלנו. כל אותן התופעות שמגלים בפיזיקה קוונטית, באסטרונומיה, אלו שמתעסקים בעומקי החומר, מגלים שיש שם איזה גבול, שדרכו אנחנו לא יכולים לפרוץ, אבל אחריו קיים משהו, מציאות חדשה, חיים אחרים, חדשים. אז מעבר לאותו המחסום, אותו הגבול, אנחנו כן יכולים לפרוץ עם החושים החדשים שלנו. ואנחנו לא נפרדים משום דבר קודם. וכל התעשייה והקיום שלנו, חיי משפחה, חיי חברה, הכול נשאר. אנחנו רק מרחיבים את הכלים שלנו ללא גבולות. מעבר לגבולות אינדיבידואליים, אישיים של אחד ואחד, לבלתי גבולי.

כי כשאדם יוצא מעצמו דרך כלל החברה, הוא מתחיל להיות כלי קיבולת בלתי גבולי. זה החלק השלישי, שבו יש בעיקר את ההפעלות. וההפעלות האלה יש בהן חלק פסיכולוגי, המלמד את האדם התקשרות עם הסביבה, עם החברה, והוא ודאי מלווה בהרבה חומר הסברה, בתהליכים פרקטיים. ויש גם חלק נוסף, מתקדם עוד יותר, והייתי אומר שהוא החלק הרביעי, והוא כבר מסביר לאדם איך אחרי שהוא נמצא באיזו נכונות להתקשר לחיי החברה, באיזון עם כולם, בהתחברות עם כולם, איך הוא מפתח את הכלים האישיים, הפנימיים החדשים שלו, בלעשות את הקפיצה הקוונטית הזאת בתוך המודעות שלו, בתוך ההתרגשות, בתוך ההתפעלות, בתוך התפיסה שלו, באותו המרחב החדש שהוא מגלה, מעבר לגבולות העולם האגואיסטי.

 וזו העבודה הפנימית שלו, כלפי הסביבה וכלפי אותו כוח הכללי ששורה בכל הטבע ומנהל הכול, מסדר הכול, מתכנן הכול, שמתחילת היקום ולפני כן ועד סוף היקום ומעבר לכך, שולט ומנהל אותנו. שמעבר ליקום, לפניו ואחריו, נמצא אותו איזור של כוח ההשפעה. והיקום שלנו בנוי כולו מכוח הקבלה. ולכן כשאנחנו מפתחים על ידי החברה,על ידי ההתקשרות הנכונה לזולת את כוח ההשפעה האישי שלנו, אנחנו כביכול פורצים מעבר לגבולות היקום שלנו, מעבר לאותה נקודה של המפץ הגדול שמשם היקום התחיל להתפתח, ונכנסים לעמקי החומר. שגם הרצון לקבל שלו וגם הרצון להשפיע שלו, נמצאים בשליטה שלנו. ואז באמת נוכל  להיות שלמים ונצחיים כמו הטבע הכולל הזה.

לכן אנחנו צריכים לראות בנקודה הזאת, שבה אנחנו מתחילים את השינוי, נקודה מאוד מיוחדת. ולשמוח בכך שהגענו למצב המיוחד הזה, שאנחנו כבר לא צריכים לרוץ אחרי כל מיני מטרות זמניות, אלא אנחנו  עומדים עכשיו ממש מול מרחב נצחי, אינסופי שעומד לפנינו. לכן אני מאחל לכולנו לעבור את החלק  של ההשכלה והחלק החינוכי, השינוי הפנימי, בהצלחה שתלויה אך ורק בכמה שנהיה מחוברים יחד יותר, נארגן את עצמנו כקבוצה גדולה של כל האנושות, או כתת קבוצות שלה. וביחס היפה והטוב זה לזה, נתחיל להתקדם ולהרגיש את אותו השלב היפה שנמצא לפנינו. ומיום ליום אני בטוח שנרגיש עד כמה החיים שלנו מיוחדים, ועד כמה הגענו לשינוי הנפלא. ורק בנו תלוי באיזה קצב ובאלו שלבים, נעימים וקלים, נעבור את השינוי הזה וניוולד, בנוסף למה שיש לנו כאן ועכשיו, עוד לעולם החדש.

אורן: אני חושב שהדברים האלה מתאימים כאיזו הקדמה כוללת.

כן, אבל לא רק לספרון שלך אלא אני רואה את זה כעוד דברים. אבל נוסיף אחר כך.

אורן: אז זה כהקדמה כללית. השאלה היא, האם אתה מרגיש שבתחילת הקטע הזה, עוד אפילו לפני ההקדמה הזאת שכבר נותנת תמונה שהיא גם מקיפה וגם עמוקה וגם רבת שלבים.

אפשר להוסיף עליה. אם אתה מרגיש באילו מקומות שיש להוסיף עוד דברים, כי אני לפעמים זרקתי רק משפט אחד, או כמה כדי שיהיה חלק יותר. לא לחסוך. אתה בדרך כלל רוצה לקצר, וזה לא טוב. אתה צריך לתת קריאה רחבה לאנשים. אתה פונה לכאלה שאולי לא מבינים ממשפט מסוים, אבל מהמשפט אחר מבינים את מה שאתה רוצה להגיד, ואתה די מתמצת, זה לא טוב בעיניי. זה באמת ספר שאדם צריך להתפעל ממנו ולא הוכחות יבשות.

תלמיד: בסדר. עכשיו, אותו האדם הזה שתופס אולי משפט פה ומשפט שם, בוא נצייר אותו לנו, ואולי חוץ מההקדמה הזאת שהיא מאוד מלומדת ומעמיקה.

אז תדלל אותה.

תלמיד: לא עכשיו. השאלה היא האם אתה רוצה, חוץ מזה, לעשות איזו פנייה אישית קצרה, רגשית, אל אותו איש שממש נצייר אותו לעצמנו, שבשבילו עשינו את כל הדבר הזה? ממש נצייר איזה איש שהמחשבה שלו לא מעפילה לשחקים כל כך גבוהים כמו בהקדמה הזאת.

היא כוללת.

תלמיד: כן, היא כוללת, זה מה שאני אומר. והשאלה היא האם אתה מרגיש שצריך להוסיף משהו קצרצר, ממש אליו, לקורא כזה, ללומד כזה, משהו מאוד אישי ופשוט. אם אתה מרגיש. אם לא, אז לא.

אותו הדבר אבל בצמצום. אני לא יודע, כולנו מבינים שאנחנו נמצאים בעידן החדש.

אורן: תדבר אל הקורא הפשוט, הוא מולך.

  כולנו מבינים שאנחנו נמצאים בעידן החדש, בגבול, במעבר, עדיין איננו מבינים מה קורה כאן, אבל ברור לכולנו, הן לפי מחקרים מדעיים, והן לפי ההרגשה של האדם הפשוט, שכל החיים הקודמים באותה המסגרת, לפי אותן ההגדרות, לפי אותם הערכים, מסתיימים ונמצאים בשלב מעבר מאוד חד וכולל, וכך גם כל מה שקורה עם האדם, כולל הסביבה שלו, כולל הטבע.

אנחנו הגענו לקורס מיוחד, שזכיתם להשתתף בו, בו נלמד בפני מה אנחנו עומדים, איך אנחנו יכולים להתגבר על המשבר שפוקד את האנושות, ואיך אפשר לא לראות בו משבר, אלא נקודת ציון חדשה של החיים החדשים. זה כמו אדם שמתנתק מהבית ומקים לו בית חדש, חיים חדשים. ודאי שחש איזשהו פחד, איזה חוסר ביטחון, אבל יש כללים שלפיהם הוא יכול להמשיך את הדרך ולהגיע להתפתחות יפה, חדשה.

הקורס הזה מיועד להקל על המעבר ההכרחי שאנחנו עומדים בפניו, לעשות את החיים שלנו קלים יותר, מובנים, ידידותיים. במשך הקורס הזה תלמדו איך לחיות בזמן החדש שמתגלה עכשיו, שהאנושות נכנסת אליו, בתנאים החדשים, בטבע, בחברה האנושית, במשפחה ובכל אחד ואחד בפנים. במעגלים, מהמעגל הגדול ביותר, שהוא הטבע, ועד למעגל פנימי יותר שהוא החברה האנושית הכללית, המדינה, המשפחה ואני עצמי, איך אני צריך לסדר את החיים שלי מחדש. אני צריך לראות את הסדר היפה והטוב שצריך להביא אותי לחיים חדשים, יפים, הרבה יותר טובים ממה שהיו לי עד היום.

אני מאוד שמח שהגעתם לקורס הזה. אנחנו נעבוד יחד, תהיה לכם תמיכה מכל הסגל שלנו. נעבור יחד איתכם את כל התהליך. יחד נעבוד על השינויים, להרגיש אותם, להבין אותם, לממש אותם, הן כאן בקבוצה, בחברה שלנו, בזמן הלימוד, והן בבית, כשאתם נפגשים עם הקרובים והרחוקים.

אני באמת שמח שמכאן והלאה אנחנו נכנסים להכיר חיים יפים, חדשים, שמחים, וכך בואו נתחיל להכיר את עצמנו ולבנות חברה חדשה מתוך הקבוצה שנמצאת כאן לפנינו.

  מאוד אופטימי, מאוד יפה, כך הכול עולה. מעכשיו והלאה אין לכם בעיות, אתם נכנסתם לכאן, תשכחו מהכול, הכול על חשבוני. אני המנהל, אני האבא, אני המחנך, אני הכול. יש לכם בעיה תבואו אלי.

המטרה היא לשחרר אתכם מכל הלחצים. לשחרר אתכם מהכול, זה העיקר. אל תדאגו, יש לכם מה לאכול, לא חסר לכם שום דבר בבית, הכול בטוח, הכול ברור, אתם עוד תראו איך מהרמה הזאת, ששום דבר לא חסר, אתם עולים, מכאן והלאה ורוכשים עולם ומלואו.

אורן:  מה כדאי לעשות, נאמר שהוא עבר את כל ההשכלה הזאת שפיתחנו עבורו, ומגיע לנקודת הסוף?

  לנקודת הסוף שהוא מגיע, צריך לעשות סיום.

אורן: תעשה לי בבקשה סיום. תדבר אליהם. הם הגיעו לסוף, עברו את כל הסדרה הזאת.

  ובכן חבריי, אנחנו סיימנו איתכם את החלק הראשון של הקורס שלנו. ודאי הרגשתם בו שינויי מצבים שונים, פרטיים, כלליים. הרחבתם את ההסתכלות הכללית שלכם על העולם, על הטבע, על החברה האנושית ועל עצמכם. למדתם על חיי המשפחה והחיים הפרטיים, על כל מה שקורה לנו בחברה האנושית בכללות. מי שרוצה להתעמק בכך יש מקורות נוספים.

מכאן נמשיך לחלק הבא, שמדבר על התפתחות האדם עצמו, על מה אנחנו צריכים לעשות כדי לפתח את עצמנו,  לשנות את עצמנו לעידן החדש. החלק הבא ייתן לכם ידיעות כלליות על הטבע האנושי, האדם, על בחירה חופשית ועוד. אתם תכירו יותר לעומק את מה שקורה בתוך האדם, ומתוך האדם איך הוא רואה את העולם.

  סיום של מה שעברנו. בעצם כבר דיברנו על הצורך להתקדם הלאה, כי סך הכול זה חלק אחד מאד קצר.

אורן: אוקיי.

 אני דיברתי על סיום לחלק שלפניך.

אורן:  ברור, רק על זה אנחנו מדברים, לא על סיום הפרויקט.

   לא, כסיום החלק שלך. סיום החלק שלפני החלק שלך.

אורן: לא הבנתי בכלל.

  לפני החלק שלך.

אורן: החלק שלי, דהיינו, השיחות שעשינו פה?

צריך להיות חלק, שאנחנו ניקח דעות של מדענים, נעבד אותן וניתן דרך הדעות שלהם, סקירה כללית מה חושב האדם החכם על העולם. כמו אגרוף שאני שולח לפרצוף שלהם, זה מה שקורה. זה לא אני ולא מי אני, מה אני, אלא תראו מה האנושות החכמה חושבת, המדענים.

אחרי המדענים בא החלק שלך.

אורן:  אז בוא נעשה סדר. יש לנו מדענים.

  מדענים זה החלק הראשון.

אורן: אחר כך ההשכלה.

  ההשכלה זה החלק שלך.

אורן:  השיחות האלה.

  אחר כך החינוך.

אורן: חינוך הפעלתי.

  כן. ואחר כך החינוך הפרטי. שאנחנו עוברים בקבוצה. מה שעשינו הבוקר קצת.

אורן:  נעשה סדר. עד כה נתנו הקדמה כללית שתהיה לפני הכול. וגם נתנו איזו פנייה אישית, אל הקורא, קצרה יותר. תן לי חלק של סיום.

   אני אמרתי, אחרי המדענים.

אורן: כן, דיברת אחרי המדענים, אז גם את זה צריך טיפה לסדר כי זה יצא קצת מבולבל. תכף נסדר אותו. כרגע מה שמטריד אותנו זה סיום החלק הזה של ההשכלה. אפשר לעשות גם וגם, רק תגיד לי מה עושים, שנבין. ותגיד להם את זה. עכשיו לא צריכים להיות דברים ארוכים, יכולים להיות כמה משפטים העיקר שאתה יודע שעושים סדר.

אחרי החלק שלך.

 אורן: אני מבין. מה שנסדר אחר כך בעצמנו, אני לא צריך ממך. אני מנסה לקבל את הדבר הכי מסודר שאפשר לקבל ממך. אז עכשיו אני מקבל, סיום השיחות שעשינו.

  כן, הכלליות. אחרי שני החלקים הקודמים . אחרי שני החלקים הקודמים שעברנו אתכם, החלק הראשון היה המדע והמדענים על העידן החדש כתוצאה מכל ההתפתחות האנושית. החלק השני שהוא ההשכלה הכללית בא כסיכום כל הידיעות שהאנושות רכשה עד כה, הוא בא מטעמנו.

אנחנו עכשיו עוברים לשינוי האדם שזה בעצם החלק החשוב ביותר. העבודה הפרקטית, איך אנחנו נשנה אותו המנוע, היינו החברה האנושית, שיוכל לעבוד על ידי חומר הדלק החדש שהוא הרצון להשפיע הגלובלי, האינטגרלי, שמתקרב אלינו וכבר מתחיל לשלוט בעולם הזה. ולכן אנחנו נמצאים במשבר, כי החברה האנושית לא מסוגלת לעבוד לפי זה. אנחנו נמשיך להתעמק בשני החלקים הקודמים שזה עתה סיימנו אתכם, ולממש אותם בחלק החינוכי שבא עכשיו לקראתנו.

אחרי שהבאנו את הידע והרגש על ידי ההפעלות בחוגים, בקבוצות, כל השינויים באדם החדש הם השינויים ביחס שלו כלפי הסביבה, כלפי החברה, עכשיו צריך להעלות אתכם לדרגה יותר גבוהה. איך ניתן על ידי החברה, להגיע לפתיחת הטבע הכולל, והכוח הכללי של הטבע, כוח ההשפעה וכוח האהבה השורה בכל הטבע, זה החלק של העבודה האישית הפרטית בהתפתחות האדם. כך אנחנו באמת מגלים את כל המרחב שנמצא במציאות. בהצלחה.

זה כסיום לחלק על החינוך. חינוך הפעלתי. זה מה שאני רואה, שיהיה לנו להגיש לאנושות. בינתיים.

אורן: תודה רבה לך הרב לייטמן. תודה גם לכם שהייתם איתנו. שיהיה לנו כל טוב ולהתראות.