חיים חדשים - תוכנית 33 - התגברות בזוגיות
+תקציר השיחה
התגברות בזוגיות | ||
איך אפשר לשלוט בדחפים כדי לעלות מעליהם, הרי עתה הם שולטים בי? זהו עניין של הרגל, בשילוב של דוגמאות מבן הזוג ותמיכה של קבוצת הזוגות.
- להוציא את כל מה שיש לנו בבטן עדיין לא עושה את החיים טובים יותר. עלינו להיות כמו קרש שצף על פני הגלים, כל הביקורת בפנים ואני מעליה. בכך אני נעשה פסיכולוג כלפי עצמי. - דרושה לנו סביבה תומכת, כמו בתהליך הרזיה. - כל מה שאת חושבת עליו רע זה האגו שלך. הוא מראה שלך. כדי להתעלות מעל הביקורתיות, אנחנו מתייחסים לשני כמושלם. - אנחנו מרווחים כאן בעצם יכולת התקשרות חדשה עם הזולת, עם העולם. |
||
+תמליל השיחה
אורן: שלום לכם ותודה שאתם מצטרפים אלינו לסדרת השיחות "חיים חדשים" עם הרב לייטמן. אנחנו יושבים כאן באולפן ומדברים על החיים, על חיים חדשים, חיים טובים שכל אחד מאיתנו רוצה להגיע אליהם. והנושא שאנחנו מדברים עליו עכשיו במסגרת השיחות הוא הקשר האינטימי ביותר שיש לנו בחיים, הקשר הרגשי ביותר, הקשר של כל אחד מאיתנו עם בן או בת הזוג שלו. ומשיחה לשיחה אנחנו לומדים מהרב לייטמן איך אפשר היום להתייחס בצורה חדשה לגמרי, גם אל הקשר הזה, וגם אל החיים בכלל. ומתוך הסתכלות חדשה, ממקום חדש של יחס לעצמי, לכל האנשים הסובבים אותי, להגיע להישגים חדשים בחיים חדשים באמת.
ניצה: נתחיל עם השאלות שקשורות ל"על כל הפשעים תכסה האהבה". דיברנו על הטכניקה של המראה ועל כך שלמעשה האגו שלי משתקף באחר. ואחרי הפגישה שלנו וגם בשיחות עם חברים, עלו הרבה מאוד שאלות. השאלה הראשונה שעלתה היא, כדי להתעלות מעל הכעס, מעל הרוגז שהאדם נמצא בו, זה מצריך ממני איזושהי שליטה בדחפים שלי. ואני מרגישה שהדחפים שולטים בי ולא ההיפך, אז איך למעשה אני יכולה לשלוט בהם כדי לעלות מעליהם?
זה הרגל. זאת אומרת, שאפשר לעשות זאת אם אנחנו רואים דוגמאות כאלה מבחוץ, ואם השותף שלי, בן הזוג, משדר לי את התדר הזה וכך אנחנו חיים כל הזמן. ובכלל, זהו הגל הקבוע של היחסים בינינו, שאני מחזיק את עצמי כל הזמן למעלה מהאגו שלי. על ידי התרגילים האלה אני רוצה כל הזמן להגיע למצב שהיחס שלי לזולת בכלל, ובן הזוג הוא למעשה הקרוב אלי מכולם, שהיחס שלי לזולת יהיה באמת "ואהבת לרעך כמוך", כי בכך, כך אומרים, אנחנו נגיע לחיים שהם חלום, "גן עדן".
אנחנו רואים שזה מה שנדרש מאיתנו, הטבע דורש זאת מאיתנו, עם כל הבלגן שאנחנו חווים היום. הכל תלוי בתמיכה חברתית גדולה כמה שאפשר, וגם מהחברה הקטנה הקרובה שלי. כשאנחנו מתייחסים כך זה לזה, זה לא שאנחנו משחקים בזה וזהו. האם כשאנחנו מוציאים כעס אנחנו יותר טבעיים, יותר אמיתיים? זה לא עוזר. אני אמנם מוציא את כל מה שיש לי בבטן, אבל זה למעשה לא עוזר, אלא יותר טוב אם אנחנו מבינים מה יש בתוכנו ויחד עם זה, מעל זה, כמו קרש על פני המים, כמו שיש גלים ואיזו חתיכת עץ קטנה כל הזמן עולה ויורדת יחד עם הגלים. והגלים עוברים ושבים, והקרש כל הזמן כך מעליהם. כך אני צריך להרגיש את עצמי. אני מרגיש את כל היוצרות שלי, כל הדחפים, כל הכעסים, גאווה, קנאה, תאווה וכבוד, וכל מה שמגיע לי, ומה שאני שונא בשותף שלי. זה לא חשוב, יחד עם זה, מעל זה, אני כל הזמן משתדל להחזיק את עצמי.
כך למעשה אני נעשה פסיכולוג לעצמי. וכשאני מחזיק את עצמי כך, כלפי עצמי וכלפי הזולת, אני עושה מאמץ נוסף. מפני שאני רוצה להרגיש את הרצון שלו, וכמה אני יכול לפרגן לו, למלא אותו. יוצא שאני עובד עם האגו שלי, לא עוזב אותו, לא מוחק אותו, וכמה שהוא יותר גדול, כך תהיה לי עבודה יותר גדולה, ויכול להיות שהתוצאה תהיה יותר טובה. כי אנחנו רואים, שגדלנו על ידי האגו וגם עכשיו אנחנו ממשיכים לגדול על ידי האגו, רק שעל ידי האגו לכיוון שאני יוצא מעצמי אל הזולת.
ביציאה לזולת אני למעשה מתחיל לרכוש כלים גדולים מאוד של כל העולם, רצונות שיש מחוצה לי, בכולם. על ידי זה אני יכול לקלוט את התכונות של האחרים, הרצונות שלהם, המחשבות שלהם. את מה שהם בתוכם, האגואיסטים הקטנים האלה, בעצמם לא מזהים. ובכך שאני יוצא מעצמי, ביחס היפה אליהם, אני מתחיל לקלוט את כל מה שיש בתוכם, עם כל הפנימיות שלהם.
יוצא שכאן אנחנו מגיעים ליצירת תוספת כזאת באדם, שהוא מתחיל להיות גדול כמו כל האנושות. יכול להיות שזוהי למעשה המטרה של התנאי הזה, "ואהבת לרעך כמוך". כי אתה הולך ורוכש את כל העולם.
יש כאן עבודה על שני המקורות. המקור האגואיסטי שלי, שאני עולה מעליו, והמקור של הזולת, נניח של אשתי. שאני לוקח את הרצונות שלה וכל מה שהיא למעשה מצפה ממני, ומתחיל למלא אותם. אם אנחנו עושים את זה בצורה נכונה, אז אנחנו לא סתם סותמים את עצמנו, מוותרים ונעשים פראיירים, ולא שעובדים עלינו, אלא כאן אנחנו באמת מגיעים למגרש משחקים יותר עליון. לא בגובה של האגו שלנו, כמו שתי יצירות ממש אומללות, אלא כשניים שנכללים זה בזה. אני עולה מעצמי, נכלל בה, מקבל ממנה את כל התכונות, הרצונות וכל מה שיש בה, והיא עושה אותו דבר ממני. ואז נעשה שכל אחד מאיתנו כלול מהשני.
בצורה כזאת אנחנו מתחילים להתרגל למצב שלא צריכים לדבר. אנחנו מבינים, כי בכל אחד יש את הדמות של השני, ואנחנו מתחילים להבין זה את זה ללא דיבור. אנחנו מתחילים להרגיש זה את זה בפנימיות שלנו, כך שפשוט נעשים באמת כאחד.
ניצה: מה שתיארת עכשיו, הרגשתי שזה כמו תהליך שאני אצטרך לבנות לאט לאט. אבל יש בו שלבים וצעדים, שאני לא כל כך יודעת מאיפה להתחיל. האם בקורס הזה אנחנו נקבל את הצעדים הללו?
קודם כל את ההסברים, על הטבע שלנו, על הקשר בינינו, על הרשת שקושרת אותנו יחד. על הבחירה החופשית, על האגו שגדל. על המערכת של "איש לרעהו יעזורו", איך אנחנו נתמכים על ידי הסביבה, כמה אני צריך להתכופף כלפי הסביבה, או אפילו להתגבר עליה כדי להיות שווה עם כולם. איך אני צריך להחשיב אותם כדי להתרשם מהם, בגדלות הוויתור, המטרה הגדולה הזאת, להתכלל עם כולם, וכולי.
אבל בכל ההסברים הללו, ועוד כאלה דברים שאנחנו נלמד, וגם דיברנו וקראנו על זה הרבה בינינו, במאמרים של המורה שלי, העיקר זה הסדנאות. מפני ששם אנחנו יושבים, בארבע או בעשר עיניים, לא חשוב כמה, ובדיבורים, בדיון, מנסים להרגיש את התהליך הזה, ואיך אנחנו יכולים לבנות אותו. הסדנאות הללו נבנות על ידי תהליך מיוחד, והמורה שמעביר את הסדנאות נותן לנו בכל פעם, בהדרגה, שאלות ונושאים לדיון. וזה פותח אותנו ברצונות, במחשבות, ביצרים למיניהם, בדחפים. ואנחנו צריכים להתמודד, איך אני רואה את זה בי, איך השני רואה את זה בי, איך אני רואה את זה בזולת, איך אנחנו יכולים להתעלות מעל זה. אנחנו גם צריכים ללמוד את התופעה עצמה, אבל בעיקר איך להתעלות מעליה. אז אני מנסה ומנסה, כמה פעמים. כמו שחתול קופץ, הוא עומד על הקרקע ורוצה לקפוץ על שולחן, אז הוא מתקרב עוד קצת, ועוד קצת ואז קופץ. כך אנחנו צריכים לעשות תרגילים, ואז אנחנו נקפוץ נכון.
ניצה: אז בסדנה הזאת יהיה חלק שהוא תיאורטי.
כן, אבל העיקר זה הדיונים בינינו, מפני ששם אנחנו מכירים זה את זה יותר, מדברים, ומוציאים מעצמנו את כל הספקות, הבעיות והדברים הלא נעימים, שחושבים אולי כן לדבר על זה, או לא לדבר על זה, איך אני אתגבר על זה, האם בכך אני אשאר גבר, או ש"גבר" זה דווקא מי שמתגבר ולא נשאר תחת היצרים שלו, אלא שהגיבור הוא הכובש את יצרו. כאן אנחנו צריכים לראות גם את החולשה שבאדם וגם ההתגברות האמיתית שלו. כי אצלנו, בחיים שלנו, אני רואה איך אנשים מתקוטטים, צועקים וצורחים כך ברחוב, אני רואה ילדים קטנים, איך כל אחד רוצה להראות כמה שהוא יותר אגואיסט. וכאן אנחנו צריכים להראות דווקא עד כמה אנחנו גיבורים, מהמילה "התגברות". צריכים לדבר על זה הרבה, ולהיות מאוד ישרים ופתוחים, כי דווקא בעבודה ההדדית הזאת, אנחנו בהחלט מתחילים להרגיש זה את זה, כך שלא תהיה אף פעם טענה ש"אתה לא מדבר איתי", כמו שהאישה בדרך כלל אומרת, שזה חסר לה. וגם הגבר, הוא לא יצטרך לדבר איתה כי בסדנאות האלה אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מרגישים זה את זה בפנים, יש בינינו הרבה תקשורת פנימית.
ניצה: זה מאוד משמח אותי.
זה כמו שאנשים חיים יחד, נניח אם אני חי עם אשתי 45 שנה, אז כמה אנחנו צריכים לדבר? כמעט ולא. אנחנו עושים את זה, כדי לעשות איזה "טקס". ולמעשה אם היינו יחד שנה או שנתיים, אז אולי הייתי שואל אותה ומדבר איתה הרבה, כי חייבים לדבר, אבל אנחנו כבר כל כך מכירים, שיש איזה דיבור פנימי.
אותו הדבר כאן בסדנה, זה מאוד מקשר בין בני האדם. אם נעלה קצת מעל המשפחה, ונדבר על הבעיות בעולם, בסביבה, בחברה ובמדינה, כל הבעיות שלנו הן מתוך חוסר קשר נכון בין בני האדם. בכלכלה, בפיננסים, בכל הדברים. כאן רעבים, כאן שבעים, כאן זורקים, כאן גוועים מרעב, חוסר השוויון בסביבה וכן הלאה, הכל זה מחוסר התקשרות נכונה. לכן ברור לנו שאם נמשיך ממסגרת המשפחה הלאה, אז אנחנו נצליח בגדול.
ניצה: זאת אומרת, הדרך הנכונה היא בעצם להתחיל בזוגיות שלנו, זה גם מה שאני הרגשתי. במפגש הקודם כשהתחלת לדבר על החברה ועל משהו יותר רחוק, הרגשתי שזה באמת נכון אבל זה רחוק ממני, כי אני עכשיו מוטרדת מהזוגיות שלי, אני מוטרדת מהמשפחה שלי, מהבית שלי, אני עוד לא מסוגלת לחשוב על מישהו אחר.
את צודקת, אבל אם אנחנו ניקח בחשבון שרק חצי מבני האדם היום נשואים, חצי מהגיל הראוי לזוגיות זה מספר די קטן יחסית ואז דרך הזוגיות אנחנו לא נגיע לכולם. ואיפה הזקנים ואיפה הצעירים וזה רק מהגיל שצריכה להיות משפחה, ומהם בקושי חצי נמצאים במסגרת המשפחתית.
אורן: תיארת קודם שיש פה שני מקורות. מקור שלי, שאני עולה מעליו ומקור של בן הזוג, שאותו אני מתחיל למלא. אז קודם כל לא הבנתי את המילה הזאת, מה פירוש "מקור"?
המקור שלי זה האגו, הרצונות שלי. המקור של בן, בת זוג, זה הרצונות שלה.
אורן: הרצונות שלי.
"רצונות", אני מתכוון לרצונות, לתכונות ודחפים וכל מיני דברים.
אורן: כל מה שיש.
העולם הפנימי.
אורן: אז יש פה עולם פנימי שלי שמעליו אני צריך לעלות.
והעולם הפנימי שלה שאותו אני צריך לקנות כדי שיהיו בתוכי שניים.
אורן: אז יש פה עולם הפנימי שלי ושל בן הזוג.
כן.
אורן: אמרת שאם אנחנו מנסים להרגיש אחד את השני, ודברת גם על למלא את השני, בסופו של דבר אנחנו נכללים אחד בשני ואני רוכש את כל העולם הפנימי שלה.
נכון.
אורן: שאלתי את עצמי למה לי את זה, למה אני צריך את כל הרצונות שלה, המחשבות שלה. אמרת שעל ידי "ואהבת לרעך כמוך", אני מתחיל לגדול, אני מתחיל להרגיש את כל הרצונות והתכונות שלך, ואתה את שלו ושלה. בשביל מה אני צריך את כל זה? ועכשיו אמרת "העולם הפנימי".
למלא אותם, זה נקרא לאהוב. נכון שכך את מרגישה?
ניצה: כשהוא ממלא את הרצונות שלי אני מרגישה שהוא אוהב אותי.
זהו.
אורן: נחזור עוד פעם. אנחנו בזוג, יש את העולם הפנימי שלי, העולם הפנימי שלה. ומה אני צריך לעשות?
למלא את האגו שלה למעלה מהאגו שלך.
אורן: למלא, לספק את מה שהיא רוצה?
כן, והדדית.
אורן: אמרת שמזה אני ארכוש משהו, לא הבנתי מה אני רוכש?
בזה אתה מתעלה מעל הטבע שלך. אתה נעשה חופשי מהרצון האגואיסטי שלך, ועובד לטובת הזולת. כשאתה יוצא מעצמך באמת, ורוצה להתקרב לטובת הזולת, כאן אתה תרגיש בעיה. בהתחלה אולי זה יעבוד לזמן קצר מאוד, ואחר כך אתה תרגיש שלמרות שאתה רוצה, אתה לא מסוגל. זה דבר בלתי מציאותי בשבילך ומה נעשה? נזרוק את זה, נחזור לחיים הרגילים או נפתור את הבעיה הזאת?
קודם כל תשאל, האם כדאי לי ללכת, להמשיך בדרך הזאת או לא? אם אני אחכה ואבדוק מה קורה, אני אראה שהחיים שלי נעשים הרבה יותר גרועים ובכל זאת מחייבים אותי להמשיך באותה הדרך, זאת אומרת, להתעלות מעליי ולהתקשר לזולת.
זה מה שאנחנו רואים היום במשבר כלפי כל העולם, שאנחנו לא רוצים להתקשר, לא רוצים להתעלות מעל האגו ומסתפקים בפרוטקציוניזם.
אורן: מה זה "פרוטקציוניזם"?
שכל אחד חושב לעצמו.
אורן: כן, זה מוכר לנו היטב.
בסדר.
אורן: מחייבים אותנו ליצור את החיים.
כן. ואז אנחנו רואים שהחיים נעשים עוד יותר גרועים עד שאין לנו ברירה, אפילו אחרי מכות בינינו או מלחמות בין העמים, לא חשוב באיזה מישור אנחנו מדברים, נצטרך להגיע למצב שאין ברירה, הטבע מפתח אותנו למצב שאנחנו או הורסים את עצמנו, כמו במשפחה, כמו מה שקורה בכל מיני מדינות, או שאנחנו צריכים לעלות מעל האגו שלנו.
אבל מאיפה ניקח כוח לזה? זה הטבע שלנו, מה עושים? וכאן, יש לנו דוגמא מוחשית, מהעולם שלנו. אם אני רוצה לרזות, אני ניכנס לחוג נניח "רזה לתמיד", "שומרי משקל" או "מרזי מורית" ומה עושים שם בעצם, סתם מדברים. העיקר שיש עליך לחץ חברתי.
זה העיקר. שכל החברה מתחילה להעריך את הרזה ומתפעלת מכמה רזיתי, אני מקבל מהם התרשמות וזה נותן לי כוח, כי דעת החברה, דעת הסביבה פועלת עלינו, כך בנויים בני האדם, אנחנו חלשים מאוד כלפי דעת הסביבה. אני מוכן להרוג את עצמי, מוכן לעשות הכל רק שהסביבה תכבד אותי, תעריך אותי. רק שאהיה יפה בעיניהם, גדול בעיניהם. זה מעל החיים שלי.
אם רוצים שבן אדם ילך למותו, אנחנו יכולים לארגן חברה כזאת, שהוא ילך למות. ויש אתרים כאלה באינטרנט שמלמדים איך למות ומביאים את האדם למצב שהוא מחליט שכדאי לו למות, למרות שבהתחלה הוא לא חשב על זה בכלל. וזה כאילו על טבעי, נגד האגו שלי, אבל לא. דעת חברה יותר חזקה מהאגו שלי, ואני לא יכול לעשות עם זה כלום. אני הולך למות או מקבל כל מיני ערכים כמו שצריכים לקפוץ מהמגדל ואין בזה שום הגבלות. אני יכול לסדר סביב כל אחד ואחד כזאת חברה שתשטוף לו את המוח והוא יעשה כל מה שהיא תרצה.
אורן: איך זה תורם לי בקשר הזוגי שלי?
אתה צריך סביבה.
אורן: אוקי.
אם אין לך כוח, אתה צריך סביבה ולא יותר מזה. אתה צריך סביבה, שתשפיע עליך שלוותר על האגו ולהתקשר לזולת זה מכובד, זה גדול, בזה אתה מיוחד, אנחנו מכבדים אותך, אתה בן אדם. בקיצור, לתת לך כבוד, לתת לך מילוי, שאתה תרגיש את עצמך מעל האחרים. כאילו שנותנים לך מילוי אגואיסטי, מעל האחרים. אבל במה במילוי האגואיסטי אומרים לך? כדאי לך לוותר על האגו. אתה מבין? זה עזר כנגדו.
כך עובד אותו האגו, כי סך הכל אני בעצמי רק אגואיסט. אין לי שום דבר חוץ מהאגו.
אורן: כולם אגואיסטים, לא?
כן, במאה אחוז, אבל אם אני מעביר את האגו שלי דרך החברה, היא יכולה לנהל אותי כבר באגו שלי בצורה כזאת שאני אפטר, אתעלה מעל האגו שלי.
אורן: נניח שאני אצליח בכל הדברים האלה, אז מה אני מרוויח מזה, מה ארגיש בסוף?
אנחנו עכשיו לא מדברים על מה אני מרגיש.
אורן: למה?
אנחנו אומרים שניסינו להתעלות ולהגיע לזוגיות יפה ולא יכולנו.
אורן: בחיינו עד כה.
כן, ואז הלכנו לחֶבְרה שנקרא לה "שומרי המשפחה" ואנחנו מקבלים מהם אהדה, חיזוק, תמיכה.
אורן: את זה הבנתי, זה איזה כוח שדוחף אותי.
קודם כל אנחנו נעשים זוג יונים.
אורן: מה זה "זוג יונים"?
שכל אחד חי כמו "פוצי מוצי" לשני.
ניצה: איך זה פתאום קורה?
כי אנחנו מקבלים מהם שטיפת מוח שכך צריכים לחיות.
ניצה: "שומרי המשפחה" האלה, הם התחילו יחד איתנו, אני לא חושבת שהם מבינים.
כן, אבל אנחנו כולנו עכשיו עושים השפעה כולם על כולם. ולכן אנחנו מתנהגים כך ודעת החברה, תשפיע על כולם. רק אנחנו צריכים לארגן נכון את הסביבה. אבל ללא ספק אנחנו כאן נצליח.
זה המנוף, זה האמצעי היחידי שיש לנו. זאת אומרת, שאם נצליח לארגן סביבה כזאת שהיא תשפיע עלינו, נצליח. אם לא, לא נצליח.
אורן: אני מזכיר לך את הסיטואציה, אני וניצה מייצגים באולפן כתה של חמישה זוגות, אתה המדריך, אנחנו נותנים לך "כרדיט". אם אתה תצליח לארגן אותנו לזה, נצליח, אם לא, לא. אנחנו ביחד אבל זורמים איתך.
בסדר.
אורן: אתמול נתת לנו שיעורי בית לתרגל ואני יכול לומר שבבית שלי, וניצה ספרה שכך גם אצלה, דברנו עם בני הזוג הפרטיים שלנו על הרעיונות שדיברנו פה, ליבָּנו את הדברים קצת, ועולות המון המון שאלות. אנחנו גם מקליטים את השיחה ונותנים לחברים שלנו לשמוע, ואחד החברים אמר לי שגישת המראה שבה אתה אומר כל הזמן להסתכל על השני כמראה שלי.
זה אחד מהתרגילים.
אורן: אתמול זה היה התרגיל המרכזי, ולכן השאלות הן על מה שהיה אתמול. הגישה הזו של המראה, שאני צריך לראות את מה שאני רואה בשני כשיקוף של הפגמים שנמצאים בעצם בתוכי.
לא את הפרצוף שלה אני צריך לראות, אני צריך לראות את מה שלא נראה לי בה נכון וטוב, מושלם, אלה הפגמים שלי שכך מראים לי. לא פיזית.
אורן: ברור. מה שאני לא רואה מושלם בהתנהגות שלה מצביע על פגמים שנמצאים בתוכי.
כן.
אורן: אז החבר שאיתו דברתי על זה אומר שזה כל הזמן כאילו מחזיר אותי פנימה אל תוך עצמי וזה נראה כאילו אני בקשר זוגי, יש לי בן או בת זוג, אבל בעצם התרגיל הזה של המראה כל הזמן סוגר אותי בתוך עצמי. אז זה כאילו דווקא מבודד אותי.
לא, אבל אני לא מבודד.
אורן: זה סוגר אותי כאילו בפנים.
ואני עולה.
אורן: אבל בגלל שזו עבודה אישית, פנימית שלי, אז אין לי פה איזו אינטראקציה איתה. אין לי קשר איתה.
אבל יש החצי השני.
אורן: אז תסיר קצת, מה זה החצי השני?
טוב, נתחיל מאפס, איפסנו את עצמנו. אני מסתכל עליה. אני רואה בה כל מיני ליקויים. אני מתחיל לשייך את הליקויים האלו אליי, "כל הפוסל במומו פוסל". אנחנו צריכים לקחת את הלא סלוגנים האלה שיהיה לנו יותר קל אחר כך לדבר. אז אני חוזר אליי ואומר "זה נמצא בי, אם הייתי מושלם, לא הייתי רואה את זה". מה זאת אומרת? אם הייתי אוהב אותה, אוהב אותה, לא הייתי רואה בה שום פגם. איך זה? כמו שאימא לא רואה בילד. זאת האהבה הטבעית, שהיא לא רואה פגמים. ואפילו אולי היא רואה אותם, אבל היא אוהבת אותם.
ניצה: זה כמו בתחילת הזוגיות. גם אם יש פגמים, לא ממש רואים אותם, רואים רק את הטוב.
כן.
ניצה: אז מה קורה בדרך, שפתאום זה מתהפך?
אנחנו לא מדברים על האחר כך ועכשיו. אני מדבר כבר על האחר כך, אפילו על החודשים הראשונים, אין מה לדבר. אני מדבר כבר על המצב שהוא סטטי, קבוע. יש תקלות מדי יום, קטנות, גדולות, לא חשוב. אז קודם כל אני מתחיל לראות שהפגמים האלה הם בי, בחוסר האהבה לבת הזוג. זה דבר אחד.
זאת אומרת, אני צריך להתעלות בי לרמה כזאת, שאני לא אראה בה את הפגמים, כמו אימא בילד. זה נקרא שעליתי מעל האגו שלי. זאת אומרת, על ידי בת הזוג, עשיתי מדידה בתוכי איפה שאני, ועד כמה אני צריך לעלות להיות מעל האני. זאת אומרת, יש לי פרטנר שעוזר לי לעלות מעל הטבע שלי. איזה נכס יש לי בבית, איזה מתקן לפני, זה דבר אחד.
אז עליתי מעל האגו שלי, בזה לא רכשתי בעצם כלום, חוץ מזה שעליתי מעלי, והשני היה לפני כמראה. עכשיו ממשיכים הלאה, שאני עליתי מעלי אני בעצם לא עובד עכשיו עם הרצונות והתכונות שלי. מה אני עושה עכשיו? מאותו מצב ניטראלי, אני מתחיל להשתדל, להרגיש, לבדוק, להבין, רצונות, תכונות, תשוקות, מטרות של הזולת, של בת הזוג. ולהשתדל לקבל אותם כיקרים לי, שאני חי כדי למלא אותם.
משתדל לעשות זאת, אני מרגיש שבאמת יכול להיות שאלה יהיו חיים, אם בהדדיות יהיו לנו בזה חיים מאוד טובים יכול להיות. אבל אני לא יכול להחזיק את עצמי, זה קשה, אלה מאמצים אדירים, אני יכול להיות בזה כמה דקות, אבל אחר כך תעזבו אותי, תנו לי לנוח. זה בלתי אפשרי, מאמצים אדירים. זאת אומרת, אם בצורה אגואיסטית אנחנו חושבים על עצמנו ללא שום בעיה, הטבע מספק לנו חומר דלק כל הזמן, יש לו בפנים מנוע שעובד מהבוקר עד הלילה, וגם בשינה. כאן אני צריך כוחות אדירים, מאמצים נוראים, שאני לא מסוגל.
מה עושים? אז אני מגיע למצב, להחלטה השלישית. הראשונה עליתי מעל אגו, השנייה קיבלתי את האגו של השני במקום האגו שלי, אני רואה שלא מסוגל להחזיק בזה, אני צריך סביבה. מה זה סביבה? אני צריך ספק כוח וחשיבות, שזה בעצם כמעט אותו דבר, שיספק לי חשיבות בכזאת עבודה מעל האגו שלי, ולמען הזולת. הסביבה יכולה לתת לי את זה. ואז אני ארגיש חופשי עוד יותר ממה שהייתי פעם דואג לעצמי. בזה שאני אדאג לזולת, כמו שלא דואג לשום דבר, כל כך חופש ומנוחה.
קודם כל אני לא מרגיש שום צרות ובעיות, כי עליתי מעל הטבע שלי. אני מרגיש את עצמי בעולם שכולו טוב, אני דואג רק לזולת, חופשי. אני כמו עף באוויר, ציפור ממש, כך אני מרגיש אם אני מקבל מהזולת חומר דלק, חשיבות, דחף. לכן בעצם כל הבעיה שלנו מלכתחילה היא לא לחכות לשלב השלישי, מלכתחילה, זה להתחיל לארגן את הסביבה, שבה כל אחד ואחד יוכל לקבל מילוי לעבודה, מה שנקרא "מעל הדעת", או מעל האגו. ואת זה אנחנו צריכים לארגן.
איך אנחנו מארגנים זאת? אנחנו לוקחים זוגות ומתחילים לעבוד איתם.
אורן: אנחנו הזוגות, אנחנו מייצגים חמישה זוגות.
אז אנחנו בתרגולים, בדיבורים. מאיפה באים לשומרי משקל?
אורן: אנשים שרוצים לרזות.
זהו. הם לא יודעים מה לעשות, רק הם מאוד רוצים, אז עשרים או שלושים אנשים משפיעים על כל אחד מהם, ואז הוא מרגיש מזה כוח, חשיבות ולחץ.
אורן: אז אני מקווה באמת שאתה תוליך אותנו בתהליך הזה. זה מה שאנחנו רוצים בדיוק דוגמה טובה. אנחנו גם לא יודעים איך, אבל רוצים שיקרה משהו טוב.
בסדר גמור, אז נצליח.
ניצה: האם יש הבדל בין המטרה של קבוצת המרזים לבין המטרה שלנו? להם יש מטרה אחת, כולם באים עם רצון אחד לרזות. מה המטרה של הקבוצה שלנו? המטרה שלנו לבנות זוגיות טובה?
אורן: זאת המטרה שלי, אני יודע מה המטרה שלך.
ניצה: זו המטרה שלי. המטרה שלי לבנות זוגיות טובה.
נכון. אז כולנו, כל הזוגות, מסתכלים על הזוג שלך, ונותנים לזוג שלך כוח להחזיק את עצמם מעל האגו ההדדי, בהשפעה הדדית, באהבה הדדית. והם כל הזמן ממש נותנים לכם כוח, חשיבות, מספקים את כל האמצעים כדי להיות למעלה מהאגו.
ניצה: איך אני יודעת, אני כאילו צריכה להשתכנע.
אבל תראי מספקים לך את זה הרבה זוגות. לא חשוב אם חמישה, עשרה או חמישים. ודאי שכמה שיותר זה יותר טוב, וכמה שהם בעוצמה. כמה שכל הזוגות האלה גם קשורים זה לזה.
ניצה: אני מרגישה שאני צריכה עכשיו לעשות איזה מאמץ מאוד גדול בשביל להשיג משהו שאני לא בטוחה בו. איך אני יודעת שזאת הדרך. הרי יש כל כך הרבה טכניקות, וכל כך הרבה שיטות להגיע לזוגיות טובה. ובעצם אתה אומר לי "אם תעלי מעל האגו שלך, תהיה לך זוגיות טובה".
את זה את עדיין לא יודעת.
ניצה: את זה אני עוד לא יודעת. איך אני יכולה לדעת?
עוד לא הגעת להכרה הזאת שהטבע שלך הוא בעצם המפריע העיקרי לחיים הטובים.
ניצה: נכון. את זה אני בעצם עוד לא מבינה. אני לא בטוחה שאני מבינה בכלל מה זה אגו.
לא אגו, הטבע שלך לא חשוב. מה זה, תשאלי את בן הזוג שלך, הוא יגיד לך מה זה. הוא יספר לך מיד. כמו שאת יכולה לספר לו מי הוא. זה הכל, זה האגו שלכם. מה שכל אחד חושב רע על השני, עד כמה שהוא צריך להשתפר, זה בדיוק מה שאת חושבת עליו, זה האגו שלך. הרי את רואה באגו שלך דברים שליליים, כמו במראה.
ניצה: נכון. אז כל מה שאני רואה בצד השני, אני בעצם מזהה שזה שלי.
בטוח שזה שלך.
ניצה: שזה שלי בטוח. אפילו אם אני רואה בו דברים שאני לא חושבת שהם שלי? אני לא מרגישה שהם שלי.
בטוח שאת לא חושבת שהם שלך. את יודעת שיש לך את זה מאימא שלך, וזה מסבא שלך, ואתה כזה וכזה. את אפילו מספרת לו את היסטוריה, מאיפה יש לו את זה. זה הכל שלך.
ניצה: זה משהו שאני צריכה עוד לעכל אותו, קשה לעכל את זה.
לא חשוב. הרי את רוצה להיפטר מהביקורתיות הזאת, אין ברירה. תקבלי את זה כדברים שמעליהם צריכים לעלות. לא נדבר שזה האגו שלך, את רואה בו דברים שליליים, לעלות מעל זה. זה שאנחנו מדברים על האגו, זה קצת יותר ספציפי. אולי לא צריכים לדבר כך, פחות פרטים.
מה שאני רואה בו שלילי, אני עולה מעל זה. מה שהוא רואה בי שלילי, הוא עולה מעל זה. אנחנו מתייחסים זה לזה כמו לכל אחד מושלם. הפרטנר שלי מושלם. ומה אני רוצה? אני רוצה רק להשלים אותו. מה שהוא רוצה, אני מוכנה לעשות הכול בשבילו. מה שאני רוצה, הוא רוצה לעשות הכול בשבילי. זה הכל. אם יהיה לנו חומר דלק, אנחנו נעשה את זה.
ואז אנחנו נדרוש אחד מהשני דברים, שמהבוקר עד הלילה כל אחד יהיה משועבד לשני. ההפך, אנחנו פתאום נראה שמתוך האהבה, אני לא דורש ממנה בעצם כמעט כלום. אני מוכן בעצמי לעשות בשבילה הכל, והיא אותו דבר בשבילי. אז יוצא שאנחנו נהנים מהדברים הקטנים ביותר, הפשוטים ביותר, ויש לנו מזה הנאה גדולה, הדדית.
ולא שאני צריך לקנות מתנות יקרות, ולעשות משהו לא יודע מה, לא. מספיק ההרגשה הפנימית, היא משלימה וממלאת אותנו כך שמספיק לנו ממש. כמו שהיית מוכנה לחיות איתו באיזו דירה, ובאילו תנאים, רק איתו יחד. כך אני מרגישה עכשיו. זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה". אין שום פגם, או חיסרון, שאי אפשר למלא עם אהבה.
יש כאן דברים נוספים, שדברנו עליהם בין המילים. מה אנחנו עוד מרוויחים מזה שאנחנו מתעלים מעל בצורה כזאת, כל אחד מעל עצמו ונכללים בזולת. שאנחנו כאן רוכשים טכניקה מיוחדת, להתקשרות לזולת, למה שמחוץ לי. ואז אני יכול כך להגיע להתקשרות לכל האנושות, לכולם. ובזה אני רוכש תכונות, רצונות, מחשבות, כל העוצמה שיש בכל בני האדם. שאני מתעלה מעלי, שהאגו שלי כבר לא מסתיר ממני את העולם, שרציתי רק לנצל אותו, וכמה שאני יכול לגנוב או לסחוב ממנו לתוכי. עכשיו שאני מתעלה מעל האגו, אני נמצא בתוך העולם. אני נפרש בין כולם ממש, אני מוכן לכסות אותם מלמעלה בכל טוב. אני בזה כמו אימא שלהם. אני מתחיל להרגיש אותם תכונות, מחשבות, רצונות, הכל. העוצמה הזאת היא הופכת להיות עוצמה שלי.
זאת אומרת, אני מתחיל במקום האגו הקטן שלי, לקבל כאן רצונות, תכונות, של כל העולם. אני נעשה בזה גדול, ובלתי מוגבל בעצם. יש כאן מין מהפך פסיכולוגי, בתפיסת המציאות. שכל הזמן חשבתי, וסיננתי את המציאות שתהיה לטובתי. עכשיו שאני יוצא מעצמי, אני מתחיל לסנן אותה מה כלפי העולם, מה טוב לעולם.
ואז אני מתחיל לחיות בהם. אני כאילו עליתי מעל החמור שלי, מעל החומר שלי, האגואיסטי, ורכשתי דמות חדשה. ובזה אני מתחיל להרגיש את העולם בלתי מוגבל, הפוך, שונה, בכלים האינטגראליים שלי, הפנימיים, שנעשים אצלי חדשים. כך אני יכול להקיף את כל העולם, ולראות איך לעשות טוב לכולם.
זה מה שמאוד חסר לנו היום. במסחר, בפיננסים, בכלכלה, שאנחנו לא יכולים לבנות תבנית אחידה לכל העולם, ולכן לא מצליחים. ואני שיוצא כך לעולם, ומקבל כאלה תכונות, והסתכלות כזאת, אני כן מסוגל לבצע את זה. זאת אומרת, זה עוזר לי להיות איש מוצלח בכל מקום שיהיה. וודאי בחינוך האינטגראלי, כמו שאנחנו אומרים. אבל בכל מקום איפה שעובדים עם מערכות יחסים עם בני אדם, בבנקים, באיגודים גדולים, בממשלות, כל דבר.
זאת אומרת, אני נעשה עכשיו אדם המתאים לחברה שעוברת משבר ומגיעה למצב כזה שהיא מחוברת, שהיא נמצאת במשבר כללי. זאת אומרת, בזה אנחנו מתחילים להתאים את עצמנו לעולם החדש.
אורן: הגדרת קודם הגדרה חדשה, אני חושב שהיא מאוד טובה, לעלות מעל הביקורתיות שלי על הזולת. כשאתה מדבר על ביקורתיות, זה מאוד ברור על מה אתה מדבר, כאילו לכל אחד יש ביקורת תמיד כלפי בן הזוג שלו. כי כשמדברים על לעלות מעל האגו, זה קצת באמת אבסטרקט, לא כל כך ברור מה זה. מה שעכשיו אני צריך לעשות, זה לעלות מעל הביקורתיות שלי כלפי הזולת. ובהמשך לדברים שאמרת גם אתמול, יוצא שאדם בעצם כל הזמן צריך לשמור את הביקורתיות הזאת בתוכו, בתוך הבטן. אתה יודע מה קורה כשכל הזמן שומרים בבטן, כי ביקורתיות מתעוררת בי כל רגע, בסוף יש לי אולקוס.
למה?
אורן: כי אני מתפוצץ כבר. אתה אומר לי, אל תוציא, זה הכל מראה שלך, זה הכל בפנים, זה הכל אתה.
הייתי עכשיו ברחוב, נסעתי לאיזו פגישה, חזרתי, ראיתי המון אנשים. זו היתה הזדמנות בשבילי להסתכל. למה אני מסתכל על כל אדם ואדם בביקורת?
אורן: אפילו לא בכוונה, אני לא בא לעשות עליה ביקורת בכוונה.
זה ברור שלא בכוונה.
אורן: זה צף, יש דברים, חיים.
נכון. אז אתה נמצא עכשיו בהזדמנות בכל רגע להתעלות יותר ויותר. לראות באחרים במקום דברים שליליים דברים חיוביים. אתה כאילו מחליף, כל פעם אתה רואה את ה"איזה ילד רע", "זה הבן שלי, טעיתי, חשבתי שזה הבן של השכן. איזה יופי, איזה מותק". תנסה כל פעם לעשות תרגילים כאלה, לא תהיה מסוגל. תבוא אלינו לסדנאות.
אורן: אני בסדנה. אני מספר לך על רשמים מאתמול להיום.
בסדנאות, על ידי התרגילים אתה חייב לעבור את הדברים האלה וכדי לקבל חיזוק מהחברה שכך צריכים להתייחס.
אורן: אז זה ייתן לי כוח להתמודד עם האולקוס שמצטבר לי פה?
לא אולקוס, אתה תרגיש תענוג. כמו שאתה מסתכל, אתה לא תראה באף אחד פגם, כי הפגמים שאתה תראה הם שלך. אתה תראה את כל העולם מושלם.
אורן: בינתיים איך אני מתחיל? אני לא בזה, זו המטרה בסוף הקורס, אנחנו נשמח להגיע לזה, אבל בינתיים, אני שואל על האולקוס בדרך. בינתיים אמרת לי, "אף מילה". מה הבנתי? "שים יד לפה, שים פלסטר, אף מילה של ביקורת עליה, היא מראה שלך. אם אתה רואה פגם בהתנהגות שלה, תהפוך".
וגם היא אותו דבר.
אורן: בסדר, תן לי להסתדר, עם עצמי אני עוד לא מסתדר. מאתמול עד היום אני לא אומר לה כלום, אף מילה.
זאתה כבר מתפוצץ.
אורן: בדיוק. על זה אני אומר, אני אתפוצץ. יש גם הרבה גישות פסיכולוגיות שאומרות שאנשים מתחלקים לשני סוגים. יש כאלה שעל כל דבר לא טוב שהם רואים ישר מגיבים, משחררים לחץ, יש כאלה ששומרים ושומרים. מה קורה עם אלה ששומרים? בסוף גם יוצא באולקוס וגם מתפרץ על השני, אתה יודע, מאבד שליטה. אז על זה השאלה, האם לזאת הכוונה, שאני צריך לצבור ולא לשחרר מילה?
למה?
אורן: יש פה משהו לשחרר? כי אתה אמרת שאסור, הכל מראה שלך.
אתם צריכים להיות כל הזמן בסדנה ביניכם.
אורן: מה פירוש?
ניצה: מה זה סדנה בינינו?
כמו שאתם עושים סדנה אצלנו.
ניצה: זאת אומרת לתרגל כל הזמן.
כן.
ניצה: מה לתרגל? נניח, שעכשיו עלתה בי ביקורת כלפיו.
כמו שאתם תהיו אצלנו בסדנה, בקיצור. שאתם תדברו בצורה נכונה זה עם זה, ותדברו על מה שאתם רואים זה בזה, ושזה מראה אליכם, ועל השפעת הסביבה ועל האגו של האדם, על כל הדברים האלה. אם אתם תדונו ותלעסו את כל הדברים האלה כל הזמן ותעשו תרגילים כל פעם, איך אתם רואים את הזולת ולמה כן ולמה לא, זה יכנס לתוככם, ההרגל יהיה טבע שני, הסביבה תשפיע, שלא תשכחו את זה, ועל ידי זה אתם תמשיכו את זה בבית.
אתם לא יוצאים מהסדנה. סדנה אנחנו עושים בינינו כאן, כדי שאתם תמשיכו את זה כל החיים. סדנה זה לא מפעם לפעם. זה כמו עם דיאטה, את מתחילה, אין דבר כזה שאת יוצאת ממנה. יצאת, גמרנו. זה כל הזמן. הסדנה היא כדי לתת לכם דחיפה לעוד צעד, לעוד צעד, לעוד יותר פנימה, לעוד יותר דיוק. אבל בעצם אתם לא נופלים מהסדנה, אתם ממשיכים אותה, ומסדנה לסדנה אתם רק עולים לרף יותר גבוה.
ניצה: חסרה לי דוגמה, אני לא מרגישה שאני מצליחה להבין.
תתחילו לדבר על מה שלא בסדר ביניכם.
אורן: לא, אנחנו אפילו לא מדברים בינינו, לכל אחד יש את המערכת הזוגית שלו. ניצה מייצגת כאן בכיתה את כל הנשים ואני את כל הגברים. תבחרי איזו דוגמה טיפוסית, זו לא בעיה.
ניצה: שאני מרגישה שאתה לא תומך בי, אני לא מרגישה את התמיכה שלך. אני לבד.
תתייחסי אליו כאילו שהוא תומך בך ב-100%.
ניצה: רגע, אני רוצה להפעיל את המראה.
תדברי איתו כך, שהוא תומך בך ב-100%.
אורן: שהוא כן תומך?!
כן.
אורן: לא להגיד לו, "אתה לא תומך".
לא.
ניצה: הביקורת שלי "אתה לא תומך". במקום זה מה אני עושה? אני אומרת לו עכשיו, "אתה תומך"? אני אומרת לו אתה תומך בי?
הפוך.
ניצה: הפוך, "תודה שאתה תומך בי", "זה מאוד עוזר לי שאתה תומך"?
אורן: אני חושב שהיא מסתלבטת עלי.
מה תענה על זה?
אורן: אני אהיה בטוח שהיא באה ללעוג, היא באה לעשות ממני צחוק. אתה "תודה שאתה תומך בי".
ומה אתה עושה בחזרה?
אורן: אני אסגר יותר, כי אינטואיטיבית אני ארגיש שהיא כאילו עושה ממני צחוק.
למה צחוק?
אורן: כי ברור שהיא אומרת הפוך על הפוך.
כן, אבל זה לא הפוך על הפוך.
אורן: למה?
זה הפוך על הפוך על הפוך. כי היא רואה בך פגמים.
אורן: כן, אני לא תומך.
את הפגמים האלה היא מעבירה על עצמה, והיא אומרת לך את הדברים הנכונים שיש בך, אם לא האגו שלה.
ניצה: אני רוצה רגע לראות את המשחק הזה עד הסוף, כדי להבין עד הסוף. עכשיו עלתה בי ביקורת, הוא לא תומך בי. זה חוזר אלי. צריך להגיד הפוך ממה שמרגישים.
לא! רק תבינו, אנחנו לא רואים עולם, אנחנו רואים את עצמנו.
ניצה: כן.
אורן: לא, אני לא עוקב בכלל. אני לא מבין.
ניצה: זה בדיוק מה שרציתי להבין.
אורן: לאט לאט.
אני לא רואה את העולם. יש לי מסננת כזאת.
אורן: לכל אדם?
לכל אדם. שאני רואה מה שטוב לי וגם מה שרע לי. מה שרע לי להתרחק, מה שטוב לי להתקרב. כך אני רואה את העולם.
אורן: עוד פעם. יש לי מסננת שמראה לי מה שטוב, ומראה לי מה שרע?
כן, מה לטובתי. את העולם האמיתי שמחוץ לי, אני לא יודע, לא מכיר, לא מבין. כך הרצון האגואיסטי שלי מצייר לי אותו. אני מקבל עכשיו את הרצון הזה כרע ורוצה להתייחס לעולם כטוב. אז אם אני רוצה להוריד את המשקפיים האגואיסטיות האלה, מה אני עושה? אז אני במקום כל הדברים הרעים אומר דברים טובים. ואני בזה לא משקר לך, כי אני עושה את זה כמו אמא לילד. אני אומר, "אורן, איזה אתה יפה, איזה ישר, איזה טוב." וכולי וכולי.
אורן: כך אתה אומר כשהורדת את המשקפיים?
כן. כי חוץ ממני רק העולם המושלם.
אורן: אבל תראה, המשקפיים האלה הם פה, הם אצלי. נכון?
אבל אתה רוצה לראות מעליהם. אתה רוצה להיות למעלה מהדעת.
אורן: בוא נתרגל את זה. נניח שהמשקפיים עלי, אלה המשקפיים של הביקורתיות.
ניצה: הטבעיות.
של האגו שלך.
אורן: אז הנה יש לי משקפיים, ואני מסתכל על בת הזוג שלי ורואה כרגיל מה שנקרא, כל מיני ליקויים.
כן.
אורן: עכשיו תוביל אותי, מה אני צריך לעשות? אני צריך להגיד לעצמי, "אורן, תזכור, למדת שיש.. " ?
רב: אם היו משקפיים אתה היית מוריד אותם.
אורן: נכון, אבל המשקפיים האלה. הם בפנים
המשקפיים בפנים, לכן אתה צריך להגיד במקום כל רע, טוב.
אורן: לה, לי? אני כבר מבולבל, מי אומר למי מה?
לעצמך.
אורן: לעצמי. מה אני אומר? אני מזכיר לי שיש לי משקפיים?
מה זה "על כל פשעים תכסה אהבה"? שאין פשעים, יש במקום זה אהבה. אתה אוהב כל דבר שבא. לא בגלל שאתה רואה דברים רעים, אתה לא רואה אותם.
אורן: אבל איך הסרת אותם? איך הסרת בפנים את המשקפיים שלך שלא מראים לך פגמים? כי אתה אומר שאתה לא עושה כאילו, אתה באמת כבר לא רואה. זה מה שאתה אומר לי.
על ידי "הרגל נעשה טבע שני".
אורן: אז אני רוצה בזה, זה לא שאני לא רוצה.
אז תתאמץ, תתאמץ קצת שזה יהיה.
אורן: אני רוצה באמת להתאמץ בזה.
רב: מרגע זה והלאה מתנהגים בבית ששניהם מושלמים, ואין שום בעיה ביניכם, ואתם באמת רוצים לעשות כל אחד לשני מקסימום טובות. ושיהיו שניים כגוף אחד. לא גוף פיסי, במיטה, אלא נפשי, פנימי. והרבה תרגילים כאלה, אתה תראה עד כמה שזה פתאום יתגשם. רק בלחץ החברתי הסובב, ודאי. ואתם לא יורדים מהסדנה הזאת, כל הזמן. ופתאום אתה רואה איך הטבע מבפנים, מבחוץ, מתחיל להשתנות. העולם נראה אחר, אני נראה אחר, והיחסים, הכל נראה אחר. "עולם הפוך ראיתי". זה הפוך.
הדבר הזה הוא כאילו, תרגיל פסיכולוגי, הוא גם פסיכולוגי כמו שכותב בעל הסולם, אבל הוא מאוד עמוק. אנחנו צריכים כוח חברה שישפיע עלינו ושאנחנו נתחיל לעשות כאלה תרגילים.
אני לא מדבר מתוך החברה הפנימית שלנו.
אורן: איזו פנימית?
אני מדבר על בני זוג שבחוץ.
אורן: אנחנו חמישה בני זוג טיפוסיים מן הישוב.
לקחנו אותם מהישוב, נכון.
אורן: אז זו הסיטואציה.
כן.
אורן: רשמתי בינתיים "תרגיל מספר 1".
אבל תרשום תוספת, תנאי: שהמורה בקבוצה כזאת חייב להיות מקבוצת בני ברוך.
אורן: לצערי הרב הזמן שלנו נגמר, נמשיך את הדברים בשיחה הבאה. התרגיל שלנו עד לפעם הבאה: מרגע זה מתנהגים כאילו שנינו מושלמים ואין שום בעיות בינינו, ורוצים לעשות רק טוב ולהיות כגוף אחד. ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, עד שזה יתגשם.