חיים חדשים - תוכנית 41 - אמצעים להתפתח כבן אדם

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: שלום לכם ותודה שאתם מצטרפים אלינו, אנחנו כאן באולפן עם הרב לייטמן, שלום הרב לייטמן.

שלום לכולם.

אורן: וניצה מזוז, שלום ניצה.

ניצה: שלום.

 אורן: אנחנו כאן בסדרת השיחות "חיים חדשים", מנסים ללמוד מהרב לייטמן איך אפשר להפוך את החיים שלנו לחדשים, "חדשים" פירושו טובים. החיים של כל אחד מאיתנו בנויים ממערכות יחסים, ואנחנו בחרנו להתמקד בשלב הזה של השיחות שלנו בקשר הזוגי, הקשר האינטימי ביותר, הקרוב ביותר לכל אחד מאיתנו, ולהשתמש בו כמנוף לשדרוג כל החיים שלנו בכלל ושל תפיסת עצמנו והזולת.

הרב לייטמן, בשיחה הקודמת אנחנו נגענו בנושא שעורר המון תגובות, ובאתי לכאן עם שלושה דפים של שאלות שקיבלנו על הדברים שהסברת ולימדת אותנו בשיחה הקודמת שלנו, והנושא היה ויתור.

ויתור הוא משהו שכאילו הוא מובן מאליו, אבל אתה גם התייחסת לזה כדבר שהוא די מובן מאליו, שעל ידי זה האדם מתפתח, אבל כמו שגם אני הרגשתי פה בשיחה, אנשים שואלים המון שאלות. גם על העיקרון עצמו מבחינה רעיונית וגם בהמשך על היישומים ועל הגבולות, עד איפה אפשר ועד איפה לא. אז ברשותך, היינו רוצים לפני שנעבור קדימה, ויש לנו נושאים להמון שיחות נוספות שאנחנו הכנו, הרגשנו שמבול התגובות מצדיק עוד בירור של נושא הויתור.

אז אם מבחינתך זה בסדר, אנחנו נעבור על השאלות שקיבלנו.

ניצה: איך המושג "עזר כנגדו" משתלב עם עיקרון הוויתור ההדדי? אלה שני מונחים.

אורן: בשיחה הקודמת הסברת על עיקרון הוויתור, והכנסת גם את "עזר כנגדו", ואמרת שבת הזוג או בן הזוג עוזרים לי לגלות את המקומות שבהם אני יכול לוותר. האם אפשר להסביר יותר את הנושא הזה.

אם אנחנו רואים את החיים לא כקיום של חלבון לזמן מה בתנאים הנוכחיים שעל פני כדור הארץ, אלא כאיזה מין תהליך שמין האדם גדל מעל הבהמה שבו, בזה שהוא רוכש תכונות חדשות, משנה את עצמו, משפר את עצמו, ובזה הוא דווקא מתעלה מעל דרגת החי, שזה היסוד שלנו, שזה הגוף שלנו, החיים שלנו, שאנחנו צריכים למלא את עצמנו במזון, אנחנו צריכים להמשיך את הקיום שלנו מדור לדור, כמו כל מין חי. אנחנו גם רואים שהאדם גדל, בזה שהוא רוכש חכמה, מדע. הוא פותח אופקים, הוא מגלה את חוקי הטבע שהיו קודם מן הסתם נסתרים ממנו, וכל פעם אנחנו נמצאים בהתפתחות הפנימית שלנו.

ההתפתחות הפנימית שלנו בנויה משני שלבים. בשלב ראשון זו התפתחות שכלית, שאנחנו בזה מתקדמים טוב מאוד מפני שהאגו שלנו דוחף אותנו להתפתח, כי על ידי התפתחות המדע, החכמה, המחקר, אנחנו מגלים הזדמנויות חדשות למלא את עצמנו, לקדם את עצמנו, לעשות חיים יותר נוחים, יותר בטוחים, להביא לעצמנו כל מיני מילויים.

מה שאנחנו צריכים זה סך הכל תענוגים. וזה ידוע לסוציולוגים, לפסיכולוגים, לכל אחד שמסתכל קצת יותר לתוך טבע האדם, שזה כל החיים שלנו. האדם בסך הכל בכל רגע בחיים שלו מחפש איך שיהיה לו יותר טוב, יותר נוח, זו מהות החיים. אבל מהות החיים הזאת מגיעה לסיום, כי האגו שלנו מפסיק להתפתח. פתאום אנחנו רואים שהאדם כבר רואה שהוא מתחיל לגלות, מרוב החכמה, מרוב המחקר, מרוב הידיעה שלו על עצמו ועל העולם, שכל הריצה הזאת היא לא כל כך ללא צורך אמיתי, אלא כל הזמן הוא צריך לרוץ כמו ארנבת אחרי הגזר. וכך בריצה אנחנו מסיימים כל אחד את העיגול שלו באצטדיון ונופלים מתים. ועוד כך.

ומה הלאה? כשאנחנו קצת מתחילים לקבל יותר שכל, יותר רגש, המדע שלנו, הידיעות שלנו על ההיסטוריה, על העולם, על עצמנו, מגיע למצב שאנחנו יכולים איכשהו להתעלות מעל עצמנו במקצת על ידי כוח המדע שבנו, כוח הבירור שבנו, ולראות את החיים הללו כחיים. מה הם החיים? החיים הם רק למלא את עצמנו, להרגיש את עצמנו כל פעם יותר נוח, כמה שיותר טוב. והסוף כבר ידוע לכולם.

האדם שמתחיל יותר ויותר להתבגר, בהתחלה הוא מתחיל להסתכל על זה בצורה פילוסופית, "אלה החיים, מה לעשות, אז אני אחיה לפחות בצורה הנוחה ביותר". זה מה שאני שמעתי מהרבה אנשים, ואין ברירה, יש לך משהו אחר? לא, אז יותר טוב שאני אחיה טוב יותר, כי בשביל מה לסבול? יותר טוב שאני אהיה שמח, שאני אמלא את עצמי, שאני אפילו אבלבל את עצמי. אפילו אם אין ברירה, אז אני אקח אפילו סמים, רק כדי להרגיש כך טוב, כמו שאומרים "שיהיה לי כיף".

אבל אחרי זה יש עוד דרגות התפתחות, שאני לא מסוגל לסבול את זה.

אורן: את מה?

את צורת החיים הללו?

אורן: של מה, שיהיה לי נוח?

שיהיה לי נוח, שיהיה לי טוב ושהבהמה הזאת תיהנה. מין האדם שבי גדל יותר מתוך הבהמה, ואני לא מסוגל רק לעשות לה כל הזמן טוב. אני לא מסוגל לשרת מהאדם שבי את הבהמה שבי. הראש של האדם שגדל בי נעשה קצת יותר גבוה, הוא לא מסכים לזה. זה כמו שיש לך בבית פרות, וכבשים וכולי, ואתה מטפל בהם. אז יש גבול, שיש אנשים שכן מסוגלים לטפל בזה ויש אנשים שאומרים, "לא, אני חייב להתקדם".

אורן: כמה אחוזים מהאנושות הם כאלה שלא מסוגלים?

פעם אנחנו היינו שבטים שקיימים בתוך המדבר או לא במדבר, לא חשוב, וכולנו היינו מגדלי כבשים וכולנו היינו חיים בזה, והראש שלי היה כמו הראש של אותו הכבש, וכך הייתי חי. אחר כך גדלנו, אני כבר לא רוצה להיות בין הכבשים שלי, אני לא רוצה להיות אחד שמשרת אותם ואפילו שניזון מהם. זאת אומרת, שאפילו אני פחות מהם, שהם תלויים בי במשהו, אבל אני תלוי בהם עוד יותר.

ואני גדל. אני רוצה להיות מדען, אני רוצה להיות משהו שמעל דרגת הבהמה שבי. וכך גדלנו. האדם שבנו הוא יותר מגוף החי. ואז הוא גדל לרמה כזאת, שהוא לא מסכים אפילו לשרת את הבהמה שלו, שלזה הוא מקריב את כל שנות הקיום שלו. הוא מתחיל להרגיש את זה, זה תהליך של התפתחות ואין לנו ברירה, אנחנו מגיעים לזה. תהליך ההתפתחות הוא כזה, שאני רוצה לרכוש משהו ששייך למין האדם, לדרגת האדם. מה זה? אני לא יודע, רק אני רואה שהחיים הללו לא ממלאים אותי. אני חייב לעסוק במשהו יותר גבוה, במשהו שנותן לי תשובה על השאלה "בשביל מה אני חי?", "למה אני חי?", "לשם מה?".

אני רואה את התהליך שאני עובר בהיסטוריה, כי אני לומד את הפרספקטיבה הזאת כולה, ולמה היא הולכת? בשביל מה? אני רואה בטבע, שכל דבר שקורה הוא קורה בצורת סיבה ומסובב, לאיזו מין מטרה מסוימת. לכל דבר אני רואה מטרה, רק לחיים שלי אני לא רואה מטרה. היצור הגבוה ביותר הוא האדם, והוא חי בצורה הנבזית ביותר. כי הבהמה לפחות לא חושבת על זה, היא חיה כדי לקיים את עצמה, להוליד, לחנך את הדור הבא, לא להעמיד אותו בחיים, ולמות.

אבל אצל הבהמה זה הקיום, אין יותר בראש שלה ממה שיש בזה. אין לבהמות דפרסיה אין להן איזה תשוקות מיוחדות, ולאדם כן. האדם ממשיך והמשך ההתפתחות שלו בזה שהוא נעשה יותר למעלה מהבהמה שלו, מהגוף שלו, עד כדי כך שהוא מתחיל לשאול, האם אני צריך להיות תלוי בגוף שלי? האם אני צריך לשרת אותו? האם אני לא צריך להתעלות ממנו? האם אולי אני יכול להתקיים בכלל ללא גוף?

אורן: אלה שאלות פילוסופיות. רוב האנשים שאני מכיר לא שואלים את עצמם את זה.

אני לא חושב שאנשים לא כל כך שואלים את עצמם, כי לפי המחקרים שלנו כמעט חצי מהעולם נמצא בייאוש. תופעת ההתאבדות הופכת להיות ממש לתופעה מאוד נפוצה. כמה אחוזים מאנשים צורכים סמים, ולא רק סתם מהסיבה שזה טוב להם ונוח, אלא כדי להרגיע את עצמם מכל מיני שאלות שמביאות להם בעיות. אלה הן בעיות, ואני לא יכול להפטר מהן.

כי השאלה על הקיום היא שאלה מהותית, "אז בשביל מה לי להתקיים?" אני לא מזמן הייתי בלוקסמבורג, יש שם גשר ידוע, כזה גדול, גבוה, יפה, הגשר הזה היה ידוע במספר המתאבדים. אנשים מרוויחים טוב, חיים טוב, המדינה רגועה כאילו כלום, אז מה יש להם? כל אחד מרוויח בחודש 5000, 6000 יורו. יש להם מערכת עצומה של ביטוח לאומי וכל העזרה הסוציאלית, ובכל זאת חלק מאנשים הצעירים מתאבדים.

אבל התופעה, היא ממש תופעה. כמה מהם נמצאים בצריכת סמים והכל. מאיפה זה בא? זה בא מתוך זה שהאדם שואל את עצמו, בשביל מה הוא חי, והוא לא מקבל תשובה. אין צורך לחיות. אדם בריא, צעיר, הכל עוד לפניו, שואל "ומה יש לפניי?" אתה אומר לו, "מה יש, אתה יכול להתחתן, להקים משפחה, להביא ילדים, אתה תקבל מהם איזה נחת". והוא עונה "אני לא צריך משפחה". אבל מה עם ילדים? "אני לא צריך ילדים". הם מרגישים את הצורך לא בדרגת בהמה, אלא בדרגת האדם.

לכן אתה רואה, הם לא רוצים להתחתן. הם לא רוצים להביא ילדים. מאיפה זה בא? חלק האדם שבנו גדל עד כדי כך, שהוא לא מוצא את עצמו לנכון לשרת את חלק הבהמה שלו. זה לא מן הסתם, כל התופעות האלה הן תופעות של חמישים השנים האחרונות, שהן התפתחו במיוחד, התגלו במיוחד, כל הבעיות הללו נובעות מזה שהשאלות שלנו הן שאלות יותר מהותיות. ואז אנחנו לא יודעים איך להתמודד, ומה לעשות איתן.

ולכן כשהאדם שואל, "מה באמת סוד החיים?" "בשביל מה חיים?" מה הטבע עושה, שהוא ברא בצורה כל כך חכמה את גוף האדם, את כל המערכות שבנו. תראה מה שקרה באבולוציה, מהתאים הפרימיטיביים ביותר, מהאמבות הללו הקטנות, תראה למה אנחנו התפתחנו. בשביל מה? איך יכול להיות, שהטבע בחכמה כזו הוא עושה את הכל, האם הוא עושה ללא תכלית? אנחנו לא רואים שאין תכלית בשום פעולה שלו, ההיפך, כל פעולה שלו היא מאוד חכמה ו"סוף מעשה במחשבה תחילה", הוא יודע מראש כביכול למה צריך להגיע, כל החוקיות הזאת, כל התהליך הזה.

אז רק אנחנו לא רואים את התוצאה, ומחוסר האונים תראה באיזו צורה נמצאים, אנחנו אומללים יותר מכולם. והשאלות הללו הן שאלות שבאמת צריכים לפתור אותן, אחרת אתה לא צריך מלחמות, אתה לא צריך משברים וכמו המשבר הזה עכשיו המשבר האקולוגי, המשבר הכלכלי, האדם מגיע למשבר הכללי, לקריסה הכללית.

האנושות נמצאת במצב מאוד אנוש ומסוכן, אבל במיוחד במצב אומלל. אנחנו כמו חיות קטנות שאיבדו את עצמן, אנחנו לא מוצאים את עצמנו. אם אנחנו לא נפתור את הבעיות ואת השאלות האלה, אז נמצא לא רק במצב של סכנה ומתוך חוסר ברירה, מתוך איום, מתוך לחץ פנימי נפתח במלחמות, אלא השאלה מה יקרה עם הפסיכולוגיה של האדם. כמה עוד האדם מסוגל לסבול. תראה מה קורה היום, אילו מחלות ושיגעונות מתגלים.

לכן השאלה הקיומית הזאת אינה מופנית רק לכמה אנשים שסובלים קצת מהשאלות הפילוסופיות, כמו שאתה אומר, אני לא רואה את זה כפילוסופיה. אני רואה מצב כזה בכל בחור שלא רוצה להתחתן ולא רוצה לעשות כלום בחיים, ואז מה כבר יש לו לעשות? לשכב תחת העץ וזהו, מה שיהיה יהיה. אבל "לשכב תחת העץ" אצלו זה לא כמו שאנחנו רצינו "לשכב תחת העץ" לפני כמה דורות והיה לנו טוב, אצלו זה מאין ברירה, מזה שאין לו כוח להתחיל בחיים שלו. הרי יש לו אפשרויות להתפתח, הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, אנחנו נותנים לו הכל, חינוך, השכלה, הכל לפניו, אבל הוא לא רוצה. אנחנו עברנו תהליך, לכן זו לא פילוסופיה.

מיום ליום אני רואה שהאנשים מתחילים יותר ויותר להבין שאנחנו נמצאים באיזה סוג של משחק, כאילו שמישהו משחק איתנו. אם אתה מקבל את המשחק הזה ומשחק אותו, אוכל פה ושם משהו טעים, רואה איזה סרט, או עוד משהו, אם אתה מקטין את עצמך, אם אתה מצליח להנמיך את הציפיות והשאלות הנצחיות על מהות החיים, אז אתה מצליח איכשהו לשרוד, אתה חי עד שאתה מת. אבל אם אתה לא מצליח, כי הרי אנחנו כל הזמן נמצאים בהתפתחות, אנחנו פחות ופחות מצליחים לענות על שאלות הנצח האלה, אז החיים קשים. הם קשים דווקא מפני שיש שפע בעולם,  אנחנו מייצרים דברים, אנחנו יכולים לעשות הכל, אבל השאלה מה אנחנו עושים עם כל זה.

זאת אומרת קיימת בעיה מאוד גדולה, ואם דיברנו על המשפחה כאמצעי הקרוב ביותר לפתרון הבעיה הזאת, זה כדי לתת לאדם דוגמה לאיזו צורה הוא צריך להתפתח, כדי למצוא תשובה לשאלת הקיום. כי בזה שהאדם רוכש ויתור, בזה שהוא יכול בהכרה, בהבנה, בכוח הפנימי שלו, בהתעלות מעל הטבע הבהמי שלו ודווקא להתחיל לוותר לעצמו, בזה הוא קונה את הרגשת הסביבה, הוא יוצא מתוך עצמו. כשאני נמצא מול הפרטנר שלי, מול השותפה שלי לחיים ודרכה אני יכול ללמוד איך אני מוותר, מבטל את עצמי, מקטין את האגו שלי, בזה אני לא יורד מדרגת אדם לדרגת בהמה. אני לא עושה מעצמי אדם יותר פשוט או מוגבל, אני לא מבטל את השכל שלי, לא. אני עושה את זה בהבנה ובהכרה כדי להגיע דווקא להרגשת הזולת, למשהו חוץ ממני. בזה אני יוצא מתוך עצמי ומתחיל להרגיש את הסביבה כמו שהיא, אני מתחיל להרגיש את הסביבה עצמה. זאת אומרת אני יוצא מהקופסה שלי שיש בה חמישה חורים שהם חמשת החושים שלי, ראייה, שמיעה, ריח, טעם ומישוש. אני רוצה לצאת ממנה, כי אם אני בתוכה, אז אני סך הכל משרת את הבהמה שלי, ואם אני יוצא מעצמי, זה יקרא אצלי "דרגת האדם". איך אני אעשה זאת? לשם כך אני צריך לקבל הרגשה זרה, חיצונית, אני צריך לקבל ידיעה על מה שקורה באמת בחוץ, מפני שעכשיו אני לא רואה את העולם. עכשיו אני רואה את העולם רק דרך החושים הבהמיים שלי, לכן התמונה של העולם היא כפי שהבהמה שלי רואה את העולם.

אני רוצה לראות עולם כמו שהוא, "כמו שהוא" זה נקרא שאני מבטל את עצמי ואת האגו שלי ומתחיל להתחבר לרגשות ולמחשבות של הזולת. לכן עם מי אני יכול להתאמן? עם האדם שנמצא מולי, זה נקרא "עזר כנגדו". אם אנחנו יחד נהייה בהתעמלות תמידית כזאת ובהסכמה בינינו, אז אנחנו נתחיל להתעלות מעל הבהמיות שלנו לדרגת האדם.

אם אני בונה בתוכי יכולת להרגיש את הזולת, ואפילו אם הוא בן הזוג שלי, אז בזה אני כבר קונה יכולת להרגיש כל אחד, ובכלל את כל העולם ואת כל המציאות בצורה שהיא באמת אובייקטיבית ובלתי תלותית בתכונות שלי. כי היא מעל התכונות שלי, למה? כי אני קונה רצונות ומחשבות של השותף שלי ודרכו אני רוצה להרגיש את העולם. אני כאילו לא קיים, אני כאילו נמצא בתוכו ודרכו אני מרגיש את המציאות.

אורן: מה זה נותן לך?

זה נותן לי חושים נוספים שהם מעבר לראיה, שמיעה, טעם, ריח ומישוש, חושים שנקראים חמישה חושים עליונים, חיצוניים. בזה אני קונה את השיטה איך לצאת מעצמי. לכן אנחנו בנויים בצורה כזאת שהשותף שלך הוא "עזר כנגדו", בצורה כזאת אתה באמת יכול להתעלות איתו מעל החיים הבהמיים לחיים רוחניים. מה זה רוחניים? כשאתה לא נמצא בשליטת הגוף שמכתיב לך את הכל, אלא בשליטת הרצונות והמחשבות שנמצאים מעל הגוף, דרך השני, דרך הזולת. לכן "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה", הוא כלל של הטבע, כי אתה רוכש את הרגשת הטבע האמיתי, את הרגשת הטבע החיצון.

שאלה: הבנתי שבאופן טבעי אני מרגיש את החיים דרך עצמי, ושיש לי אפשרות ואפילו כדאי לי לפתח יכולת חדשה שאין בי בצורה טבעית, כדי להרגיש את החיים דרך בת הזוג שלי.

אתה גם יכול להתחיל לא רק דרך בת הזוג. אתה יכול לעשות כך גם עם החבר שלך וגם דרך כל אחד אחר.

אורן: כן זה ברור, אבל אנחנו מדברים על הסיטואציה שבה יש שני מצבים באופן שבו אני מרגיש את החיים שלי, דרך עצמי ודרך בן או בת הזוג שלי. אתה אומר שכדאי לי לפתח את היכולת להרגיש את החיים.

אני אומר שאין לך ברירה. מפני שקריסת המשפחה, חוסר הרצון להתחתן ולהביא ילדים, קריסת העולם, המצב האנוש של חוסר אונים, ייאוש, סמים וכל מה שמתגלה, מתגלה אך ורק כדי לדחוף אותנו.

אורן: האם הבעיות בחיים שלנו כזוג נועדו להביא אותי לשכלול הזה, לשדרוג הזה, שבו אני מתחיל להרגיש את החיים דרכה?

כן. הטבע מחייב אותנו בצורה כזאת, הוא דוחף אותנו לבוא לדרגה חדשה של תפיסת מציאות חוץ גופית, כי האדם הוא מה שנמצא מעל הגוף שלנו, מעל הבהמה. אני כאילו מורכב משני גופים, מהגוף הבהמי שלי, מהחלבון שנמצא לפניך ושאתה רואה אותו. ומהמודעות שלי, מהרצונות והמחשבות שנמצאים לא רק כדי לשרת את הבהמה, אלא את מה שנמצא מעליה, מעל הבהמה הזאת, והן נקראות "האדם", האדם שכאילו רוכב על אותו הסוס.

יש "סוס" ויש "רוכבו", ואנחנו מדברים על הרוכב, על איך אנחנו בונים את הרוכב שצריך להיות מעל הסוס. על ידי מה אני אתעלה מעל הסוס? על ידי "העזר כנגדו" שנותן לאדם אפשרות להתעלות מעל סוסו.

שאלה: זה כאילו שיש לי בית עם קומה אחת ואני בונה קומה שנייה, כי בקומה הראשונה אני מרגיש את הכל דרך עצמי.

דרך הגוף שלי, דרך חמשת החושים הגופניים שלי, דרך האגו שלי.

אורן: זאת אומרת אני מרגיש עכשיו את החיים דרך האגו שלי שהוא הקומה הראשונה, ואתה אומר לי בוא ותבנה עוד קומה שבה אתה תרגיש את החיים דרך מישהו אחר.

"דרך מישהו אחר" זה עוזר לך לצאת מעצמך, כי אתה צריך להיות במשהו. מה המשהו הזה שאתה תבנה בו את עצמך, הרי אתה צריך איזו עטיפה שממנה אתה תצא? לכן "עזר כנגדו" נקרא שכנגד כל דבר ודבר שיש לך, יש משהו מחוצה לך. ואז אם אתה מסוגל לצאת מעצמך ולהיכנס ולהתלבש בתוך הזולת, זה נקרא שעלית מעל עצמך לדרגה שמעליה.

ניצה: אני רוצה לדבר מהמקום של אישה במובן הפרקטי, אישה מחפשת תמיד איך מיישמים את הדברים. אחד הקשיים הכי גדולים כשאנחנו רוצים להעביר חומר או ללמוד חומר חדש, הוא במילים שאנחנו משתמשים. אנחנו משתמשים לפעמים באותן המילים, הבעיה שהתבניות המחשבתיות שלנו מקבעות ונותנות פרשנות מאוד סובייקטיבית למילים. כשדיברנו ופתחנו את המונח "ויתור" התגלה פתאום עולם שלם אחרי מילה שביום יום יש לנו פרשנות מאוד פשטנית כלפיה, ולכן אנחנו גם מתנגדים לה.

לא. סיכמנו שאנחנו לא סוחבים איתנו את כל "העגלה" שהאנושות אספה במשך כל ההיסטוריה שלה.

ניצה: נכון. אבל זה תהליך.

אין ברירה, אחרת אנחנו כל הזמן נשאר עם אותן הבעיות. אנחנו צריכים להשתדל לקבוע הגדרות חדשות ולהיות בהן, לא כל הזמן להיתקע.

ניצה: אני חושבת שמאוד חשוב לקחת מילה שאנחנו יכולים לתת לה פרשנות משלנו, וממש להגדיר מחדש את המונח. ואז ברגע שיש הגדרה כבר אפשר לצרף תרגיל, דוגמה והתנסות. וכך  אותו מונח הופך להיות משהו קרוב אלי,  כי אחרת הוא אמורפי, הוא רחוק.

אני צריך קודם כל להבין שויתור הוא לא דבר שלילי, כי הויתור הוא ויתור על האגו שלי כדי לרכוש משהו יותר גבוה, יותר טוב, יותר כדאי. לכן אני לא הופך להיות איזה עבד של השותף שלי או ההיפך, אלא אני מודה לשותף שלי על כך שבזה הוא נותן לי הזדמנות לצאת מעצמי. הוא עוזר לי, הוא כאילו מוציא אותי מעצמי. אנחנו קודם כל צריכים להגדיר כך את המצב. חוץ מזה, יש כאן הרבה עקרונות, כי "כל הפוסל במומו פוסל"[1]. זאת אומרת מה שאני רואה בשני, אני רואה דרך האגו שלי, אני רואה דברים שליליים לאגו שלי ולא שהם כאלו בעצמם. נניח שהשותף רואה באותו האגו שלו את התכונות שלו כתכונות נכונות וטובות, ואני רואה אותן הפוכות. לכן האמת כאן היא כבר לא אובייקטיבית, אלא שאנחנו צריכים לקחת את הדברים האלה כדוגמה כדי להתעלות.

ניצה: יש עוד כמה שאלות בהקשר להגדרה החדשה שכבר נתת בפעם הקודמת בנושא "ויתור". שאלו אותנו כך, עד איפה אני מוותרת? עד איפה אני מוותר? האם יש איזה גבול?

אם אנחנו עובדים בצורה הדדית, אז אנחנו כל הזמן מדברים על זה. ובאמת בניגוד לעבודת האדם אפילו עם החבר, אדם עם אשתו יכול להיות גלוי לגמרי בעבודה ההדדית. כי לא לחינם כל אחד מהם נקרא "פלג גופא", ויחד הם גוף אחד, בעבודה הרוחנית הזאת, שהם רוצים להתעלות מעל עצמם, אין להם שום סודות אחד מהשני. דווקא ההיפך, ככל שיותר מגלים זה לזה הם מתקדמים יותר.

ולכן כאן, אם זה הולך בצורה הדדית, באמת בשותפות הנכונה, אז לגמרי אין גבול לויתור, עד שכל אחד מתחיל להרגיש את השני יותר מאשר את עצמו. ואז נקרא שבדרגת האדם שלו הוא התעלה מעל דרגת הבהמה שלו. ובזה הם כבר מתחילים לקבל כלים נכונים, אמצעים, כדי להרגיש בכלל את העולם בצורה כזאת אובייקטיבית, לא תלויה באגו של כל אחד, ואז הם רואים עולם הפוך. כמו שהאישה היא "עזר כנגדו", ההפוכה ממנו כביכול, כי היא נגדו, כך הוא גם רואה את העולם שהיה קודם בצורה שהיא נגדו, והפוך, כעולם הפוך ממש. הוא רואה את העולם כך שכל הדברים שקודם נראו לו בצורה שלילית נראים לו כעת בצורה חיובית.

אורן: אתה יכול לתת דוגמה?

איזו דוגמה אפשר לתת? אני רואה שהעולם כולו טוב. אני רואה שבעולם שורה תכונת ההשפעה והאהבה.

אורן: איפה?

זה בדיוק העניין. זה תלוי באילו משקפיים אתה מסתכל, שחורות או לבנות.

אורן: כדי שנהיה קונקרטיים, נניח שהיום יש לנו קשר זוגי גרוע. אתה אומר שאנחנו נראה עולם הפוך.

כן.

אורן: ועל ידי התהליך הזה כל אחד יֵצא מעצמו. המפתח שאותו אתה מסביר היום הוא, שעל ידי השני אני יכול לצאת מעצמי, לפתח תפיסה חדשה מחוץ לעצמי.

כן.

אורן: ונניח ששנינו, שני בני הזוג עושים את זה, אז אמרת עכשיו שהתוצאה מזה תהיה שנראה עולם הפוך. רק לא הבנתי מה יקרה עכשיו עם כל הדברים השליליים בחיינו.

אתם לא רואים עכשיו את הדברים השליליים, אתם משלימים זה את זה. אילו דברים שליליים? אם כל אחד מכם כבר התעלה מעל עצמו על ידי הזולת, אז אתה מתלבש ברצונות ובמחשבות שלה והיא מתלבשת ברצונות ובמחשבות שלך, ואתם בזה משלימים זה את זה. זה נקרא שחוזרים ל"גוף אחד", "אדם וחוה".

ניצה: בתכנית האחרונה כשדיברנו על ויתור ציירת לנו שני עיגולים שבאמצע נוצר שטח משותף.

עד שהוא נסגר.

ניצה: איך אתה מחבר לזה את המונח "התעלות"? באיזה שלב הוא נמצא? כבר בשלב ראשוני שנוצר השטח המשותף?

בשטח המשותף אני מתעלה מעל עצמי.

ניצה: השטח המשותף זו כבר ההתעלות.

כן.

ניצה: זאת אומרת, כל פעם אנחנו מתעלים עוד ועוד.

כן. אני צריך במקום רצונות ומחשבות שלי לקבל רצונות ומחשבות של השותף שלי כיותר חשובים, ואת כל הרצונות והמחשבות שלי אני מעמיד לשירות הרצונות והמחשבות שלו, וההיפך. כל אחד כביכול מתלבש בשני ורואה את העולם דרך הרגש והשכל של השני.

אורן: אתה יכול קצת להמחיש לי את זה?

על ידי זה אני קונה כלים חדשים, זה מה שאני רוצה להגיד. אולי אתם חושבים "איך אתה תתלבש באישה? מה אתה תראה דרכה? מה יש לה". זה לא חשוב דרכה, זה לא חשוב שזו אישה ולא חשובות התכונות שלה. היא יכולה להיות פרימיטיבית מאוד, והיא יכולה להיות מפותחת מאוד, זה לא חשוב לי. חשוב לי שאני קונה אמצעי לצאת מעצמי. וכשאני יוצא מעצמי אני רואה שזו לא אישה, זו הזדמנות לצאת, זו מערכת כלשהי שנמצאת לפניי, מערכת גדולה, רגשית ושכלית שנמצאת לפניי, ואני יכול לצאת מהבהמה שלי ולהתלבש בה.

ברגע שאני מתחיל להתלבש בה, אני לא רואה שם אישה או דווקא מישהו מיוחד. אלא אני יוצא מעצמי קודם כל. זה החשוב. ואז אני מתחיל לראות דרכה, שזה נקרא דרך המשקפיים החדשות, את העולם. במה המשקפיים האלה חדשות? הן לא תלויות באגו שלי. זה שאני משתמש בתכונות האגואיסטיות שלה ומקבל אותן במקום התכונות שלי, בויתור עצמי ובלהתלבש בה, אני בזה קונה כלים ליציאה מתוך הקופסה שלי, ואז אני רואה את העולם כולו על ידי הכלים החדשים האלה, אז אני רואה עולם הפוך. "הפוך" הכוונה מעל האגו שלי.

אורן: למה אתה כל כך לא אוהב את האגו שלך? מה הבעיה איתו?

הוא מגביל אותי.

אורן: הוא מגביל אותך? הרי הוא שומר עליך, הוא דואג לך, שהכל יהיה בסדר.

רק לבהמה שלי, ובמידה הזאת אני נשאר לשרת אותו. את הבהמה הזאת אני משרת, אני ממלא אותה בכל מה שהיא צריכה. אני עושה בשבילה הכל. אוכל, מין, משפחה, כל הדברים האלה אני נותן לבהמה הזאת, ודאי. אין לי שום בעיה עם זה.

אורן: לא רק ברמה הגופנית, אלא הוא שומר עליך שלא תיפגע במערכות יחסים למשל.

אם אני יוצא מעצמי אני כבר לא נפגע. מי יכול לפגוע בי במערכות יחסים כלשהן? ההיפך, אני יוצא החוצה, אני גם רואה עולם אחר, את האנשים בצורה אחרת. אני לא רואה את זה דרך האגו, ולכן אני לא נפגע.

אורן: לא הבנתי. היציאה מהאגו שלך הפכה אותך לחסין?

בטח. מי נפגע? האגו שלי נפגע. אתה אומר "מישהו רוצה לפגוע בך".

אורן: כן, זה החיים. אתה כאילו אומר "אני אצא מהאגו שלי, יהיה לי טוב".

לא שיהיה לי טוב. אני לא מדבר על "יהיה לי טוב", כי גם טוב, אני כאילו שוקל בכלים האגואיסטים הנוכחיים שלי. אם אני אצא מהאגו שלי, מצבי יהיה אחר אפשר להגיד. מה זה "אחר"? קודם כל, פחדים, חרדות, פגיעות, אני לא ארגיש אותם, כי הכל עובד כלפי האגו. ואם אני לא נמצא בתוכו, אז אני לא מרגיש את זה.

אורן: אבל מה זה אדם בלי אגו? עלה נידף? זה לא בן אדם, זה רוח רפאים.

לא, אני רכשתי גישה אחרת לחיים, גישה אחרת לעולם.

אורן: היא שומרת עליך? הגישה החדשה מקנה לך שמירה, ביטחון? היא מקנה לך הבטחה פנימית שהכל יהיה בסדר?

תלוי באיזו דרגה, מידה אני יוצא מעצמי. אם אני לגמרי יוצא מעצמי אין סיכוי שמישהו יוכל לפגוע בי, כי אני מגלה אז עולם שכולו טוב. ואם אני מגלה איזו פגיעה או איזה איום או משהו, זה רק אומר לי איפה אני צריך עוד לתקן את עצמי ולהתעלות מעל עצמי.

אורן: זה קצת גבוה. אז בוא נחזור רגע אל בני הזוג. התהליך הוא שכל אחד יוצא מראיית החיים שלו. עד הרגע אני ראיתי את החיים דרכי, והיא ראתה את החיים דרכה, ואתה אומר, בואו נתחיל אינטראקציה שבה כל אחד מכם בצורה הדדית יפתח ראייה דרך השני.

כן.

אורן: ביקשתי קודם שקצת תמחיש לי את זה. נניח שהתהליך הזה קורה בינינו, וקצת רכשנו את הראייה הזו, במה שונה הקשר שקיים בינינו עכשיו מהקשר הקודם שהיה לנו? אתה יכול להמחיש את זה?

אתם נמצאים כזוג בדרגת האדם, לא בדרגת בהמה.

אורן: מה זה אומר?

אתם משרתים זה את זה, קשורים זה לזה בדרגת האדם. מה לא ברור?

אורן: זה לא ברור בכלל.

רק לצורך זה אתם קיימים. בשביל מה להתחתן? כדי להביא ילדים, כדי לשרת לבהמה של מישהי? של משהו? יש לי הכל, בשביל מה אני צריך את זה? אוכל אני קונה בסופר, מין יש לי מתי שאני רוצה, עם מי שאני רוצה, ומשפחה, בשביל מה אני צריך משפחה? חוץ מצרות מה יש לי מזה? אלא כאן אנחנו קונים הזדמנות להתעלות מעל דרגת הבהמיות הזאת, אוכל מין משפחה, לדרגה אחרת, לדרגת האדם. אז בשביל זה כדאי להתחתן, כדאי להתקיים, בתנאי שיש לך באמת את הפרטנר, השותף הנכון.

ניצה: אני חושבת שמה שאנחנו מנסים להבין, זה איך זה נראה ביום יום? איך זה בא לידי ביטוי?

ביום יום אנחנו בכל רגע ורגע מבינים שאנחנו נמצאים בתהליך הדדי, וכל אחד עוזר לשני להיות בתהליך הזה.

ניצה: אני אסביר למה אני שואלת את זה ולמה זה חשוב. אנחנו יודעים שכשאנחנו הולכים לעשות איזו עבודה ואיזה מאמץ, אנחנו כבר מדמיינים את התמונה איך זה נראה.

כן.

ניצה: אז אנחנו רוצים לראות איזו תמונה אידיאלית של איך באמת האינטראקציה בינינו פתאום תהיה אידיאלית והכל יהיה יפה.

מה זה אידיאלית? היא לא תהיה אידיאלית.

ניצה: אז מה היא תהיה?

אנחנו לא מתכוונים לשום אידיאל. האידיאל שלנו זה כל הזמן להיות בהשלמה. כל הזמן להביא לשני חומר דלק, אנרגיה, מטרה יפה, שכל אחד יוכל להתעלות מעל עצמו. ושם, כל אחד מעל הבהמיות שלו, אנחנו רוצים להתקיים, שם אנחנו רוצים להרגיש זה את זה, נשמה ונשמה, בוא נגיד כך.

אורן: מה זה נותן לכם?

זה נותן לנו יכולת להרגיש כל אחד את השני בצורה המלאה השלמה הפנימית, וגם להתחיל להרגיש כך את כל העולם בצורה השלמה המלאה הפנימית. כי לצאת מעצמי, אם אני כבר עשיתי את זה, לא חשוב על ידי איזה אמצעי, אבל נניח על ידי בת הזוג שלי, אז אני על ידי זה יצאתי מעצמי. עכשיו אני רואה את כל המציאות אחרת. לא תלויה באגו שלי. אני רואה אותה בצורה אובייקטיבית. ובצורה אובייקטיבית אני מגלה שם תופעות שלא גיליתי אותן, לא ידעתי, לא התכוונתי ולא ציפיתי להן קודם, כי אני רואה דברים שקודם לא יכולתי לראות. האגו שלי הסתיר אותי מזה. הוא היה לפניי כביכול, כמו מסננת, שרק דרכו ראיתי את כל הדברים. ממה שהאגו יכול ליהנות או ממה שהוא יכול להיפגע. ועכשיו אין דבר כזה. עכשיו אני רואה העולם בצורה שהיא ללא האגו שלי, זאת אומרת כמו שהוא, העולם עצמו.

אורן: אמרת עכשיו שהמסננת הזו, שכאילו הסתירה לך עד כה, לא בדיוק ברור את מה, אבל היא הסתירה, היא עובדת לפי הכלל, לפי החוק, ממה אני יכול ליהנות וממה אני יכול להיפגע.

כן.

אורן: נניח שאני עושה את התהליך שתיארת עם בת הזוג שלי, לא הייתי רוצה שהמנגנון הזה יעלם לי.

 אני מבין אותך, בדרגת בהמה ודאי שלא. עד כמה שהיא צריכה לחיים, לקיום שלה, ודאי שאנחנו נשארים כך. אנחנו מאכילים אותה, נותנים לה סיפוק מיני, סיפוק משפחתי בשירות ההדדי בינינו, כל מה שהיא צריכה. זה נקרא "קיום הכרחי", לא יגונה ולא ישובח, הבהמה חייבת.

ודאי שאנחנו חייבים להקים קן משפחתי, לדאוג לבריאות, אנחנו צריכים לעשות ולדאוג להכל. אבל עכשיו אנחנו מדברים רק על התוספת של איך לגדול יחד לדרגת האדם.

אורן: התוספת הזאת היא תוספת של רגשות?

 רגשות ומחשבות.

אורן: גם ברמת המחשבות והרגשות, לא הייתי רוצה שהתהליך הזה יפגע לי במנגנון שבעזרתו אני יכול ליהנות או להיזהר ממה שאני יכול להיפגע ממנו.

 ברמה הרגשית והמחשבתית מה ששייך לבהמה, אנחנו דואגים לה. כמו שיש לי פרה, סוס, או כבש ואני דואג להם.

אורן: אמרת שהייתה מסננת, שעבדה לפי החוק שהיא תמיד נתנה לי מידע ממה אני יכול ליהנות וממה אני צריך להיזהר כי אני עלול להיפגע. המנגנון הזה, אני מרגיש שהוא טוב, הוא שומר עלי. הוא מזמן לי דברים טובים, ומרחיק אותי מדברים רעים. בתהליך שאתה מציע, אתה מוחק לי אותו.

 אני לא מוחק לך, אלא לאט לאט במידה שאתה יוצא מעצמך, מהאגו שלך, ונשאר ברצון כלפי הבהמה זה לא נקרא אגו. האגו הוא רק כלפי דרגת האדם שבי. הבהמה שלי כשהיא רוצה אוכל, מין, משפחה, זה לא נקרא אגו, אלה דברים הכרחיים שקיימים גם בדרגת החיות. לכן כאן זה לא יגונה ולא ישובח. כל אחד יקבל לפי מה שהוא מרגיש וצריך לקיום שלו. אבל אני מדבר על כל הדברים ששייכים לדרגת האדם.

אורן: אינטראקציה עם הזולת שייכת לדרגת האדם, נכון?

 נכון.

 אורן: באינטראקציה עם הזולת, נניח פה עם הפרטנרית שלי, כבר לא יהיה לי מנגנון שמראה לי ממה אני יכול ליהנות, וממה אני צריך להישמר? בתפיסה החדשה שלך יהיה או לא יהיה לי מנגנון כזה?

 הוא יהיה אבל לא כלפי האגו שלך, אלא כלפי רצון לצאת לזולת, רצון לממש את הזולת. בהתחלה הוא יהיה בצורה של "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", ואחר כך בצורה של "ואהבת לרעך כמוך". במקום "ואהבתי את עצמי", זה יהיה "ואהבת לרעך". אתה מתלבש במישהו, ואתה מבצע את כל הפעולות הרגשיות, והשכליות, לפי מה שאתה מוצא בו, בזולת.

אורן: אבל אני אוהב את עצמי.

 על זה בדיוק אנחנו מדברים. שהאהבה הזאת היא לא טובה, היא משקרת לך, היא סוגרת לך את כל המציאות האמיתית. אתה כל הזמן דואג לבהמה הזאת. עד כמה אתה יכול לאהוב אותה? אתה כל הזמן מכור לבהמה הזאת וכל הזמן מטפל בה. אני מבין שאתה מרגיש שאתה אוהב אותה, אבל אתה צריך לעשות חשבון, עד כמה לתת לכך מקום.

אורן: לא הבנתי, והאמת, אני גם לא מזדהה כשאתה כל הזמן אומר "בהמה". אני אוהב את עצמי, אני רוצה שהכל יהיה בסדר אצלי. אין לי שום דבר נגד זה שגם למישהו אחר יהיה בסדר. אבל אתה כאילו שולל את זה שאני אוהב את עצמי, אתה אומר "זה לא טוב, זה דבר שלילי", ואני לא מזדהה עם זה.

 סליחה, אני לא אמרתי שלילי. אמרתי שכשאתה יוצא מעצמך, אתה נפטר מהדאגות של עצמך, ששייכות לדרגת האדם, ובמקום זה, אתה רוכש דאגות של הזולת.

אורן: ומי ידאג לי?

אף אחד. אתה לא תצטרך זאת, אתה שוכח מעצמך.

אורן: אז מה מקנה לך ביטחון, אם אף אחד לא דואג לך? עד לפני רגע אתה דאגת לעצמך, אמנם אתה אחד, כוח לא גדול אבל זה גם משהו. עכשיו אפילו אתה לא דואג לעצמך.

 כי בכלל אין לך שאלות על כך ולכן אין חוסר ביטחון.

אורן: זה לא ברור.

ניצה: בנוגע לדאגה, כשאתה אומר לי ש"את שוכחת מהדאגות שלך, אבל את רוכשת את הדאגות של הסביבה, של הזולת, של האחרים", אני נבהלת. אני אומרת רגע, מספיק לי הדאגות שלי, עכשיו אני צריכה לרכוש גם את הדאגות של האחרים? תסביר מהן באמת דאגות, מה מתחבא מאחורי המילה הזאת "דאגה"?

 דאגה זה נקרא למלא את כל הרצונות והתשוקות של הזולת, יותר מאיך שהייתי מתאר זאת כשלי, יותר מכך, זה נקרא אהבה. עכשיו תראי מהי הגדרת האהבה? אהבה זה נקרא שאני ממלא את הרצונות של מישהו, על ידי כל האמצעים שלי, ובמקום הדאגות והחסרונות שאני מגלה בעצמי, אני מעמיד את כל היכולות, הדאגות והחסרונות שלי, הכל כדי למלא את הזולת, בצורה כזאת שהדאגות החומריות של הזולת, דווקא הן הופכות להיות לקניין הרוחני שלי.

ב"רוחני" הכוונה לדרגת האדם, מדובר על אנשים שמבינים שהם רוצים להתעלות מעל הבהמות שבהם. כשאורן אומר "אני רוצה להישאר עם הבהמה שלי", הוא מתכוון לכך ש"אני שוכב על הספה, לידי שוכב כלב, אני אוהב אותו, מלטף אותו, וגם הוא מלטף אותי, וטוב לנו", נגד זה אין לי מה לענות. סליחה, אבל אני יכול להגיד שזאת עדיין חוסר התפתחות אנושית בתוך האדם. אבל יש אנשים שמרגישים שהם לא יכולים להיות כך, עם הכלב שבהם, הם חייבים להתעלות מעליו. הכלב הוא כלב, נכון, ואני עדיין חי בו, יכול להיות שכן ויכול להיות שלא, או שעדיין כמה שנים אני אחיה כך, ואחר כך תבוא דרגה אחרת אבל אני חייב להתעלות, וכדי להתעלות אני צריך עזרה מבחוץ.

 העזרה מבחוץ היא דווקא המצב הנגדי, כשאני מרגיש שאני נדחה, שונא, דווקא כאן מתגלים מצבים מאוד קשים ביחס בין בני הזוג. הם מרגישים עד כמה הם נמצאים במאבק, בהתנגדות, בהתנגשות, ועד כמה בצורה הדדית הם יכולים לעזור אחד לשני. הם כל הזמן צריכים לשמור על עצמם, לא ליפול לתוך הבהמה, כי אז זאת ממש קטסטרופה.

אם הם מחזיקים את עצמם למעלה, הם נהנים מהתהליך ומהתוצאות. אבל ברגע שהם נופלים, כל הטוב שהשיגו יחד, הופך להיות לכל אחד מהם הרעה אישית בצורה כפולה.

אורן: אלה מצבים מאוד מתקדמים. אני מקווה שבאמת הזוגות יוכלו להגיע אליהם בעתיד ולממש אותם.

יכול להיות שצריכים לחפש דרך העברה יותר קלה, יותר יפה, גישה אלטרנטיבית לספר על כך. אבל זה נקרא "אהבה". תתחיל מהמילה אהבה. מה זה נקרא אהבה? אהבה זה נקרא שאני משתמש עם כל היכולות שלי, רק למלא את הזולת. זה נקרא שאני אוהב אותו, בחצי, ברבע, או ב- 100%. כך מודדים את האהבה. בכל מה שיש בי אני חייב להתקיים רק בצורה גשמית, בהמית, וכל היכולות שלי הן רק לשימוש הזולת, זה נקרא "ואהבת".

 איך אנחנו יכולים להגיע לאהבה כזאת? מה אני מרוויח מזה, מה היא מקנה לי, והאם בצורה אגואיסטית יהיה לי טוב מכך? כי אם אין ברירה אז אין, אבל אנחנו יכולים להתקיים לבד.

 אלא כאן אנחנו צריכים להראות לאדם שהמשפחה, בן הזוג, והקשר הזה ביניהם, יכולים להיות אמצעי להשגת המצב העליון, ואז זה כדאי לו. כי אם זה לקיום הבהמי, אני לא רוצה, טוב לי כך, בשביל מה אני צריך באמת לוותר ולעשות, אלא אם כן, ברור לי שבזאת אני אשיג נצח, משהו עליון.

 את זה חייבים להסביר לאדם. זה ודאי לא פשוט, ודאי שהעצלות והאגו שלנו עומדים כאן כחומה, אבל אפשר. כי בכל זאת אנחנו נמצאים בחיסרון גדול, אנשים מחפשים את זה, אנשים רוצים להרגיש התכללות כזאת, שנקראת "אהבה". ורק לא יודעים את המפתח למצב הזה. וכאן אנחנו צריכים לפתח מערכת חינוך, לחנך לאהבה, על ידי הסברה, תרגילים, וסדנאות.

כי עם הבהמה אנחנו מסתדרים בצורה אינסטינקטיבית. מה זאת אהבה? אני אוהב את עצמי, על ידה אני יכול למלא את עצמי באוכל, מין, משפחה, בסדר. אבל אנחנו מדברים על אהבה, זאת שבאמת חסרה בעולם, שכל אחד מחפש ולא מוצא אותה בחיים הבהמיים האלה, בחיי הזוג המודרני, ולכן הגבר בימינו לא רוצה להתחתן. אם תראה לאדם שזה אפשרי, שעל ידי כך הוא מגיע מתוך הריקנות למילוי מיוחד, אם תעשה איתו כמה תרגילים, סדנאות, דיבור, ותהיה לו שפעת הסביבה, אני בטוח שאפשר להגיע לכך.

אין לאדם במה למלא את עצמו, הוא כולו ריק. עכשיו עדיין יש משהו, כולם מתרוצצים בכל העולם כדי לחפש תיירות או לחפש דברים מיוחדים, משוטטים באלף ערוצי טלוויזיה ולא מסוגלים לראות שם שום דבר. בסופו של דבר במה כל העולם נמצא? בבלבול שלעצמו, כדי לא לתת לעצמו רגע לחשוב על משהו, כי זה הכי גרוע. כך אנחנו בנויים.

אז אתה תלך מהצד השני, בשביל מה כל הבלבול, בשביל מה הסמים, בשביל מה למלא את החיים בכל מיני דברים? תראה מה אנחנו עושים עם החיים שלנו. אנחנו במיוחד מסובבים אותם עד כדי כך, שהם יקשו עלינו, שנהיה טרודים כל הזמן. תראה איך בנינו את החברה האנושית? כל הזמן צריכים לעשות עוד ועוד משהו, בשביל מה? כדי למלא את בני האדם, אחרת על מה הם יחשבו, מה הם יעשו?

היום אתה יכול לעשות כך שחצי העולם לא יעבוד, אבל מה יהיה עם בני האדם, מה הם יעשו, סתם ישבו? הם כבר לא חיים כמו שחיו לפני אלפיים שנה כשהם יכלו לשבת כמו חיות ובהמות ולא לעשות כלום. אתה צריך לתת להם עיסוק. אם עכשיו יוצאים כמה מיליארדי אנשים לאבטלה, מה תעשה איתם, מה הם יעשו? עכשיו הם רצים, אז במיוחד השליטים בעולם בונים מערכות כאלה שהאנשים יתבלבלו בהן, שכל הזמן יהיו עסוקים בהן, כדי למלא אותם.

אורן: אנחנו נלמד אותם לאהוב.

 כן, וזה יהיה הפתרון.

 אורן: תבואו נלמד לאהוב ביחד. כל טוב ולהתראות.

---

[1] "כל הפוסל פסול ואינו מדבר בשבחא לעולם ואמר שמואל במומו פוסל" (תלמוד בבלי, מסכת קידושין דף ע, א גמרא)