חיים חדשים - תוכנית 70 - מפירמידה למעגל

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: נושא השיחה הוא "כסף", ובשיחה הקודמת דיברנו על כך שכסף פירושו גם שליטה. אם אנחנו מסתכלים על מה שקורה היום בחברה הישראלית או בעולם כולו, יש תהליך של איבוד שליטה. תהליכים שפעם היו מוגדרים וברורים מתחילים להזדעזע, והדברים הם לא כתמול שלשום. בתוך הבלבול שהתחיל לסגור עלינו מכל פינה, מורגשת תחושת חוסר הוודאות ההולכת וגוברת של האדם ואפילו של המדינה ושל החברה כולה.

אף אחד לא יכול להסביר את הסיבה למה שקורה, ולא לצייר לנו אופק, או נתיב של התפתחות. התחושה היא קשה וההרגשה היא שאיבדנו את הדרך, ההרגשה הזאת משותפת לכולם, למעמד בעלי השליטה, למעמד הביניים ולעניים. לפי הדיווחים בחדשות, כולם מרגישים שהאדמה שעליה אנחנו עומדים והתפיסות שהתרגלנו אליהן מתערערות והכל בלתי יציב.

אתה לעומת זאת אמרת שאנחנו נמצאים בתוך תהליך של התפתחות שבו אנחנו עוברים מצורה של פירמידה לצורה של עיגול. בפירמידה שפועלת היום הדברים מתנהלים כך שבעלי השליטה ניצבים בראש הפירמידה, והם לא רבים. ותחתיהם מסודרים מעמד הביניים והמעמד הנמוך. השאלה היא איך לנווט את הספינה, והאם אנחנו יכולים לתת כלים והכוונה מעשית לחברה, כדי לעבור לצורה העגולה העתידית? איך יוכלו בעלי השליטה שמאבדים היום את השליטה להנהיג את הספינה שכולנו יושבים בה, כי בסופו של דבר אם מישהו גדול ייפול, אנחנו ניפול יחד איתו.

 ניצה: בעל השליטה הוא בעצם בעל ההשפעה, יש לו השפעה על מערכות תקשורת ועוד הרבה מאוד מערכות. בעל השליטה צריך לסנכרן את כל המערכות וליצור סדר חדש, הוא צריך לעשות ארגון מחדש שיתאים לצורת המודל החדש. היינו רוצים לשמוע איך מתחילים בתהליך  החדש של הארגון, וביצירת סדר חדש במערכות שיש לנו השפעה עליהן. 

דיברתי על זה בכמה משפטים בשיחה הקודמת, שבעל השליטה צריך להיות בהבנה והכרה שהוא עומד לפני קריסה, וכך גם כל העולם, ושקורים כאן דברים שלא תלויים בו. הוא צריך להבין שיש כוח טבע, או כוח עליון, שמשנה את המציאות, כאילו "תוקע מקל בגלגלים" ולא נותן לנהל את הדברים כמו פעם. והעולם שלנו היום, שהוא עולם לינארי אגואיסטי, ומתנהל לפי פירמידה של צרכים, של כוחות הכסף, הצבא וכולי, הופך לעולם עגול. זאת אומרת, העולם נעשה גלובאלי, אינטגראלי. האינטגראליות אומרת שכולנו מקושרים יחד זה לזה בצורה הדדית, תלויים זה בזה, לכן לא יכול להיות שאני אגרום למישהו רע ולי יהיה טוב, כי בסופו של דבר כולנו נמצאים בצלחת אחת.

וכל זה קורה לא רק במדינה אחת, אלא זה הופך להיות גלובלי סביב כדור הארץ, והגלובליות הזאת מתגלה יותר מיום ליום. בעתיד הקרוב נראה פשיטות רגל, בעיות, אירועים אקולוגים קשים מצד הטבע, וגם שינויים בהתפתחות הפנימית שבטבע האדם ובכלל בחברה הסוציולוגית. אנחנו נעבור שינויים גדולים מאוד בלחצים פנימיים וחיצוניים בחברה האנושית, כדי להתאים את החברה האנושית לעיגול, למערכת האינטגראלית שאנחנו כבר מתחילים לזהות שבאה, מתקרבת ומאיימת עלינו.    

לנו אין שום ידיעה על זה, אלא אנחנו רואים שאנחנו תלויים זה בזה. וגם מדענים מספרים לנו שכך האנושות צריכה להיות לפי חוקי הטבע, ועכשיו האנושות נכנסת לחוק טבע שקודם היא לא הייתה בו. אבל כדי להיכנס לשמירת חוק הטבע הגלובלי אינטגרלי, אנחנו צריכים לעשות את זה בהכרה, בהבנה, ורק ברצון חופשי, שאני ארצה את זה. אבל אני, שנמצא עכשיו כבעל אמצעים במערכת הנוכחית, האם אני צריך לאבד את המערכת, לאבד את השליטה, את הביטחון שלי בהיום ומחר?     

לאן אני הולך בעת צרה כזאת? תגידו לי מה לקנות בכסף שלי, במה להחליף את המפעלים שלי, איך לשנות את הסדרים שלי, את תכניות הבנקים והסכמי העבודה? תגידו לי מה לעשות, כי גם אם אתה אומר לי שהחברה צריכה להיות עגולה, זה לא אומר לי כלום, אני לא יודע למה אתה מתכוון. אני יודע שיש תחתיי צבא שלם של מנהלים, ויחד איתם, עם המומחים, ועם כל האנשים שבודקים את העסקים והשווקים בכל העולם, אנחנו רואים לאן אנחנו נכנסים ומשתלבים בכל המערכת הזאת. זאת אומרת, אני בודק מה עולה ומה יורד בבורסות העולם, אני רואה את חומרי הגלם בכמה הם עולים או יורדים, מה הצורך בחומר כזה או אחר בעולם, מה יותר ומה פחות, וכך אני מנהל את העסק שלי.    

אבל בעולם שמתגלה ובא, שנקרא "העולם הבא" משום שהוא בא, אני לא יודע איך לשלוט. יש כאן תלות הדדית בין כולם, שלא נמצאת בתכניות ה"מחשב" שלנו, בתכניות המוח שלנו. אנחנו לא מסוגלים לקחת בחשבון קשר הדדי.  

קראתי פעם ספר של לנין, הוא ניסה להחדיר את המערכת האינטגרלית למדינה, לרוסיה. וביקש מכמה מומחים גדולים לכלכלה שיכינו לו נתונים על זה. הם הכינו נתונים ואמרו שאם כולם במדינה יהיו קשורים בקשר הדדי, אז כדי לעשות תוכניות עבודה כלליות לכל המדינה, לחשב מה צריך כדי שכל דבר יהיה מאוזן, איך לשמור על כל דבר שלא ילך לאיבוד, להשתמש בצורה אופטימלית בכח האדם, באוצרות האדמה ולהתחשב במה שהאנשים והמדינה צריכים, כדי לעשות את החשבון העגול הזה, היו צריכים להושיב את כל המדינה לעשות את התוכניות האלה וכולם היו צריכים להיות כלכלנים. עד כדי כך הדברים צריכים להיות מסודרים, ואז עדיין לא היו מחשבים.

נניח שאנחנו עוסקים בברזל, אז צריך לחשב בכמה מקומות צריך להשתמש בברזל כדי ליצור מכונות, ולאילו מקומות הולכות המכונות ששם מייצרים בהן דברים אחרים. ותוכניות כלליות כאלה צריך לעשות לגבי כל דבר ודבר במדינה.   

הם לא הבינו את מה שלנין אמר, שאנשים חייבים להיות מקושרים כולם יחד בחשבון השלם, כולם עבור כולם.

איך זה אפשרי? אפילו אם היו לנו המחשבים והתוכנות המתאימים זה לא היה עוזר לנו, כי אנחנו צריכים להיות מקושרים בהרגשה שלנו, כמו האדם שמסדר לעצמו את הסביבה שלו בצורה הכי נוחה והאופטימאלית בשבילו.

רק בצורה כזאת נוכל לנהל את העולם העגול שבא אלינו, הטבע לא שואל אותנו אם להתקדם או לא, הוא נוחת עלינו, הוא בא מלמעלה ומכניס את כולנו לעיגול. אנחנו כבר נמצאים בעיגול, רק שהנחיתה עוד לא התקיימה. כמו חללית שמתקרבת ובאה מעלינו.     

אני מאוד התרשמתי כשקראתי את ספרו של לנין, הוא הבין שאין לו שום ברירה, אין לו שום הזדמנות ואפשרות אחרת, אלא רק ללכת בכוח. הוא לא הבין שדרך הלימוד, דרך ההכנה, והחינוך הוא יכול להביא את האדם לדרגה הזאת. כי ה"עמך" שם היה מאוד פרימיטיבי.   

גם באירופה לא הבינו את זה כשרצו לאחד את אירופה, הם לא הבינו שקודם צריך לקשר בין בני האדם, כי מה זה "איחוד"? במקום זה נעשה שוק משותף, ממש שוק ולא איחוד.  

אנחנו צריכים להבין שהבעיה שלנו היא בעיית חינוך. ולכן צריכים להביא את זה לידיעת האדם השולט, שאם הוא באמת רוצה להגיע בעסקים שלו להשתלבות נכונה במערכת החדשה שנוחתת עליו מלמעלה כמו חללית, אז הוא צריך להיות מוכן לזה שכל העובדים שלו, מהקטן, המנקה, ועד הגדול, המנהל, חייבים להיות מקושרים יחד ולהרגיש תלויים זה בזה, תלויים בלחם של היום ומחר. הם מתחילים מפחד, כי את זה הם מבינים, ואחר כך, בתוך ההתקשרות הם יגלו שיש הצטיינות מיוחדת, יעילות מיוחדת, ויש אור של ביטחון, רוגע וחום.

זה יתגלה אחר כך, אבל בינתיים הפניה שלנו לכולם, מהמנהלים ועד המנקה, צריכה להיות "אנחנו צריכים להיכנס לאיחוד, לאחדות, לחשיבה איטגרלית בינינו, איך להינצל ביחס יפה זה לזה, בדאגה הדדית, כי כולנו תלויים כמו במשפחה".   

בשם הדאגה ההדדית, אנחנו צריכים לקצץ בתחומים שהולכים לפשיטת רגל, ולהשאיר את הדברים הנחוצים שיש להם שוק. למשל אנחנו צריכים לסגור את הייצור של מתנות או דברים אחרים שהיום כבר אין להם ביקוש ואין להם שוק.  

ולאחר שנסגור את המפעלים האלה, אולי יש להשאיר את האנשים האלה במשכורת נמוכה ביותר, אבל שהם עדיין ירגישו שהם נמצאים בינינו ועושים כל מיני עבודות אחרות.

צריך להתחיל לחשוב כמו במשפחה אחת ובצורה כזאת להתקדם. יש כאן הרבה דרכים, דברתי על זה קצת גם בשיחה הקודמת, צריך לחשוב מה אפשר לעשות, כשכל דבר לגופו.   

ניצה: בתוכנית הקודמת אמרת שצריך לצמצם דברים שלא הכרחיים ונחוצים, ולהשקיע בעובדים בחינוך, כדי להביא אותם לחשיבה החדשה, לבנות בהם את המודל החדש שאתה מדבר עליו.

צריך להשאיר רק דברים הכרחיים ולהוריד את התפוקה והמשכורת של כל העובדים ל75%. ואז לא הייתי מפטר עובדים בענפים שבפשיטת רגל, אלא כולם היו עובדים, ובשליש מהיום היו נניח לומדים.

ניצה: איך בעלי השליטה שכבר רוצים את הסדר החדש יידעו להפעיל את העסקים שבסמכותם ובשליטתם כמו בנקים ותקשורת, איך הם יידעו לעשות את הסדר?  

צריך לסגור כל מה שלא הכרחי, כי זה בטוח יבוא לפשיטת רגל. כל מה שנמצא בתעשייה כייצור הכרחי משאירים ואם אפשר אפילו מוסיפים עליו. לא חושבים על רווח על ידי העלאת מחירים של כל מיני מוצרים, אלא דווקא על כך שהמוצר יהיה זול למשתמש ככל האפשר. אבל לא על חשבון המשכורות שלנו, אלא על חשבון כל מיני מתווכים בדרך. נפתח מחסנים וכל מיני אפשרויות ליד המפעלים שלנו, ונאפשר לקהל הרחב לקנות משם במחיר שיוצא מהמפעל, שיש בו רווח, אבל ללא התוספות של המתווכים.      

אנחנו מחפשים איך להגיע למשתמש, לקונה, בצורה הקרובה ביותר, ולא אכפת לנו שבדרך אנשים שמרוויחים ייעלמו מהמפה, שיפשטו את הרגל, זה לא חשוב. אני חושב איך לתת לאזרח הפשוט את הדברים ההכרחיים והחיוניים שאני מייצר, ואיך הם יגיעו אליו במחיר הזול ביותר.

אני דואג שהעובדים שלי ידאגו זה לזה, שיתחברו זה לזה, ויכנסו לערבות הדדית מתוך הלימוד, מתוך העבודה. כמו בגישה הסוציאליסטית, זאת אומרת, שירגישו את עצמם שייכים לשכבה סוציאלית אחת, כי אנחנו משפחה אחת. כל המפעלים שלי, כל מה שיש לי, זו משפחה אחת, ומעכשיו אני נותן את ההרגשה הזאת לכולם.    

מתוך הלימוד והדאגה ההדדית, אני מגלה שהסדר והתפוקה בעבודה טובים יותר. מכונות פתאום לא מתקלקלות כמו קודם, כל הדברים מסתדרים טוב יותר. כי האנשים מתחילים להיות קרובים זה לזה. ימי מחלה, ימי עבודה, כל דבר ודבר מסתדר, כי אנחנו מתחילים יותר ויותר לדאוג לזה שכולנו נרוויח, כולנו נשרוד, ונצמצם פערים, אחרת נישבר. אם נבין את זה, אז נלך לקראת הדברים האלה.       

כל זה בהתאם לחינוך האינטגרלי, ולא לפני החינוך. לא בצורה שאני מחייב, אלא בצורה שאנחנו לומדים חלק מהחינוך, ואפשר להוריד פערים בעשרה אחוזים, ואז אפשר להוריד עוד עשרה ועוד עשרה וכן הלאה. עד שמגיעים לפער במשכורות שהוא פי חמש. על היתר אני לא חושב, כי זה כבר יתן לי התאמה כל כך חזקה למערכת הטבע האינטגרלית העגולה שיורדת אלינו, עד שבטוח שאנחנו יכולים להמשיך לחיות כך בביטחון.   

ניצה: עסק מצליח לפי החשיבה הישנה היה עסק שמגלגל הרבה כסף, מה נחשב לעסק מצליח לפי החשיבה החדשה?

עכשיו אין רווחים. אני מקבל כמו כולם, אולי פי חמש יותר מהמנקה, אבל יש לי ביטחון שהמפעל  יתקיים, יש לי את ההכרה, החיבור, והאהבה מהפועלים שלי. הם מבינים מהחינוך ומתוך זה שאני פותח לפניהם את כל התכניות, והישיבות שלנו, מתוך הסדנאות הכלליות שאנחנו עושים בכל המפעלים, בכל העסקים שלי, הם מבינים איפה אנחנו נמצאים, מה עם כולנו, שהאחד לא נגד השני, ואף אחד לא רוצה לנצל את השני, אלא אנחנו באמת משפחה אחת. ואנחנו מטפלים בכל אדם ואדם גם מלמעלה וגם מלמטה על ידי הלימוד.   

אורן: מה זאת אומרת מלמעלה ומלמטה?

מלמעלה, זאת אומרת, מצד ההנהלה, בדוגמה, בפיתוח תכניות ובהסבר, ומלמטה על ידי החינוך שכל אחד מקבל בזמן העבודה, כך אנחנו משנים ממש כל עובד מהמפעל הכללי הזה שלנו.

המטרה היא להתאים את עצמנו לצורה האינטגרלית שהטבע מציג. אז מתגלים מתוך החיבור שלנו, על ידי הלימוד ומתוך מה שאנחנו עושים בסדנאות, בדיונים וכן הלאה, אנרגיה נוספת, כוח נוסף, הבנה, הכרה, מה זה חיבור. וזה מקנה לכל אחד ואחד הרגשת ביטחון, בריאות, חום, חיים. האדם לא צריך יותר, והמטבע הזה שהוא מקבל שווה הרבה.

ניצה: האם בעל עסק צריך לדאוג שבעסק שלו ישרה כמה שיותר כוח החיבור?

כן. ואנשים לא צריכים יותר חוץ ממשכורת הכרחית לחיים וכמה שיותר מאותו כוח החיבור שיכסה את כולם. ואז מצטרפים למפעל המשפחות, הילדים, הנשים, וכולם נעשים יותר קרובים, תלויים זה בזה כמשפחה אחת.               

ניצה: בעסק מצליח גם היום יש מה שנקרא "רוח החברה", אלא שמתכוונים בכך ל"תרבות ארגונית" ל"אקלים ארגוני". למה אתה מתכוון האם תוכל לתת הבחנה מדויקת יותר?

אני מדבר על חיבור. והחיבור הזה, מפני שהוא בהתאמה לטבע, הוא מגלה בתוכו, כמו גלאי, את הכוח הפנימי של הטבע, והוא בעצם עושה לנו היום את כל הצרות, הכוח האינטגרלי, הכוח האחד והיחיד, "אחד יחיד ומיוחד". וכשאני חי ממנו, מתוך האנרגיה הפנימית, אז זה בשבילי המטבע האמיתי החזק, הוא שנותן לי שליטה בחיים שלי, ביטחון, והרגשת עושר, ואני לא צריך יותר, הוא מכסה לי את הכל.

ניצה: נניח שבעל השליטה שלנו שולט גם בתקשורת והוא שכר את שירותינו בייעוץ ארגוני חדש, איך הוא יכניס את הרוח החדשה הזאת לתקשורת?

אם אני בעל שליטה בתקשורת זה דבר עיקרי. אני אשתמש מיד בתקשורת כבמערכת חינוכית. כי מה צריך עוד? הייתי הופך אותה מעתונות צהובה למערכת יפה, מערכת חינוכית. ובמידה שצריך, אם אין ברירה, הייתי חותך בתוכניות. אבל אם זאת מערכת תקשורת, הייתי נותן ככל האפשר שאנשים יתקשרו דרכה, שתהיה מערכת תקשורת ולא מערכת של פירוד ורכילות. 

אורן: הייתי רוצה לשמוע על התקשורת, איך היית משתמש בתקשורת כבמערכת חינוכית שתקשר בין אנשים?

הייתי לוקח יועץ אסטרטגי לעיתונים שלי, ומנהלת לטלוויזיה וכן הלאה.

אורן: אני שואל מהו השינוי המהותי שהיית עושה בתקשורת כדי להפוך אותה למערכת מקשרת?

התכוונתי שאתם האנשים בעלי ההבנה של העולם החדש ינהלו את כלי התקשורת בצורה כזאת שאנשים אחרים ידעו על זה, שיבינו את זה, שיקבלו חינוך והשכלה בעולם החדש. כמו שאנחנו מכינים את הילד לעולם החדש, כך אנחנו צריכים להכין היום את כל בני האדם לעולם החדש. וכלי התקשורת יהפכו לאוניברסיטה עממית, אוניברסיטה פתוחה. אנשים ילמדו איך לשרוד בעולם החדש. צריכים ללמוד את זה. כל אחד יעבור קורס בעזרה ראשונה, או תקרא לזה הצלה ראשונה. אתה צריך להכיר את העולם שבא אליך עכשיו, העולם הבא, המדרגה הבאה, מצב לא מובן. אנחנו לגמרי לא מוכנים אליו, לא מבינים אותו, וההתקרבות שלו מביאה כל מיני צרות כמו צונאמי שמגיע, גלים שמתחילים לעלות, הוריקנים שמגיעים לפני זה ועוד ועוד, ומה אנחנו עושים? אנחנו כבר נמצאים בזה. לכן אני קורא לזה "אוניברסיטה" אפשר לקרוא לזה "קורס".   

האנשים שיושבים בבית בפחד מההוריקן המתקרב, ובטלויזיה מתחילים להעביר להם את כל המידע הזה, האם הם לא יושבים בחושים פתוחים לבלוע את כל המידע? הם רוצים לדעת מה לעשות, איך לעשות ומה מייעצים? זה נקרא לימוד. אם אני יודע שזה גם חיים וגם לחם והכל תלוי בזה, איך יכול להיות שאני אזלזל ולא ארצה בזה? חוץ מזה שהמידע מגיע דרך העיתונים, הטלויזיה ומקום העבודה, בכל מקום שאני כבעל שליטה, אני מגיש את זה לכולם.

אורן: כך אנשים צורכים תקשורת בזמן מלחמה.

כן, אנחנו נמצאים בזה, ועוד יותר גרוע.

אורן: מה פירוש?

האם אנחנו לא נמצאים בזה? אני שומע כל יום שאנחנו נלחמים במשהו, כמו איזה רוח שבאה אלינו ופתאום נופל אחד מבעלי השליטה ואחריו נופל שני, ופתאום קורה משהו במשק, ומשהו במקום אחר. האם זאת לא מלחמה? אלא מה צריכה להיות מלחמה? שיפלו עוד עלינו פצצות? גם זה יהיה, אבל  כאן זאת מלחמה הרבה יותר קשה. אתה לא רואה את האויב. אתה צריך ללמוד אותו, מי הוא.

 אורן: מה פירוש?

אם תבוא עלינו מגיפה ואתה לא תדע מה זה. מה יעזור לך לא לרצות לדעת? אתה מייד תפנה לכל מיני מעבדות ומחקרים, תהיה מוכן לשלם הכל, רק כדי לגלות את סוג הוירוס. מה מתגלה כאן. מה הם הסימפטומים החיצוניים, אנשים מתים, אנשים נשארים בלי אוכל, עסקים נסגרים, האנשים הגדולים מתאבדים, פתאום נישרפים יערות, וכל מיני בעלי חיים נכחדים. פתאום יש עלייה של 10% במעלות החום בקיץ, וירידה של 10% בחורף, כל מיני תופעות וצרות מכל הצדדים, מה בא לעולם? מה קורה? 

אני צריך לפחות לדעת את זה, אולי אני לא אוכל להתמודד עם זה, לשנות את זה, אבל אני אדע אולי על גל הבא שיגיע, ואוכל להכין את עצמי בצורה כלשהי נגד הצרה הזאת. ואולי אני אפילו אוכל לתקן, כמו במגפה שבאה עלי, אז אני בודק ולומד אותה, ואחר כך מייצר משהו נגדה. כך עם הגל שמתקרב  ובא, אני יכול להפוך אותו לניטרלי או אפילו לידידותי ממש, מי יודע.

אי אפשר ללא לימוד. איך החברה האנושית יכולה להרשות לעצמה לזלזל בתופעות החדשות שמתגלות?

אורן: אתה מדבר על זה שחוקרים מפתחים חיסונים נגד מחלות?

כן, חיסונים או איזו אבקה, או ריסוס, אם זאת הבעיה שאני צריך. אבל כאן אנחנו מגלים בסופו של דבר שאנחנו צריכים להשתנות. בני האדם דווקא. ושום דבר אחר. כלום, רק היחס שלנו אחד לשני, בינינו. ובזה "איש לרעהו יעזורו" וכולם צריכים להיות מקושרים זה לזה בצורה טובה.   

אורן: נאמר שאני בעל השליטה ואני רוצה להתקדם לעבר חיסון נגד מחלה. אמרת שצונאמי מתקרב, אנחנו צריכים היערכות כמו לפני החורף כאשר מתחסנים נגד שפעת ואני שנותן אמון ברופאים הולך ועושה חיסון.

 מישהו מרוויח מזה טוב.

אורן: נאמר שאני בעל שליטה ויש לי אפשרויות, מערכת תקשורת ועוד מערכות. לא הבנתי את התהליכים בציבור הרחב שאתה ממליץ לי לעשות. איזה חיסון אני צריך לתת לציבור הזה?

חינוך. זה קורה גם בטבע בין החיות ואפילו בין החיידקים, בין כולם. אם הם מתכנסים יחד, הם עומדים מול כל צרה חיצונית.

אורן: אנחנו בחדר הישיבות, של בעל השליטה, הסברת לי על פירמידה ועיגול, ואתה כאן כי אין לי שום אלטרנטיבה.

נכון, ואני דווקא שמח שאין לך שום אלטרניטיבה. כי סוף סוף אתה יודע, זה כבר טוב.

אורן: עצה ראשונה שנתת היתה לקזז, אני רוצה להיות תכליתי ולהתחיל את התהליך, האם אני  מכניס לחדר את המנקה ואת המנהלים הבכירים שלי?

בוודאי שלא. המנקה בקושי סיימה עשר שנות לימוד, והמנהל סיים לימודים גבוהים, לכן אתה לא יכול להשוות ביניהם.

אורן: מה אני עושה עם עשרות אלפי העובדים שנתונים תחת חסותי?

יש לך מנגנון שיודע כמה עובדים באמת יש לך, באיזו רמה הם נמצאים בטכנולוגיה או בתחום אחר

אורן: בדרך כלל באירגונים זה הולך לפי דרגים ותחומים. יש דרג בכיר, דרג ביניים, וכן הלאה. מה אני עושה, האם אני לוקח אותם לפי חתכים אלה?

אתה לוקח אותם לפי חתכים או דרגים, זאת אומרת, לפי התפיסה שכל אחד ואחד מסוגל לה,   ומביא לי את החתך הזה. נניח שיש לך במפעל שלוש או ארבע רמות. רמה כללית נמוכה ביותר, רמה של בית ספר וצבא, רמה של אוניברסיטה ורמה של אנשים המתעסקים גם בציבור, גם במערכות וגם בפיתוח. ארבע רמות. זה יכול להיות פחות ויכול להיות יותר.

בהתאם לזה אני עושה תוכנית, שנעביר אותה בשעות שהם נמצאים ברשותי כדי למלא אותם, דרך טלויזיות שנסדר בכל מקום. ברור שאנחנו לא יכולים להכניס את האנשים מכל המפעלים שלך למקום אחד. לכן בכל מפעל יהיו מקומות שנשים שם מסכי טלוויזיה או מחשבים, ונעביר להם את הדברים.    

הם יצטרכו לשבת ולרשום. הם צריכים ללמוד. זו העבודה שלהם. אני קונה את הזמן הזה. הם יצטרכו להיות ממש תלמידים, וגם לעבור בחינות. העבודה הזאת היא לא רק לימוד. זה דיון, סדנאות משחקים, חיבורים ודיבורים ביניהם. והכל חייב להיות במערך אחד מאוד משלים ומסדר.

אורן: אם הם מחולקים לפי ארבע רמות, זה בעצם לפי אותה פירמידה שאני מכיר היום.

זה לפי פירמידה של השכלה. וזה יכול להיות פחות או יותר מתאים לפירמידה של שליטה.

אורן: אני עובד איתם במבנה של פירמידה, והמפה שציירת לי, מעבירה אותנו מפירמידה לעיגול.

זה אחר כך. בינתיים אנחנו נותנים להם השכלה וחינוך. השכלה זה לימודים והרצאות, חינוך זה הפעלות, סדנאות, דיונים.

אורן: ציירת קודם תמונה שהיתה קוסמת רק אין לי שמץ של מושג איך לעשות אותה במציאות. אמרת שהמנקה האחרונה והמנהל הבכיר ירגישו שהם משפחה אחת.

אנחנו רוצים קודם לסגור את המעגלים האלה עצמם. כי יש לנו עיגול בתוך עיגול, בתוך עיגול,  ומרכז. ואנחנו רוצים לסגור קודם את כל המנקות והפועלים, אחר כך את כל המהנדסים ואחר כך את המנהלים והמרכז. אבל ביניהם.

אורן: מה זה לסגור?

לסגור נקרא שכל אחד בתוך החבורה שלו ירגיש שזה הבית שלו, והם שווים שם. ושם יש ביניהם חיבור, קרבה, והם מבינים זה את זה, מדברים באותה שפה, הם באותה רמת חיים. צריכים לגשת לאדם באשר הוא נמצא בינתיים. אתה לא יכול לשבור את כל המחסומים.

אורן: קח דרג מסוים ותאמר לי לאיזו תובנה או הרגשה אתה שואף להביא אותם? 

אנחנו חיים בעולם שכולנו שייכים למערכת אחת כמו מערכת גוף האדם. ולכן כמו בגוף האדם, כולנו תלויים זה בזה ולא יכולים להתנתק זה מזה. ועכשיו אנחנו צריכים לנסות ולהרגיש יותר ויותר שאנחנו תלויים, שייכים וקשורים בקשר של ערבות הדדית. יחסית קל לנו לעשות את זה, כי אנחנו חושבים פחות או יותר בצורה זהה, בשפה אחת, במילים, ברמת החיים, בכל מיני דברים אנחנו מאוד דומים.       

אשתי תיצור קשר עם אשתך בקלות יחסית וכן הלאה. אנחנו שייכים לרמה אגואיסטית שהכינה אותנו בצורה כזאת שאנחנו קרובים זה לזה לפי רמת חיים, מטרת החיים, לפי הכל. ועכשיו אנחנו  צריכים להיות מחוברים ולא מנותקים כמו שהיינו קודם בצורה ג'נטלמנית זה לזה, אלא מחוברים ומרגישים תלות הדדית. אם נפר את התלות הזאת, נהיה מחר בלי עבודה, במצב גרוע יותר מהמנקה.

ובינתיים אנחנו מדברים לכל אחד ברמה שלו, וכך האנשים מתקשרים ביניהם. אבל הקשר הזה הוא לא כמו חיבור במפעל יפני, ששם רוצים שכולם יהיו מחוברים. בחיבור הזה אנחנו יודעים שבלי  החיבור ההדדי אנחנו הולכים לאיבוד ממש.

אורן: לאיזה איבוד?

לפשיטת רגל ולמצב של חוסר לחם מחר.

ניצה: בוא נחדד את ההבדל בין החיבור שהיפנים עושים למשל לבין החיבור שאתה מציע?

ההבדל הוא שאני אלמד אותם את החוק האינטגרלי. וזה לא דומה ל"בוא ונתחבר בקומנדו אגואיסטי ונצליח לנצח את השכן שלנו, שנמצא איתנו בתחרות", אנחנו לא חושבים על השכן בכלל, אלא על כוח החיבור בינינו, ואיך אנחנו מגלים את מרכז האגו שלנו שבו כולנו שווים, כולנו תלוים, כולנו חייבים וצריכים זה את זה. וזה יהיה מורגש בתוכנו כמשפחה אחת.

זה השלב הראשון בכל עיגול ועיגול, והעיגולים בינתיים לא מתחברים.     

אורן: לבעלי השליטה יש אינטרס חזק שהעובדים יהיו מחוברים והארגון ישגשג, אבל אמרת שאנחנו לא מתחברים בצורה של "בואו נתחבר וננצח את השכן" אנחנו אפילו לא מסתכלים על השכן, אז על מי כן אנחנו מסתכלים?

אנחנו לא מסתכלים על השכן, אלא על החיבור הרגשי בינינו. אני לא מעביר להם פעולות ששייכות לתעשייה, אלא פעולות ששייכות לחיבור לבבות.

אורן: לא הבנתי.

אני צריך לחבר את הלבבות שלהם.

אורן: אמרת "אני לא מדבר עם העובדים על משהו מקצועי, תפעולי, אלא אני רוצה לחבר אותם רגשית". גם היום מוציאים אנשים במקומות עבודה לימי גיבוש, בילוי והכשרות. יש במקומות עבודה תרבות פנאי, שמטרתה ליצור קשר טוב בין האנשים, לכן נראה לי שכבר עושים את זה.

אני יודע כי עבדתי בצבא ושם זה אפילו יותר. אלא ההבדל הוא שאני רוצה שתהיה ביניהם תלות הדדית בחיבור הלבבות. בהתחלה אני אכריח אותם בלימוד הזה, והם ילמדו בגלל שהם יבינו שאחרת הם לא ישרדו. אבל במשך הזמן על ידי חיבור, חינוך, סדנאות וכן הלאה הם יתחילו להרגיש שיש בחיבור ביניהם כוח נוסף שמחבר אותם. ואני רוצה שהכוח הנוסף הזה יתגלה בהם. אני לא בא אליהם כדי להציל את המשק שלהם, או כדי להשאיר אותם בלי או עם עבודה, זה לא אכפת לי. אני בא אליהם כדי לגלות להם שיש בהם את הכוח העליון, כוח החיבור. זאת המטרה שלי. ולכן המטרה היא לגמרי שונה מהמטרה במפעל שעבדת.

אורן: זו המטרה שלך?

כן. והמטרה הזאת משנה את כל ההפעלות שנעשה עם העובדים. כי כל ההפעלות לא יהיו סתם כדי להעביר ביחד זמן יפה עם המנגל. אלא כדי להתחבר כאחד ממש. המשחקים והפעולות יגלו להם עד כמה שכל אחד באמת תלוי בשני, ואז הם יסתכלו מתוך המשחק הזה על החיים, ויתחילו לזהות מערכת שקושרת אותם יחד.    

אורן: איך המשחק שאתה תעשה ייתן לי תחושה שאני באמת תלוי בך?

דרך משחקים שמגלים תלות אחד בשני, שביחד אפשר ולבד לא. וגם שהמחשבות שהאחד חושב  בסופו של דבר גם השני חושב.

אורן: ביחד אפשר להצליח במשחק ולבד לא, אבל אתה רוצה ללמד אותי על החיים ולא על המשחק.

זו תחילת החיבור, אבל בסופו של דבר ולאט לאט מתוך זה אנחנו צריכים להגיע להרגשה שכולנו נמצאים במערכת אחת של הטבע. וכשאנחנו משתדלים לגלות שאנחנו נמצאים במערכת הזאת, אנחנו מגלים שפועל בנו כוח אחד, הוא המקרב אותנו יחד, ולכן הוא עושה לנו את המשבר והבלבול שאנחנו לא כל כך רוצים לציית לו.

אורן: האם אתה יכול לספק לבעל השליטה מצפן שעל פיו יפעל בכל רגע של ההחלטות שלו, כדי לעבור נכון את תהליך השינוי ממצב של פרמידה למצב של עיגול?

אני לא יכול.

אורן: למה?

כי זה עדיין לא נמצא אצלו בפנים.   

אורן: בעל השליטה הבין את כל מה שאמרת, הוא מזדהה עם כל מה שאמרת, ואתה ביטאת את מה שהוא מרגיש.

אם כך, אז יש לו בפנים את הסרגל הזה.

אורן: גם אם יש לו בפְנים איזה רגש, הוא זקוק להכוונה.

לכן הוא ייתיעץ איתי ועם עוד אנשים שכבר נמצאים בתוך המערכת הזאת ומרגישים אותה.

אורן: האם אין איזה עיקרון יסוד בתפיסת העיגול שלא נמצא בתפיסת הפרמידה ואותו אתה יכול להקנות, כי לכל דבר גדול יש שורש שממנו מפתחים רעיונות פרקטיים.

שוויון, הכרחיות לכל אחד, דאגה הדדית, כל אחד יעשה כפי יכולתו ויקבל לפי צרכיו, יש לנו הרבה מונחים כאלה, שהם המדידות לתפיסה.

ניצה: מצפן מתחבר לי לכיוון, וכיוון מתחבר לי לכוונה. עם איזו כוונה אני צריך ללכת כמנהל?

אני צריך להגיע לחיבור מקסימלי בין כולם בעסק שלי. אם אני אדאג שאנשים יתחברו יותר ויותר פנימה, אז מובטח שאני אהיה איתם יחד בעסק הכי מתקדם, הכי בטוח וטוב. ואפילו אם העסק יקטן פי מאה ממה שהיה, עדיין בטוח שיהיה לנו טוב. אנחנו צריכים לדאוג רק לזה. להבין שהמערכת העליונה שולטת עלינו ורק בהתאמה שלנו אליה, למערכת האינטגרלית, אנחנו נצליח. זה חייב להיות בשבילנו קנה המידה.

ניצה: במילים אחרות אם נצליח לשמור על הכוונה הזאת, אז נוכל להבטיח לעצמנו שבכל פעם נתאים את עצמנו  מחדש למערכת?

כן, ואז נהיה במצב הטוב ביותר. יכול להיות שנרד בעסקים בדברים מסוימים, אבל בסך הכל הביטחון, הבריאות, מצב הרוח, הסיפוק הנפשי, כל הדברים חוץ מהכרחיות יהיו על הגובה.

אורן: התחלנו את הדיון הזה בנושא של כסף ושליטה, זו היתה נקודת המוצא שלנו, והייתי מבקש שתסכם את כל הדברים שהסברת לנו, כדי שאוכל תמיד לקשור אותם לכסף ושליטה.

כסף הוא כיסוי והוא צריך להיות שווה לכולם, זה נקרא "רמת חיים אחידה". והשליטה זו מידת שליטת האדם על עצמו, בזה שהוא נידבק למרכז.

לחצו כאן להורדה