חיים חדשים - תוכנית 1139 - הודיה

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: מספר התוכנית שלנו היום הוא 1139, והנושא הוא "הודיה". ננסה ללמוד למה להודות על מה שיש לנו בחיים זה דבר חשוב מאוד, שיכול לפתוח בפנינו דלת לחיים עוד יותר טובים.

טל: אני חושבת שהודיה נהיה משהו די פופולארי בתרבות, בשנים האחרונות. עם כל הכניסה לתרבות של חשיבה החיובית, אז גם להודיה יש היום מקום מכובד בכלים שאדם מנסה לרכוש לעצמו כדי להיות יותר מאושר. מדברים על זה שהודיה משחררת אותנו מאכזבות, מציפייה, ומאפשרת לנו להירגע קצת וליהנות ממה שיש לנו כבר עכשיו. אומרים על זה שזה הדבר הכי טוב שאתה יכול לעשות, כדי לשנות את החיים שלך, על מנת לקבל יותר מהחיים.

 בקיצור, כולנו מבינים שהודיה זה דבר טוב, למרות שאנחנו לא תמיד מצליחים לעשות את זה. אבל חשוב לנו לדבר על העניין הזה של הודיה, כי אנחנו מבינים שיש בה פוטנציאל מאוד גדול לשנות את התפיסה שלנו ואת המציאות שלנו.

מה אומרת על זה חכמת קבלה? מה בעצם הכוח שיש בהודיה, בדבר הפשוט הזה לכאורה שאדם עושה, בזה שהוא אומר "תודה" על מה שיש לו?

חכמת הקבלה היא חכמה רצינית, ולכן כשהיא מדברת על הודיה, היא מדברת על הודיה רוחנית. כשאדם משתדל להגיע לרוחניות, הוא לא יודע מה זה בדיוק, אבל הוא מרגיש דחף מבפנים, ואז הוא מגיע לאיזה חוג שלנו ומתחיל ללמוד. מסבירים לו שתכלית הבריאה היא שכל בני אדם יגלו שהם נמצאים בכוח האגו שלהם, וזה כוח הרסני ורע, המסכסך בין בני אדם. ש"בעזרת" "האגו" האדם הורס את כל הטבע, את כל הסביבה שלו, ובסופו של דבר הוא הורס גם את עצמו. כי הוא רוצה ליהנות מדברים שהם לא בריאים ולא טובים לו באמת, אלא נותנים רק איזה סיפוק רגעי ולא יותר. וכל התקופה הזאת שהוא נמצא בה, היא נקראת "הכרת הרע".

אם הוא מכיר את הרע, גם כשהוא נמצא בקבוצה. כמו בקבוצות שמתעסקות בהרזיה, בספורט, בכל מיני דברים. נניח לדוגמה גם הקבוצה שלנו, אם הם לומדים חכמת הקבלה, ויש להם גם אילו עבודות בשיתוף בקבוצות כמו שיש הרבה שיטות כאלה שהן עובדות על ידי הקבוצה, על ידי חיבור בקבוצה, בירור בקבוצה. ואז האדם מגיע למצב שאומרים לו, אם אתה רואה שכל החיים שלך הם סך הכול מנוהלים על ידי האגו שלך, והאגו שלך הוא דבר רע ומזיק, שהוא קודם כל מזיק לך, אז אמנם שנראה לך שאתה בזה יכול לנצל את האחרים, לעלות מעליהם ולנצח אותם, אבל אלו דברים שכך הם רק נראים לעין, כי לאורך זמן כל זה לא עובד בצורה הנכונה. אמנם שהאגו שלך לא מאפשר לך לראות את המצב האמיתי, אבל על האחרים אתה אולי לפחות יכול לראות.

 ואז הם מדברים בקבוצה, ולומדים בקבוצה במה באמת האגו שלהם מסכסך ביניהם, ומשקר להם, ועושה את כל הדברים הרעים מה שרק אפשר להיות. איך אדם על ידי האגו שלו מקלקל את החיים שלו, את המשפחה שלו, את היחסים עם כולם וכן הלאה, וממש מרגיש את עצמו הרבה זמן מהחיים שלו במצב שהוא ממש אוכל את עצמו, "למה עשית כך, ולמה זה, ולמה גרמתי לכך, וכן הלאה?" שזה כבר רגשות אשמה. אמנם זה מצב לא פשוט, אבל זה עדיין לא תיקון.

אם אדם מתחיל דרך חכמת הקבלה לראות את הסיבתיות של התהליך הזה שהוא עובר, ואת המטרתיות של התהליך הזה, אז הוא מגיע להכרת הרע באגו שלו, וגם להכרת הטוב, בחיים שהם יכולים להיות למעלה מהאגו שלו. ואז הוא מחפש על ידי איזה כוח הוא יכול לעלות. זאת אומרת, אם יש מינוס, אז חייב להיות גם פלוס. כל הטבע הוא כולו סך הכול מערכת של שני כוחות בכל מיני רמות, בכל מיני צורות שפועלים עלינו. אז אם אנחנו מגלים את כוח הרע שפועל עלינו ומתוכנו, אז גם יכול להיות כוח הטוב.

חכמת הקבלה היא דווקא נקראת "חכמת הקבלה", כי היא מגלה לאדם באיזה קבלה שלילית הוא נמצא, בזה שהוא כל הזמן רוצה לקבל ולמשוך לעצמו, וזה לא בדיוק לטובתו כך לעשות. אלא יש כאן את כוח הטוב שזה כוח השפעה שיכול לאזן את כוח הקבלה, ואז בין שני הכוחות האלו הוא יהיה בהרמוניה. כמו בין פלוס לבין מינוס. מה שאנחנו מייצרים, אנחנו תמיד מייצרים על ידי שילוב של שני כוחות, כי דווקא משילוב הנכון בין שניהם אנחנו יכולים להרוויח, להצליח, להוציא איזה תועלת.  

וכך זה יהיה אם אנחנו נתקשר בינינו גם בכוח השלילי שמבדיל בינינו, מרחיק, ועושה את כל הבעיות שלנו במשפחה, בעם, בין העמים, כלפי הטבע וכלפי כל דבר. אם אנחנו נרכוש את הכוח החיובי כנגד זה, והכוח הזה הוא טמון בטבע, אבל אנחנו צריכים להוציא אותו, למשוך אותו, לדעת איך לעבוד עימו, לדעת איך לאזן את שני הכוחות האלה, אז אנחנו בין שני הכוחות האלה נתחיל להתקיים בצורה יפה וטובה. ואז כשאדם מתחיל להכיר גם את היכולת להתקרב לכוח החיובי כנגד הכוח השלילי שיש בו מלידה, אז הוא מתחיל להודות עבור הכוח השלילי שיש לו, שהכוח השלילי הוא גם טוב, רק שאני צריך גם את הכוח החיובי, ואז אני אוכל לעבוד עם שני כוחות.

זה מה שדוד המלך כתב "כי חילצת נפשי". שלפני שאדם מקבל הכוח החיובי הזה הוא נמצא רק בכוח השלילי ורע לו, רע לו באמת. ואחרי זמן די ממושך, הוא מגיע למצב שהוא מקבל גם את הכוח הטוב, ואז הוא נכנס להודיה.

טל: זאת אומרת, ההודיה מגיעה אחרי שאדם עבר תהליך של שינוי פנימי.

שינוי פנימי, גילוי פנימי, פקיחת עיניים לכל החיים, לכל התהליך שלו האישי או ההיסטוריה של כל האנושות שכך עוברת גם כן. הוא מתחיל לראות כאן יותר מאשר את החיים הפרטיים שלו.

טל: זאת אומרת, אם אני אגיד פשוט "תודה" על מה שיש כרגע, לפני שעברתי איזה תהליכים של התפקחות ואפילו איזה גילוי. האם יהיה כוח באמירת התודה הזאת, זה יעזור לי במשהו?

זה יעזור לך להתקדם ליותר רע. כי על מה את אומרת תודה? על זה שהרווחת, הצלחת בשימוש באגו שלך.

טל: אולי אפילו לא הצלחתי, אבל אני רוצה להיות בחשיבה נכונה, חיובית.

אז את לא יכולה סתם להגיד תודה. זה שקר, זו חנופה, מה זה?

טל: זאת אומרת, שאם אדם לא מרגיש בפנים שהוא מודה על מה שיש.

הוא יכול להגיד "תודה, תודה, תודה" גם זה טוב. יכול להיות שזה ימנע ממנו להיות יותר רע. אמנם אני לא יודע עד כמה שזה נכון, אבל "תודה" אנחנו אומרים עבור מה שציפינו לקבל וקיבלנו, ומימשנו משהו חשוב.

טל: מה שבעצם מבינים זה, שברגע שאדם נמצא ביותר הסתכלות של הודיה, אז הוא שם לב למה שטוב בחיים שלו, למה שחיובי. בדרך כלל אנחנו נמצאים בהסתכלות של מה חסר לי, מה אין לי, מה לא טוב לי. אבל אם אנחנו אולי קצת משנים את ההסתכלות להגיד דווקא תודה על מה שאנחנו מקבלים בחיים שלנו, אז אולי נכון לעשות את המאמץ הזה?

אולי זה נכון, ואולי זה מסתיר ממני את האמת. אולי אני עושה לעצמי בצורה כזאת חיים צבועים בוורוד, בכל טוב, ולא רואה קודם כל את הדברים הרעים שכדאי לי לראות אותם, אחרת אני נכנס לצרה. זה דבר אחד. דבר שני, אני צריך לראות עד כמה שההילוך הזה של כל הזמן לשמח את עצמו ולהיות בהתפעלות, באופוריה, מונע ממני להגיע למטרת הבריאה.

 בסופו של דבר, נכון שאני נמצא כמו מי שקיבל איזה סם. תודה רבה ששלחת לי איזו תרופה כזאת משמחת, אך מה התועלת? האם אני עושה בזה פעולה רצינית בחיי?

אורן: אז יש בעינייך תודה שהיא מועילה, ויש תודה שהיא לא מועילה? יש תודה שהיא מפתחת ומקדמת את האדם, ותודה שלא מפתחת ולא מקדמת?

כן.

אורן: אז תגדיר לי את הגבול. מהי תודה שהיא מועילה לאדם?

תודה מועילה, היא תודה שמתבססת על הכרת הרע, על תקופה מרה שבה אני גיליתי מי אני, מה אני, איזה טבע יש לי, מה אני צריך לתקן בעצמי וכן הלאה. התקופה הזאת היא חייבת להיות כתקופת בירור הרע. כמו שכתוב, "בראתי יצר רע..."

אורן: זה תהליך?

זה תהליך, שהוא נקרא "הכרת הרע".

אורן: לאורך התהליך הזה, כדאי לו לאדם להודות על מה שהוא עובר בתהליך?

כן, זה ודאי. אם הוא נמצא בקבוצה, נמצא תחת ההדרכה הנכונה, אז הוא מבין שכל החיים שלו הם בעצם הכרת הרע, כדי מתוך הרע לרצות להגיע לטוב, ולדעת איך להשליט את הטוב על הרע ולהתקיים בין שני הכוחות הללו.

אורן: מה המקום של הודיה בין הטוב לבין הרע?

שגם על הרע, אז אני נותן הודיה. כי אם אני על ידי הכרת הרע הגעתי לטוב, והצלחתי לחבר נכון בין רע וטוב, בין פלוס ומינוס, אז אני מרוויח משניהם. אני מתעלה מעליהם. אני נעשה משתמש בשני כוחות הטבע, ואז אני ממש לא מבדיל בין טוב לרע. כי בלי אור אין חושך, ובלי חושך אין אור.

אורן: אז על מה אתה מודה? על הטוב, או על הרע?

על שניהם בשווה.

אורן: מה יש להודות ברע?

איך אני בלי רע אבדיל בטוב?

טל: אם אדם נמצא בעצבות והוא לא רואה את העתיד הטוב שלו, הוא ממש נמצא באיזה חושך. איך הוא יכול להיות בהודיה על כזה דבר?

את מבשלת? תעשי לבעלך אוכל ללא פלפל, מלח, וחומצות קצת, ועוד משהו. אפשר יהיה לאכול את זה?

טל: לא.

אז אנחנו חייבים גם את הדברים המרים, כנגד דברים המתוקים. תכנסי לקונדיטוריה ותשאלי אותם, הם יגידו לך שבעוגות ממש מיוחדות שמים וויסקי, שמים קוניאק, שמים כל מיני כאלה דברים שבלעדיהם אי אפשר.

טל: אבל בדרך כלל כשאדם נמצא בכזה מצב, הוא לא מרגיש שזה תבלין קטן בתוך איזו עוגה, הוא מרגיש רק את הפלפל.

נכון. וכאן אנחנו מגיעים שוב לטוב. שאם אני כבר מבין שאין טוב בלי רע, ואין רע בלי טוב, כמו שכתוב בחכמת הקבלה שצריך אדם להודות על הרע כמו על הטוב, "ויהי ערב ויהי בוקר, יום אחד." אנחנו צריכים קודם להיכנס ללילה, לחושך, להכרת הרע, ואז אחר כך אנחנו נבדיל מה זה טוב כנגד הרע. אם אין רע, אני לא יודע מה זה טוב. יכול להיות שהטוב שלי הוא הרסני. אני צריך לראות ברע שאני עובר, עד כמה שהוא דווקא מכוון אותי לטוב הנכון, ולא שאני אהיה באיזו אשליה, באיזה סם.

אורן: אני רוצה פה לברר את הנקודה. הזכרת עכשיו שהחכמים אומרים, שאדם חייב לברך על הרע כמו שהוא מברך על הטוב.

כן.

אורן: לברך על הטוב, אני לא צריך אנשים חכמים שיסבירו לי איך. הבעיה שלי זה עם הרע. כשבא לי משהו רע ואומרים לי, תשמע, מה שעכשיו אתה חווה, משהו שאתה מגדיר אותו לעצמך כרע, יכול להיות שזה לא בדיוק רע. וגם אם לא, תודה על מה שאתה מקבל, על הכול, גם על הטוב וגם על הרע.

עכשיו, אני לא יודע מה לעשות עם כוונה כזאת, כי על הטוב אני מודה. על הרע וודאי שאני לא מודה, והייתי שמח שהשולח ייקח אותו בחזרה.

איך תרגיש טוב, אם לא הרגשת קודם רע? אתה פשוט לא מודע לזה שבלתי אפשרי להרגיש אחד ללא השני. והרע כולו הוא מיועד בחיים שלנו כדי שאנחנו נרגיש את הטוב, אחרת לא היינו מרגישים את הטוב. הרע מצייר לנו את הטוב, הוא מחזיק אותו.

אורן: הודיה זו פעולה רגשית או שכלתנית?

מתפרצת מבפנים.

אורן: מבפנים. אז כשאני מקבל רע בחיים, מה שמתפרצת בי מבפנים זו קללה. לקלל את מקור הרע בין אם זה יהיה אדם לבין אם זה יהיה היקום, בין אם זה יהיה החיים.

אז זה עדיין רע, ולא הכרת הרע.

אורן: לא הבנתי.

זה שלב שבו אתה מרגיש רע. כמו ילד, כמו תינוק שמרגיש רע. אחר כך כשהוא נהיה יותר גדול ובא איזה רע, אז הוא רואה בזה סיבה, הוא רואה בזה מטרה. יכול להיות שהוא מסכים עם הרע הזה, כי בלי זה אי אפשר להגיע לטוב.

אורן: אז הודיה, באמת צריך להודות על רע? זה אפשרי בכלל?

אם הרע הזה הוא המרכיב ההכרחי כדי להגיע לטוב, אז אני מודה על הרע כמו על הטוב. "וחשכה כאורה יאיר."

אורן: כשבא לי משהו רע בחיים, איך אני יודע אם הוא הכרחי בדרך אל הטוב, או סתם רע?

תבוא אלינו ללמוד.

אורן: הנה באתי אליך, אז אני שואל אותך. בא לי משהו רע בחיים, איך אני יודע אם זה רע שאמור לקדם אותי לטוב, ואז בסך הכול צריך להודות, או שזה סתם רע והלוואי ולא היה?

אז יש אבחון מאוד כללי, פשוט, אבל כולל. אם הרע הזה מרחיק אותך מבני אדם, זה רע, באמת רע. ואם הרע הזה דוחף אותך לחיבור עם בני אדם, זה הרע הטוב.

אורן: עוד קצת הסבר, כי לא בדיוק הבנתי.

כל הכוחות שהם מרחיקים אותך מהסביבה הטובה, הם רעים. וכל הכוחות שמקרבים אותך לסביבה טובה, הם טובים.

אורן: אז עכשיו שבא לי משהו רע, ואולי אני עוד לא יודע להגדיר אותו שהוא רע שאחר כך הוא יהיה טוב, או שהוא סתם רע שהוא רע. על כל דבר אני צריך להודות? נחזור רגע להודיה.

לא.

אורן: בין על זה ובין על זה אני צריך להודות?

לא.

אורן: אז על מה כן?

לא דורשים ממך את זה לעשות. כמו שהגברת אמרה, סתם להגיד תודה.

אורן: אז אולי לא להגיד, ואולי לא סתם. אבל הפעולה הזאת של הודיה, היא צריכה להיות לגבי כל דבר שבא לי? היא ל 100% ממה שיבוא לי בחיים?

לפי מה שאתה משיג שזה גורם לך טוב בסופו של דבר.

אורן: זאת אומרת זו פעולה שכלתנית. מתי שאני רואה, מרגיש, או מבין שמה שבא לי הוא דבר טוב, עליו אני אומר תודה.

כן.

אורן: זאת אומרת, אתה לא בא ואומר לי, תשמע, גם כשאתה מרגיש רע תגיד תודה.

לא.

אורן: כי אני לא מבין, איך לעשות כזה דבר.

לא, אני לא אמרתי לך לעשות את זה.

אורן: מצוין, אז על מה אני כן צריך להגיד תודה? רק כשאני מרגיש טוב?

רק כשאתה משיג שהרע הזה מביא אותך לטוב.

טל: אז מהו בעצם הטוב? איך נדע אם הרע הזה מוביל אותי לטוב? צריך לדעת מהו הטוב.

לא לפי הרגשה, אלא לפי השגת מטרת החיים. מטרת החיים זה לגלות את כוח החיים שהוא למעלה מהחיים שלנו, כי זה כוח החיים. להשיג אותו בזמן שאני נמצא בחיי החיים, בעולם הזה. ואפשר להשיג אותו רק על ידי שאני מתעלה מעל הרע, מעל האכזבות, מעל הדרישות של האגו שלי, מעל כל הדברים שהם באמת רעים.

טל: אז הטוב זה כשאני נעשית חופשיה מכל המנגנון הפנימי שלי, שדורש להצליח ושיהיה לי, ושיהיה לי טוב, בעצם כשאני מצליחה להתעלות מעל זה, זה הטוב?

כן.

טל: לא לגמרי הבנתי מה זה הטוב הזה, אבל נגיד שכן, איך אני עכשיו אדע אם הרע הזה הוא מוביל אותי?

לפי חיבור, או ריחוק.

טל: מאחרים?

כן.

אורן: כשאני מודה על משהו, מה זה עושה בעצם, חוץ מלעשות לי הרגשה יותר טובה? אם הודיתי, או לא הודיתי על משהו, זה משנה משהו באמת במציאות?

כן.

אורן: מה זה משנה?

זה סימן שאתה באמת הגעת להכרת הטוב. דיברנו על הכרת הרע, עכשיו מדברים על הכרת הטוב.

אורן: מה זה הכרת הטוב?

הכרת הטוב, זה שאתה מודה גם בכל הדברים הרעים שעברו עליך, עד כמה שהם ליוו אותך למצב הטוב.

טל: מה זה המצב הטוב הזה? מה יש לאדם במצב הטוב?

במצב הטוב יש לו חיבור עם האנושות, שהוא פועל לטובת כולם. שהוא מוכן באמת, קודם כל כלפי העם שלו, ואחר כך כלפי כל האנושות..

טל: זה לא איזו הסתפקות במועט, שאני מוכנה להסתפק במה שיש לי.

לא, זה לא הסתפקות. כמו שאת מספרת, זה רק בריחה מהרע. כי זה מוריד את הבעיות.

טל: אז המצב הטוב הוא לא שיש לי מעט ואני מסוגלת להיות בהודיה על זה, אלא שאני מגיעה למצב שאני לא תלויה בעצם באני שלי כדי להודות.

את מרגישה שאת תלויה בכולם, וכולם תלויים בך, ואז בצורה כזאת את באמת פותחת לעצמך את האופקים החדשים. ואז את יכולה עליהם להודות, כי הגעת לחיים שהם למעלה מהחיים הבהמיים.

אורן: יש קשר בעינייך בין הודיה לבין נתינה?

כן.

אורן: מה הקשר?

הנתינה זה הכוח ההפוך מהאגו שלנו, שאליה אנחנו צריכים אליו להגיע. ובלאזן קבלה והשפעה או קבלה ונתינה אנחנו יכולים להגיע למצב שאנחנו מאוזנים, ובונים כך מערכת הדדית יפה, טובה, בהתקשרות בינינו, בין כל בני האדם. ובצורה כזאת שאני מגיע להבנת המציאות, להבנת המערכת הכללית, אז אני נכנס להודיה.

אורן: אם אני רוצה ללמד את הילד שלי להתייחס נכון לחיים, מה אני צריך להסביר לו לגבי הודיה?

רצוי בכל זאת גם אותו להכניס למסגרת, כדי שהוא ילמד משם שפעולות קבלה ונתינה הן צריכות להיות שקולות לטובת הכלל, שהוא גם מרכיב מהכלל.

אורן: ואיך זה קשור להודיה? ומה אני אומר לו על הודיה?

ואז, במידה שהוא משיג את המערכת הזאת, אז הוא מתפרץ בהודיה.

אורן: הבנתי. המילים האלה, "מתפרץ בהודיה", היא לא פעולה, אלא היא תוצאה מהרבה פעולות אחרות שמביאות אותי לאיזון בין קבלה לנתינה, לחיבור עם הסובבים אותי, להבנה שאין רע ואין טוב, שזה שני הפכים כמו פלוס ומינוס, ואז, כשאני בונה לעצמי מערכת רגשית כזאת שהיא בעצם ראייה חדשה של המציאות, באינטראקציות נכונות עם האנשים הסובבים אותי, כתוצאה מתהליך כזה מתפרצת בי הודיה.

לכן כתוב "כי חילצת נפשי.", "כי".

אורן: אם את ההודיה הזאת הבנתי, אז היא תוצאה של תהליך.

כן.

אורן: בתחילת התהליך, או איפה שהוא פה בדרך, האם אני נדרש להודות על משהו? לפני שהתוצאה מתפרצת בי, ואז אין לי בעצם דרישה, כי זה נולד מעצמו.

כן, בכל זאת אתה הולך בדרך.

אורן: אז על מה אני צריך להודות?

על זה שמטפלים בך הכוחות העליונים.

אורן: ועל זה אני צריך להודות מתי? כשבאים לי דברים טובים? כשבאים לי דברים רעים? כשאני מבין מה קורה אתי? כשאני לא מבין? מתי כן, מתי לא?

בכל מצב להשתדל להיות למעלה מההרגשה, ולגלות שאתה נמצא בטיפול.

אורן: בטיפול של מי, דרך אגב?

כוח הטוב וכוח הרע. שני כוחות פועלים בטבע.

אורן: אז על מה אני מודה?

על זה שהם באים אליך, נכללים בך באיזון, ואתה יכול על ידי שניהם ללכת קדימה כמו על שתי רגלים.

אורן: מה אדם עושה כשהוא מרגיש רע ואומרים לו חכמים כמוך, תשתדל בכל מצב להודות על זה שיש כוחות עליונים שמטפלים בך. "אבל אני מרגיש רע, ואני שומע עכשיו מהמסך, תשתדל להודות שבכלל מטפלים בך. גם כוח טוב, גם כוח רע, אבל מטפלים בך, מקדמים אותך. תגיד תודה. יש כאלה שבכלל לא מטפלים בהם. בך מטפלים". אבל אני מרגיש רע, אז מה אני עושה עם זה? מה אני עושה עם הדברים שלך פרקטית?

פרקטית אתה בורח לעשירייה שלך, לקבוצה שלך, לסביבה הנכונה שלך. כי רק בסביבה הזאת אתה יכול לקבוע מה זה טוב ומה זה רע, ולמשוך את הכוחות הנכונים.

אורן: הבנתי שאתה אומר שאני צריך להיעזר באנשים נוספים שהם יסבירו לי את מצבי, שאני לא מבין מה יש להודות בו. זה מה שאמרת?

אתה צריך לברוח לקבוצה שבה טמון כוח הטוב. ואז על ידי כוח הטוב הזה שאתה תמצא שם, אתה תאזן את הרע שאתה מקבל באופן פרטי.

אורן: זאת אומרת, אין לי מה לאכול את עצמי על זה שאני לא יכול להודות על דברים רעים שבאים אלי?

לא.

אורן: אז מה כן?

לך לקבוצה.

אורן: קבוצה זה אנשים נוספים שנמצאים בכזה תהליך?

כן. קח מהם כוחות. בהתכללות איתם אתה תקבל מהם כוחות, ואז אתה תוכל לאזן את הרע, ולהודות גם על הטוב וגם על הרע יחד. כי בלי זה לא תגיע לאיזון טוב ורע, זאת אומרת להעלאת מדרגה יותר גבוה.