חיים חדשים - תוכנית 822 - האם יש שכר ועונש?

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: היום אנחנו רוצים לשוחח עם הרב לייטמן על אחד הדברים המשמעותיים ביותר בחיים שלנו, שכר ועונש על המעשים שלנו, ואיך הם משפיעים על מה שאנחנו חווים במציאות בחיי היומיום, עלינו ועל הילדים שלנו.

טל: זה באמת נושא מהותי. אנחנו כל הזמן עסוקים בלוודא שיהיה לנו טוב, שנקבל שכר, שנצליח, שלא יקרה לנו שום דבר רע. המאמץ התמידי הזה מאוד מתיש, אבל אולי אנחנו יכולים ללמוד משהו איך לעשות את זה נכון.

יש מקומות שזה מאוד פשוט, אם ניגע במשהו חם נקבל כוויה, את זה אנחנו מבינים. אבל יש אזורים בחיים שזה לא כל כך ברור. לפעמים אנחנו מאוד מאוד מתאמצים והמאמץ שלנו מוביל לתוצאות טובות בעבודה, בלימודים בכל מיני תחומים, ולפעמים אנחנו נשקיע את אותו מאמץ ולא נצליח, ולא ברור אפילו למה. בזוגיות יש איזו אמירה כזאת, שאם מצאת את הבן אדם הנכון, לא משנה מה תעשי זה יהיה בן הזוג שלך. ואם זה הבן אדם הלא נכון, לא משנה מה תעשי זה לא יצליח.

לפעמים אנחנו מרגישים שהתוצאות של המעשים הם לא באמת בידיים שלנו. אנחנו רוצים היום להבין האם יש קשר בין הפעולות שלנו לבין התוצאות שאנחנו מקבלים בחיים.

זה נושא מאוד לא פשוט מפני שזה עניין נסתר. על כל דבר אנחנו כן מקבלים שכר או עונש, אבל האם עונש זה כמו שכר ושכר זה כמו עונש, מי יודע. כי בטוח אנחנו נמצאים במערכת, במערכת הטבע. זו מערכת קשוחה, מערכת שעל כל רצון, מימוש הרצון, פעולה, דיבור, מעשה, בכמה שלא יהיה, בכלל בכל צורה שאנחנו עושים משהו בתת הכרה או בהכרה, בכוונות למיניהן, ברצונות למיניהם, לא חשוב מה, בכל דבר אנחנו משפיעים על המערכת, והמערכת בחזרה מגיבה אלינו.

אנחנו נמצאים כמו בקורי עכביש, כך נמצאים כולם. הבעיה שאנחנו לא מרגישים את הרשת הזאת אבל בטוח שעל כל דבר יש לנו או שכר או עונש.

טל: מה זו המערכת הזאת שאנחנו בקשר איתה?

זו מערכת שכולה נקראת המציאות, או העולם, אבל העולם האמיתי לא מה שאנחנו רואים, כי אנחנו רואים רק סגמנט, חלק מאוד מאוד קטן ממנו. ולכן אנחנו לא יכולים לפי החלק שאנחנו מזהים, שהחלק שאנחנו מזהים במערכת הכללית נקרא העולם הזה, לפי החלק הקטן הזה אנחנו לא יכולים לתאר מהי המערכת, ומה מהות הפעולות שלנו ואת התגובות עליהן אנחנו לא יודעים. זאת אומרת אני פועל, אני עושה משהו, אני לא יודע איך בדיוק אני משפיע על המערכת, ואני גם לא מרגיש תגובה בצורה המלאה, השלימה, האמיתית וכן הלאה. וכאן זו כל הבעיה, היא נקראת הסתרה. הבעיה היא ההסתרה, שכל המערכת היא נסתרת ממני ואני לא יודע איך אני משפיע עליה ואני לא יודע איך היא בחזרה משפיעה עלי.

לכן עניין של שכר ועונש הוא לגמרי לא ברור, לא מובן, אנחנו לא יכולים לחקור אותו. וכאן הבעיה היא לא רק שהמערכת נסתרת, אלא ככל שאנחנו יותר ויותר חוקרים את מערכת הטבע על ידי כל המדעים שלנו, אנחנו רואים שנכנסים לממדים יותר פנימיים, עמוקים ופחות מובנים. הטבע לא מתבהר לנו כמשהו יותר ברור, אלא ההיפך, משהו יותר מעורפל, ואין סוף לזה.

ולכן, יש כאן בעיה גדולה אם על ידי המדע אנחנו נגלה אי פעם משהו. פעם חשבנו שעל ידי פסיכולוגיה, את פסיכולוגית ואת מבינה שניסינו לעשות זאת ומהר מאוד גילינו שזאת לא הדרך, כי שם אנחנו באמת מיד נכנסים למשהו לא ידוע ולא ניתן למחקר הבריא.

אם אנחנו מדברים על חכמת הקבלה, חכמת הקבלה אומרת לנו שדי לכם לחקור את העולם החיצון, כי העולם החיצון זה מה שאתם מתארים בתוככם, מתוך חמישה חושים, מתוך זה שאתם משפיעים על משהו, על חלק מהמערכת. והחלק הארי של המערכת נגיד 99%, אתם לא מכירים, אתם לא יודעים. ולכן כדאי לכם להתאמץ לגלות את המערכת הפנימית, את המערכת החושית שלכם, האם אפשר להרחיב את החושים שתרגישו, שתגלו את כל המערכת או לפחות עוד קצת ועוד קצת, אבל ממש תגלו, לא להיות בהזיות למיניהן. ואם תתחילו לגלות את המערכת, בהתאם לזה תתחילו להרגיש יותר מה זה שכר ומה זה עונש, מה באמת קורה עם הפעולות שלנו, איזה מהן אנחנו יכולים לקבוע שהן טובות ואיזה רעות, ואת הכול נקבע בצורה יותר נכונה. כי מה שעכשיו נראה לי שכר ועונש, יכול להיות שזה כמו לילדים קטנים, שאם אני מביא לו עוגה מתוקה ובקבוק קולה גדול בשבילו זה שכר, אבל אני יודע שזה בעצם לא נכון, שלמערכות הגופניות שלו זה עונש, זה שלילי ולא חיובי.

לכן תלוי מי שופט. האם אנחנו יכולים כל פעם לעלות לדרגה יותר עליונה כמו אימא כלפי הילד, שהיא שומרת שהוא יהיה שמור מכל הבעיות, והיא לא תיתן לו דברים מזיקים, ומה שבשבילו שכר, בשבילה זה העונש. וככה איך אנחנו יכולים כל פעם לבדוק את עצמנו מקומה יותר עליונה על עצמנו, ולפי זה לחקור ולהחליט מה זה שכר ומה זה עונש באמת.

חכמת הקבלה מאפשרת לעשות את זה, אמנם צריכים להשקיע הרבה כוחות, ואז אנחנו באמת מגלים שזה הפוך. כמו עם הילדים, שמה שנראה לנו עכשיו שכר זה העונש, ומה שהעונש זה דווקא שכר. זה מפני שאנחנו נמצאים במערכת שקרית שהיא כולה האגו שלנו, הרצון ליהנות, וכל המציאות, כל המערכת היא פועלת לפי חוק אחר, חוק של השפעה כללית הדדית כמערכת אינטגרלית. כל חלק פועל בהתאם ובתאום מושלם עם כל יתר החלקים, ואף אחד לא עושה חשבון לעצמו במערכת ההיא אלא רק עבור כל המערכת, ומה שלטובת המערכת הכללית זה נקרא שכר לכל החלקים, ומה שלטובת חלק אחד שהוא מנוגד לכל המערכת, זה נקרא העונש.

ולכן ככל שאנחנו מתקדמים בעצמנו להיות כלולים במערכת ההיא בצורה הנכונה, אנחנו נשנה את מושגי שכר ועונש, שלטובת המערכת זה השכר ולטובת האגו שלי שהוא מנוגד למערכת זה העונש, וכך אנחנו מתקדמים. זה בעצם בכללות. וגם שמתגלה בדרך השכר והעונש בפעולות שלי, ביחסים שלי עם אחרים.

אני כבר לא מדבר על חכמי הקבלה, אנשים שמתעסקים בקבלה, הם מקבלים את זה בצורה אחרת. היחס שלהם על מה שהם מקבלים הוא שהם מקבלים הכול שזה כביכול מגיע להם מהמערכת עצמה. ואם באים אליהם בכל מיני טענות ובעיות ורוצים להשפיל אותם, הם מקבלים את זה כמערכת שמגיבה על משהו, שרוצה לקדם אותם. הם לא מייחסים את זה לאדם מיוחד אלא למערכת הכללית. ואז יוצא שמה שנראה למישהו אחר כשרוצים להשפיל אותו שזה העונש, אצלנו זה לא עונש אלא זו העבודה שאנחנו צריכים לעבוד איתה עד שאנחנו מרגישים בזה שכר.

טל: איך זה יכול להיות שלקבל בושה, מצב של כישלון, כשמתייחסים אליך בצורה לא טובה זה שכר?

אני נמצא במשך שנים תחת ביקורת מאוד גדולה מצד כל מיני מערכות חברתיות. חוץ מהתלמידים הקרובים, שעליהם אני לא יכול להגיד, אבל מכל היתר אני ודאי שמקבל תגובה שלילית. לא מבינים אותי, חושבים שאני הזוי, שאני שקרן, שאני גנב, שאני רוצה לשלוט לפחות עם הדעה שלי אם לא פיסית על כל העולם, שאני רוצה לקבוע לכל העולם איך הוא צריך להיות, היינו זו שליטה, וכן הלאה. אבל חוץ מזה שאני כבר רגיל לזה, זה ברור, אני מבין שאת הצורה הזאת של היחס כלפיי אני מקבל מהמערכת. אלה לא אנשים פרטיים שיש להם בחירה חופשית וכך הם מתייחסים, אלא זו המערכת שכך מתייחסת אלי ולכן אני צריך לקבל את זה. ובזה אני צריך להרגיש את עצמי בגלות ושהיחס שלהם אלי נכון כי הוא עוזר לי לתיקון. כי אם אני אתקדם לתיקון אני ארגיש את כל הדברים השליליים האלה בצורה חיובית, ואני מרגיש את זה כשלילי מפני שאני עדיין פנימית לא מתוקן.

השכר והעונש למי שרוצה לקבל את זה בצורה האגואיסטית הטבעית שלו, זה הפוך לגמרי ממי שרוצה להתקדם ולפענח את זה בצורה אחרת, בצורה למעלה מהאגו. לכן אנשים שרוצים להתקדם, שרוצים להתעלות למעלה מהאגו שלהם, הם מקבלים את כל ההשפעות השליליות כלפיהם כמו הזדמנות להתעלות למעלה מהאגו ובצורה כזאת לקבל את זה כשכר.

למה שכר? כי מטפלים בו בצורה יפה, עדינה, כמו אמא שמטפלת בילד קטן כדי ללמד אותו כל מיני חוקי הנימוס וכן הלאה.

טל: במקום לתת לך בקבוק קולה עם סוכר, קיבלת משהו שנחשב בריא לך.

כן, זה מאוד בריא. לקבל מכות זה מאוד בריא.

טל: דיברת על איזשהו תיקון. מה זה אומר?

שההשפלות האלה צריכות להביא אותי לא למצב שאני מתנגד ומעמיד את עצמי כנגד, אלא אני צריך לראות במה זה פוגע בי, באיזה תכונות, באיזה מחשבות, באיזה רצונות. ואני צריך לתקן את הדברים האלה איפה שאני נפגע, ודווקא בהם אני צריך להתעלות מהמצב האגואיסטי, כי בטוח שאני נפגע מזה כי שם עדיין שולט איזה חשבון לעצמי, ולעלות לחשבון יותר עליון.

אורן: בסופו של דבר אתה כן שואף לקבל יחס טוב מהמערכת?

לא, אני שואף לקבל יחס טוב כמדד שאני בתוכי מתוקן, ולא שהאנשים האלה שנמצאים מחוצה לי הם יתקנו את עצמם. ובצורה כזאת ש"כל הפוסל במומו פוסל", כשאני אתקן את עצמי אז אני לא אפגע, והמערכת תהיה מסודרת בצורה כזאת שהם גם לא יבואו אלי בטענות ובדרישות.

יש כאן עוד מה להוסיף, הדברים הם לא כל כך שטחיים כמו שאני יכול להסביר במסגרת השיחה הזאת.

אורן: אני רוצה לעשות מעבר קדימה. תיארת בדקות האחרונות איך אתה מתייחס לחיים, אבל אתה אדם ברמה מאוד גבוהה, וגם אני וגם ציבור השומעים לא נמצאים במקום הזה. לכן אני רוצה שנחזור לרמה שבה אנחנו נמצאים, אמרת שכך חכמי הקבלה מתייחסים לחיים.

אתה מדבר על האדם הרגיל שברחוב?

אורן: כן, אדם מן הישוב שעכשיו מתבונן בנו. הבנתי עד כה כזה דבר, השתמשת בשתי הגדרות מתחילת התוכנית שאני מנסה עדיין להבין אותן. נתת דוגמה של ילד ואמא, הילד רוצה בקבוק קולה גדול ועוגה גדולה, אם הוא מקבל את זה בשבילו זה נקרא שהוא קיבל שכר טוב מאמא, ואם היא מונעת את זה ממנו זה נקרא שהיא מענישה אותו. הבנתי את הדוגמה הזאת טוב. מה שלא הבנתי, אמרת שאנחנו נמצאים בתוך מערכת "שקרית", ובגלל שאנחנו נמצאים במערכת שקרית אנחנו באיזו הופכיות ממערכת אחרת גדולה. כאן קצת הלכתי לאיבוד, בציור הזה, בחיים שלנו אני כאילו הילד, ומי זו האמא במשל הזה שנתת של אמא וילד? אני רוצה קולה ועוגה, ויש אמא שיודעת שזה לא טוב לי,  מי זאת האמא?

 המערכת.

אורן: מה זה "המערכת"?

 המערכת זה הטבע, הטבע זו האמא.

אורן: כלומר?

 אלה החוקים והמשפטים הטבעיים שבהם אנחנו קיימים, שכך אנחנו ברואים וכך אנחנו מתנהגים. והמערכת עצמה בצורה קפדנית, איטית, הדרגתית מטפלת בנו ומחנכת אותנו איך נכון להתייחס למציאות. איך לאט לאט להכיר את אותה המציאות ולפתוח עיניים, לפקוח עיניים ממש, כך שאנחנו נראה את המציאות האמיתית. כמו ילד קטן, מה הוא רואה? קצת מכל העולם, זה מאוד שטחי, מאוד קטן ויותר מזה הוא לא רואה.

מערכות של הנהגה והשגחה, של המדינה ושל העולם, הוא לא יודע את כל הדברים האלה, איך פועלות כל מיני מערכות, אפילו אדם ברחוב אם תדבר איתו, לא יודע איך המדינה בנויה, איך היא מפעילה את עצמה ואת המערכות למיניהן. הוא לא יודע, הוא יודע את מה שקשור אליו, יש זבל ליד הבית שלי, אז העירייה לא בסדר, בצורה כזאת. אנחנו צריכים להבין שאנחנו צריכים להכיר את המערכות האלה לאט לאט. כמו כשאדם גדל והוא צריך להכיר את המערכות של המדינה, אז אנחנו צריכים להכיר את המערכות בטבע שמטפלות בנו.

אורן: השוות את המערכת הזאת בדוגמה שלך לאמא.

 כן. למה?

אורן: יש לי שאלה על הדימוי הזה. כי אמא זה הדבר הכי חם, מחבק, ואוהב שיש לבן אדם בחיים. אני יכול להגיד, אפילו שאמא שלי נפטרה לפני 20 שנה, זה לא משנה.

 ברור.

אורן: זה מין קנה מידה כזה של אהבה שלמה. אם אני מסתכל על החיים שלי, אני לא מזהה שהמציאות או החיים או העולם, איך שלא תקרא לזה בנמשל שלך, שיש משהו שמחבק, אוהב, ועוטף, אני מזהה פחות או יותר מכות מימין ומשמאל. אז איך אפשר להשוות את המנגנון הזה שאמרת קודם שמחנך אתנו, שיש מערכת שמחנכת אותנו לאמא. אני לא רואה שהיא אוהבת אותי כמו אמא.

אני מבין, אבל אתה מתייחס לטבע כמו לאמא שאוהבת אותך לפי הבנתך, והאם זה נכון? תלוי איך אתה מבין את האהבה של אמא. אני מבין כך, שאם ישנה מטרה ואני צריך להגיע אליה בהתפתחות שלי, אז אמא צריכה כל הזמן לדאוג שאני אהיה מכוון למטרה. כי במצב הנוכחי לפי האגו שלי אני נמצא ברע, וכמה שיותר מהר אני צריך לצאת מהרע הזה ולהגיע לטוב.

ולכן אמא מסדרת לי את כל הדברים. היא לא דוחפת אותי בכוח על ידי איזה מקל חד אבל היא נותנת לי רק את האפשרות הזאת להתקדם, ואני צריך להבין אותה. זאת הבעיה, שאנחנו לא מבינים איך הטבע מנהל אותנו. ברגע שאנחנו מתחילים להבין וכל הזמן להיות קשורים לתהליך הזה, ושאני אזהה איפה האמא, מה היא רוצה ממני בכל רגע ורגע, בכל מצב ומצב, לאן היא מכוונת אותי, מה אני צריך עכשיו לעשות, ואיך אני צריך עכשיו לחשוב. לחשוב, אני לא מדבר על יחסים עם האנשים בשטח שלי, ככה בשטח, אלא יותר כלפי ההתפתחות, איך אני צריך לקבל את העולם, איך אני צריך להתנהג ביחס למה שקורה לי מהעולם, לשנות את היחס שלי בהבנה שלי, ולהגדיל כל הזמן את המודעות שלי.

אם אני כל הזמן בצורה כזאת חושב ש"אין עוד מלבדו", הכוונה שאמא כל הזמן מטפלת בי ותמיד ב"טוב ומיטיב", יוצא שאני בזה מגיע למצב שאני כל הזמן נמצא בהתפתחות הרצויה ובהחלט מבצע כמה שאפשר. יכול להיות שאני טועה לפעמים ומרגיש את הגבולות, נתקע כאן ימינה, כאן שמאלה וממשיך בכל זאת ישר. אז אם כך אני נמצא בטיפול נמרץ ומגיע למטרה.

אורן: האמא הזאת היא כאילו אמא מוסתרת כזאת, נכון?

 זה הטבע שלאט לאט אני מגלה אותו, או אותה מערכת שאני מגלה אותה. לפי מה? לפי ההתנהגויות שלי, לפי התנגשויות שלי עם המערכת הזאת, את זה עשיתי נכון, את זה לא נכון, ומה זה שכר ומה זה עונש?

אורן: זאת השאלה הבאה שלי. יש פה איזו מערכת שאני צריך להבין אותה, לגלות אותה, לעכל אותה יותר ויותר והיא כמו אמא, היא מחנכת אותי. אתה אומר, קודם כל קבל את זה כאיזו הנחת יסוד בתוך התמונה הזאת, יש פה מערכת שהיא כמו אמא טובה, היא מכוונת אותך למקום הכי טוב שלך. אתה לא רואה את האמא, אתה לא בדיוק מבין את ההכוונות.

 נכון? זה הסטטוס?

 כן.

אורן: בתוך הסטטוס הזה, שכר ועונש מה זה? הם קיימים, הם לא קיימים? הם קיימים רק אני לא מבין אותם? מה קורה? יש פידבק? אמרת שיש איזשהו מקום שאליו היא רוצה לקדם אותי, אז כנראה שיש.

 כן, אבל אנחנו כבר לא מדברים על אדם שנמצא ברחוב.

אורן: המערכת הזאת פועלת על כל אדם באשר הוא, לא?

 כן, אבל אם הוא רוצה לדעת ולהתנהג נכון אז הוא כבר צריך את חכמת הקבלה.

טל: אנחנו מתוכנתים בחברה שלנו שטוב זה הצלחה, זה שיש לי בן זוג, זה שיש לי משפחה, זה שהצלחתי בעבודה שלי, זה שהצלחתי. אפילו בריאליטי הכול מבוסס על מנצחים ומפסידים, מי שמנצח הרוויח ומי שהפסיד מסכן, נכנס לדיכאון. זה התכנות שלנו, זה השכר, להצליח, להיות הכי טוב, הכי נחשב, הכי עשיר. איך משנים במשהו את הדבר הזה?

 לא יודע. על ידי מה משנים? על ידי זה שרואים שהעולם לא מצליח. על ידי זה שרואים שאנשים נכנסים לדיכאון. שאנחנו מתפתחים ומתוך ההתפתחות שלנו נשארים בלי עבודה. שאנחנו משנה לשנה נשארים יותר עניים, יותר מתוסכלים. על ידי זה אנחנו רואים האם אנחנו מתנהגים נכון או לא. לא צריך להיות יחס כזה מאמא, זה סימן שאנחנו מתנהגים לא נכון. אנחנו נמצאים במערכת, זה ברור, בטוח, במערכת סגורה, אינטגרלית, אם אנחנו מתנהגים נכון, אנחנו צריכים לקבל פידבק נכון.

אורן: זה נקרא שכר? פידבק נכון זה שכר?

 כן.

טל: מה זה פידבק נכון?

 שאני מקבל ידיעה האם אני מתקדם נכון ועד כמה שאני צריך להגיב הלאה על המערכת ובאיזו צורה. פידבק נכון זה שמלמדים אותי, כמו אמא שמלמדת אותי, "תעשה בני כך ולא כך" וכן הלאה. אני צריך להרגיש את ההתנהגות שלה בחזרה, זה נקרא "פידבק" ושאני אבין את אותו יחס.

טל: אם הצלחתי בחיים?

 אני לא יודע מה זה הצלחתי, אולי זה לא הצלחתי. הצלחתי להגיע לעוגה מתוקה ולבלוע אותה כולה?

טל: כן.

 מה זה "הצלחתי"? את שואלת כמו בת מפונקת, "אני רוצה את העוגה", בוכה והכול. וההצלחה זה שתקבלי את זה?

אורן: אז מה זו הצלחה?

 הצלחה היא לדעת את הכוונות, הרצונות והמטרות של אמא, של הטבע, להשתלב עם המערכת הזאת ולהגיע ל"דביקות" מה שנקרא. זאת אומרת לעבודה הדדית עם המערכת כך שאנחנו מתפתחים ומגיעים למצב שאנחנו הופכים להיות במודעות שלנו, במעשים שלנו, ברצונות ובפעולות כחלקים פעילים נכון, שמבינים מה הם עושים ונכללים במערכת בצורה ריאלית, טובה. זה נקרא אמא.

כמו שאמא רוצה שאני אהיה גדול, מבין, מרגיש, מכובד על כולם, מתייחס לכולם נכון ושהם כולם יתייחסו אלי נכון. זאת אומרת ממש כך, זה מה שאנחנו צריכים. אבל זו לא מערכת שאני נמצא בעבודה, בבית, ברחוב, באוטובוס, בכל מיני מקומות. לא, זו המערכת הכללית של כל המציאות, ואנחנו רואים לפי ההתפתחות האנושית היום, אנחנו מזהים שאנחנו מיום ליום, משנה לשנה מתרחקים מהבנה טובה של המערכת והעולם שלנו, והחברה שלנו נעשית יותר ויותר גרועה. זה סימן שאנחנו לא מבינים מה אמא רוצה מאיתנו.