Left Sidebar Content

חינוך, הורות והוראה

טיפול משפחתי בהורה מבוגר

כשההורים מגיעים לגיל מבוגר וצריכים עזרה, עלולות להתעורר בין הילדים מריבות. איך להתמודד עם כזו סיטואציה כדי להבטיח להורה את הטיפול המסור ביותר?

סיפור מקרה: אימא בת 80, שלושה ילדים בעלי משפחות. הם לקחו כבר לפני מספר שנים עוזרת שבאה ומטפלת בכל ענייני האוכל, הניקיון וכדומה, אבל בשנה האחרונה מצבה הרפואי של האם הידרדר ונדרשה מעורבות גדולה יותר של הילדים, לקחת אותה לבדיקות רפואיות, בירוקרטיה מול מוסדות, ועוד. האחות הגדולה גרה קרוב לאם, וגם קשורה אליה מאוד, ועליה נופל רוב הנטל. האח נושא משרה בכירה, ובקושי יש לו זמן למשפחה שלו. האחות הקטנה גרה יחסית רחוק ומטבעה מבולגנת, ולמרות המאמצים שלה לבוא כמה שיותר, הדבר לא יוצא לפועל. ככל שהנטל מתגבר, מתחילה להיווצר תחושה שכל אחד זורק את האחריות על האחרים, מצטברים תסכול וכעס גדול, והיחסים מידרדרים.

נתחיל בראייה כללית של עניין התמיכה בהורים מבוגרים. ראשית, אם היחס להורים לא בא בצורה חמה, באהבה ובהסכמה מהילדים, אז אין מה לעשות, כי ההרגשה שחייבים לטפל בהורים כמשהו יקר מאוד, הייתה צריכה להתחיל לא מעכשיו, אלא כבר בחינוך שספגו בילדות. שנית, מדור לדור החיים מנתקים יותר בין הורים וילדים, וגם נעשים תובעניים מאוד, ולכן אין מה להשוות את המציאות של היום למה שהיה בעבר. שלישית, ההורים טיפלו בילדים במסירות אין קץ, וברור שהילדים לא יצליחו להחזיר טיפול ברמה כזו, אבל צריך להשתדל עד כמה שיותר. רביעית, אם ילדים לא מסוגלים להעניק להוריהם טיפול נאות, אז כמובן שבמקרה הצורך עליהם לממן בית אבות.

בכל הנוגע לשוויון בנטל בין האחים, קשה מאוד למדוד את הדברים. כל אחד מרגיש את אימו אחרת, לכל אחד יש אופי אחר, עבודה אחרת, כל אחד גר בעיר אחרת ומקיים משפחה משלו שאולי לא מאפשרת לו להקדיש תשומת לב לאימו באותה מידה כמו האחרים, וכן הלאה. כל כך הרבה משתנים יכולים להיות פה, ולכן אי אפשר להגדיר נוסחה לשוויון. אף בית משפט או אדם חכם לא יצליחו להגדיר חלוקה שתגרום לכל הילדים להרגיש שבעי רצון, ותמיד מישהו ירגיש מקופח.

מה שכן כדאי לעשות הוא לשים את כל המטענים הרגשיים בצד, ולעשות ישיבה משפחתית בין הילדים. מטרת הישיבה תהיה לרשום לפנינו מה אנחנו צריכים לעשות, כדי לתת לאימא הרגשה שהיא נמצאת במרכז תשומת הלב, ממש בתוך הלב החם שלנו. אחרי שנגדיר את כל הפעולות הדרושות, כל אחד יבדוק מה הוא יכול לקחת על עצמו, ואנחנו נרשום זאת בדיוק. אם יישארו דברים לא מכוסים, אולי נחליט לקחת שירותים כאלה בתשלום. אחרי שחילקנו בינינו את כל המטלות, וכל אחד רשם לעצמו מה בדיוק עליו לבצע ומתי, עליו לדאוג להשלים את חלקו בהקפדה יתרה. מטבע הדברים, פעמים רבות יש מישהו שלוקח על עצמו יותר מהאחרים, ויכול להיות שנוכל לפצות אותו בדרך כלשהי. 

ישיבה כזו צריכה להתקיים מעת לעת, כדי לראות איפה אנחנו עומדים, לראות במה הצלחנו ובמה פחות, מה לפנינו ואיך אנחנו מחלקים בינינו את המשימות הבאות.

הגישה שאיתה צריך להגיע לישיבה המשפחתית היא שאנחנו באים לברר איך להגיש לאימא את הטיפול המסור ביותר, ובצורה כזו שנוכל באמת להחזיק בה, ולא שכבר מחר יתחילו תקלות בתפקוד. כדי למנוע חיכוכים, חשוב להתמקד בדיבור על הטיפול באימא, בלי לערב חשבונות קודמים ובלי לזלוג לאלף ואחד נושאים אחרים. כמו כן, לישיבה לא כדאי לצרף אף אחד מלבדנו, האחים. אחרי שסיכמנו בינינו את הדברים, כל אחד יעדכן את בני ביתו במחויבות שלו כלפי אימו.

לסיכום, חשוב שנברר הכול בצורה בריאה, עניינית ומעשית, עם חשבונות של זמן, כוח וכסף, ובלי לערב רגשות מיותרים. כך יש תקווה שהדברים אכן יתבצעו לאורך זמן, ואימא תקבל מאיתנו את הטיפול הכי יציב ומסור שיכול להיות.

המאמר מבוסס על ריאיון עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שיחה 1286 כחלק מסדרת התוכניות "חיים חדשים" המשודרות בערוץ 96 ב-HOT ובאתר "קבלה לעם" - www.kab.co.il

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content