Left Sidebar Content

זוגיות | נשים - זווית אישית

שיחה ממתינה מלמעלה

אדם המעוניין להתפתח ולגדול מבפנים, יגלה בדרך שהוא נאלץ לא פעם לדלג מעל משוכות שונות, שמהוות בעצם קרש קפיצה, או אולי דלתות קסמים, אל עבר מצבי תודעה מתקדמים יותר. הפרעות אלו באות מכיוון שבלבנו נמצא מעין מחסום פנימי, שמונע מאתנו לראות את התמונה האמתית.
מאת: עבדת אבואב

המונח "הפרעות" נטבע בראשית ימי החסידות על ידי גדולי המקובלים - הבעל שם טוב ותלמידו המגיד ממזריטש. מונח זה משמש לכינוי מצבים שונים העוברים על האדם הפוסע באופן הכרתי אל גילוי הטבע העליון.

המקובלים, בעלי ההשגה הרוחנית, מתארים את "מקום העבודה" הרוחני שלנו כמרחב שבו קיים כוח אחד בלבד. הכוח הזה לדבריהם הוא בעצם בלתי משתנה, וטבעו הוא אהבה ונתינה חלוטה (מבלי לקבל תמורה). מטרתו היא אחת, להביא את כולנו למצב שבו נהיה ב"דבקות" עמו. מצב הדבקות הוא מעין קשר של אהבה שנרקם בין שני אהובים, הבורא והנברא, כששניהם נמצאים בנתינה שווה אחד כלפי השני.

מישהו פעם אמר שההנאה הגדולה ביותר נמצאת דווקא בליבו של האוהב ולא של הנאהב, כפי שהורגלנו לחשוב. אדם שמעוניין להתפתח ולגדול מבפנים, ובוחר להכיר ולדמות את תכונותיו לתכונתו של האל, מגיע אל דרך בה הוא נאלץ לדלג לא פעם אחת מעל משוכות שונות, שמהוות בעצם קרש קפיצה או אולי דלתות קסמים אל עבר מצבי תודעה מתקדמים יותר.

מילת הקסם - שינוי היחס הפנימי

השמש תזרח בכול בוקר, ולא משנה באיזה מצב רוח או באיזה מצב רגשי אנו נמצאים. את העובדה הזאת אנחנו מקבלים כדבר מובן מאליו כי ברור לנו שהשמש היא למעשה חלק ממערכת שפועלת לפי חוקי טבע קבועים, ושזה יהיה טיפשי לחשוב שאנו יכולים לפנות בתלונות לגבי זה. לא משנה כמה היינו רוצים שזה יהיה אחרת, גם הטבע העליון, בדיוק כמו השמש, לא משתנה או מתכופף כלפי האדם. מי שהגיע להשגה רוחנית מתמצת את התופעה הזו במשפט: "אני הויה לא שניתי". כך שהכתובת היחידה לשינוי היא למעשה בעצמנו בלבד.

אין ספק שאקסיומה כזו יוצרת בנו התנגדות הפנימית. מצד אחד פועל עלינו חוק טבע עליון בלתי משתנה, ומצד שני אנחנו מתעקשים לעמוד על מקומנו לנוכח רצונו לפתח ולדחוף אותנו לרמת מודעות גבוהה יותר, שעל ידה נגיע אל מדרגתו.

הפער הזה בין שני המצבים מורגש בתוכנו כ"הפרעה". מעין אבן נגף טורדנית שמכשילה אותנו בדרך אל מילוי השאיפה שלנו. אך האמת היא, שכל התהליך עצמו וכל הדרך של כל אחד מאתנו נוצרו אף הם על ידי מתכנן הטבע, ולכן הם מחושבים עד לפרטי הפרטים הקטנים ביותר, כדי לכוון אותנו לקראת מטרת חיינו הגדולה ביותר - גילוי האלוהות בתוך לבנו. לכן על פי הקבלה, אין מושג כזה שנקרא "מקרה" או "צירוף מקרים" חסר תכלית וכוונה.

המחסום שבלב

הרגשת ההפרעות, שנשלחות לנו בדרכנו הרוחנית, נגרמת למעשה רק מכיוון שבלבנו נמצא מעין מחסום פנימי, שמונע מאתנו לראות את התמונה האמתית. כלומר, בכל פעם שאנו חשים בהפרעה בדרך, זוהי למעשה נורה המתריעה על בעיה והפרעה פנימית בתוכנו שמפריעה לנו לגלות את הקשר שלנו עם הכוח העליון שפועל.

זה דומה למצב שבו אנחנו לחוצים מאוד ממשהו שמטריד אותנו. המצב הרגשי הזה מהווה מעין מחיצה בינינו לבין העולם שמסביב, ובאותם רגעים, כל ניסיון של מישהו ליצור עמנו קשר בעניינים אחרים לגמרי, עשוי להסתיים בתגובת חוסר סובלנות ונרגזות מצדנו.

אם כן, כיצד להתייחס נכון אל המהמורות שבדרך?

ברגע שמבינים שאנחנו אלה שצריכים להשתנות ולכוון את עצמנו לדרגה גבוהה יותר, שקיימת למעשה בשורש הרוחני שלנו, אנו כבר מקצרים את הדרך אל המטרה. את דלת הקסמים אנחנו פותחים כאשר אנחנו משנים את היחס שלנו אל הבורא שמבקש ליצור עמנו קשר. הוא מפעיל בנו את הרצונות הפנימיים ביותר שלנו, ואנחנו מצדנו מתחילים לפתח רגישות רבה לכל הקולות והרחשים שאותו רצון משמיע בתוכנו.

דרך המשחק והקונפליקט, שנוצר בין הרצון העליון לרצון הפרטי שלנו, הבורא למעשה מדליק לנו את האור ומסמן לנו את כל המקומות והפינות החשוכים שדורשים טיפול ולא הבחנו בהם קודם לכן. לצערנו המצבים האלה לא תמיד נעימים ומסבירי פנים, אבל שכר גדול נמצא בצדם. גם אם נדמה לנו שמכתב הפיטורין שקיבלנו אמש איננו קשור לעניין, המקובלים יעידו בפנינו שההפרעות היחידות שלנו הן אותן תכונות לא מתוקנות שנמצאות בנו.

שום דבר לא מפריע לנו לחיות את חיינו, מכיוון שמחוצה לנו קיים רק הבורא שמושך אותנו אליו, אל המצב השלם ביותר שלנו. לכן אנחנו צריכים להתייחס לכל הפרעה שאנחנו מרגישים בדרך כאל סימן מלמעלה, המראה לנו כי עלינו לתקן את היחס שלנו למציאות ולצעוד צעד נוסף לקראת המטרה.

אנחנו צריכים לשמוח בהפרעות מפני שהן משמשות לנו כקרן אור המאירה את המקומות הלא מתוקנים ביחס שלנו אל המציאות. אם נצליח לתקן אותם - נוכל לגלות את הבורא.

לחוש את הבורא

בכדי להגיע למצב הנכסף שבו אנו עולים ממדרגת הנאהב למדרגת האוהב, וחווים על עצמנו את התענוג האינסופי שבתכונת הנתינה, עלינו לקבל ראשית את העובדה שלכל אחד יש הפרעות בחייו, אך ההבדל נמצא ביחס כלפיהן: האם משייכים אותן לבורא, או לסביבה? האם הן נועדו כדי לתת לנו תמורה כלשהי בעולם הזה או בעולם הבא, כפי שמתארים לעצמם מאמינים בדתות השונות, או שמא הן באות במטרה לקרב אותנו לבורא, ולהביא אותנו להשתוות עמו, כפי שמסבירים זאת המקובלים.

עבדת אבואב - מטפלת הוליסטית, בוגרת "קמפוס קבלה לעם".

מילת הקסם - שינוי היחס הפנימי

השמש תזרח בכול בוקר, ולא משנה באיזה מצב רוח או באיזה מצב רגשי אנו נמצאים. את העובדה הזאת אנחנו מקבלים כדבר מובן מאליו כי ברור לנו שהשמש היא למעשה חלק ממערכת שפועלת לפי חוקי טבע קבועים, ושזה יהיה טיפשי לחשוב שאנו יכולים לפנות בתלונות לגבי זה. לא משנה כמה היינו רוצים שזה יהיה אחרת, גם הטבע העליון, בדיוק כמו השמש, לא משתנה או מתכופף כלפי האדם. מי שהגיע להשגה רוחנית מתמצת את התופעה הזו במשפט: "אני הויה לא שניתי". כך שהכתובת היחידה לשינוי היא למעשה בעצמנו בלבד.

אין ספק שאקסיומה כזו יוצרת בנו התנגדות הפנימית. מצד אחד פועל עלינו חוק טבע עליון בלתי משתנה, ומצד שני אנחנו מתעקשים לעמוד על מקומנו לנוכח רצונו לפתח ולדחוף אותנו לרמת מודעות גבוהה יותר, שעל ידה נגיע אל מדרגתו.

הפער הזה בין שני המצבים מורגש בתוכנו כ"הפרעה". מעין אבן נגף טורדנית שמכשילה אותנו בדרך אל מילוי השאיפה שלנו. אך האמת היא, שכל התהליך עצמו וכל הדרך של כל אחד מאתנו נוצרו אף הם על ידי מתכנן הטבע, ולכן הם מחושבים עד לפרטי הפרטים הקטנים ביותר, כדי לכוון אותנו לקראת מטרת חיינו הגדולה ביותר - גילוי האלוהות בתוך לבנו. לכן על פי הקבלה, אין מושג כזה שנקרא "מקרה" או "צירוף מקרים" חסר תכלית וכוונה.

המחסום שבלב

הרגשת ההפרעות, שנשלחות לנו בדרכנו הרוחנית, נגרמת למעשה רק מכיוון שבלבנו נמצא מעין מחסום פנימי, שמונע מאתנו לראות את התמונה האמתית. כלומר, בכל פעם שאנו חשים בהפרעה בדרך, זוהי למעשה נורה המתריעה על בעיה והפרעה פנימית בתוכנו שמפריעה לנו לגלות את הקשר שלנו עם הכוח העליון שפועל.

זה דומה למצב שבו אנחנו לחוצים מאוד ממשהו שמטריד אותנו. המצב הרגשי הזה מהווה מעין מחיצה בינינו לבין העולם שמסביב, ובאותם רגעים, כל ניסיון של מישהו ליצור עמנו קשר בעניינים אחרים לגמרי, עשוי להסתיים בתגובת חוסר סובלנות ונרגזות מצדנו.

אם כן, כיצד להתייחס נכון אל המהמורות שבדרך?

ברגע שמבינים שאנחנו אלה שצריכים להשתנות ולכוון את עצמנו לדרגה גבוהה יותר, שקיימת למעשה בשורש הרוחני שלנו, אנו כבר מקצרים את הדרך אל המטרה. את דלת הקסמים אנחנו פותחים כאשר אנחנו משנים את היחס שלנו אל הבורא שמבקש ליצור עמנו קשר. הוא מפעיל בנו את הרצונות הפנימיים ביותר שלנו, ואנחנו מצדנו מתחילים לפתח רגישות רבה לכל הקולות והרחשים שאותו רצון משמיע בתוכנו.

דרך המשחק והקונפליקט, שנוצר בין הרצון העליון לרצון הפרטי שלנו, הבורא למעשה מדליק לנו את האור ומסמן לנו את כל המקומות והפינות החשוכים שדורשים טיפול ולא הבחנו בהם קודם לכן. לצערנו המצבים האלה לא תמיד נעימים ומסבירי פנים, אבל שכר גדול נמצא בצדם. גם אם נדמה לנו שמכתב הפיטורין שקיבלנו אמש איננו קשור לעניין, המקובלים יעידו בפנינו שההפרעות היחידות שלנו הן אותן תכונות לא מתוקנות שנמצאות בנו.

שום דבר לא מפריע לנו לחיות את חיינו, מכיוון שמחוצה לנו קיים רק הבורא שמושך אותנו אליו, אל המצב השלם ביותר שלנו. לכן אנחנו צריכים להתייחס לכל הפרעה שאנחנו מרגישים בדרך כאל סימן מלמעלה, המראה לנו כי עלינו לתקן את היחס שלנו למציאות ולצעוד צעד נוסף לקראת המטרה.

אנחנו צריכים לשמוח בהפרעות מפני שהן משמשות לנו כקרן אור המאירה את המקומות הלא מתוקנים ביחס שלנו אל המציאות. אם נצליח לתקן אותם - נוכל לגלות את הבורא.

לחוש את הבורא

בכדי להגיע למצב הנכסף שבו אנו עולים ממדרגת הנאהב למדרגת האוהב, וחווים על עצמנו את התענוג האינסופי שבתכונת הנתינה, עלינו לקבל ראשית את העובדה שלכל אחד יש הפרעות בחייו, אך ההבדל נמצא ביחס כלפיהן: האם משייכים אותן לבורא, או לסביבה? האם הן נועדו כדי לתת לנו תמורה כלשהי בעולם הזה או בעולם הבא, כפי שמתארים לעצמם מאמינים בדתות השונות, או שמא הן באות במטרה לקרב אותנו לבורא, ולהביא אותנו להשתוות עמו, כפי שמסבירים זאת המקובלים.

עבדת אבואב - מטפלת הוליסטית, בוגרת "קמפוס קבלה לעם".

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>קורס חכמת הקבלה</p><p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content