Left Sidebar Content

חגים ומועדים | ל"ג בעומר | ארכיון כתבות - ל"ג בעומר

ל(א)הבה נצחית

בכל אחד מאיתנו בוערת להבה קטנה, בדומה לאותה האש שבוערת במדורות. כדי לשמור עליה בוערת תמיד, אנחנו צריכים לדעת כיצד להשתמש בה נכון

לפני כחצי שנה עברנו לגור בבית פרטי. מה שהקל עלינו מאוד במציאת מקום בטוח למדורה שלנו. לקחנו את הילדים לגשש מעט מסביב ולהכין את הקרקע. הורדנו את הקרשים נטולי המסמרים מהטנדר של אבא, העמדנו אותם כמו מגדל גבוה לקראת השמחה הגדולה של החג, גידרנו מסביב עם אבנים גדולות, וידאנו שאין חפצים או שיחים מתלקחים כדי לשמור על בטחון הזאטוטים ולמען השקט הנפשי שלנו.

Light my fire

בתור ילדים אף פעם לא חששנו מאש המדורות. ההורים שהתלוו אלינו דאגו תמיד לשמור שחלילה לא יסתננו לעברנו כמה גחלים טועים. היום, בתור אמא שלא חוסכת בבטיחות, לעולם לא ימאס עלי להזהיר את הילדים מפני סכנות, עד כמה וכמה כשמדובר בלהבה עצומה שגובהה מעל לשני מטרים והמרחק בינה לבין הילדים שלי אף פעם לא נראה מספיק. אבל למרות שאש עלולה להיות מאוד מסוכנת, במיוחד לקטנטנים שלנו, תמיד ידענו שאם משתמשים בה נכון היא גם זאת שמחממת לנו את הבית בימים הקרים, את האוכל שאנחנו אוכלים, ובאמצעות השמש, היא גם זו שמעניקה לנו את החיים על פני כדור הארץ. הכל טוב ויפה במידה שנעזרים בה, אבל ברגע שהיא מתקרבת אלינו - אנחנו רצים וממהרים לכבות אותה. הכל תלוי בדרך שבה אנחנו משתמשים בה.

"כל אחד הוא אור קטן..."

זה לא שהתבלבלתי בחג, אבל לפעמים נדמה לי שחוץ מהנרות של חנוכה ומדורות ל"ג בעומר, בכל אחד מאיתנו בוערת אש קטנה שמניעה ומדרבנת אותנו להשיג את כל המטרות שלנו בחיים. אותה האש, ההשתוקקות הזו, יכולה לגרום לנו לעשות דברים, הרבה מעבר לכל דמיון. הבעיה היא שאנחנו אף פעם לא מצליחים להשאיר אותה איתנו. בדומה ללהבה האמיתית שמתקרבת אלינו, ברגע שאנחנו משיגים את המטרה, אותה ההנאה שאנחנו מרגישים ממנה - מכבה אותה. הרי אין אחת מאיתנו שלא ציפתה להשיג משהו חשוב בחייה - חתונה, מכונית יפה, משרה בכירה, או כל דבר מרגש אחר, שלצערנו, ברגע שאנחנו משיגים אותו, מגיע גל צונאמי ענק ושוטף מיד את ההתלהבות שבערה בנו ומשאיר אותנו ללא האש ועם הרבה מאוד עשן...

אז למה בעצם אנחנו לא יכולים לשמר את אותן השתוקקויות שבוערות בנו? למה אנחנו מוצאים את עצמנו נהנים רק מ"הבזקים" קצרים של תענוג בחיים?

"מים רבים לא יכבו את האהבה ונהרות לא ישטפוה..."

לכל אותן הניצוצות, לכל אותם הרצונות שמתעוררים בנו יש מטרה אחת והיא לגרום לנו להרגיש טוב בסופו של דבר. בגלל זה יוצא שכל הפעולות שאנחנו עושים בחיים הן רק למטרת התועלת וההנאה האישית שלנו. כך שבכל פעם שמתעורר בנו ניצוץ חדש, הוא מיד הופך להיות כמו אש מתלקחת, הוא מנצל ופוגע בכל דבר שנקלע בדרכו, ללא התחשבות מיוחדת באחרים, ככלל זה גם בטבע שעוטף אותנו ואפילו בעצמנו.

כדי שההשתוקקות שבוערת בנו תבער מבלי לפגוע בסובב אותנו ותמשיך להיות מורגשת גם אחרי שהשגנו את ההנאה, אנחנו צריכים לפעול מתוך נתינה, מתוך אהבה. לא מתוך אהבה עצמית, אלא מתוך אהבת הזולת, בדומה לאמא שכל פעולה שהיא עושה וכל רצונה בחיים הוא רק לטובת ילדיה. כשכל אחד מאיתנו ינהג כך עם זולתו, כל הניצוצות הקטנים יהפכו במקום לאש שורפת ומסוכנת - ללהבה אחת גדולה של אהבה נצחית.

נשענתי בניחותא מול המדורה, על הכיסא המתקפל שבעלי קיבל מהעבודה, הבטתי בילדים שמתרוצצים מסביב לאש המדורה ומחפשים תפוחי אדמה ראויים לאכילה, הכנתי עוד שיפוד חם חם של מרשמלו והבטתי על האש שהיתמרה מולנו מתוך תקווה עמוקה, שמלבד הצורך להישמר מפניה, נצליח ללמוד כיצד להישמר גם מפני אש האהבה העצמית שבוערת בנו ולהפוך אותה יחדיו לאהבה אמיתית.

חג שמח!

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>hafatza</p><p>radio_zohar</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content