Left Sidebar Content

אקטואליה | ארכיון אקטואליה בארץ

להקה ישראלית

ישראלים אנחנו, עם מוזר. מצד אחד זיכרונות של עבר כל כך מפואר, מצד אחר נראה כאילו לא זוכרים פה יותר מדי. רק נגמרת מלחמה, תוך זמן קצר היא נשכחת וכאילו לא למדנו דבר. לפוליטיקאים זה טוב כי מהר מאוד שוכחים להם הבטחות, אבל אם בטובת הציבור מדובר אז לפעמים נראה שהזיכרון שלנו פשוט לא מחובר. למה כך קורה לנו ואיך אפשר להתמודד עם השכחה הישראלית? הצצה אל המעבדה הרוחנית לייצור שבבי זיכרון קולקטיבי משופר.

התשובות מתחילות בהבנת השורש שלנו. עד לפני 3,800 שנה בערך לא היו ישראלים בכלל. התקופה הייתה אז סוערת, הסיפור הסימבולי של מגדל בבל מתאר זאת היטב. האגו האנושי קפץ עד השמיים, בני האדם חשבו שיוכלו לשים גם את א-לוהים בכיסם. תאוות השליטה ושכרון הכוח אחזו בכולם, וכתוצאה ממשחקי האגו אנשים הפסיקו להבין זה את זה. החלו מאבקים שהתפתחו לכדי מלחמת עולם, ולבסוף "חצי העולם שם נפל בחרב", כפי שאומר המדרש (פרקידרביאליעזר, פרקכד).

ואז, הופיע איש אחד חכם, אברם בן תרח, שהצליח להבין את הסיבות למתרחש סביבו. הוא גילה כי האגו האנושי שהתעצם נורא יכול גם לשמש כמנוף לפיתוח קשרים איכותיים יותר בין אנשים. להוות אמצעי לגילוי הכוח האחד שפועל בכל הבריאה, כוח של אהבה ונתינה טהורה. אברהם הפך לאיש החסד והחל לפרסם בכל פינה את השיטה לגילוי הבורא, אשר לימים נקראה בשם "חכמת הקבלה". מכל השבטים והעמים הקטנים שהיו בסביבה, התקבצו סביב האידיאה של אברהם אלפים ורבבות, כפי שכותב הרמב"ם, ונעשתה קהילה גדולה. "אנשי בית אברהם" קראו להם, לישראלים הראשונים (משנהתורה, ספרהמדע, הלכותע"ז, פרקא).

מה אפשר ללמוד משורשים אלה שמהם התהווה בהמשך העם שלנו? שמצד אחד במקור אנחנו כל כך שונים זה מזה, אך מצד אחר אם יודעים להתחבר נכון מעל כל השוני, מתגלה בינינו כוח עליון. דווקא הניגוד בין שתי השכבות הללו, השוני הגשמי ומעליו החיבור הרוחני, הוא התנאי לגילוי הבורא.

ואיך כל זה קשור לזיכרון הישראלי שמהר מאוד שוכח דברים? המיוחד בעם שלנו הוא שאם איננו מקושרים, אז לכל אחד יש זיכרון משלו ואין זיכרון קולקטיבי. כלומר, אפילו אם עברנו יחד כל מיני מאורעות, אין זיכרון משותף שבו הם נרשמים כמו שיש לכל עם אחר. רק כשאנחנו מממשים את שיטתו של אברהם, מתעלים מעל כל הפערים הגשמיים ומתחברים ב"ואהבת לרעך כמוך", אז מתהווה בינינו זיכרון אחר, עליון, נעלה יותר מהזיכרון האגואיסטי. בתוך הזיכרון המיוחד הזה אנו מתחילים להרגיש כוח עליון שמנהל אותנו. ואז הזיכרון הישראלי נעשה באמת קולקטיבי, כי הפכנו להיות כמו גוף אחד.

דומה הדבר ללהקה בת מיליוני דגים או להקת ציפורים בשמים. הם נעים יחד כאילו היו אחד, מפני שכוח עליון מחזיק אותם כך. כאשר באה פקודה מהמוח הקולקטיבי לפנות לצד מסוים, הם פונים בבת אחת בתיאום מושלם. כך גם אמור לתפקד עם ישראל, מתוך בחירה. אם אנחנו מצליחים להתחבר מעל כל הפירוד שבינינו, אנו הופכים להיות כאחד ומתחברים לזיכרון הקולקטיבי. הוא אחד לכולם. זיכרון רוחני, הרגשה רוחנית, השגה רוחנית. אבל אם מסיבה כלשהי הפירוד משתלט עלינו, הזיכרון הזה נעלם, ואין לנו תחושה של חוויה משותפת. יוצא שבשונה מכל עם אחר, יש לנו רק שני סטטוסים אפשריים: או שאנו מחוברים לאחד כמו להקת דגים, או שאנו נפרדים ואין לנו זיכרון משותף, כי בשורש שלנו אנחנו אוסף אנשים משבעים אומות העולם.

הזיכרון הרוחני הוא החלק החשוב ביותר במציאות. הוא מצוי בעמקי הטבע. כשאנו מחוברים כמו להקה אנו חווים אותו בפנים, בתוכנו, כמו איזה מיקרופרוססור שנמצא בנו ומנהל אותנו. אנחנו יכולים להכיר, ללמוד ואפילו לעבוד איתו. ביכולתנו לפתח קשר הדדי, דו סטרי, עם זיכרון-העל הזה, כך שהוא יפעל עלינו ואנחנו עליו. היכולת הזו נחשבת לקשר המיוחד שיש לישראל עם הבורא.

תכנית ההתפתחות הכללית של המין האנושי מקדמת אותנו למצב שבני האדם יהיו מחוברים כאחד כמו להקת דגים. דרך עם ישראל יצטרכו כל שבעים אומות העולם להיכלל באותה להקה. שורת המשברים שפוקדת כיום את העולם, מרמת היחסים הבינלאומיים, דרך הפילוג החברתי, השחיתות והאלימות, ועד להתפרקות התא המשפחתי - כל אלה מבהירים עד כמה חסרה לנו הרגשת חיבור נכון, עד כמה טוב היה אילו יכולנו לנוע יחד כמו להקה שכוללת את כולם יחד. עד כמה היו אז חיינו רגועים, שקטים, מלאי לבלוב והתפתחות חיובית, בלי כל המלחמות, הצרות, הבעיות הפרטיות וכן הלאה.

אז איך תיראה המדינה כשנתפקד כמו להקה ישראלית? זו תהיה מדינה שבה כולם מרוצים. כולם מרגישים את כולם, וכל אחד רוצה לעזור. אין צורך בגבולות, כי כח הלהקה דוחה כל אדם שמתקרב אלינו עם כוונה רעה, ומקרב לתוכנו את מי שבא עם כוונה טובה. אנחנו מכירים את כל הטבע, ברורה לנו כל הפרספקטיבה של התפתחותנו מתחילתה ועד תכליתה. אנחנו מכירים את הכוח העליון, חווים שלמות ונצחיות, שרויים בטוב.מצב גן עדן, מפני שאין דבר במציאות שאיננו מכיריםויודעים. אנו פשוט מכיריםהכול ויודעים הכול,וכל עבודתנו היא רק להגדיל עוד ועוד את החיבור שלנו זה לזה,כדי לגלות בינינו את הכוח שמנהל אותנו בצורה עוצמתית יותר ויותר.

נחיה ונראה!

מן המקורות

"בביאת האדם אל אהבת זולתו, אז הוא נמצא ישר בבחינת הדבקות, שהיא השוואת הצורה ליוצרה, אשר עמה יחד, עובר האדם מתוך עולמו הצר, המלא מכאובים ואבני נגף, אל עולם נצחי רחב, של השפעה לבורא והשפעה לבריות".

בעל הסולם- הרב יהודה אשלג, מאמר "מהות הדת ומטרתה"

המאמר מבוסס על ריאיון עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שיחה 995 כחלק מסדרת התוכניות "חיים חדשים" המשודרות בערוץ 66 ובאתר "קבלה לעם" - www.kab.co.il

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>קורס חכמת הקבלה</p><p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content