Left Sidebar Content

משמעות החיים

לפסל בָרצון

בניית הכלי הרוחני בתוך האדם היא כמו עבודת הפַסַל. עליו לשייפו ולעבדו עד שישתווה לצורתו של הבורא

את תהליך בניית הכלי הרוחני בתוך האדם ניתן להשוות לעבודת הפַסַל. כמו הפסל גם האדם חותך ומשייף בחומר הגלם, "מגביל" אותו ומשווה לו צורה עד שהחומר לובש את הצורה הרצויה. חומר הגלם הנתון לעיבודו של האדם נקרא ה"רצון לקבל".

הבורא ברא את הבריאה במטרה להיטיב לנבראים. בכדי לממש את מטרתו ברא הבורא כלי שיקבל את הטבתו. הכלי שנברא נקרא בשפת הקבלה "הרצון לקבל". בתחילת התהליך אין לרצון צורה כלשהי. בהמשך נותן האדם צורה "ברצון לקבל", כך שבסופו "לובש" הרצון לקבל את צורתו של הבורא.

כל עיסוקם של כתבי הקבלה מוקדש לתיאור התבניות וההגבלות שעל האדם ליצור ברצון לקבל, מדרגה אחר מדרגה, כך שיוכל לחוש את ההטבה של הבורא. מדרגה משמעותה הגבלה מסוימת, המאפשרת את הופעת ההטבה של הבורא בתוך הרצון לקבל. המילויים השונים המתקבלים ברצון לקבל הם המקור לריבוי שמותיו של הבורא, המתגלים במדרגות התפיסה השונות.

לאחר שהשיגו וחקרו המקובלים את הטבע הרוחני, מחלקים הם את אופני הכרת המציאות הרוחנית לארבע דרגות השגה: חומר, צורה שבחומר, צורה מופשטת, ומהות.

בכדי שנוכל להציב גדרים נכונים לתפיסה הרוחנית, נעזר בעל הסולם בדוגמה מן העולם הזה, שתקל עלינו להבדיל בין ד' אופני ההשכלה הללו.

"כשאתה אומר, איש גבור או איש אמיתי או שקרן, וכדומה. הרי לפניך: א) החומר שלו, דהיינו גופו. ב) צורה מלובשת בחומר שלו, דהיינו גבור או אמיתי או שקרן. ג) צורה מופשטת, כלומר, כי תוכל להפשיט הצורה של גבור ואמיתי ושקרן, מעל חומר האיש, ולהשכיל ג' צורות הללו כשהן לעצמן בלתי מלובשות בשום חומר וגוף, דהיינו להשכיל המדות של גבורה ואמת ושקר, ולהבחין בהן מעלה או גנות, בשעה שהן מופשטות מכל חומר. ד) מהותו של האיש.

ותדע, שאופן הד', שהוא מהות האיש כשהוא לעצמו בלי החומר, אין לנו תפיסא בו כלל. כי ה' החושים, והדמיון שלנו, לא יציעו לנו אלא גילוי פעולות של המהות, ולא כלום בעצם המהות [...] ונודע, שכל מה שאינו בא אלינו במוחש אינו בא גם בדמיון שלנו, ומה שלא יבא בדמיון לא יבא לעולם במחשבה, ואין לנו דרך איך להשכיל אותו. הרי שאין למחשבה תפיסה כלל במהות" (בעל הסולם, מבוא לספר הזהר, אותיות י"א- י"ב).כמו פסל


האדם קיים בעולם מבלי לדעת מה נמצא מחוצה לו. הוא אינו יודע למשל מה נמצא מחוץ לאוזן שלו, מהו ה"משהו" שלוחץ על עור התוף שלו. הוא מרגיש את התגובה שנוצרת אצלו בעקבות אותו "משהו" שמחוצה לו, ועל שמה של התגובה הפנימית שלו הוא מעניק לתופעה שמחוצה לו שם. יכול להיות שמחוצה לו ישנם תדרים או תופעות השונים מאלו המיוצרים בתוך אוזנו, אך כיוון שבצורה המיוחדת הזו מגיבה האוזן שלו על אותו הדבר הלא ידוע, כך מוגדרת התופעה עבורו.

אין לאדם כל אפשרות לדעת מהי המהות או אפילו הצורה המופשטת הנמצאת מחוצה לו. יכולתו של האדם מסתכמת בללמוד את תגובותיו הפנימיות על הצורה המופשטת שמחוצה לו, את מה שכבר נמצא ונעשה בתוכו. מכאן עולה כי לא רק בעולם הרוחני אלא שגם בעולם הזה, אנו מוגבלים באופן חד וברור ביכולת התפיסה שלנו.
אם האדם מתייחס כך למציאות, וכבר אינו סובר כי מה שהוא רואה "באמת" קורה, הוא ניגש לחקור את תפיסת המציאות שלו באופן שונה לגמרי.

למעשה, ישנו מעין עולם או מציאות הפועל עלינו, שאף פעם לא נוכל להרגיש אותו בצורתו האמיתית. אנו בסך הכל יודעים מהן התגובות הפנימיות הספונטניות שלנו אליו. מסך כל התגובות הפנימיות שלנו אנו מציירים לעצמנו תמונה, אך אין לנו שום אפשרות לדעת מה נמצא מחוצה לנו.

לא נוכל למצוא מילים טובות יותר מאשר מילותיו של בעל הסולם בהקשר זה:
"חוש הראיה מציע לנו רק צללים מן המהות הנראית, בערך התרשמותם מול האור. וחוש השמיעה הוא רק כח הכאה של איזה מהות באויר. ואויר הנדחה מכחו, מכה על התוף שבאזנינו. ואנו שומעים שיש איזה מהות בקרבתנו. וחוש הריח, הוא רק אויר יוצא מהמהות ומכה על עצבי הריח שלנו, ואנו מריחים. וכן הטעם, הוא רק תולדה מנגיעת איזה מהות בעצבי הטעם שלנו. הרי שכל ד' החושים האלו אינם מציעים לנו רק גילוים של הפעולות המסובבות מאיזו מהות, ולא כלום מן מהות עצמה ואפילו חוש המישוש, שהוא החזק מהחושים, המבדיל בין חם לקר ובין מוצק לרך, הרי כל אלו אינם, אלא גילוי פעולות שבתוך המהות, והמה רק מקרים של המהות, כי החם אפשר לקררו, והקר אפשר לחממו, והמוצק אפשר להפך במלאכת החמיא לנוזלים, והנוזלים לאוירים, דהיינו רק גאזים, שכבר פקע לגמרי ממנו כל הבחן מה' החושים, ועכ"ז עוד המהות קיימת בו, שהרי אתה יכול שוב להפך את האוירים לנוזלים והנוזלים למוצק. הרי בעליל לעיניך, שה' החושים לא יגלו לנו שום מהות, אלא רק מקרים וגילוי פעולות מן המהות" (בעל הסולם, מבוא לספר הזהר, אות י"ב).

בכדי להתייחס נכון אל המציאות האדם חייב להגביל את עצמו. אין הוא יכול להשלות עצמו לחשוב כי מה שהוא תופס היא היא התמונה האמיתית, שכן אין ביכולתנו לתפוס צורה מופשטת ומהות, אלא חומר, וצורה מלובשת בחומר בלבד. זה נשמע קצת מצער שעלינו להגביל עצמנו כל כך, אך זוהי האמת -אנו לא תופסים את כל התמונה אלא רק את תגובתנו, את הצורה המלובשת בחומר שלנו בלבד. אין ביכולתנו לדעת עד כמה לצורה המורגשת על החומר שלנו יש קשר עם הצורה המופשטת הנמצאת מחוץ לחומר שלנו ופועלת עליו.

דומה הדבר לאור המורגש בכלי הרוחני. אין שום אפשרות לומר מהו האור מחוצה לכלי המרגיש אותו. כל שיכול הכלי לחוש הוא את תגובתו על האור הנמצא בתוכו, אשר ממנה בלבד הוא מבין ומפענח לעצמו מהו אור, מי אני, מה הוא רוצה ממני, ומה אני רוצה ממנו. אין בתיאורים אלו שום קשר או יחס לתופעה עצמה, כפי שהיא נמצאת מחוצה לנברא.


מכיוון שכל עיסוקה של הקבלה הוא בבניית כלי לתפיסת המציאות, חומרתן של הגבלות אלו הינה רצינית ביותר. זוהי הסיבה שבעל הסולם מקפיד להגביל אותנו, ומסביר את הנחיצות בהעמדת עצמנו בצורה אמיתית ונכונה כלפי תפיסת המציאות. אין ברצונו של איש להמעיט את ידיעותינו, או למנוע מאיתנו מלהיכנס לדברים כלשהם. נהפוך הוא. על ידי זה שאדם "חותך מעצמו את השוליים" בהן אינו שולט, ומצמצם את שדה ראייתו לטווח בו הוא יכול לשלוט בלבד, הוא חוסך מעצמו בלבול. התמונה שיתפוס אז תהיה תמונה אמיתית, אשר דרכה יוכל אחר כך להתקדם הלאה, ובתנאי שישמור על התנאים הללו.


מה קיים מחוצה לי?במצבנו הנוכחי, אין לנו שום תפיסה באור עקב הניגודיות בין הכלים האגואיסטיים שלנו, לבין היות האור משפיע. בכדי שאוכל לתפוס אותו בכלים שלי, על הכלים שלי ל"התלבש" על האור, דהיינו להתאים את עצמם אליו. התאמה זו הינה רכישת כוונה "על מנת להשפיע". כוונה זו יוכל האדם לקבל מאותו האור - מן המשפיע.
לאחר שמקבל האדם אל תוך הרצון שלו לקבל נקודה מן האור, המכונה "נקודה שבלב", הוא יכול באמצעותה להתחיל לפתח את הכלי שלו בהתאמה לאור, להשתמש ב"ליבו", דהיינו בכלי שלו, בהתאמה לאור המשפיע. כאשר משתמש האדם ברצון שלו בכוונה על מנת להשפיע, הוא "מתלבש" על האור.

נחזור לדוגמה שהבאנו לעיל אודות האופן בו פועל מנגנון השמיעה שלנו הבנוי מעור התוף והפטישון. מחוצה לאדם נמצא לחץ כלשהו. בכדי להבטיח את איזון הלחצים - עליו מחויב האדם לשמור תדיר - יוצר הפטישון מבפנים את אותו הלחץ על עור התוף. כך מודד האדם לכאורה את מה שיש מחוצה לו, אך למעשה מודד את הלחץ שנוצר בתוכו, כתגובה על הלחץ החיצוני.

על עקרון זה מושתתים כל מכשירי המדידה וההרגשה שלנו. נדגים זאת בעזרת אופן הפעולה של מכשיר מכאני למדידת משקל. בפעולת המדידה משתתפים מס' אובייקטים: קפיץ, מחוג מדידה והעצם הנשקל. הנחת העצם הנשקל על המכשיר יוצרת לחץ כלפי מטה, ובכדי לאזנו נמתח הקפיץ הנמצא בתוך המשקל בכיוון מעלה. מחוג המדידה מודד למעשה את תגובת הקפיץ הנמצא בתוך המכשיר, ומציגה כמשקלו של העצם הנשקל.

אם נסכם את האמור כאן, הרי שבתוך האוזן שלנו נוצר לחץ על עור התוף הזהה בדיוק ללחץ הפועל עליו מבחוץ. אם לא כן, היה עור התוף נקרע. הלחץ המיוצר בתוך האוזן מועבר למוח, המתרגם זאת לתחושה שמשהו קורה. אנו לעולם לא יודעים מהו הלחץ מבחוץ, מכיוון שאנו "סגורים בתוך הקופסה שלנו". כל מדידותינו נעשות מתוך עור התוף ופנימה, וזוהי מדידת צורה מלובשת בחומר, וחומר.
ברוחניות, צורה מלובשת בחומר הינה תגובת הכלי של האדם אל מה שנמצא מחוצה לו, וכינויה הוא "כוונה". הכוונה הרוכבת על החומר מאזנת את ההשפעה הבאה מלמעלה, דהיינו מהבורא. איזון זה מאפשר למדוד עד כמה כוונתך דומה לזו של הבורא.

החומר כולו, הרצון לקבל הנאה ותענוג, נמצא לפניך. אם הנך מסוגל לקחת מתוכו אחוז מסוים, ולהשתמש בו בכוונה על מנת להשפיע, ועל ידי זה להימצא באיזון עם לחצו של הבורא עליך, נקראת פעולתך בניית "פרצוף" רוחני. ב"פרצוף" הנך בודק כמה הבורא נותן לך, וכמה יכול אתה לעשות בשבילו. אם הנך יכול להחזיר לו 20 אחוז, הווי אומר להימצא באיזון איתו ב-20 אחוז מן החומר שלך, אזי בשאר 80 האחוזים לא תשתמש. לפי הכוונה שלך על החומר שלך, הנך מרגיש מיהו הבורא. אין לך אפשרות למדוד דבר מלבד הכוונה שלך, בדומה לדוגמת המשקל והקפיץ.

רק כאשר מתחיל האדם להרגיש את הבורא בחומר שלו, יכול הוא להתחיל לבנות את יחסו אליו. פעולה זו מכונה "השכלה צורתית", ובה לומד האדם כוונות אשר אותן הוא מודד. כוונות אלו הן למעשה "הפרצוף" שלו, או במילים אחרות - ה"אני" שלו. פעולות אלו המבוצעות על ידי האדם נקראות בפי המקובלים "אמונה למעלה מהדעת". ביטוי זה מסמל את שאיפתו של האדם, שלא להפנות את תשומת ליבו אל המתגלה בתוך החומר שלו, אלא רק ליחס שלו עצמו כלפי המשפיע. כל שחשוב לו הוא לבדוק עד כמה משפיע הבורא לו, עד כמה לוחץ הוא על ה"מסך" שלו, כך שיוכל האדם להחזיר לחץ דומה מצידו. רק כך יכול האדם למדוד את מידת השוואת צורתו לצורת הבורא, דהיינו את הידמותו אליו.

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>hafatza</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content