Left Sidebar Content

משמעות החיים

מאכילת מרורים למעיין מתוקים

מרירות. אחת התחושות המעיקות ביותר בחיים. איך זה שדווקא היא תפסה לה מקום של כבוד על שולחן החג המשמעותי ביותר בשנה? בליל הסדר אוכלים מרור, בפקודה. האם יש בזה משמעות נסתרת, אולי איזה רמז קטן לדרך שבה אפשר לעשות את חיינו מתוקים יותר? הצצה אל מנגנון הכאב והעונג שמנהל לנו את החיים.

המנוע הפנימי שלנו הוא רצון בסיסי ליהנות, כך מלמדת חכמת הקבלה. בהתאם לכך, מה שגורם לנו הנאה מוגדר עבורנו כמתוק, ומה שאיננו נהנים ממנו מכונה מר. למעשה, כל חיינו נעים בין מר למתוק, לא בהקשר של טעמים המורגשים בחך, אלא במובן של מילויים וסיפוקים מסוגים שונים. יש בנו רצונות לכל מיני דברים, ובגדול הם מחולקים ל 6 סוגים עיקריים: אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד וידע. ודאי שהיינו רוצים להשיג הכול ובצורה אופטימלית, אבל החיים מראים שזה לא יוצא. מכאן נולדים חשבונות, איך בכל זאת נוכל להשיג מקסימום מתיקות במינימום מאמצים.

הבעיה היא, שככל שאנו רצים אחרי תחושת המתיקות, כל הזמן היא חומקת בערמומיות. כך קורה לכולנו, לאדם מן היישוב וגם לאוחזים בעמדות הגבוהות ביותר בחברה. בין אם אתה שליט נערץ או סוג של עבד, תחושה מתמשכת של מתיקות תמיד נעדרת. כל דבר שמשיגים בחיים, בחלוף זמן ההנאה ממנו מתפוגגת. למה זה קורה? זו השאלה ששאלו את עצמם גדולי החכמים, ולבסוף הם גם מצאו תשובה.

אי ההצלחה בהשגת המתיקות נובעת מכך שהגדרת המתוק בעינינו איננה נכונה. מה שעכשיו נראה מתוק הוא למעשה שקר, והאמת היא שהוא בכלל לא טוב לנו. דומה הדבר לרעל שמצופה בממתיק מלאכותי שרק משחק לנו על קצות העצבים ומספק תחושה שקרית של דבר טעים וטוב. עוד מסבירים אותם החכמים, שכל עוד אדם נמצא ברצון הטבעי ליהנות, לעולם לא יוכל להשיג את המתוק הנכסף. לא במשך חייו עלי אדמות, וגם לא מעבר לחיים האלה, כפי שמבטיחים לו בדתות שונות.

השגה של מתיקות אמיתית דורשת מאתנו לכוון את הרצון ליהנות בצורה אחרת, לתכנת את המנגנון הזה שמפעיל אותנו למצב אחר לחלוטין. שאני ארגיש מתוק לא בזה שאני מקבל מכולם, רוכש ומושך לעצמי כל מיני מילויים, כמו דבורה שעוברת מפרח לפרח ומוצצת עוד קצת צוף, כי בזה לעולם לא אהיה שבע וכל הזמן אתקל בקשיים. הדרך היחידה להרגיש תענוג בלתי מוגבל היא בהשפעת טוב לזולת. בנתינה. באהבה.

זה לא פשוט או נאיבי כמו שזה אולי נשמע. מדובר ברכישת טבע שני, שמנוגד לטבע שעמו נוצרנו מלכתחילה. אבל, אם אצליח לבנות את עצמי מחדש באופן שארגיש מתיקות לא מקבלה לעצמי אלא מנתינה, ייפתח בפניי עולם חדש. אם אוכל להסתכל על העולם דרך מבט עליון של "איך אפשר לגרום טוב לכול", אתחיל לראות את הדומם, הצומח, חי ובני האדם בצורה אחרת לגמרי מכפי שהם נראים לי עתה, בצורה שנקראת "רוחנית". כלומר, העולם שאני רואה עתה בהיותי משתמש בו להנאתי, שונה מזה שאראה כאשר אהיה במעמד של נותן, מספק, מחייה. זהו סוד החיים, ואלה שפיצחו אותו פתחו לעצמם עולמות עליונים, ובשל כך נקראו "מקובלים".

הם גילו שיטה לפריצת התוכנה שמגדירה את אופן המבט שלנו על המציאות, והגדירו את עצמם מחדש כיצורים נותנים. אוהבים. המתיקות לה זכו היא משהו לא מהעולם הזה. זו מתיקות אמיתית שנמצאת בי עצמי, ביחס שלי לעולם, אינני צריך לקבל אותה מהשגת דבר מה או מאנשים אחרים. בכמה שאני נותן לזולת, מוציא מעצמי יחס טוב לאחר, אני מפנה בתוכי מקום להרגשת מתיקות.

אותה מרירות שחוו בני ישראל בסיפור מצרים מדברת על דברים דומים. שכחו רגע ממקומות גיאוגרפים ומסעות מדבריים, והביטו אל פנימיות הדברים הנצחיים. כשאנשים מתחילים להבין שבתוכנה המקורית "לקבל" יש באג מובנה שמונע השגה של מתיקות אמיתית, כשמתעורר בהם רצון מסוים לפרוץ את התוכנה ולעדכן בה גרסה של "לתת", אז הם פתאום נתקלים בקשיים. לפתע הם מגלים שאינם מסוגלים, שיש בקרבם גם כוחות אחרים, שמתנגדים לשינוי הפנימי הזה. כוחות גדולים מאוד שממש משעבדים אותם ל"רצון לקבל". הגילוי הזה מכונה במקורות כעבדות לפרעה מלך מצרים, והוא השלב הראשון בדרך לשחרור.

תהליך כזה של התפתחות צריכים לעבור כולנו, כנבראים, זוהי פסגת האבולוציה. אי אפשר לחייב מישהו לעבור אותו, אלא הדבר תלוי במידת ההתפתחות הפנימית שלי כאדם. כשמתעוררות בי שאלות קיומיות כמו לאן מובילים אותי החיים או מה יצא לי עד כה מכל המאמצים, הן מובילות לחיפוש ופתאום אני מוצא את עצמי מול חכמת הקבלה. החכמה איך לקבל מהחיים את הכי מתוק שרק אפשר, איך ליהנות מהמציאות בצורה חדשה, עם תענוג בלתי מוגבל, אינסופי ושווה לכולם.

מן המקורות

"אמרו לנו חז"ל, שכל התענוגים שנמצאים בתענוגים גשמיים, אינם אלא אור דק בערך התענוגים הנמצאים ברוחניות, כמו שכתוב בהקדמת ספר הזוהר" (הרב"ש, מאמר "חשיבותה של תפילת רבים").

"עניין פרעה מלך מצרים הוא הרצון לקבל שיש בהנבראים, שהוא לא מסוגל לעשות שום דבר, אלא לתועלת עצמו. והוא השולט בכל הנבראים, והוא מיצֵר לכל אלה שרוצים לצאת מרשותו, היינו לעבוד לטובת הזולת. ומשה בא לעם ישראל, ואמר להם שה' רוצה להוציא אתכם מתחת שליטת פרעה, היינו להוציא כל אחד ואחד מעם ישראל מתחת שליטת פרעה שלו, הנמצא באופן פרטי אצל כל אחד ואחד" (הרב"ש, מאמר "ג' תפילות").

"ויש לך לדעת, בני, כי פרעה מלך מצרים, הוא יצר הרע באמת" (רמב"ם, אגרות הרמב"ם).

"בביאת האדם אל אהבת זולתו, אז הוא נמצא ישר בבחינת הדבֵקות, שהוא השוואת הצורה ליוצרה, אשר עמה יחד, עובר האדם מתוך עולמו הצר, המלא מכאובים ואבני נגף, אל עולם נצחי רחב, של השפעה לבורא והשפעה לבריות" (בעל הסולם, מאמר "מהות הדת ומטרתה").

המאמר מבוסס על ריאיון עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שיחה 984 כחלק מסדרת התוכניות "חיים חדשים" המשודרות בערוץ 66 ובאתר "קבלה לעם" - www.kab.co.il

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>hafatza</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content