Left Sidebar Content

משמעות החיים | ארכיון מאמרים על משמעות החיים

מדרגות לגן עדן

במצב מתוקן יתייצבו לפני האדם מיד מדרגות העולמות שבינו ובין האין סוף. אבירם שדה על העולמות העליונים שבאדם

העולמות העליונים ומדרגותיהם קיימים כלפי האדם בלבד ואין הם נמצאים מחוץ לו. העולמות נמצאים בכוח בלבד והם "ממתינים" לאדם: אם יהיה האדם מתוקן לגלות את הצורה הרוחנית, יתייצבו לפניו מיד מדרגות העולמות שבינו ובין האין-סוף, והמדרגה העליונה הסמוכה אליו תתגלה לו. הדבר דומה למטען הנמצא בתוך שדה מגנטי. המטען מרגיש את השפעותיו של השדה עליו ולכן הוא "יודע" שיש שדה. אך אלמלא היה המטען בתוך השדה ולא היה "חש" בהשפעת המגנט עליו, הוא לא היה יודע כלל כי השדה קיים.

כאשר יוצאים מהאטמוספירה לחלל החיצון מגלים כי הוא חשוך. הדבר נשמע מוזר במקצת בהתחשב בעובדה כי קרני השמש מתפזרות בחלל. עלינו להבין שאם אין דבר מה העומד בדרכן של קרני האור ותופס אותן, אזי לא ניתן לומר כי יש אור. דוגמה נוספת היא חדירת קרני השמש מבעד לחלון. אנו יכולים להבחין בהם רק בזכות האבק שבאוויר. משתמע מכאן שאם אין נברא המקבל ומרגיש, לא ניתן לומר שמשהו קיים סביבו. במקרה כזה אנו אומרים שקיימת רק מחשבת הבריאה להיטיב לנבראיו, הנקראת אין-סוף.

הנברא הנמצא באור האין-סוף מגלה אותו בהתאם לקלקול או לתיקון היחסי שלו. עוצמת הרגשת האור, המצוי בכל אחת ממדרגות הסולם שמהאין-סוף ועד הנברא, תלויה בנברא עצמו. לכן אנו אומרים כי כל העולמות מצויים בתוך הנברא. רק לאחר שאנו תופסים חלקים מסוימים ממחשבת הבריאה בהתאם ליכולתנו, אנו נעשים מודעים לקיומה. קודם לכן הדבר בלתי ניתן להבחנה. אין כל אפשרות לדבר על הבורא, על השגה או על מילוי שלא מתוך האדם המשיג זאת, דהיינו אם אין כלי אין אור; אין בורא ללא נברא.

זירוז ההתפתחות

אור האין-סוף ממלא את כל המציאות, דהיינו את כל הרצון לקבל שברא, והוא פועל בתוכו כדי להביא אותו להשתוות צורה עימו. הלחץ של האור על הרצון לקבל הוא קבוע; אין הוא משתנה כלל בכמותו או באיכותו. כתוצאה ממנו חלים תדיר שינויים ברצון לקבל, ואנו מכנים אותם בשם השגחה כללית "מלמעלה", דהיינו מהבורא כלפי הנברא. היחס הזה קבוע, ולכן הוא נקרא אין-סוף הנמצא במנוחה מוחלטת.

אמנם הנברא משתנה ללא הרף כתוצאה מן המנוחה המוחלטת של האין-סוף, אך מטרתו של ביטוי זה היא להדגיש שמצידו של הבורא אין כל שינוי. הוא נשאר כל הזמן בשלו: להביא את הנברא לגמר התיקון. ההתקדמות בדרך הזו אל עבר גמר התיקון מבוססת על לחץ האור על הכלי. בסופו של דבר יביא הלחץ הזה את הכלי להרגשה שהוא נמצא במצבים המנוגדים לאור. לכן כלפי האדם מכונה הדרך הזו גם בשם "דרך ייסורים". בדרך זו יקרה כל דבר בזמן המיועד לו. הלחץ הקבוע של האור על הכלי יגרום להיווצרותן של צורות שונות בכלי עד הפרט האחרון שלהן. מתוכן יגיע הכלי אל גמר התיקון. בסוף התפתחותו הטבעית של הרצון לקבל שבאדם במשך גלגולים רבים, מתחיל האדם לחוש כי קיים משהו מעליו - "המשפיע". בשלב זה מתחילות להתעורר באדם הבחנות שאינן שייכות לרצון לקבל בלבד, כי אם לרצון להשפיע שחדר לתוך הרצון לקבל ב"שבירת הכלים".

כעת יש בידי האדם האפשרות להימצא בין שני הכוחות: כוח הרצון להשפיע וכוח הרצון לקבל, המוטבע בו מטבע בריאתו. ביכולתו להשקיע מאמץ ולזרז את התפתחותו בקצב מהיר יותר מזה הנובע מלחצו הקבוע של האור על הכלי, אולם זירוז ההתפתחות אל עבר צורת ההשפעה אינו יכול להתבצע מתוך האגו של האדם. את תכונת ההשפעה ניתן לרכוש רק מהבורא. עבודת האדם היא לאתר את הדרך שבה ניתן לקבל "מלמעלה" את צורת ההשפעה, וזאת בלא שהאדם ייאלץ להכיר את הרע שבכלי הקבלה עד תומם, היכרות שתכריח אותו לצאת מהם אל ההשפעה.

בחירת הנברא בדרך זו מכונה התפתחות "מלמטה למעלה". הוא צועד לקראת אותו אור הלוחץ תדיר על הכלי ומביא אליו בשיטתיות את כל מצביו בזה אחר זה. הוא רוצה ללכת מלמטה למעלה, דהיינו לקראת קניית צורת ההשפעה, ובעשותו כן הוא מדלג מעל הזמנים והמצבים. אין הוא רוצה לעבור את המצבים הטבעיים המיועדים לו אלא לקפוץ מעליהם.

אך כיצד ייתכן לקפוץ מעליהם? הרי אם לא ירגיש האדם בכל רצון ורצון את חומרת הופכיותו מן האור, יחסרו לו כלים, יחסר לו החושך אשר לעומתו בלבד ניתן לגלות את האור. אך לא כאלה הם פני הדברים. ניתן לראות את החושך גם כתוצאה מן ההשתוקקות אל האור. בדרך זו ניתן לעבור את כל ההבחנות הדרושות בצורה מהירה ומבוקרת יותר. הדבר משול לגילויה של מחלה מבעוד מועד ולהצטיידות בתרופה המתאימה עוד קודם להתפרצותה, משמע השתוקקותו העצמית של האדם יכולה לחסוך לו צרות ומכאובים רבים.

אם יימשך האדם בעצמו אל האור העליון, קרי אל צורות ההשפעה שלמעלה מן הרצון לקבל, הוא יפסח על ייסורים נוראים. לשם כך ניתנה לאנושות שיטת הקבלה. בלעדיה הייתה האנושות מתקדמת באופן דיאלקטי טבעי, שלב אחר שלב. בדרך זו כל מצב נמשך עד שמתגלה השלילה שבו. כאשר המצב הופך לבלתי נסבל ולא ניתן להימצא בו עוד, נדחף האדם אל המצב הבא מחוסר ברירה. חינוך נכון, שבו תוסבר חוכמת הקבלה ואופן משיכת האור העליון, יוכל להעביר אותנו להתפתחות בדרך שונה לחלוטין - התפתחות לקראת האור.

האדם בונה את הבורא

"אף על פי שכל אלו השינוים נעשים בפנימיות הנשמות המקבלות מכל מקום הן רואות את הכל במשפיע עצמו, כי רק בדרך הזה הן זוכות לקבל כל המושכלות וכל הנועם שבמחשבת הבריאה".
(בעל הסולם, מבוא לספר הזוהר, סעיף לד)

כל השינויים מתרחשים בתוך האדם בלבד, אך לעיניו של האדם נראה שהשינויים מתרחשים מחוץ לו. עלינו להבין כי אלמלא היה המטפס בסולם הרוחני מצוי בתחושה מדומה שהשינויים מתרחשים מחוץ לו, לא היה יכול ליצור קשר עם הבורא או לחשוב כי הבורא נמצא וכי הוא משפיע. דווקא ה"דימוי" הזה הוא המאפשר לאדם לתפוס את האור הפשוט הנמצא כביכול מחוץ לו.

כאשר האדם מייחס את המתחולל בו לבורא הנמצא מחוץ לו, ביכולתו לבנות יחס אליו; הוא מבין מה הוא הבורא ועד כמה הבורא רוצה להשפיע לו. אם לא כן, לא הייתה לו כלל אפשרות לתפוס משהו ממנו. אמנם דימוי זה שקרי, שכן השינויים הם בתוך האדם בלבד, אך ייחוס השינויים שבאדם לבורא מאפשר לאדם לבנות את הכוונה "על מנת להשפיע לבורא". בהדרגה הוא בונה בתוכו דמות נכונה יותר של הבורא. בסופו של תהליך הבנייה מגיע האדם אל האור הפשוט, המשפיע, ה"טוב ומיטיב לרעים ולטובים", המצוי באהבה נצחית ללא שינוי כלשהו.

תחושתו המדומה של האדם כי יש קשר בין הבורא לבינו וכי הבורא משתנה בהתאם לשינויים שלו, מאפשרת לאדם לתאר לעצמו את צורת הבורא לפי תכונותיו שלו עצמו. למעשה, כך האדם בונה את הבורא בתוכו. אין כלל כל דרך אחרת שבה ניתן להרגיש בבורא.

כתוצאה מהקרנת תכונות האדם על האור המופשט מאירה לו המדרגה העליונה ממנו, שאותה הוא מתאר לעצמו כבורא. המדרגה המצויה מעט מעל האדם, אותה מדרגה שהוא עומד להשיג, נקראת הבורא שלו. אמנם היא גדולה ממנו רק במקצת, אך עתה היא היא "הבורא" בעבורו. לאחר שהאדם משתווה לתכונות ההשפעה של המדרגה הזו הוא למעשה תופס את מקום הבורא. הוא עצמו נמצא כעת במקום שבו היה בעיניו הבורא.

כך מתאר האדם לעצמו בכל פעם את צידה האחורי של המדרגה הבאה דווקא מתוך תכונותיו המקולקלות. לעומתן הוא בונה את דמות הבורא, דהיינו את הדמות המתוקנת שאליה הוא שואף להגיע. אין כל אפשרות אחרת לתפוס צורה כלשהי של הבורא כיוון שאין לאדם גישה כלשהי אל האור העליון המופשט.

התחושה המדומה הזו עוזרת לאדם לבנות את המדרגה הנוכחית ואת המדרגה הבאה, ומאפשרת לו להבין לאן עליו לפנות לקבלת כוחות. אמנם הכול מתרחש בתוך האדם, אך הדימוי הזה הוא שבונה את הפער בינו ובין מצבו הבא, דהיינו בינו ובין הבורא. רק כך יכול האדם ללמוד על העליון ממנו, שכן לבורא עצמו אין כל צורה שניתן לראות או להרגיש. כלומר, האדם בונה את הבורא בתוכו.

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>hafatza</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content