Left Sidebar Content

זוגיות | נשים - זווית אישית

מחכים לעונג הבא

הרמתי מבט לעבר כל האנשים הצועדים ברחוב. כולם נראו לי ממהרים לאיזשהו מקום, לא ידוע לאן. כאילו גם אותם דוחף אותו קול פנימי שאומר להם "קדימה", "קדימה" לא לעצור...
מאת: נטלי קיסוס

בימים כתיקונם אני משתדלת לראות את עצמי כאישה עצמאית ומשוחררת מכל עול וכבל. אחת כזו שאף אחד לא אומר לה מה לעשות, שיודעת מה היא רוצה מעצמה, ומשיגה את רצונה ברגע שהיא מסמנת אותו כמטרה. אלא שלפני כמה ימים קרה לי מקרה מוזר שגרם לי לתהות באשר למידת החופש והחירות האמיתית שלי בחיים.

היה זה בוקר יום שישי שמשי ונהדר. במשך כל השבוע חיכיתי ליום המיוחל הזה שיהיה כולו שלי. עלו בי כל התירוצים, חדשים וישנים, למה שוב אני יכולה להרשות לעצמי להתפרע ולקנות בגדים. כמו למשל שעכשיו סוף עונה בכל החנויות וזה זמן מצוין לערוך קניות, או שפסח מתקרב וזה ממש נחמד להתקשט בערב החג במשהו מתחדש, וחוץ מזה בחנויות כבר מככבת קולקציית האביב החדשה שפשוט חייבת סקירה.

כבר ראיתי את עצמי בעיני רוחי חולפת על פני כל החנויות, מביטה בתיאבון בחלונות הראווה הססגוניים, נדלקת, מודדת, רוכשת. "אח איזה אושר! איזו חדווה!" נמרח על פניי חיוך מלא סיפוק והנאה.

מהר, מהר לפני שייגמר

יום שישי הגדול הגיע וההתרגשות בעיצומה. בעודי פוסעת במהירות ובהתלהבות לעבר החנות הראשונה, אני מתחילה להרגיש אי נוחות בכף רגלי הימנית. כן, יש לי כישרון כזה לקנות נעלים יפות ויקרות אך לא ממש כשירות להליכה. אמנם הן נראות ממש טוב ויש להן "שם" שחבל על הזמן, אבל תכל'ס אני מוצאת את עצמי צועדת כמו זו מהלהקה "אחותי הצולעת".

כך דילגתי מחנות לחנות, מתעלמת מרגליי הדואבות, מודדת ופושטת בגדים בקצב מטורף, עוד בגד ועוד בגד, מנסה להספיק כמה שיותר לפני שכל החנויות תסגרנה. ובינתיים שם למטה, הרגלים כה כואבות, "איזו שטות עשיתי שלא באתי עם נעליים נוחות". התחלתי לחוש עייפה אבל לא רציתי להפסיק. עמוסה בשקיות, מדדה בקושי רב, המשכתי לדהור לעבר החנות הבאה, רק עוד אחת ודי... ואז הגיעה המהלומה! רגליי כשלו ומעדו ואני השתטחתי על המדרכה.

מבוישת ונבוכה התרוממתי מהר, מנסה להראות לאנשים שניגשו לעזור לי שהכל בסדר ותחת שליטה. התיישבתי על הספסל הקרוב והרגשתי איום ונורא, פתטית, "מה לעזאזל עוללתי לעצמי, האם זה שווה את זה בכלל. הבטתי בשפע השקיות שבידיי ורציתי פשוט לקרוע אותם מרוב עצבים, אחד-אחד לגזרים.
כואבת, מותשת ומבוישת הרמתי מבט לעבר כל האנשים הצועדים ברחוב. כולם נראו לי ממהרים לאיזשהו מקום, לא ידוע לאן. כאילו גם אותם דוחף אותו קול פנימי שאומר להם "קדימה", "קדימה" לא לעצור.

במערבולת האגו

בדרך חזרה לביתי, תהיתי מהו הקול הפנימי הזה שמנהל אותנו לגמרי, ואנחנו פועלים לפי מוצא פיו? לפתע נזכרתי בשיר של ברי סחרוף: "כולנו עבדים של מישהו... אפילו שיש לנו כזה כאילו... פותחים פה גדול ומחכים לעונג הבא..." לה לה לה.

בטח כבר ניחשתן שהקול הפנימי שעליו דיברתי קודם נקרא "אגו", או במינוח הקבלי שלו "רצון לקבל הנאה ותענוג". עם האגו הזה נולד כל אדם ורק הוא מניע אותנו לעשות כל דבר בחיים ואינו מניח לנו עד שנמלא את מבוקשנו ונגיע לסיפוק.

מין, כסף, ידע, כבוד ושליטה הם רק חלק מסוגי התענוגים שאותם דוחף אותנו הרצון להינות ולהשיג. יש רק בעיה אחת עם הרצון הזה, והיא מתעוררת דווקא כאשר אנו מצליחים לספק אותו. אמנם ברגעים הראשונים אנו נהנים, אבל ככל שחולף הזמן, ההנאה דועכת, עד שנעלמת לגמרי. וכך, עוד לפני שהספקנו להינות באמת, אנו מוצאים את עצמנו שוב במרדף אחר ההנאה הנכספת הבאה. כל עוד יימשך מעגל הקסמים הזה לא נוכל ליהנות באמת ונישאר לא מרוצים ובלתי מסופקים לעד.

אז מה עושים? העיקרון הוא די פשוט. אם נהפוך את השאיפה שלנו מניסיון להינות מכך שנמלא את עצמנו, להנאה ממילוי אחרים אז נגיע לתוצאה הפוכה וטובה הרבה יותר.

הדוגמא הקרובה ביותר סביבנו, שיכולה להמחיש את ההנאה מהנתינה לאחרים היא אימא. האם תמיד דואגת קודם לילדיה ואחר כך לעצמה, היא נהנית מהטיפול בהם, הרבה יותר מכל דבר אחר שתעשה לצורך סיפוק עצמה אהבתה הטבעית לצאצאיה "מחייבת" אותה לעשות כן. דוגמא נוספת נוכל למצוא בין בני זוג שהאהבה העזה ביניהם, מעוררת שמחה ורצון לתת ולגרום אושר אחד לשני.

יציאה לצורך עליה

לאחר שכבר התחלתי להתעייף מלרוץ אחרי כל גחמה שמתעוררת בי בתקווה שאמצא בה את העונג הבא, חיפשתי פתרון אחר. חכמת הקבלה הציעה לי פתרון והסבר. הקבלה מתארת את תהליך ההכרה וההבנה שהאדם עובר, עד למצב בו "נופל לו האסימון" והוא מגיע לתובנה שהאגו שלו הוא זה שעושה לו את כל הצרות והבלגן בחיים. וזהו תחילתו של גילוי המצב החופשי והאמיתי ביותר שלנו. תחילת החירות שלנו.

האדם מצליח להתעלות מעל האגו ולהזדהות עם הרצון שלו להתפתחות והנאה משמעותית יותר. זהו תהליך בו מתגלה תענוג מיוחד, עליון, רוחני, תענוג שגובר והולך ולא נפסק, הרבה מעבר לכל אותם תענוגים חמקמקים שמציע לנו העולם שלנו.

  • נטלי קיסוס, כתבת מערכת "קבלה לעם".
הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>hafatza</p><p>radio_zohar</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content