Left Sidebar Content

תרבות | ארכיון תרבות

משהו מעודד!

ככל שאני נמצא יותר שנים בכדורסל, אני מבין עד כמה, העיקר הוא הגיבוש והמחויבות שאנחנו מייצרים אחד לשני
מאת: חגי לב

כשעודד קטש, חזר בסיום העונה (2008/9) להיכל נוקיה, למשחק חצי-הגמר, נגד הקבוצה אותה עזב כשנה וחצי קודם לכן בנסיבות לא נעימות, היה זה פרק נוסף ברומן המתמשך ורווי התהפוכות בינו ובין מכבי, "הקבוצה של המדינה".

זה החזיר אותי 13שנים לאחור, למקום שבו הכל התחיל...

הזמן: 20:45 שעון ישראל, באחד מאותם ימי חמישי בשבוע, של 1995 .

המקום: אצטדיון יד אליהו בתל אביב.

עשרת אלפים איש גודשים את ההיכל ומחכים לשריקה, שתפתח את המשחק בין מכבי וריאל מדריד ואת העונה האירופית כולה. יחד איתם, בעשרות אלפי סלונים ברחבי המדינה דולקות הטלוויזיות על ערוץ 1 ובכולם כבר נגמרות הקלמנטינות...

על הספסל יושב בחור, צנוע וצנום, שבמבט ראשון לא ממש נראה כמי שעתיד להיות הכדורסלן המוכשר שצמח כאן אי פעם.

5 דקות מאוחר יותר ובהיכל משתרר שקט מתוח. ריאל כבר מובילה בהפרש דו סיפרתי, ההולך וצומח עם כל דקה שעוברת ושום דבר לא נראה מעודד. . .

המאמן מחליט סוף- סוף לזרוק את הילד למגרש. קטש מקבל את הכדור ומיד קולע סל במבצע מרהיב. וככה, במין תמימות אופיינית, הוא ממשיך וקולע מול כל הגבוהים של ריאל ומותיר אותם ואותנו פעורי פה...

בשנתיים הבאות, הסיפור חוזר על עצמו: עודד קטש קולע בלי סוף, אבל משאיר את חבריו לקבוצה, קצת מחוץ לעניינים ואת מכבי בלי אליפות אירופה. ואז הגיעה פגרת הקיץ...

עודד משנה כיוון

נכון לאותו קיץ העתיד נראה ורוד מתמיד עבור עודד וקצת פחות עבור מכבי, אולם משם ואילך, הגורל החליט לשנות כיוון. . .

עודד, הולך שבי אחרי לחישות הסקאוטרים והכסף הגדול שמציעה לו קבוצת המיליונים מיוון, פנאתנייקוס אתונה.

אלא ששם מחכה לו המאמן הידוע אוברדוביץ, האיש שכבר הספיק ללמד את כל אירופה, על כוחן של טקטיקה ומשמעת קבוצתית, ובדרכו נותן לעודד לחמם אצלו את הספסל. "הוא צריך ללמוד איך לעשות את כולם יותר טובים", הסביר אוברדוביץ, "אני יעשה ממנו רכז גדול באמת"!

עודד "קטש" את מכבי!

ובינתיים, בארץ הקטנה, המאמן פיני גרשון מצהיר עם פתיחת העונה, שאמנם אין לנו כסף כדי להחזיק אצלנו את קטש, אבל בכל זאת, דווקא השנה, מכבי תל אביב תגיע הכי רחוק שאפשר. . .

ואכן, תחת הדרכתו הופכת מכבי לקבוצה המלוכדת והלוחמת שהייתה בעבר ומגיעה עד הגמר.

היה זה צחוק הגורל, או איך שלא נקרא לזה, שבגמר ההוא חיכה למכבי השחקן הישראלי האהוב ביותר, שעלה במחצית השנייה מירכתי הספסל היווני, תפר 5 שלשות מ-19 נקודותיו ובלי להתכוון מנע במו ידיו את הגביע ממכבי.

מה שזכור לי יותר מכל מאותו ערב עגמומי, זה הפנים של עודד והעצב העמוק שהביעו, כשהניף יחד עם חבריו לקבוצה את הגביע. וכך, רגע השיא בקריירה המטאורית והקצרה של הבחור התמים והמוכשר הזה, היה כנראה גם הרגע העצוב בחייו.

אחר כך באה הפציעה ובעקבותיה הפרישה ממשחק פעיל.

עודד המאמן מאמין בקבוצתיות

מעניין ובעיקר מעודד, לעקוב אחרי תהליך ההתבגרות שעבר קטש מאז, בעיקר אחרי שהפך להיות האיש המנהל את העניינים מאחורי הקווים.

הנה דברים שאמר לפני מספר חודשים, במהלך דו-שיח בו נטל חלק, בערוץ 66 ב- yes, דברים שאותי אישית מאד ריגשו :

"לדעתי האגו הוא כלי חשוב שפשוט צריך לדעת להשתמש בו בצורה נכונה. מה שמבדיל בין שחקן טוב לשחקן גדול,זה לא הכישרון, המאמץ או יכולת הריכוז שלו, אלא דווקא היכולת שלו לראות את התמונה הכללית. כלומר, אם שחקן מרוכז רק באגו שלו, רק ברצון שלו לספק את עצמו, הוא מאבד את כל הערכים שהוא צריך כדי להצליח".

"ככל שאני נמצא יותר שנים בכדורסל, אני מבין עד כמה, העיקר הוא הגיבוש והמחויבות שאנחנו מייצרים אחד לשני. יש קבוצות מוכשרות מאד, עם שחקנים אינדבידואליים שגם עולים הרבה כסף וגם נחשבים הכי טובים, ולא תמיד סכום החלקים נותן את התוצאה המצופה. כמאמן, אני מעדיף לוותר על שחקן טוב ככל שיהיה, כדי שהוא לא יפגע בכימיה הקבוצתית, כי זה המפתח להצלחה".

הלוואי שנדע כולנו ללמוד מאנשים כמו עודד, כדי שיחד, נגיע להצלחה ושגשוג.

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>קורס חכמת הקבלה</p><p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content